לבנת: תוקם ועדה חדשה לבחינת שכר הלימוד | 2150 | ||||||||
|
לבנת: תוקם ועדה חדשה לבחינת שכר הלימוד | 2150 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
שכר הלימוד בישראל גבוה מדי (בשקלול מגוון גורמים), אבל למרבית הצער ארגוני הסטודנטים עוסקים יותר בנושאים פוליטיים (שמפלגים אותם) מבעניינים סטודנטיאלים ברמה הארצית. המאבק להורדת שכ''ל יצליח אם ארגוני הסטודנטים יבינו שעליהם לעזוב את הפוליטיקה בצד להתמקד במאחד, ולארגן מרד צרכנים בשל העלות הגבוהה של המוצר יחסית לאיכותו, וזאת במקום להתקוטט עם המשטרה, ולתרגם את המאמץ העצום להבטחות עקרות של פוליטיקאים. אף אחד אחר לא יעשה את העבודה במקום הסטודנטים. מרד צרכנים מאורגן הוא גם חוקי וגם אפקטיבי כשהביצוע נכון. |
|
||||
|
||||
לי דווקא נראה ששכר הלימוד בארץ הוא די נמוך עבור אוניברסיטאות ברמה גבוהה יחסית. |
|
||||
|
||||
המסקנה המתבקשת: חייבים להוריד את הרמה. |
|
||||
|
||||
לא בטוח שיש לאן להוריד. |
|
||||
|
||||
אוניברסטאות שהיו בעבר ברמה גבוהה יחסית. |
|
||||
|
||||
הרמה אינה גבוהה כלל. זה עוד בלוף שכולם מאמינים לו. למעט מספר מוקדי ידע וקורסים ברמה גבוהה שיש בודאי בכל תחום לימוד יש שטחיות רבה. מידת ההתעדכנות נמוכה (רכישת ספרים וכתבי עת חדשים, עידכון הסילבוס של הקורסים וכו') מספר שעורי התרגול קטן ומספר הסטודנטים גדל. הנטל על הסטודנטים רב יותר מאחר וכמעט לא מחלקים חומר מודפס והכל צריך להדפיס או לצלם לבד. כמעט לאף אחד לא אכפת ממערכת ההשכלה הגבוהה הקורסת. מדינה שחמישית מאזרחיה סובלים מעוני ודלות מחפירה ומשקיעה מיליארד דולר בשדה תעופה חדיש עם מזרקות ושיש אבל רק עם שרוול אחד לכל מטוס - היא דוגמא מושלמת לסדר עדיפויות עקום. מצבה של ההשכלה הגבוה לא יותר טוב. |
|
||||
|
||||
בנשימה אחת אתה אומר שמצב ההשכלה הגבוהה גרוע, וטוען שצריך *להוריד* את שכר הלימוד? מעולם לא למדתי במוסד אקדמי בחו"ל, כך שאינני בקיא בפרטים הנוגעים לכך. כן למדתי באונ' ת"א, ומשום מה אני לא רואה שכ"ל של 10,000 ש"ח בשנה כגבוה במיוחד. מענק שחרור של לוחם בצה"ל כמעט ומכסה לחלוטין את הסכום הזה, כך שמה נותר לסטודנט - למצוא עבודה פשוטה כדי לכלכל את עצמו בשוטף? מה גם ששכר הלימוד במוסדות הפרטיים (המכללות) גבוה פי שנים ויותר מהתעריף המסובסד של האוניברסיטאות, אבל במכללות לומדים הרבה יותר סטודנטים מאשר באוניברסיטאות. הייתי רוצה שמישהו ינסח אחת ולתמיד בצורה ברורה: מה גבוה בשכר הלימוד במדינת ישראל, ואיך הוא בהשוואה למדינות אחרות. |
|
||||
|
||||
1. לא כולם היו לוחמים בצה"ל. 2. באוניברסיטאות לומדים בערך 150,000 סטודנטים, במכללות בערך 60,000. |
|
||||
|
||||
אוקי, הסתמכתי בדברי על תחושה ולא על נתונים, ואני מקבל את התיקון. עדיין המספר הוא בלתי-מבוטל, כלומר הרבה סטודנטים שמחים לאמץ את אופציית המכללה אפילו שהיא יקרה בהרבה. המענק ללוחם היה דוגמא, ואני חושב שדי טובה. ברור שישנם עוד מקרים, כמו כאלו שבמשך 3 שנים עשו שבוע-שבוע, עבדו בזמנם החופשי וחסכו מספיק כסף, או כאלו שרכשו מקצוע בזמן שירותם הצבאי שאפשר להם להתקבל לעבודה מכניסה לפני או בזמן הלימודים, או כאלו שלמדו בזמן השירות הצבאי או על חשבון הצבא...מה גם שהמענק לחייל משוחרר שאינו לוחם שווה בהחלט התייחסות (בתוספת מענק עבודה מועדפת, נניח). כך או כך, אני בהחלט חושב שלמשוחרר טרי ניתנים הכלים שמאפשרים לו להתחיל בלימודים אקדמאיים. מקסימום - שיוותר על הטיול למזרח אם זה כל כך חשוב לו. |
|
||||
|
||||
יש כאלה שלא עשו בכלל צבא. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בדיוק, מה הוא חושב שהוא, החוצפן? המדינה לוקחת ממנו שלוש שנים בהן אסור לו לעבוד1 או לעשות כל דבר שלא מותר בפקודות, ואז הוא עוד מעיז לבקש לעצמו חופשה?! חרפה שכזאת. לאן מתדרדר הדור הזה? אולי ניקח דווקא אותי כדוגמא? אני ביליתי שלוש שנים מלאות בתפקיד שההכשרה היחידה שהוא הקנה לי, במקרה הטוב, היא להיות כרטיסן באגד. עם סיום שירותי קיבלתי משהו כמו 14,000 ש"ח שהספיקו לי לשנת לימודים וחצי, לא כולל מחיה, מגורים או כל דבר אחר. את כל היתר נאלצתי לשלם מכספי שלי. לשמחתי, מצבם הכלכלי של הורי אפשר להם לסייע לי כשהייתי זקוק לסיוע, כך שיכולתי לשרוד את התקופה שבין עזיבת הבית למציאת העבודה הראשונה שלי. למשוחרר הטרי ניתן, בעיקר, זין אחד גדול, שיספיק לו להתחיל בלימודים אקדמאיים בעיקר אם בכוונתו לסיים אותם תוך שנה. 1 גם מי שעושה שבוע שבוע, למיטב ידיעתי, אסור לו לעבוד. |
|
||||
|
||||
אתה מכיר הרבה אנשים (משוחררים טריים או עבשים) שסיימו לימודים אקדמאיים תוך שנה? |
|
||||
|
||||
אוקי, אז למי שעושה שבוע-שבוע מותר לעבוד בשבוע שהוא בבית. אבל בלי קשר, מאז שחרורך (ואני חושב שאני זוכר את התקופה, בראשית ימי האייל) תוקן חוק קליטת חיילים משוחררים, וכיום חייל עורפי (שאינו קרבי או תומך לחימה) מקבל משהו בסביבות ה-20,000 ש"ח (קצת יותר, חייל קרבי מקבל קצת פחות מפי-שניים), בלי מענק "עבודה נדרשת", שגובהו 7380 ש"ח (נכון למרץ 04). נכון, כל זה לא מכסה מגורים, מחיה ועוד. אבל זו נקודת פתיחה יפה, למי שלא מבזבז את הכל באיזו זולה במזרח. |
|
||||
|
||||
למה נקודת ההנחה הבסיסית היא שרק לימודים באוניברסיטה מהווים דרך להתקדמות בחיים? בהנחה שלומדים ומוציאים תואר לא רק למען התעודה שבסוף, יש עוד כמה דברים שכל אדם שרוצה להיות משכיל ראוי לעשות למען עצמו. האוניברסיטה, בתור מישהי שהתחילה רק לפני חודש אבל די רואה איך העניינים מתקדמים, הוא מקום שבו כל מה שאתה עושה זה מתחמק מכמה שיותר שיעורים, תוך הסתמכות על העבודה שבסוף הסמסטר תתחנף למישהי עם כתב יפה ותצלם ממנה את כל מהלך השיעור. ומה עם מי שבאמת רוצה לרכוש ידע? מי קבע שטיול למזרח לא מעשיר אותך? נכון, יש כאלה שכל מה שהם עושים זה לעשן באיזה זולה, ראיתי מספיק כאלה. אבל ראיתי אפילו יותר שבאמת מתוודעים לסביבתם, מכירים את התרבויות האחרות בעולם הרבה יותר טוב מכל קורס בתנאי מעבדה. למה בתור מישהי שעשתה את השירות שלה בצבא, אני צריכה לבחור באיזה דרך להעשיר את עצמי? ומה בנוגע לעובדה שהפיקדון המדובר משמש או ללימודים, או לקניית דירה, או לפתיחת עסק? אני פתחתי עסק, נכשלתי, ועכשיו אין לי כסף ללמוד, אז אני צריכה לגרד מלגות ועבודות ב-20 ש"ח לשעה. במקרה הטוב, שבו לא משלמים שכר מינימום וגם על זה פרצופים. וכל זה, דרך אגב, בלי להתחיל לבקש תמורה על שנת השירות שעשיתי לפני הצבא. שנה לפני הצבא שהקדשתי אותה לתרומה לקהילה ולמדינה שבה אני נמצאת (בצורה קצת שונה מגרעין נח"ל, נכון, אבל זה כבר דיון אחר לגמרי). ולא, זה לא עזר לי בצבא, ולא נותן לי שום נקודת זכות באוניברסיטה. ואחרי זה מתפלאים שסטודנטים עסוקים בשטויות של עצמם? כשאין מה לאכול, אתה לא חושב איך לפתוח מרד - אתה חושב איך להשיג כסף לסנדויץ', כדי לשרוד יום לימודים של 8 שעות. |
|
||||
|
||||
רק שאני אבין: את רוצה תמיכה ממשלתית לנסיעות מעשירות ברחבי העולם? את מצפה לעזרה כי נכשלת בעסק שפתחת? |
|
||||
|
||||
לא רק לימודים באוניברסיטה הם אלה שמעשירים את האדם. בייחוד שכבר כמה תגובות מתחתיי ציינו את העובדה שתואר ראשון כבר לא מספיק כדי לקבל עבודה כדאית בימינו. יש לי בעייה רצינית עם העובדה שאדם שכן עושה שנת שירות, כן משרת שירות צבאי קרבי (או סתם לא יוצא הביתה), כן נוסע למקומות אחרים בעולם כדי ללמוד בצורה שונה על העולם, וכן רוצה ללמוד גם מחוץ לכותלי האוניברסיטה, צריך לקרוע את עצמו כדי לשלם דמי שכלול ושאר הירקות שיש פה. אני לא מצפה לתמיכה ממשלתית לטיולים ולא מצפה לתמיכה בעסק, אבל אני מצפה מהמדינה שתעודד את האזרחים שלה ללמוד, ולא תאלץ אותנו לבחור בין ישיבה בכיתה והקשבה לרצה כדי להבין את הנושא שלמטרתנו התכנכנו כולנו, לבין תמרון בין 3 עבודות (תלוי באיזה חודש) והשלמת שיעורים מטורפת אחר כך. נכון שאפשר לצלם, אבל זה עולה כסף. וגם חבל על העצים. |
|
||||
|
||||
מצטער, אני לא מצליח לעקוב אחריך. המדינה ציידה אותך במענק שחרור, ונתנה לך את הפריבילגיה להשתמש בו כראות עינייך. בגלל חוסר מזל או כשרון, הפסדת את הכסף בעסק כושל, ואת באה בטענות שהמדינה לא מעודדת אותך ללמוד? הרי אם היו נותנים את המענק רק כשכ"ל היתה קמה צעקה (מוצדקת, לשם שינוי) על התערבות מיותרת בחייהם של אנשים בוגרים. אולי זאת הבעיה האמיתית: לוקחים זאטוטים בני עשרים ואחת ומכריזים עליהם כבוגרים. |
|
||||
|
||||
את צודקת, צורת ההנחה הבסיסית בחברה שלנו אומרת שכדי להתקדם בחיים יש לרכוש השכלה הולמת. זה מתחיל בבית הספר, בבגרויות, ולבסוף באוניברסיטה. יודעת מה? אני לא בטוח שזה רע כל כך. בטח, אפשר לעשות הרבה דברים בלי השכלה פורמלית, ויש מלאן דוגמאות, אבל דווקא הן מוכיחות שמי שיש לו השכלה כלשהי סיכוייו להצליח טובים יותר. עבורך האוניברסיטה היא משהו אחד, עבור כל אחד היא משהו אחר. אני מכיר הרבה אנשים שקרעו את התחת יום-יום בלימודים שלהם, ולא יכלו להרשות לעצמם לחכות לסוף סמסטר כדי לצלם חומר. אני מניח שזה תלוי במקצוע ובבנאדם. את צודקת גם כשאת אומרת שניתן להשתמש בפקדון בכמה דרכים. החלטת לפתוח עסק? מצויין! בשביל זה נועד הכסף. הנה, הודית במו פיך - המדינה נתנה לך את הכלים לפתוח את העסק שלך. נכשלת? מצער מאוד. המדינה לא יכולה להרים כל אזרח מהקרשים בכל פעם שהוא נופל. אולי אם היית לומדת מנהל עסקים קודם לפתיחת העסק לא היית נכשלת בכך. ודבר אחרון - חשבתי ששנת שירות היא במידה רבה עניין אלטרואיסטי או, למי שלא מאמין באלטרואיזם, דבר שלא אמורים לבקש עליו תמורה. האמת? אולי באמת מגיע לך יותר, אבל את לא יכולה לדרוש את זה. |
|
||||
|
||||
אולי כדי להבהיר קצת מונחים צבאיים: מענק, אותו סכום כסף שאתה מקבל בתור מתנה מהצבא קצת אחרי השחרור. פיקדון, אותו כסף שאתה מקבל כדי ללמוד, לפתוח עסק או לקנות דירה. עבודה נדרשת - מתנה שמקבלים אחרי שבמשך חצי שנה עובדים בשכר מינימום, ככה שבסוף הצ'ופר שמקבלים בסוף מתקזז עם העבודה שתיאורטית יכולתי לעבוד באותו פרק זמן ולהרוויח יותר, וכמובן גם להתקדם. כיום אין לי שמץ מה הסכומים, כשאני השתחחרתי זה לא היה משהו - המענק נבלע בחודשיים מחוץ לבית, והפיקדון הוא שווה ערך לשנת לימודים אחת. כשדיברתי על השכלה מחוץ לאוניברסיטה, התכוונתי להשכלה פורמלית שלא מקבלים עליה תואר. יש מגוון דברים, כמו קורס ברמנים, עיסוי, ריפוי בעיסוק וכו'. אני בחרתי להיות מדריכת טיולים, מתוך ציפייה שיגיעו תיירים לארץ, וכולם יודעים מה המצב היום. העסק שאליו בחרתי להפנות את כספי הענק, נכשל לא עקב ניהול לקוי (טוב, אולי קצת) אלא עקב העובדה שניסיתי למכור מוצר צריכה לא בסיסי, שלאנשים פשוט לא היה כסף לקנות אותו. נכון שלמדינה אין יכולת להרים כל אזרח שנפל, אבל המדינה אמורה לסייע לאזרחיה כדי שלא יגיעו לחרפת לחם. לא שאני במצב הזה, תודה, אבל לא יותר מדי רחוק. או שאולי אני צריכה להפסיק עם כל האידיאלים הטיפשיים שלי, לא להתנדב באירגונים קיקיוניים להצלת העולם, לרמות את ביטוח לאומי כמיטב יכולתי, ללמוד מקצוע שיהרוס אותי נפשית אבל יתן לי כסף לפסיכולוג ולבקש מלגות מכל דבר שזז. בנתיים, ואולי באמת לא צריך לקרוא לאנשים בני 24 בוגרים, נשארתי תמימה. חבל שהמדינה הזו כל כך אוכל יושביה ולא נותנת סיכוי כלכלי. בנורגיה יש אופציה להחזיר את שכר הלימוד בעבודה אחרי הלימודים. אולי כדאי ליישם משהו דומה בארץ. תעזבו, האידיאלים שלי שוב מדברים מגרוני. ואלטרואיזם הוא אכן נתינה ללא רצון לקבל בחזרה. אבל, ופה זה חתיכת אבל: במדינה מתוקנת, שכרגע (לפחות לדעתי) אני די רחוקים מהכיוון) התמורה תבוא גם בלי שיהיה צורך לדרוש אותה. ואיך זה יקרה? כל אחד יתרום מיכולותיו הפרטיות, והקרעים בחברה יתחילו להתאחות. אבל די, זה באמת תמימות של ילדה. כדאי להפוך לצינית אוכלת אנשים שדואגת רק לעצמי, ככה אני אוכל לפנק את עצמי וללכת לסרט יותר מפעם בחודש. |
|
||||
|
||||
קודם כל חשוב לי שתדעי שלא אלו המסרים שאני מנסה להעביר בדברי. התקווה שלך לחברה טובה יותר היא יפה בעיני, ואסור שתתני לשום אדם או דעה להניא אותך מלפעול בדרכים שאת רואה לנכון כדי לשפר את המצב. אינני מתנדב בארגונים קקיוניים להצלת העולם, אבל אני עושה את חלקי בתרומה לחברה שסביבי בהתנדבות ועוד. ההבדל הוא אולי שאני יודע לעשות את זה גם בהתחשב במצבי האישי, כלומר לא תוך קורבן אישי טוטאלי. יש בדרך שבה את מציגה את הדברים מידה של שחור מול לבן - את חושבת שכדי לפנק את עצמך בסרט פעמיים בחודש עליך לההיפך לצינית אוכלת אנשים? את יכולה קצת להתפשר על כל האידיאליים הנשגבים הללו ובכל זאת לקום בבוקר ולהתבונן על עצמך במראה. |
|
||||
|
||||
והכל התחיל מהטענה של מישהו שבמזרח עושים רק סמים תגובה 261431.. גרינפיס הוא לא אירגון קיקיוני (ככה לפחות אנחנו מקווים), זה נאמר בציניות. אני גם מתחשבת במצבי ולא עושה כל מה שאני רוצה, גם לנאיביות שלי יש גבול. הבעייה היא שסטודנט כיום נאלץ לבחור בין מעורבות בחברה לקיום. לדוגמא מרד הסטודנטים שהיה ב-98 להורדת שכר הלימוד, ונכשל כי הסטודנטים דאז פשוט לא הגיעו להפגנות. אדישות קיומית, או מצוקה קיומית? עד לפני שנה גם אני חשבתי שיש איזון בחיים, ושלא הכל שחור ולבן. אבל עם התחלת הלימודים, אני רואה שזה לא ככה. כל שבוע אני נאלצת לבחור בין השתתפות בשיעורים, לבין עבודה נוראית אחרת שתכניס עוד כמה גרושים. והגרושים האלה כרגע מממנים לי אוכל, לא סרטים (הידעתם, יש כמה אתרים שנותנים כרטיסים חינם..). |
|
||||
|
||||
שלום לך, אני חושבת שאת צריכה לעשות הבדלה בין מצבך האישי למצב הסטודנט הממוצע. על המצב שלך יש לי הרבה מה להגיד, אבל אני באמת לא חושבת שהוא מצב משקף. עצם העובדה שבמבט לאחור לא ניצלת את הפקדון שלך בצורה נכונה ועכשיו מצבך הכלכלי לא טוב, לא אומר שכל הסטודנטים כאלה! אם מצבך עד כדי כך רע, אין לי ספק שלא תהיה לך בעיה לקבל מלגה (כי יש בערך 200 ארגונים שנותנים אותן). ודרך אגב, יש מלגות בהן פעילות חברתית (שנת שירות למשל) תורמת לזכאות אליהן. הטענה שלך שבמדינה מתוקנת את לא צריכה לבקש את התמורה לאלטרואיזם שלך כי היא תבוא לבד, פשוט חושפת את האגואיזם שלך. מצטערת, אבל גם אני התחלתי ללמוד לפני חודש, ואני חייבת לציין ש: א. הפקדון שלי מצה"ל כחיילת עורפית מממן לי את כל שכר הלימוד פלוס 1000 ש"ח נותרים. ב. אם ההורים שלי לא היו מממנים לי חלק מהוצאותיי השוטפות שלא כוללות את שכר הלימוד, במקום להתפרנס מעבודות בגרושים בשעות הספורות שנותרו אחרי הלימודים הייתי מחכה שנה, עובדת נון-סטופ ומרוויחה את מה שצריך. אני עובדת בשכר כפול משכר מינימום לשעה ומכירה עוד לא מעט אנשים כאלה. פשוט צריך להתאמץ. אני מרגישה שאת משליכה את האכזבה שלך ממצבך האישי על מצב הסטודנט בישראל באופן כללי, ולא כך הוא הדבר. (ודרך אגב: אני מסכימה לחלוטין עם דעתך לגבי האדישות וחוסר המעורבות של הסטודנטים, אבל לדעתי זה לא קשור לעניין. נדון על זה בנפרד אם זה מעניין אותך, טוב? :) |
|
||||
|
||||
איזה כיף, לקבל ניתוח פסיכולוגי בלי לבקש.. כרגע נחסכו לי 200 ש"ח! ולעניינו: מצבי האישי הוא די ממוצע. גם אם הייתי נמצלת את כל הפיקדון לטובת הלימודים, זה היה מכסה שנה וקצת. שזה חביב, אבל בכל זאת שכר דירה בתל אביב הוא רצחני וצריך לכסות אותו מאיפשהו. מלגות - מה לעשות, לא אוהבת לנופף במצב הכלכלי של ההורים שלי ולקבל נדבות. אוכלת חינם אף פעם לא הייתי, ואני לא מתכוונת להתחיל בקרוב. מלגות חברתיות - כן, אני חברה באחת כזו, ועומדת להתחיל עוד אחת בקרוב. השנת שירות לא בהכרח תורמת לקבלה, בדוק. בטענה מתוקנת אני לא צריכה לבקש תמורה לאלטרואיזם פשוט כי כולם יהיו ככה. זה לא אגואיזם, אלא אופטימיות. כמו שעם חברים אני לא מצפה ליחס מיוחד *כי* אני עוזרת להם למצוא בשיעורי בית (לדוגמא), אלא אני עוזרת להם מתוך ידיעה שהם יעזרו לי אחר כך. וכמו שבין חברים יש אלטרואיסטיות ללא דרישה (או אמור להיות לפחות) ככה במדינה מתוקנת, לפחות לפי השקפתי, צריך גם להיות. עבדתי שנה לפני שהתחלתי ללמוד, אבל זה סוג של מלכוד 22: לא מתייחסים אליך ברצינות עד שאתה לא סטודנט, ואחרי שאתה מתחיל ללמוד אין לך זמן לעבוד. ואם את מרוויחה כפול משכר המינימום: יפה לך. אני אשמח לדעת במה, ולנסות גם. אני לא מאוכזבת ממצבי האישי. מצבי האישי הוא די טוב, באופן כללי. מצב המדינה הוא זה של שמבאס אותי. ואולי את מסרבת להכיר בעובדות על המצב החברתי במדינה, ומשליכה את האכזבה עלי. איך זה בתור ניתוח פסיכולוגי בגרוש? ולמה בדיוק אדישות וחוסר המעורבות של הסטודנטים קשורים, אם לא לדבר היחידי שנוגע בכולם (ללא הבדל של מין, מוצא, והורים עשירים) אם לא שכר הלימוד? אני אשמח לדון על הנושא. חשבתי שלזה נועד האייל.. :) |
|
||||
|
||||
אוקי, מתנצלת אם ה"ניתוח" שלי נשמע לך כהתקפה, פשוט כתבתי את דעתי. לא פסיכולוגי ולא כלום, אני באמת לא חושבת שמרבית הסטודנטים הם במצבך. תשמעי, אני חושבת שזה לא "הוגן" מצדך להכניס את עצמך לפינה ואז להתלונן שאת שם. מצד אחד קשה לך לאפשר לעצמך את שכר הלימוד, מצד שני את לא מוכנה בשום אופן שיעזרו לך. אישית אני לא רואה בזה כאכילת חינם אלא להפך - מי שידו משגת משלם, ומי שלא - יש אמצעים שיעזרו לו. אם היית מתעקשת לא לעבוד, להתבטל ושישלמו לך על זה - זה נקרא אוכלת חינם. לאבא שלי, שבא ממשפחה מאוד עניה, מימנו את כל התואר הראשון בעזרת מלגות. היום הוא מנהל בחברה ואזרח פרודוקטיבי למדי. את באמת חושבת שזו אכילת חינם? לגבי אלטרואיזם ומדינה מתוקנת: את צודקת, זה סוג של אופטימיות. שבעיניי גם לעולם לא יתממש. אני והמדינה לא חברות, אנחנו קשורות בינינו בקשר שיש בו הרבה מאוד אינטרסים משני הצדדים, וכחלק ממנו אם אני תורמת לה ייתכן שהיא תחליט לתרום לי בחזרה - אבל זה לא ילך ללא דרישה. לא בשום מקום שאני מכירה לפחות. ולגבי עבודה: אני אישית מדריכה פסיכומטרי, ואני מודה שזו לא עבודה שכל אחד יכול לעשות. אבל יש הרבה כאלה, והן תלויות ביכולות האישיות של כל אחד: יש כאלה שמתכנתים למשל, יש כאלה שנותנים שיעורים פרטיים (שמשתלמים לפעמים אפילו יותר מהעבודה שלי), אם את מדריכה טיולים אז את בהחלט יכולה להדריך בחוגי סיירות, וזו אפילו עבודה שמתאימה לסטודנטים. אלו רק דוגמאות מהסביבה הקרובה אלי. אז עכשיו בלי ניתוחים פסיכולוגיים: מכל הסטודנטים שאני מכירה, אין הרבה שצריכים לחסוך באוכל. ודרך אגב, אני לא מחשיבה יציאה לסרט פעם בחודש כצמצום, אלא להפך! יחסית לסוגי בילוי אחרים זה בילוי ממש יקר. על פי דעתך, האם המצב של חסכון מעבודה כדי לאכול משקף את רוב הסטודנטים? לעניות דעתי, חוסר המעורבות של הסטודנטים נובע מכמה גורמים. ייתכן שהדאגות הכלכליות היא אחת מהם. אבל עוד גורמים יכולים להיות: 1. העובדה שאנחנו דור אדיש באופן כללי. תחשבי, נגיד, כמה אנשים היו מעורבים במועצת תלמידים או בכל דבר דומה בבית הספר התיכון. 2. העובדה שלא כל הסטודנטים חושבים שזה הוגן לדרוש מהמדינה להפחית את שכר הלימוד, או באופן כללי פשוט שבעי רצון במידת מה מהמצב הקיים. 3. העובדה שאגודת הסטודנטים, הגוף שאמור לאגד בתוכו את כל ענייני הסטודנטים כולל מחאות למיניהן, נתפס בעיני חלק מהסטודנטים כגוף בירוקרטי, רחוק ושאינו מעורב באמת בעשייה. (אני יכולה להעיד ממקור ראשון שכך זה בסביבתי הקרובה. להוכחה יותר חותכת אפשר להסתכל בעיתון הטכניון שיצא השבוע.) |
|
||||
|
||||
אתה רציני??? כשאני השתחררתי ב 91' קיבלתי מענק שיחרור עלוב של איזה 1500 שקל שהספיק לי בדיוק לכלום ורבע. לצערי הרב באותן שנים ההורים שלי גם לא יכלו לתמוך בי בתקופת הלימודים כך שמימנתי את השכ"ל והמחייה בעצמי. לא הייתי צריך לנסוע להודו בשביל להתכלב, היה לי את זה בארץ. בארבע השנים הראשונות לאחר השיחרור שלי קניתי זוג נעליים אחד ושני זוגות מכנסיים. ואתה רוצה לומר שהחבר'ה היום מתלוננים??? |
|
||||
|
||||
זה עוד כלום, אנחנו היינו גרים בקופסת נעליים ואפילו כסף לצמר גפן לא היה... |
|
||||
|
||||
קופסת נעליים? זאת אומרת שכסף לקנות נעליים היה לכם? |
|
||||
|
||||
קופסת נעליים אני מבין (http://www.phespirit.info/montypython/four_yorkshire...), אבל מה הסיפור עם הצמר גפן? |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין מענק שחרור של לוחם ומענק שחרור של ג'ובניק? למיטב זכרוני, כשאני השתחררתי (לפני אי אילו שנים), קיבלתי בדיוק כמו חבריי הלא-לוחמים. האם המצב השתנה? |
|
||||
|
||||
איי! פיספסתי בכמה חודשים! |
|
||||
|
||||
לא אמרת שהיית ג'ובניק? |
|
||||
|
||||
לא, למה? |
|
||||
|
||||
לא כל אחד כאן היה לוחם בצה''ל. |
|
||||
|
||||
הוא גבוה וזהו. במדינות אחרות, או שיש שכר לימוד אפס לאזרחים (אזרחים זרים זה משהו אחר), או שהמדינה דואגת לאפשרויות תשלום נוחות (הלוואות בריבית נמוכה וכיו''ב). הנחת היסוד במדינות זרות היא שסטודנט הוא לא גם סטודנט וגם עובד, אלא רק סטודנט. זה משליך גם על הדרישות האקדמיות מהסטודנט (תרבות אי-קריאת הטקסטים הנהוגה בארץ היא יחודית למדי), וגם על הדרישות הפיננסיות ממנו. |
|
||||
|
||||
אני מכיר את המצב בארה"ב, שם שכר הלימוד נע בין פי 2-3 (באוניברסיטאות של המדינות) לפי 20 (באוניברסטאות פרטיות) יותר מאשר בארץ. בד"כ הסטודנטים שם אינם עובדים ומכסים את שכר הלימוד בתערובת של עזרת ההורים (מקובל בארה"ב שבאחריות ההורים לממן לילדיהם את כל התואר כולל הוצאות מחייה) , הלוואות ומלגות. כמובן שבארץ המצב יותר בעייתי מאחר והמשכורת הממוצעת נמוכה והסיכוי שסטודנטים (למעט בתחום אחד או שניים) יצליחו להחזיר הלוואה הוא קלוש. |
|
||||
|
||||
על פי האתר של ILS שהיה באחת התגובות הקודמות מדובר בהחזר של כ 370 שקלים לחודש עבור הלואה של 30000 ש"ח (שכר לימוד לתואר תלת שנתי + כסף לפיצוחים) במסלול קבוע במשך 12 שנה (או 320 במסלול צמוד למדד). |
|
||||
|
||||
לא טענתי שצריך להוריד את שכ"ל אלא שיש לתת עבורו תמורה הולמת. החופש האקדמי מאפשר לאוניברסיטאות לשנות את הדרישות בקורסים ושעורי תרגול כרצונן. המשמעות: הפגיעה בתקציבי האוניברסיטאות מתבטאת בהורדת רמת השרות. 10,000 ש"ח אינם כוללים את כלל ההוצאות: צילומים, ספרי לימוד שיש עותקים ספורים שלהם בספריה למאות סטודנטים, ציוד נלווה (חלוקי מעבדה, משקפי מגן) וכו'. סיכום: אין פיקוח על המוצר אלא על המחיר (כמו אגרת רדיו וטלויזיה). ובנוסף האם המוצר (ידע, תואר) שווה את מחירו? מחיר תואר ראשון הוא כ-30000 ש"ח בשכ"ל ולפחות 60000 ש"ח של השתכרות אפשרית בתקופת הלימודים, כלומר כ-100 אלף ש"ח. מה נותן כזה תואר?. |
|
||||
|
||||
אם המוצר לא שווה את מחירו, אתה מוזמן לא לקנות. לא יכול להיות פיקוח על איכות המוצר - באף מדינה עוד לא מצאו דרך טובה יותר להשכלה איכותית מאשר לתת חופש אקדמי לאוניברסיטה ולמרצים לקבוע את תכני הקורסים. |
|
||||
|
||||
בהולנד שלמיטב ידיעתי עדיין עונה על ההגדרה מדינה (אם כי לאור ההתפתחויות זה עלול להשתנות) מונהגת השיטה הבאה: סטודנט מקבל סל הטבות מהמדינה שכולל הלוואה לתשלום שכ"ל שהופכת כולה או חלקה למענק אם הסטודנט סיים את לימודיו בהצלחה. התקצוב הוא אגב בגובה מלא שכר הלימוד. סטודנט שאינו מרוצה מרמת השירות באוניברסיטה מסוימת ועובר לאוניברסיטה אחרת גורע מיד סכום ניכר מתקציב האוניברסיטה שנעזבה. קוראים לזה תחרות חופשית ואין שום בעיה של חופש אקדמי. האוניברסיטאות אינן יכולות להתעלל בתלמידיהם כמו בישראל מאחר והאיזונים של שכר ועונש פועלים ביעילות. |
|
||||
|
||||
אתה לא מדייק: התקצוב בהולנד לא אמור לכסות את שכר הלימוד, אלא להוות מעין שכר לסטודנטים. הנחת המוצא היא שאם רוצים ללמוד ברצינות אי אפשר לעבוד במקביל. בהתאם, מספר השעות שבכל זאת מי שמעונין להגדיל את תקציבו רשאי לעבוד, מוגבל ביותר. התמיכה בסטודנטים תלויה בהכנסת ההורים, שבמידה והינם מעל לסף מסוים, חייבים לשלם את ה"שכר" עבור ילדיהם הסטודנטים. סטודנטים מקבלים כרטיס נסיעה בתחבורה הציבורית ("חופשי שנתי") והם יכולים לבחור בין ימות השבוע לבין סופשבוע. כל החגיגה הזאת מוגבלת בזמן. נדמה לי שהמקסימום המותר לתואר הראשון ההולנדי (משהו בין BA לMA) הוא 5 שנים. ובנוסף, ביום בו מגיע סטודנט לגיל 26 מפסיקים כל התשלומים. (כמובן שלא מדובר בתלמידים לתארים מתקדמים יותר). האפשרות ללמוד מעבר לגיל 26 קיימת, אבל היא הרבה יותר יקרה, וללא כל תמיכה ממשלתית. ושלא לדבר על זה שבהולנד נקבע מי (לא) ילך לאוניברסיטה כבר בערך בגיל 11. כך שליעילות ולרמה היחסית הגבוהה יש מחיר. ועוד הערה - גם שם האוניברסיטאות בבעיות, ומדברים בלי סוף על הרעת התנאים והעלאת שכר הלימוד. |
|
||||
|
||||
תודה על הפרטים הנוספים. חבר הולנדי שלי למד עיתונאות בהאג והחל בלימודים בגיל 30. למרות זאת קיבל מהמדינה תמיכה מלאה. ברב המדינות בעולם אולי פרט לסין יש קיצוצים במערכת ההשכלה הגבוהה והפניית המשאבים למחקר פיתוח בתחומים מועדפים. זאת משום שהאוניברסיטה החליפה את בית הספר התיכון בהנפקת תעודת משכיל שערכה למרבית הצער ברוב המקרים מצומצם מבחינת שיפור כושר ההשתכרות. למדינות המערב אין שום חשק לממן אחרי כ"כ הרבה שנות חינוך לאזרחיה (מגן חובה ועד סוף תואר ראשון) ולכן הגו מספר אפשרויות: 1. סיוע בהלוואות נוחות לסטודנטים בלי התערבות בבחירת מסלול הלימודים. 2. שכ"ל דיפרנציאלי ע"פ מפתחות כגון גיל, מצב כלכלי, פוטנציאל אישי נושא לימוד וכו'. 3. תכנון מבוקר של תחומי לימוד בהתאם לצרכים של המדינה וכישורי התלמיד כמו בסין (ואגב בסין משלמים שכ"ל של כ-1000$ - אבל כזכור יש רק ילד אחד במשפחה). מי שאין לו מקבל סיוע ולזה קוראים שם קומוניזם. בבואנו לחפש מודל מתאים לשכ"ל בישראל צריך לבחון מה מתאים ביותר לתרבות לכלכלה ולצרכים של הישראלי ושל המדינה. |
|
||||
|
||||
טענתך משונה: אתה מתאר *בדיוק* את מה שקרה ב- 1998, ואז, אחרי חודשיים של מאבק ציבורי, הושגה הבטחה כללית להפחתה בשכ"ל, שתורגמה לועדת וינוגרד, שעכשיו מבוטלת. אתה רוצה את כל הסיבוב שוב? |
|
||||
|
||||
היי רודי ממש לא רוצה את כל הסיבוב שוב. אני חושב שהסטודנטים הם צרכנים ולכן סוגיית שכר הלימוד עשויה להפתר בשני אופנים: א. למדינת ישראל יהיה פתאום המון כסף והיא תפנה אותו להורדת שכר הלימוד. ב. הסטודנטים יארגנו מרד צרכנים יעיל ולא ישלמו שכר לימוד בכלל. המדינה תאלץ לתקצב מחדש את מערכת ההשכלה הגבוהה כפי שמצאה מיליארדים למימון פרויקטים שונים ואפילו על בסיס רב שנתי. כעת תועיל בבקשה לחשוב מי משתי האפשרויות סבירה יותר או שאולי לחילופין תציע אפשרות שלישית. |
|
||||
|
||||
האם יש לשרה ליבנת טענות ספציפיות כלפי ועדת וינוגרד, דרך איסוף החומר שלה, או *אופן* הגעתה למסקנות אליהן הגיעה, ולהמלצות אותן גיבשה? אם כן, שתתכבד ותזמן את האדון וינוגרד וחברי ועדתו, ותדרוש מהם לתקן את הטעון תיקון בעבודתם הרשלנית. אם לא, אין צורך בועדה נוספת. במחיר נמוך בהרבה היא יכולה למצוא צייר מתחיל אשר יאות לשרטט עיגול נאה סביב מקום פגיעת החץ שכבוד השרה ירתה. |
|
||||
|
||||
או שתמנה ועדה בראשות גל פרידמן. יש לו עכשיו 4 שנים חופשיות. |
|
||||
|
||||
הוא בטח יעשה עבודה יותר טובה מלימור לבנת. הוא לפחות הצליח באופן מוכח במשהו. |
|
||||
|
||||
לפני איזה שנה ומשהו התפרסם באקנומיסט מאמר שטען שקרוב לוודאי שהבעייה היא לא בשכ"ל אלא באמצעי מימון שלו, קרי, הלוואות למימון שכ"ל. לימודים חינם גורמים לאיכולוס הכיתות באנשים שלא ממש בזין שלהם ללמוד (pardon my french) אבל כיף להם לבוא לאונ' ולהנות מהטבות לסטודנטים, לדוגמה הנחות בתחבורה ציבורית וכדומה (נדמה לי שנתו שם את הדוגמאות של מערכת החינוך הגבוה בצרפת וגרמניה, אבל לא לתפוס אותי כאן במילה). הדבר גורר עומס בכיתות ופגיעה ברמת ההוראה. כאשר הסטודנט משלם שכ"ל והוא נקבע לפי איכות האונ' והמרצים, מתאפשרת תחרות בין מוסדות על התלמידים. שכר לימוד כזה בא יחד עם שכר דיפרנציאלי למרצים. מה שבזמנו המליצו באקונומיסט היה לבנות מערכת הלוואות שסטודנט שהתקבל ללימודים יכול לקבל ללא קשיים. |
|
||||
|
||||
יש בעיה כלל עולמית: אינפלציה של תארים. כאשר תעודת בגרות אינה מספיקה כדי להחשב למשכיל ובעל יכולת לימוד עצמי מספקת, נוהרים כולם ללמוד תואר ראשון שגם הוא איבד ממעמדו. מבלי להאריך - לא פלא שרבים מבעלי תואר שני ושלישי כיום מבצעים (פעמים רבות באופן כושל) עבודות שבעבר ביצעו טכנאים ופקידים. למדינה נמאס להשתתף בשכ"ל שהרי יש סדר חברתי חדש: חסרי האמצעים נאלצים לקבל כל עבודה לרוב ללא זכויות סוציאליות ובהעדר הגנה בסיסית. בעלי היכולת ירכשו השכלה במחיר מלא וכך יוכלו להשתלב במשרות היותר טובות. לאצולת הממון זה כלל לא משנה שכן אינם צריכים השכלה כאמצעי לשיפור מעמדם שהרי הם ממילא יכולים לרכוש כיום בכספם כל דבר שירצו. וכך לכולם תהיה עבודה, יכולת קניה, והשכלה בהתאם למעמדם. הקצבאות יפחתו, והמיסים יורדו וכל אחד יחיה וימות בהתאם למעמדו הכלכלי (כמו באמריקה !). |
|
||||
|
||||
סליחה, איך זה קשור למה שכתבתי למעלה? או שאולי התכוונת להגיב למאמר ובטעות הגבת לתגובה שלי? |
|
||||
|
||||
כתבת: לימודים חינם גורמים לאיכולוס הכיתות באנשים שלא ממש בזין שלהם ללמוד (pardon my french) אבל כיף להם לבוא לאונ' ולהנות מהטבות לסטודנטים.... הטענה שלי: אין להם ברירה - חייבים לפחות תואר ראשון. (אבל לא חייבים ללמוד - כפי שציינת) שאר התגובה היא דעתי בנושא השכלה הגבוהה לאור ריבוי הסטודנטים. והגישה של ישראל בנידון. |
|
||||
|
||||
אחרי שקראתי למעלה שלוחם משוחרר מקבל בערך 40,000 ש"ח כדי ללמוד באונ', אני לא מבין בכלל על מה אתה מדבר. גם האדם העני ביותר יכול ללמוד באונ' עם כזה מענק. אני לא מקבל את הטענה שלך שאין לאנשים ממעמד כלכלי נמוך אפשרות ללמוד. |
|
||||
|
||||
לאנשים ממעמד כלכלי נמוך קשה להתקבל לאוניברסיטה בגלל שרובם קיבלו חינוך תיכוני סוג ב' ובתנאים של מצוקה כלכלית מענק השחרור הולך הרבה פעמים להחזיר חובות של המשפחה או לצרכים דחופים אחרים. עבורם אפילו לימודים בחינם יועילו בקושי. במקרים אלו צריך לטפל ראשית במצוקות הקיום. רב האנשים העניים ממילא אינם יכולים ללמוד באוניברסיטה ולכן למרבית הצער אינם רלונטיים לנושא הדיון. צה''ל ממילא משחרר רבים מהם משרות צבאי ולכן את מענק השחרור הזה הם לא יקבלו. גובה שכ''ל צריך להתאים לרמת החיים, וליכולת לקבל הלוואה. אבל מה לעשות שתואר ראשון לא שווה בימנו הרבה ורבים מבעלי התואר הראשון לא שיפרו באופן משמעותי את כושר השתכרותם. כעת כיצד יוכלו לקחת הלוואה למימון הלימודים. האמן לי צב מעבדה חביב שאוניברסיטה פתוחה כמעט רק למעמד הביניים ולעשירים. לעניים אין כל סיכוי. תבדוק כמה תלמידים יש באוניברסיטאות למשל מהעיר לוד, נתיבות, קריית מלאכי יחסית לערים מבוססות. |
|
||||
|
||||
לפי דעתי הבעייה היותר גדולה היא המוטיבציה ללמוד באונ'. אסביר. כאשר אדם צריך להפריש חלק ניכר ממהכנסה המעטה שיש לו לשכר לימוד (או הוצאות אחרות שכרוכות בלימודים, אבל בוא נקרא להכל 'שכר לימוד' ונפשט עניינים) הוא צריך להיות הרבה יותר נחרץ בהכרה שלו את הצורך בלימודים, בהשוואה לאדם אחר שאבא ואמא מממנים לו את הלימודים ללא הרבה מאמץ. אבל, אם יש לאותו בחור או בחורה את ההבנה שזה מה שעליו לעשות, אז עם 40,000 ש"ח מענק + מלגת פרח בגובה חצי שכר לימוד עבור 4 שעות שבועיות (20,000) + עבודה אחרת של עוד 4 שעות בשבוע + עבודה בכל מה שרק אפשר בחופש, הוא יכול בהחלט לממן את הלימודים, וזה עוד מבלי לקחת הלוואה. אם הבחור לוקח הלוואה הוא יכול ללמוד בראש שקט. בקיצור, מהפרטים שדליתי מהתגובות כאן על מענקי השיחרור למינהם, אני לא חושב שהבעייה היא בגובה שכר הלימוד, הבעייה היא במודעות לצורך בהשכלה גבוהה. אם אנחנו מדברים על אותו אחוז קטן באוכלוסיה שהמדינה לא מגייסת מסיבות סוציואקונומית, אנחנו מדברים גם על אנשים עם מודעות נמוכה מאוד ללימודים אקדמים, שבדרך כלל גם יעדיפו להשתמש במענק לדברים אחרים מאשר השכלה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם רוב דבריך אבל את הביטוי ''מודעות לצורך בהשכלה גבוהה'' הייתי מחליף ב ''סדר עדיפויות''. אני מקווה שתסכים איתי שלצורך לימודים לתואר יש צורך בהבטחת תנאי קיום מינימליים ובראש פנוי ללימודים. לדעתי אין להתייחס לבני משפחות מצוקה במנותק ממשפחותיהם. מי שצריך לעבוד כדי לסייע בפרנסת משפחתו ולהתמודד עם בעיות רבות בהם בריאותיות דיור ושאר צרות של משפחות מצוקה - ראשו אינו פנוי ללימודים וגם לא כיסו. |
|
||||
|
||||
שנזכיר שוב שלא כולנו לוחמים משוחררים? בשביל לקבל את ה -40,000 המדוברים (אתה סגור על הסכום? משום מה הוא נשמע לי קצת מופרז ולא סביר. לפחות לפי מה שאני זוכרת מכנס המשתחררים שלי שהיה ממש לא מזמן) בחורה שמשרתת שנתיים זכאית למענק שחרור של פחות או יותר 3,000 או 4,000 שקלים, תלוי בסוג התפקיד שהיא ביצעה. הפיקדון (שזה משהו אחר לגמרי!) לחיילת שעשתה תפקיד במטה (שזה, גם היום, המצב של רוב החיילות ויסלחו לי השניים וחצי אחוזי לוחמות שמסתובבות בצבא) מכסה שנת לימודים אחת. זה מקסים, שהצבא נותן לי שנת לימודים אחת, אני לא אומרת שלא. אבל אני צריכה שלוש וחצי שנים. ומעונות.1 ולנסוע הביתה מדי פעם. אפילו באוטובוס. ולאכול. ולצלם מאמרים. לא כי אני לא מסכמת יפה יפה בשיעורים, אלא כי המורים כבר לא מחלקים את החומרים ("האוניברסיטה בקיצוצים") ובספריה.. טוב, באמת שהנושא הזה נטחן מכל הכיוונים. אז אם מישהו מוכן לעדכן אותי לגבי מילגות לבחורה אשכנזיה, לא עולה חדשה ולא לוחמת במילואים, שלא גרה בשכונת מצוקה ופשוט לא רוצה לחיות על חשבון ההורים שלה, בכיף.2 1כי אפילו אם נורא היה מתחשק לי להשאר בבית וללמוד קרוב, הפקולטה הרלוונטית פשוט לא קיימת באזור. 2כן, פר"ח זאת אפשרות. אבל זה גם זמן, ככה שאם מורידים את המישור האידיאולוגי, ברוב הפעמים עדיף פשוט למצוא עבודה. |
|
||||
|
||||
אני חייב להודות שהסכום שנקבתי בתגובה נלקח מתוך הדיון הזה עצמו, אני רוצה להאמין שהוא נכון. אני מסכים איתך שעם סכום קטן מזה החיים באמת קשים מאוד. טענתי שמי שכן מקבל 40,000 ש"ח אל לו להתלונן על כך שלא ניתנת לו אפשרות ללמוד. לגבי עבודה עם שכר גבוה לשעה, אם אני זוכר נכון אז בחישוב של שקלים לשעה המשכורת של פרח הייתה בין האופציות היותר טובות בזמני, אני לא יודע מה קורה היום. (ניסית עבודה בהדרכה או הוראת שעוריי העשרה? הם משלמים לא רע). לגבי מלגות, אם ההורים שלך במצב כלכלי שפיר והם יכולים לסייע לך, קשה לי לראות איך את מצליחה לקבל תמיכה (ולדעתי בצדק). מה שכן, אם ההורים שלך מוכנים לחתום לך ערבות, את תוכלי הרבה יותר בקלות לקבל הלוואה מהבנק ולהחזיר אותה בעצמך. |
|
||||
|
||||
אם מישהו מקבל 40,000 ש"ח, אז הלכה למעשה זה מממן לו את רוב התארים באופן כמעט מלא. מה שמשאיר לו רק צרכי קיום (מגורים, תחבורה, אוכל וכאלה). לגיטימי לחלוטין. העניין הוא שאני באמת לא חושבת שיש הרבה אנשים כאלו. כלומר, חוץ מאלו שהצליחו להשתלב בתוכניות מלגה כאלו ואחרות. הבעיה במקצועות ההדרכה זה שהם דורשים לרוב שתהיה פנוי בשעות הבוקר (כשאני לומדת) או אחר הצהרים באמצע השבוע (שגם בהן, הפלא ופלא, אני לומדת). אפשר למצוא עבודה. זה לא הוויכוח. העניין הוא שעבודה, במספר שעות סביר (כזה שלא יפגע לי בלימודים) מאפשרת את צרכי הקיום אחרי עזרה מההורים. זה לא מאפשר לשלם על הלימודים, על התוספות ועל הבסיס. ולמה אני לא זכאית לתמיכה אם ההורים שלי במצב כלכלי שפיר? לא הם רוצים ללמוד. זו אני. |
|
||||
|
||||
אני מבין את ההרגשה שלך שאת רוצה לעמוד בזכות עצמך. גם אני, כשלמדתי לתואר ראשון (לפני 8 שנים) הרגשתי רע על התמיכה המאסיבית שקיבלתי מהוריי. היום אני רואה את הדברים קצת אחרת. אני אשמח לתמוך בילדיי (אם/כשיהיו כאלה) באופן מלא כאשר הם ילמדו באוניברסיטה ולאפשר להם ללמוד בלבד, לא לעבוד, וגם לחיות בצורה סבירה. יותר מזה, אני לא רואה בזה פינוק אלא חלק מתפקידי כהורה (במידה ומצבי הכלכלי מאפשר זאת), ובעיני זה הרבה יותר חשוב ונמצא בעדיפות גבוהה יותר מאשר לעזור לילדיי לקנות דירה (מה שכמעט תמיד עושים הורים שיכולים להרשות זאת לעצמם). לכן אני מציע לך להיתמך בהורים בלי להרגיש רע עם זה, להתרכז בלימודים, ולא לדאוג, כי יהיו לך מספיק שנים לעבוד, לפרנס את עצמך ולתמוך באחרים, אם תרצי או לא תרצי. (כל האמור בהנחה שלא יתגלה פתאום נפט באשקלון, המדינה תשחה בכסף ויחליטו לממן שכר לימוד והוצאות מחייה לכל הסטודנטים בארץ). |
|
||||
|
||||
גם אם ימצאו נפט אני לא חושב שכדאי להפנות את הכסף ללימודים חינם באוניברסיטה, זה רק יגדיש את האונ' בתלמידים שירצו לנצל את הכסף ושלא ממש מתלהבים מנושא הלימודים (ראה תגובה שלי למעלה). אם אכן יום אחד המשיח יגיע וימצאו נפט בארץ, נראה לי שהשקעת הכסף בתיגמול מורים לפי הביצועים שלהם, כמו שוועדת דוברת מציעה, תניב תשואה יותר טובה. |
|
||||
|
||||
ויישום ההמלצות כנראה בעיצומו. יותר ויותר מורים נשלחים לפריפריה בחוזים אישיים, בהם המשכורת גבוהה ב 80% משכר המורה הרגיל, וחדורים מוטיבציה (ואיכות גבוהה יותר מהמורים שקונים בשני שקלים), מעלים פלאים את אחוז הזכאים לבגרויות שם. פלא כפול: הדבר נובע לא מיוזמה של משרד החינוך המנוון והמשותק, אלא מיוזמה של אותן אוכלוסיות שמתוארות כאן בדיונים כאלו שלא דואגות לילדיהן, ולכן "צריך" לסייע להן. קישור אחד בנושא: |
|
||||
|
||||
נו נו, להסיק מהכתבה הזאת שהגיעו ימות המשיח - זאת אופטימיות פראית. נחזיק להם אצבעות, לשוואהנה ולג'יוסי מג'לג'וליה, שאחרי מאבק של חמש שנים "ניכרים בהם סימני עייפות ושחיקה", ולבתיה קטר משדרות, שכבר "אין לה זמן משפחה", זה מה שאפשר לומר כרגע. גם צמיחה פלאית מאסיבית של זכאי בגרות היא לא מהכתבה הזאת, וגם לא שכר מורים גבוה ב80% מן השכר הרגיל, אבל אני מקווה שאתה יודע על מה אתה מדבר. בכתבה ה*זאת* בהארץ, בכל אופן, מדובר על מלחמה מן הסוג הידוע, מתישה ונושאת פירות מעט מאוד ולאט מאוד, כמו כל המלחמות, עם כמה נטיפי וורוד וסביבם הרבה מאוד אפור, אפור, כרגיל. |
|
||||
|
||||
נכון שאין את הקישור לדברים האחרים בכתבה. ראיתי את זה לא מזמן ב themarker, ואני מנסה לאתר אזכור לכך. איני אומר שהמצב ורוד, אבל גם כך הכתבה מפריכה את הטענות הרגילות בדבר נחיצות המדינה בחינוך, ומראה אותה בערוותה, כגורם הגדול ביותר שעוצר את דרכם של אותן שכבות חלשות לחינוך איכותי. בעצם, באופן פרדוקסלי, "חינוך חינם" של המדינה מיטיב עם השכבות החזקות, שנהנות תמיד מבתי ספר ברמה גבוהה ע"י מעורבות של ההורים בניהול, לעומת הפריפריה שאין לה מספיק כוח פוליטי להשיג את המעורבות הזו. בשני המקרים משלמים ההורים אותו דבר עבור החינוך הפורמלי, וכך יוצא שהפריפריה והחלשים מסבסדים את הרמה הגבוהה של החזקים, שבמערכת פרטית דיפרנציאלית היו משלמים עליה יותר. שיטת השוברים, או במדרגה הגבוהה יותר הפרטה מלאה היו פותרות עיוות זה. |
|
||||
|
||||
מי שמעוניין במקור לנתונים בתגובה 262712, מוזמן לבקר בעיתון ידיעות של סופשבוע הקודם (דף ראשי) תחת הכותרת: "מורים בחוזים אישיים מעלים הזכאות לבגרות". לא מצאתי קישור מקוון. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאין מי שיחלוק על כך שכשאתה שוכר את המורים הטובים יותר בחוזים אישיים אתה מעלה את מספר הזכאים לבגרות. |
|
||||
|
||||
כלומר, גם אין מי שיחלוק על המסקנות המתבקשות האחרות: כשאתה מעסיק את כל יתר המורים במשכורת גלובלית וחוזה סטנדרטי, תקבל לרוב חינוך שרמתו נמוכה, אלא אם אתה נמצא בשכונה חזקה, בה ההורים מעורבים (ולכן משפיעים על איכות המורים ותכני הלימודים), וכך נוצר המצב שלכולם יש חינוך "חינם", רק שבמקומות החלשים הוא שווה הרבה הרבה פחות (עד כדי חוסר טעם להגיע לבית הספר), וכך בעצם מעורבות המדינה מייצרת שהעובדים במקומות החלשים מסבסדים את לימודיהם הטובים של העובדים במקומות החזקים. מעבר לשיטת שוברים, שתבטיח שגם במקומות החלשים יהיה להורים ביטוי טוב יותר, ובמקביל (באופן תוצאתי או יזום) הפרטה של רשת החינוך, תעלה את הסטנדרד ותייצר את כל המורים הטובים בחוזים האישיים בכל מקום *באותה עלות בדיוק* (אם לא נמוכה יותר). |
|
||||
|
||||
לא. על המסקנות האלה יש מי שיחלוק (למשל אני). |
|
||||
|
||||
קיבלת את פרס ווטסון לתשובה המתומצתת ביותר ב 20 בנובמבר. |
|
||||
|
||||
למה שבשוק חופשי המורים הטובים ילכו לפריפריה, שם ישלמו להם פחות טוב מאשר במרכז? |
|
||||
|
||||
השאלה לא טובה :) הרעיון הוא שבשוק חופשי, במתאם לא רע, ככל שאתה יותר מוצלח בתחומך, תתוגמל יותר. לא סביר שהפריפריה תדע לתגמל יותר מהמרכז, אבל היא עדיין תדע לתגמל הרבה יותר טוב מהיום. כך שניתן לומר שייתכן שבמרכז יהיו מורים *יותר* טובים בממוצע מהפריפריה (לפחות בהתחלה), אבל בפריפריה יהיו עדיין מורים טובים (בוודאי בהשוואה להיום). הסיבה: בתי הספר הפרטיים מבינים שהאטרקטיביות שלהם היא ברמת החינוך וההוראה, ולכן לא יוציאו אף שקל מיותר על מנגנון, ויקצו כל מה שאפשר למשכורות למשיכת מורים טובים. ההיפך מזה קורה היום בשליטה הממשלתית: כל שקל נוסף מוצא על ועדות, מפקחים ומנגנון, וקיבלנו מורים בשכר מינימום, שרמתם ירודה. שיטת השוברים, דרך אגב, היא מן דרך ביניים בין שוק חופשי לחלוטין לריכוזיות ממשלתית, בה קיים האידיאל של דאגה מרכזית לחינוך ע"י גביית מיסים לחינוך, אולם ההבדל מהמצב כיום הוא שמיסים אלה מועברים ישירות לאזרחים בדמות שוברים, ואלה בוחרים באילו בתי ספר לנצל אותם, וכך מרוויחים גם את האידיאל הרווחתני וגם את היעילות והרמה הגבוהה של השוק הפרטי (כל שובר מקנה יכולת הוראה ברמה גבוהה ללא צורך בתוספת, מאחר והוא מהווה את החלק היחסי של הילד בתקציב החינוך ללא התקורה של המנגנון, הפקחים ושות'). |
|
||||
|
||||
ואם כבר פותחים בקטן נושאים שנטחנו בעבר, להלן קישור שאולי יסייע להבין כמה באמת יעילה הרשות להגבלים עסקיים בישראל: |
|
||||
|
||||
ואין פה תקיפה אישית אבל כל מה שאמרת לא מגובה באף תיאוריה כלכלית, "שבשוק חופשי, במתאם לא רע, ככל שאתה יותר מוצלח בתחומך, תתוגמל יותר" ממש לא נכון ככל שאתה מצליח לשכנע אנשים לקנות יותר את המוצר שלך תתוגמל יותר. התועלת השולית היא סובייקטיבית ותלוייה בצורת הצגת הדברים (ראה טברסקי-כהנמן+אישזהי מידה של קריבה למציאות) "בתי הספר הפרטיים מבינים שהאטרקטיביות שלהם היא ברמת החינוך וההוראה, ולכן לא יוציאו אף שקל מיותר על מנגנון, ויקצו כל מה שאפשר למשכורות למשיכת מורים טובים" שוב פעם לא נכון ולא מדוייק משום מה יש את המחשבה שיעילות כלכלית שווה אפקטיביות בימועית על בית הספר פשוט למשוך תלמידים הוא יכול להשקיע את כספו במנגנון משומן של שיווק ויחסי ציבור + לחם להמונים יכול להיות שיעבוד יכול להיות שלא, יכול להיות שיעבוד פחות מבית ספר שמשקיע הכול בחינוך ,אבל אי אפשר לדעת. |
|
||||
|
||||
התקשרתי היום לברר משהו באחת מחברות התקשורת הגדולות. הם מפרסמים בשלטי חוצות מספר 1-800 שבו אפשר להצטרף אל שורות המנויים שלהם, ולהרשם לשירותים חדשים. המענה מיידי, הטלפניות שמחות לעזור. תמיכה טכנית: המספר מודפס באותיות קטנות בחשבון החודשי; מענה אחרי כחמש דקות. הטלפנים מוכנים לסייע אם יש צורך. ביטול מנוי: יש מחלקה מיוחדת שיודעת לחולל את הפלא הזה. את מספר הטלפון שלהם יודעים בתמיכה הטכנית. לא, הם לא יכולים להעביר את השיחה; צריך להתקשר. אחרי חצי שעה של מוזיקת מעליות, ויתרתי (המכתב המנומס בדרך). |
|
||||
|
||||
זה מה שקורה כשמנויים על שרותיה של חברה ממשלתית. |
|
||||
|
||||
זה מה שקורה כשמנויים על שרותיה של חברה טובה כל-כך שמחלקת ביטול המינויים שלה התנוונה מחוסר שימוש, ככנפיהם של עופות על איים חסרי טורפים. (לצורך השוואה, נסה לבטל את המנוי שלך בחברה הציבורית ''מס הכנסה'') |
|
||||
|
||||
ביטלתי. שלחתי להם מכתב בעברית פשוטה, האומר כי העסק בעטיו נפתח המנוי חדל מלהתקיים, והמנוי בוטל. אגב, להבדיל מ''בזק'', מס הכנסה אינו חברה. לא ממשלתית, לא ציבורית (שזה משהו לגמרי אחר) ולא אחרת. |
|
||||
|
||||
המנוי בוטל? אכן. שכחת רק לציין שהוא בוטל אחרי שבע שנים. |
|
||||
|
||||
גבית דמי המנוי הופסקה לאלתר. |
|
||||
|
||||
שקרן. הגביה בשעור כך-וכך אחוזים מההכנסות נשארה בתוקף למשך כל אותן שבע השנים. |
|
||||
|
||||
אתה כמובן צודק. יתרה מכך, מס הכנסה ממשיך לגבות כך-וכך אחוזים מההכנסות של אותו עסק גם היום, לאחר שחלפו עוד פעמיים שבע שנים, ונראה שהוא ימשיך בכך לנצח. גם הגביה בסך כך-וכך שקלים עבור כל פעימת מונה בקו הטלפון שהיה לי והוסר ע"י חברת "בזק" (לבקשתי) נמשכת עד עצם היום הזה. אפילו במכולת של פאליק, שהלך לעולמו לפני כ-20 שנה אני ממשיך לשלם כך וכך לירות על כל ארטיק שאני קונה. |
|
||||
|
||||
גם לי לא נעים להגיד אבל כל מה שאתה אמרת איננו נסמך על יותר מתחושת בטן פרנואידית ובוודאי שלא נסמך על שום תיאוריה כלכלית (סבירה או לא) שמתייחסים אליה ברצינות. בתמצית, ה''תיאוריה'' שעל פיה ניתן להצליח כלכלית על ידי מכירת מוצר מחורבן עם שיווק מוצלח עשויה להראות סבירה למרקסיסטים שבחבורה אבל במציאות המציאותית היא איננה מופעלת על ידי אף גורם מסחרי וממילא מופרכת על ידי העובדה הפשוטה שהמוצרים השונים הנקנים על ידי ההמונים נהנו ונהנים משיפור מתמיד באיכות. |
|
||||
|
||||
מכיר את המאמר של סטיבן ג'יי גולד על "קיטון פילטי בטבלאות שוקולד הרשי"? גולד הראה כיצד, ככל שחלף הזמן, גודל טבלאות השוקולד של הרשי הלכו ונעשו קטנות יותר, בעוד שמחירן הלך ועלה. לא מדובר בתופעה יחודית. לא מזמן קראתי כתבה על ה"חידוש" שעברו מגוון שקיות של חטיפי אוסם - המחיר נשאר כשהיה, אבל משקל החטיף בכל חבילה, אללי, עלה. כלומר, קיבלת פחות מוצר בעבור אותו כסף. ושים לב שעוד לא אמרתי אף מילה על מיקרוסופט. |
|
||||
|
||||
אתה בטח מתכוון לומר שמחיר חטיפי אוסם נשאר כשהיה, בעוד שהמשקל *ירד*, ולא כפי שכתבת. |
|
||||
|
||||
אממ... כן, גם זה. (: |
|
||||
|
||||
אני מכיר את המאמר של גולד ואני גם מכיר את התופעה באופן כללי, למרות שבמקרה של גולד יש לזכור שהוא מדבר על ירידה הדרגתית במשקלו של החטיף במחיר 15 סנט החל משנת 65 ועד לשנת 75 - המחיר קבוע, למרות האינפלציה - מכאן שמשהו צריך להשתנות אלא אם משיגים שיפור ניכר בפריון, וכנראה שלא. אני מכיר גם עוד נתונים, והרוב המכריע של המוצרים אותם אנחנו צורכים (שלא לדבר על כך שאנחנו צורכים הרבה יותר מוצרים באופן כללי) בהחלט עונים על הכלל. משפחה אמריקאית ממוצעת הוציאה בתחילת המאה שני שליש מהכנסתה על ביגוד, מזון ודיור. היום היא מוציאה בערך שליש. |
|
||||
|
||||
וואו. ירידה משני שליש לשליש בארבע שנים! |
|
||||
|
||||
לדעתי, מגיעה גם מגיעה לך תמיכה ללא שום קשר למצב ההורים שלך. אבל התמיכה שאני מציע היא לא סיבסוד של שכ''ל אלא מתן הלוואה נוחה. |
|
||||
|
||||
אם לאשכנזיה ציונים מספיק טובים ורמה אישית מספיק טובה, היא יכולה לנסות ולקבל מלגות הצטיינות. יש מקומות שבהם רמת ההטבות נראית מוגזמת לחלק מאלו שמקבלים אותן. |
|
||||
|
||||
ואח"כ הועדה שתבדוק שוב את מסקנות הועדה של לבנת, שלא ימצאו חן בעיני מן דהוא? וכך הלאה... אולי בכסף המבוזבז הזה אפשר לממן כמה מאות סטודנטים. |
|
||||
|
||||
כששמעתי על הנושא ברדיו, דיברו על שכ"ל דיפרנציאלי לפי תחום הלימודים (כלומר, שכ"ל אחד לתלמידי מדעי הרוח, ואחר לתלמידי פיזיקה). שזה נשמע לי הגון למדי, מתחשב בעובדות החיים (יש יותר כסף במדעי החיים), וגם מתאים להוצאות של האוניברסיטאות (ללמד ספרות זה הרבה יותר זול מאשר ללמד כימיה). אבל עכשיו שאני קורא את הציטוט של לבנת, נראה כי זו כלל לא הכוונה, אלא שכ"ל דיפרנציאלי לפי איזשהם מדדים סוציו-אקונומיים של הסטודנט. ברור מראש שהתוצאה תהיה שכ"ל לפי הכנסות ההורים. שזה, גם כן מראש, רעיון מטומטם שמנציח את ההנחה המקובלת בארץ שההורים צריכים להמשיך לתמוך בילדיהם גם זמן רב אחרי שאלו בגרו. לא שהאלטרנטיבות טובות יותר. אפשר לקבוע שכ"ל דיפרנציאלי לפי הכנסות הסטודנט. שזה גאוני, כי, כמו ההנחות בארנונה, זה יתן את ההנחות הכי גדולות דווקא לסטודנטים שחיים על חשבון ההורים ולא צריכים לעבוד כלל1. 1 הנחה בארנונה ניתנת רק לסטודנט שהכנסתו נמוכה במיוחד. כל-כך נמוכה, למעשה, שאין שום סיכוי שאותו סטודנט יכול לממן שכר דירה בין כה וכה, ומכאן שמי שמממן אותו הם ההורים. אם אני צריך לעבוד כדי לממן את המחיה שלי, אני גם צריך, לדעת העיריות השונות, לשלם יותר מס גם להן. |
|
||||
|
||||
ההגיון אומר דווקא שהמדינה תסבסד יותר את המקצועות החיוניים, שתורמים לכלכלתה (מדעים מדוייקים, מדעי החיים, הנדסה) ופחות את הלימודים המיותרים, בעיקר בפקולטות בהן רוב המרצים מוציאים דיבת הארץ רעה במימון משלם המסים הישראלי (''מדעי'' הרוח). |
|
||||
|
||||
אני חושש שאינך באמת יודע מה מתרחש בפקולטות למדעי הרוח, וה''רוב'' שלך הוא לא יותר מאשר שניים או שלושה חוקרים. אני גם לא מתכוון להכנס לויכוח על מה יותר או פחות חשוב למדינה, אבל כדי לתרום לכלכלה, אף אחד לא צריך לעשות דוקטורט בהנדסה. מספיק תואר ראשון. חוץ מזה שבמקצועות הללו הלומדים תורמים לא רק לכלכלת המדינה, אלא גם (ובעיקר) לכלכלתם שלהם. |
|
||||
|
||||
דובר על שכר לימוד לתואר ראשון (דוקטורנטים מקבלים כסף, לא משלמים), ומי שתורם לכלכלתו שלו גם משלם חצי למס הכנסה (בנוסף על תרומתו לחוסנה התעשייתי של המדינה), כך שהתרומה שלו היא בעיקר לכלכלת המדינה, ורק אחר כך לכלכלתו שלו. |
|
||||
|
||||
בהמשך לדבריו של דובי: שכרם של אנשי הסגל האקדמי הבכיר הוא אחיד כלומר תלוי במעמדם האקדמי (מרצה, מרצה בכיר, פרופ' חבר פרופ' מן המניין וכו'). כלומר שני מרצים האחד מומחה לאשורית והשני להנדסה אוירונאוטית מקבלים שכר זהה במידה ולשניהם מעמד וותק דומים. אולי כדאי באותה ההזדמנות להכיל את הדיפרנציאליות גם עליהם? |
|
||||
|
||||
למה? ולאיזה מהם לתת יותר? |
|
||||
|
||||
לאלו שיש יותר סטודנטים... |
|
||||
|
||||
אפשר פשוט לחלק שוברים... |
|
||||
|
||||
למי, למרצים? אבל עכשיו ברצינות, אם כבר הולכים לדרג את שכר הלימוד, מה שלא טוב לעשות זה לדרג אותו על פי מה שנראה שנחוץ *עכשיו*. למה שהמדינה תחליט להוזיל את לימודי הקרימנולוגיה והעבודה הסוציאלית מפני שעל פי המדיניות העכשיות שלה היא צופה גידול בממספר הפושעים והעניים? ואם מחר תקום ממשלה אחרת? למה שהמדינה לא תיתן לסטודנטים להחליט מה הם רוצים ללמוד, ותיתן מסלולי הלוואות עם תנאי פריסה שונים, ושכל סטודנט יבחר את המסלול שלדעתו יהיה נוח יותר: בא לך ללמוד פיסיקה אבל נדמה לך שאין סיכוי שתתפרנס מזה מי יודע מה? לך על המסלול של הלוואה של 30 שנה. מאידך אתה מאמין שהצורך בעובדים סוציאליים יזנק בעשור הקרוב- לך על הלוואה קצרת טווח. היד הנעלמה כבר תדאג לשאר. |
|
||||
|
||||
אז למה לתת בכלל מסלולי הלוואות ממשלתיים? אם יש צורך בהלוואות, היד הנעלמה כבר תעשה את זה בצורת עשירים שיממנו לימודים תמורת עבודה. |
|
||||
|
||||
נכון. כיפאק-הי, פתרנו את הבעיה. אבל רגע, למה היום אין מנגנון הלוואות כזה? אולי מנהלי הבנקים לא קוראים את האייל הקורא? |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי בארה"ב מאד מקובל המסלול של College loans אותן מחזירים הסטודנטים לאחר סיום לימודיהם. האמת? נראה לי מאד הגיוני, וגם גורם, כפי שכבר צויין כאן, לסטודנט להשקיע יותר ברצינות בלימודים, ולא ללמוד סתם תואר אקדמי ללא צורך, ואולי יוביל גם ל"דה-אקדמיזציה" של מקצועות מסויימים, שמשתמשים בתואר אקדמי כ"רף קבלה" ותו לא. |
|
||||
|
||||
אני יודע, ואני גם חושב שזה רעיון די הגיוני. אבל נדמה לי שההלוואות שם הם בערבות ממשלתית. אולי מישהו שלמד או לומד בחו"ל יכול לעזור? |
|
||||
|
||||
למה היום אין מנגנון הלוואות כזה? אולי כי העשירים מסוגלים לקבל עבודה גם בלי לממן לימודים. פעם, לפני לא כל כך הרבה (טוב, לפני כן כל כך הרבה) שנים, היו בשוק "מילגות חוזה". מילגות אלו היו נפוצות בעיקר בקרב הסטודנטים להנדסה כימית, וקצת פחות להנדסת מכונות (בהמשך, בתקופת ה"בועה" זה היה קיים גם במסלולי הנדסת חשמל ומחשבים ע"י חברות ההיי-טק) בעיקר ע"י מפעלי התעשיה הכבדה בדרום (תרכובות ברום, מי"ה, פוספטים). הם הציעו עבודה חלקית במהלך הלימודים, עבודה איטנסיבית יותר בתקופת החופשות, כל זאת תמורת שכר שעה הגון (לרוב גבוה משכר סטודנט) ומימון שכר הלימוד. מן הצד השני היתה התחייבות של הסטודנט לעבוד במפעל לאחר הסמכתו, לרוב שנה עד שנתיים עבודה מול כל שנת לימודים. (לרוב מילגות אלו הוצען לסטודנטים שנה ג' וד', ולא לסטודנטים שנה א' וב'). ובכלל, הבנקים מחזרים אחרי הסטודנטים. אלמ"ד1 , ואני לא יודע מה בדיוק מציעים הבנקים לסטודנטים בימים טרופים אלו, אבל נדמה לי שלפחות חלקם מציעים הלוואות שהחזרתן מתחילות רק עם סיום הלימודים. ___ 1 אני לא מודי בראון |
|
||||
|
||||
(רגע. לא סיימנו. למה שהממשלה בכלל תהיה מעורבת באוניברסיטאות? אם יש ביקוש, בעלי-הון יקימו מוסדות לימוד). |
|
||||
|
||||
טוב, כמו שאתה יודע, יש כמה כאן שלא יתנגדו, ויקחו את הרעיון יותר רחוק- בתי ספר וכולי. אבל אני דווקא חשבתי שברמת העיקרון תסכים שאין לסבסד על פי מפתח מקצועי, ושאם כבר צריך לעשות משהו מדורג (אילוצים וזה) עדיף באמת משהו פחות מאלץ. |
|
||||
|
||||
בוודאי שאני מסכים שאין לסבסד ע''פ מפתח מקצועי. אם ניצבים בפני אילוצים (וזה לא המצב. כרגיל, זאת שאלה של סדר עדיפויות), אני אעדיף דירוג ע''פ יכולת כלכלית. |
|
||||
|
||||
זה לא מה שעשה אוריאל רייכמן במרכז הבינתחומי בהרצליה? |
|
||||
|
||||
מי אמר שאין מנגנון כזה?! (אני מצהיר בזאת שאין ביני ובין החברה שום קשר) |
|
||||
|
||||
מעניין... מישהו יודע משהו על החברה הזאת? |
|
||||
|
||||
(אני) לא. אבל מה יכול להיות רע? החברה מלווה לך כסף, אותו תחזיר בעוד X שנים. נניח שמדובר בחברה קיקיונית שעוד שנתיים תפשוט את הרגל. מה הפסדת? החברה לא יכולה לברוח לחו"ל עם כספך, שכן אתה הוא המחזיק בכספה ולא ההיפך. |
|
||||
|
||||
אם החברה תפשוט את הרגל, הנושים שלה יבואו אחריך. |
|
||||
|
||||
הנושים שלה יכולים לכל היותר לעקל את חובותי (או את תשלומי) לחברה. שיזדיינו הנושים בסבלנות עד חלוף 12 השנים הקצובות לי להחזר ההלוואה, ויקבלו את חלקם. |
|
||||
|
||||
החברה עלולה להעסיק חבר'ה שאתה לא ממש רוצה להתעסק איתם. |
|
||||
|
||||
מכיוון שאני נמנה על עדת האמיצים (או הטפשים) שהמילה ''רגולציה'' אינה גורמת להם לרעוד מפחד, אני מצפה ממדינת ישראל על מוסדותיה (משטרת ישראל, בנק ישראל) למנוע ממני את אי הנעימות הכרוכה בהתעסקות עם אותם אנשים עליהם אתה מרמז. (כמו גם למנוע ממני את אי הנעימות הכרוכה בהחזר ריבית נשך או בהתמודדות עם סעיפים מפלים ב''חוזים אחידים''.) |
|
||||
|
||||
איך זה עובד בארה"ב? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג. |
|
||||
|
||||
בשעתו (לפני כ 20 שנה), בניו יורק, ההלוואות היו מטעם איזו קרן מיוחדת מטעם המדינה, ומסובסדות - כלומר גבו פחות מהריבית הבנקאית המקובלת. |
|
||||
|
||||
דווקא יש (בערך). קוראים לו ''העתודה האקדמאית''. אתה מקבל כסף, ומתחייב לעבוד (סליחה. לשרת) בתמורה. |
|
||||
|
||||
בעתודה היום משלמים לך כדי שתלמד? פעם כל מה שהצבא נתן לעתודאים היה דחיית שרות. (וסכוי סביר לשש שנות ותק מוכח במקצוע, שבמקרים מסוימים זה היה הרווח העיקרי (או אפילו היחיד) במסלול) |
|
||||
|
||||
שכר לימוד מלא. ולא בתור מילגה (המחוייבת במס), אלא בתור ''מענק'', כלומר סכום כסף שנכנס לחשבון הבנק של העתודאי והוא רשאי לעשות בו כרצונו. כך למשל הוא יכול להגיש בקשות למלגות שונות, ולהשתמשבכסף מהצבא לדברים אחרים. אכן, סידור רציני. |
|
||||
|
||||
ליאור צודק; פעם היה המצב בו כל מה שהעתודאי קיבל הוא דחית שירות, ואילו היום - 'מענק', ויש מסלולים בהם מקבלים סכום הגדול משכר הלימוד (כך שהכסף הנוסף יכול לשמש לדברים אחרים, מעונות למשל). |
|
||||
|
||||
הכל, הכל יש אצלנו: דיון 138 |
|
||||
|
||||
בדיון 138 (לפחות בגוף הידיעה, לא חזרתי על כל התגובות) מדובר על סטודנטים לרפואה, ולא על כלל העתודאים, וגם שם מדובר על תשלום שיכסה את מחצית שכר הלימוד ב-3 השנים הראשונות ורק בהמשך את שכר הלימוד במלואו. |
|
||||
|
||||
להלן סיפור חביב, שאקרא לו, לצורך הדיון, "העתודה האקדמית - החטא ועונשו". היה מסלול שנקרא "עתודה אקדמית". מסלול חביב, ובו מי שרצה ללמוד (והתקבל) למד שלוש (או ארבע) שנים באוניברסיטה *על חשבונו*, וקיבל מצה"ל דחיית שירות לאותה תקופה. לאחר הלימודים, היה העתודאי מתגייס לשלוש שנים סדיר + שלוש שנים קבע, אבל הצ'ופר היה שהשירות נעשה במקצוע אותו למד העתודאי (ובמקרים המיוחדים שבהם העתודאי לא שובץ לשירות במקצוע, בוטלה ההתחייבות שלו לקבע). הסידור היה נוח יחסית: הצבא קיבל חיילים מקצועיים ומוכשרים, והעתודאים קיבלו הזדמנות להמשיך את הלימודים ישירות מהתיכון (מקל על הזיכרון) וגם (ברוב המקרים) ותק של שש שנים בעבודה נדרשת בשוק האזרחי. יתר על כן, העתודאים נהנו בד"כ משירות קל יחסית, שכן נחשבו כקצינים, וגם קיבלו בקלות אישורים להמשך לימודים במהלך הסדיר (עד כדי שחרור של יום בשבוע לצורך לימודים לתואר שני). אי שם באזור שנת 1992 החליט הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, שזה לא טוב.במשנתו של מר ברק, הצבא צריך להילחם, ולא ייתכן שגברים צעירים בעלי פרופיל 97 ישרתו במודיעין רק בגלל שהם אינטליגנטיים. במחי אחד החליט הברק שהעתודאים לא יבלו את שנות הסדיר שלהם במשרדים ממוזגים, אלא כלוחמים על ג'בלאות, ורק את הקבע ישרתו במקצוע. כרגיל בצבא, ההחלטה התקבלה רטרואקטיבית, כך שגם עתודאים שהחלו בלימודים שלוש שנים קודם לכן, ועמדו כעת לפני סיום, נכללו בה. קמה מהומה גדולה. העתודאים עצמם מחו וטענו שמפרים את ההבטחה שניתנה להם, שהתחייבותם לקבע מותנית בשירות במקצוע. אחר התריעו שמהלך כזה יוריד את האטרקטיביות של העתודה האקדמית בעיני מיטב הנוער, אבל אף אחד לא הקשיב להם. העניין עלה לבג"ץ, שהכריע כמו שבד"כ בג"ץ מכריע בענייני צה"ל: הוא קבע שצה"ל לא היה בסדר, אבל במקום להורות לו לשבץ את העתודאים במקצוע, הוא הטיל על צה"ל "למצוא איזושהי פשרה". הפשרה שנמצאה כללה כל מיני מסלולים משונים, שנתיים וחצי פה ושנתיים שם, וכן הלאה. העתודאים שנתפסו בעין הסערה נאלצו להסכים למסלולים אלו. אותם פרופילניקים וברי-מזל שהצליחו איכשהו להגיע לשירות במקצוע, גילו שהגזרות לא נסתיימו: האישור ללימודי תואר שני בוטל, אישור לעבודה נוספת, שניתנו קודם בקלות, לא ניתנו יותר כלל; וגם השכר בקבע קוצץ לעומת מה שהיה קודם. הם בלעו את כל זה, אבל לא שכחו להזהיר את הבאים אחריהם שצה"ל אינו עומד בהתחייבויותיו. התוצאה: תוך שנה-שנתיים חלה ירידה מאסיבית בהרשמה לעתודה. גם ניסיון לשווק את תכניות הפשרה בין צה"ל לבג"ץ כמסלול אקסקלוסיבי של "עתודה קרבית" נכשלו: ציבור המתגייסים איבד אמון במערכת, והמוכשרים שבהם העדיפו להתגייס ליחידות מודיעין נבחרות או להשתמט, ולא נרשמו למסלול העתודה, בדיוק כפי שחזו חוזי השחורות. מאחר שצה"ל עומד על יתרונו הטכנולוגיה, לא נותרה לרמטכ"לים הבאים ברירה, והם נאלצו לעבוד קשה כדי לפתות את הדור הבא של כוח אדם טכנולוגי. התנאים הטובים הניתנים כיום לעתודאים הם התוצאה. |
|
||||
|
||||
לאותו אחד שהסטודנטים שלו משלמים שכ''ל גבוה יותר. |
|
||||
|
||||
אז מי צריך את המדינה באמצע? |
|
||||
|
||||
בדיוק מאותה סיבה שדג צריך אופניים. |
|
||||
|
||||
אני נגד שכר דיפרנציאלי למרצים וגם נגד שכר לימוד שכזה. התכוונתי להדגיש ששכ''ל דיפרנציאלי עלול להוביל להגדרת ''שווה יותר או שווה פחות''. ומאחר ואי אפשר להשוות הישגים מדעיים של ארכיאולוג לאלו של פיסיקאי, הרי שמתן שכר שונה מהווה פגיעה בוטה בחופש האקדמי. מצד שני אני חושב שאונ' צריכה להתמקד בלימודים מדעיים (מדויקים, רוח, חברה, אומנויות, משפטים וכו') ואת הלימודים המקצועיים (ראיית חשבון, רפואה, וכו') יש להעביר לגופים אחרים (כמו הטכניון, בצלאל, בתי ספר לארכיטקטורה , רפואה ועוד) אותם יש מקום לתקצב בצורה שונה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים בהחלט. מתחילת הדיון אני מחפש את ההזדמנות לקשר לתגובה הזאת תגובה 261303 , אבל אף אחד לא העלה את הטענה שמדעי הרוח והחברה הם מיותרים. ומצד שני, לפעמים אנשים מעלים כאן טענות שאין לי תשובה טובה אליהן. פשוט חוסר התחשבות. |
|
||||
|
||||
בתגובה 261296 לא רק שהעלתי את הטענה שמדעי הרוח הם מיותרים, אלא שהם אף מזיקים. |
|
||||
|
||||
אה, טוב: תגובה 261303 . |
|
||||
|
||||
במדעים המזיקים, אתה מכליל גם את הפקולטה לכלכלה? |
|
||||
|
||||
גם? קודם כל! |
|
||||
|
||||
כן ירבו ''מזיקים'' שכאלה במדינתנו הפאשיסטית. |
|
||||
|
||||
דוגמה טובה להוצאת דיבת הארץ רעה. |
|
||||
|
||||
מה שתגיד. נעבור גם אותך. |
|
||||
|
||||
בינתיים, אתם מקבלים מימון ציבורי לדברי הבלע שלכם, אבל יומכם עוד יבוא. |
|
||||
|
||||
תגובה 261933 (אה, איזה מספר סמלי). |
|
||||
|
||||
תגובה 261934 |
|
||||
|
||||
תראה, הייתי ממשיך איתך עד אין קץ, אבל ברור לי ששבט ה''קפד ראשו'' של המערכת יתעורר, במוקדם או במאוחר. או.קיי, תגיד שניצחת בקרב. לא תנצח במערכה. |
|
||||
|
||||
הערה 1 בתגובה 261978 |
|
||||
|
||||
תגובה 262039 |
|
||||
|
||||
הסיכוי היחיד לשמור על הלימודים ה"מקצועיים" ברמה גבוהה, הוא להתייחס אליהם כאל מדע. יש לזה שתי סיבות עיקריות: אחת, שמקצוע טכני מחובר בטבורו להתפתחות מדעית; אפשר לבחון את כל הדוגמאות, אבל אני מכיר במיוחד את לימודי הרפואה. ספרי הלימוד משתנים כל הזמן על-בסיס ידע שנצבר; הפתרונות הרפואיים תלויים ביכולת הטכנולוגית ובידע הרפואי העדכני; וכן הלאה. אלו לא מקצועות שאפשר לקנות בהם את ספרי הלימוד בחו"ל ולשלוח את הסטודנטים לחפש חומר באינטרנט. סיבה שניה: מורה שיודע "להעביר את החומר" יודע להעביר את החומר. במקצועות האלה לא צריך להעביר חומר, אלא להנחיל את הגישה המקצועית וצורת החשיבה שהיא גולת הכותרת של התפתחות מצטברת לאורך מאות שנים. מתברר (מסיבות לא ידועות) שהאנשים שבקיאים בתחום המקצועי יותר מכל הם דווקא אלה שעוסקים באופן אישי בדחיפת הגבולות שלו קדימה. (המסקנה שלי היא שמקצועות כמו רפואה ועריכת-דין צריכים להלמד באוניברסיטה (הטכניון בכלל, כמובן); אין לזה דבר עם שאלת המימון). |
|
||||
|
||||
(מה זאת אומרת "אלו לא מקצועות שאפשר לקנות בהם את ספרי הלימוד בחו"ל"? איפה אתה חושב שסטודנטים לרפואה קונים את הספרים שלהם?) |
|
||||
|
||||
בוודאי שאת ספרי הלימוד קונים בחו"ל1; זה בסדר כל עוד יש בארץ אנשים ש*היו יכולים* לכתוב את ספרי הלימוד (והם נגישים לסטודנטים). 1 (סטודנטים לתואר ראשון: אם אתם מתכוונים להמשיך לתואר שני, כדאי שתרוצו לעבוד על האנגלית שלכם). |
|
||||
|
||||
או. בדיוק הגענו לנקודה: ספרי לימוד, ומי שיכול לכתוב אותם, אז זאת ההזדמנות שלי לעוף טופיק מזעזע: מישהו מהאיילים המבלים בימים אלו בטכניון יכול לגלות לי מהו ספר הלימוד בקורס הבסיסי (לכלל תלמידי הטכניון, לא לתלמידי כימיה/הנדסה כימית/ביוטכנולוגיה) בכימיה? פעם היה ספר כזה בהוצאת מכלול, שנקרא "עקרונות הכימיה" או "יסודות הכימיה", וכתב אותו פרופסור וולצמן, הוא עדיין קיים (הספר, לא פרופ' וולצמן)? אפשר עדיין להשיג אותו? החליף אותו ספר אחר? תודה וסליחה על ההפרעה |
|
||||
|
||||
''עקרונות הכימיה'' של מנזורלה. בהצלחה. |
|
||||
|
||||
בתחום שלי, גם כשמי שכתב את ספרי הלימוד הוא ישראלי ונגיש לסטודנטים, ספרי הלימוד (הרציניים) הם באנגלית. |
|
||||
|
||||
החל בערך משנה שנייה בתואר הראשון ספרי החובה ברוב התחומים בדרך כלל באנגלית שלא לדבר על מאמרים, ומגזינים. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהאקדמיה רואה בכך סימן לקידמה וסיבה לגאווה. אני לא מאוד משוכנע שבצדק. לפני כ-20 שנים חלק ניכר מחומר הלימוד היה בעברית. שיטוט בין מדפי "מכלול" (השמועה אמרה שגם ב"אקדמון") חשף לפניך עולם שלם של ספרות אקדמית בנושאים שונים, לאו דווקא איזוטרים או ספציפיים לסטודנט הישראלי, שנכתבה בשפת הקודש, כי היה מי שמסוגל לכתוב אותה, והוצאה לאור כי היה מי שמעוניין לקנות אותה. |
|
||||
|
||||
לא קשור לקידמה וגאווה. בגלל גודלה המזערי של הקהילה המדעית דוברת העברית, רק פרסומים באנגלית נחשבים לצרכי קביעות וקידום באקדמיה. לפיכך, רוב החוקרים בישראל לא טורחים לפרסם ספרים בעברית, אלא אם יש בהם עניין לציבור הרחב, או אם מדובר בטקסט-בוק לסטודנטים בלבד. |
|
||||
|
||||
קרוס בחירה בניהול פרוייקטים על אף שהמצגות הן בעיברית, והחומר של הקורס מועבר בעיברית, ברור לי שמעבר לחובות הקורס אם יש צורך בהרחבה אלך לpmbok ומה לעשות אותו ארגון עולמי שכתב את המסמך הזה הוא בן 40000 אלף חברים, סדר גודל כזה קשה לי הלאמין שיהיה בארץ, כנ"ל בעבודה שלי, הבוס שלי מתייעץ עם חסברים אחרים בפורמים בחו"ל. |
|
||||
|
||||
במדינות רבות יש הבחנה ברורה בין אקדמי מקצועי לבין אקדמי מדעי. אפשר ללמוד רפואה וטרינרית, או מדעי ספורט בבית ספר מיוחד לכך, והתואר אינו פחות בערכו מזה שמתקבל באוניברסיטה. לגבי רמה - זה כבר לא נכון. מחקר רב מבוצע מחוץ לאוניברסיטאות. את הטרנזיסטור המציאו במעבדות בל, ואת תכונות הפולימרים הסינטטיים במפעלים כימים (קרוטרס - חוקר מהתעשיה זכה בפרס נובל לכימיה על מחקריו). יש מחקר מתקדם גם מחוץ לאוניברסיטה. וזה נכון בתחומי מחקר רבים שבהם התעשיה או גופים ממשלתיים מובילים במידה רבה ע"פ האקדמיה גם במחקר יסודי. לדוגמא, לשום אוניברסיטה אין את המשאבים והידע של NASA. בישראל התקיימה במידה רבה הבחנה כזו. מכון ויצמן, מכון וולקני והטכניון אינם אוניברסיטאות והם מוסדות מחקר מכובדים. בהם מתבצעת גם הוראה. המסקנה שלי היא שרצוי שלימודים מקצועיים כגון תוכנה, רפואה, שמאות מקרקעין, הנדסת בניין, ילמדו בבתי ספר נפרדים שיהיו קשורים הן לאקדמיה והן לתעשיה. הערה: במקומות רבים לימודי הרפואה מתבצעים מההתחלה בבית ספר לרפואה שנמצא בתוך בית חולים. |
|
||||
|
||||
מה המשמעות המעשית של הקביעה "מכון ויצמן, מכון וולקני והטכניון אינם אוניברסיטאות"? במה זה מתבטא? |
|
||||
|
||||
מכון ויצמן, קמ"ג (קריית מחקר גרעינית) ומכון וולקני הם אחדים ממוסדות המחקר שיש בישראל. ויצמן הוא חברה ישראלית אמריקאית עד כמה שזכור לי ומתקיים מתרומות, כספים ממדינת ישראל ומפעילות מדעית (למשל התרופה קופקסון שטבע מיצרת פותחה שם). ויצמן מורשה להעניק תארים שני ושלישי. בגופים האחרים שמניתי יש חוקרים שמקבלים את שכרם ממדינת ישראל ולחלקם יש תלמידי מחקר. את התואר עד כמה שידוע לי מקבלים מאחת האוניברסיטאות. הטכניון הוקם באופן עצמאי ע"י חבורה של עולים מגרמניה כבית ספר גבוה למקצועות טכניים. וברבות השנים קיבל רשות להעניק תארים אקדמיים. מאחר ואין בטכניון פקולטות למדעי הרוח הוא לא אוניברסיטה. כשם שבצלאל שהוא בית ספר לאומנויות מוסמך להעניק תארים מתקדמים אבל אינו אוניברסיטה. לסיכום: אוניברסיטה היא אוניברסיטה. מוסדות אחרים בהם מתבצעת פעילות אקדמית המוגבלת לתחום מסוים שמוסמכים ע"י המועצה להשכלה גבוהה להעניק תארים אקדמיים הם חלק מכלל המוסדות להשכלה גבוהה, אבל אינם אוניברסיטאות. אגב לאור ההתפתחויות, יתכן שגם האוניברסיטאות בעתיד יחדלו להיות אוניברסיטאות, ויהפכו למכללות או בתי זקנים או שמורות נדלן מועדות להפרטה. |
|
||||
|
||||
פיזיקאי זה לא מקצוע? מתמטיקאי זה לא מקצוע? בהרבה תחומים (מדעים מדוייקים, הנדסה, מדעי החיים, מדעי החברה), ניתן לבחור בסוף הלימודים אם להמשיך לקריירה אקדמית של מחקר והוראה, או לקריירה בתעשיה, ויש הרבה בוגרי מדעים מדוייקים, כלכלנים וחוקרי התנהגות שמתפרנסים יפה מאוד בתחומם - בתעשיה או בשירות הציבורי. ומצד שני - ראיית חשבון אינה תואר אקדמי, אלא תעודת מקצוע (ניתן ללמוד חשבונאות כחלק מתואר אקדמי, משולב עם ניהול או כלכלה למשל), כך גם אקטואריה ועוד מקצועות, שאם יכניסו אותם למוסדות אקדמיים כמו הטכניון יגרמו להזניית האקדמיה. |
|
||||
|
||||
תלוי איך מגדירים מקצוע. פילוסוף זה מקצוע? אני מציע להעזר בדפי זהב כדי לענות על השאלה. מי שלומד להיות רואה חשבון או וטרינר מתעתד לעסוק במקצוע מסוים. פיסיקאי הוא בעל ידע בפיסיקה והוא יכול לעסוק ברישום פטנטים בתחומי אלקטרואופטיקה, הוראת מדעים, כתיבת קוד וכו' אני מסכים אתך שאפשר לראות בהפיכת האוניברסיטה לבית ספר להנפקת תעודות מקצועיות במסווה של תואר אקדמי "הזנייה של האקדמיה". כעת בא ונטפס עוד מספר מדרגות במגדל השן: האם גם הנפקת תעודת "מהנדס בניין" היא הזניה של האקדמיה?. אני מציע שלא לזלזל בזונות ובשאר בעלי מקצועות (עתיקים יותר או פחות). באוניברסיטה יעסקו במחקר לסוגיו, וילמדו סטודנטים את יסודות התחום המדעי שבחרו ללמוד, ויעודדו אותם להיות משכילים אבל גם סקרנים ולהטיל ספק בכל. בבתי ספר מקצועיים ילמדו רפואה וטרינרית, וראיית חשבון ויעודדו את הבוגרים להתמקצע בתחומם ולהיות בקשר עם גורמי מקצוע לצורך התעדכנות בחידושים. אלו מהם שירצו לעסוק במחקר יוכלו לעשות זאת במסגרת לימודי המשך, או בשיתוף עם גורמים באקדמיה או מוסדות מחקר אחרים. כך יהיה סדר וכבודו המדעי/מקצועי של איש לא יגרע, וגם את סוגיית שכ"ל ייקל לישב, ובא לציון גואל (או שלא). |
|
||||
|
||||
אני דווקא ממליץ להסתכל בעמודי הדרושים בעיתונים. תמצא שם, לעיתים, ''דרוש פיזיקאי''. טרם ראיתי ''דרוש פילוסוף''. |
|
||||
|
||||
לכך בדיוק התכוונתי: יש מדרג בין התאורטי שמקומו רק באוניברסיטה (אפילו לא במכוני מחקר) לבין המקצועי. חלק מבוגרי תארים באוניברסיטאות הם בעלי ידע מקצועי למשל כימאי אורגני שהידע שלו הוא בפיתוח וייצור חומרים כימיים למשל תרופות. אבל יש כימאים שמשתמשים בתאוריות סבוכות כדי לחשב איך מסתדרים צברים של אטומי הליום ב-2.19 מעלות קלווין. ולכימאי כזה ככול הנראה אין מה לחפש במדור דרושים תחת הכותרת כימאי. |
|
||||
|
||||
בינתיים. |
|
||||
|
||||
ישנם תפקידים שבאופן מסורתי עושים אותם אנשים בעלי תארים (לרוב מתקדמים) בפיזיקה לפעמים מדובר בתפקיד הדורש ידע ספציפי שנרכש במסגרת הלימודים (ידע באופטיקה, מצב מוצק, וכו), לפעמים מדובר בניצול מיומנויות (יכולת לבנות מודלים מתמטיים לבעיות ולפתור אותן) או כישורים (כושר לימוד וניתוח) אופיניים לפיזיקאים. אם תקרא את המודעות הללו ביותר תשומת לב תגלה שהתפקידים הללו הם ברוב המוחלט של המקרים, בעלי אופי הנדסי או ניהולי. |
|
||||
|
||||
בל נזלזל במהנדסי בניין. אמנם לא ידוע לי על "פקולטה להנדסת בניין" (לפחות לא בטכניון), ישנה פקולטה להנדסה אזרחית - שאני לא יכול מכיר אותה ולא יכול להעיד על רמתה האקדמית, אבל בכל מקרה אני בטוח שהטכניון דואג שבוגריה 1 לא יצאו בורים ועמי ארצות, אלא דואג להרחבת אופקיהם המדעיים מעבר לתחום הצר של בטון או קונסטרוקציה. אני בטוח גם שהפרופסורים שם מנהלים מחקר מדעי ולא רק מרצים בפני סטודנטים. גם מחוץ לאקדמיה, פרוייקטים גדולים, כמו גשרים או סכרים (אמנם לא כל כך בארץ), דורשים התמחות בחזית הטכנולוגיה. גם רפואה וטרינרית אינה מקצוע שכדאי לזלזל בו. וטרינרים צריכים להכיר את האנטומיה ןהמחלות של בע"ח רבים, לעומת רופאים שצריכים להכיר את האנטומיה והמחלות של בע"ח אחד בלבד. 1 אאל"ט, לפי החוק הישראלי, בנין עד גובה מסוים (5 קומות?) לא דורש תכנון של אדריכל, אלא מותר למהנדס בנין לתכנן אותו גם מההיבט החיצוני. |
|
||||
|
||||
שכר דיפרנציאלי למרצים אכן נהוג בארצות הברית. וזה, יחד עם שיטות הניהול שלהם כנראה מה שהביא לכך ש 27 מתוך 30 האונ' הטובות בעולם הן אמריקאיות (שתיים מתוך השלוש האחרות הן אוקספורד וקימבריג' באנגליה), לא לדאוג, השלישית היא לא ישראלית, נדמה לי צרפתית. |
|
||||
|
||||
הייתי היום בכנסת (ועדת החינוך)ושמעתי התנגדות נחרצת לשכ"ל דיפרנציאלי. בשעה 20:00 התראיין בערוץ 1 הוד רוממותו נשיא אונ' ת"א פרופ' איתמר רבינוביץ והפליג בשבחי שכ"ל דיפרנציאלי. לו יכולתי הייתי מציג לפרופ' המלומד את השאלה הבאה: האם במסגרת הרפורמה הדיפרנציאלית כדאי להנהיג שכר דיפרנציאלי גם לסגל הבכיר? אולי פרופ' למדע המדינה (למשל מאונ' ת"א) שעוסק במו"מ עם סוריה לא צריך להשתכר כמו שני פרופסורים לביוכימיה (מהטכניון למשל) שחוקרים את מנגנוני הרגולציה של החלבונים במסגת מו"מ עם מחלת הסרטן? |
|
||||
|
||||
קשה לומר על רבינוביץ' שהוא חף מסובייקטיביות. שמעתי אותו היום בערב-חדש, ורואים בבירור ששיקול מרכזי בתמיכתו בשכ"ל משתנה הוא גירעון הענק ממנו סובלת אונ' ת"א. רבינוביץ בטוח שהמעבר לשיטה החדשה תציל לו את האוניברסיטה. האמת? אולי הוא צודק, אני לא יודע. מה שבטוח זה שזהו שיקול נוסף שחובה להתחשב בו. דיברנו פה על רמת ההשכלה הגבוהה בארץ שכבר היום סובלת מתקציב נמוך במיוחד, כך שברור שהזרמת מזומנים לקופת האוניברסיטאות רק תועיל למצב הכללי. השאלה שאני שואל היא האם הכסף הזה ייזרום לטובת מחקרים או ילך לכיסוי חובות האונ' לספקים. עניין השכר המשתנה למרצים הוא יותר מורכב לטעמי. החשש הוא שתווצר זילות למקצועות מסויימים (כפי שמורה בתיכון הוא מקצוע לא מוערך) ואז האקדמיה עצמה היא שתפגע. אולי הפתרון הוא בהנהגת שכ"ל אחיד לכל המקצועות ע"י האוניברסיטה, וסבסודו באופן דיפרנציאלי ע"י המדינה. כך האוניברסיטה לא תפלה אף מקצוע בשכ"ל ובשכר למרצים (כלומר שמירה על איזון באקדמיה), אך המדינה (שכבר מסבסדת כל תלמיד ותלמיד כיום ולה למעשה יש את האינטרס בוויסות הסטודנטים לחוגים "נדרשים") תעביר את כספי הסבסוד כך שלמעשה יווצר שכ"ל דיפרנציאלי. השעה קצת מאוחרת ולא עברתי על הרעיון יותר מדי, אבל על פניו הוא נשמע לי לא רע. |
|
||||
|
||||
אולי באמת המבנה הנוכחי של האוניברסיטאות מעווות? אולי צריכים להיות הרבה פחות חוקרים במדעי הרוח? למה נוח לאנשים לקבל שזה בסדר שפרופסור באונ' ירוויח יותר מפועל צווארון כחול, אבל קשה לקבל את הרעיון שיש פרופסור טוב יותר ופחות? שעבודתו נחוצה יותר או פחות? אני לא רואה סיבה לא לתגמל עובדים, כלשהם, שלא על פי השגיהם. ככה עובד המגזר הפרטי ולדעתי הגיע הזמן לשקול את הרעיון הזה גם במגזר הציבורי. |
|
||||
|
||||
הרבה פחות חוקרים זה סביר1. אבל אותו מספר חוקים בשכר יותר נמוך מאשר חוקרים במדעים המדוייקים - זה כבר יותר מציק. 1 ועד כמה שאני יודע - זה גם המצב. על פי "פי האתון" האחרון, מספר המורים באוניברסיטה העברית ירד מ-1200 ל-1100, והכוונה היא להורידו ל-950, כאשר את עיקר בפגיעה סופגת הפקולטה למדעי הרוח - החוג לאיטלקית נסגר, לימודי תואר ראשון ליידיש מוזגו עם החוג לספרות עברית, וחוגים אחרים נמצאים בסכנת סגירה. אני גם זוכר שקראתי - אבל לא זוכר איפה - על ירידה קיצונית בכמות המרצים בחוגים אחרים בפקולטה למדעי הרוח (מרצים ותיקים יוצאים לפנסיה, וחדשים לא מקבלים קביעות), כחלק ממדיניות של קיצוצים. |
|
||||
|
||||
למה הבדל שכר בין מהנדס מחשבים למורה לתושב"ע נשמע סביר, והבדל בין השכר של המורים של השניים נשמע לא סביר? פרט, נמק והרחב בקצרה, כמו שמורתי שרה, הייתה נוהגת לומר (וסליחה אם סילפתי את דבריה) |
|
||||
|
||||
אבל אני שוב סקרן: למי מגיע יותר? ומדוע? |
|
||||
|
||||
מאותה סיבה ששכרו של מורה לתנ''ך בתיכון צריך להיות זהה לשכרו של מורה לפיזיקה בתיכון. מורה הוא מורה. מרצה הוא מרצה. מהנדס מחשבים אינו מורה. |
|
||||
|
||||
מה לגבי שכר דיפרנציאלי לא על בסיס מקצוע הלימוד (פיזיקה או פילוסופיה) אלא על בסיס שילוב של מעמד מקצועי (על פי מפתח שהוא פונקציה של מספר הפרסומים, חברות בוועדות מארגנות של כנסים וכו') עם משוב הסטודנטים על איכות ההוראה, כל זאת בתוספת אפשרות למעמד של קתדרות שימומנו על ידי תורמים (שיכלול קצבה לפי ראות התורם)? (אני נשמע כמו קפיטליסט? יכול להיות!) |
|
||||
|
||||
למה? ז"א, אני כנראה מחמיץ כאן משהו בסיסי שאתה מצליח לראות. מה הרעיון להכניס שיקולים קפיטליסטיים לתוך מערכת שצריכה להיות בנויה על שיקולים מחקריים ו"מדעיים"? האם הטענה היא שהשיקולים הללו לא מספיקים להנעה של החוקרים? שאדם שמקדיש את חייו המקצועיים למחקר בעצם רוצה לעשות כסף? |
|
||||
|
||||
יש כאן שני מניעים אחד הוא המניע מלמטה: אותו גרזן קטן שירמוז למי שאינו מתאים ש"כדאי שתפרוש", ואם הוא מתעקש להשאר במערכת, אז לתגמל אותו פחות מאשר את אלו שאכן טובים יותר במחקר ובהוראה. המניע השני הוא המניע מלמעלה: למנוע בריחת מוחות לתעשייה ולעודד גם את טובים להשאר באקדמיה בלי שיצטרכו לקנא בעמיתיהם שעברו לתעשייה ומרווחים משכורות של תעשייה. אני לא רוצה להסתכל על העניין בצורה דיכוטומית אלא בצורה רציפה - גם כסף הוא שיקול, ואני חושב שאפשר (כפי שנעשה בצורה מסוימת בארה"ב) לשלב אותו. גם אדם שמקדיש את חייו למחקר זקוק לכסף. ואם הוא טוב, למה שלא נכוון את המערכת כך שתתגמל אותו בהתאם ותאפשר לו להתרכז במחקר (ובהוראה), ומצד שני לא תעודד את אותם אלו שמתעקשים להתרכז במחקר (ובהוראה) למרות שהם פשוט לא טובים מספיק בזה? |
|
||||
|
||||
הבנתי. דעתי: נכון שהעניין אינו דיכוטומי. בכל זאת, בהנחה שאנחנו מייחסים לידע ולמרדף אחר האמת ערך פנימי, אני חושב שראוי להפריד את המחקר האקדמי משיקולים כספיים, משתי סיבות: 1. חלק מרעיון החופש האקדמי הוא לשחרר את החוקר מתלות בערכים חיצוניים לערכי המחקר עצמו, כדי שיוכל להיות חופשי (אפרופו חירות) להתרכז במחקר. אחרי שהחוקר קיבל את האפשרות לחקור, הערך שמייחסת החברה לתוצאות מחקריו לא אמורות להשפיע ישירות על מצבו הפיננסי. 2. יש כאן גם הצהרה חברתית, בדבר הערך שמייחסת החברה לערכים אינטלקטואליים, והנכונות שלה שלא להכפיף את כל שאר הערכים להשקפה קפיטליסטית. |
|
||||
|
||||
ואיך בדיוק אפשר להפריד את המחקר האקדמי1 משיקולים כספיים? זה אולי הדמיון המוגבל שלי אבל נדמה לי שאפשר להשיג כזאת הפרדה באחד משני האמצעים הבאים: א. אספקת כסף אינסופית ב. מציאת אנשים שאינם מתעניינים בכסף כלל חוץ מזה, אחלה תוכנית! 1 או כל תחום אחר בחיים |
|
||||
|
||||
אי אפשר. אבל אפשר לשאוף למינימום של השפעה, למשל ע''י יצירת אי-תלות בין התגמול הכספי לחוקר לבין תוצאות מחקריו. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. איך אני בדיוק יוצר את האי-תלות הזאת? לבוטומיה? עוצמים עניים וחושבים מחשבות טובות? ברצינות, אם אפשר לקבל שכר (סביר למדי, כך יש להניח) עבור ביצוע מחקרים שאיש איננו בוחן את תוצאותיהם אזי בעצם אפשר לקבל שכר סביר עבור *אי ביצוע* מחקרים (ע"ע ג'ורג' בסיינפלד). לא? אולי זה לא חשוב? בוא נניח שפתרנו את זה באורח פלא, סביר להניח שמשרה מעין זו היא עדיין אטרקציה לא קטנה לכל חוקר, גרוע, בינוני וטוב. מאחר ומספר המשרות מצומצם (כלל א' - כמות הכסף איננה אינסופית) סביר להניח שהתחרות על המשרות תהיה סוערת למדי. איך בדיוק מחליטים מי מקבל את המשרה? ועוד שאלה כללית, האם המטרה כאן היא אספקת משרות לחוקרים או קידום המחקר? |
|
||||
|
||||
אפשר פשוט להסתכל באוניברסיטאות היום, שאין בהן שכר דיפרנציאלי. להערותיך. 1. למה איש אינו בוחן את תוצאות המחקרים? פשוט התגמול אינו כספי. 2. מחליטים מי מקבל את המשרה לפי שיקולים אקדמיים, כמו היום. אני לא ממש מכיר את המכאניזם. 3. "קידום המחקר", למרות שאני לא מצליח להפריד בין אספקת משרות לחוקרים לבין קידום המחקר. איך עושים את זה? לבוטומיה? עוצמים את העיניים ומחקרים מתבצעים ללא מגע יד אדם? |
|
||||
|
||||
מאז שביתת המרצים האחרונה יש מרכיב שכר (באזור ה- 15%) שמבוסס באופן מדורג על עמידה בקריטריונים כגון: פרסום שני מאמרים בשנה לפחות, הצגת עבודות בכנס בינלאומי, חניכה של מספר סטודנטים לתארים מתקדמים, קבלת מענקים מקרנות חוץ, וכו'. שמעתי ביקורת על השיטה, שלפיה הכוונה המקורית היתה לתת תוספות עידוד גבוהות יותר למספר קטן יותר של חוקרים, אבל איגודי הסגל משכו לכיוון של תוספות קטנות ליותר חוקרים; בפועל (כך שמעתי) מקבלים תוספת חלקית או מלאה כ- 70% מחברי הסגל. |
|
||||
|
||||
אם אני מסתכל על האוניברסיטאות היום, אני לא בטוח שזה משהו כל כך מוצלח שהרי על זה בדיוק אנחנו מדברים. מה שאתה אומר זה שבעצם צריך לשמור על הסטטוס קוו, בכל מחיר - שינויים מבניים אינם באים בחשבון, לכל היותר יש להגדיל את התקציבים (למעשה, זה השינוי היחידי שאני מניח שלא יתקל בהתנגדות - מלבד זאת של אלו שמשלמים). 1. מהו התגמול הלא כספי שנותנים? לשם מה הוא נחוץ? (האם אנחנו רוצים לכוון את המחקר לכיוון מסויים?) 2. האם אפשר לפטר? מהם השיקולים? 3. אם המטרה היא אספקת משרות לחוקרים, המערכת שאתה מציע היא אידאלית. אם המטרה היא קידום המחקר אזי נדמה לי שתצטרך למצוא דרך למשוך את החוקרים הטובים יותר, למשל. |
|
||||
|
||||
2. כמובן שאפשר לפטר. השיקולים הם אקדמיים. חוקר שלא פרסם שום דבר במשך שנה, ולא יכול להביא הוכחות לכך שאוטוטו הוא הולך להוציא ספר עב-כרס ופורץ דרך שעליו עמל במשך השנה הזו, יכול לעוף, מבחינתי. לפני שתקפוץ על כך שחוקרים יפרסמו זבל - הביקורת כאן היא של כתבי העת. כעקרון, זבל לא אמור להתפרסם, ולשם כך קיים מנגנון ה-peer review. |
|
||||
|
||||
אני לא אקפוץ עם שום דבר, יהונתן הוא זה שרוצה לנתק בין הביצועים לתמורה הכספית. אם אפשר לפטר את ה''בטלנים'' אזי שיש איזשהוא קשר, ברמה הבסיסית ביותר. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שצריך לנתק את הביצועים מהתמורה הכספית, אלא בהקשר של שכר דיפרנציאלי. אם חוקר לא עומד בדרישות-סף מסוימות, אין לי בעיה שהוא יפוטר. אני גם לא מתנגד בתקיפות לתגמול מיוחד לחוקרים מיוחדים (למעשה, זה קורה גם היום, אפילו אם זה לא תמיד מבוטא בתלוש המשכורת). בין זה לבין לבסס את המערכת האקדמית על שכר דיפרנציאלי בהתאם ל''ביצועים'', המרחק רב. |
|
||||
|
||||
בגלל רעיונות כמו שלך האקדמיה באירופה לא מגרדת את האקדמיה בארה''ב. להוציא את אנגליה שמעבירה את שיטת הניהול של המוסדות האקדמים שלה לשיטה האמריקאית. ובגלל זה כל המוחות הטובים נוהרים לארצות הברית. בקיצור, השאיפות שלך יפות, אבל לא מציאותיות. |
|
||||
|
||||
(במידה שהטענה הזו נכונה,) זה לא בגלל הדיפרנציאליות של השכר בארצות-הברית, אלא בגלל הגובה שלו (אפילו ברמות הנמוכות). |
|
||||
|
||||
חבל באמת. עוד כמה בונוסים לחוקרים והיינו פותרים את בעיית המדידה (ואם היינו מורידים את שיעור המס אולי היינו פותרים גם את משמעות החיים). |
|
||||
|
||||
שכרו של מורה לפיזיקה בתיכון לא בהכרח צריך להיות כמו שכרו של מורה לתושב"ע. בשוק משוכלל זה עניין של ביקוש והצע. אם יש דרישה רבה להוראת מתמטיקה ורק מעטים יכולים לעשות זאת, אין שום סיבה לא לתגמל אותם יותר. בכל אופן, אתה ניסת להסית את הרעיון שלי למקום שלא אליו התכוונתי, רציתי לומר שהמורה לתושב"ע והמהנדס שניהם בוגרי אוניברסיטה (לצורך העניין) והם משתכרים שכר שונה. אני שואל, למה יכול להיות הבדל במשכורת של התלמידים (קרי המהנדס והמורה לתושב"ע) אבל לא יכול להיות הבדל בשכר של המורים שלהם (קרי הפרופסור להנדסה והפרופסור לתושב"ע)? |
|
||||
|
||||
אם מישהו הוא מעצב השיער של מורים, ומישהו אחר הוא מעצב השיער של מהנדסים, האם השכר שלהם צריך להיות שונה? |
|
||||
|
||||
אם המעצב שיער של המהנדס היה יודע לעשות משהו שרק מעטים יודעים לעשות אותו ושיש לו ביקוש גבוה, אז בהחלט כן. וזה המצב עם הפרופסור להנדסה והפרופסור לתושב''ע. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, הביקוש תכל'ס ללימודי פיזיקה, כימיה ומתמטיקה הוא נמוך למדי (ולכן דרישות הקבלה הנמוכות מאוד שם). כך שביקוש זה לא בדיוק מה שאתה רוצה להסתמך עליך לצורך הטענות שלך. לשיטתך, מרצה בתקשורת (חוג פופולרי מאוד) צריך להרוויח יותר מאשר מרצה לפיזיקה. לי זה נראה אדיוטי. |
|
||||
|
||||
למה זה אידיוטי? |
|
||||
|
||||
כי מרצה הוא מרצה, והמחקר הוא השקעה ראויה גם אם אין הרבה סטודנטים שמוכנים להשקיע את הזמן והמאמץ כדי להוציא תואר בתחום. להפך - ככל שיש פחות סטודנטים כיום בתחום, כך אנו נמצאים בסכנה גדולה יותר של ''הכחדות'' התחום, ולכן יש לתמרץ את אלו שכן בוחרים לעסוק בו במסגרת האוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
ומה כל כך רע בהכחדת תחומים מסויימים? |
|
||||
|
||||
מה כל כך רע בהכחדת מיני בע"ח? רע. קידום הידע האנושי הוא פרוייקט חשוב יותר מקידום חשבון הבנק שלך או של מישהו אחר. אם הגיע זמנו של תחום מחקר לגווע, אזי כתבי העת שעוסקים בו ילכו ויצטמצמו, והעוסקים בתחום יאלצו להרחיב את תחום העיסוק שלהם אם הם רוצים להמשיך לפרסם, או להעלם. כל עוד יש מספיק ביקוש של כתבי העת למאמרים, כדי להחזיק אוכלוסיה של חוקרים שיכולים לפרסם כמות מספקת - סימן שיש צורך בהם. סוג שונה של ביקוש, אתה מבין. |
|
||||
|
||||
זה לא סוג שונה של ביקוש, זה בדיוק אותו הדבר. העוסקים בתחום היו או עודם סטודנטים ומכאן שכמות הסטודנטים היא אינדיקציה טובה למדי למידת ''זכות הקיום'' של תחום המחקר. אין שום דבר ''דבילי'' בהקצאת יותר משאבים לתחומים שנתפסים בעיני האנשים כיותר חשובים. |
|
||||
|
||||
הבלים. רוב הסטודנטים כלל לא מתעתדים לעסוק במחקר, אלא ביישום מקצועי של הלימודים (במשפטים, בתקשורת, בכלכלה, במחשבים). רק מיעוט מבוטל מתוכם ממשיך לעסוק בתחום כחוקרים. ככל שהחוג קטן יותר, דווקא הסיכוי גדל שהסטודנט ימשיך לעסוק במחקר, פשוט משום שלרוב אין הרבה אופציות אחרות. זה שתחום יותר רווחי בהמשך החיים לא הופך אותו ליותר או פחות חשוב לדעתם של אנשים. למשל, אני אישית, ורבים אחרים, חושבים שספרים זה דבר חשוב ונפלא, ובכל זאת סופרים בארץ מתקשים להתקיים רק מתמלוגים על ספריהם. אותו כנ''ל לגבי מוזיקה. הבעיה שלך היא שאתה לא רק טוען בזכות הקצאת יותר משאבים לתחומים שנתפסים בעיני האנשים כיותר חשובים, אלא גם טוען שכדי לגלות אלו מקצועות נתפסים בעיני אנשים כיותר חשובים, צריך לראות כמה כסף מוקצה (ע''י הציבור) לצורך העניין. מה שאני אמרתי הוא שהביקוש לחוקרים אינו נמדד במספר הסטודנטים (הסטודנטים, במקרה הטוב, הם העתודה של ההיצע), אלא במספר כתבי העת המתפרסמים בתחום ומעוניינים במחקרים. ככל שמספר זה יורד, כך פחות חוקרים יכולים למצוא את מקומם בתחום. |
|
||||
|
||||
הבלים. החוקרים באים מתוך קהל הסטודנטים. אם אף אחד לא הולך לקורס מסויים, מן הסתם לא יהיו חוקרים. אני לא טוען בזכות שום דבר, בשלב זה, אם היית מרפה קצת מהטון התוקפני אולי היית מגלה זאת. |
|
||||
|
||||
אין חוגים שאין בהם סטודנטים, אלא אם סגרו אותם. הבעיה היא שיש חוגים שיש בהם, נגיד, 4 סטודנטים במחזור. ארבעה סטודנטים זה בהחלט מספיק כדי לקיים את המחקר בתחום, אם כולם ישארו כחוקרים, אבל זה הופך אותו ללא כדאי כלכלית. וכך נעלם תחום מחקר, למרות שהוא היה יכול להחזיק את עצמו, מבחינה מחקרית. |
|
||||
|
||||
אה, אבל בשביל זה אני הצעתי לשלב את התעשייה והתורמים בנושא, ולתת להם לשלם עבור קתדרות למרצים - יש להם אינטרס בעסק, גם עסקי (להנות מפרות המחקר) וגם כפעולה של יחסי ציבור. למיטב ידיעתי המנגנון הזה קיים כבר היום באופן חלקי באוניברסיטאות. אני לא רואה סיבה מדוע לא להרחיב אותו. |
|
||||
|
||||
סליחה בבקשה? הביקוש להוראת מתמטיקה נמוך? כמה מחלקות באוניברסיטה אתה מכיר שהתלמידים שלהם ל-א לומדים מתמטיקה באיזהשהו שלב במהלך הלימודים שלהם? אתה מכיר מחלקה אחרת שמרצים והמתרגלים שלה יותר מבוקשים? אני לא, ויותר מזה, אני עובד עם החבר'ה האלו דיי צמוד, האמן לי, הם עמוסים לעייפה בהוראה ותירגולים הרבה יותר מכל אחד אחר. אף פעם אין להם מספיק מתרגלים ומרצים. הגישה שאני מדבר עליה היא גישת השוק החופשי והמשוכלל, אולי לך היא נראית אדיוטית, בהרבה מקרים (לא תמיד) היא עובדת הכי פחות גרוע. |
|
||||
|
||||
א. בוא נדמיין את התגובה הקודמת שלי בלי המילה "מתמטיקה". יש לך תשובה לטענה עצמה? ב. אני מכיר את כל מדעי החברה והרוח, אבל עבורך זה בטח לא חלק מהאוניברסיטה. ג. השאלה לא הייתה כמה המרצים מבוקשים במחלקות האחרות, אלא כמה אנשים *באים ללמוד מתמטיקה*. דרישות הקבלה למחלקות למתמטיקה הן מגוחכות, בדיוק משום שמעטים בלבד באים ללמוד *מתמטיקה*, וזאת למרות שכפי שציינת, מדובר בתחום חשוב ובעל דרישה גבוהה. הבעיה היא שהדרישה היא מצד אלו שלא לומדים מתמטיקה, אלא שזקוקים למתמטיקה כדי ללמוד תחום אחר. בקיצור, ה"הוכחה" שלך היא בדיוק הוכחה למה שאני טוען: מספר הסטודנטים במחלקה מסויימת אינו משקף בשום פנים ואופן את חשיבות התחום, את "זכות הקיום" שלו, או את הערך הכספי שאפשר להדביק על המרצים שבה. ד. במקרה הזה, היא לא. פשוט משום שהמטרות הן שונות לגמרי, ולא ניתן למדוד אותן בשקלים ואגורות. |
|
||||
|
||||
אותו כנ''ל תופס גם לגבי פיזיקה (בטכניון לפחות, שם אפילו האדריכלים והביולוגים מקבלים קורס בפיזיקה ממרצה מהמחלקה לפיזיקה) וגם כמיה נלמדת על ידי הרבה מחלקות, ודרך אגב, אותה בעייה קיימת במחלקה למדעי המחשב, שם רוב הטובים ביותר נשאבים למשכורות של התעשייה ולא נשארים באקדמיה ללמד את מי שצריכים את שרותיהם. נסה להתקבל למחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב (ברוב האונ' הן מאוחדות) ותגיד לי כמה קל להתקבל לשם. שוב כנראה לא הייתי ברור כי שוב לא הבנת אותי. מה שיש כרגע באוניברסיטה זה עיוות שנוצר בגלל שהגישה שאתה מחזיק בה אכן מיושמת באוניברסיטאות. כל המרצים והמתרגלים מקבלים כולם אותו השכר וכך נוצר עיוות שבו המחלקה הכי נדרשת לא עומדת בעומס כי אין מי שיבוא וילמד שם, כי השכר לא משהו (כולם בורחים לתעשייה). אם מרצה ומתרגל במחלקה למתמטיקה היה מקבל משכורת לפי הדרישה ליכולות שלו היו יותר מתרגלים ומרצים והשרות שהמחלקות היו מקבלות מהמחלקה למתמטיקה, והמחקר שהיה נעשה במחלקה למתמטיקה היה טוב יותר (כי היה על כל מרצה ומתרגל עומס הוראה נמוך יותר). אני מקווה שהפעם אני ברור יותר. |
|
||||
|
||||
אז האוניברסיטה צריכה להציע משרות בהוראת מתמטיקה בשכר הולם. מה הקשר לנושא הדיון (סגל מחקר)? |
|
||||
|
||||
טוב, בעצם אנחנו מסכימים. אתה אומר שיש לשלם למי שיש ביקוש להוראה שלו שכר הולם, קרי למרצים ולמתרגלים במחלקה למתמטיקה. אני מוסיף שמי שאין ביקוש להרצאות ולתירגולים שלו אפשר לשלם לו פחות. |
|
||||
|
||||
מה דעתך על תשלום לפי כמות שעות ההוראה? כך ההיצע והביקוש יבוא לידי ביטוי בלי שנצטרך להחליט מה הוא שכר הולם למקצוע. ואגב, אם חבר סגל מחליט להרצות יותר שעות, אני מציע להפחית את השכר שהוא מקבל עבור היותו איש מחקר, כי הוא משקיע במחקר פחות שעות. הולך? |
|
||||
|
||||
אתה מניח שיש כמות לא מוגבלת של מרצים ומתרגלים בשכר נמוך, וקשה לי לקבל את ההנחה הזאת. למה שחוקר ירצה במקום לחקור אם אין לו סיבה טובה לכך? |
|
||||
|
||||
צריך להיות: למה שחוקר ירצה ללמד במקום לחקור אם אין לו סיבה טובה לכך? |
|
||||
|
||||
זאת בעיה שאפשר לפתור בקלות. נחייב את כל הסטודנטים לקחת במהלך התואר תכנית השכלה כללית במדעי הרוח והחברה, ואז יהיה ביקוש גדול גם למקצועות אלה. |
|
||||
|
||||
בטכניון סף הקבלה לפקולטה למתמטיקה הוא סכם 80, למדעי המחשב 86 וכך גם למסלול "התואר הכפול" שנחשב יוקרתי. רפואה זה 92 והנדסת חשמל+פיזיקה זה 91, מסלול כללי זה 71 והוראת המדעים 72, להשוואה. |
|
||||
|
||||
בדקתי הרגע באוניברסיטה הקרובה למקום מגורי. כדי להתקבל לפיזיקה, כימיה ומתמטיקה מספיק 650 בפסיכומטרי (קבלה ישירה, לא משנה הציון בבגרות) או 10 בבגרות (קבלה ישירה, לא משנה הציון בפסיכומטרי). הדרישות הללו אולי יראו גבוהות לחלק מהאנשים, אבל הן נמוכות, למשל, מהדרישות לתקשורת או כלכלה. כלומר, אני הייתי יכול להתקבל לכל אחת מהן (ולעוף אחרי חודשיים, בערך). |
|
||||
|
||||
איך נוצר עיוות שכזה, בו מקצוע כל כך נדרש כמו מתמטיקה כמעט ולא זוכה במועמדים? כאשר משלמים למרצים ולמתרגלים שכר שלא לפי הביקוש וההצע אין שום סיבה לאנשים להתאמץ. את העיוות הזה ניתן היה לפתור ולתת למחלקות מרצים טובים ומתרגלים בשפע, אם היו שכר המרצים והמתרגלים האלו היה קשור להיצע ולביקוש ולביצועים של המרצים והמתרגלים. הטיעונים שלך רק מחזקים את הטענה שלי. |
|
||||
|
||||
מה הקשר? לא כל מי שלומד מתמטיקה נשאר מרצה ומתרגל. לצורך העניין, רוב מי שלומד מחשבים, לא נשאר באקדמיה, ומכאן הביקוש הגבוה למקצוע הזה: כי יש ביקוש גדול לבעלי המקצוע הזה *מחוץ לכתלי האקדמיה*. למתמטיקה, חוץ מהעובדה שהרבה תופסים אותה כתחום קשה יותר מאשר "סתם" מדעי המחשב, יש גם את הבעיה שאין הרבה דרישה לבעלי המקצוע הזה מחוץ לתחומי האקדמיה. כהרגלך, אתה מתעלם מהעובדה שהאוניברסיטה לא משלמת למרצים, אלא לחוקרים. אחת הדרישות מחוקרים היא שהם גם ירצו בפני סטודנטים. |
|
||||
|
||||
מעצב שיער שעושה שם בתחומו, ומצליח להשיג קליינטורה שמרויחה טוב ומוכנה לשלם טוב, מקבל שכר שונה מאוד מאשר מעצב שיער שלא, ע''ע שוקי זיקרי. |
|
||||
|
||||
אף אחד בינתיים לא הציע להעניק שכר גבוה יותר למרצים אהודים יותר, אלא למרצים שמלמדים מקצועות רווחיים יותר. האנלוגיה שלי, לפיכך, מתאימה יותר. |
|
||||
|
||||
פה ניפתח את זה גם כאן, אין שוק משוכלל, מעולם לא היה, זו פיקציה מתמטית שנועדה לחשב בקלות דברים, זה שכמה אנשים שההתלהבות הדתית שלהם, עלתה על ההבנה הבסיסיות שלהם באותם תיאוריות כלכליות שהן טוענים שהם פועלים בשמן וזה שהם העלו אות על נס בשם חירות מדומיינת שסותרת את עצמה, זה כבר עיניין אחר לגמרי. ** נא לא לקחת באופן אישי את ההתנפלות בתגובה הזאת, היה לי תגובה מפורטת עם דוגמאות שהכנתי בדיון הרלוונטי אתמול בלילה והיום בבוקר סגרתי את ה"טאב" בטעות. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל בין השכר של מורה למחשבים למורה לתושב"ע? |
|
||||
|
||||
כל מה שצריך זה כמה פוליטיקאים בשביל למנוע ממך להגיע להרצאה של אנשי פולברייט? |
|
||||
|
||||
למה ששכר הלימוד לא יקבע ע"פ הביקוש לאותו החוג? אם הרבה מאוד סטודנטים רוצים להיות עורכי דין, שישלמו יותר. כך אולי תעצר האינפלציה בעורכי דין וניתן יהיח לנתב את הסטודנטים למסלול "דרוש" יותר, או לחלופין מסלול שסובל ממחסור בתלמידים (למשל, מהנדסי גיאודזיה דרושים מאוד כיום בשוק אבל לא הרבה אנשים רצים ללמוד את המקצוע הזה). נראה לי שגם ויסות שכר הלימוד ע"פ הצורך שלו בשוק ישיג תוצאה דומה, אבל אני לא בטוח אם אני בעד התערבות של הממשלה או של כל גוף אחר לצורך העניין בהגדרת המקצועות הדרושים לשוק בזמן נתון. קשה לי להאמין שגוף כלשהו יהיה חף ממניעים זרים ולא חיוביים במיוחד. |
|
||||
|
||||
ת'אמת? רעיון מצויין. תציע אותו ללימי. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא להציע מדד אחיד לביקוש מקצועות בשוק. |
|
||||
|
||||
למה שניגע בכלל בביקוש למקצועות הללו בשוק? מה אכפת לי אם בשוק אין ביקוש למתמטיקאים, כל עוד המונים מנסים להתקבל לחוג הזה באוניברסיטה? כיום האוניברסיטה מגבילה קבלה לחוגים כאלו ע"י העלאת הדרישות האקדמיות (סכם או בסגנון). מדוע שלא תעלה בהתאם (אולי אפילו בחפיפה מלאה!) את שכר לימוד לאותו חוג? לעומת זאת חוגים עם ביקוש נמוך (וכמו-כן דרישות קבלה נמוכות) יעלו הרבה פחות כדי לעודד הרשמה לחוג ולמנוע מצב של כיתות חצי-ריקות ואי-כדאיות כלכלית של חוגים. |
|
||||
|
||||
כי אז העשירים ילמדו ראיית חשבון ומשפטים, והעניים ילכו לעבודה סוציאלית. |
|
||||
|
||||
מקימים ועדת חריגים שבוחנת כל מקרה לגופו ומאשרת הנחות משמעותיות לאלו שידם אינה משגת. אפליה מתקנת, בקיצור. מלבד זאת אני מניח שתהיה תקרה מסויימת, עליונה ותחתונה, לתנודות בשכר הלימוד. |
|
||||
|
||||
ןעדת חריגים? אתה מתאר מודל לפיו לכל תלמיד ייקבע שכ"ל ייחודי בהתאם למקצוע הלימוד, המוסד, המצב הכלכלי שלו ושל הוריו וכיו"ב. |
|
||||
|
||||
כי למקצועות כמו עריכת דין יש משמעות חברתית ואנחנו לא רוצים שכל עורכי הדין (וכל השופטים וכל היועצים המשפטיים לכנסת וכו') יהיו בני מעמד חברתי אחיד. |
|
||||
|
||||
בחושבי מדוע למרות העודף1 האדיר בעורכי דין הולכים המוני בית ישראל ללמוד עריכת דין ביודעם שחלקם הגדול לא יוכלו להתפרנס מכך? הרי חוקי השוק היו אמורים למנוע מהם להתנגש בקיר? עלה בדעתי שהגורם הוא מחסור באינפורמציה, אין מידע נגיש(ואם יש הביאונו לכאן) לתלמידי תואר ראשון בנושא שכר עתידי וכיצד הוא מתפתח בשנים הבאות אם למשל הייתה מופיעה מדי שנה טבלה המתארת את שכרם הממוצע של בוגרי אוניברסיטה על פי מקצועות ושנים, ייתכן שהוויסות היה מתבצע בפני עצמו מלבד זאת בוגרי האוניברסיטה היו יודעים מהו עתידם המקצועי, למשל ייתכן שבוגרי הנדסת תוכנה זוכים לשכר אסטרונומי יחסית לחבריהם לספסל הלימודים במשך 5 השנים הראשונות לתום הלימודים אולם שכרם אינו משתפר משמעותית לאורך השנים1 ואילו מתמטיקאים היו מגלים שצפויות להם 10 שנים קשות ולאחריהן רווחים ענקים1(בלוטו כמובן). 1 נניח |
|
||||
|
||||
בלוטו דווקא לא, אבל בבלאק ג'ק אפשר להביס את הבית1. 1 ויעיד נוגה אלון. |
|
||||
|
||||
היה אפשר. ספר לי בבקשה אם אתה מוצא מקומות בהן זה עדיין אפשרי. |
|
||||
|
||||
שינו את חוקי הבלאק ג'ק באחרונה? מערבבים יותר חפיסות? או שפשוט מונעים ממך לספור קלפים ביתר אגרסיביות? |
|
||||
|
||||
מערבבים הרבה חפיסות, ומפסיקים את הסבב (כלומר טורפים שוב את כל הקלפים כולל אלה שכבר יצאו) לאחר שמספר מועט יחסית, משהו בין חמישית לשליש, של קלפים היה בשימוש. זה מחושב כך שגם מי שזכרונו מושלם נמצא בתוחלת שלילית, אם כי זעירה. |
|
||||
|
||||
באסה! there goes my backup plan...
|
|
||||
|
||||
אם כבר מדברים על מרצים שלי, מדוע הוא יעיד? |
|
||||
|
||||
ליתר דיוק, הוא כבר העיד על כך לפני אי אילו שנים, בקורס בקומבינטוריקה מתקדמת (כמדומני). |
|
||||
|
||||
טוב נו, מכיוון שדרישת קדם לקומבינטוריקה מתקדמת היא קומבינטוריקה בסיסית, יקח לפחות שני סמסטרים (אם בכלל) עד שאוכל לאשש את טענתך... |
|
||||
|
||||
כן, 0366-3036 |
|
||||
|
||||
אם תיתן את הסיפרה החסרה אוכל להתקשר אליך ונדבר על זה. |
|
||||
|
||||
כבר מזמן גיליתי שאימייל היא שיטת תקשורת טובה יותר ממספרי קורסים. |
|
||||
|
||||
הרבה מאלה שהולכים ללמוד משפטים לא מתכוונים בכלל לעבוד כעורכי דין. הם פשוט רואים את זה כתואר בסיס, לאחריו (או במקביל לא) יעשו תואר במינהל עסקים/כלכלה/מדע המדינה/פסיכולוגיה/אחר. יופי של בסיס, משפטים. |
|
||||
|
||||
יש אנשים שהולכים לעבוד כמה שנים, חוסכים כסף ורק אז הולכים ללמוד. ברוב המקרים זה לא נכון כלכלית אבל לפעמים זו האפשרות היחידה מבחינתם. אנשים כאלו יכולים לשכור דירות למרות שהם מקבלים הכנסה מאוד נמוכה, אם בכלל. |
|
||||
|
||||
האנשים הללו לא ממשיכים לעבוד בזמן הלימודים? איפה הם עבדו, שהם הצליחו לחסוך כל כך הרבה? |
|
||||
|
||||
היה לי מכר שעבד מספר שנים (לדעתי שנתיים) כטכנאי בחברת אלקטרוניקה. חי אצל הוריו וקימץ בהוצאות, ובכסף שחסך מימן את לימודיו וחייו במשך ארבע שנים בטכניון וגר במעונות, וחי גם כן בצמצום. |
|
||||
|
||||
כן, אבל אנחנו מדברים על אנשים שגרים בדירה שכורה. |
|
||||
|
||||
אני לא רוצה להשמע כמו ילדה מפונקת, אבל למה אדם בוגר וחרוץ שעובד קשה צריך לחיות בצמצום וחוסר נוחות במשך שש שנים? |
|
||||
|
||||
את נשמעת כמו ילדה מפונקת |
|
||||
|
||||
אני אתמודד עם זה. תודה מותק שהסבת את תשומת לבי לעניין. |
|
||||
|
||||
כי לוקחים לו חלק נכבד מהכסף שהוא מרוויח כדי שילך לאנשים שצריכים באמת? |
|
||||
|
||||
טכנאי בחברת אלקטרוניקה (ללא השכלה) *בד"כ* משתכר כך שהוא לא משלם הרבה מיסים. אגב, מדוע את הגזל הזה אתה סופר בתור "מה שהולך לאנשים שצריכים באמת" ולא בתור "מה שיבטיח נסיעה נעימה יותר בבוקר בשל שיפוץ קטע הכביש למת"ם"? |
|
||||
|
||||
הרשה לי להניח שלא הבנת שהודעתי הייתה אירונית, ולהמנע מלענות לך. |
|
||||
|
||||
אכן לא הבנתי והמצב תוקן :) |
|
||||
|
||||
שמת לב לצוקהרה הרטורית של ליבנת? כשכולם משלמים אותו דבר על אותו מוצר, זה בולשביזם. היא איננה מאמינה בשיוויון סוציאליסטי, לכן אנשים שונים ישלמו שכר לימוד *שונה* (וההצדקה לכך היא עשיית צדק עם אלה שיש להם פחות). התיחסות שונה לאנשים שונים כדי לקעקע את רעיון השיוויון. היא מציגה פה את "כל אחד כפי יכולתו" כסוג חדש של ימין כלכלי הלוחם בעוז ברעיונות הסוציאליסטיים. מוזר. חוץ מזה שאני נוטה להסכים עם מה שאמרת, מה רע במצב הקיים בו כולם משלמים את אותו הסכום וקריטריוני הצדק (עפ"י השקפת עולמו של המחוקק1) נשארים במסגרת המילגות המוענקות לסטודנטים? מדוע שכר הלימוד עצמו צריך להיות דיפרנציאלי? למה זה תורם? הרי בכל מקרה הכסף זורם מהמדינה אל קופת האוניברסיטה - מה ההבדל בין הזרמת הכספים דרך צינור א' לבין הזרמתו דרך צינור ב'? ________ 1 אפשר לשנות את הקריטריונים לאלה שאתה צמיע. |
|
||||
|
||||
גם אם צדיקה גדולה היא לא, ניכר בה שהיא יודעת היטב נפש בהמותיה. |
|
||||
|
||||
גם אתה הולך ל"פוליטיקה ואידיאולוגיה" של פרופ' בלבן יחד עם גדי אלכסנדרוביץ' בסמסטר הזה? הרי זו דוגמה *מצויינת* לאמירה של פוליטיקאי שנתפסת בצורה אחת אצל הציבור הרחב (ששמע "אני נגד סוציאליזם בולשביקי") ובצורה אחרת לגמרי אצל מי שעוצר וחושב לרגע מה היא באמת אמרה (ששמע "אני בעד כל אחד לפי יכולתו"). |
|
||||
|
||||
ואתה תטען שהיא מנסה להכניס כאן במסובבת אג'נדה סוציאליסטית? אני אטען שהיא עושה מה שכל פרסומאי מתחיל עושה: מדביק שמות גנאי מקובלים למתחרים, והופך את המוצר העממי שלו ל"מובחר". "כל אחד לפי יכולתו" הוא, במקרה הנוכחי, פופוליזם סטנדרטי שנועד לדבר אל מצביעי הליכוד שמרגישים שדופקים אותם. אני, אגב, גם לא הייתי ממהר להכריז שהתוכנית שלבנת תציע בסוף תהיה יותר קרובה ל"כל אחד לפי יכולתו" מאשר ל"אני נגד סוציאליזם בולשביקי". בשביל הציבור הרחב (אליו מדברת לבנת, לפחות) "סוציאליזם בולשביקי" זה הרי כל מה שעושה מפלגת העבודה, בלי קשר למה נעשה שם באמת. כמה ממצביעי הליכוד, בסופו של דבר, מדברים בגנות ה"בולשביקים" ובו בזמן מתים שהליכוד יהיה "חברתי" יותר? (הערה: חברתי זה "סוציאליסטי" בעברית, רק בלי הקונוטציות השליליות, על פי הרטוריקה המקובלת). |
|
||||
|
||||
הליכוד הוא מפלגה חברתית לאומית. |
|
||||
|
||||
כן, כן, על השעשוע המילולי הזה עליתי כבר לפני שנים רבות. (דיון 1307) |
|
||||
|
||||
ומהו המוצר העממי שלבנת מנסה לשווק לנו? אפשר למצוא אצלה שני מוצרים מוצעים: א. "לא בטוח ששכר לימוד צודק הוא כזה שלא מבחין בין סטודנטים שיכולים לשלם ושאינם יכולים לשלם." ב. "צריך לבחון כלים אחרים, לרבות הלוואות שבתום הלימודים יוחזרו." נראה שהמוצרים סותרים זה את זה. אין בעיה. נמתין ונראה. |
|
||||
|
||||
המוצר העממי המשווק הוא, כמובן, ''עזרה לשכבות החלשות''. זה שהמוצר כנראה לא בדיוק יתן את התוצאות המקוות זה עניין אחר לגמרי. אחרי שתצליח להלבין שיניים עם משחת שיניים ''להלבנה'', נדבר. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין. ללבנת יש מדיניות כלשהי, שהתוצר שלה הוא "המוצר" - אופן קביעת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה. האם לדעתך המדיניות היא: א. "לא בטוח ששכר לימוד צודק הוא כזה שלא מבחין בין סטודנטים שיכולים לשלם ושאינם יכולים לשלם."? ב. "צריך לבחון כלים אחרים, לרבות הלוואות שבתום הלימודים יוחזרו."? ג. השארת המצב הקיים על כנו? ד. משהו אחר? דוגמאות וציטוטים יתקבלו בברכה. |
|
||||
|
||||
אתמול יצא לי לראות בטלוויזיה חלק מ"כנס שדרות" בערוץ הכנסת (היה לי לילה ארוך ורציתי להירדם). המושב שראיתי היה על תכנית דברת. שרת החינוך נשאה דברים, אח"כ עלה מר דברת והסביר שנושא החינוך כל-כך חשוב, שלמרות שהדעות שלו הפוכות לאלו של לבנת, הם מאוחדים לצורך קידום הנושא. אחריו עלה פרופ' אבי רביצקי, שפנה לדברת ואמר, "אולי תגלה לנו מה הן עמדותיך הפוליטיות, כדי שנוכל סוף סוף לדעת מה הן עמדותיה של לבנת?". |
|
||||
|
||||
אגב, ב-20 וה-21 בדצמבר יתקיים כנס במכון ון-ליר בנושא יישום דו"ח ועדת דברת. נושאי המושבים: היבטים כלכליים וחברתיים בהמלצות הדו"ח; היבטים מקצועיים ופדגוגיים להוראה; סטנדרטים, שקיפות ו"אחריותיות"; ביזור: אוטונומיה וניהול עצמי; גבולות החינוך הייחודי; הליבה כמוקד הממלכתיות; שידוד מערכות: סיכוי וסיכון – היבטים פוליטיים וערכיים. ישתתפו בכנס: לימור לבנת, שלמה דברת, פרופ' אהרון צ'חנובר (על תקן האיש שזכה בנובל), וכן: ד"ר ח'אלד אבו עסבה, פרופ' חיים אדלר, ד"ר ברוס אופנהיימר, ד"ק מוחמד אמארה, פרופ' תמר אריאב, ד"ר אריה ארנון, ד"ר דני בן דוד, גב' גילה בן הר, פרופ' רות גביזון, הרב אבי גיסר, ד"ר מומי דהן, ד"ר יעקב הדני, ד"ר אהרן זידנברג, ד"ר מאיה חושן, ד"ר גד יאיר, פרופ' רמי יוגב, פרופ' יוסי יונה, פרופ' יעקב כץ, ד"ר אדם ניר, פרופ' דן ענבר, ד"ר אלעד פלד, פרופ' יצחק פרידמן, ד"ר שמשון צלניקר, פרופ' יאיר קארו, פרופ' רות קלינוב, הרב פרופ' נפתלי רוטנברג, פרופ' אליעזר שביד, ד"ר שמשון שושני, פרופ' שמואל שי. (המידע נלקח מתוך הודעה שנשלחה אלי ע"י המחלקה למדה"מ בהוג'י1). 1 חייבים למצוא קיצור חמוד בעברית ל"האוניברסיטה העברית". א"ע פשוט לא מוצלח כמו הוג'י. |
|
||||
|
||||
לקמפוס בהר הצופים נהוג לקרוא הר-צף ( מתחרז עם חרצף). |
|
||||
|
||||
צופיקו, מנהר הצופים |
|
||||
|
||||
הוג'י זה עברות מכוער של HUJI האנגלי (כמה חיכיתי לרגע הזה!) |
|
||||
|
||||
נו שיט. אז? (עכשיו תספר לי שנו שיט זה עברות מכוער של no shit האנגלי, ואני אגיד לך to go find who will shake you). |
|
||||
|
||||
הבן אדם חיכה שנים לרגע הזה, המעט שיכולת לעשות זה להיראות מופתע ולהעמיד פנים שלא ידעת... |
|
||||
|
||||
לא שנים, סך הכל שבוע מאז תגובה 260098. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אבל למה הוג'י ולא יוג'י? נשמע (לפחות לי) ידידותי יותר. _ על משקל יו-ברט, יו-סטון, יו-גרנט וכו'. |
|
||||
|
||||
כי אני הוגה את זה הוג'י. |
|
||||
|
||||
כן, הבנתי. השאלה שלי היא למה את הוגה את זה הוג'י ולא יוגה את זה יוג'י? |
|
||||
|
||||
מאותה סיבה שאני כותב דובי באנגלית dubi ולא dooby - כי א. אני ישראלי, וככה נשמע לי הגיוני, ו-ב., כי בצורה השניה זה מכוער. |
|
||||
|
||||
Do be or not do be
|
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מאחר וכל האוניברסיטאות בארץ הן עבריות מה דעתך על: אובי (אוניברסיטה בירושלים) -או- אונים (אוניברסיטת ירושלים) אפשר גם עין- אונים -או- אוי - אוניברסיטת ירושלים ואם כבר בנושא שמות מה דעתך לפתוח מדור חדש ב"אייל" - "ואלה שמות" ובו תחליפים של האיילים למילים שחוקות או הצעת חלופה עברית למילים לועזיות. |
|
||||
|
||||
אם אתה בשוונג, מה התחליף ל TAU? אני מציע 'א"ת' שזה גם 'אוניברסיטת ת"א' וגם 'אין תקציב' |
|
||||
|
||||
1 יחד עם אביב, אאל"ט. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מדהים. ממתי התל אביבים חושבים שצריך להוסיף איזה ציון לתואר "אוניברסיטה", כדי שידעו שמדובר באוניברסיטת תל אביב? הרי מה שמחוץ לתל אביב פשוט לא קיים, לכן אוניברסיטת תל אביב נקראת פשוט *ה*אוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
המדיניות היא, בסה''כ, העלאת התגמולים שהמדינה מקבלת משכ''ל, ושימוש בהם לכיסוי הקיצוצים בתקציב שהפנתה המדינה להשכלה הגבוהה. איך בדיוק זה יעשה, לא מספיק מעניין אותי כדי לאתר לך ''דוגמאות וציטוטים''. |
|
||||
|
||||
המדינה מקבלת תגמולים משכ"ל? הכיצד? חשבתי שהמדינה *מסבסדת* את הלימודים. |
|
||||
|
||||
ניסוח לא מוצלח. הגדלת חלקו של שכ''ל במימון ההשכלה הגבוהה בישראל. |
|
||||
|
||||
כן, אבל זה חלק מהשאלה - מאין יבוא אותו כסף? הוא הרי לא צומח על עצים. אבל אני מבין שאתה לא מעוניין להמשיך בפתיל הזה. נו שיון. |
|
||||
|
||||
הוא צומח בכיסים של סטודנטים. (אני חושב ש) דובי מנסה להגיד שליבנת מעוניינת בכך שיותר כסף יגיע מכיסהם של סטודנטים (ז"א: בחישוב הכולל, ליבנת מעוניינת בהפחתת סיבסוד הלימודים הגבוהים ע"י המדינה). |
|
||||
|
||||
אבל, כמו שאמרתי, זו הסתכלות צרה למדי. הכסף הזה צריך להגיע מהורי התלמידים או מהתלמידים עצמם, עכשיו צריך לראות מאיזה ציבור יגיע הכסף - מהשכבות החלשות או המבוססות, כמה כסף יגיע - אולי לאחר שקלול נגלה שבכלל המדינה צריכה עכשיו לממן *יותר* את מרכיב השכ"ל. וזה עוד לא הכל. לא יעזור- יש אלוהים, והוא בפרטים. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם "אלוהים הוא בפרטים" אבל לא מסכים עם הרלבנטיות של "צריך לראות מה בדיוק יקרה" כאשר מדברים על כוונות. שתי השאלות הבאות הן שאלות מעניינות נפרדות ואני לא מחבב את הנסיון לרתך אותן יחדיו: 1) מה *מנסה* ליבנת להשיג? (לדעתי, הקטנת מימון שכ"ל ע"י המדינה). 2) מה יקרה בפועל, כשנבחן את הפרטים, לאחר מימוש המדיניות של ליבנת? (אולי, מי יודע, באיזו דרך עקיפה, הכבדה על אוצר המדינה). |
|
||||
|
||||
*אי אפשר* להפריד את השאלות. תחת ההנחה שלבנת היא אישה רציונלית, ושהיא מבינה את היחס "סיבה-תוצאה", הרי שמה שלבנת מנסה להשיג הוא התוצאה הצפויה של המדיניות שלבנת מובילה. היא יכולה לשלם לך מס שפתיים ולומר, למשל, שהיא מעוניינת לתמוך בשכבות החלשות, אבל בפועל לנהל מדיניות שתוצאתה הצפויה היא פגיעה בשכבות החלשות. מטרות המנותקות מאמצעים הן מטרות בעלמא, לא מטרות מעשיות. או בקיצור, דיון 1430. |
|
||||
|
||||
נושאים כמו ''הקטנת מימון שכ''ל ע''י המדינה'' או ''לתמוך בשכבות החלשות'' אינם נמנים במסגרת המטרות של ליבנת (שהן מעשיות מאד) אלא, לכל היותר, כאמצעי להשגת אותן המטרות. |
|
||||
|
||||
אפשר ורצוי להפריד את השאלות, תחת ההנחה שלא כולם יורדים לסוף דעתו של "אלוהים" בדיוק באותו האופן. גם אם הם רציונליים ומודעים להקשר סיבה-תוצאה (אפילו אם הם פוליטיקאים). אנשים שונים בוחנים את המציאות בצורות שונות וגם אם שני אנשים רציונליים יורדים לפרטים, הם יכולים להגיע למסקנות שונות לגבי התוצאה הצפויה של אותה הסיבה1. היא יכולה לשלם לי מס שפתיים ולומר, למשל, שהיא מעוניינת לתמוך בשכבות החלשות, אבל בפועל לנהל מדיניות שתוצאתה הצפויה היא פגיעה בשכבות החלשות, תוך כדי כוונה לצמצם את ההכבדה על אוצר המדינה ובכל זאת לנהל מדיניות שתוביל (באופן עקיף, שאולי היא לא היתה מודעת לו) להכבדה על אוצר המדינה (או לצמצום לא אפקטיבי של ההכבדה). בקיצור, לא *אי אפשר* להפריד את השאלות. את הדיון הנ"ל אני מכיר. __________ 1 כמובן שככל שקשר סיבה-תוצאה הוא טריוויאלי יותר ובלתי ניתן לערעור יותר, אני אסכים יותר עם העמדה שלך. |
|
||||
|
||||
אתה חושב שבתור אדם רציונלי, אני אוכל להציג לך תוכנית מלאה כולל כל הפרטים, ואתה תוכל לתת לי תחזית מדוייקת של מה תהיה התוצאה שלה? האם תוכל לחשב במדוייק את השפעת התוכנית על הנכונות של שכבות מסויימות לנסות להתקבל לאוניברסיטה ו/או להעדיף מסלולים אחרים? אתה יכול להעריך במדויק את בריחת המוחות למוסדות אקדמיים בחו"ל? את כל הפרצות שאנשים ימצאו בחוק וינצלו אותו? את המאבקים שיובילו הנפגעים מהחוק וההשפעות שלהם על יישום התוכנית? את החלטות בג"צ בעתירות שיוגשו לו נגד אספקטים מסויימים של התוכנית? לא, אתה לא יכול. אז למה לדעתך הגאון שליט"א לימור לבנת כן יכולה? אה, כי היא פוליטיקאית. |
|
||||
|
||||
במילים אחרות: בני אדם (שזה גם כולל חלק מהפוליטיקאים) אינם MENTATS. היכולת לצפות מה בדיוק יקרה בהינתן X, איננה טריויאלית ובטח שאיננה מספקת פלט Y שיהיה אחיד בין בני אדם שונים (וזה לא משנה כמה כולם חכמים, רציונליים ויורדים לפרטים). זה גם לא מחייב שאם יש הסכמה רחבה על Y, בקרב אנשים רציונליים, אז Y יקרה. החצי ציניקנים יוסיפו שהיכולת של רוב הפוליטיקאים לנתח מצבים מורכבים ולצפות מה יקרה, איננה עולה על היכולת הממוצעת באוכלוסיה. ציניקנים שלמים ייחסו להם יכולות של קקטוס. |
|
||||
|
||||
זה יותר דומה ל-Sir Humphrism מאשר לבלבניזם. מתן תשובה לשאלה לא משום שאתה באמת מעוניין לענות עליה, אלא משום שצריך לענות (משהו) עליה. פיזור משפטים מערפלים, תוך כדי השחלת מושגים שירצו שומעים שונים1 ותוך הפניית מקסימום אנרגיה באי העברת שום נקודה. אני חושב שלא מעניינת אותה המלחמה בבולשביזם ובטח שלא מעניין אותה הערך "כל אחד לפי יכולתו". (על בסיס האינטואיציה הלא מנומקת שלי) מעניין אותה להקים ועדה שתצמצם את הוצאות המדינה על השכלה גבוהה וזאת כהמשך למדיניות האוצר בנושאים אחרים (שזה לגיטימי, אבל מה החשש מלהגיד זאת?). כמו שראית, לא נימקתי את דעתי. זה סימן טוב לכך שאני לא הולך ל"פוליטיקה ואידיאולוגיה" של פרופ' בלבן יחד עם גדי אלכסנדרוביץ' :) ____________ 1 בעיקר קהל היעד של "המפלגה הלאומית-חברתית": מצביעי הליכוד. |
|
||||
|
||||
כמו כמה ממיודעינו באייל, מה שמפריע לשרה הוא בעיקר כל מה שנדמה לה שנודף ממנו איזה שביב ריח של םזילאיצוס. |
|
||||
|
||||
השרה לימור לבנת נפגשה עם נציגי הסטודנטים. Ynet: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3006362,00.h... מקריאת הידיעה אני לא מצליח להבין. האם לבנת שואפת לשכר לימוד דיפרנציאלי המבוסס על הרקע הסוציואקונומי או על מקצוע הלימוד, או על שילוב של השניים? בין הפותרים תוגרל מלגת לימודים. |
|
||||
|
||||
אם הבנתי נכון הרעיון הוא כזה: 1. שכר לימוד ריאלי - לדוגמא, סטודנטים לרפואת שיניים ישלמו יותר מאשר סטודנטים לארכיאולוגיה (קרי-הפסקת הסבסוד הגורף) 2. מתן הלוואות וסבסוד לתלמידים ממעמד סוציו אקונומי נמוך (סבסוד לאנשים, לא לאוניברסיטה) בכללי, נשמע די סביר, וודאי שהרבה יותר סביר מההזיות של "לימודים חינם". |
|
||||
|
||||
אתה בעד סבסוד (לא הלוואות, סבסוד) מכספי הציבור לאנשים על סמך מדד סוציואקונומי? והקמת מנגנון בירוקרטי לצורך בדיקת הזכאות לסבסוד והלוואות, אה-לה בט"ל למשל? קראתי נכון? |
|
||||
|
||||
א. אני עושה שיקול פשוט, המערכת הנוכחית גם לא משיגה את היעדים הנומינליים (חינוך טוב והענקת הזדמנות טובה למעוטי האמצעים) וגם מבזבזת המון כסף. השינויים המוצעים (בהנחה שהבנתי נכון) הם בהחלט שיפור, הן במובן של איכות החינוך והן במובן של הענקת הזדמנויות יותר טובות. ובנוסף על הכל, יעלה פחות. אז זה בטח עדיף. לא? ב. אין שום צורך במנגנון בירוקרטי חדש. אפשר להשתמש בעוולה הקרויה "ביטוח לאומי" לצורך קביעת הזכאות - הם כבר מצויידים בכל הנחוץ כדי לקבוע את מעמדו הסוציו אקונומי של אדם. ג. אני מאוד מקווה שעיקר העזרה תתבטא בהלוואות. זה גם פתרון מוסרי הרבה יותר (הלקוח משלם) וגם חסין בהרבה לקיצוצים מתוכניות סבסוד רחבות הקף כמו זו המונהגת היום. |
|
||||
|
||||
יותר פשוט, באוניבסיטה יהיה מדור ליד מדור שכר לימוד שיקרא ''מדור סיוע''. מי שחושב שמצבו הכלכלי מצדיק סיוע במימון לימודיו, יפנה אל המדור הנ''ל עם מסמכים המפרטים ומוכיחים את מצבו הכלכלי ואנשי המדור יכריעו (ע''פ התקציב, ע''פ כמות הפניות ואפשר גם ע''פ השגיו האקדמיים של הפונה) האם להשתתף במימון שכר הלימוד ואם כן, באיזה אופן ובכמה. למעשה, המדור הנ''ל קיים ואני אף פניתי אליו בכל שנה משנות לימודי לתואר הראשון בבקשת סיוע ואף פעם לא הושבתי ריקם. |
|
||||
|
||||
פרופ' מנחם מגידור, נשיא האוניברסיטה העברית, מציע לוותר על סבסוד שכר הלימוד. |
|
||||
|
||||
1. מבית (ות"ת) יחלקו עליו, אז הוא מגייס תמיכה באופוזיציה (האוצר, המכללות). 2. כמו אותו דרשן, גם הוא כבר פעל אצל העניים שיסכימו לקבל. 3. זו אבן שקשה להוציא מהבאר. 4. הוא לא נסוג מציר פילדלפי (התמיכה במחקר). 5. משאל עם לא יהיה. |
|
||||
|
||||
זה קצת מצחיק שמגידור חושב שאת הכסף שיחסך המדינה תעביר למימון המחקר. טוב, הוא לא פוליטיקאי... |
|
||||
|
||||
טוב, הוא לא פוליטיקאי, כלומר הוא טועה? |
|
||||
|
||||
כמובן. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נו, משפטים. משעמם להם. למיטב ידיעתי, בשאר הפקולטות אפשר להפיץ סיכומי שיעור באופן חופשי. |
|
||||
|
||||
להפיץ או למכור? |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני זוכר (בתור מי שמעולם לא קנה מהתאים שום סיכום ושום כלום), המחיר שגובים התאים עבור הסיכומים הללו הוא מחיר עלות של צילום הדפים (פעם גם חישבתי, וזה יצא לי בתחום הטעות הסביר עבור חישוב בראש1). 1 שלי |
|
||||
|
||||
ואם למכור, זה רע בעיניך? |
|
||||
|
||||
לוקח הרבה זמן להכין שעור במשפטים (וזה עוד בלי הוכחות). הייתי מצפה שמרצים ישמחו להפיץ את מערכי השעור שלהם בחינם, לתועלת הסטודנטים; אבל אם יש מי שמרוויח מן השעור, אין שום סיבה שהמרצה יוותר על זכויות היוצרים שלו. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
''האוניברסיטה הודיעה שתפעל לתיקון הליקויים''. אני מוכן להתערב שאיש לא יועמד לדין פלילי בפרשה זו. |
|
||||
|
||||
המרכז להוראת המדעים, בניין לוי |
|
||||
|
||||
באתר קיוונים ציטוט מייצג "תהייה הסיבה אשר תהייה, נראה ברור מאליו כי בעוד שלשכר לימוד גבוה יש השפעות שליליות על קבוצות מעוטות-יכולת מסוימות, במכללות ובאוניברסיטאות האמריקאיות, הרי ששכר-לימוד נמוך בהרבה באירופה, לא הוביל לתוצאות טובות יותר. מדינה כמו גרמניה לא משיגה רמה גבוהה יותר של שוויון בנגישות להשכלה על ידי ויתור על שכר-לימוד." הסבר אפשרי לתופעה, הורדת מחיר המוצר מעלה את הביקוש. מאחר וההיצע מוגבל (מחמת חוקי הפיזיקה האכזריים) נוצר צורך למיין את הסטודנטים לא על פי מפתח של נכונות לשלשל כמות כסף נכבדה לקופת האוניברסיטה אלא על פי פרמטרים "אובייקטיביים" כמו פסיכומטרי. למרבה הצער אותם פרמטרים "אובייקטיביים" מהווים חסם יעיל בהרבה בפני בני השכבות החלשות - יותר קל להשיג מאה אלף שקלים על ידי חסכון או הלוואה מאשר להשיג 750 בפסיכומטרי. כמובן שיש הסבר ציני יותר, אחד מהפרמטרים עשוי להיות מסוג וויטמין פי - חסם שהוא עוד יותר יעיל במניעת הגישה לחלשים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |