בתשובה לרון בן-יעקב, 02/05/01 5:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום לך רון, ללא כל צל של ספק הינך צודק בכל הנקודות אשר העלית, אך יש בהחלט לברור המוץ מהתבן בבואנו לנתח נקודות מסויימות בכתבתו זו של מר גורביץ; - כותב מוכשר זה דאג גם דאג לאיזכור הקומפוננט הנאצי - אמנם לא בגוף המאמר אלא בתגובתו לקורא יוסי. ציטוט: "אני מודה לך שכתיבתך מעידה, שוב, על האחיזה שיש לנאציזם בחברה הישראלית". אישית, אינני מבין קריאה זו, לבד מהצורך לפולמיקת זעקת ה'געוואלד' המפורסמת. - מרדכי אינו דרייפוס, היות ומרדכי אינו משתייך למיעוט אתני שנוא, אלא אם כן ברצונך למקד את אוכלוסיית המזרחים והספרדים במדינה כתופעה אתנית. מסופקני. דבר זה אינו ממעיט חלילה מממסכת השקרים, חצאי האמיתות וההטעיה המכוונת במקרה מרדכי, אך אין לבצע השוואה גורפת ממקרה זה למקרה דרייפוס, הגם ש'הגיבור הרע' מככב בשני המקרים. - העובדה כי גינוסר ויתום עדיין ממשיכים ומתפקדים כישויות סמי-פוליטיות וביטחוניות היא היא החמורה מכולן, אך צא וראה כי אף אדם כגינוסר אינו פסול כלל לכל סוג של מו"מ עם הצד הפלסטינאי מבחינתם, דבר האומר בהחלט דרשני. - עצם הדבר כי שני חוטפים/מחבלים/אנשים אלו חוסלו/הומתו/נרצחו ללא כל משפט הינה חמורה אף בעיניי, גם לאחר הרלטיביות הדרושה להבנת מקרה זה בהקשרו הכללי. שלך אלכסנדר |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהיו רבים בגרמניה ובאירופה ששאלו את עצמם, האם אולריקה מיינהוף וחבריה באמת התאבדו באופן סימולטני בתנאי מעצרם ושמירתם הקפדנית, לאחר רציחתו של מדינאי גרמני רם דרג על ידי חברי אירגונם. ניתן אולי אף להוסיף שיתכן שספקות אלו (אם היו להם בכלל ספיקות בעניין) פעלו באופן מרתיע, שכן לא היו מאז אופרציות דומות על ידי חברי באדר-מיינהוף, ככל הזכור לי. כך, גם תמונת הרציחה הברברית הנ"ל של צמד המחבלים, היה לה אפקט מרתיע, יש להניח, ללא זיקה לאספקט האתי הלקוי, שתרם, מכל מקום תמונה של נחישות להפרע מנחשים בתוקף raison d'etate או מה שלא יהיה. בניגוד לדרייפוס- בנסיבות של פטריוטיזם צרפתי גואה בעקבות אובדן אלזס לוריין לביסמרק ב-1870, אף אחד לא האשים את מרדכי בבגידה במדינתו. יש מקרים שהינם פריפראליים וגבוליים מבחינת עריכת משפט תקין, כגון במקרים של מרידה על אונייה, בהם ניתנת לקברניט הסמכות לירות במתמרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאות הקודמות היה הקברניט אוסף את צוותו, עולה לאוניה ושט לעבר האופק ולא נודע גורלו לחדשים ולשנים, אם בכלל. מכאן נבע החוק הימי שנתן לקברניט סמכויות מוחלטות באניה. היןם, בעידן התקשורת המיידית Real Time במיוחד בתחום הצבאי, אין שבריר של שניה שבו קברניט של ספינה או מטוס נמצא ללא קשר ופקוח של הבית. העובדה הזו מעוררת בעיה משפטית לגבי סמכות ואחריות המפקד בשטח לעומת המפקדה מאחור. ראינו כבר מקרים של ערבוב פרשנות עקב ערבוב סמכויות ויש רגליים לטענה שהדרג המפקח איננו יכול לרחוץ כפיים לגבי ארועים מבצעיים, משום מעורבותו המיידית, ואינני מדבר על אחריות מיניסטריאלית אלא על אחריות בצועית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |