בתשובה לשני, 23/08/00 16:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם סיגריות נחשב ''כיף'' בקרב אנשים רבים, ובכל זאת אני אישית לא מתקרב אליהן. גם קראק, ספיד ואקסטזי נחשבים כיף בקרב לא מעט אנשים. זה לא אומר שאני הולך לנסות את זה. או בקיצור, זה שמשהו ''נחשב'' כיף, לא הופך אותו לבאמת כיף עבור כולם. אני נהנה לרקוד, אבל אני לא אוהב טראנסים ו''מוזיקת ריקודים'' אחרת. אני אוהב פופ ושטויות כאלה. העולם גם גדול יותר ממה שאת רואה וחושבת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד מגדיר את 'הכיף' שלו. 'כיף' ואושר הן הגדרות סובייקטיבות לחלוטין ולא ניתן למדוד בצורה אמפירית אושר או 'כיף'. תחושת הכיף שאת מתארת כתוצאה מריקודים באה כתוצאה מגירוי המוח שלך. גירוי זה ניתן להשגה בדרכים שונות ומשונות. יש כאלו שמשתמשים בריקוד ובשירה, יש כאלו המשתמשים בהתנסויות כימיות (סמים) ויש כאלו, כמה ביזארי, המשתמשים בקריאה ובכתיבה לצורך גירוי זה. כפי שאני לא פוסל את צורת הבילוי שלך באופן גורף (קופים חולי כלבת מקפצים) כך אל תפסלי את צורת הבילוי שלי (קריאת ספרים ולגימת ליטרים של משקה משכר במקומות אפלוליים, למשל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא לא נתווכח על גודל העולם. בכתבה לא היה מדובר בדברים פליליים (כגון סמים) לי היה די ברור ההקשר של תכניות קיטש אמריקאיות . מה שהתכוונתי אליו בעניין ה"נחשב" היה בקונטקסט אחר. גם אני לא אוהבת טראנסים אבל זה לא אומר שאני נשארת בבית עם ספר במקום לצאת. אתה אומר שאתה אוהב לרקוד , אז למה לוותר על זה כשיש מקומות מטריפים ומושקעים שאפשר לשמוע בהם מוזיקה משנות ה 70, 60, או סלסה- או מוזיקה אירית אפילו! חסרים בנים שיודעים לרקוד ואל תוותר על משהוא שאתה נהנה ממנו בגלל שהוא יותר קשה להשגה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בריטפופ, זה העסק המועדף עלי, אישית. אירית לא ממש מעניין אותי, אבל היו לנו מאמר נחמד פה באייל על זה פעם. אין לי כוח לחפש. וגם לא אמרתי שאני יודע לרקוד. רק אמרתי שאני נהנה מזה. (: אני יוצא לרקוד, לפעמים. שבוע שעבר, למשל, הייתי במסיבת נפל. היום לא יצא לי לצאת, ומחר אלוהים קטן (וכנראה גם מת, אבל לא נכנס לזה כרגע). מה שלא מנע ממני להתענג על סיום הספר האחרון שקראתי, והתחלת ספר חדש (Moving Pictures של פראטצ'ט ו"Bonobo - The Forgotten Ape" של דה-וואל, בהתאמה). עדיין לא הבנתי מה הבעיה עם זה שיש מי שנהנה מכך. אגב, כשאני כן יוצא, אני מעדיף לצאת למקומות קטנים, יחסית, ועדיף עם כמה שיותר אנשים שאני מכיר. אני לוקה באגוראפוביה כשאני בקרב יותר מידי אנשים שאני לא מכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר החשוב בכל העסק הוא לא מה אתה עושה, אלא כיצד אתה עושה את זה. אתה צריך לשאול את עצמך (וכך כולנו) האם באמת ובתמים אנו עושים את מה שאנו עושים מתוך בחירה, או מתוך אילוץ. האם זה שאתה מעדיף לשקוע בספר (שכבודו במקומו מונח) נובע מאהבת-הספרים או מפחד-העולם. אז ברור שברמה מסויימת אהבת-ספרים קיימת, וחייבת להיות קיימת. אבל ברגע שבו היא נהפכת עלה תאנה שמכסה על הפחד שלך להנות, או להכיר, דברים חדשים, הרי שאתה מפספס משהו בחיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |