 |
ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה | 291 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אין מישהו (לדעתי) שיותר מתאים לכתוב קטע כזה. הבן אדם היחיד שאני מכיר שיודע לכתוב ככה. וכן, הסכמתי עם כל מילה. דיי כרגיל. מקסים. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חייב להאמין שהזבל שלך הוא זבל מזן מיוחד כדי שלא תתעורר פתאום יום אחד ותבין שכל החיים שלך הם חרא אחד גדול ומתמשך בהשוואה לחיים של אחרים אני לא אומר שזה רע כל אחד חייב לייפות את המציאות שלו ולהכניס לה ייחוד ומשמעות אבל האמת המרה היא שיש כאלה שנהנים מהחיים יותר וסוחטים אותם עד תום כמו שצריך בעוד שיש כאלו ש....שפשוט לא (וזה לא בהכרח תמיד רע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שפיספת לחלוטין את מה שאלון ניסה להגיד, אם הבנתי נכון. הוא טוען שאין דבר כזה יותר למצות את החיים או פחות. כל אחד ומה שהוא נהנה לעשות בחייו. מאוד יכול להיות שאם אותם "לא בליינים מקצועניים" היו יוצאים לבלות בדיסקוטק לילה אחר לילה, הם היו פשוט סובלים. וכנראה שזה המצב, כי אחרת למה הם לא עושים את זה בעצם? ומי קבע שבילוי מול המחשב או מול ספר הוא פחות שווה ופחות בלייני מבילוי מול חבורת קופים מקפצים בדיסקוטק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט מצויין. לוינסון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמונות אמצע בעיתון אף פעם לא היו משהו שחשבתי למצוא בחיים שלי עצמי. (בניגוד לאגדות על נסיכות ואבירים, אפרופו המאמר של שלי). אבל אם זה מעודד מישהו, (מישהו שיכול להיכנס לראש שלי), הקסם באמת טמון בנקודת המבט. אני זוכרת לילה לבן ומרגיז ועבודה בשתיקה מול שני צגים, כשפתאום הרמתי ראש אומלל, החטפתי לעצמי סטירה וירטואלית, והסתכלתי איך המון פרפרים, ציפורים, ואיילים מצויירים יוצאים לרקוד במשרד שלי - היישר מתוך כוס קפה שחור מגעיל שנגמר. לפני שהם עזבו, פרפר אחד התיישב על המסך שלי לאות פרידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתנועה רחבה ולפתע היופי בכל בכל נקודה ואתה גורק אותו פעם הקרינו את 12 קופים בסניף והייתי מותש, וכשהיא באותו אולם מרצה על נבואות חורבן מהעבר, נפקחו עיני מעצמן, ולא נסגרו אלא כעבור כמה שעות מדהים הסתובבתי בעיר כסהרורי, ואח"כ כתבתי מהר, לפני שתכסה עלי השכחה כאילו לרגע חלפתי על פני עיקול בדרך, והזדמן לי להתבונן בה פרט אחר פרט, בכל פעם אחר רגע עוקב אחר מן העבר המיידי וכל זה בלי סמים יציאה מכוונת ולעתים בלתי מכוונת, מאוטם לתחושות שהמוח מורגל בו מפני העומס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סניף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימינו אף אחד לא גורק כבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גורקים גם גורקים גם מי שלא קורא אותו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עצוב. זה באמת נראה לכם הגיוני שלקרא ספר או לשבת מול המחשב מהווה התגלמות "רגעי הקסם" עבורכם? לא שלקרא זה רע וגם מחשב לפעמים זה נחמד אבל במקום כל השאר? יש סיבה שמשווקים את הקיטש הנוסטלגי בכל תכנית אמריקאוית (ולא רק למען האמת) - בגלל שזה עובד! זה פונה לכל אחד ואחת למשהוא אמיתי ורצוי אצלינו. יש סיבה שיש לך/כם תחושות החמצה. הם אמיתיים מאוד ומוצדקים. אני לא חושבת שזה נכון לוותר עליהם ו"להסתפק במה שיש " : תהנו ממה שאתם עושים אבל אל תפחדו להמשיך ולנסות להגיע לשיאי הריגוש (ההמוניים מיוזעים והרועשים או אחרים) אני לא מכירה איסטניס או פחדן שנהנה מהחיים כמו שצריך. יותר נכון, כמו שאפשר...... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אפשר מאוד להנות מלקרוא ספר או לשבת מול המחשב. להפתיע אותך?.. הרבה רגעי אושר עברו עליי בצורה הזו. אפילו בשבוע האחרון, ספר שחברה שלי נתנה לי לקרוא גרם לי כזה אושר שלא יכולתי להניח אותו - זו גם הסיבה שהלכתי לישון רק בחמש וחצי בבוקר, וגם זה רק בגלל שלצערי הוא נגמר. ב. כן, צריך לעשות עוד דברים, אבל מי אמר שדווקא רעש ויזע עושים לי את זה?.. יש המון דברים שאפשר לעשות, לא חייבים דווקא ללכת לפי השטנץ, כי זה מה ש"נחשב" כיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיבה שזה ''נחשב'' כיף. ואחלה, תהני מהספר שלך אבל העולם יותר גדול מזה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...ויש כאלה שיש להם מונופול על החוכמה ויודעים יותר טוב ממני, ויודעים יותר טוב ממך, מה טוב בשבילי, מה טוב בשבילך...'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד! זאת התשובה! תראה לבליינית מה זה.. שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שלצטט שיר ששר עוזי חיטמן אליל הנוער, בתשובה לבליינית שבמקומות אחרים מזכירה את איוס ואיביזה נראה לי קצת בזבוז זמן ואפילו פתח ללעג, אבל תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים רבים וטובים בעולמנו אוהבים חצילים. אפילו כאלה שאני מעריך את שיקול דעתם. האם באי אוכלי חצילים, שאני מתעב משורש ועד גרעין, אני מפסיד משהו מ"החיים הטובים"? אני לא אוהב "לרקוד". מילה זאת מופיעה במרכאות, מאחר והקיפצוצים המוזרים הללו שאני רואה במועדונים אינם ראויים להכנס תחת כנפי ההגדרה של ריקוד. ניסיתי. לא אהבתי. ניסיתי שוב. עדיין לא אהבתי. ושוב. ושוב. רק מאחר ואני בהחלט אוהב ומוקיר את חברי. קטפת פעם תפוחים? זרעת אבטיחים? מה?! לא?! איך את יכולה ומר לעצמך שאת חיה את חייך במלואם? הטיעון, כמובן, מגוחך באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שאני יודעת מה טוב בשבילך. הצעתי שתרחיב קצת את מאגר החוויות שלך לפני שאתה מסתפק במה שיש לך, זאות עצה ידידותית וזה שתגלה שיש עוד דברים שכיף לך לא יוריד מההנאה שלך מהדברים שאתה אוהב כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא מכירה אותי, לא יודעת מה אני עושה בשעות הפנאי, אולי אני בכלל חרשן מועדונים שמביא פצצות לגבות ורסיסים לריסים? אולי אני טייל מנוסה שטוחן הרים וגבעות? יאפי תל-אביבי ששותה רק גינס? הכל ביחד? כמה מהם? לא, את לא יודעת. את קבעת קטגורית מה טוב ומה לא. מי יודע, אולי בכלל הייתי בצמח השנה? אלון לוי הזכיר את אותם רגעים קטנים - אותם "רגעי קסם". הרגע בו הסתכלת על החבר שלך ושניכם פרצתם בצחוק היסטרי. הרגע בו תראי בפעם הראשונה את ביתך בת השלוש מולך אחרי שנעלה את נעליך ומרחה על עצמה איפור ושמה מבחר מהשרשראות והצמידים שלך. הרגע בו הבטת בעיני אמך וידעת שלא משנה מה יקרה, היא תמיד תתמוך בך. אלו רגעי קסם. והם לא מחייבים סביבה מלאכותית, דשא, מוסיקה רועמת או אנשים מסביב. רק קצת אבק של כוכבים שמתפזר כקונפטי מעליך. זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עברנו ל"kodak moments"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רוצה, תקראי לזה רגעי קודאק (בציניות משהו) או שתקראי לזה רגעי קסם או אפילו רגע עם דודלי. אם כל עולמך מסתכם בדשא של צמח אז צר לי לבשר לך אבל "צר עולמך כעולם הנמלה". הנני מכריז מעל במה זו *שאני* נהנה לקרא ספרים טובים, לרקוד במסיבה טובה, לצאת עם חברים, לטייל, ואפילו לכתוב באייל. אבל בהחלט נהנה גם מאותם רגעי קסם קטנים, אני מקווה שגם את. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם גם גדול יותר מככר דשא עמוסת קולות ואנשים. זה מה שכל המתווכחים איתך מנסים לאמר. אף אחד פה לא מנסה לאמר לך שזה לא כיף. הבעיה שלי עם מה שאמרת הוא שאת מנסה לאמר לי מה טוב בשבילי. ואולי לא יוריד מההנאה שלך מהחוויות הללו להכיר גם בהנאות הקטנות של אנשים קטנים אחרים. ואגב, יש גם אנשים שעצם השהות בקהל יכולה לגרום להם חרדה עצומה - האם, לשיטתך, הם לעולם לא ידעו הנאה מהי?.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם סיגריות נחשב ''כיף'' בקרב אנשים רבים, ובכל זאת אני אישית לא מתקרב אליהן. גם קראק, ספיד ואקסטזי נחשבים כיף בקרב לא מעט אנשים. זה לא אומר שאני הולך לנסות את זה. או בקיצור, זה שמשהו ''נחשב'' כיף, לא הופך אותו לבאמת כיף עבור כולם. אני נהנה לרקוד, אבל אני לא אוהב טראנסים ו''מוזיקת ריקודים'' אחרת. אני אוהב פופ ושטויות כאלה. העולם גם גדול יותר ממה שאת רואה וחושבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד מגדיר את 'הכיף' שלו. 'כיף' ואושר הן הגדרות סובייקטיבות לחלוטין ולא ניתן למדוד בצורה אמפירית אושר או 'כיף'. תחושת הכיף שאת מתארת כתוצאה מריקודים באה כתוצאה מגירוי המוח שלך. גירוי זה ניתן להשגה בדרכים שונות ומשונות. יש כאלו שמשתמשים בריקוד ובשירה, יש כאלו המשתמשים בהתנסויות כימיות (סמים) ויש כאלו, כמה ביזארי, המשתמשים בקריאה ובכתיבה לצורך גירוי זה. כפי שאני לא פוסל את צורת הבילוי שלך באופן גורף (קופים חולי כלבת מקפצים) כך אל תפסלי את צורת הבילוי שלי (קריאת ספרים ולגימת ליטרים של משקה משכר במקומות אפלוליים, למשל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא לא נתווכח על גודל העולם. בכתבה לא היה מדובר בדברים פליליים (כגון סמים) לי היה די ברור ההקשר של תכניות קיטש אמריקאיות . מה שהתכוונתי אליו בעניין ה"נחשב" היה בקונטקסט אחר. גם אני לא אוהבת טראנסים אבל זה לא אומר שאני נשארת בבית עם ספר במקום לצאת. אתה אומר שאתה אוהב לרקוד , אז למה לוותר על זה כשיש מקומות מטריפים ומושקעים שאפשר לשמוע בהם מוזיקה משנות ה 70, 60, או סלסה- או מוזיקה אירית אפילו! חסרים בנים שיודעים לרקוד ואל תוותר על משהוא שאתה נהנה ממנו בגלל שהוא יותר קשה להשגה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בריטפופ, זה העסק המועדף עלי, אישית. אירית לא ממש מעניין אותי, אבל היו לנו מאמר נחמד פה באייל על זה פעם. אין לי כוח לחפש. וגם לא אמרתי שאני יודע לרקוד. רק אמרתי שאני נהנה מזה. (: אני יוצא לרקוד, לפעמים. שבוע שעבר, למשל, הייתי במסיבת נפל. היום לא יצא לי לצאת, ומחר אלוהים קטן (וכנראה גם מת, אבל לא נכנס לזה כרגע). מה שלא מנע ממני להתענג על סיום הספר האחרון שקראתי, והתחלת ספר חדש (Moving Pictures של פראטצ'ט ו"Bonobo - The Forgotten Ape" של דה-וואל, בהתאמה). עדיין לא הבנתי מה הבעיה עם זה שיש מי שנהנה מכך. אגב, כשאני כן יוצא, אני מעדיף לצאת למקומות קטנים, יחסית, ועדיף עם כמה שיותר אנשים שאני מכיר. אני לוקה באגוראפוביה כשאני בקרב יותר מידי אנשים שאני לא מכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר החשוב בכל העסק הוא לא מה אתה עושה, אלא כיצד אתה עושה את זה. אתה צריך לשאול את עצמך (וכך כולנו) האם באמת ובתמים אנו עושים את מה שאנו עושים מתוך בחירה, או מתוך אילוץ. האם זה שאתה מעדיף לשקוע בספר (שכבודו במקומו מונח) נובע מאהבת-הספרים או מפחד-העולם. אז ברור שברמה מסויימת אהבת-ספרים קיימת, וחייבת להיות קיימת. אבל ברגע שבו היא נהפכת עלה תאנה שמכסה על הפחד שלך להנות, או להכיר, דברים חדשים, הרי שאתה מפספס משהו בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת משהו. אמרתי שיש עוד דברים - אז אולי אני מצטיירת לך כמישהי שיושבת כל היום בחדר עם ספר ותפוח וצג של מחשב, ומגיחה לפעמים כדי להביא הספקה חדשה, ממש לא איכפת לי (Frankly, my dear, I don't give a damn"). מה שאמרתי - ומסתבר שהיו שהבינו אותי - ש"כיף" זה עניין יחסי, ואם כיף לך להיות בין המון אדם סואן - אחלה. אבל אל תגידי לאחרים שאם הם לא נהנים מזה עולמם צר והם לא נהנים. מי את לקבוע לי מתי טוב לי ומה משמח אותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם את נהנת לכבות על עצמך סיגריות אז סבבה, אבל יש עוד דברים שאולי כדאי לך להתנסות בהם לפני שאת קובעת עד כמה יחסי הכיף שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה הגילאים שלכם אבל אני את הויכוחים מהסוג הזה העברתי בסביבות גיל 17 (התבגרתי מאוחר) המסקנות הסופיות הן: 1. אנשים שונים נהנים מדברים שונים. 2. לא כדאי לוותר על דברים רק בגלל שהם רועשים, צפופים, לא נוחים או לא מאוד היגייניים בגלל שהם יכולים להיות ממש כיף. 3. מצד שני אין טעם לבזבז זמן על דברים שאתה יודע שלא תהינה מהם רק בגלל שהם נחשבים כיף. בסדר? נגמר הויכוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה נימת התנשאות?.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה חוזרת של ההודעה אני רואה שהיא באמת מתנשאת ואני מתנצל על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מתנצלת שגרמתי לך להתנצל. ב. מבחינת תוכן - מסכימה איתך. ג. אל תדאג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפספסת את הנקודה; זה לא שאין קסם באירועים המוניים, או בלישון על חופה של הכנרת (או למימי הירדן) אלא דברים קסומים באמת; אבל, ופה ההבדל הגדול, במקום לבהות ב"שנות הקסם" ולתהות להיכן נעלמו כל הרגעים האלה בחיינו, עלינו לזהות אותם; בחיים הם הרבה פחות דרמטיים, ברקע לא מתנגנת מוסיקה מגניבה, ולעתים קרובות הם באים ברגשות מהולים; זה לא שהאופציות של העולם זה ספר, או חיי חברה בוערים; זה באמת לא כך. אבל אנחנו כן צריכים לצאת מהסטאנץ' החברתי שקבעו לנו כל תוכניות הנוסטלגיה האמריקאיות, ולראות שדברים, גם אם לא דרמטיים כמו באשליה הטלוייזיונית, גם אם לא זורמים כמו שם, גם אם לא "מושלמים", עדיין יש בהם קסם רב. והקסם הזה נעוץ בכל-כך הרבה דברים קטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. שאין באתר עוד הרבה רשימות ברוח זו, המזכירה לכולנו שיש גם נפש מעבר לחיים המדוייקים והמתחכמים. ב. שאלון זה נעלם. גם אתר האינטרנט שלו לא זמין. נראה שהיה יכול להיות אתר מעניין. רגעי הקסם שלי: תעזבו, רגעי קסם של חייזרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |