 |
מיידוף נידון ל–150 שנות מאסר | 3110 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מייקל ג'קסון ופארה פוסט נפטרים ואין על כך מילה באייל. ברוקר בוול סטריט ששמו לא היה מוכר עד אתמול מקבל עונש כבד והידיעה עליו מופיעה מיד באייל. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מילא מייקל ג'קסון, אבל למה אתה סבור שפארה פוסט מעניינת במיוחד את קוראי האייל? איזה דיון ניתן יהיה לפתח לגביה? אגב, אני מניח שלא אחדש לך אם אגיד שעדכוני החדשות באייל אינם דווקא לפי קני מידה עיתונאיים של חשיבות הידיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלעצמה היא לא כל כך מעניינת אבל היא קצת יותר מפורסמת מהברנרד מיידוף הזה והתיזמון של מותה יחד עם מייקל ג'קסון ראוי לאיזכור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על ג'ו עמאר. אבל אולי אתה מנוע מלציין מפרסמים של מתחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף מישהו מציין את זה. אכן אבל כבד וצער רב נפלו עלינו עם מותו של הצדיק מיכאל בן יעקב. בעיקר בגלל שהפקיעו לנו למשך כל השבת את 88FM. ותודה לראובן שהזכיר את ג'ו עמאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר משהו מעניין: מישהו רוצה לספק קצת פרטים על המתרחש בהונדורס? צד א': יום לפני עריכת משאל עם לחיזוק כוחו של הנשיא, הופל משטרו בהפיכה צבאית. צד ב': הנשיא עמד לערוך משאל עם ע"מ להרחיב את סמכויותיו. הצבא, בית־המשפט ובית־הנבחרים התנגדו. הצבא אף סירב לשתף פעולה עם עריכת משאל־העם. בסופו של דבר הדרך היחידה למנוע את הצעד הכאילו־דמוקרטי הזה היתה הפלת שלטונו של הנשיא. צ'אווז ושות' תומכים כמובן בנשיא המודח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נאמר שמייקל ג'קסון ופארה פוסט לא השפיעו יותר מדי על חיי, אבל את זה שהבוסים הקודמים של בן זוגי השקיעו את כל הונם אצל מיידוף, אני מרגישה היטב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סקרן לדעת: זה מצער אותך, או שאת שמחה לאידם? (יש הרבה סוגים של בוסים, והיחסים עם האקסים יכולים להיות מוזרים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא כתבה ''בן זוגי'', ולא אקס. מכאן משתמע בבירור שזה מצער אותה, מבלי לשלול, או לחזק, את האפשרות שהיא גם שמחה לאידם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הכוונה היתה לאקס-בוסים. ולא לבן הזוג, חלילה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון אם אני משתתפת בצערם על אובדן הונם? ובכן - בהחלט, במיוחד לאור העובדה שבגלל שההון התנדף, גם התנדפה לה האפשרות להעסיק את בן זוגי. אבל יחד עם זה, תשמע, הגיע להם קצת: כי כל התקציב שכן היה (לפני שמיידוף גרף את העתודות) נגמר על שכר למנכ"ל שלא עשה את העבודה שלו, אבל הרוויח חודשית כמו כל העובדים ביחד בשנה, ולכן אחרי שפיטרו אותו פיטרו גם את העובדים שכן עשו את העבודה שלהם. ומבחינת איזה בני אדם נחמדים היו המעסיקים שלו, הבה נאמר שעד שלא נכנס החוק של פנסיה חובה לכל עובד, לא היו להם הפרשות לפנסיה. או ביטוח מנהלים. או קרן השתלמות. כלום. ומשנכנס החוק ורק משנכנס החוק לתוקף (מאותו היום ממש), קבעו להם הפרשות לפנסיה על האחוזון. כלומר: החוק קבע תחילת הפרשות באופן הדרגתי ובשנה הראשונה הפרשות של 1%? אז זה מה שהם קיבלו. (ואני משערת שכבר כתבתי את זה, אבל לחפש אין לי כוח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שבן זוגך מצא עבודה חדשה עם תנאים סומיאליים סבירים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא שניים זניחים אלו. מיסיס סלוקומב נפטרה והעולם שותק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין למי היא הורישה את הפוסי שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהי זכרה ברוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזקי פשעיו של מייקל (ה''מוזיקה'' שלו והשפעתה על תעשיית המוזיקה) חמורים בהרבה מנזקי פשעיו של הברוקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ולכן הוא זכאי יותר לידיעה משלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביל אוריילי השמרן (והצבוע לטעמי) מרשת פוקס תוקף את מייקל ג'קסון ושואל מדוע בכלל השחורים מתאבלים על אמן לבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה נובע מצביעותו, אבל בקישור שנתת הוא איננו תוקף את ג'קסון, אלא רק את השחורים המתאבלים עליו. למשל, הוא מציין שם שאסור לומר שג'קסון ניצל ילדים לרעה, כי הוא זוכה במשפטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השופט היה יכול לגזור עליו גם 1500 או 1500000 שנות מאסר. מזכיר לי את 5 מאסרי העולם שנגזרו על ברגותי (מעניין אם זה חופף או מצטבר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום. קראתי שהיה ויכוח בין שרות המבחן לתביעה- שרות המבחן התעקש על 50 שנה, אבל בסוף התביעה זכתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהונאה בקנה מידה גדול כל כך היא סגולה בדוקה לאריכות ימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שמשהו בסיסי לא ברור לי בסיפור של מיידוף. ההונאה נמשכה שלושה עשורים, אבל נדמה לי שלא מדובר באנשים שלא נגעו בכספם שלושה עשורים וכשפרשו ניצבו מול שוקת שבורה, אלא תרמית פונצי בה אלו שנכנסו אחרונים ממנו את הנכנסים ראשונים. כלומר, במשך שלושים שנה אנשים אכן *הרוויחו* ורק הקבוצה שנכנסה אחרונה הפסידה. כמובן שזאת עדיין רמאות וכולי, אבל נניח שהקבוצה האחרונה היתה משקיעה באפיקים רגילים, האם לא היו מפסידים סדר גודל דומה של כספים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאר לך שאתה שם את כספך - כסף שאינך משתמש בו ומקבל 10% כל שנה במשך 10 שנים. כעבור 10 שנים כל הכסף כולל הרווחים מתאדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, ברור. אבל אם הייתי משקיע בנדל"ן אמריקאי, אן מניות של GM, מן הסתם התחושה היתה דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. ברור. אבל אם אני מצית את ביתך הטענה שגם בלעדי אולי היית ניזוק מדליקה מקרית לא תעמוד לי בבית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בניגוד לאותם עלובים שהפסידו את כספם במניות GM, נפגעי מיידוף יכולים להתנחם בכך שיש מי שאשם באסונם. (לא פשוט לדקור בובת וודו של 'משבר כלכלי בין לאומי') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המשבר הכלכלי אשם בקריסתו של מיידוף :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה נחמה שבעולם. מצד שני לפחות אפשר לשמוח בכליאתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אתה מפקיד את כספך ב"אפיק חסכון" יש לך שתי מטרות שונות במקצת. האחת היא שהכסף ישמור על ערכו. השניה היא שערכו יגדל. ההנחה היא ש"אפיקים רגילים" הם אפיקים שמיועדים בעיקרם לשמור על ערך הכסף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפיקים רגילים זה מומחה להשקעות שלא עוסק בפלילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך המשקיע מן השורה יכל לדעת שמיידוף עוסק בפלילים? להבדיל ממנהלי קרנות אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשקיע היה צריך לתמוה על כך שמיידוף מפיק רווחים גבוהים גם כשכל השווקים וכל המשקיעים צונחים; עסקה טובה מדי צריכה תמיד להיות סיבה לחשד. אם יבוא אליך איש מכירות מעונב ויציע לך מרצדס חדשה תמורת עשרת אלפים שקל כדאי יהיה לך לחשוד בו גם אם הוא יציג לך את כל האישורים המתאימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואמנם מיידוף התגלה בעקבות התמוטטות השוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הוא התגלה פשוט כי לא היה לו ממה לשלם - לא משום שמישהו באמת חשד בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הסברתי לי למה אנשים היו אמורים לחשוד בו כאשר השוק היה במצב טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך שנות הפעילות הרבות שלו היו כמה תקופות בהן השוק לא היה טוב והוא בכל זאת הרוויח. גם כאשר השוק היה טוב הוא הביא רווחים גבוהים מדי - אף אחד לא יכול להביא תשואה של 10% בשנה לאורך זמן. אין דבר כזה. נכון שבתקופות בהן השוק טוב חושדים הרבה פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת חכמה שלאחר מעשה. שמעתי שמי שלא השקיע אצלו זה לא בגלל שהוא חשד, זה בגלל שהוא לא התקבל למועדון היוקרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכמה היא תמיד לאחר מעשה. גם לי ברור שאם היו מציעים לי להשקיע אצל מנכ''ל הנסדא''ק לשעבר שכבר שלושים שנה מראה תשואות מצוינות לא הייתי חושד. בכל אופן, לקראת הסוף הוא נכנס לפאניקה והתחיל לנסות לגייס לקוחות באופן אגרסיבי - גם כאלה שקודם לא היו מתקבלים. בשלב הזה אני חושב שהיו כאלה שהתחילו לחשוד ולא קיבלו את ההצעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנו אחד שבממוצע מרוויח כשעשרים אחוזים בשנה כבר שנים רבות, ולהבדיל העסקים שלו שקופים למדי ולכן אין חשד להונאה (למרות שגרף התשואה שלו לא חלק כמו של ברני). כולם חכמים בדיעבד, אבל לחשוד ביו''ר הנסדאק לשעבר לאחר שהוא סיפק את הסחורה במשך עשרים שנה, זה קצת מעבר למשקיע הממוצע. למרות זאת גופים מוסדיים חייבים בחובת זהירות גם כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת הוא לא היה יכול. השאלה שלי היא האם מיידוף הפסיד *יותר* ממנהלי קרנות אחרים או רק ב*אופן* אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעלה שאלה דומה, בהנחה ששרי אריסון היתה משתמשת בכושר התקשור שלה, האם היתה משיגה תוצאות שונות מהותית משל אנליסטים מקצועיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע "רק הקבוצה שנכנסה אחרונה הפסידה"? כל אלה שלא הספיקו למשוך את תגמוליהם הפסידו. לא כן? נדמה לי שנתקלתי פעם ב"ברני מיידוף" בסוכנות קטנה לביטוח רכב בבת ים. עשיתי ביטוח רכב אצלו. לאחר תאונה קטנה שהיתה לי ניגשתי אליו והוא שלף חבילת שטרות מן המגירה ושילם לי, בלי שאלות, אישורים וטפסים. כל ההבדל בינו לבין ברני מיידוף האמיתי הוא ההבדל בין בת ים לניו-יורק וענייני יח"צנות ותקשורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, לכן שאלתי. מדובר על תהליך שנמשך שלושים שנה. גם מי שהחזיק כסף בליהמן שלושים שנה הפסיד. אני אנסה להבהיר את השאלה שלי. מיידוף הוא נוכל, מוסכם. אבל הנוכל הזה סיפק תשואה (על הנייר) שהיא לא באמת הרבה יותר טובה מהממוצע(על הנייר) של שוק ההון במשך כ30 שנה. שוק ההון קרס ובמקביל גם הוא קרס. כולם אומרים שזה מה שחשף אותו, למרות שבוויקיפדיה קראתי ששיטת העבודה שלו היתה לספק 5% מההון כל שנה. כך הוא היה יכול לחיות בשלווה 20 שנה רק מלהחזיר ללקוח את הקרן של כספו. כל מצטרף חדש רק שיפר את מצבו. הגיוני להניח שהגאות בשוק ההון יצרה עוד ועוד לקוחות שהשקיעו ב"קרנות" שלו, אבל גם עוד ועוד לקוחות שבאמת השקיעו בשוק ההון. אז נשאלת השאלה אם בעצם כל שוק ההון הוא מיידוף אחד גדול, בלי הסנסציה של הרמאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה מסוימת כן; אבל כששוק ההון קורס אתה תמיד נשאר עם נכס הבסיס - בעלות מסוימת בחברה. כל עוד החברה לא פשטה את הרגל, לדבר הזה יש ערך כלשהו. אצל מיידוף נשארת בלי כלום, נקודה. ניהלנו פעם דיון על הקשר בין שווי מניות בשוק לבין תפקודה של החברה במציאות, אאל"ט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה הדיון ההוא, שהתחיל גם הוא משאלה שלך: תגובה 432712 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת גם אז לא הבנתי. אם אני לא טועה, הרעיון שלך היה שמחיר המניה משקף את ההחזר הצפוי בעת הפירוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק (או אולי לא ניסחתי את זה נכון אז). ראשית, צריך להבחין בין "מחיר מניה משקף" לבין "מחיר מניה אמור לשקף". אני מתיחס למה שלהבנתי הצנועה המחיר אמור לשקף - במציאות זה בדרך כלל שונה (לפחות בטווח הקצר) כיוון שהמחיר מושפע בפועל על ידי הרבה מאד גורמים שאינם קשורים למצבה העסקי של החברה עצמה. שנית, לגבי הפירוק: שווי של חברה בפירוק הוא כמעט תמיד נמוך מהשווי שלה כעסק חי כיוון שלחברה פעילה יש נכסים שלא ניתן לממש בפירוק (נתח שוק, שווי מותג, מיומנות של עובדים וכו'). התיחסתי לפירוק כיוון שבמצב של פירוק אפשר תאורטית לממש את ההון העצמי של החברה (סך הנכסים פחות סך ההתחייבויות); כמובן שזה מותנה בכללי חשבונאות שלא יאפשרו לרשום נכסים שאינם ניתנים למימוש כחלק מההון העצמי ושיביאו לרישום הנכסים הממשיים במאזן לפי ערכם במקרה של מכירה. זה לא המצב במציאות ולכן המודל שהצעתי הוא נאיבי. הבה נתבונן לרגע בחברה שמרוויחה סכום קבוע, נניח מיליון שקל בשנה, ואת כולו היא מחלקת כדיבידנד. לצורך העניין נניח שההשקעה בה היא חסרת סיכון לחלוטין. מה יהיה שוויה של חברה כזו? זה יהיה תלוי ברבית חסרת הסיכון שניתן להשיג במשק. אם ניתן להשיג רבית של ארבעה אחוז אז עלינו להוון את זרם המזומנים שהחברה מייצרת לפי ירידה של ארבעה אחוז בשנה, כלומר המיליון שיקבלו המשקיעים בעוד שנה שקול ל-961,538.46 ש"ח עכשיו; המיליון שיקבלו בעוד שנתיים שקול ל-924,556.21 ש"ח היום וכך הלאה. נסכם את סדרת המספרים הזו ונקבל את הערך של החברה. נחלק במספר המניות ונקבל את מחיר המניה. עכשיו, מה קורה אם החברה מחלקת רק חלק מהרווחים או בכלל לא מחלקת? היא עושה ברווחים משהו אחר: היא מגדילה את ההון העצמי שלה (כמובן, בעולם המודלים הנאיביים היא לעולם לא תפסיד). היא יכולה לשים את הכסף הזה בבנק ואז היא תקבל את הרבית נטולת הסיכון, או אם היא סבורה שהיא יכולה להפיק רווחים גדולים יותר על ידי הרחבת הפעילות העסקית היא משתמשת בו למטרה הזו; כתוצאה מכך ההון העצמי ממשיך לגדול בשיעור גבוה יותר. מה יקרה אם המשקיע וורן באפט יחליט לקנות את החברה? הוא יגיד לעצמו: החברה הזו היא מכונת מזומנים, שווה לי לקנות אותה - אבל בתמחור כזה שישקף את התשואה שאני רוצה לקבל. התמחור הזה יצטרך (במודל הנאיבי של חברות מרוויחות תמיד בלי סיכון) להתבצע באופן דומה לזה שהזכרנו לעיל, שהרי אם באפט יקנה את החברה הוא יוכל להזרים את כל הרווחים האלה לכיסיו. מה קורה אם ערך החברה בבורסה נמוך מהתמחור הזה? באופן תאורטי, אוטומטית שווה לבאפט להשתלט על החברה; לכן הוא (ודומיו) יקנה מניות כאשר המחיר נמוך מהתמחור הזה. בדומה לכך, אם המחיר גבוה מהתמחור הזה יש לו אינטרס למכור. לכן יהיה כאן קשר בין שווי החברה בשוק לבין ביצועיה בפעילות הממשית (הרווחים שהיא מפיקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, ובכל זאת קשה לי לקבל את ההסבר הזה, מכמה סיבות: הדיווידנדים, אם וכאשר הם ניתנים ( ובדיון ההוא הראתי שהרבה מאוד חברות כלל לא מחלקות אותן) הם בסדרי גודל נמוכים יותר מעלית המניות. כמו כן, העליה במחיר המניה קורה גם בחברות שדי ברור שאף אחד לא יקנה אותם בקרוב ( חברות הנפט הגדולות עולות בדעתי כרגע). גם מהכיוון ההפוך העניינים נראים לא מתאימים: אני לא מומחה, אבל נראה לי שדווקא חברות שמחיר המניה שלהן יורד יותר מועדות לרכישה על ידי מתחרים. לבסוף, וזה אולי הנימוק החלש ביותר, כשאני קורא בעיתון שאנליסט אומר שחברה מסויימת היא טובה להשקעה, בדרך כלל מסבירים על יציבות החברה ועל השווקים הטובים שלה, שיקולים של טווח רחוק. אף אחד לא ממליץ על מניות גוגל בשל הדיוודנדים שלה (היא לא מחלקת) או בגלל הסיכוי שמיקרוסופט תקנה אותה ( היא גדולה מידי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המודל שהצגתי הוא מאד מינימלי; הוא לא כולל בכלל את האפשרות של צמיחה של החברה אבל ברור שאם החברה תצמח, אפילו בשיעור זעום, גם במודל הזה השווי שלה יהיה הרבה יותר גבוה. בעולם האמיתי התמחור הוא לא לפי מודלים כאלה, והמשקל של הציפיות לצמיחה בו הוא הרבה יותר גבוה. לגבי חברות שהן גדולות מכדי שמישהו יקנה אותן - כאן פועל הגיון של "אם המחזור של א' הרבה יותר גדול מ-ב' והרווחים הרבה יותר גדולים אז גם השווי הרבה יותר גדול"; אם השווי שלהן בשוק לא יהיה גדול יחסית לקטנות אז אנשים יתחילו לחשוב גם על השתלטות עליהן (ובזמנים של קונסולידציה גם חברות עצומות נרכשות, או בלשון נקיה ממוזגות). לגבי גוגל - מיקרוסופט אגרה כסף במשך הרבה שנים עד שהמשקיעים החליטו שהיא כבר לא חברת צמיחה ואם היא רוצה אותם אז כדאי שהיא תתחיל לשלם. זה קרה כמה חודשים לפני הדיון הקודם שלנו. גוגל עדיין נתפשת כחברה עם פוטנציאל חדשנות גבוה ויכולת צמיחה כמעט בלתי מוגבלת. לכן המשקיעים מוכנים לקבל את זה שהיא לא משלמת דיבידנדים - הם מניחים שערך נכס הבסיס יעלה. כשגרף הצמיחה של גוגל יתאזן גם היא תצטרך לחלק דיבידנדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מש''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמחור הוא לא לפי מודלים כאלה, אבל זה לא אומר שהם לא מלמדים אותך משהו על מה שכן מתרחש בו. אם לא תשתמש במודלים חלקיים תוותר גם על הבנה חלקית של תופעות מורכבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא מה מידת החלקיות. כאשר מחיר המניה של חברה X עולה בעקבות שמועות שהיא עומדת להמכר, אני מוכן לקבל את המודל שלך. אבל עד כמה שאני מבין אלו ארועים נדירים, וברוב המקרים מחיר המניה עולה (או יורד) על בסיס הרבה יותר רעוע- הצלחת החברה גם ללא צפי למכירתה או לחלוקת דיווידנדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא. קרנות כספיות ''ממסדיות'' לא אמורות להיות בנויות על עקרון הפירמידה (בלון המנפח את עצמו). אמור להיות שם מנגנון המבטיח איזון בין הכנסות להוצאות (גם כאשר האויר יוצא מן הבלון. מאזן אקטוארי וככה). כאשר קרנות כספיות נכנסות למסלול פירמידלי, זהו מצב של שערוריה ומחדל, גם אם הן ''ממסדיות'' ולא איזה ''ברני מיידוף''. השערוריה האמיתית היא שכאשר ''ברני מיידוף'' עושה זאת הוא יבלה את שארית חייו בכלא ואילו כאשר ה''ממלכה'' עושה זאת, הפושעים נותרים אלמונים, נמוגים לתוך פרישתם הנינוחה ויורשיהם המחפים עליהם נענשים במשרות דלות כמו רוה''מ ושר הבטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערך של מניה עולה כאשר הרבה רוצים לקנות אותה. האם במידה מסויימת זה לא פירמידה? זה לא כל כך פשוט להבין מה הערך "האמיתי" של חברה, מה שישאר כאשר האויר יצא.מה היה הערך האמיתי של הבתים הממשוכנים כאשר הבועה קרסה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערך המניה אמור לנסות לשקף את הׂערך העתידי של החברה. כלומר: הוא משקף את מה שאנשים מצפים שערך החברה יהיה. אחד המדדים שמפרסמים שאתה יכול למצוא על מניות הוא ערך החברה לפי מהמניות הנסחרות בבורסה לעומת שווי השוק של החברה. אם היחס הזה גבוה מדי, משקיעים צריכים לדעת להזהר. אחת הבעיות מהמשבר האחרון היתה ששווי השוק שדווח הסתמך על מינופים שונים (או בניסוח גס יותר: אוויר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שהמצב הכלכלי חזר אחורה כעשור. אני לא יודע איך אפשר למדוד דבר כזה ( להסתכל על האינדקסים לא נראה לי מספיק טוב) אבל אם זה נכון האם זה אומר שבעשור האחרון הכלכלה לא יצרה כלל ערך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ערך המניה אמור לנסות לשקף את הׂערך העתידי של החברה. כלומר: הוא משקף את מה שאנשים מצפים שערך החברה יהיה." הערך העתידי מתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערך המניות הנסחרות בבורסה הוא שווי השוק של החברה. אתה מתכוון למאזן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להכנס לכלכלה של ממש, אני חושב שיש הבדל בין ערך מניה, ערך נכסים וכיוב' לבין נזילות. אני חושב שאף בנק לא יעמוד בפני מצב בו כל הלקוחות דורשים למשוך את השקעותיהם באופן מיידי. אין זה שקול למצב בו ערך נכסי הבנק אינו מכסה את התחייבותיו. בהונאות פירמידה ישנו רק האספקט של תזרים מזומנים (בד''כ ערך הנכסים הוא אפס). בקרנות כלכליות יש חשיבות לערך הנכסים וצבר ההתחייבויות, גם אם המאזן הזה אינו פשוט לחישוב או בלתי תלוי בנסיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיידוף הציע הרבה יותר מ5 אחוז (ויקיפדיה העברית אומרת 10 אחוז, מהאנגלית קשה למצוא את המידע בין הררי המלל, אבל נראה שהם טוענים שמדובר ב10.5 אחוז, לא ברור אם לפני או אחרי עמלה), אחרת הוא לא היה ידוע בתשואות הנאות שלו ולא היו מצטברים אצלו כל כך הרבה מליארדים, זאת תשואה שהיא הרבה מעבר לתשואה, גם הממוצעת1, של השוק. אבל גם אם היה נותן רק 5 אחוז, הרי שהכסף היה מספיק להרבה פחות מ20 שנה, ראשית, מדובר בריבית דריבית (לפחות בחלק מהמקרים), ושנית יש מנגנון די גדול (אומרים שמיידוף החזיק בניין משרדים שלם2) ורווחים אישיים שהוא אמור לממן. 1 פעם ראיתי בדה מרקר, חישוב מזעזע של עליית השוק, לקחו את שינוי המדד בכל שנה, עשו מזה ממוצע והחליטו שזה שיעור העלייה הממוצע השנתי הצפוי, לכאורה, הכל בסדר, הבעיה היא שכידוע לעלות אפשר הרבה יותר מלרדת, וכך אם שנת 2008 ירדה ב40% וב2009 עלית ב40% הרי שהחישוב של דה מרקר, הודיע לך שהכסף שלך לא עשה דבר... 2 של עובדים שלא עשו דבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 יכול להיות שהממוצע היה גיאומטרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא נעים לחשוב שסתם איזה כתב פישל שם. היום שמעתי ברדיו שקופות הגמל החזירו את הירידות. השאלה האם ירדו ב-50% ועכשיו עלו ב-50% ולזה הם קוראים "החזירו את הירידות", או שהם מתכוונים לא באחוזים אלא בנקודות. בכל אופן אם ירדו ב-50%, היו אמורים לעלות ב-100% כדי להחזיר את הירידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 שיעור העלייה הממוצע השנתי הוא תחזית עבור שנה אחת. אם ב-2008 היתה עלייה של 9%, וב-2009 היתה עלייה של 11%, אז הממוצע השנתי חוזה שב-2010 תהיה עלייה של 10%. וכנראה גם ב-2011. זוהי אכן תחזית סבירה [1*]. השגיאה אינה בדה-מרקר, אלא בפירוש שאתה מציע לממוצע הזה - הממוצע לא אומר שבשנתיים 2008-2009 העלייה המשוקללת היתה 10%. [1*] כמובן שאם המספרים הם כפי שתארת בדוגמא, אז סטיית התקן גדולה מאוד והממוצע הוא לא תחזית כל כך מוצלחת. אבל אין לזה קשר לבעיתיות המדומה שדיברת עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שהוא היה מחוייב לתת *ביד* 5% ( על פי ויקיפדיה <באנגלית> יש חוק כזה). ברור שעל הנייר הוא סיפק יותר. אני דווקא זוכר שהוא לא היה הרבה מעבר לממוצע ( לא בצורה מחשידה) ומכיוון שהתעקש על סודיות שיטת ההשקעות שלו, אי אפשר היה לבדוק את העניין. הרבה פחות מ20 שנה? נתפשר על 15 שנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, הוא צריך את זה להרבה יותר מחמש עשרה שנה. על פי תקדים יהושע בן ציון הוא עשוי להאריך ימים ושנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן ציון קיבל חנינה, אני חושב שישב כשלוש שנים בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה, אם מיידוף יצליח לשכנע שהוא חולה וגוסס ורק רוצה למות בשלווה בבית אולי זה יצליח גם לו. זה עבד יפה גם למרכוס קלינגברג. סגולה מצוינת לאריכות ימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אני לא קונה את פסק הדין הזה. נראה לי לא אמין. בטח הוא מבטיח 150 שנה לכולם כשאין לו אפילו 15. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ"ל: מיידוף נידון ל-150 שנות מאסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי 10 ימי דיונים הסתיים משפטו של לי ב. פארקאס, יו"ר לשעבר של חברת השקעות. זו היתה התביעה הגדולה ביותר הקשורה למשבר הפיננסי של נאשם בודד. שותפיו שהודו והעידו נגדו קיבלו מאסרים הנעים בין 3 חדשים ל-8 שנים. בנוסף למאסר פארקאס יחזיר $38.5 מליון. המשפט מעלה את השאלה מדוע התביעה דרשה להכניס לכלא בכיר בחברה קטנה ל- 385 שנה בעוד שאף מנהל בכיר מאחת החברות הפיננסיות הגדולות לא הועמד למשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |