 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעיתים רחוקות נתקלתי כאן בכתבה כה מקוממת ולא ראויה כמו מאמרו לעיל של מר גובריץ'. התיזה העיקרית שלו היא השוואה המראה את הדמיון בין פרשת דרייפוס לבין מספר פרשיות בתולדות המדינה. בשורות הבאות אנסה להראות את הפירכה וחוסר הרצינות בהשוואות אילו: פרשת דרייפוס: בפרשה זו, הופלל והורשע קצין בצבא צרפת אשר חטאו היחידי הוא היותו יהודי. האיש היה חף מכל פשע וטען זאת בעקביות. עם זאת, ראיות מזוייפות ושינאת יהודים שלחה אותו למאסר. בסיכומו של דבר, התבררה חפותו והאיש זוכה וזכה להתנצלות ולפיצוי (עד כמה שניתן לפצות על עוול שכזה). החיסול בקו 300: בפרשה זו חיסלו אנשי שב"כ (אינני משתמש במילה "רצח" מאחר ומה שקרה אינו רצח על פי הגדרתו בחוק) שני מחבלים אשר ביצעו פעולת טרור. הדבר בוצע בהוראה מהדרגים הגבוהים ביותר. זו לא הייתה הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה. יתר על כן, למיטב ידיעתי, במשך שנים הייתה מדיניות של "מחבלים לא יוצאים חיים מפיגוע שביצעו". אבל! שני המחוסלים לא היו חפים מפשע, הם ביצעו עבירה חמורה ביותר. אמנות ז'נבה השונות אינן מגינות עליהם ולדעת רבים מאוד הם בני מוות (אם כי לאחר משפט). מה הדמיון בין פרשה זו לפרשת דרייפוס ? נפלאת ממני. השקרים ועיוות החקירה: בהמשך לפרשה דלעיל, השתתפו אנשי שב"כ מסויימים במהלך אשר מטרתו העיקרית הייתה הטעיית ועדת החקירה, הסתרת האמת על מעשיהם והפניית אצבע מאשימה לכוון לא נכון. במקרה זה, תא"ל (אז) יצחק מרדכי. העובדה העצובה היא כי כל! מערכות האכיפה עושות זאת, המשטרה, אגפי חקירות של משרדים ממשלתיים, עורכי דין, כולם משקרים לבית המשפט על מה שעשו או לא עשו. השופטים, ברוב המקרים, יודעים שלעיתים קרובות משקרים להם ומשלימים עם כך. פשוט זו הדרך בה העולם מתנהל באם הדבר מוצא חן בעיני מישהו ואם לאו. ראוי לשאול באם המטרה של הטעיית המערכת החוקרת במקרה זה היה ראוי, ייתכן שכן (מי שחושב שתמיד עדיף לגלות את האמת העירומה לעיני כל חי בפנטזיות). אולם מה קרה למי שנגדו כוונה האצבע המאשימה ? אבקש להזכיר: איציק מרדכי עמד למשפט צבאי וזוכה! האיש לא הורשע ולא נענש אלא זוכה. מה בין זה לבין משפט דרייפוס ? שם הופלל בן אדם שלא היתה לו כל נגיעה לנושא, כאן זוכה אדם אשר היה מעורב ושיש עדויות שהיכה את המחבלים שנותרו בחיים (לטענתו- עקב צורך של חקירה דחופה). פרשת נאפסו: בפרשת נאפסו הודה האיש, עקב חקירה קשוחה, בעבירות שלא ביצע ועל כך הורשע. לאחר מספר שנים, התבררו העובדות על שיטות החקירה נגדו והוא זוכה מעבירות אילו. האם הדבר בוצע רק בגלל שהוא צ'רקסי ? להבדיל מפרשת דרייפוס, נגד האיש היו חשדות אמת חמורים. לא מדובר ב"סתם אדם שהלבישו עליו תיק". החוקרים היו משוכנעים שאכן המדובר בקצין שביצע עבירות חמורות. הבדל נוסף- נאפסו הודה, דרייפוס לא. עוד הבדל- גם במשפט החוזר הורשע נאפסו, להודאתו, בעבירות אם כי פחותות מאשר בהרשעה המקורית. למה הודה בשלב זה ? אולי כי בנושאים בהם הודה היו ראיות מספיקות שאכן איננו צדיק גמור ? ההשוואה אכן מפתה, אולם אינה עומדת בבדיקה מינימלית. מילה אחרונה לכותב המאמר: קל מאוד להתפתות להשוואות צבעוניות ומזעזעות. ממש מושך את הלב להשוות בין מאמרך למאמרי השיטנה של גבלס ב"שטריימר". אולם, מאחר והמילה הכתובה יכולה להיות נשק מסוכן לא פחות מן האקדח, מן הראוי להסס ולבדוק שוב ושוב לפני שחדוות ההשמצה תופסת שליטה עליך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"עקב חקירה קשוחה" - תעשה לי טובה. מדובר בעינויים. אל תנסה לכבס את זה. נאפסו הודה באשמה של מגע עם סוכן אויב. פה יש מלכוד קלאסי - זה היה תפקידו כאיש מודיעין: ליצור מגע עם סוכני אויב, ולנסות להעביר אותם לצד שלנו. הוא לא היה יכול להכחיש את זה. גם בפרשת דרייפוס ה"חוקרים" היו משוכנעים באשמתו של דרייפוס, ומכמה סיבות: 1. המקור של המודיעין הגרמני היה ידוע באות D. 2. דרייפוס היה מאלזס-לוריין, שבשליטה גרמנית. אפילו שמו היה גרמני. 3. בידוע שיהודים אינם יכולים להיות נאמנים למולדת הצרפתית. חוקריו של נאפסו היו משוכנעים באשמתו משום: 1. היה להם שטינקר שאמר את זה. 2. נאפסו היה צ'רקסי, ובידוע שלא-יהודיים אינם יכולים להיות נאמנים למדינת היהודים. 3. הוא הודה בחקירה. אף הקבלה הסטורית איננה מלאה. ההקבלה הזו נראית לי כדבר קרוב מאד. פרשת קו 300 היתה רצח כהגדרתו כחוק. נעצרו שני אנשים, ונרצחו בידי אנשי כוחות הבטחון. לא אחרי משפט; אחרי הוראה של בכירי שירותי הבטחון. זה רצח. אין מה לעשות בקשר לזה. אני מודה לך על שכתיבתך מעידה, שוב, על האחיזה שיש לנאציזם בתפיסה הישראלית. שיהיה לך יום טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי ידידי, מאמרך העשוי והשזור היטב לוקה בכשל לוגי מסויים, היות וסוגיית פרשת קו 300 בפירוש אינה קשורה למשוואת הנאראטיב דרייפוס-נאפאסו לבד מקשר מקרי-נסיבתי. דומה אף כי עצם הזכרת עובדת הופעתו השנייה של 'הגיבור הרע' בפרשת קו 300 אינה ממש רלבנטית לפרשת דרייפוס לכשעצמה, היות והופעתו הראשונה במקרה נאפאסו מספיקה בהחלט להעמדתה המכובדת של משוואתך זו. אף פרשת קו 300 אינה כה פשוטה, כפי שעולה הדבר מדבריך; האוטובוס האמור נחטף באלימות ובכפיה אומנם בידי שני אנשים, אך מרגע ביצוע פעילות אלימה זו הפכו הללו לפושעים של ממש, אשר לפי כל קריטריון בינלאומי דמם מותר למען שלום והצלת החטופים, כל עוד לא נכנעו ו/או הוכנעו הללו מרצון ו/או מכפייה. יש בהחלט לשער, כי גם חוטפים אלו אכן איימו באופן המוחשי ביותר על חיי הנוסעים, וזאת תוך הדהרתו הפראית של אוטובוס דמים לכוון העיר עזה. החוטפים אף גרמו לאובדן חיי אדם; אם אינני טועה היתה זו הנוסעת-חיילת בשם פורטוגל אשר נהרגה בידי צמד חמד זה - יש הטוענים כי הדבר קרה במסגרת פעולת החילוץ הצה"לית - אובדן חיים אשר עליו הינך ממלא פיך מים. חוטפים אלו חוסלו באופן מקומם ומזוויע בעליל, אך בין חיסול בלתי חוקי זה ובין פעילות בט"ש נאצית אין ולא היה דבר של ממש מהמשותף. מי כמוך כהיסטוריון יודע זאת. חבל שהשוואותיך אלו פוגמות משהו בנקודה המרכזית והנכונה במאמרך. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכסנדר, הרבה פעמים קורה שאתה מגיב לאחר כמה וכמה אחרים, אשר כמו המאמר האמריקאי, מחכים לנעל השניה ליפול. היינו לקרוא את התגובה האוטוריטטיבית, שברב המקרים איננה ניכשלת בהצגת תובנה נוספת או הערה של זוית ראיה המעניקה נופך חדש להשתלשלות הדיון הספציפי. הפעם אני חושש שאינני מסכים עמך (מן הסתם דבר שעליו תשמח) מכמה סיבות: * בכל המאמר לא הוזכר ולא נרמז מאום על נאצים וכיוב' (אך באמת זו נקודה שולית) * את צמד החמד הזה הרגו (עבור אחרים רצחו) לא במסגרת פעולת חילוץ אלא לאחריה, בדומה למקרים אחרים שעליהם אין מדברים. * אין עוררין על כך שהסיטואציה הישראלית שונה לגמרי מזו הצרפתית ועל כך עמדתי בתגובתי הראשונה, וכל השוואה היסטורית, קשה מעצם היותה כזו, אשר מתעלמת מהזייטגייסט - רוח התקופה - מערערת עוד יותר את תקפותה. * ואולם, אני חושב שהנקודה שיוסי ניסה להראות, או לפחות כך אני קורא אותה, היא הדיסוננס בין המנטרה האשלייתית של טוהר הנשק לבין מציאות מעורפלת המטשטשת את הקו בין מתי זה לגיטימי, או לפחות לגיטימי-אפור, לבצע מעשים שכאלה, ומתי הדגל השחור מונף בעליל. * אין עורררין ש au la guerre comme la guerre אך כוחה של דמוקרטיה הוא בריסון המוסרי, וזו הנקודה החשובה. במקרה שלנו, מרדכי הוא הדרייפוס. אמנם לא דרך הטמרה אחד לאחד אלא בעצם העובדה שעליו העלילו והפילו תיק על לא עוול בכפו, מתוך טויית קורים של שקר הפוגעים עמוק ורחוק באושיות קיומה של מדינה דמוקרטית. * אני זוכר היטב שרגש הזעם שהופנה תחילה כנגד אלו שניסו בכלל להאשים את מרדכי בהרג, הועצם עוד יותר והופנה כלפי אלה שניסו להפלילו במעשה שמלכתחילה אנשים לא חשבו שהוא אשם. הכעס הגדול הוא נגד אלה שבפעולת קומנדו לילית נפטרו מיועץ משפטי וניקו את השרץ - את טווי השקרים והעלילה - וחשבו שבזאת תסתיים הפרשה. אך לא - נפנופי הפרפר השחור ממשיכים לחולל סערות גם ממרחק של 15 שנה. (ראה מקרה סנטור קרי בארה"ב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך רון, ללא כל צל של ספק הינך צודק בכל הנקודות אשר העלית, אך יש בהחלט לברור המוץ מהתבן בבואנו לנתח נקודות מסויימות בכתבתו זו של מר גורביץ; - כותב מוכשר זה דאג גם דאג לאיזכור הקומפוננט הנאצי - אמנם לא בגוף המאמר אלא בתגובתו לקורא יוסי. ציטוט: "אני מודה לך שכתיבתך מעידה, שוב, על האחיזה שיש לנאציזם בחברה הישראלית". אישית, אינני מבין קריאה זו, לבד מהצורך לפולמיקת זעקת ה'געוואלד' המפורסמת. - מרדכי אינו דרייפוס, היות ומרדכי אינו משתייך למיעוט אתני שנוא, אלא אם כן ברצונך למקד את אוכלוסיית המזרחים והספרדים במדינה כתופעה אתנית. מסופקני. דבר זה אינו ממעיט חלילה מממסכת השקרים, חצאי האמיתות וההטעיה המכוונת במקרה מרדכי, אך אין לבצע השוואה גורפת ממקרה זה למקרה דרייפוס, הגם ש'הגיבור הרע' מככב בשני המקרים. - העובדה כי גינוסר ויתום עדיין ממשיכים ומתפקדים כישויות סמי-פוליטיות וביטחוניות היא היא החמורה מכולן, אך צא וראה כי אף אדם כגינוסר אינו פסול כלל לכל סוג של מו"מ עם הצד הפלסטינאי מבחינתם, דבר האומר בהחלט דרשני. - עצם הדבר כי שני חוטפים/מחבלים/אנשים אלו חוסלו/הומתו/נרצחו ללא כל משפט הינה חמורה אף בעיניי, גם לאחר הרלטיביות הדרושה להבנת מקרה זה בהקשרו הכללי. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהיו רבים בגרמניה ובאירופה ששאלו את עצמם, האם אולריקה מיינהוף וחבריה באמת התאבדו באופן סימולטני בתנאי מעצרם ושמירתם הקפדנית, לאחר רציחתו של מדינאי גרמני רם דרג על ידי חברי אירגונם. ניתן אולי אף להוסיף שיתכן שספקות אלו (אם היו להם בכלל ספיקות בעניין) פעלו באופן מרתיע, שכן לא היו מאז אופרציות דומות על ידי חברי באדר-מיינהוף, ככל הזכור לי. כך, גם תמונת הרציחה הברברית הנ"ל של צמד המחבלים, היה לה אפקט מרתיע, יש להניח, ללא זיקה לאספקט האתי הלקוי, שתרם, מכל מקום תמונה של נחישות להפרע מנחשים בתוקף raison d'etate או מה שלא יהיה. בניגוד לדרייפוס- בנסיבות של פטריוטיזם צרפתי גואה בעקבות אובדן אלזס לוריין לביסמרק ב-1870, אף אחד לא האשים את מרדכי בבגידה במדינתו. יש מקרים שהינם פריפראליים וגבוליים מבחינת עריכת משפט תקין, כגון במקרים של מרידה על אונייה, בהם ניתנת לקברניט הסמכות לירות במתמרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאות הקודמות היה הקברניט אוסף את צוותו, עולה לאוניה ושט לעבר האופק ולא נודע גורלו לחדשים ולשנים, אם בכלל. מכאן נבע החוק הימי שנתן לקברניט סמכויות מוחלטות באניה. היןם, בעידן התקשורת המיידית Real Time במיוחד בתחום הצבאי, אין שבריר של שניה שבו קברניט של ספינה או מטוס נמצא ללא קשר ופקוח של הבית. העובדה הזו מעוררת בעיה משפטית לגבי סמכות ואחריות המפקד בשטח לעומת המפקדה מאחור. ראינו כבר מקרים של ערבוב פרשנות עקב ערבוב סמכויות ויש רגליים לטענה שהדרג המפקח איננו יכול לרחוץ כפיים לגבי ארועים מבצעיים, משום מעורבותו המיידית, ואינני מדבר על אחריות מיניסטריאלית אלא על אחריות בצועית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למר אלכסנדר מאן, השלום לך. אכן, תגובתך נהדרת, שכן לא פעם דומה שאנשים מאבדים מקצת מהשכל הישר שלהם. לעיתים, הנטייה להדהים הופכת את הפונקציה הביקורתית לרטוריקה המצמצמת את ההקשר הכולל. אנו קוראים מהופנטים במקצת את החוט ההופך לדק ביותר המגלגל את הדברים, השאריות הסלקטיביות של מסכת מורכבת בשרות אידאה פיקס דוגמטית. טוב אם כן שהבאת את ההקשר המלא יותר ולכן בהכרח הנכון, ואלמנטים רלוונטיים מבחינת החוק הבינלאומי. ברור אגב שלא מדובר בצבא סדיר, אלא בחוליגניזם טרוריסטי, המתפתה לחולל אפקט דמים הרה זוועה על גבם של אזרחים חסרי ישע. פיתוי כזה אינו קיים רק במזרח התיכון, אלא במדינות רבות נוספות. הקלות הבלתי נסבלת של האפשרות לחוללו מציבה בני תרבות רבים מפני פורענות וסחטנות ברברית, ומכאן שנודעת חשיבות לאפקט ההרתעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מאשים אותי בנאציזם תתנצל!!! שום דבר שאתה כותב לא ראוי לתגובה או לפרסום בלי תנאי זה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין מדוע מותרת בתודעת הציבור בארץ, מותרת הגזענות על הנאציזם. אספר סיפור קצר ואמיתי. מכיר אני בעיר מגורי (ירושלים), אדם אחד, המתנגד וזועק כנגד פשעות הנאציזם במלחמת העולם השנייה, ונגד ממשיכי תורתם כיום. אולם, באחד מהימים האחרונים, הזדעקתי למראה מדבקות White Power נבזיות על מחברתו. למראה עיני שיצאו מחוריהן נוכח התועבה, הוא הגיב במשפט: "זו לא גזענות, זה נכון". אולם, תדהמתי לא באה אל קיצה, מכיוון שכשספרתי זאת לאדם אחר, הוא לא הבין מה נורא כל כך באותם סטיקרים, ואף צחק לנוכח תוכנם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין גזענות פרופר ונאציזם אין מקום להשוואה ובוודאי שלא לטענה שהשניים מסוכנים במידה שווה או דומה. טמטום, לעומת זאת, הוא בית גידול מצוין לדעות קדומות, ומכאן גם לגזענות. והרי ידוע שהטיפשים נמצאים בכל מקום ובכל זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר להערתך האחרונה בתגובה הנ''ל, אין מנוס מלהגיע למסקנה כי כתיבתך מעידה על האחיזה שיש לטמטום בחברה הישראלית. כל טוב לך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |