בתשובה לשני, 24/08/00 15:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את לא מכירה אותי, לא יודעת מה אני עושה בשעות הפנאי, אולי אני בכלל חרשן מועדונים שמביא פצצות לגבות ורסיסים לריסים? אולי אני טייל מנוסה שטוחן הרים וגבעות? יאפי תל-אביבי ששותה רק גינס? הכל ביחד? כמה מהם? לא, את לא יודעת. את קבעת קטגורית מה טוב ומה לא. מי יודע, אולי בכלל הייתי בצמח השנה? אלון לוי הזכיר את אותם רגעים קטנים - אותם "רגעי קסם". הרגע בו הסתכלת על החבר שלך ושניכם פרצתם בצחוק היסטרי. הרגע בו תראי בפעם הראשונה את ביתך בת השלוש מולך אחרי שנעלה את נעליך ומרחה על עצמה איפור ושמה מבחר מהשרשראות והצמידים שלך. הרגע בו הבטת בעיני אמך וידעת שלא משנה מה יקרה, היא תמיד תתמוך בך. אלו רגעי קסם. והם לא מחייבים סביבה מלאכותית, דשא, מוסיקה רועמת או אנשים מסביב. רק קצת אבק של כוכבים שמתפזר כקונפטי מעליך. זהו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז עברנו ל"kodak moments"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רוצה, תקראי לזה רגעי קודאק (בציניות משהו) או שתקראי לזה רגעי קסם או אפילו רגע עם דודלי. אם כל עולמך מסתכם בדשא של צמח אז צר לי לבשר לך אבל "צר עולמך כעולם הנמלה". הנני מכריז מעל במה זו *שאני* נהנה לקרא ספרים טובים, לרקוד במסיבה טובה, לצאת עם חברים, לטייל, ואפילו לכתוב באייל. אבל בהחלט נהנה גם מאותם רגעי קסם קטנים, אני מקווה שגם את. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |