בתשובה לד''ר בר ביצוע, 18/11/04 0:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אי אפשר. אבל אפשר לשאוף למינימום של השפעה, למשל ע''י יצירת אי-תלות בין התגמול הכספי לחוקר לבין תוצאות מחקריו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. איך אני בדיוק יוצר את האי-תלות הזאת? לבוטומיה? עוצמים עניים וחושבים מחשבות טובות? ברצינות, אם אפשר לקבל שכר (סביר למדי, כך יש להניח) עבור ביצוע מחקרים שאיש איננו בוחן את תוצאותיהם אזי בעצם אפשר לקבל שכר סביר עבור *אי ביצוע* מחקרים (ע"ע ג'ורג' בסיינפלד). לא? אולי זה לא חשוב? בוא נניח שפתרנו את זה באורח פלא, סביר להניח שמשרה מעין זו היא עדיין אטרקציה לא קטנה לכל חוקר, גרוע, בינוני וטוב. מאחר ומספר המשרות מצומצם (כלל א' - כמות הכסף איננה אינסופית) סביר להניח שהתחרות על המשרות תהיה סוערת למדי. איך בדיוק מחליטים מי מקבל את המשרה? ועוד שאלה כללית, האם המטרה כאן היא אספקת משרות לחוקרים או קידום המחקר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר פשוט להסתכל באוניברסיטאות היום, שאין בהן שכר דיפרנציאלי. להערותיך. 1. למה איש אינו בוחן את תוצאות המחקרים? פשוט התגמול אינו כספי. 2. מחליטים מי מקבל את המשרה לפי שיקולים אקדמיים, כמו היום. אני לא ממש מכיר את המכאניזם. 3. "קידום המחקר", למרות שאני לא מצליח להפריד בין אספקת משרות לחוקרים לבין קידום המחקר. איך עושים את זה? לבוטומיה? עוצמים את העיניים ומחקרים מתבצעים ללא מגע יד אדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז שביתת המרצים האחרונה יש מרכיב שכר (באזור ה- 15%) שמבוסס באופן מדורג על עמידה בקריטריונים כגון: פרסום שני מאמרים בשנה לפחות, הצגת עבודות בכנס בינלאומי, חניכה של מספר סטודנטים לתארים מתקדמים, קבלת מענקים מקרנות חוץ, וכו'. שמעתי ביקורת על השיטה, שלפיה הכוונה המקורית היתה לתת תוספות עידוד גבוהות יותר למספר קטן יותר של חוקרים, אבל איגודי הסגל משכו לכיוון של תוספות קטנות ליותר חוקרים; בפועל (כך שמעתי) מקבלים תוספת חלקית או מלאה כ- 70% מחברי הסגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מסתכל על האוניברסיטאות היום, אני לא בטוח שזה משהו כל כך מוצלח שהרי על זה בדיוק אנחנו מדברים. מה שאתה אומר זה שבעצם צריך לשמור על הסטטוס קוו, בכל מחיר - שינויים מבניים אינם באים בחשבון, לכל היותר יש להגדיל את התקציבים (למעשה, זה השינוי היחידי שאני מניח שלא יתקל בהתנגדות - מלבד זאת של אלו שמשלמים). 1. מהו התגמול הלא כספי שנותנים? לשם מה הוא נחוץ? (האם אנחנו רוצים לכוון את המחקר לכיוון מסויים?) 2. האם אפשר לפטר? מהם השיקולים? 3. אם המטרה היא אספקת משרות לחוקרים, המערכת שאתה מציע היא אידאלית. אם המטרה היא קידום המחקר אזי נדמה לי שתצטרך למצוא דרך למשוך את החוקרים הטובים יותר, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כמובן שאפשר לפטר. השיקולים הם אקדמיים. חוקר שלא פרסם שום דבר במשך שנה, ולא יכול להביא הוכחות לכך שאוטוטו הוא הולך להוציא ספר עב-כרס ופורץ דרך שעליו עמל במשך השנה הזו, יכול לעוף, מבחינתי. לפני שתקפוץ על כך שחוקרים יפרסמו זבל - הביקורת כאן היא של כתבי העת. כעקרון, זבל לא אמור להתפרסם, ולשם כך קיים מנגנון ה-peer review. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אקפוץ עם שום דבר, יהונתן הוא זה שרוצה לנתק בין הביצועים לתמורה הכספית. אם אפשר לפטר את ה''בטלנים'' אזי שיש איזשהוא קשר, ברמה הבסיסית ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שצריך לנתק את הביצועים מהתמורה הכספית, אלא בהקשר של שכר דיפרנציאלי. אם חוקר לא עומד בדרישות-סף מסוימות, אין לי בעיה שהוא יפוטר. אני גם לא מתנגד בתקיפות לתגמול מיוחד לחוקרים מיוחדים (למעשה, זה קורה גם היום, אפילו אם זה לא תמיד מבוטא בתלוש המשכורת). בין זה לבין לבסס את המערכת האקדמית על שכר דיפרנציאלי בהתאם ל''ביצועים'', המרחק רב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל רעיונות כמו שלך האקדמיה באירופה לא מגרדת את האקדמיה בארה''ב. להוציא את אנגליה שמעבירה את שיטת הניהול של המוסדות האקדמים שלה לשיטה האמריקאית. ובגלל זה כל המוחות הטובים נוהרים לארצות הברית. בקיצור, השאיפות שלך יפות, אבל לא מציאותיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(במידה שהטענה הזו נכונה,) זה לא בגלל הדיפרנציאליות של השכר בארצות-הברית, אלא בגלל הגובה שלו (אפילו ברמות הנמוכות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל באמת. עוד כמה בונוסים לחוקרים והיינו פותרים את בעיית המדידה (ואם היינו מורידים את שיעור המס אולי היינו פותרים גם את משמעות החיים). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |