בתשובה להאייל האלמוני, 26/04/04 9:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובה לאייל האלמוני. על פי אותו היגיון של לימוד לקחי העבר ע"מ למנוע את אסון העתיד.בוא נמשיך ונתגלגל לאחור. מי של הפיק את לקחי חורבן בית ראשון שילם בחורבן בית שני. מי שלא מפיק את לקחי חורבן בית שני מפיק את חורבן בית שלישי.חורבן זה אגב נמצא בהתהוותו.הלוואי שאתבדה. לא ראיתי הפקה של יזם כזה או אחר בתחום התקשורת בצורך בדיון ציבורי בהשתתפות ראשי המפלגות הציוניות של ימינו בשאלות כיצד נפיק עמוד שדרה למדינה האמבית בה אנו חיים.או כיצד נמנע את האסון הממשמש ובא. צורך בדיון תחקירי בקרב החווה הסינית או בכל תבוסה ישראלית אחרת,הוא צורך חיוני.אין ויכוח.אך הוא צריך להתקיים במסגרות המתאימות,ולא במדיות.אני גורס אגב שגם במקרים של הצלחות ישראליות יש לקיים חקירה ודיון בשאלה מה בדיוק גרם להצלחה? כאשר בא אדם מתחום התקשורת ומפיק סרט העוסק בתבוסה ישראלית בקרב כזה או אחר,ומביא לצורך כך סוללה של "מומחים" וכולם עוסקים בכירורגיה של התבוסה המסויימת וכולם טוענים שהייתה זו איוולת לשלוח אנשים אל מותם לשווא.הם אינם ולא יפיקו תועלת.לא למדינתם ולא למשפחות השכולות.הם רק פותחים פצעים בלב ובנפש שכבר הגלידו ומזהמים אותם. התועלת היחידה שתופק היא תהילתם הרגעית ויצירת רקורד אישי בתחום התקשורת של המפיקים. פשוט נפלא! אייל אלמוני. במלחמה,כל קרב משפיע על קרב אחר שיכול להתרחש במקום אחר. יש גם קרבות מתוכננים אבודים מראש,שאליהם המצביאים שולחים את חייליהם אל מותם בוודאות מוחלטת.קרב כזה היה בפשיטה על דיאפ במלחמת העולם השניה.אינני טוען שקרב החווה הסינית היה כזה.אך בכל מלחמה יש מצבים בהם המצביאות מגיעה למסקנה שגזרה מסויימת(למשל גבעה)דרושה לצורך מבצעי,והם שולחים כוחות לכיבוש המקום,ובמקום מסתבר שהאוייב חזק מדי,ולא ניתן יהיה לכבוש את היעד.כך אגב היה בעיר סואץ באותה מלחמה.במקרה כזה מתבצעת נסיגה לנוכח עדיפותו של האוייב.כך היה בחווה הסינית.הכשלון בחווה הייה כמו בכל המלחמה כשלון מודיעיני בעיקרו.צה"ל לא נערך להתפתחויות הטיליות לקראת אפשרות של מלחמה חדשה עם הערבים אחרי מלחמת ששת הימים.נכון.רבים בצה"ל כמו רוב רובו של הציבור בישראל סברו שמספיק ונעשה "בוווו" והערבים יחלצו נעליים ויברחו. אגב.בתנאים שלפני עידן הטילים.היינו מביסים את המצרים בחווה הסינית על פי תורת הלחימה של צה"ל דאז.אך כידוע "הטילים כופפו את זנב הטנק",ולפני כן הם כופפו את זנב המטוס.הכשל המודיעיני היה גם אסטראטגי וגם טקטי. התבוסה בחווה הסינית היית פועל יוצא של שני כשלים אלה. דהיינו.הכשל המודיעיני האסטראטגי היה בכך הקהיליית המודיעין לא הייתה מודעת להתפתחות הטילית הטקטית יבשתית של צבאות ערב (הסאגר,תכונותיו וכמויותיו).וכמובן כשלון מודיעיני טקטי שהיה ברמת השטח בגזרה.על אלה ניתן להוסיף את הלחץ בו היה שרוי חיל האויר שלא היה פנוי לבצע מודיעין טקטי של זמן אמת עבור הכוח הקרקעי,ועל זה יש להוסיף את המטריה הטילית הנ"מית של המצרים,וקיבלת מתכון לתבוסה.זה הסיפור כולו,ומזה הפיקו לקחים.אני יודע כי הייתי מבין המפיקים.כל דיון חוזר ונשנה בעניין החווה הסינית יעסוק רק בסיפורים האישיים של לוחמים כאלה או אחרים.הפקת הסרט הנ"ל היא לדעתי הפרטית מגמתית אישית ותו לא,ופועל יוצא מכך היא פותחת ומזהמת פצעי לב ונפש. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |