נאפסו ודרייפוס, גינוסר ואנרי 502
שתי מדינות, שתי תקופות, שתי פרשות, שתי תוצאות, ומסקנה עגומה אחת.

בשנת 1894, נעצר סרן אלפרד דרייפוס, קצין במטה הכללי הצרפתי ממוצא יהודי, באשמת ריגול למען גרמניה. לא היו נגדו כל ראיות, פרט לשכנועם של קציני המודיעין הצרפתים באשמתו, בשל היותו "יהודי וגרמני". אחד מהם, בכיר בשם רס"ן אנרי, מתוך שכנועו באשמת הנאשם, זייף חליפת מכתבים בין דרייפוס לנספח הצבאי הגרמני. על סמך מסמכים אלה, שצורפו כ"נספח סודי" לחומר המשפט, הורשע דרייפוס והושלך לכלא לתקופה ארוכה. שר ההגנה, הגנרל מרסיה, הסכים בשתיקה למעשים אלו.

בשנת 1980, נעצר סגן עיזאת נאפסו, איש המודיעין הישראלי ממוצא צ'רקסי, באשמת ריגול חמור למען ארגון עוין. לא היו נגדו כל ראיות, פרט לשכנועם של אנשי השב"כ הישראלים באשמתו, בשל היותו "בן מיעוטים". אחד מהם, בכיר בשם יוסי גינוסר, הידוע בכינויו "ג' מהשב"כ", מתוך שכנועו באשמת הנאשם, עינה אותו שוב ושוב, עד שחילץ מפיו הודאה. על סמך הודאה זו, שהצורה בה הושגה לא הוזכרה במשפט, הורשע נאפסו והושלך לכלא לתקופה של 18 שנים.

בשנת 1897, החלו צרפתים רבים לפקפק בצדקת הרשעתו של דרייפוס, במיוחד כשהסתבר שהנספח הסודי במשפטו כלל לא הוצג להגנה. המטה הכללי החל בחקירה; אחד מהקצינים, מפקדו הישיר של אנרי, סגן אלוף פיקאר, גילה את הזיופים והזדעזע - אף שאיש לא חשד בו, בלשון המעטה, באהבת יהודים. הפיקוד הבכיר מיהר להעביר אותו לאלג'יר, הרחק מעיני התקשורת. בינתיים, גילו אנשי המודיעין הצרפתים, המסובכים מעל לראשם, את המרגל הגרמני האמיתי. הם מיהרו להתיידד איתו ולחפות על מעשיו.

בשנת 1986, החלה להיחשף הפרשה הידועה כפרשת קו 300. שני אנשי שב"כ, אהוד יתום ואחר ששמו נשאר חסוי, רצחו שני עצירים פלשתינאים, שהיו מעורבים בחטיפת אוטובוס. הפיקוד הבכיר מיהר להעלים את העובדה; דובר צה"ל שיקר כהרגלו, ודיווח שלא היו כל עצירים. אלא שעיתונאי צילם אותם יורדים, בחיים, מהאוטובוס. על כן מיהרו אנשי השב"כ וזייפו דיווחים לפיהם תא"ל יצחק מרדכי, מפקד כוחות צה"ל במקום, הוא שהרג את השניים. הוקמה ועדת חקירה, ואחד מחבריה היה יוסי גינוסר, "ג' מהשב"כ", ששיקר בכל צורה אפשרית, עדכן את אנשי השב"כ על השאלות שהיו אמורים להשאל, ובכלל, פעל כ"סוס טרויאני" בועדת החקירה. ראובן חזק, בכיר בשב"כ, שלא היה חשוד באהבת ערבים, הזדעזע מן הזיופים ומן השקרים, ובמיוחד מן השקרים לבית הדין הפנימי של השב"כ. הוא דרש מראש השב"כ אברהם שלום, שהיה מעורב בפרשה עד צוואר, לחדול משקריו ולהתפטר. ראש השב"כ מיהר לפטר את ראובן חזק דווקא, באישורו של ראש הממשלה.

בצרפת, הביאה פרשת דרייפוס את המדינה אל סף מלחמת אזרחים. השמאל מול הימין, אנשי הדת מול הרפובליקה החילונית. טענת הימין הייתה שמי שטוען שהצבא טעה בהרשיעו את דרייפוס, ובמיוחד מי שטוען שהצבא קשר נגדו, מערער את מעמד הצבא. בשלב מסוים, ניסו הימין והישועים לבצע הפיכה. טענת השמאל הייתה כי הצדק צריך להיעשות, וכי רפובליקה המקריבה אדם חף מפשע לשם הצלת שמו של הצבא עושה מעשה עוול.

בישראל, פרשת קו 300 עניינה מעטים. כמה פעילי שמאל עמדו על שמירת שלטון החוק, אבל רוב הציבור קנה את טענת הימין שפתיחת הפרשה היא פגיעה בשב"כ וביכולתו להלחם בטרור. יועץ משפטי לממשלה שעמד על כך שיש להעמיד את רוצחי השב"כ לדין על רצח ועדות שקר, הודח.

פרשת דרייפוס הסתיימה בזיכויו של זה, ובחנינה כללית לכל המעורבים האחרים, שהפכו למנודים. פיקאר קודם והפך לשר המלחמה; דרייפוס קודם, פוצה, ועוטר באות לגיון הכבוד, על תרומתו להצלת כבודה של הרפובליקה; במסדר מרשים, במקום בו נקרעו דרגותיו, עברו שתי פלוגות תותחנים והצדיעו לסרן הצרפתי בן דת משה.

פרשת קו 300 הסתיימה בחנינה כללית לכל הנאשמים, ביניהם יוסי גינוסר, אברהם שלום ואהוד יתום. אהוד יתום קודם, והמשיך לשרת בשב"כ עד לפני מספר שנים. עם החנינה, פורסמו שמו ותמונתו של "ג' מהשב"כ"; עיזאת נאפסו, בכלאו, זיהה אותו. "זה האיש שעינה אותי!", אמר לפרקליטו. הלה עתר לבית המשפט העליון, שזיכה את נאפסו. נאפסו זכה לפיצויים מהמדינה.

פיקאר ואחרים ערכו טיהור בצבא והרחיקו ממנו את הישועים. מערכת החינוך הרפובליקאית הפכה לחילונית לחלוטין; הגורמים העוינים את הרפובליקה הורחקו מעמדות השפעה.

ועדת חקירה לענייני השב"כ, בהתעלמה מתקדים נאפסו, אישרה שימוש בעינויים. היא אף אישרה כי השב"כ שיקר לבית המשפט במאות תיקים. התיקים הללו לא נפתחו מחדש. ראובן חזק ואחרים שתמכו בו הורחקו מעמדות השפעה.

בשלב מאוחר של פרשת דרייפוס, נעצר רס"ן אנרי באשמת זיוף המסמכים. הוא שם קץ לחייו בתער גילוח.

יוסי גינוסר משמש, עד היום, כיועצם של בכירי המדינה. האיש שעינה את נאפסו והעיד עדויות שקר רבות ממשיך לטעון שנעשה לו עוול. הוא מעולם לא נעצר. אהוד יתום, מי שהרג שני עצירים במכות אבן, נחשב היום לפרשן בטחוני מקובל.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

22147
אכן, יש הרבה דברים שצריך לשנות במדינת ישראל. מעולם לא הצלחתי להבין איך אדם כמו אהוד יתום - שרצח עצירים שלא סיכנו אותו - זוכה ללגיטימציה בתקשורת הישראלית, זו מאוהבים להאשימה בשמאלנות.
רק תזכורות מתמידות ולחץ ציבורי יוכלו להביא לניקוי האורוות המיוחל, ויש לזכור שהשקרים שהיו (ואולי עדיין יש?) בשב"כ לא רק פגעו בחפים מפשע, אלא ייתכן גם שחיבלו ביכולת ללכוד מחבלים אמיתיים - כמו שהאשמת דרייפוס סייעה למרגל האמיתי לחמוק מעונש לזמן נוסף.
22152
צ''ל כמובן ''זו שאוהבים להאשימה בשמאלנות''
הלגיטימציה לגיטימית 22188
אולי האהדה התקשורתית לה זוכה אהוד יתום נובעת מהעובדה שלציבור הרחב פשוט לא אכפת? ברור שהתקשורת היתה שמחה לערוך מרצח המחבלים משתה תקשורתי שלם, וידוע שעשתה זאת עם מקרים פעוטים עוד יותר, אבל הפעם היא נמנעה מכך כיוון שהיתה תמיכה (קרא לה ברברית, לא מוסרית, או ככל העולה על לשונך) נרחבת יחסית במעשה. לי אישית לא אכפת כלל אם אנשי השב"כ שמו קץ לחייו של מחבל זה או אחר. אפילו תוהה אני שמא לא היה זה הדבר הנכון לעשותו.
רוח הזמן 22150
צרפת של סוף המאה ה 19 לא התגוננה כנגד טרור גרמני, ודרייפוס לא נתפס לאחר שחטף אוטובוס אזרחי.

אבל נקודות אלו מסכמות,מן הסתם, את כל האפולוגטיקה האפשרית.
רוח הזמן 22154
נידמה לי כי במאמר דרייפוס הושווה לנאפסו ולא לחוטפים, ועניין ה''טרור'' כלל אינו רלבנטי להאשמות שהועלו כנגד האחרון, כך שגם אפולוגטיקה זו מפוקפקת.
ובכן 22200
אם הוא לא עשה את הפשע, זה לא כל כך משנה איזה פשע זה - משום שלא הוא ביצע אותו!
החנינה 22159
ראוי היה לציין שלא זאת בלבד שאנשי השב''כ ''קיבלו חנינה'' אלא שלמעשה ניתנה להם (באופן שהוא למטיב ידיעתי חסר-תקדים) חנינה מראש, ולכן הם אפילו לא עמדו למשפט.
הצרפתים 22189
לו רק היינו עם מוסרי ומצפוני כמו הצרפתים...
A new set of morals. 22195
I propose a novel solution: let's give up. We're all crooked, evil, malicious, murderous, lecherous sons of bitches, so let's just admit it, and get it over with. No apologies, no hypocracy, nothing. Mere admissal of facts.

And if that's a bit extreme, let's just agree that our morals are different than the morals Western Society walks by. (Or claims to walk by). We are not Westerners, period.

What do you say?
A new set of morals. 22202
ובכן, אני לא יודע מה בקשר אליך - אבל אני בחור טוב.

זו בסופו של דבר בחירה שלנו. בפרשה הזו אנחנו בחרנו שהמדינה שלנו תיראה כמו ישראל ולא כמו צרפת. חבל.
A new set of morals. 22205
I'm a good guy, myself. Though I think I am technically part of the "nasty bourgeoise elite," or something, which would make some leftists hate me.

In any case, referring to the article, that is just a sign of the maturity humanity has come to. No longer do wars start and revolutions occur as a result of the smallest injustice. Just like most adults don't start tantrums when things don't go their way.
A new set of morals. 22291
בעניני מוסר ומצפון- צרפת היא לא בדיוק המופת שצריך לעמוד כנגד עינינו.
רק דוגמא אחת-דיכוי המרי באלג'יר היה אכזרי פי כמה וכמה מכל אשר עשתה ישראל אי פעם בשטחים.
אינני רוצה להרחיב בעניין שיתוף הפעולה ההמוני בצרפת עם הכיבוש הנאצי.
כמו מורדכי 22201
משום מה המדינה שלנו מקבלת את זה שלאדם שהציל חיים מותר לפשוע או לפעול כנגד חוקי המדינה ועל כך יסלח לו.

החוצפה למשל במשפטו של מורדכי אותי הרתיחה, אז מה אם הוא הציל חיים, האם מותר לו היום בשל כך לאנוס (אני יודע שהוא לא הואשם באונס) ואו להרוג אדם.

הרשות השופטת שלנו טועה לא פעם ויחד אם הדרג המדיני מחפה על פושעים.

זה שמדובר בבושה זה ניחה, זה שמחר כאשר הם יהיו בטלויזיה לא נידרוש להוריד אותם מהמסך זו הבעיה.
מה עניין מחט לתחת ? 22240
אין ספק שיוסי גורביץ' כתב כבר בעבר באייל הקורא מאמרים טובים יותר.

אני מניח שכל העובדות שמופיעות במאמר, שנוגעות לפרשיות ההיסטוריות השונות מדויקות ולא באתי לבקר את החלק הזה במאמר. הביקורת שלי היא על הרעיון המרכזי: השוואת פרשת דרייפוס לפרשיות שונות אצלנו, כדי לשכנע את הקוראים בדמיון ביניהן.

בעצם, איני בא לטעון, אפילו, שאין קווי דמיון פה ושם בין פרשת דרייפוס ובין הפרשות אצלנו מבחינת פרטים טכניים כאלה ואחרים.
אבל כל הדברים האלה הם שוליים.
מה שהשאיר את רישומו בפרשת דרייפוס ואולי, מי יודע, היה הקש שאפשר את תחילת גלגול רעיון הציונות המדינית, ולכן אולי את הצלחת הציונות בהקמת המדינה, לא היה דווקא קשור במהותם של התככים הפנימיים, והאופן בו נרקמה העלילה. דברים כאלה יכולים לקרות גם ללא רקע אתני ושנאות גזעניות.
הפרט החשוב הוא יחסו של העם הצרפתי ליהודים ותגובתו על פרסום הפרשה. מה שהרשים את דרייפוס היו הפגנות ההמונים לא כנגד דרייפוס אלא כנגד היהודים, כתגובה לפרשה עצמה.
פרשת נפסו אינה פרשה אתנית, כפי שהמחבר מנסה לומר. זה נכון שנפסו היה צ'רקסי, ונכון שהעלילו עליו עלילה. אבל האם קיימת שנאת צ'רקסים במדינתנו ? האם היו הפגנות המונים בעקבות פרשיה זו שקראו להכות בצ'רקסים ?
ויצחק מרדכי שנרקמה כנגדו עלילה כדי לנקות אחרים, האם אינו יהודי והאחרים כן ?
ואגב, גם אני חושב שסוף פרשת קו שלוש מאות היה שערורייה, ופרשת נפסו אף היא שערורייה. אין ספר שהיה מקום לשפוט ולהושיב בכלא את שני הרוצחים (יתום, לדעתי הוא רוצח שמאלי ולא רוצח ימני), ואת גינוסר (שאף הוא לפי כל הסימנים מנוול שמאלי ולא מנוול ימני) על בידוי ראיות גם בפרשת נפסו וגם בפרשת קו שלוש מאות.
מה עניין מחט לתחת ? 22252
אם אני מבין נכון את טענתך, הרי שמה שמשתמע מדבריך הוא שאם בארץ הגזענות איננה פרמיטיבית כמו בצרפת, ז"א שמתבטאת בצורה הנמוכה ביותר ע"י אספסוף ברחובות, הרי שאין בעיה.
זה קצת תמוה בעיני.
אין לי ספק בכלל שאין גזענות בישראל. על כל אזרח במדינה חלות אותן חובות, ואותן זכויות, יש שיוויון מלא בפני החוק, ושיוויון הזדמנויות.
האם נתקעת עם מגילת העצמאות?

אני חושש שהגזענות ושינאת הזרים בחברה הישראלית, הן תופעות קשות שהולכות ומחמירות. הן לא באות לידי ביטוי ברחוב, כי השלטון בעצמו מנציח את התופעות. אנחנו בוחרים שוב ושוב הנהגה שתדאג לכך שכל מי שחריג בחברה יוקצה מחמת מיאוס.

כשהשלטון עושה את כל העבודה, מי צריך הפגנות ברחובות?

אשמח שתספר לי שבכל התופעות הללו אשם השמאל שאני חלק ממנו, זה יגרום לי להרגיש טוב יותר.
מה עניין מחט לתחת ? 22261
In the French case, both the government _and_ the angry mobs were racist.
So your position is really quite baseless.
מה עניין מחט לתחת ? 22265
אז, אם כך, אין גזענות בישראל?
מה עניין מחט לתחת ? 22268
Of course there's racism in Israeli society. Racists exist everywhere. But there's a big difference between there being racism, and it being a bad fenomenon getting worse. Which is the position I was responding to.
מה עניין מחט לתחת ? 22276
מה שטענתי בדבריי הוא שאין קשר בין פרשת קו שלוש מאות ופרשת נפסו ובין גזענות.
אם רוצים להוכיח שיש גזענות בארץ צריך לחפש נימוקים אחרים. זה הכל.
טענותיך אינן לעניין.
מה עניין מחט לתחת ? 22270
גם פרשת דרייפוס לא הייתה אתנית. היא הייתה מוסרית-חוקתית: האם מותר לכלוא אדם שיש ספק באשמתו? תשובת הימין (בעיקר הימין הדתי) הייתה: כן, מותר. טובת המדינה עולה על טובת הפרט, ואפילו אם דרייפוס זכאי, האמירה ש"הצבא טעה" משולה לבגידה. תשובת השמאל: למדינה אין זכות לשלול מאדם את הזכות לצדק, גם אם תוך כדי כך שמה של המדינה מתבזה.

נכון, היו אנטישמים. נכון, הייתה עיתונות אנטישמית והיה אפילו פוגרום אחד (באלג'יר דווקא) - אבל במהותה הפרשה לא נסבה על אנטישמיות. להבדיל, למשל, ממשפט בייליס ב-‏1911 (עלילת דם מאוחרת מאד). גזענות שיחקה תפקיד במיוחד אצל הקושרים - הן בצרפת והן בישראל.

מצער מאד, אגב, שמלמדים את הפרשה הגדולה הזו, שלדעתי היא דרמה גדולה ומעניינת הרבה יותר מהמהפכה הצרפתית או ממלחמות נפוליאון, דרך הפריזמה הצרה של עיתונאי אוסטרי הוזה, ושמבחינת מערכת החינוך הישראלית הפרשה מסתיימת בכתיבת "מדינת היהודים". אני משוכנע, אגב, שאם תשאל בוגר ממוצע של מערכת החינוך הישראלית, כל שהוא ידע על הפרשה הוא שדרייפוס הורשע. את התמונה הזו, של חרבו הנשברת של דרייפוס, דווקא הטיבו לחקוק במוחות התלמידים.

ואני לא חושב שזה מקרי.
מה עניין מחט לתחת ? 22275
אני מודה שאף אני איני מומחה גדול לפרשת דרייפוס, ומה שנחרט בי הוא לא כל כך החרב הנשברת , אם כי אני זוכר גם סיפור כזה, אלא דווקא תגובת האספסוף לנוכח הפרשה כנגד היהודים.
נדמה לי שהרצל אף אמר פעם שהפרשה הזאת עשתה אותו ציוני. והוא התכוון גם כן לתגובות האנטישמיות של ההמון.
הפרט הזה שהצבא כאילו הוא מעל האמת ואסור לצאת נגדו שאתה מדגיש הוא לא החלק החשוב, לפחות לא במה שנוגע לנו.
ואני לא חושב שיש תופעה של הפיכת הצבא לקדוש אצלנו. לפעמים דבר כזה ניכר במעט אבל הרבה פעמים ניתן להתרשם שקיימות תופעות הפוכות.
דרייפוס והרצל 22439
פרשת דרייפוס אכן הייתה פרשה גדולה וחשובה.אבל אינני רואה בה חשיבות בסדר גודל דומה לזה של המהפכה הצרפתית שהיעשפיעה על כל פינה והפינה באירופה ומעבר לה. לפרשת דרייפוס עם כל הכבוד לא הייתה את מידת ההשפעה לטווח הארוך הזה.
ההשפעה החשובה ביותר לטווח הארוך שהייתה לה הייתה דווקה בהשפעה שהייתה לה על אותו "עיתונאי הוזה " סופר מדע בדיוני אחד בשם הרצל.
לו כבר היו רעיונות "כמו ציוניים" עוד לפני הפרשה הזאת, אבל מסופקני אם בלעדיה הוא היה מגיע להלך המחשבה וההחלטיות שהביאו אותו לבסוף ליסד את התנועה הציונית.
לדעתי ההשפעה החשובה ביותר של הפרשה הייתה בהשראה שהיא נתנה להרצל, כל השאר הוא משני בהשוואה. יתכן שבלעדיה לא הייתה מדינת ישראל( ואם זה דבר טוב או רע, יתכן שבכך אני ומר גורביץ' חלוקים, אינני יודע).
והערה : הלוואי שהיום היו לנו עוד "עיתונאים הוזים" כמו תיאודור הרצל, אנחנו זקוקים לאנשים כאלה יותר מתמיד.
לא ראוי היה להיכתב או להתפרסם 22269
לעיתים רחוקות נתקלתי כאן בכתבה כה מקוממת ולא ראויה כמו מאמרו לעיל של מר גובריץ'. התיזה העיקרית שלו היא השוואה המראה את הדמיון בין פרשת דרייפוס לבין מספר פרשיות בתולדות המדינה.

בשורות הבאות אנסה להראות את הפירכה וחוסר הרצינות בהשוואות אילו:

פרשת דרייפוס:
בפרשה זו, הופלל והורשע קצין בצבא צרפת אשר חטאו היחידי הוא היותו יהודי. האיש היה חף מכל פשע וטען זאת בעקביות. עם זאת, ראיות מזוייפות ושינאת יהודים שלחה אותו למאסר. בסיכומו של דבר, התבררה חפותו והאיש זוכה וזכה להתנצלות ולפיצוי (עד כמה שניתן לפצות על עוול שכזה).

החיסול בקו 300:
בפרשה זו חיסלו אנשי שב"כ (אינני משתמש במילה "רצח" מאחר ומה שקרה אינו רצח על פי הגדרתו בחוק) שני מחבלים אשר ביצעו פעולת טרור. הדבר בוצע בהוראה מהדרגים הגבוהים ביותר. זו לא הייתה הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה. יתר על כן, למיטב ידיעתי, במשך שנים הייתה מדיניות של "מחבלים לא יוצאים חיים מפיגוע שביצעו".

אבל! שני המחוסלים לא היו חפים מפשע, הם ביצעו עבירה חמורה ביותר. אמנות ז'נבה השונות אינן מגינות עליהם ולדעת רבים מאוד הם בני מוות (אם כי לאחר משפט). מה הדמיון בין פרשה זו לפרשת דרייפוס ? נפלאת ממני.

השקרים ועיוות החקירה:
בהמשך לפרשה דלעיל, השתתפו אנשי שב"כ מסויימים במהלך אשר מטרתו העיקרית הייתה הטעיית ועדת החקירה, הסתרת האמת על מעשיהם והפניית אצבע מאשימה לכוון לא נכון. במקרה זה, תא"ל (אז) יצחק מרדכי.

העובדה העצובה היא כי כל! מערכות האכיפה עושות זאת, המשטרה, אגפי חקירות של משרדים ממשלתיים, עורכי דין, כולם משקרים לבית המשפט על מה שעשו או לא עשו. השופטים, ברוב המקרים, יודעים שלעיתים קרובות משקרים להם ומשלימים עם כך. פשוט זו הדרך בה העולם מתנהל באם הדבר מוצא חן בעיני מישהו ואם לאו.

ראוי לשאול באם המטרה של הטעיית המערכת החוקרת במקרה זה היה ראוי, ייתכן שכן (מי שחושב שתמיד עדיף לגלות את האמת העירומה לעיני כל חי בפנטזיות). אולם מה קרה למי שנגדו כוונה האצבע המאשימה ? אבקש להזכיר: איציק מרדכי עמד למשפט צבאי וזוכה! האיש לא הורשע ולא נענש אלא זוכה.

מה בין זה לבין משפט דרייפוס ? שם הופלל בן אדם שלא היתה לו כל נגיעה לנושא, כאן זוכה אדם אשר היה מעורב ושיש עדויות שהיכה את המחבלים שנותרו בחיים (לטענתו- עקב צורך של חקירה דחופה).

פרשת נאפסו:
בפרשת נאפסו הודה האיש, עקב חקירה קשוחה, בעבירות שלא ביצע ועל כך הורשע. לאחר מספר שנים, התבררו העובדות על שיטות החקירה נגדו והוא זוכה מעבירות אילו. האם הדבר בוצע רק בגלל שהוא צ'רקסי ?

להבדיל מפרשת דרייפוס, נגד האיש היו חשדות אמת חמורים. לא מדובר ב"סתם אדם שהלבישו עליו תיק". החוקרים היו משוכנעים שאכן המדובר בקצין שביצע עבירות חמורות. הבדל נוסף- נאפסו הודה, דרייפוס לא. עוד הבדל- גם במשפט החוזר הורשע נאפסו, להודאתו, בעבירות אם כי פחותות מאשר בהרשעה המקורית. למה הודה בשלב זה ? אולי כי בנושאים בהם הודה היו ראיות מספיקות שאכן איננו צדיק גמור ?

ההשוואה אכן מפתה, אולם אינה עומדת בבדיקה מינימלית.

מילה אחרונה לכותב המאמר:
קל מאוד להתפתות להשוואות צבעוניות ומזעזעות. ממש מושך את הלב להשוות בין מאמרך למאמרי השיטנה של גבלס ב"שטריימר". אולם, מאחר והמילה הכתובה יכולה להיות נשק מסוכן לא פחות מן האקדח, מן הראוי להסס ולבדוק שוב ושוב לפני שחדוות ההשמצה תופסת שליטה עליך.
לא ראוי היה להיכתב או להתפרסם 22277
"עקב חקירה קשוחה" - תעשה לי טובה. מדובר בעינויים. אל תנסה לכבס את זה. נאפסו הודה באשמה של מגע עם סוכן אויב. פה יש מלכוד קלאסי - זה היה תפקידו כאיש מודיעין: ליצור מגע עם סוכני אויב, ולנסות להעביר אותם לצד שלנו. הוא לא היה יכול להכחיש את זה.

גם בפרשת דרייפוס ה"חוקרים" היו משוכנעים באשמתו של דרייפוס, ומכמה סיבות:

1. המקור של המודיעין הגרמני היה ידוע באות D.

2. דרייפוס היה מאלזס-לוריין, שבשליטה גרמנית. אפילו שמו היה גרמני.

3. בידוע שיהודים אינם יכולים להיות נאמנים למולדת הצרפתית.

חוקריו של נאפסו היו משוכנעים באשמתו משום:

1. היה להם שטינקר שאמר את זה.
2. נאפסו היה צ'רקסי, ובידוע שלא-יהודיים אינם יכולים להיות נאמנים למדינת היהודים.
3. הוא הודה בחקירה.

אף הקבלה הסטורית איננה מלאה. ההקבלה הזו נראית לי כדבר קרוב מאד.

פרשת קו 300 היתה רצח כהגדרתו כחוק. נעצרו שני אנשים, ונרצחו בידי אנשי כוחות הבטחון. לא אחרי משפט; אחרי הוראה של בכירי שירותי הבטחון. זה רצח. אין מה לעשות בקשר לזה.

אני מודה לך על שכתיבתך מעידה, שוב, על האחיזה שיש לנאציזם בתפיסה הישראלית. שיהיה לך יום טוב.
משוואה עם נעלם אחד 22284
יוסי ידידי,

מאמרך העשוי והשזור היטב לוקה בכשל לוגי מסויים, היות וסוגיית פרשת קו 300 בפירוש אינה קשורה למשוואת הנאראטיב דרייפוס-נאפאסו לבד מקשר מקרי-נסיבתי.

דומה אף כי עצם הזכרת עובדת הופעתו השנייה של 'הגיבור הרע' בפרשת קו 300 אינה ממש רלבנטית לפרשת דרייפוס לכשעצמה, היות והופעתו הראשונה במקרה נאפאסו מספיקה בהחלט להעמדתה המכובדת של משוואתך זו.

אף פרשת קו 300 אינה כה פשוטה, כפי שעולה הדבר מדבריך;

האוטובוס האמור נחטף באלימות ובכפיה אומנם בידי שני אנשים, אך מרגע ביצוע פעילות אלימה זו הפכו הללו לפושעים של ממש, אשר לפי כל קריטריון בינלאומי דמם מותר למען שלום והצלת החטופים, כל עוד לא נכנעו ו/או הוכנעו הללו מרצון ו/או מכפייה.

יש בהחלט לשער, כי גם חוטפים אלו אכן איימו באופן המוחשי ביותר על חיי הנוסעים, וזאת תוך הדהרתו הפראית של אוטובוס דמים לכוון העיר עזה.

החוטפים אף גרמו לאובדן חיי אדם; אם אינני טועה היתה זו הנוסעת-חיילת בשם פורטוגל אשר נהרגה בידי צמד חמד זה - יש הטוענים כי הדבר קרה במסגרת פעולת החילוץ הצה"לית - אובדן חיים אשר עליו הינך ממלא פיך מים.

חוטפים אלו חוסלו באופן מקומם ומזוויע בעליל, אך בין חיסול בלתי חוקי זה ובין פעילות בט"ש נאצית אין ולא היה דבר של ממש מהמשותף. מי כמוך כהיסטוריון יודע זאת.

חבל שהשוואותיך אלו פוגמות משהו בנקודה המרכזית והנכונה במאמרך.

שלך

אלכסנדר
משוואה עם נעלם אחד 22287
אלכסנדר,

הרבה פעמים קורה שאתה מגיב לאחר כמה וכמה אחרים, אשר כמו המאמר האמריקאי, מחכים לנעל השניה ליפול. היינו לקרוא את התגובה האוטוריטטיבית, שברב המקרים איננה ניכשלת בהצגת תובנה נוספת או הערה של זוית ראיה המעניקה נופך חדש להשתלשלות הדיון הספציפי.

הפעם אני חושש שאינני מסכים עמך (מן הסתם דבר שעליו תשמח) מכמה סיבות:

* בכל המאמר לא הוזכר ולא נרמז מאום על נאצים וכיוב' (אך באמת זו נקודה שולית)

* את צמד החמד הזה הרגו (עבור אחרים רצחו) לא במסגרת פעולת חילוץ אלא לאחריה, בדומה למקרים אחרים שעליהם אין מדברים.

* אין עוררין על כך שהסיטואציה הישראלית שונה לגמרי מזו הצרפתית ועל כך עמדתי בתגובתי הראשונה, וכל השוואה היסטורית, קשה מעצם היותה כזו, אשר מתעלמת מהזייטגייסט - רוח התקופה - מערערת עוד יותר את תקפותה.

* ואולם, אני חושב שהנקודה שיוסי ניסה להראות, או לפחות כך אני קורא אותה, היא הדיסוננס בין המנטרה האשלייתית של טוהר הנשק לבין מציאות מעורפלת המטשטשת את הקו בין מתי זה לגיטימי, או לפחות לגיטימי-אפור, לבצע מעשים שכאלה, ומתי הדגל השחור מונף בעליל.

* אין עורררין ש au la guerre comme la guerre אך כוחה של דמוקרטיה הוא בריסון המוסרי, וזו הנקודה החשובה. במקרה שלנו, מרדכי הוא הדרייפוס. אמנם לא דרך הטמרה אחד לאחד אלא בעצם העובדה שעליו העלילו והפילו תיק על לא עוול בכפו, מתוך טויית קורים של שקר הפוגעים עמוק ורחוק באושיות קיומה של מדינה דמוקרטית.

* אני זוכר היטב שרגש הזעם שהופנה תחילה כנגד אלו שניסו בכלל להאשים את מרדכי בהרג, הועצם עוד יותר והופנה כלפי אלה שניסו להפלילו במעשה שמלכתחילה אנשים לא חשבו שהוא אשם. הכעס הגדול הוא נגד אלה שבפעולת קומנדו לילית נפטרו מיועץ משפטי וניקו את השרץ - את טווי השקרים והעלילה - וחשבו שבזאת תסתיים הפרשה. אך לא - נפנופי הפרפר השחור ממשיכים לחולל סערות גם ממרחק של 15 שנה.

(ראה מקרה סנטור קרי בארה"ב)
משוואה עם נעלם אחד 22294
שלום לך רון,

ללא כל צל של ספק הינך צודק בכל הנקודות אשר העלית, אך יש בהחלט לברור המוץ מהתבן בבואנו לנתח נקודות מסויימות בכתבתו זו של מר גורביץ;

- כותב מוכשר זה דאג גם דאג לאיזכור הקומפוננט הנאצי - אמנם לא בגוף המאמר אלא בתגובתו לקורא יוסי. ציטוט: "אני מודה לך שכתיבתך מעידה, שוב, על האחיזה שיש לנאציזם בחברה הישראלית". אישית, אינני מבין קריאה זו, לבד מהצורך לפולמיקת זעקת ה'געוואלד' המפורסמת.

- מרדכי אינו דרייפוס, היות ומרדכי אינו משתייך למיעוט אתני שנוא, אלא אם כן ברצונך למקד את אוכלוסיית המזרחים והספרדים במדינה כתופעה אתנית. מסופקני.
דבר זה אינו ממעיט חלילה מממסכת השקרים, חצאי האמיתות וההטעיה המכוונת במקרה מרדכי, אך אין לבצע השוואה גורפת ממקרה זה למקרה דרייפוס, הגם ש'הגיבור הרע' מככב בשני המקרים.

- העובדה כי גינוסר ויתום עדיין ממשיכים ומתפקדים כישויות סמי-פוליטיות וביטחוניות היא היא החמורה מכולן, אך צא וראה כי אף אדם כגינוסר אינו פסול כלל לכל סוג של מו"מ עם הצד הפלסטינאי מבחינתם, דבר האומר בהחלט דרשני.

- עצם הדבר כי שני חוטפים/מחבלים/אנשים אלו חוסלו/הומתו/נרצחו ללא כל משפט הינה חמורה אף בעיניי, גם לאחר הרלטיביות הדרושה להבנת מקרה זה בהקשרו הכללי.

שלך

אלכסנדר
משוואה עם נעלם אחד 22343
יתכן שהיו רבים בגרמניה ובאירופה ששאלו את עצמם, האם אולריקה מיינהוף וחבריה באמת התאבדו באופן סימולטני בתנאי מעצרם ושמירתם הקפדנית, לאחר רציחתו של מדינאי גרמני רם דרג על ידי חברי אירגונם. ניתן אולי אף להוסיף שיתכן שספקות אלו (אם היו להם בכלל ספיקות בעניין) פעלו באופן מרתיע, שכן לא היו מאז אופרציות דומות על ידי חברי באדר-מיינהוף, ככל הזכור לי. כך, גם תמונת הרציחה הברברית הנ"ל של צמד המחבלים, היה לה אפקט מרתיע, יש להניח, ללא זיקה לאספקט האתי הלקוי, שתרם, מכל מקום תמונה של נחישות להפרע מנחשים בתוקף raison d'etate או מה שלא יהיה. בניגוד לדרייפוס- בנסיבות של פטריוטיזם צרפתי גואה בעקבות אובדן אלזס לוריין לביסמרק ב-‏1870, אף אחד לא האשים את מרדכי בבגידה במדינתו. יש מקרים שהינם פריפראליים וגבוליים מבחינת עריכת משפט תקין, כגון במקרים של מרידה על אונייה, בהם ניתנת לקברניט הסמכות לירות במתמרדים.
חלוקת סמכויות ואחריות 22353
במאות הקודמות היה הקברניט אוסף את צוותו,
עולה לאוניה ושט לעבר האופק ולא נודע גורלו
לחדשים ולשנים, אם בכלל. מכאן נבע החוק הימי שנתן לקברניט סמכויות מוחלטות באניה.

היןם, בעידן התקשורת המיידית Real Time במיוחד בתחום הצבאי, אין שבריר של שניה שבו קברניט של ספינה או מטוס נמצא ללא קשר ופקוח של הבית. העובדה הזו מעוררת בעיה משפטית לגבי סמכות ואחריות המפקד בשטח
לעומת המפקדה מאחור. ראינו כבר מקרים של ערבוב פרשנות עקב ערבוב סמכויות ויש רגליים לטענה שהדרג המפקח איננו יכול לרחוץ כפיים לגבי ארועים מבצעיים, משום מעורבותו המיידית, ואינני מדבר על אחריות מיניסטריאלית אלא על אחריות בצועית.
איפוא ההקשר? 22288
למר אלכסנדר מאן, השלום לך.
אכן, תגובתך נהדרת, שכן לא פעם דומה שאנשים מאבדים מקצת מהשכל הישר שלהם. לעיתים, הנטייה להדהים הופכת את הפונקציה הביקורתית לרטוריקה המצמצמת את ההקשר הכולל. אנו קוראים מהופנטים במקצת את החוט ההופך לדק ביותר המגלגל את הדברים, השאריות הסלקטיביות של מסכת מורכבת בשרות אידאה פיקס דוגמטית. טוב אם כן שהבאת את ההקשר המלא יותר ולכן בהכרח הנכון, ואלמנטים רלוונטיים מבחינת החוק הבינלאומי.
ברור אגב שלא מדובר בצבא סדיר, אלא בחוליגניזם טרוריסטי, המתפתה לחולל אפקט דמים הרה זוועה על גבם של אזרחים חסרי ישע.
פיתוי כזה אינו קיים רק במזרח התיכון, אלא במדינות רבות נוספות. הקלות הבלתי נסבלת של האפשרות לחוללו מציבה בני תרבות רבים מפני
פורענות וסחטנות ברברית, ומכאן שנודעת חשיבות לאפקט ההרתעתי.
תתנצל 22290
אתה מאשים אותי בנאציזם
תתנצל!!!
שום דבר שאתה כותב לא ראוי לתגובה או לפרסום בלי תנאי זה
סיפור, ומוסר השכל בצידו. 22295
אינני מבין מדוע מותרת בתודעת הציבור בארץ, מותרת הגזענות על הנאציזם.

אספר סיפור קצר ואמיתי. מכיר אני בעיר מגורי (ירושלים), אדם אחד, המתנגד וזועק כנגד פשעות הנאציזם במלחמת העולם השנייה, ונגד ממשיכי תורתם כיום.

אולם, באחד מהימים האחרונים, הזדעקתי למראה מדבקות White Power נבזיות על מחברתו. למראה עיני שיצאו מחוריהן נוכח התועבה, הוא הגיב במשפט: "זו לא גזענות, זה נכון".

אולם, תדהמתי לא באה אל קיצה, מכיוון שכשספרתי זאת לאדם אחר, הוא לא הבין מה נורא כל כך באותם סטיקרים, ואף צחק לנוכח תוכנם.
סיפור, ומוסר השכל בצידו. 22307
בין גזענות פרופר ונאציזם אין מקום להשוואה ובוודאי שלא לטענה שהשניים מסוכנים במידה שווה או דומה.

טמטום, לעומת זאת, הוא בית גידול מצוין לדעות קדומות, ומכאן גם לגזענות.

והרי ידוע שהטיפשים נמצאים בכל מקום ובכל זמן.
תגובות לא עניניות 22292
באשר להערתך האחרונה בתגובה הנ''ל, אין מנוס מלהגיע למסקנה כי כתיבתך מעידה על האחיזה שיש לטמטום בחברה הישראלית.
כל טוב לך.
22280
אני חושב שאנחנו מפקששים את העניין,
שני אנשים - גנוסר ויתום אנשים שרימו את מערכות המשפט ניסו להסתיר מידע מהציבור

הרגו ועינו אנשים מופיעם בתקשורת כגיבורי תרבות מה זה אומר עלינו?
ובקנה-מידה אחר, 22283
כבר הספקתי לראות את אהוד ''האנלייזר'' טננבאום מופיע ב''חמש עם גדיסוקניק'', כשהכתובית מגדירה אותו כ''מומחה מחשבים'', ולא כ''עבריין''. אני מניח שבקרוב יופיע בני סלע כ''מומחה למין''.
מי שמרחם על רשעים 22296
הלללוו.....אתם מהעולם? להווי ידוע לכם שדרייפוס ישב ספון בביתו ונלקח למאסר על סמך גזענות בלבד בעוד מחבלי קו 300 חטפו אנשים מתוך מטרה מוצהרת לרצוח אותם. מי שמשווה בין שני המקרים הוא פשוט פלצן ובשם "ערך זכויות האדם" שוכח ערכים בסיסיים יותר כמו כבוד לחיי אדם. מחבלי קו 300 הם מחבלים, וידוע מה קורה בישראל למחבלים עם דם על הידים- הם משוחררים ורוצחים שוב. ודאי וודאי שיש מקום לבקר את בית דין השדה, אבל מכאן ועד להשוות חיסול מחבל לדרייפוס?
מי שמרחם על רשעים 22298
אני חושב שיוסי משוה את יצחק מרדכי לדריפוס ולא את המחבלים.
עדכון: הסאגה נמשכת 25399
אהוד יתום, הרוצח בדם קר מפרשת קו 300, מונה בידי ראש ממשלתנו ליועצו לענייני טרור.

אין בהודעה זו כדי להפתיע את כל מי שאמון על הכלל -
"בכירים במשרד המשפטים: נתקשה להגן על מינוי יתום"
יופי של מאמר! 348315
נוסד העיתון ''חדשות'' והצליח מאוד 554983
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

רק שכחת לציין את האהדה העצומה לעיתון חדשות, שמהר מאוד הפך להיות פופולרי כמעט כמו מעריב. אלא שסביר שתגיד שזו היתה רק נהירה לצהוב, ולא לאמת המוסרית. וכפי שאמנם הוכח כשהוידאו והטלוויזיה של אז - הרגו את המילה הכתובה, עוד בטרם שיטות הפיתוי הגס הגיעו למיצוי כפי שהם כיום.

התחושה המתקבלת ממאמריך הם שאני (יהודי, ישראלי, ציוני, דתי) אשם בחורבנו המתמשך של העולם.

אמי, בילדותה, היתה מגובסת כולה ומרותקת למיטתה בבית חולים נוצרי. שכנתה לחדר התבוננה בה בשטנה במשך שעות ארוכות בלי להוציא הגה.
כשאמי שאלה אותה מדוע, זו ענתה: את רצחת את אלוהים.
אמי מתארת את התדהמה שעברה בראשה למשמע הדברים. ואת הלוגיקה: איך אפשר לרצוח אותו? הוא בכלל לא מת! למה היא מאשימה אותי בדבר טפשי כזה. היא החלה להתרגז.

ולבסוף אמרה בקול תקיף: I DID NOT!

משה פלאם.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים