 |
|
 |
||
|
||||
 |
[אורי מילשטיין מפיץ את הקטע הבא בדואר אלקטרוני; איני מכיר את מילשטיין ואיני יודע דבר על הקרב בחווה הסינית, אבל ודאי יהיו קוראים שהטקסט המצורף יעניין אותם] *************************************************** מצורף מכתבו של מפקד מחלקה בקרב החווה הסינית, חזי דחבש, לפקודיו שנותרו בחיים. ראוי לקרוא את המכתב, בייחוד לאור העובדה שהקרנת הסרט: "החווה הסינית" של ניר טויב בוטלה ברגע האחרון עקב לחצים שהופעלו על הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בישראל. ביטול הקרנת הסרט הוא ביטוי נוסף לתרבות המיתולוגית בישראל שמונעת מן הישראלים להבין את המציאות המלחמתית שבתוכה אנחנו מצויים מאז הקמת המדינה, ואחראית לנוהג של אי איתור ליקויים ואי הפקת לחיים בישראל. עלינו לזכור: מי שלא הפיק את לקחי קרב לטרון במלחמת העצמאות שילם את המחיר בקרב המיתלה במבצע קדש; מי שלא הפיק את לקחי קרב המיתלה שילם את המחיר בקרב גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים; מי שלא הפיק את לקחי קרב גבעת התחמושת שילם את המחיר בקרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים; מי שלא הפיק את לקחי קרב החווה הסינית, שילם את המחיר בקרב עין זחתלא במלחמת לבנון; מי שלא הפיק לקחים מקרב עין זחלתא שילם את המחיר בתבוסות ישראל במלחמת דרום לבנון נגד החזיבאללה, באינתיפאדה הראשונה ובאינתיפאדה השנייה. עד שלא נשבור את תרבות המיתוס נשלם עוד ועוד מחירים כאלה. דברים מפורטים על כך אמרתי ברדיו קול הלב, שקישור אליו נשלח אליכם הבוקר. בלא מורא אורי מילשטיין -----Original Message----- To: אורי מילשטייןFrom: cam10@bezeqint.net [mailto:cam10@bezeqint.net] Sent: Sunday, April 25, 2004 8:03 AM Subject: האם יוקרן הסרט על החווה הסינית? הניחוש שלי לא !!! ושוב חוזר הניגון שלום חברים הרשו לי לנחש שהסרט שהכין ניר טויב על החווה הסינית, לא יוקרן בסופו של דבר שוב ישתמשו בנימוקים לא ראויים שלושים שנה שאני טוען וחוזר וטוען שלא היה תחקיר גדודי על אותו לילה נורא בחווה הסינית פלוגה ב' של יקי לוי, שהיה לי הכבוד להימנות על מפקדיה, לא תוחקרה מעולם הפלוגה הזו קיבלה את מכת האש הראשונה המ"פ ויתר הפלוגה קמו והסתערו ולאחר שנשברה ההסתערות פקד עלי יקי ז"ל לקום ולאגף איגוף ימני עמוק ולקפל את העמדות המצריות מימין לשמאל מחלקה 1 אזרה עוז בנפשה וקמה ממקומה בצעקותיו ובדרבונו של סמל המחלקה נעים הי"ד כאשר לידי רצים גקי חכים הי"ד אייל רז הסמ"פ איגפה והסתערה עד להיאחזות בפאתי היעד של המיתחם הדיבזיוני כאשר הבחנתי באיזה צבא עצום אנו נתקלים, דיווחתי למג"ד (יקי כבר נהרג בשלב הזה) כי יש כאן צבא שלם הכולל טנקים מקלעים ומאות חיילים המחלקה שלי לא יצאה מהמיתחם הדיבזיוני, כאשר כל הגדוד כבר יצא בשל כך שלא קיבלה פקודת נסיקה כלל ועיקר מצד אחד ומצד שני היו חייבים לטפל באייל רז שהיה פצוע קשה מאוד ואי אפשר היה להוזיזו בשל כך שהיה פצוע בטן כך יצא, שחלק מהמחלקה חולץ על ידי נגמ"ש יחד עם הפצועים ובינהם יוריק ורטה, אייל רז ועוד מספר פצועים וחיילים ובינהם גם בנצי עציון אבל לא היה מקום יותר גם על סיפון הנגמ"ש ליתר הלוחמים שהיו כ- 11 לוחמים בניגוד לכל מפקדי הגדוד, היחיד שהיה איתי בקשר בכל אותן שעות היה עוזי יאירי ז"ל אשר דאג להעמיד לרשותי סוללת ארטיליריה אשר בעזרתה החזרנו את המצרים לעמדות שלהן רק בערב 18 שעות לאחר תחילת ההתקלות ובזכות בחור אמיץ בשם יהודה חדד מהחרמ"ש שהתנדב להיכנס עם נגמ"ש ותחת אש כבדה מאוד הגיע עד אלינו והוציא את כולנו בשלום מהתופת אני קובע שוב, מעולם לא נשאלתי, למה נשארנו במיתחם ומעולם לא נשאלתי על ידי אף אחד מהגדוד לרבות מפקדו כיצד, למה ואיך חולצנו מהתופת מעולם לא היה תחקיר ולכן הניחוש שלי שהסרט לא יוקרן וייעשה כל מאמץ עתידי למנוע את הקרנתו אודה לכל תגובה חזי דחבש רצ"ב הקישור המסביר על הסרט ביום שישי 24.04.04 תתקיים הקרנת הסרט "החווה הסינית-רשומון" בשעה 14:00, במרכז עינב לתרבות בתל- אביב ולאחריה פאנל יום ג' 20.04.2004 סרטו של ניר טויב, באורך 80 דקות, אשר הופק ע"י הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו , ישודר בערוץ 2 בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. תקציר הסרט: אפוס תיעודי רחב יריעה המעמת את גיבוריו של קרב החווה הסינית ממלחמת יום כיפור עם המיתוס שנוצר, עד כמה ממשיך האתוס להשפיע שלושים שנה מאוחר יותר על החברה הישראלית בכלל והמעורבים בקרבות ההם בפרט. מי יצא משם עם משא האשמה ומי זכה בתהילה. לכאורה, אומרים שמדינת ישראל שהתעוררה למחרת המלחמה הזו, היא אינה אותה מדינה שהכרנו קודם לכן- מדינה שהייתה מוכה בשיכרון הניצחון הגדול של ששת הימים, נסמכת על קונספציות צבאיות ומדיניות שגויות והנה הפתיעה אותה מלחמת יום כיפור ויצרה בחברה הישראלית שבר סורי-אפריקאי עם סכנה תמידית לרעידת אדמה. הדור של חטיבה 80 החווה הסינית ("הסיפור שלא סופר") הם כבר בני 65-70 - דור הסבים, מה הם הנחילו במורשתם לדורות הבאים? דור חטיבה 35 עוד מעט בני 50, האם המלחמה הזו שינתה כליל את מסלול חייהם? הסרט מנסה גם להבין מדוע אין תרבות תחקיר בצה"ל, מדוע מעולם לא הוסקו המסקנות הצבאיות, האם למעשה חוסר היכולת שלנו לגעת במיתוסים שלנו יוצרים אתוס שמוביל בהכרח לכך שלכל דור ודור יהיה את "החווה הסינית" שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אותי למה הכוונה ב"אין תרבות תחקיר בצה"ל". מה זו "תרבות תחקיר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרגילים לחקור כל אירוע לא-מוצלח ולחפש מה לא עבד כמו שצריך כדי שאפשר יהיה לתקן, תוך חסינות מוחלטת מפני תביעות משפטיות. פעם היה כזה בצבא וגם בבתי החולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אירועים כן מוצלחים, באמת או רק על פניהם, היה נהוג פעם לחקור. (או לפחות זה היה המיתוס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לך לקרוא את הספר של מילשטיין[*] על מלחמת יום הכיפורים. הוא תוקף שם בחריפות את הצמרת הבטחונית והמדינית של ישראל במיחוד בנושא הפקת הלקחים. אמנם אני לא חושב שזה דבר יחודי לישראל - רשת האולד בויס שדואגת לעצמה - אלא שלפי מילשטיין התהליך הזה הפך להיות עמוק יותר בקרב צה"ל. ספר יותר טוב בנושא, גם מבחינת אופן הניתו וצורת הכתיבה, הוא ספרו של פדהצור הבוחן את דרכי קבלת החלטות בממשלת אשכול בתקופת מלחמת ששת הימים. פדהצור כותב כבר שנים במאמריו בהארץ על הבעיה הכרונית של חוסר המקצועיות הצהלית. [*] לקרוא תוך התעלמות מכמות הבררה, חיסולי חסבונות אישיים, סטיות מרירות לניפוח האגו, קישורים היסטוריים מגמתיים, סיגנון שלפעמים נקרא כמו "זרם התודעה" של תיכוניסט מתוסכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר ללמוד מן ההסטוריה,כי היא איננה חוזרת על עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלה בליסימה. אכן כן. את צודקת,יודעת,ומבינה.גם ''הם'' יודעים זאת.אך ''הם'' עושים מזה קריירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם גם סאנטיאנה שטען כי ''מי שאינו לומד מן ההסטוריה נדון לחיות אותה שוב.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה לאייל האלמוני. על פי אותו היגיון של לימוד לקחי העבר ע"מ למנוע את אסון העתיד.בוא נמשיך ונתגלגל לאחור. מי של הפיק את לקחי חורבן בית ראשון שילם בחורבן בית שני. מי שלא מפיק את לקחי חורבן בית שני מפיק את חורבן בית שלישי.חורבן זה אגב נמצא בהתהוותו.הלוואי שאתבדה. לא ראיתי הפקה של יזם כזה או אחר בתחום התקשורת בצורך בדיון ציבורי בהשתתפות ראשי המפלגות הציוניות של ימינו בשאלות כיצד נפיק עמוד שדרה למדינה האמבית בה אנו חיים.או כיצד נמנע את האסון הממשמש ובא. צורך בדיון תחקירי בקרב החווה הסינית או בכל תבוסה ישראלית אחרת,הוא צורך חיוני.אין ויכוח.אך הוא צריך להתקיים במסגרות המתאימות,ולא במדיות.אני גורס אגב שגם במקרים של הצלחות ישראליות יש לקיים חקירה ודיון בשאלה מה בדיוק גרם להצלחה? כאשר בא אדם מתחום התקשורת ומפיק סרט העוסק בתבוסה ישראלית בקרב כזה או אחר,ומביא לצורך כך סוללה של "מומחים" וכולם עוסקים בכירורגיה של התבוסה המסויימת וכולם טוענים שהייתה זו איוולת לשלוח אנשים אל מותם לשווא.הם אינם ולא יפיקו תועלת.לא למדינתם ולא למשפחות השכולות.הם רק פותחים פצעים בלב ובנפש שכבר הגלידו ומזהמים אותם. התועלת היחידה שתופק היא תהילתם הרגעית ויצירת רקורד אישי בתחום התקשורת של המפיקים. פשוט נפלא! אייל אלמוני. במלחמה,כל קרב משפיע על קרב אחר שיכול להתרחש במקום אחר. יש גם קרבות מתוכננים אבודים מראש,שאליהם המצביאים שולחים את חייליהם אל מותם בוודאות מוחלטת.קרב כזה היה בפשיטה על דיאפ במלחמת העולם השניה.אינני טוען שקרב החווה הסינית היה כזה.אך בכל מלחמה יש מצבים בהם המצביאות מגיעה למסקנה שגזרה מסויימת(למשל גבעה)דרושה לצורך מבצעי,והם שולחים כוחות לכיבוש המקום,ובמקום מסתבר שהאוייב חזק מדי,ולא ניתן יהיה לכבוש את היעד.כך אגב היה בעיר סואץ באותה מלחמה.במקרה כזה מתבצעת נסיגה לנוכח עדיפותו של האוייב.כך היה בחווה הסינית.הכשלון בחווה הייה כמו בכל המלחמה כשלון מודיעיני בעיקרו.צה"ל לא נערך להתפתחויות הטיליות לקראת אפשרות של מלחמה חדשה עם הערבים אחרי מלחמת ששת הימים.נכון.רבים בצה"ל כמו רוב רובו של הציבור בישראל סברו שמספיק ונעשה "בוווו" והערבים יחלצו נעליים ויברחו. אגב.בתנאים שלפני עידן הטילים.היינו מביסים את המצרים בחווה הסינית על פי תורת הלחימה של צה"ל דאז.אך כידוע "הטילים כופפו את זנב הטנק",ולפני כן הם כופפו את זנב המטוס.הכשל המודיעיני היה גם אסטראטגי וגם טקטי. התבוסה בחווה הסינית היית פועל יוצא של שני כשלים אלה. דהיינו.הכשל המודיעיני האסטראטגי היה בכך הקהיליית המודיעין לא הייתה מודעת להתפתחות הטילית הטקטית יבשתית של צבאות ערב (הסאגר,תכונותיו וכמויותיו).וכמובן כשלון מודיעיני טקטי שהיה ברמת השטח בגזרה.על אלה ניתן להוסיף את הלחץ בו היה שרוי חיל האויר שלא היה פנוי לבצע מודיעין טקטי של זמן אמת עבור הכוח הקרקעי,ועל זה יש להוסיף את המטריה הטילית הנ"מית של המצרים,וקיבלת מתכון לתבוסה.זה הסיפור כולו,ומזה הפיקו לקחים.אני יודע כי הייתי מבין המפיקים.כל דיון חוזר ונשנה בעניין החווה הסינית יעסוק רק בסיפורים האישיים של לוחמים כאלה או אחרים.הפקת הסרט הנ"ל היא לדעתי הפרטית מגמתית אישית ותו לא,ופועל יוצא מכך היא פותחת ומזהמת פצעי לב ונפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוח של קודקודי הקרב בחווה הסינית גדול יותר פי כמה וכמה מהכוח של אורי מילשטיין. הם ממילא כבר הצליחו להוזיז אותו מכל מקור של כח כלכלי רק בגלל שיש לו פה גדול והוא לא מפחד להגיד את האמת צנחן במילואים חטיבת משחררי ירושלים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהלן אורי. ברוך השב לאייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, החליט לאשר את הפצת המחקר הצבאי על מלחמת יום הכיפורים. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |