בוטל שידור הסרט ''החווה הסינית - רשומון'' הערב בערוץ 2 | 1917 | ||||||||
|
בוטל שידור הסרט ''החווה הסינית - רשומון'' הערב בערוץ 2 | 1917 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
כל מי שהזדמן לו העונג המפוקפק להפוך חבר במה שמכונה "משפחת השכול" מכיר את האבסורד הזה פנים ואחור: השכול כדרך הבטוחה והנוחה ביותר לסתום את פיהן של המשפחות השכולות. תשאלו את עצמכם לרגע: כששקלאר מדבר על כך ש"יום הזכרון הוא יום של לכידות, הזדהות עם הנופלים ללא שום הסתייגויות" מאילו הסתייגויות הוא חושש בדיוק? האם החשש הוא מכך שהזדהותו של "הקולקטיב" עם הנופלים תפגע אם יוטל ספק בשיקול דעתם של המפקדים ששלחו אותם למות? אם בכלל, ההיפך יהיה הנכון. חוסר הטעם במותם רק יגביר את הצער. מה ששקלאר ופונקציונרים דוגמתו חוששים אינו מפגיעה במשפחות השכולות אלא מפגיעה במושג "השכול" אצל "הקולקטיב" הישראלי. לא "כיבוד הנופלים" עומד לנגד עיניו – שהרי אין בסרט דבר שיפגע בכבודם – אלא קיום ההכשר המתמשך לייצור הנופלים הבאים בתור. לא הטומטום הקדוש שהיה אבא שלי לנגד עיניו אלא הטומטומים שיבואו אחריו. שלושים ושנה וקצת אחרי שהצטרפתי לאגודת השכול אני יכול להגיד בצורה גלויה: מבחינתי ומבחינת כל מכרי אין ביום הזכרון שום אלמנט של לכידות, הזדהות או זיכוך. הדבר היחיד שאני יכול להרגיש הוא ביזוי מתמשך ונוזל פושר נושר מלמעלה. אני לא חושב שזה גשם. |
|
||||
|
||||
יום כיפור? למה טומטום, דרך אגב? |
|
||||
|
||||
א. כי הוא לא היה צריך להיות בצנחנים מלכתחילה מטעמי בריאות. ב. כי הוא ''רימה'' כדי להתקבל לשם ולהשאר שם. ג. כי הוא כבר הכפיל את שירותו המקורי במילואים בתוך שנים ספורות. ד. כי הוא כבר שוחרר מהצנחנים בגלל זקנה יתרה. ה. כי הוא התעקש להתנדב ליחידה הישנה. ו. כי הוא התעקש להמצא במקום בו מצא את מותו. ז. כי ההתעקשות הזו הייתה מיותרת. ח. כי טמטום מזוקק ואדישות מוחלטת לחיים של מנהלה ומפקדים הובילה להיווצרות הסיטואציה הבסיסית שבה הוא התעקש. |
|
||||
|
||||
בתשובה ללודביג ונ"ל מטעם הז"ל לא אוכל להשיב בשמו של הנ"ל בנו של הז"ל.אך אשיב בשמי בלבד.הטומטום או האהבל הוא גם אני.הייתי שם.כשם שהייתי בכל מלחמות ישראל ומבצעים אחרים מאז נובמבר 1965 ועוד הרבה אחרי מבצע של"ג.למה טומטום או אהבל או כל כינוי אחר? בגלל התוצאה! התוצאה היא העם והמדינה.אלה אינם הדברים עליהם חלמתי ולחמתי.למזלי יצאתי מכל ממעשי בשן ועין. תגובתי אליך הנ"ל.גם אני טומטום.אגב בקרב ההוא היו קצינים ולוחמים שהיו גרועים מאיציק מרדכי. |
|
||||
|
||||
אולי לטובת הביקורת, דווקא נושאים פתוחים לוויכוח (כמו קרב "החווה הסינית") עדיף שיידונו לא ביום הזיכרון על מנת שיהיה ניתן לקיים דיון ענייני ללא המשקולת הקונצזיוסיאלית של יום הדיכרון? |
|
||||
|
||||
כן? מתי בפעם האחרונה ראית דיון בנושאים פתוחים לויכוח מתנהל שלא ביום הזכרון? מתי בפעם האחרונה הוא היה אפקטיבי במובן שהוא גרם לשינוי התייחסות או לכינון חסם להתקדמותו או להישארותו של אחד מבעלי הפלאפלים במקומו? |
|
||||
|
||||
[אורי מילשטיין מפיץ את הקטע הבא בדואר אלקטרוני; איני מכיר את מילשטיין ואיני יודע דבר על הקרב בחווה הסינית, אבל ודאי יהיו קוראים שהטקסט המצורף יעניין אותם] *************************************************** מצורף מכתבו של מפקד מחלקה בקרב החווה הסינית, חזי דחבש, לפקודיו שנותרו בחיים. ראוי לקרוא את המכתב, בייחוד לאור העובדה שהקרנת הסרט: "החווה הסינית" של ניר טויב בוטלה ברגע האחרון עקב לחצים שהופעלו על הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בישראל. ביטול הקרנת הסרט הוא ביטוי נוסף לתרבות המיתולוגית בישראל שמונעת מן הישראלים להבין את המציאות המלחמתית שבתוכה אנחנו מצויים מאז הקמת המדינה, ואחראית לנוהג של אי איתור ליקויים ואי הפקת לחיים בישראל. עלינו לזכור: מי שלא הפיק את לקחי קרב לטרון במלחמת העצמאות שילם את המחיר בקרב המיתלה במבצע קדש; מי שלא הפיק את לקחי קרב המיתלה שילם את המחיר בקרב גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים; מי שלא הפיק את לקחי קרב גבעת התחמושת שילם את המחיר בקרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים; מי שלא הפיק את לקחי קרב החווה הסינית, שילם את המחיר בקרב עין זחתלא במלחמת לבנון; מי שלא הפיק לקחים מקרב עין זחלתא שילם את המחיר בתבוסות ישראל במלחמת דרום לבנון נגד החזיבאללה, באינתיפאדה הראשונה ובאינתיפאדה השנייה. עד שלא נשבור את תרבות המיתוס נשלם עוד ועוד מחירים כאלה. דברים מפורטים על כך אמרתי ברדיו קול הלב, שקישור אליו נשלח אליכם הבוקר. בלא מורא אורי מילשטיין -----Original Message----- To: אורי מילשטייןFrom: cam10@bezeqint.net [mailto:cam10@bezeqint.net] Sent: Sunday, April 25, 2004 8:03 AM Subject: האם יוקרן הסרט על החווה הסינית? הניחוש שלי לא !!! ושוב חוזר הניגון שלום חברים הרשו לי לנחש שהסרט שהכין ניר טויב על החווה הסינית, לא יוקרן בסופו של דבר שוב ישתמשו בנימוקים לא ראויים שלושים שנה שאני טוען וחוזר וטוען שלא היה תחקיר גדודי על אותו לילה נורא בחווה הסינית פלוגה ב' של יקי לוי, שהיה לי הכבוד להימנות על מפקדיה, לא תוחקרה מעולם הפלוגה הזו קיבלה את מכת האש הראשונה המ"פ ויתר הפלוגה קמו והסתערו ולאחר שנשברה ההסתערות פקד עלי יקי ז"ל לקום ולאגף איגוף ימני עמוק ולקפל את העמדות המצריות מימין לשמאל מחלקה 1 אזרה עוז בנפשה וקמה ממקומה בצעקותיו ובדרבונו של סמל המחלקה נעים הי"ד כאשר לידי רצים גקי חכים הי"ד אייל רז הסמ"פ איגפה והסתערה עד להיאחזות בפאתי היעד של המיתחם הדיבזיוני כאשר הבחנתי באיזה צבא עצום אנו נתקלים, דיווחתי למג"ד (יקי כבר נהרג בשלב הזה) כי יש כאן צבא שלם הכולל טנקים מקלעים ומאות חיילים המחלקה שלי לא יצאה מהמיתחם הדיבזיוני, כאשר כל הגדוד כבר יצא בשל כך שלא קיבלה פקודת נסיקה כלל ועיקר מצד אחד ומצד שני היו חייבים לטפל באייל רז שהיה פצוע קשה מאוד ואי אפשר היה להוזיזו בשל כך שהיה פצוע בטן כך יצא, שחלק מהמחלקה חולץ על ידי נגמ"ש יחד עם הפצועים ובינהם יוריק ורטה, אייל רז ועוד מספר פצועים וחיילים ובינהם גם בנצי עציון אבל לא היה מקום יותר גם על סיפון הנגמ"ש ליתר הלוחמים שהיו כ- 11 לוחמים בניגוד לכל מפקדי הגדוד, היחיד שהיה איתי בקשר בכל אותן שעות היה עוזי יאירי ז"ל אשר דאג להעמיד לרשותי סוללת ארטיליריה אשר בעזרתה החזרנו את המצרים לעמדות שלהן רק בערב 18 שעות לאחר תחילת ההתקלות ובזכות בחור אמיץ בשם יהודה חדד מהחרמ"ש שהתנדב להיכנס עם נגמ"ש ותחת אש כבדה מאוד הגיע עד אלינו והוציא את כולנו בשלום מהתופת אני קובע שוב, מעולם לא נשאלתי, למה נשארנו במיתחם ומעולם לא נשאלתי על ידי אף אחד מהגדוד לרבות מפקדו כיצד, למה ואיך חולצנו מהתופת מעולם לא היה תחקיר ולכן הניחוש שלי שהסרט לא יוקרן וייעשה כל מאמץ עתידי למנוע את הקרנתו אודה לכל תגובה חזי דחבש רצ"ב הקישור המסביר על הסרט ביום שישי 24.04.04 תתקיים הקרנת הסרט "החווה הסינית-רשומון" בשעה 14:00, במרכז עינב לתרבות בתל- אביב ולאחריה פאנל יום ג' 20.04.2004 סרטו של ניר טויב, באורך 80 דקות, אשר הופק ע"י הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו , ישודר בערוץ 2 בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. תקציר הסרט: אפוס תיעודי רחב יריעה המעמת את גיבוריו של קרב החווה הסינית ממלחמת יום כיפור עם המיתוס שנוצר, עד כמה ממשיך האתוס להשפיע שלושים שנה מאוחר יותר על החברה הישראלית בכלל והמעורבים בקרבות ההם בפרט. מי יצא משם עם משא האשמה ומי זכה בתהילה. לכאורה, אומרים שמדינת ישראל שהתעוררה למחרת המלחמה הזו, היא אינה אותה מדינה שהכרנו קודם לכן- מדינה שהייתה מוכה בשיכרון הניצחון הגדול של ששת הימים, נסמכת על קונספציות צבאיות ומדיניות שגויות והנה הפתיעה אותה מלחמת יום כיפור ויצרה בחברה הישראלית שבר סורי-אפריקאי עם סכנה תמידית לרעידת אדמה. הדור של חטיבה 80 החווה הסינית ("הסיפור שלא סופר") הם כבר בני 65-70 - דור הסבים, מה הם הנחילו במורשתם לדורות הבאים? דור חטיבה 35 עוד מעט בני 50, האם המלחמה הזו שינתה כליל את מסלול חייהם? הסרט מנסה גם להבין מדוע אין תרבות תחקיר בצה"ל, מדוע מעולם לא הוסקו המסקנות הצבאיות, האם למעשה חוסר היכולת שלנו לגעת במיתוסים שלנו יוצרים אתוס שמוביל בהכרח לכך שלכל דור ודור יהיה את "החווה הסינית" שלו. |
|
||||
|
||||
מעניין אותי למה הכוונה ב"אין תרבות תחקיר בצה"ל". מה זו "תרבות תחקיר"? |
|
||||
|
||||
שרגילים לחקור כל אירוע לא-מוצלח ולחפש מה לא עבד כמו שצריך כדי שאפשר יהיה לתקן, תוך חסינות מוחלטת מפני תביעות משפטיות. פעם היה כזה בצבא וגם בבתי החולים. |
|
||||
|
||||
גם אירועים כן מוצלחים, באמת או רק על פניהם, היה נהוג פעם לחקור. (או לפחות זה היה המיתוס). |
|
||||
|
||||
אני מציע לך לקרוא את הספר של מילשטיין[*] על מלחמת יום הכיפורים. הוא תוקף שם בחריפות את הצמרת הבטחונית והמדינית של ישראל במיחוד בנושא הפקת הלקחים. אמנם אני לא חושב שזה דבר יחודי לישראל - רשת האולד בויס שדואגת לעצמה - אלא שלפי מילשטיין התהליך הזה הפך להיות עמוק יותר בקרב צה"ל. ספר יותר טוב בנושא, גם מבחינת אופן הניתו וצורת הכתיבה, הוא ספרו של פדהצור הבוחן את דרכי קבלת החלטות בממשלת אשכול בתקופת מלחמת ששת הימים. פדהצור כותב כבר שנים במאמריו בהארץ על הבעיה הכרונית של חוסר המקצועיות הצהלית. [*] לקרוא תוך התעלמות מכמות הבררה, חיסולי חסבונות אישיים, סטיות מרירות לניפוח האגו, קישורים היסטוריים מגמתיים, סיגנון שלפעמים נקרא כמו "זרם התודעה" של תיכוניסט מתוסכל. |
|
||||
|
||||
אי אפשר ללמוד מן ההסטוריה,כי היא איננה חוזרת על עצמה. |
|
||||
|
||||
בלה בליסימה. אכן כן. את צודקת,יודעת,ומבינה.גם ''הם'' יודעים זאת.אך ''הם'' עושים מזה קריירות. |
|
||||
|
||||
מן הסתם גם סאנטיאנה שטען כי ''מי שאינו לומד מן ההסטוריה נדון לחיות אותה שוב.'' |
|
||||
|
||||
תגובה לאייל האלמוני. על פי אותו היגיון של לימוד לקחי העבר ע"מ למנוע את אסון העתיד.בוא נמשיך ונתגלגל לאחור. מי של הפיק את לקחי חורבן בית ראשון שילם בחורבן בית שני. מי שלא מפיק את לקחי חורבן בית שני מפיק את חורבן בית שלישי.חורבן זה אגב נמצא בהתהוותו.הלוואי שאתבדה. לא ראיתי הפקה של יזם כזה או אחר בתחום התקשורת בצורך בדיון ציבורי בהשתתפות ראשי המפלגות הציוניות של ימינו בשאלות כיצד נפיק עמוד שדרה למדינה האמבית בה אנו חיים.או כיצד נמנע את האסון הממשמש ובא. צורך בדיון תחקירי בקרב החווה הסינית או בכל תבוסה ישראלית אחרת,הוא צורך חיוני.אין ויכוח.אך הוא צריך להתקיים במסגרות המתאימות,ולא במדיות.אני גורס אגב שגם במקרים של הצלחות ישראליות יש לקיים חקירה ודיון בשאלה מה בדיוק גרם להצלחה? כאשר בא אדם מתחום התקשורת ומפיק סרט העוסק בתבוסה ישראלית בקרב כזה או אחר,ומביא לצורך כך סוללה של "מומחים" וכולם עוסקים בכירורגיה של התבוסה המסויימת וכולם טוענים שהייתה זו איוולת לשלוח אנשים אל מותם לשווא.הם אינם ולא יפיקו תועלת.לא למדינתם ולא למשפחות השכולות.הם רק פותחים פצעים בלב ובנפש שכבר הגלידו ומזהמים אותם. התועלת היחידה שתופק היא תהילתם הרגעית ויצירת רקורד אישי בתחום התקשורת של המפיקים. פשוט נפלא! אייל אלמוני. במלחמה,כל קרב משפיע על קרב אחר שיכול להתרחש במקום אחר. יש גם קרבות מתוכננים אבודים מראש,שאליהם המצביאים שולחים את חייליהם אל מותם בוודאות מוחלטת.קרב כזה היה בפשיטה על דיאפ במלחמת העולם השניה.אינני טוען שקרב החווה הסינית היה כזה.אך בכל מלחמה יש מצבים בהם המצביאות מגיעה למסקנה שגזרה מסויימת(למשל גבעה)דרושה לצורך מבצעי,והם שולחים כוחות לכיבוש המקום,ובמקום מסתבר שהאוייב חזק מדי,ולא ניתן יהיה לכבוש את היעד.כך אגב היה בעיר סואץ באותה מלחמה.במקרה כזה מתבצעת נסיגה לנוכח עדיפותו של האוייב.כך היה בחווה הסינית.הכשלון בחווה הייה כמו בכל המלחמה כשלון מודיעיני בעיקרו.צה"ל לא נערך להתפתחויות הטיליות לקראת אפשרות של מלחמה חדשה עם הערבים אחרי מלחמת ששת הימים.נכון.רבים בצה"ל כמו רוב רובו של הציבור בישראל סברו שמספיק ונעשה "בוווו" והערבים יחלצו נעליים ויברחו. אגב.בתנאים שלפני עידן הטילים.היינו מביסים את המצרים בחווה הסינית על פי תורת הלחימה של צה"ל דאז.אך כידוע "הטילים כופפו את זנב הטנק",ולפני כן הם כופפו את זנב המטוס.הכשל המודיעיני היה גם אסטראטגי וגם טקטי. התבוסה בחווה הסינית היית פועל יוצא של שני כשלים אלה. דהיינו.הכשל המודיעיני האסטראטגי היה בכך הקהיליית המודיעין לא הייתה מודעת להתפתחות הטילית הטקטית יבשתית של צבאות ערב (הסאגר,תכונותיו וכמויותיו).וכמובן כשלון מודיעיני טקטי שהיה ברמת השטח בגזרה.על אלה ניתן להוסיף את הלחץ בו היה שרוי חיל האויר שלא היה פנוי לבצע מודיעין טקטי של זמן אמת עבור הכוח הקרקעי,ועל זה יש להוסיף את המטריה הטילית הנ"מית של המצרים,וקיבלת מתכון לתבוסה.זה הסיפור כולו,ומזה הפיקו לקחים.אני יודע כי הייתי מבין המפיקים.כל דיון חוזר ונשנה בעניין החווה הסינית יעסוק רק בסיפורים האישיים של לוחמים כאלה או אחרים.הפקת הסרט הנ"ל היא לדעתי הפרטית מגמתית אישית ותו לא,ופועל יוצא מכך היא פותחת ומזהמת פצעי לב ונפש. |
|
||||
|
||||
הכוח של קודקודי הקרב בחווה הסינית גדול יותר פי כמה וכמה מהכוח של אורי מילשטיין. הם ממילא כבר הצליחו להוזיז אותו מכל מקור של כח כלכלי רק בגלל שיש לו פה גדול והוא לא מפחד להגיד את האמת צנחן במילואים חטיבת משחררי ירושלים |
|
||||
|
||||
אהלן אורי. ברוך השב לאייל. |
|
||||
|
||||
הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, החליט לאשר את הפצת המחקר הצבאי על מלחמת יום הכיפורים. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
||||
|
||||
ישראלים רבים (כאורי מילשטיין)מאמינים כי חיטוט פומבי בפצעים לאומיים יביאו מזור לנפש הלאומית הקולקטיבית,ובוודאי שלוות נפש למשפחות שאיבדו את יקיריהם עקב מחדלים צבאיים מודיעיניים,וע"י ניפץ מיתוסים לאומיים. דוגמאות:יהודי נפלא בשם פרופ' יהושפט הרכבי הביא לנפש הישראלית מנוחה בקביעותיו שיוסף טרומפלדור קילל ברוסית משהו כמו "יופ פויו מאט" במקום "טוב למות בעד ארצנו". עוד הוסיף (הרכבי):בר כוכבא היה "פסיכופט". נפלא,כביר,ונפש נערי ישראל גאתה בידיעה שגיבוריו המיתולוגיים היו פראיירים וחולי נפש. אך הדטרגנט (חומר הזיכוך) הלאומי לא אזל אצל הרכבי. הוא רק הועבר לסניטרים לאומיים אחרים.פרופ'ישעיהו ליבוביץ,ד"ר מאיר פעיל,חסיד התואר השני טדי כץ,וענונו,ואפשר למנות עוד רבים אחרים.בכך שאני מזכיר את וענונו איני כורך אותם עם האישים המכובדים אותם הזכרתי לפניו.הוא (וענונו נברא במדמנה היהודית) האחרים לדעתי רק חשבו שהם עושים נכון "ביציאות לשונם",ושגו. את מר מילשטיין אני מכיר שנים לא מעטות.אני מכיר הכר היטב את דעותיו אואת פרסומיו,וגם הוא לדעתי שוגה.שכן.הפקת לקחים מתקלות במבצעים צבאיים חייבת להתקיים.אך רק במוסדות הנוגעים לדבר.דהיינו,מראש פירמידת הפיקוד העליון דרומה לאגף המבצעים,מח' ההדרכה (פו"מ קורסים גבוהים מחטי"ם מגדים)ועוד כמה אגפים בצבא,וכל זאת דרך מח' המחקר וההיטוריה הצבאיים.לדעתי יש להקים מחלקה מיוחדת במשרד הנכון בממשל.הנוגעים בדבר יודעים היכן).אך כל מערך הפקת הלקחים חייב ואני מדגיש חייב.להישאר במסגרת הצבאית,ואגב מר מילשטיין,כל צבא בעולם,ולאורך כל ההיסטוריה הצבאית,ועד היום הזה ממש במלחמת ארה"ב בעירק. מתרחשות תקלות על אף האמצעים הטכנולוגיים נוסח מלחמת הכוכבים.תמיד היו ותמיד יתרחשו כשלים ומחדלים צבאיים.אך דברים אלה אני מסכים שיש תמיד ללמוד מן העבר. היות ומר מילשטיין ומפיק הסרט מבקשים לזכך את הנפש הישראלית,ולהביא סוף סוף שלווה למשפחות השכולות מן החווה הסינית,והביא מנוחה לרוחות המשוטטות של קורבנות המחדל הנ"ל.אך יש עוד כמה משפחות ונשמות חסרות מנוח מכשלונות מבצעיים שמר מילשטיין מכיר אותם אישית.אז אולי כדאי גם לנבור בפצעים הנ"ל. חברים.אין כל תועלת בחיטוט אשר בפצעים הלאומיים.ההיפך.זה רק פותח אותם וגורם לדימומי לב ונפש... לכל מי שמעוניין.אני ממליץ לקרוא את ספרו של ד"ר (אל"מ) עמנואל וולד."קללת הכלים השבורים",ויבין משהו. |
|
||||
|
||||
פשוט צריך לתלות את מילשטיין, מאיר פעיל ושאר אלה שהזכרת ולא הזכרת. כך ורק כך יבואו מזור וזיכוך לנפש הקולקטיבית הכואבת והדווייה. כך יבואו שקט ושלווה לפירמידת הפיקוד מדרומה ועד צפונה, והעם יוכל לשים מנגלים על האש מדן ועד אילת ולהיות רגוע מאויבים פנימיים וחיצוניים ולצפות כולו מקטון ועד גדול במצעד הלהקות בהנחיית דודו טופז. זהירות, פשיסטים מסתובבים ללא מחסום. |
|
||||
|
||||
מעניין מה מילשטיין ופעיל יגידו כשישמעו שכרכו אותם ביחד... |
|
||||
|
||||
תגובה לחייזר המכובד והסרבן הנקלה. חייזרבן.אתה טועה.אני לנינסט,ואם לא שמת לב, אז תגובתך מלמדת שאתה פשיסט הלובש עור של נאורות. לצורך הזהירות של נאורים כמוך,יש לשים מחסום לבעלי דעות כשלי.אולי זמם או אולי לעקור את לשונם. אינך טוב ממני.אני מודה שבמשטר לטעמי אנשים כמוך היו נשלחים לגלות.ארצות זרות או גולאגים.ואולי גם למקומות אחרים. |
|
||||
|
||||
שאני אענה? אני יכול לרדת לרמה שלך, ויש לי מצב רוח טוב לעשות את זה. אבל המערכת לא תאהב את זה, אני חושב, והודעות מסוג "התגובה לא נמצאת במערכת" אינני אוהב לקבל. |
|
||||
|
||||
לא "חיטוט בפצעים לאומיים", ולא "מזור לנפש הלאומית הקולקטיבית". דמוקרטיה. דמוקרטיה, שמעת עליה? דמוקרטיה זאת הארץ הזאת שבה השלטון אמור להתייחס אל אזרחיו כאל אנשים בוגרים בנפשם, שאם הם יכולים למות למען המולדת הם גם יכולים לדעת עליה את כל האמת - מה רע ומה לא נכון ואיפה נעשו שגיאות. דמוקרטיה, זאת הארץ הזאת שבה דווקא בירור *כל* האמיתות, לא רק אלה העוסקות בשמש הזורחת ובפרחים הפורחים - בירור *כל* האמיתות - גם הקשות שבהן - לא נשאר בחדרים אפופי עשן, בועדות אפלוליות של שמור-על-אשכיי-ואחזיק-את-ביציך. אני צריך לספר לך על אור השמש המחטא? |
|
||||
|
||||
יש לך בעיה עם הבנת הנקרא.אירוני(ברזל)מוס(אייל). וואלה שמעתי את המילה הזאת.אני גם יודע שיש פה ושם כמה דמוקרטיות.אבל בישראל שיש דמוקרטיה לא שמעתי.אני יודע שיש כאן(בישראל)חופש הבעת הדעה.(שרבים מן הדמוקרטים כמוך היו רוצים שאנשים כמוני לא יביעו,ואולי גם לשים מחסום לפי)ואני מנצל זאת,ואגב שום דבר מדברי לא סתר או סותר את הדמוקרטיות שלך.אך זה שבישראל יש דמוקרטיה?לא שמעתי. שמעתי שאנשים "דמוקרטיים"הולכים פעם בפרק זמן מסויים לקלפי.שמים פתק למען מפלגה מסויימת,ובזה מסתכם ההליך הדמוקרטי.מה שקורה אח"כ לא אדע לכנות בשם.אך בוודאי לא דמוקרטיה. תיקון שגיאות כן.לאור השמש כן.אך מה איכפת לאנשים כמוך שגיאה קטנה כמו לפגוע לאור השמש במשפחות של הפראיירים שנופלים "לחינם" למען המולדת. אגב הדיונים בהפקת הלקחים נלמדים בחדרים מוארים,בעזרים טכנולוגיים,ובשטח אמיתי המדמה את השטח בו הייה הכישלון. אינני מכיר את ה "ארון" שומרי הביצים ומחזיקי האשכים. אני כן מכיר אנשים רציניים "ודמוקרטיים" כמוך בוועדות החוקרות אירועים כאלה.אך הדבר היחיד שלקלע למטרה הוא העשן העולה מן הסיגריות של חלק מן האנשים. אגב סיסמאות.ראיתי פעם שער עליו היה כתוב: העבודה משחררת. ועוד אגב נוסף.אני לנינסט. |
|
||||
|
||||
האם ב"לנינסט", הכוונה היא: לניניסט? כלומר - חסיד של לנין? האם תוכל להסביר בקיצור במה מתבטא הדבר? |
|
||||
|
||||
האם זה המאוורר, או שזה לנין המתהפך בקברו? |
|
||||
|
||||
העיסוק במיתוסים הוא עניין חשוב ביותר משום שהוא מספק את היכולת החיונית למנוע התעצבות של גישות וחשיבה סביב אסטרטגיה שגויה או שקר. אין לי מושג מה אמר הרכבי ביחס לטרומפלדור – והרוסית העילגת שאתה מדביק לטרומפלדור מלמדת שגם לך אין מושג – אבל אם הביע הסתייגות מהטירוף המשיחי של בר כוכבא שהמיט שואה וחורבן על עם ישראל, תשואות חן לו. מרד מטורף ללא עילה, סיכוי או תכלה, שהוביל לחורבנו של היישוב והפיכת ירושלים לאיליה קפיטולינה נחשב אצלך למיתוס שראוי לשמרו? כל מי שהיה במלחמה וכל מי שצפה בהפקת הלקחים אחריה יודע שאין שום קשר בין התיאורים ההירואיים של המלחמה כאקט מתוכנן היטב ובין הבלבול המוחלט, האקראיות והשגגות הרבות המתרחשות במהלכה בפועל. מיתוסי הגבורה נוצרו בעיקר כדי לשרת את מטפחי המיתוס וכדי להכשיר דור חדש של בשר תותחים שימות משום שהוא מאמין בהם. הצורך הראשון אינו מענייננו. הצורך השני מסופק על ידי פרשיות עדכניות יותר, כך שלא צריך לדאוג שנשאר בלי מטומטמים קדושים לדור הבא. נכון הוא שסרטים נוסח זה על קרב החוה הסינית נועדו מבחינתם של המופיעים בסרט בעיקר לצורך קתרסיס, אך מבחינת הציבור בכללו הם חשובים מאוד כדי לנסות ולבחון מחדש את השגיאות החוזרות ונשנות שהובילו לאובדן מסיבי ומיותר של חיי אדם. אילו הוצג הקרב המיותר במיתלה כמחדל ולא כמיתוס שראוי לאמץ (גבורתו של יהודה קן דרור האומלל) ייתכן והיה נמנע הקרב המטומטם בגבעת התחמושת. אילו לא היו משוררים את תהילת הקרב בגבעת התחמושת ייתכן והקרב בחווה הסינית היה נמנע... וכן הלאה. |
|
||||
|
||||
תגובה לנ"ל של הז"ל מסתבר שרבים הם הסובלים מבעית הבנת הנקרא.גם אתה סובל מבעיה זו.אגב גם מחקרים ממלכתיים ןפרטיים כבר קבעו זאת.לאסמכתא אתה רשאי לפנות למקומות המוסמכים. אינני מבין רוסית.לא מתיימר לדעת רוסית.רק ציטטתי מקורות וכתבתי במפורש " משהו כמו " כך וכך. גם אבות הציונות חטאו בתסמונת בר כוכבא כאשר הקימו את מדינת ישראל בלב ליבו של העולם הערבי.מחר(בלשון עתיד) עתידה ירושלים להיקרא "אל-קודס",וכל שבל הטירוף המשיחי של המרד המטורף לשמור על ירושלים הגדולה כעיר יהודית. האם ירושלים המזרחית בואכה אל בירה,רמאללה.נחשב אצלך לנכס לאומי (או אולי גם מיתוס שנוה יעקב שומרת על מאה שערים)שראוי לשמרו? לגבי המטומטמים.אלה אינם יודעים שהם מטומטמים.אלא בדיעבד. רוב רובם מאמינים במטרות אליהם הם נשלחים.חלקם אל מותם. אנשים שוטים מאמינים בקתרזיס קולקלטיבי.אין דבר כזה.הזיכוך הוא אישי,ואישי בלבד.סרט או מחזה אינם יוצרים קתרזיס.ההיפך קורה,ולראיה ראה את המחלוקת הנוצרת בציבור עם כל מחזה או סרט העוסקים בהיבטים הנוגעים בהוויתו של הציבור בישראל. קרב המיתלה לעולם לא יתרחש שנית.כנ"ל החווה הסינית,כנ"ל גבעת התחמושת,ואני מבטיח לך מחדלים רבים מספור בעתיד הקרוב והרחוק.תמיד יהיו בחורים כמו דן דרור יהודה,משה בוקעי,דוד שיראזי,נתן אלבז,ועוד גיבורים רבים אחרים. לא ניתן למנוע את המחדל הבא.מן הטעם הפשוט.הקרבות כולם הם קרבות בין מוחות אנושיים עוד בטרם התרחש הקרב בין גופות אנושיים,ותמיד יקרה שהמוח האנושי ישגה,ואת מחיר השגיאה ישלם גוף אנושי. כפי שכבר ציינתי בתגובה אחרת.חובה לחקור כל דבר.גם כישלון וגם הצלחה,ולהפיק מהם את המיטב. אגב טמטומי האישי בהקרבתי כפי שציינתי קודם,נובע מן ההכרה האישית באבדן הדרך של העם והמדינה כפי שהם באים לידי ביטוי בהווה. |
|
||||
|
||||
"אבות הציונות חטאו בתסמונת בר כוכבא כאשר הקימו את מדינת ישראל בלב ליבו של העולם הערבי." ואולי זה היה רעיון של מישהו אחר? (גם כאן מחר יקראו לירושלים אל-קודס.) |
|
||||
|
||||
אכן מדובר בהשוואה מופלאה! מצד אחד יש לנו הקמת מדינה עצמאית בנחיתות מסוימת מול צרור מדינות מפגרות שרובן עדיין בשליטה קולוניאלית או זה עתה השתחררו ממנה. מצד שני יש לנו מרד של קבוצה קטנה ומפגרת (טכנולוגית וארגונית) באימפריה האדירה ביותר שנבראה מעולם, שכבשה והשתלטה על האיזור מאתיים שנה לפני כן ואף החריבה את בית המקדש שישים וחמש שנים קודם לכן, כך שאף אחד לא היה יכול לחזות מראש שגם הפעם הם ידכאו את המרד. אין ספק, השוואה מרתקת המעידה על העומק הרב של ידיעותיך בהיסטוריה. רוב המטומטמים גם יודעים שהם מטומטמים בזמן אמת. אתה חושב שאבי (ואחרים) לא הבינו שהם מטומטמים מהעובדה שמהיחידה המקורית שלהם נותרו בשירות קרבי אחרי עשר שנים רק שניים משלושים? |
|
||||
|
||||
זהו שלא! אם הם יודעים שהם מטומטמים אז הם כל דבר חוץ ממטומטמים. אולי פראיירים. אבל את הפראייריות הזאת הם נושאים בגאווה מטומטמת ומטמטמת. כי אותה הם מנחילים לילדיהם. אני כדוגמא: מהפראיירים של מלחמת ההתשה שאחרי ששת הימים. מהפראיירים של מלחמת יוה"כ, של לבנון ושל האינתיפאדה הקודמת. ואתה יודע מה? את הפראייריות הזו הנחלתי לילדי שעכשיו בתורו חושף הוא את גופו ונפשו אל מול האש החזקה. וחזי דחבש רעי מילדות, אינו יודע שהוא פראייר? והאם את ילדו השכיל להרחיק מן האש? אנחנו פראיירים בזמן אמת ומטומטמים לאחר מעשה. |
|
||||
|
||||
כל מה ששינית הוא להחליף את המילה מטומטם (קדוש) בפראייר. פראייר הוא פתי מאמין לכל דבר, המוכן לעשות דברים כמו לדבוק ואפילו להקריב חיים עבור רעיון שאלו השולחים אותך למות מועלים בו בריש גלי וברגל קלה. בין זה לבין טמטום (קדוש או אחר) אין הרבה הבדל. |
|
||||
|
||||
לנושא הארון. בצער כן כיניתי את הנופלים וכל מי שעל רגליו,וכל מי שיפול או ימשיך לעמוד על רגליו או יישב על ישבנו לנצח. '' פראיירים '' . זו רק צורת ביטויי.אינני מאמין ולו לרגע שקיימים פראיירים בחברה כלשהי. אם יש כאלה הם מתקיימים רק בהשוואה למשתמטים למיניהם,ולא חשוב באיזה עם. בעיניי כל מי שלחם,נלחם ויילחם למען קיומו והשרדותו הן כיחיד והן כעם.הוא גיבור או גיבורים.לא בהכרח במובן הקלאסי הירואי.גם לי שלושה בנים בצהל כאן ועכשיו.שלושתם ביחידות התנדבות.בסדיר,קבע,ומילואים. |
|
||||
|
||||
יש כאלה הנלחמים על קיומם והישרדותם, בכך שהם לא הולכים לצבא. אני שמח שאתה מסכים שהם גיבורים. |
|
||||
|
||||
נושא הארון. ראשית תבורך בימים טובים וארוכים ככל שיחפוץ לבך.מי יתן וילדיך בבוא העת ישאו את ארונך מסיבות טבעיות.(אגב בחרת בשם מחריד). היות ואין לנו לאן ללכת.מעצם העובדה שאף אחד איננו אוהב יהודים,ואפילו אנו איננו אוהבים אותנו. אנו כעם ומדינה זקוקים לפראיירים בכל דקה נתונה.הלא פראיירים מתקיימים על פראייריותם של הפראיירים,ואם לא נהיה מטומטמים.לא נהייה בכלל. החכמה היא נחלתם של אלה היודעים להתקיים ללא פראייריות. מתוך הידיעה שתמיד ''שפראיירים לא תמיד מתים.אך לבטח מתחלפים''. אנחנו פראיירים ומטומטמים מתוך בחירה,לא תמיד מתוך אמונה,ותמיד תמיד בזמן אמת. |
|
||||
|
||||
מה שהרכבי טען הוא פשוט שטרומפלדור לא דיבר עברית, ולכן לא יכול היה להגיד את מה שטוענים שאמר. יתר על כן - הרכבי טען שרופאו (אם אני זוכר נכון), מי שכביכול שמע אותו אומר את המילים הידועות, לא דיבר רוסית, שזו השפה היחידה שבה טרומפלדור תיקשר עם העולם. אני חושב שהטענה הזאת הופרכה זה מכבר, שכן לרופא ולטרומפלדור הייתה שפה משותפת (אינני זוכר מהי), ולכן בהחלט יתכן כי טרומפלדור אמר דבר מה שניתן לתרגמו ל''טוב למות בעד ארצנו'' (אם כי סביר שבמקור לא היה לזה קצב ומשקל מוצלחים כל-כך). |
|
||||
|
||||
אז למי הקרדיט על הקופירייט עם המשקל והקצב המוצלחים ? |
|
||||
|
||||
דומני שאמירתו של טרומפלדור היא וריאציה לאמירה של הורציוס שהייתה מוכרת מזה אלפיים שנה: Dulce et Decorum Est Pro Patria Mori, מתוק ומכובד המוות למען המולדת. וכמו בשיר הידוע של אוון על זוועות מלחמת העולם הראשונה: Bent double, like old beggars under sacks
Knock-kneed, coughing like hags, we cursed through sludge, Till on the haunting flares we turned our backs And towards our distant rest began to trudge. Men marched asleep. Many had lost their boots But limped on, blood-shod. All went lame; all blind; Drunk with fatigue; deaf even to the hoots Of tired, outstripped Five-Nines that dropped behind. Gas! GAS! Quick, boys! — An ecstasy of fumbling, Fitting the clumsy helmets just in time; But someone still was yelling out and stumbling And floundering like a man in fire or lime --- Dim, through the misty panes and thick green light, As under a green sea, I saw him drowning. In all my dreams, before my helpless sight, He plunges at me, guttering, choking, drowning. If in some smothering dreams you too could pace Behind the wagon that we flung him in, And watch the white eyes writhing in his face, His hanging face, like a devil's sick of sin; If you could hear, at every jolt, the blood Come gargling from the froth-corrupted lungs, Obscene as cancer, bitter as the cud Of vile, incurable sores on innocent tongues,--- My friend, you would not tell with such high zest To children ardent for some desperate glory, The old Lie: Dulce et decorum est Pro patria mori. |
|
||||
|
||||
קראתי פעם כתבה במעריב שעסקה בדמותו של טרומפלדור, אינני זוכר מי דיבר שם אבל הוא טען שאף אחד לא היה ליד טרומפלדור בשעה שנהרג, גופתו נמצאה רק בתום הקרב ולפיכך אין לדעת מה היו מילותיו האחרונות, אם בכלל היו לו. |
|
||||
|
||||
בכל מקום שאני קראתי על טרומפלדור, נאמר שהוא נפטר כאשר פונה לכפר גלעדי, והרופא היה לידו בזמן מותו. מכל מקום, עיין באתר הזה: אם תרצה, אתה מוזמן לחלוק על אמינותו. מתארים שם שטרומפלדור שכב פצוע זמן רב לצד חבריו, ושאת אמירתו המפורסמת לא אמר ממש לפני מותו, אלא בזמן הקרב עצמו (ולא בדיוק בצורה נאת המשקל שאנחנו מכירים). אגב, לא ברור לי מה כל כך נטפלים לכל סיפור האמר או לא אמר הזה. מה שעשה טרומפלדור בחייו חשוב הרבה ממה שאמר רגע לפני מותו. |
|
||||
|
||||
ביום שישי התפרסמה ב"מקור ראשון" כתבה בנושא החווה הסינית מאת אורי מילשטיין: |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |