בתשובה לדב אנשלוביץ, 01/05/01 17:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם פרשת דרייפוס לא הייתה אתנית. היא הייתה מוסרית-חוקתית: האם מותר לכלוא אדם שיש ספק באשמתו? תשובת הימין (בעיקר הימין הדתי) הייתה: כן, מותר. טובת המדינה עולה על טובת הפרט, ואפילו אם דרייפוס זכאי, האמירה ש"הצבא טעה" משולה לבגידה. תשובת השמאל: למדינה אין זכות לשלול מאדם את הזכות לצדק, גם אם תוך כדי כך שמה של המדינה מתבזה. נכון, היו אנטישמים. נכון, הייתה עיתונות אנטישמית והיה אפילו פוגרום אחד (באלג'יר דווקא) - אבל במהותה הפרשה לא נסבה על אנטישמיות. להבדיל, למשל, ממשפט בייליס ב-1911 (עלילת דם מאוחרת מאד). גזענות שיחקה תפקיד במיוחד אצל הקושרים - הן בצרפת והן בישראל. מצער מאד, אגב, שמלמדים את הפרשה הגדולה הזו, שלדעתי היא דרמה גדולה ומעניינת הרבה יותר מהמהפכה הצרפתית או ממלחמות נפוליאון, דרך הפריזמה הצרה של עיתונאי אוסטרי הוזה, ושמבחינת מערכת החינוך הישראלית הפרשה מסתיימת בכתיבת "מדינת היהודים". אני משוכנע, אגב, שאם תשאל בוגר ממוצע של מערכת החינוך הישראלית, כל שהוא ידע על הפרשה הוא שדרייפוס הורשע. את התמונה הזו, של חרבו הנשברת של דרייפוס, דווקא הטיבו לחקוק במוחות התלמידים. ואני לא חושב שזה מקרי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שאף אני איני מומחה גדול לפרשת דרייפוס, ומה שנחרט בי הוא לא כל כך החרב הנשברת , אם כי אני זוכר גם סיפור כזה, אלא דווקא תגובת האספסוף לנוכח הפרשה כנגד היהודים. נדמה לי שהרצל אף אמר פעם שהפרשה הזאת עשתה אותו ציוני. והוא התכוון גם כן לתגובות האנטישמיות של ההמון. הפרט הזה שהצבא כאילו הוא מעל האמת ואסור לצאת נגדו שאתה מדגיש הוא לא החלק החשוב, לפחות לא במה שנוגע לנו. ואני לא חושב שיש תופעה של הפיכת הצבא לקדוש אצלנו. לפעמים דבר כזה ניכר במעט אבל הרבה פעמים ניתן להתרשם שקיימות תופעות הפוכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשת דרייפוס אכן הייתה פרשה גדולה וחשובה.אבל אינני רואה בה חשיבות בסדר גודל דומה לזה של המהפכה הצרפתית שהיעשפיעה על כל פינה והפינה באירופה ומעבר לה. לפרשת דרייפוס עם כל הכבוד לא הייתה את מידת ההשפעה לטווח הארוך הזה. ההשפעה החשובה ביותר לטווח הארוך שהייתה לה הייתה דווקה בהשפעה שהייתה לה על אותו "עיתונאי הוזה " סופר מדע בדיוני אחד בשם הרצל. לו כבר היו רעיונות "כמו ציוניים" עוד לפני הפרשה הזאת, אבל מסופקני אם בלעדיה הוא היה מגיע להלך המחשבה וההחלטיות שהביאו אותו לבסוף ליסד את התנועה הציונית. לדעתי ההשפעה החשובה ביותר של הפרשה הייתה בהשראה שהיא נתנה להרצל, כל השאר הוא משני בהשוואה. יתכן שבלעדיה לא הייתה מדינת ישראל( ואם זה דבר טוב או רע, יתכן שבכך אני ומר גורביץ' חלוקים, אינני יודע). והערה : הלוואי שהיום היו לנו עוד "עיתונאים הוזים" כמו תיאודור הרצל, אנחנו זקוקים לאנשים כאלה יותר מתמיד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |