ירידה באחוז הזכאים לבגרות בשנת תש''ס | 512 | ||||||||
|
ירידה באחוז הזכאים לבגרות בשנת תש''ס | 512 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
ואם כבר אנחנו בענייני אנשים שלא מבינים מתמטיקה בסיסית, למאמר של הארץ מצורף קטע על פיו "הסיכוי להצטיין גדל עם הקושי בבחינה" - כלומר, אחוז גדול יותר מהניגשים לבגרות ברמה של 4 ו-5 יחידות מקבל ציונים גבוהים, מאשר הניגשים לבגרות ברמת 3 יחידות. מהכתבה משתמע כאילו הבחינות ברמות הגבוהות יותר הן קלות יותר. ברור לכל כי לא זה המצב, ונשאלת השאלה מדוע מצאו הארץ לנכון לציין את הפרט הסטטיסטי חסר המשמעות הזאת, ועוד להציג את האפשרות להצטיין בבגרות כעניין של "סיכוי", שכאילו ניתן לשפר, לא על ידי למידה, אלא על ידי שדרוג רמת הבחינה (למעלה!). אנשים חושבים, עאלק. |
|
||||
|
||||
שמונים ושישה אחוז עומדים בדרישות הסף האוניברסיטאות דרישות סף לאיזה חוג? |
|
||||
|
||||
לאיזשהו חוג. |
|
||||
|
||||
נתון אחד, שבמקרה או שלא במקרה נדחק לשולי הידיעה הוא העמקת הפער, הן באחוזי הזכאים לתעודת הבגרות והן בציונים, בין הבנים לבנות. הפער הולך וגדל ולאיש לא אכפת כלל. יש לעשות רפורמה במערכת החינוך על מנת להביא לשיוויון ולמחיקת הפער לאלתר!* __ * הייתי מאשים את השובניסטיות של המדינה הארורה הזו, אבל הפער הוא לטובת הבנות. |
|
||||
|
||||
אפשר להאשים את המערכת, את המורים וכו'. אין לזה סוף. בסופו של דבר אני חושבת שאם באמת רוצים וממש משקיעים, גם במקצועות שקשה בהם אפשר לעשות את זה. בתור תיכוניסטית בהווה אני יכולה להעיד על מקצועות שהלוואי ולא הייתי צריכה ללמוד אפילו שנייה כל מה שקשור אליהם. אבל אם קצת מאמצים עברתי גם את הסיוטים הכי גדולים שלי. (פירוט בהזדמנות אחרת). אין ספק שהדבר העיקרי שדירבן אותי ללמוד מתמטיקה (ואפילו לעבור בציון סביר!) הייתה המחשבה שאני אתרום לאחוז שלר זכאים לבגרות. אני שמחה לבשר לכם שעם הציונים שלי בבגרויות עד עתה אני בדרך הנכונה:) |
|
||||
|
||||
הדירבון העיקרי שלך להצליח במתמטיקה הוא כדי להעלות את הסטטיסטיקה של מקבלי הבגרויות?? גם תלמיד המקבל ציונים נמוכים ביותר במתמטיקה אמור לדעת שלתוצאות של יחיד בתוך כלל גדול יש השפעה מעטה עד אפסית על הסטטיסטיקה הכוללת, אם תקבלי 95 במקום 55 בבגרות ישתנה הממוצע הכולל בפרומיל במקרה הטוב, כך שלא הייתי שם את הדאגה הזו בראש מעייני. חוץ מזה, למה לך לתרום למערכת שאת מרגישה שפוגעת בך? אם אופן לימוד המתמטיקה אינו טוב בעינייך (כפי שהוא בעיניי, לדוגמא) אז הרי שמעבר לשיקול התועלתני (והמקובל עליי, אגב) של להשיג ציון גבוה ע"מ להתקבל לחוג אוניברסיטאי בעתיד באמת שאינני רואה סיבה הגיונית להשקיע במקצוע זה - ההפך, אם הציונים של כל התלמידים שאינם מרוצים מאופן ומתוכן הלימוד ישפיעו על הממוצע הכולל כך שיהיה נמוך ביותר, יהיה חייב משרד החינוך לבצע שינויים מרחיקי לכת ולנסות ולברר את מקור הבעייה, וממילא לא יתייחסו לכך האוניברסיטאות כנתון בעל משמעות. |
|
||||
|
||||
רק כשראיתי איך מלמדים מתמטיקה באוניברסיטה, על ידי מרצים שאוהבים את החומר הנלמד ומבינים בו, הבנתי את הפגם הבסיסי שיש בתיכונים: כוח האדם הנחות. משרד החינוך יכול לבצע שינויים כרצונו, אבל הכשל העיקרי במערכת הוא כוח האדם שרמתו היא הרבה מתחת לממוצע. |
|
||||
|
||||
אתה מכליל וזה דבר שלא חכם לעשותו. ראה, קשה לומר במקצועות הומאניים בתיכון מיהו מורה טוב או לא - כשמדובר בחומר שבכל מקרה תלמד מספרים לבגרות, הערך של המורה יורד בהרבה. אולם, במקצועות הריאליים שאין לך כמעט שום אפשרות ללמוד בכוחות עצמך ללא ההדרכה הנכונה (פיסיקה, מחשבים, מתמטיקה, אלקטרוניקה וכו') אתה תלוי לגמרי במורה, והוא חשוב מאין כמוהו. אם כך ברור שבמקצועות הנ"ל, ההצלחה היא תוצר של הלימוד של המורים, לא? |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד למכון וויצמן וללימודים ריאליים, היו לי שני מורים שאני מחשיב אותם מורים מצויינים בלימודי הקדם-אוניברסיטאיים - מורE למתמטיקה, ומורA להיסטוריה. שני המקצועות אינם מקצועות חזקים עבורי, ואת שניהם עברתי עם ציונים ממוצעים מינוס. אך מי מן המורים הללו השפיעו עלי יותר, מבחינת הבן אדם שאני היום? המורה להיסטוריה. אגב, לאחרונה גיליתי שהיא ד"ר להיסטוריה, והלימודים בתיכון הם עבורה שליחות, מה שרק מסביר למה היא הייתה כזו מורה מצויינת. לפני כמה זמן קראתי משהו איפשהו, שהסביר לי מה זה מורה טוב שמשפיע על התלמיד שלו, וזה תופס בעיקר לגבי המורה הזו. כשמורה ממליץ לך על ספר, ואתה אחר כך הולך וקורא את הספר הזה - סימן שהוא השאיר עליך רושם חזק. מורים כאלה יכולים לגרום לך לאהוב מקצוע גם אם אתה לא טוב בו. המורה שלי במתמטיקה סייע לי להשיג ציון סביר בבחינת הבגרות, אבל הוא לא גרם לי לאהוב מתמטיקה. התחומים שלימדה אותי המורה להיסטוריה (ואזרחות, חשוב לציין. כיום אני לומד מדעי המדינה, לא במעט בזכותה), דבקו בי מעבר לבחינות הבגרות. דווקא מחשבים (ברמת תיכון, כוונתי) למדתי לגמרי לבד מתוך הספר, בלי להעזר במורה הנוראית שלנו. מקצועות הומאניים מצריכים הרבה יותר דיון, הרבה יותר התפתחות רגשית ורגישותית, כדי לאפשר התייחסות רצינית ומשמעותית לטקסטים המוצגים, ולכן למורים המלמדים אותם יש הרבה יותר מקום להשפיע ו*לחנך* את התלמידים באופן משמעותי כלשהו. גם מורה למתמטיקה יכול לחנך, את לא כהשפעה ישירה של חומר הלימוד, אלא כמשהו נפרד. העצוב הוא שמורים בתחומים ההומניים בישראל, בד"כ, אינם מחנכים ואינם מעוניינים לחנך. מאמר מאלף (שכבר המלצתי עליו כאן בעבר) בנוגע למורות לעתיד בישראל ניתן למצוא בכתב העת "פנים" (גליון 15), תחת הכותרת "מיומנו של פדגוג מתוסכל". |
|
||||
|
||||
מוסכם. נסיבתית גם מורה זוועתית לספרות לא הוציאה ממני את האהבה למילה הכתובה, אך מורות מופלאות בהיסטוריה ותנ"ך טפחו הבנה ואהבה זו לעילא. וכך גם מורה טוב למתימטיקה, כדבריך (?), לעולם לא יטהר את השרץ ויתווכח על יופיו של פיתוח מכוער בעליל. במקום זאת ינקט בגישה עקיפה, ינסה להעביר צורת הסתכלות, ינסה לרצות גם את הצד התכליתי בהתנגדות התלמידים, וגם את נפשם המחפשת חן ומובן. זה תמיד קשה, בפרט כאשר תחילה יש למצוא את אותו החן לבד, לפני שניתן להורות אותו לאחרים. וכשהחן גלוי לעיניך, לך תראה אותו לאחרים. זוהי טענה כללית. |
|
||||
|
||||
נכון שההכללה היא שגויה במקרה זה, הייתי צריך לכתוב: "איכותו הממוצעת של כוח האדם במערכת החינוך..." אני חושב שקל להסכים עמי במקרה זה. יש לזכור שבכל מקצוע, הומני כריאלי, אין כזה דבר תלמיד רע, יש מורה רע. מדוע קשה לדעת במקצועות ההומניים מיהו מורה טוב ומיהו מורה לא טוב? |
|
||||
|
||||
קודם כל צריך להגדיר את המטרות של המורים כיום בבית הספר - להעביר תלמידים בבגרות. הייתה לי מורה לפיסיקה בעלת תואר שני, שלימדה "טריקים" מפגרים על מנת לפתור בעיות בנוסח הבגרות, ושעברה איתנו בערך על כל סוג קיים של בעיות בגרות. המורה הזו, היא אחת מהמורים הטובים ביותר שהיו לי מבחינת הידע שלה, אבל מה לעשות, את הזמן ללמד את החומר ברמה גבוהה מספיק אין לה, וגם אין שום צורך שתעשה זאת - הבגרות לא דורשת רמה גבוהה במיוחד. באשר למקצועות ההומאנים העניין דומה - הדרישה מן התלמיד היא לשנן את החומר בע"פ ברוב המקרים, ללא צורך לחשוב בכלל. בשביל מה אני צריך מורה? יש ספר, הכל כתוב שם. לפי הדרישות הנוכחיות של בחינות הבגרות, המורה לא צריך ממש ללמד אלא להקריא את הספר ולהבהיר דברים שטעונים הבהרה. לכן קשה לומר אם המורה הוא טוב או לא, שכן אין לו שום הזדמנות להעמיד זאת במבחן. |
|
||||
|
||||
באיזה בית ספר למדת? לרוב המורים בתיכון שלי בקושי היתה תעודת בגרות... מורה טוב הוא זה שמצליח לעורר בתלמידיו ענין מעבר לתעודת הבגרות, בדיוק כפי שדובי כתב בתגובה שלו קודם לכן. אני לא רק מודד את המורה לפי ההצלחה של תלמידיו במבחני הבגרות (שהפכו לפארסה בשנים האחרונות). |
|
||||
|
||||
(בגאוות-מה): טשרניחובסקי, נתניה! מה? לא מכיר? דוקא חשבתי שהוא די ידוע... נו טוף. נכון מאוד, מורה טוב ע"פ קריטריונים ראויים הוא מורה המעורר עניין. הבעיה היא, שעבור משרד החינוך ועבור בית הספר מורה טוב הוא מורה שלא עושה בעיות ושמצליח להעביר 80% מהכיתה את הבגרות. דרך אגב, את שם בית הספר שלי הזכרתי במידה מסויימת של גאוות אמת, שכן חלק גדול יחסית של מורים שם הם מורים טובים כשרים למהדרין. מורים מעניינים, עם ההשכלה הדרושה - באמת דבר נדיר. ישנם שם כמה מורים שבהחלט הייתי מוריד בפניהם את הכובע. |
|
||||
|
||||
אני זוכר את עצמי מגבש דעה בעניין הזה כתלמיד תיכון, דעה שאני מחזיק בה עד היום, ועצם העובדה שהדעה גובשה מנקודת מבט של תלמיד גורמת לי להאמין בה יותר. במיוחד במקצועות ההומניים, השיעורים בכיתה הם בזבוז זמן נטו. אין כמעט שום צורך בהבנה אלא בזיכרון בלבד. למרות זאת, באופן אבסורדי לטעמי, השיעורים בכיתה מוקדשים להקראת החומר בראשי פרקים, מה שלא מוסיף כמעט לתלמיד שצריך לקרוא ולשנן את החומר בבית כדי לעבור את הבחינה. מעט מאוד מזמן השיעור מוקדש לדיון על החומר, מהסיבה הפשוטה שהתלמיד עדיין לא יודע את החומר שהמורה מדבר/ת עליו בראשי פרקים בכיתה, ובלי ידיעת החומר אין אפשרות לקיים דיון. לדעתי זה צריך להיות הפוך. קודם כל צריך להקנות לתלמיד את הידע, כלומר לקיים בחינה על חומר מסויים מהר ככל האפשר ואין צורך לבזבז על כך זמן בכיתה, ממילא רוב התלמידים לומדים ממש לפני הבחינה ולא במשך השנה. בשיעורים שלאחר מכן, בעוד התלמיד לומד את החומר הבא, מתקיימים בכיתה דיונים על החומר עליו הוא כבר נבחן. היתרונות העיקריים בשיטה הזו הם בדיוק החסרונות שכולם בוכים עליהם, שהבצפר הוא בית חרושת לציונים, ולא מוקנים לתלמידים שום ערכים חינוכיים, הומנים, דמוקרטים, אזרחיים. 1. הדרך הטובה ביותר להקנות ערכים היא על ידי דיונים על מאורעות הסטורים, ויצירות ספרותיות. 2. זו גם דרך טובה יותר להקנות ידע, עד היום אני זוכר דיון מסויים בכיתה על משפטי נרנברג, ואילו את החומר היבש שכחתי מיד לאחר הבחינה. 3. ישנם תלמידים שהזיכרון שלהם פחות טוב, כלומר הם מתקשים *בשליפת* הידע מהמוח, אך אין זה אומר כלל וכלל שהידע לא קיים אצלם במוח, ולכן למרות שהם יודעים את החומר לא פחות טוב מחבריהם, ההצלחה שלהם בבחינות פחותה. תלמידים אלה שלא חסרים את היכולת הלוגית לקיים דיון בחוכמה, ימצאו שהשיטה הזו מאפשרת להם להתבטא הרבה יותר, ולא יחשבו בעני עצמם ובעני החברה כאנשים טיפשים. מאותה סיבה אני חושב שהבחינות בהיסטוריה למשל צריכות להיות בשיטה של שאלות ברירה. 4. דיונים הם מעניינים יותר מאשר מעבר על החומר בצורה יבשה, ופחות משניאים את המקצוע על התלמיד. אני זוכר את עצמי משתעמם עד מוות (!! זו כמעט לא הגזמה, אני חושב שהייתי על סף איבוד שפייות לפעמים מרוב שיעמום), אך בדיונים השתתפתי ברצון. |
|
||||
|
||||
הסטוריה? דיונים? הלוואי. אני נרדמת באופן כמעט קבוע! המקצוע היחידי שאני מצליחה להישאר עירנית ולהשתתף גם בדיונים בו הוא אזרחות וצר לי על כך שלמרות הכל הציונים לא מרשימים במיוחד:-/ |
|
||||
|
||||
Actually, I remember History lessons with mixed feelings: I didn't care for them much when in the 11th grade, and yet I did like them in the 12th grade. My success in the Bagrut exams in the appropriate years were relational. Same went for Physics, actually. Really, it seems to me that my success in most subjects was proportional to my interest in them.
|
|
||||
|
||||
ייתכן. אצלי זה לא ממש ככה. אם כי אני חייבת לציין שזה קרה לי, אמנם מדובר במקצוע שרבים מזלזלים בו (אמנות ) אבל בכל זאת הציון הוא חביב ביותר (...) ומדובר במקצוע מאוד, אבל מאוד מעניין. |
|
||||
|
||||
Art, you say. Hmm.. I'm afraid the art teacher didn't care much for my art. She thought it too grim.
You've given me an idea, though. I should try painting.. nothing too exact, though. I am no drawer of straight lines. |
|
||||
|
||||
אני נטשתי את תחום הציור בשלב שהבנתי שאני פשוט לא כשרונית והתמקדתי יותר בגרפיקה. |
|
||||
|
||||
Aren't you in high school? Shouldn't you be going to bed?
|
|
||||
|
||||
הייייי, אני ב-יב'. ולא, אין לי מחר בי''ס. |
|
||||
|
||||
What's the happy occasion?
|
|
||||
|
||||
המממ...אחרי התעודות של פסח באים רק להשלמות/מתכונות/בגרויות ככה שמחר אני לא צריכה להסחב לבי"ס:) חשבתי שזה ידוע... |
|
||||
|
||||
Do you mind if I smack myself on the head? A year ago, and I had completely forgotten it. Still, with all that I've learned this year, I shouldn't be surprised.
|
|
||||
|
||||
ששש, לפני שנה היית בהודו, נרגע מהטחינה בשריון, שכחת? ששש |
|
||||
|
||||
I am not ashamed of being an Atudai. If you think that I should be ashamed, I would ask that you explain yourself.
|
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
Though it requires some "reverse engineering" (if you catch my drift), I gather that this is some kind of Kitzis-Freidmann kind of thing.
I still don't understand why I need to be ashamed of anything. If all you've got is satire, then your position seems to be standing on fowl legs, so to speak. |
|
||||
|
||||
פנינת תרבות! קורע מצחוק! |
|
||||
|
||||
Maybe it loses its effect when one has to read it backwards. Ncurses..
|
|
||||
|
||||
:-/ |
|
||||
|
||||
גם אני ראיתי איך מלמדים מתמטיקה באוניברסיטה, והבנתי את הפגם הבסיסי שיש בתיכונים: תוכנית הלימודים האומללה, והצורה שהיא נאכפת על-ידי בחינות הבגרות. הגישה בבגרות במתמטיקה, בכל הרמות, היא טכנית, שימושית-לכאורה, ואנטי מתמטית בעליל. האם אפשר היה ליישם גישה מרתקת יותר עם כוח האדם הנוכחי? לדעתי כן - זה לא יהיה מושלם, אבל יותר טוב מהגישה הנוכחית עם כוח האדם הנוכחי. מספיק שמעט אנשים מוכשרים (אחד מספיק, למעשה) יכתבו ספרי לימוד טובים, וכל מה שישאר למורים לעשות יהיה להסביר לתלמיד שלא הבין משהו. זה לא מעט, ובוודאי לא כל המורים יוכלו לעשות זאת באופן אופטימלי - ועדיין, נרוויח הרבה, בעיני. |
|
||||
|
||||
אני מסכים לחלוטין - הבעייה נעוצה באופן הלימוד הדידקטי והטכני שאינו מאפשר פיתוח גישה מתמטית לבעיות אלא מחדד יכולות פיתרון סיסטמטי בהנתן בעייה מוגדרת מסוג מסויים. הגישה הזו היא אכן אנטי-מתמטית ואנטי-מדעית משום שהיא לא מתבססת על חוקי הלוגיקה וההסקה לפיתרון בעיות (חוקים שאין מלמדים אותם, למרות שאין הם מסובכים כלל וכלל) אלא על מערכת קבועה וסגורה של צעדים שיש לממש על-מנת להגיע לפיתרון. הבעייה הבסיסית הזו תקפה גם לשאר המקצועות הריאליים-מדעיים, שחלקם מעצם טבעם מתבססים במידה רבה על עקרונות המתמטיקה. |
|
||||
|
||||
עליך לזכור להפריד בין רמות המתמטיקה הנלמדות בבית ספר, 3 יחידות לעומת 4 ולעומת 5. מה שכתבת אכן נכון לגבי השניים הראשונים אותם הזכרתי. ברמות האלה אכן הלמידה, כמעט וניתן להגיד שיטחית. התלמידים מקבלים דגם מסויים של תרגילים, המורים פותרים מספר דוגמאות, התלמידים מתרגלים, וקשה להאמין שבבחינה, פנימית או בגרות, יקבלו משהו אשר יפתיע אותם, כי לא נתקלו בו קודם לכן. אך לא כך הדבר ב 5 יחידות לימוד. כתלמידת תיכון ברמה כזאת, אני נתקלת, כל שיעור, בדגמי תרגילים שונים, שעליי לדעת להתמודד איתם ללא עזרת המורה, וללא דגם דומה אשר פתור לי במחברת. לפי הבנתי, תפקידו של מורה למתמטיקה הוא להעניק לתלמיד את הכלים להגיע לפתרון ולא מסגרת קבועה לפיתרון. לצערי, למיטב ידיעתי, דבר זה נעשה רק בלימוד 5 יחידות לימוד. |
|
||||
|
||||
cheers
|
|
||||
|
||||
ההפרדה שאת מזכירה היא לצערי, ומנסיוני, מלאכותית. ההבדל העיקרי בין 5 יחידות לשאר הרמות היא בכמות החומר, בנושאים מסובכים יחסית בהם אינם מתעסקים ברמות הנמוכות יותר ובזמן הקצר יותר שמקדישים לכל נושא (מהטעם הפשוט שמניחים תפיסה והפנמה מהירים יותר, וישנם יותר נושאים באותו פרק זמן) - מבחינת המתודולוגיה של הלימוד, הם זהים כמעט לחלוטין. הגישה לפיתרון בעיות היא "קרה", בירוקרטית ממש - זיהוי סוג הבעייה, חיפוש נוסחאות קיימות, השוואה לבעיות קודמות באותו הסעיף, יישום הפיתרון ע"פ תבנית. זה לא מתמטיקה, זה לא למידה - את זה יכולתי לתכנת לתוך ה-TI-82 שלי שיעשה במקומי אם היה לו עוד קצת זיכרון וממשק יותר נוח... תני לי לשאול אותך שאלה - האם למדת אי-פעם במסגרת שיעורי המתמטיקה שלך (או מדע מדויק אחר, לשם העניין) את חוקי הלוגיקה הבסיסיים? האם היה לך שיעור בנוגע לתפיסות הפילוסופיות שעומדות בבסיס המתמטיקה בפרט והמדע בכלל? האם התעסקתם באקסיומות הראשוניות שנחוצות למדע הזה וכיצד יש להתייחס אליהן? השאלות האלו לכאורה שייכות לתחום האקדמאי של המדעים, אך למעשה זהו המצע המחשבתי הבסיסי ביותר, זה אפשרי להתייחס לנושאים הללו ברמה שווה לכל נפש, והתוצר יהיה רב-ערך (ומעניין, לטעמי) הרבה יותר מהיכולת לעשות אינטגרל לפונקציות עם שני נעלמים. אם התשובות שלך לכל השאלות הללו הן כן, אז אני באמת מקנא בך. |
|
||||
|
||||
As one who did study 5-Unit Mathematics in high school, I can testify that I was completely unprepared to actual Mathematics. I was not aware of how to prove things mathematically - my level of Mathematics was one which would maybe be somewhat more appropriate for an Engineer. To think that the beauty of a fine proof, of the way Mathematics works nowadays, was out of my reach for so long. This is one of the things that made it hard for me to cope with first-semester Hedva.
Oh, and by the way, Mathematics is not a Science. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הכל, כמובן, ענין של הגדרה, אבל מתמטיקה היא הכלי הבסיסי של רוב המדעים. היא אינה כרוכה בתצפיות והתאמתן לתיאוריה, אלא בחשיבה והיסק. לא, היא אינה מדע. היא כלי חשיבה, ויש שיאמרו אמנות, אך לא מדע. |
|
||||
|
||||
אני לא ממש סגור על זה, אבל פעם אמרה לי משהי שמבינה, שחשיבה מופשטת, בניגוד לשפות למשל, זה דבר שאי אפשר לפתח אצל ילדים עד גיל ממוצע מסויים, משהו באזור גיל חטה''ב. חוץ מזה, חשיבה מופשטת זה דבר יותר מולד מאשר נרכש, ותלמידים שאין להם את זה סובלים מפער גדול שקשה לחפות עליו בהשקעה בלימוד טכניקה, כמו שאפשר במתמטיקה התיכונית. הבית ספר צריך לאפשר לכולם לעבור אותו. |
|
||||
|
||||
ישנה סתירה ברורה בין הפסקה הראשונה שלך לשנייה - או שזהו דבר מולד שבלתי ניתן לשנות או שזה מתפתח רק בגיל מסוים, ואז כולם יכולים להגיע לכך - בהפרשי זמן שונים זה מזה. ובכלל, איך יכול אדם להיות ללא חשיבה מופשטת? הוא לא מבין דימויים פשוטים ("אדום כתפוח" וכן הלאה)? החיים שלו מתנהלים במישור הפיזי באופן מוחלט? נראה לי הצהרה מפוקפקת למדי. אני חושב שכמו כל דבר אחר במבנה הרוח והגוף האנושיים ישנו לכל אדם איזהשהוא בסיס מולד, אשר מהווה פוטנציאל נסתר אותו ניתן לממש לרמה מסוימת בהשקעת אנרגית בצורה של לימוד וניסיון, מעבר לכך יש צורך ב"התאמצות" אך כמעט תמיד ניתן לחרוג מאותו מאגר פוטנציאלי ראשוני ולהתעלות עליו. זאת התפיסה שלי ליחס הולדה/ניסיון. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שיש אנשים שאין להם חשיבה מופשטת בכלל. אבל ברור, כמו בכל תחום שיש יותר טובים בחשיבה מופשטת ויש כאלה שפחות. בדיוק כמו שיש מוכשרים יותר בנגינה ויש פחות. אז לפני שאתה מוצא סתירות כל כך *ברורות*, תשתדל לקרוא פעמיים ולהפנים. ההבדל הוא שהיכולת לפתח חשיבה מופשטת היא די מוגבלת, ותלמיד שלא ממש מוכשר בזה לא יכל לחפות על כך בהשקעת זמן בלימוד טכניקה. ובהתאם למה שאמרת, באמת צריך לחנך את התלמיד שהוא יכל להתעלות על עצמו אם ישקיע מאמץ, ומה שיצא ממנו כשיהיה גדול תלוי בהשקעה שלו לכל אורך חייו, ולכן לתת לו להתמודד עם חומר שדורש יותר כישרון מולד מאשר השקעת מאמץ לא משרת את המטרה. |
|
||||
|
||||
משפט-הסיום שלך הוא אכן, לדעתי, המפתח למתכונתן הנוכחית של בחינות הבגרות (וכפועל יוצא - גם למתכונתם של הלימודים), ועל כך כבר כתבתי כאן: אך מדוע אתה חושב שכך *צריך* להיות? |
|
||||
|
||||
אבל בשביל זה (החלק השני) מחלקים את הבגרות לרמות, לא? ואני לא חושב שלימוד מעמיק יותר של המתמטיקה הוא בהכרח קשה יותר מהלימוד הטכני הנהוג כיום. כמובן שללמוד את כל החומר של התיכון בצורה מעמיקה, ידרוש בערך תואר שני במתמטיקה - אבל אפשר ללמוד באופן מעמיק הרבה פחות חומר. אני מאמין שבלימוד איטי מספיק, כמעט לשום תלמיד לא יהיה המקצוע עפ"י חזוני קשה יותר מכפי שהוא היום. |
|
||||
|
||||
האם *אתה* למדת, היכנשהו, את חוקי הלוגיקה הבסיסיים? את התפיסות הפילוסופיות שעומדות בבסיס המתמטיקה בפרט והמדע בכלל? איפה? בלימודי האקדמיים בטכניון חשבתי שלמדתי את כל אלו (חלק יותר, חלק פחות). ואז קראתי ספר אחד, שחשף לפני שגם בטכניון, בלימוד מעמיק לאין ערוך מזה שבתיכון, עדיין הסתירו מפני את הפצעים הבאמת מגרדים של המתמטיקה. הספר המדובר: ארנון אברון, "משפטי גדל ובעית היסודות של המתמטיקה", בסדרת האוניברסיטה המשודרת. כמצופה מהסדרה, זהו ספר קצר, קריא, אינו מצריך כשרון מתמטי רב ובוודאי שלא ידע, ועם זאת מעמיק להפליא. מומלץ בכל פה (אבל רק מעל גיל 18! חשש לזעזוע אינטלקטואלי!) |
|
||||
|
||||
לשאלתך: באופן חלקי ביותר, במסגרת אקדמאית ובאופן חלקי אפילו עוד יותר במסגרת אוטודידקטית לא-מודרכת. והשאלה לא באה במטרה להעליב את בת-חן או כל אחד אחר, ממש לא - רק להצביע על הפגם הבסיסי בלימודי המתמטיקה. חבל שהפכת אותה להתקפה, כי באמת מדובר בשאלה תמימה (אם כי אולי מנוסחת בנוקשות מה). אני אחפש את הספר שאתה מזכיר, בהחלט נשמע מעניין - והנה לך דוגמה מעולה ללימוד עצמי באמצעות קריאת מקורות שונים ויישומם לגבי הידע הקיים שלך; תאר לך שהיית מודרך לקרוא ספר זה ואחרים הנוגדים או מרחיבים אותו בעת בית-הספר התיכון ולאחר מכן מקיים עליו דיונים עם חברייך לכיתה והמורה שלך. לא חזון יוחנן ממש? |
|
||||
|
||||
למעשה, הקורסים "לוגיקה מתמטית" של הפקולטה למתמטיקה, ו-"לוגיקה למדעי המחשב 2" של הפקולטה למדעי המחשב, כן נוגעים בנושא משפט אי השלמות של גדל. |
|
||||
|
||||
אני חייבת לציין שאני יודעת על מה היא מדברת. מטופש ככל שזה יישמע, הרצון לא להיות חלק מהסטטיסטיקה קיים גם אצלי. כרגע אני לא זכאית לבגרות (בגלל טעות מטרידה של משרד החינוך שמתעלם בכל תוקף מהציון שלי באנגלית. ועוד עשיתי את הבגרות הזו פעמיים!) ונורא לא כיף לי עם המחשבה שאני סטטיסטיקה מטרידה. גם אם בעוד חודש סוף סוף אני אקבל את התעודה הנכספת (?!) וחיי לא ישתנו במאום. ולעניין המורים- מורה שיגרום לי להעריך אותו (והיו כאלו) יגרום לי לרצות שהוא גם יעריך אותי. המורה שלי לתנך (ישמור אותה האל) הייתה נותנת לי כל שיעור מחדש את התחושה שיש מי שמעריך חשיבה ביקרותית, ולכן כל שיעור מחדש הייתי נשארת ערה, נוטשת את ציורי הקומיקס, ומנסה לא לאכזב אותה. לכל מבחן הייתי חורשת בשביל להוציא את הציון הכי גבוה שרק אפשר, בשביל להראות לה שאני מסוגלת, ולא הייתי מוכנה להסתפק ב"סתם" תשעים חינני. למה? ככה! הדבר נכון כמובן לגבי כל תחום בחיים. כשאני מייחסת חשיבות לדעה של מי שעובד איתי, אני עובדת קשה יותר. לצערי, לא תמיד יש אנשים כאלו בסביבה. |
|
||||
|
||||
כאמור, ליחיד השפעה שואפת לאפס על הסטטיסטיקה הכללית. כאמור ב', למה לך לרצות להיטיב עם מערכת בירוקרטית שפוגעת בך שוב ושוב, ואף (כדברייך) שוללת ממך את מה שמגיע לך ושהתאמצת להשיג? מכיוון שמטרת המערכת היא, כך מצטייר, שמירה על רמת ציונים, תוך התעלמות מתוכן ואיכות הלימודים, לפי דעתי, על התלמידים לנקוט הפוכה של אדישות כלפי עניין הציונים, ולעמוד על שלהם בעניין התוכן האיכותי והמעשיר. אך כידוע, מערכת החינוך הישראלית אינה נוטה ללמד ביטוי עצמי וחשיבה ביקורתית, ולכן נוצר מצב בו היחיד שואף לשרת את המערכת ככל שהוא יכול ("נורא לא כיף לי עם המחשבה שאני סטטיסטיקה מטרידה"), אפילו על חשבון זכויותיו ורצונותיו. |
|
||||
|
||||
אני לרגע לא חושבת שאת מישהו מטרידה העובדה אם כן או לא יש לי תעודת בגרות. אולי את אמא שלי, וגם זה מוטל בסימן שאלה גדול מאד. (אחרי הכל, מדובר בטעות בירוקרטית. זה לא שחלילה בתה היקרה אינה זכאית) אני לא דיברתי לרגע על השפעה על הסטטיסטיקה הכללית- דיברתי על תחושה אישית. המערכת הבירוקרטית פוגעת בי שוב ושוב? מה? בניגוד למה שאולי ניתן היה לפרש מדברי- (ואני סקפטית) אני לא מאמינה שהמערכת אשכרה מנסה לפגוע בי. לא עשיתי לה שום דבר רע מימיי. לא שידוע לי בכל אופן. טעויות קורות-בעיקר במערכות גדולות ומסורבלות. קורה- יתוקן, קשה לי להאמין שמדובר באיזושהי תכנית על שמטרתה לפגוע בי. ובנוגע לחשיבה הביקורתית שיש או אין לי (מוזר, תמיד חשבתי שיש לי. אבל אולי זאת סתם תוצאה של מערכת החינוך הקלוקלת. מממ...) אני לא שואפת לשרת את המערכת. אני כבר לא חלק ממנה- למה שיהיה לי אכפת? ומה כאן בה על חשבון הזכויות והרצונות שלי? מה בכלל אתה יודע על הרצונות שלי?! אני מעולם (פרט לחודשיים מרגיזים בתחילת אמצע השמינית) לא סבלתי בבית הספר. לא אגזים ואטען שנהניתי מכל רגע. דעתי על מערכת החינוך ידועה באייל (אני מניחה לפחות. היו כבר דיון אחד או שניים בנושא, לא?), וחיובית למדי היא לא. יחד עם זאת, מרגיז אותי שנורא קל לבטל ולפסול מבלי לנסות ולמצוא את הצדדים החיוביים שיש. ויש. |
|
||||
|
||||
מתי יצא לכם ממש *לאהוב* (במובן התמים של המילה) מורה? אני, בתור שונאת גגנות, עוזרות גננות וכל המורות לדורותיהן (ותסלח לי על כך המחנכת מכיתה ו' שדווקא הייתה ממש בסדר) מצאתי את עצמי...לא יאומן...מסמפטת+ (בכל זאת יש גבול) מורה. תיקון טעות - 2 (!). לא יאומן כי יסופר, ממש קשה לי להסביר את זה אבל אתם בטח מכירים את הקטע שבסוף שנה קונים למורה מתנה/פרחים (איכשהו תמיד מתנפלים עלי כשאני מתעקשת על פרחים)אז כמובן שמתחיל דיון בנושא. והנה הכרזה שיצאה מפי ומיוחסת למורה שלי לאנגלית: " אני למורה הזאת קונה בסוף שנה מכונית+וילה+בעל+ילדים..." או משהו כזה. אז כמובן שנסחפתי אבל תודו שזו מתנה יותר יפה ומקורית מפרחים. הידד למעוף! עדיין לא התרגלתי לרעיון וייקח לי עוד הרבה זמן להסתגל אבל לרשימה נוספה גם המורה לתולדות האמנות (ודרך אגב, אם את קוראת את זה אז את יודעת...בגרות=ציון=פירגון, כמו בתמונה של ההוא מזאצו והשילוש הקדוש שלו...). יצויין שבשני המקצועות הנ"ל אי אפשר להגיד שהציונים בשמיים, אם כבר אז להפך. |
|
||||
|
||||
יצא גם יצא. משום מה, שנות הלימודים שלי רצופות במורים מן השורה הראשונה. החל בבית הספר היסודי, רצה הגורל וקיבלתי את אותן מורות מן הדור "הישן", אלו שחינוך עדיין היה במעלה הראשונה בעבורן. בהגיעי לתיכון, הופתעתי לגלות שלמורה לפיסיקה יש תואר שני ולמורה למתמטיקה גם כן. הרמה הייתה גבוהה מאוד, והמורים עצמם היו בני אדם שיכולתי לכבד ואפילו להעריץ. כמובן, לא לכל המורים כוונתי, אלא לקומץ נבחר. הכוונה היא דוקא למורים במקצועות הריאלים, אגב, חוץ מאזרחות - שלמורה ממקצוע זה רוכש אני הערכה אינסופית עד היום. דובי הגדיר קודם מורה טוב כמורה שנותן לך לקרוא ספר, ואתה קורא אותו. ובכן, המורה לאזרחות הייתה ספקית הספרים העיקרית שלי במשך כל שנת יב'...:-) |
|
||||
|
||||
לי היה מורה למתמטיקה שכמה דקות לפני סןף השיעור היה נותן לנו לקפוץ החוצה מהחלון כדי לתפוס את מגרש הכדורגל. מיותר לציין שכדורגל היה חשוב עבורו כמעט כמו אם לא יותר מלימוד מתמטיקה. האם זה היה סממן של מורה טוב? אולי לא היה לנו את הרספקט והדיסטנט הגדול ביותר, אך אפשר היה לדבר איתו בגובה העיניים ,ולמדנו פחות או יותר ללא הרבה חיכוכים, כי בסופו של דבר המערכת מכתיבה (בזמני פחות מהיום) הכנה לבגרות כתוצאה המודדת, להתלמיד ולמורה. |
|
||||
|
||||
נו בבקשה, עד שנהיה פה סוף סוף דיון מעניין, מגיעה למדור החדשות ידיעה חדשה ודוחפת את זו הישר אל פח האשפה של ההיסטוריה. :) |
|
||||
|
||||
אסף, אתה בוודאי מודע לקיוו של המדור ''דיונים מתמשכים (מבחר אקראי)''. ידיעות חדשות תמיד יהיו, אלו שגם מתמשכות יחיו לעד... |
|
||||
|
||||
לא ידעתי (ואני עדיין לא בטוח) שידיעות שנמצאות במדור ''חדשות'' הופכות אי פעם לדיונים מתמשכים. |
|
||||
|
||||
הופכות גם הופכות -- נסה ותהנה (רק בדוק את ההתאמה האישית שלך קודם). |
|
||||
|
||||
יקירי, אם רק תרצה נוכל לשבור את השיא של התגובות שאם אני לא טועה הוא 400+. |
|
||||
|
||||
במקרה של המורה לאנגלית שלי מדובר במורה משעשעת למדי.מעבר לזה שבזכותה אני ב-5 יחידות (אחרי התעלקות אין סופית עליה ב-יא') היא גם דואגת שאני לא אשתעמם שכן אני לומדת עם הכיתה של החרשנים ואומנם יש גם אלה שאוהבים לעשות עוד כמה דברים חוץ מללמוד אבל הרב קובע. אז מה שרציתי להגיד זה שהיא דואגת שאני לא ארדם (שורה ראשונה, אני יושבת כמעט עליה) ע"י הנחתת ערמת הדפים על ראשי הקט ועוד שנינויות. יכול להיות שבגלל זה אני אף פעם לא זכרתי לעשות את כל הדברים המוזרים האלה כמו לכתוב חיבורים, כל מיני תרגולים מהספר וכו'... בכל אופן, היא אחת המורות הבודדות שהיא נכנסת לכיתה, מחייכת ואפשר לראות עד כמה היא מאושרת מעצם הלימוד (גם אם היא תכחיש). |
|
||||
|
||||
הדיון בשאלה "האם היה לכם מורה שאהבתם" משול בעיני לקבוצת אסירים שמתווכחת מי הסוהר הכי נחמד. האם זה ההוא שלא מרביץ חזק, או שמא דווקא זה שמרשה למי שיש לו יום-הולדת לקבל חפיסת שוקולד ולא מחרים אותה על פי הנהלים? מערכת החינוך הקונוונציונלית, כולל ולרבות וריאנטים יענו-ליברליים שלה (כמו רוב בתי הספר ה"דמוקרטיים", בתי הספר לאמנויות וכו') הינה מסגרת נוקשה, מפגרת, בעלת מטרות אנכרוניסטיות המושגות תוך הפעלת שיטות כפייה מימי הביניים כמעט. אין בין מכונת הציונים המכנה את עצמה באופן שקרי "מערכת חינוך" לבין חינוך אמיתי דבר וחצי דבר. חלק גדול מבוגריה/קורבנותיה שיזדקקו בעתיד ללמוד דבר או שניים בעצמם, יגלו להפתעתם שהקושי הגדול ביותר שלהם לא יהיה הבנת החומר אלא יצירת המשמעת העצמית שתאפשר להם ללמוד משהו גם אם אין חרב מתהפכת (בדמות "מבחני שליש", נניח) תלויה מעל ראשם. המטרה החשובה ביותר של כל מערכת חינוך, דהיינו הפיכת כל תלמיד לאדם חושב בעצמו ובעל רצון פנימי ומוטיבציה ללמוד, אינה מושגת כלל במתכונת הקיימת. במקום זה משחררת המערכת בכל שנה עוד כמה עשרות אלפי אנשים המרגישים כמו אסירים שריצו את מלוא עונשם וסוף סוף הם יוצאים לחופשי (רובם טועים, הם או-טו-טו עומדים להפוך לרכוש צה"ל). זו לא מערכת חינוך, זו מערכת כפייה הרסנית שמדכאת כל חשיבה עצמאית לטובת שאיפה מתמדת לקונפורמיזם ולבינוניות. אין זה מפתיע, עם זאת, שבקונסטלציה מעין זו זוכים המורים הקצת-פחות-גרועים להררי אמפתיה ואפילו ל"אהבה" מצד חלק מהתלמידים. תופעות של התאהבות בסוהר מוכרות בבתי הכלא מאז ומתמיד, ובית ספר תיכון ממוצע (ולצערי גם אלה שאינם ממוצעים) לא שונה בהרבה מבית כלא בטכניקות ובאמצעים שהוא מפעיל על מנת להשיג את מטרותיו החינוכיות. |
|
||||
|
||||
אם תשאל אותי מה תרמה לי מערכת החינוך, למעשה בית הספר התיכון, אוכל להצביע על דבר אחד, חשוב מאד - הפכתי לשקדן. רוב חיי הצעירים הייתי עצלן מאד - הייתי מנסה לקצר בכל דרך, הייתי נמנע מלהגיש שיעורי בית עד כמה שאפשר, וכדומה. היו מורים שסלחו לי, והיו שלא - אבל לא הצליחו לשכנע אותי לצאת מסורי. רק בתיכון למדתי, שבשביל דברים מסויימים, צריך לשבת ולעשות דברים שלא מתחשק לך, והרבה. זה תרם ותורם לי בלימודי בטכניון, על אף שהנושאים הנלמדים פה הם מאד מעניינים, בעקרון. |
|
||||
|
||||
סחתיין על העברית, אבל התשובה שלך פחות מוצאת חן בעיני. היא קצת מזכירה לי את האנשים שמספרים בגאווה "אבא שלי היה מרביץ לי כשהייתי קטן, ותאמינו לי שלא קרה לי שום דבר רע". אותם אנשים משתמשים בנימוק הזה כדי להצדיק את העובדה שגם הם מכים את ילדיהם וכך ממשיכה לה השרשרת בלי שמישהו עוצר וחושב לרגע האם זה באמת נכון לעשות כך והאם אין עצם העברת ההכאה בתורשה מסמנת שמשהו מאד רע דווקא כן קרה לאותו הורה בעקבות המכות שחטף. אני עשוי להשתכנע שמדובר בנימוק מסוג אחר אם תסביר לי כיצד שכנעו אותך בתיכון שבשביל דברים מסוימים (מה? ציונים גבוהים? מחמאה מהמורה?) צריך לשבת ולהשקיע. מהנסיון שלי מדובר בדרך כלל בלא יותר מאילוף בשיטת שכר ועונש (כפי שנהוג לאלף כלבים) רק עם דגש על העונש ובלי הרבה שכר. אם מדובר בטכניקה יותר מתוחכמת אני אשמח לשמוע מהי. לגבי הטכניון, אני לחלוטין לא מופתע. גם במוסדות להשכלה גבוהה ממשיכה השיטה הישנה של ציונים ומבחנים לפעול, עם הבדל אחד והוא שהסטודנט רשאי לבחור את מקצועות הלימוד ולא מכריחים אותו ללמוד מתוקף חוק. זה אכן צעד חשוב בדרך למערכת חינוך אמיתית, אבל כל עוד ממשיך היעד להיות מגולם רק בהשגת ציון גבוה ככל האפשר, עדיין יש הרבה מה לעשות. |
|
||||
|
||||
אני יודע שיש אנשים, שרואים בציון מטרה, ולא אמצעי. אני רואה בציון אמצעי, כדי לעקוב אחרי הצלחתי בנושאים מסויימים. למרות שראיתי שיש סטיה, ולפעמים גדולה, מצאתי שזהו אומדן די יעיל. בתיכון ראיתי שבלי עבודה קשה, אינני מצליח לעקוב אחר לימודי הפיסיקה. וראיתי שעבודה קשה באמת משפרת את הבנתי, והציונים היו בהתאם. בי''ב, כבר למדתי, ודאגתי להכין שיעורי בית כיאות, והצלחתי שם הייתה יותר גדולה. שיעורי בית הם רק דוגמה, כמובן. אשר לסגנון תגובתך, עלי לציין שהינך מלודרמטי מדי, לטעמי, אך אינני רוצה ממש להיכנס לויכוח איתך בנושא זה. |
|
||||
|
||||
אם כך, האם לא היית מעדיף מערכת חינוך אשר המבחנים בה אינם דרישת חובה אלא (כמו שאמרת) אמצעי לכל סטודנט לבחון את הישגיו מפעם לפעם (ועכשיו באה התוספת שלי) אבל רק במידה והוא מעוניין בכך? זו מערכת הרבה יותר טובה לדעתי, אך אני לא מכיר בישראל של היום שום מסגרת חינוכית שעובדת ככה. לעניין העבודה הקשה, אתה כותב "בתיכון ראיתי שבלי עבודה קשה אינני מצליח" וכו'. אני חושב שלמסקנה דומה יגיעו גם האיכר העובד בשדה וגם הפועל שבונה בתים, בהנחה ששניהם משתדלים להצליח במה שהם עושים. אני מבין ומזדהה עם האנשים שהתיכון היה להם ההזדמנות הראשונה להיתקל בחומר קשה ללימוד, אך זה לא עונה על השאלה שלי: מה עשה אותו תיכון כדי לספק בידיך את הכלים והמוטיבציה להתמודדות עם הקשיים? הטענה המרכזית שלי ל"מערכת החינוך" היא שמערכת זו מייצרת עבור התלמידים קשיים ודרישות ולחצים בלי סוף, אך היא אינה נותנת להם סיבה אמיתית להתמודד עם הקשיים הללו והיא אינה מייצרת אצלם את הרצון להצליח אלא ע"י איומים והפחדות. |
|
||||
|
||||
אינני יודע איזו מערכת עדיפה. אם אוכל אי פעם לערוך ניסויים רלוונטיים, אולי גם תהיה לי דיעה אמיתית בנושא. אשר למה התיכון עשה כדי לספק כלים, מוטיבציה, וכדומה, הרי שלא נעשה דבר. מצד שני, לא היה לחץ אמיתי מצד ביה"ס - החומר הנלמד היה פשוט קשה יחסית לזה שנלמד קודם. אין זו אשמת מערכת החינוך שנושאי הלימוד קשים - זו הסיבה שהיא מאפשרת לאנשים שונים לבחור במסלולים כפי יכולתם. ואשר לייצור סיבה להתמודד עם הקשיים, ויצור רצון להצליח, הרי שאתה מצפה, לטעמי, להרבה יותר מדי. כאשר הסוס מת, התצפה מן הרופא להניעו אנה ואנה, על מנת שיראה חי? |
|
||||
|
||||
אויש, כליל. ברכותיי על היותך ייחודי. מתגובותיך משתמע שממש נהנית. וואלה? תמוה במקצת. שיעורי בית? בחיאת כליל, אל תעלב, הייתי מתה להיות מאלה שמסוגלים לשבת מול ספר במשך שעה רצוף וממש ללמוד...אתה "סופר חרשן". באנגלית זה בטוח נשמע יותר טוב. ומה כל הקטע של הצדקת המערכת?! צריכה לעבור לפחות עוד שנה עד שתגיע לשלב שבו אתה מצדיק את הנ"ל מתוך געגועים. |
|
||||
|
||||
יתכן שחווייתי את מערכת החינוך שונה מזו של אנשים אחרים. סופר חרשן? חברי ללימודים בטכניון, היו מתווכחים איתך - אני יותר בן-אדם שלומד בגלים. בטלה, הכנת שיעורים אינטנסיבית, בטלה, חוזר ונשנה. לבחן בחדו"א 2מ שהיה היום התחלתי להתכונן רק שלשום, וגם זה לא היה אינטנסיבי מדי. לבחן באלגברה ב התכוננתי על ידי מעבר על החומר יום קודם לכן. אגב, אם דברי נראו כהצדקת המערכת, הרי שזה רק בשל הקונטרסט לשלילת המערכת של מר עמית. |
|
||||
|
||||
רק מזה שאתה מצדיק את עצמך ע''י הבאת דוגמאות אפשר להסיק את אותה מסקנה...אתה יודע ... |
|
||||
|
||||
יש גם מקום באמצע, בין שלילת המערכת להצדקתה. שם אני נמצא, בת-חן. |
|
||||
|
||||
שמחה בשמחתך |
|
||||
|
||||
(...) בחינות בגרות: האמצעי המרכזי של מערכת החינוך לקביעת זכאותו של התלמיד המסיים את לימודיו בבית-הספר לתעודת-בגרות. לבחינות-הבגרות נועדו התפקידים העיקרים הבאים: - בדיקת המידה בה רכשו התלמידים את הידע, הכישורים והמיומנויות הנכללים בתכניות הלימודים; - יצירת סף הישגים לאומי הולם והבטחת סטנדרטיזציה ואחידות מבחינת התכנים והרמה בבתי-הספר התיכוניים; - ברירת תלמידים ומיונם לקראת המשך לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה; - סיכום רשמי של מערך הלימודים בחטיבה העליונה של בית- הספר העל-יסודי. (...) [מקור: מרים בן-פרץ, לקסיקון החינוך וההוראה, הוצאת רמות - אוניברסיטת תל-אביב, 1997] ------------------------------------------------------- תריסר סיבות טובות מדוע עלינו לבטל את בחינות הבגרות במדינת ישראל: 1. הן גורמות לבתי-ספרינו להיות בתי-חרושת לתעודות בגרות. 2. הן מלחיצות. 3. הן מונעות מתלמידים רבים ללמוד באוניברסיטאות. 4. הן מקפחות תלמידים הבאים מן השכבות הנמוכות. 5. כמו כל המבחנים הסטנדרטיים, הן מכתיבות לנו אמות מידה אחידות – אחידות מטמטמת, חדגונית ומקהה את החושים. 6. הן מטילות צל על למידה יצרנית כלשהי אשר לולא הן, היה עוסק בה התלמיד במשך שנותיו בבית-הספר התיכון. 7. הן אינן תורמות – בלשון המעטה – להבאתם של אנשים להיות יעילים בעולם המודרני: לחשוב בעצמם, להיות מסוגלים לפתור בעיות באופן יצירתי ולהמציא שיטות חדשות. 8. הן חונקות את מערכת החינוך אשר הממונים עליה "רוצים לשפרה". 9. אין בהן כמעט שימוש וטעם במסגרת חינוכית בעלת משמעות. 10. הן אינן מביאות כל תועלת למדינה. לעומת זאת, יש להן השפעות שליליות הרות אסון על בתי-ספרינו. 11. כמו כל המבחנים הסטנדרטיים, הן נוגדות את עקרונותיה של חברה דמוקרטית, רבגונית (פלורליסטית) וחופשית מכפייתה של המדינה – כפיה על החשיבה – בשל דבקותן לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמטיות, האוטוקרטיה והדיכוי הפסיכולוגי המאפיינים מדינות סמכותיות ומשטרים טוטליטריים. 12. הן מאפיין שאינו ראוי למערכת החינוך שלנו. תנו לי סיבה אחת טובה מדוע להשאירן בתוקף . . . !! |
|
||||
|
||||
3. למרות מה שנדמה לך, אי אפשר למנוע ממישהו ללמוד באוניברסיטה. אפשר למנוע ממנו לקבל תואר. אם מישהו מעוניין בידע, הוא יכול לבוא ולהקשיב לכל הרצאה שהוא רוצה. כדי לקבל על זה תואר בסוף, צריך להתקבל לאוניברסיטה. אתה חושב שלאוניברסיטה אין זכות לסנן מועמדים? אתה גם חושב שמפעל חייב לקבל כל עובד שצריך עבודה? "הזכות לקבל תואר ראשון" אינה זכות בסיסית שכל מדינה חייבת לאזרחיה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שמותר לאוניבסיטה לסנן מועמדים. הייתי שמח אם היה נאסר עליה להשתמש לשם כך בתוצאת מבחנים מהתיכון. כבר נתתי פעם באייל שתי אלטרנטיבות גרועות מאד, ועדיין טובות יותר בעיני: אחת היא שימוש בפסיכומטרי בלבד. השנייה היא מבחנים שיהיו זהים לחלוטין לבגרות, אבל שהמעוניינים ללמוד באוניברסיטה ידרשו לעשות אותם לצורך העניין, מבלי להתחשב במה שלמדו בתיכון. הסיבות הן הסיבות הידועות - מבחני הבגרות אינם מעודדים ידע או מחשבה "טובים" (ראי מאות תגובות בתולדות האייל על כשלי החינוך התיכוני); והיותם כרטיס כניסה לחיים אחר-כך מקשה מאוד על מערכת החינוך התיכוני להקנות ידע או מחשבה "טובים". |
|
||||
|
||||
ומה רע בשילוב של שלושת האפשרויות (ז"א לאפשר להתקבל על סמך פסיכומטרי או על סמך בגרות או על סמך פסיכומטרי+בגרות, או על סמך מבחני כניסה)? |
|
||||
|
||||
הנה מורה לשעבר שלא מסכימה איתך. מצד שני, אני לא מסכים איתה, ונראה לי שהטראומה שלה מהפסיכומטרי היא בלתי מייצגת בעליל. חוץ מזה, ממתי עושים פסיכומטרי לילדים? אולי היא מדברת על פסיכוטכני? |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש מקום להרבה שינויים במערכת החינוך, למתן יותר מקום לביטוי עצמי והרחבה משמעותית של תחומי הלימוד אבל אני חושב שאתה מגזים בדרישה שלך. 1. לא נכון. לא צריך 3 או 4 שנים כדי ללמוד לבגרויות, במכוני לימוד עושים את זה בכמה חודשים, אם בית ספר הוא בית חרושת לתעודות בגרות הוא מאוד לא יעיל. 2. זה עניין אישי, את רוב מי שאני מכיר הן לא הלחיצו. 3. העניין הוא שגם באוניברסיטאות יש בחינות ובמקצועות מסוימים יש בחינות הסמכה אחרי הלימודים. בחינות הבגרות מונעות מאנשים שלא יוכלו לעמוד בלחץ (ראה 2.) של שאר הבחינות בחיים את התסכול של לעשות את השנה הראשונה באוניברסיטה שוב ושוב. 4. זו אשמה של ההורים בחלק מהמקרים ושל מערכת החינוך בכללותה, הבגרויות הן רק סמפטום. 5. האחידות הנדרשת היא ברמת הידיעה. לא הייתי רוצה שמורה מחמיר ייתן לתלמיד ציון נמוך בעוד שמורה אחר אולי היה נותן לו ציון גבוה יותר, ובכך יפגע בסיכויי ההצלחה שלו בהמשך החיים (קבלה לאניברסיטה וכו) לא הייתי רוצה שהעובדה שיש מורה גרוע שלא מלמד את החומר, לא תצוף בגלל שהמורה הגרוע הזה ייתן ציונים טובים לתלמידים שלו. הייתי רוצה שתלמיד שלמד במגמת פיזיקה ידע את החומר שבתוכנית הלימודים. זו האחידות שמדובר בה, והיא לא בעיתית לטעמי. 6. זו אשמה של שיטות הלימוד וההכנה לבגרות שמתמקדות באיך לפתור בעיות או איך לענות על שאלה ולא מתמקדות בהבנה של החומר. 7. גם אכילת תירס לא מביאה אנשים לחשוב באופן יצירתי אני לא רואה אותך מטיף לביטול אכילת תירס, במילים אחרות, הן אמורות למדוד את הידע והמיומנות של התלמיד לא ללמד אותו. 8. לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד בנקודה הזו. 9. גם בזו, מהי מסגרת חינוכית בעלת משמעות? 10 רטוריקה. 11. האם היית רוצה לפתור בעיות דרך או הספק בשיטה פלורליסטית? אני מבין שיש בעיה בתחומים מסוימים, ספרות, תנ"ך, הסטוריה אבל הבעיה הזו קיימת בכל דרך שתבחר למדוד את התלמידים ואת מידת ידיעתם את החומר ומידת מיומנותם בטכניקות הנלמדות. האם אתה מציע שפשוט ילמדו את החומר ולא יבחנו אותם בשום צורה? 12. איזה מדד להצלחה כן ראוי לטעמך למערכת החינוך שלנו? |
|
||||
|
||||
Yes, this discussion will last forever. It have for the past 30 or so years. We have tried progressive schools, democratic schools, standardized tests, non-standardization, alternative assessment, traditional assessment, more money, less money, no discipline, more discipline... (and I can go on for hours). We have to face it: so far, we honestly DO NOT KNOW what helps children learn.
We know that the most effective variable is the teacher. A good teacher makes all the difference (and this has been statistically proven). But we still haven't find a way to identify good teachers beforehand. We know that different ethnic groups perform differently in school. We still don't know why. The most popular theory at the moment refers to home environment and support. We don't know how to change entire cultures, or how to change entire school systems and make them fit certain cultures. This discussion will not end, not because we hold controversial opinions and enjoy debating them, but because we all hope that someone will write down the one thing we hope to read - THE ANSWER. Well then. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |