|
||||
|
||||
אין ספק שיוסי גורביץ' כתב כבר בעבר באייל הקורא מאמרים טובים יותר. אני מניח שכל העובדות שמופיעות במאמר, שנוגעות לפרשיות ההיסטוריות השונות מדויקות ולא באתי לבקר את החלק הזה במאמר. הביקורת שלי היא על הרעיון המרכזי: השוואת פרשת דרייפוס לפרשיות שונות אצלנו, כדי לשכנע את הקוראים בדמיון ביניהן. בעצם, איני בא לטעון, אפילו, שאין קווי דמיון פה ושם בין פרשת דרייפוס ובין הפרשות אצלנו מבחינת פרטים טכניים כאלה ואחרים. אבל כל הדברים האלה הם שוליים. מה שהשאיר את רישומו בפרשת דרייפוס ואולי, מי יודע, היה הקש שאפשר את תחילת גלגול רעיון הציונות המדינית, ולכן אולי את הצלחת הציונות בהקמת המדינה, לא היה דווקא קשור במהותם של התככים הפנימיים, והאופן בו נרקמה העלילה. דברים כאלה יכולים לקרות גם ללא רקע אתני ושנאות גזעניות. הפרט החשוב הוא יחסו של העם הצרפתי ליהודים ותגובתו על פרסום הפרשה. מה שהרשים את דרייפוס היו הפגנות ההמונים לא כנגד דרייפוס אלא כנגד היהודים, כתגובה לפרשה עצמה. פרשת נפסו אינה פרשה אתנית, כפי שהמחבר מנסה לומר. זה נכון שנפסו היה צ'רקסי, ונכון שהעלילו עליו עלילה. אבל האם קיימת שנאת צ'רקסים במדינתנו ? האם היו הפגנות המונים בעקבות פרשיה זו שקראו להכות בצ'רקסים ? ויצחק מרדכי שנרקמה כנגדו עלילה כדי לנקות אחרים, האם אינו יהודי והאחרים כן ? ואגב, גם אני חושב שסוף פרשת קו שלוש מאות היה שערורייה, ופרשת נפסו אף היא שערורייה. אין ספר שהיה מקום לשפוט ולהושיב בכלא את שני הרוצחים (יתום, לדעתי הוא רוצח שמאלי ולא רוצח ימני), ואת גינוסר (שאף הוא לפי כל הסימנים מנוול שמאלי ולא מנוול ימני) על בידוי ראיות גם בפרשת נפסו וגם בפרשת קו שלוש מאות. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין נכון את טענתך, הרי שמה שמשתמע מדבריך הוא שאם בארץ הגזענות איננה פרמיטיבית כמו בצרפת, ז"א שמתבטאת בצורה הנמוכה ביותר ע"י אספסוף ברחובות, הרי שאין בעיה. זה קצת תמוה בעיני. אין לי ספק בכלל שאין גזענות בישראל. על כל אזרח במדינה חלות אותן חובות, ואותן זכויות, יש שיוויון מלא בפני החוק, ושיוויון הזדמנויות. האם נתקעת עם מגילת העצמאות? אני חושש שהגזענות ושינאת הזרים בחברה הישראלית, הן תופעות קשות שהולכות ומחמירות. הן לא באות לידי ביטוי ברחוב, כי השלטון בעצמו מנציח את התופעות. אנחנו בוחרים שוב ושוב הנהגה שתדאג לכך שכל מי שחריג בחברה יוקצה מחמת מיאוס. כשהשלטון עושה את כל העבודה, מי צריך הפגנות ברחובות? אשמח שתספר לי שבכל התופעות הללו אשם השמאל שאני חלק ממנו, זה יגרום לי להרגיש טוב יותר. |
|
||||
|
||||
In the French case, both the government _and_ the angry mobs were racist.
So your position is really quite baseless. |
|
||||
|
||||
אז, אם כך, אין גזענות בישראל? |
|
||||
|
||||
Of course there's racism in Israeli society. Racists exist everywhere. But there's a big difference between there being racism, and it being a bad fenomenon getting worse. Which is the position I was responding to.
|
|
||||
|
||||
מה שטענתי בדבריי הוא שאין קשר בין פרשת קו שלוש מאות ופרשת נפסו ובין גזענות. אם רוצים להוכיח שיש גזענות בארץ צריך לחפש נימוקים אחרים. זה הכל. טענותיך אינן לעניין. |
|
||||
|
||||
גם פרשת דרייפוס לא הייתה אתנית. היא הייתה מוסרית-חוקתית: האם מותר לכלוא אדם שיש ספק באשמתו? תשובת הימין (בעיקר הימין הדתי) הייתה: כן, מותר. טובת המדינה עולה על טובת הפרט, ואפילו אם דרייפוס זכאי, האמירה ש"הצבא טעה" משולה לבגידה. תשובת השמאל: למדינה אין זכות לשלול מאדם את הזכות לצדק, גם אם תוך כדי כך שמה של המדינה מתבזה. נכון, היו אנטישמים. נכון, הייתה עיתונות אנטישמית והיה אפילו פוגרום אחד (באלג'יר דווקא) - אבל במהותה הפרשה לא נסבה על אנטישמיות. להבדיל, למשל, ממשפט בייליס ב-1911 (עלילת דם מאוחרת מאד). גזענות שיחקה תפקיד במיוחד אצל הקושרים - הן בצרפת והן בישראל. מצער מאד, אגב, שמלמדים את הפרשה הגדולה הזו, שלדעתי היא דרמה גדולה ומעניינת הרבה יותר מהמהפכה הצרפתית או ממלחמות נפוליאון, דרך הפריזמה הצרה של עיתונאי אוסטרי הוזה, ושמבחינת מערכת החינוך הישראלית הפרשה מסתיימת בכתיבת "מדינת היהודים". אני משוכנע, אגב, שאם תשאל בוגר ממוצע של מערכת החינוך הישראלית, כל שהוא ידע על הפרשה הוא שדרייפוס הורשע. את התמונה הזו, של חרבו הנשברת של דרייפוס, דווקא הטיבו לחקוק במוחות התלמידים. ואני לא חושב שזה מקרי. |
|
||||
|
||||
אני מודה שאף אני איני מומחה גדול לפרשת דרייפוס, ומה שנחרט בי הוא לא כל כך החרב הנשברת , אם כי אני זוכר גם סיפור כזה, אלא דווקא תגובת האספסוף לנוכח הפרשה כנגד היהודים. נדמה לי שהרצל אף אמר פעם שהפרשה הזאת עשתה אותו ציוני. והוא התכוון גם כן לתגובות האנטישמיות של ההמון. הפרט הזה שהצבא כאילו הוא מעל האמת ואסור לצאת נגדו שאתה מדגיש הוא לא החלק החשוב, לפחות לא במה שנוגע לנו. ואני לא חושב שיש תופעה של הפיכת הצבא לקדוש אצלנו. לפעמים דבר כזה ניכר במעט אבל הרבה פעמים ניתן להתרשם שקיימות תופעות הפוכות. |
|
||||
|
||||
פרשת דרייפוס אכן הייתה פרשה גדולה וחשובה.אבל אינני רואה בה חשיבות בסדר גודל דומה לזה של המהפכה הצרפתית שהיעשפיעה על כל פינה והפינה באירופה ומעבר לה. לפרשת דרייפוס עם כל הכבוד לא הייתה את מידת ההשפעה לטווח הארוך הזה. ההשפעה החשובה ביותר לטווח הארוך שהייתה לה הייתה דווקה בהשפעה שהייתה לה על אותו "עיתונאי הוזה " סופר מדע בדיוני אחד בשם הרצל. לו כבר היו רעיונות "כמו ציוניים" עוד לפני הפרשה הזאת, אבל מסופקני אם בלעדיה הוא היה מגיע להלך המחשבה וההחלטיות שהביאו אותו לבסוף ליסד את התנועה הציונית. לדעתי ההשפעה החשובה ביותר של הפרשה הייתה בהשראה שהיא נתנה להרצל, כל השאר הוא משני בהשוואה. יתכן שבלעדיה לא הייתה מדינת ישראל( ואם זה דבר טוב או רע, יתכן שבכך אני ומר גורביץ' חלוקים, אינני יודע). והערה : הלוואי שהיום היו לנו עוד "עיתונאים הוזים" כמו תיאודור הרצל, אנחנו זקוקים לאנשים כאלה יותר מתמיד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |