 |
החתונה של מארק ביוקנן | 1908 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
ואני אומר את זה בלי שיש לי מושג מי הם הביוקננים הללו (ואולי הם לא אמורים להיות מוכרים לי). וכרגיל אנטפק: זה צריך להיות "אַל לאדם להתיר"? |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד. גם אני לא יודעת מי הם האחים ביוקנן יפי התואר. אבל ברור שהם נוצרים, והיא יהודיה, שלובשת שמלה שחורה1 באמצע כל שמלות הפסטל שלובשות שאר האורחות. ואחר כך אנחנו מתלוננים על אנטישמיות? וגם אני רוצה לנטפק: "כאן לא היו יהודים, כאן אירופה אחרת". מעניין איפה זה. לי היה ברור מהרגע הראשון שמדובר בחתונה אמריקאית, עד שהגעתי לשורה הזאת. 1 כשלובשים שמלות שחורות בחתונות של אחרות, נולדים מזה אחר כך ילדים רעים כמו פאט ביוקנאן, הרפובליקן שונא-היהודים וחובב-הנאצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהפעיל אצלי חוויה מיוחדת ושונה ממרבית שירי השיתוף אוקפי-אייל (אין הכוונה לבקר, רק להתבטא), זו הידיעה המוזרה הזאת, מיד עם הקריאה ובלי שום אמצעי תיווך, בלי ניתוחים ובלי חקירה ודרישה: הנה שיר מאוד יפה. היה ברגע הזה באמת משהו נפלא. אם הבנתי נכון - ג'יימס ביוקנן (שמא - אחי החתן?) יודע משהו (אולי על הכלה, אולי מחוויה אישית?) שיכול היה לחבל בהתנהלותה התקינה של החתונה המתוארת, והוא מוותר על העדות בעניין זה ע"מ לאפשר את אשרם העתידי של המתחתנים? הבנתי נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמקור, לפי התרגום הרשמי: מה שחבר האלהים, אל יפריד האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
What God has joined together, man must not divide
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור הוא מתי יט: כשגמר ישוע לדבר את הדברים האלה יצא מן הגליל ובא לאזור יהודה שבעבר הירדן. המון עם רב הלכו אחריו והוא רפא אותם שם. ניגשו אליו כמה פרושים לנסות אותו. "האם מותר לאיש לגרש את אשתו על כל דבר?" שאלו. השיב להם ואמר: "האם לא קראתם שהבורא עשה אותם זכר ונקבה מבראשית וגם אמר 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד'? ובכן, אינם עוד שניים אלא בשר אחד. לפיכך, מה שחיבר האלהים אל יפריד האדם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי תחושתי הם אירים, ולכן זו "אירופה אחרת". מזכיר לי חברה יקרה, גרמניה ממשפחה ברלינאית ותיקה (לא יהודית). אחרי שנתיים של היכרות בערך אזרתי אומץ ושאלתי אותה איפה סבתא שלה היתה בשואה. מדובר בסבתא "קולית" שמתעקשת להגיע למופעי פאנק של הנכד שלה ולבשל לכל החברים של הנכדים. "כן", אמרה חברה שלי, "באמת איפה היא היתה? אף פעם אנחנו לא יודעים את זה. שאלנו אותה והיא רק סיפרה שסבא התגייס לצבא והיא נשארה בברלין. היא לא מספרת כלום על השנים עד שהוא חזר". ומשהו אישי - בשנים האחרונות בימי השואה אני מתאמצת ומצליחה לא להיכנס לעניין, לא לראות את התוכניות, לא להיות מעורבת רגשית. אולי זה קשור לעודפים גדולים של חינוך שואתי שקיבלתי בבית הספר 1. השנה - היום - איחרתי לישון, התעוררתי מהצפירה וזינקתי על רגלי. לעמוד כשאני בבית לבד? לא, אין צורך. המשכתי להתחמק והעדפתי להתעלם משך חצי יום, עד שבצהריים נפל לידי גיליון "ידיעות" ובו התכנים המוכרים. הגוש בגרון לא עוזב אותי מאז. והמחשבות התקדרו. ראשית צצה התהייה - איך זה היה יכול לקרות, כל זה? אחר כך מגיע הרעיון ש"צריך לעשות משהו", אבל לא ברור מה. צריך לאסוף עדויות של ניצולים! אבל כבר עושים את זה שנים. צריך שכולם יידעו מה קרה! כן. אחר כך מתחזקת התפיסה האינסטינקטיבית (שבמקורה היא לא פוליטית) שהיהודים צריכים להגן על עצמם, אקטיבית (והיא מיתרגמת למונחים פוליטיים עכשוויים, וגם לזלזול קל בסבל של עמים שכנים. תפיסה הרבה יותר ימנית ממה שנהוג אצלי בד"כ, משהו שיותר מתאים ללימור לבנת). ולבסוף דופק על הדלת רעיון ותיק נוסף: אין אפשרות להתחמק מההוויה היהודית. נזכרתי באנשים פה שכתבו בנחרצות שהם לא מגדירים את עצמם כיהודים, וחשבתי שהגישה הזו לא תחזיק מעמד אפילו שנייה מול התפרצות אנטישמית. 1 בתערוכה השנתית שהציגו לנו, גולת הכותרת היתה סבון אפרפר מרובע, ולידו הכתובת "פעם הייתי בן אדם". אמרו לנו שמנהל בית הספר המיתולוגי השיג אותו בדרכים לא דרכים. לפני זמן מה מישהו אמר לי שזה בטח היה סתם סבון פשוט, שהביאו לנו לצורך הדגמה. לא יודעת מה לחשוב על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע מכבר כי סיפור הסבון לא היה ולא נברא וחבל לחזור עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה למשל: http://www.nizkor.org/features/techniques-of-denial/... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, עשו לנו מניפולציה פעמיים (גם הסבון לא היה מה שהכריזו עליו, וגם לא היו סבונים כאלה בכלל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זו המדינה היחידה באירופה שמתאימה לדרישות השיר במקרה הזה. מעניין למה מהרגע הראשון של השיר אפפה אותי ידיעה ברורה שהחתונה הזאת היא בארה"ב? כלומר, עד שהגעתי לשורה על אירופה.. אולי מפני שראיתי יותר מדי סרטים עם חתונות כאלה, עם המשפטים המפורסמים האלה של הכומר, והקהל בשורות... והחתונות בסרטים האלה תמיד היו בארה"ב.. המ. בטח יש פה איזה לקח אישי. לא לקפוץ למסקנות, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאידך, אולי זה מסביר למה אל השיר הזה, בניגוד לכמה מהשירים הקודמים שהובאו לכאן, קל לי להתחבר, ולזרום הלאה מהשורות הכתובות אל מחוזות הדמיון... זה שיר מהסרטים :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רגע לפני שרצים שם אל המזבח. לדעתי, ומנסיוני, זה יכול לעבוד יותר טוב כשמתחתנים בנישואים אזרחיים, ואולי יותר מדוייק לומר- כשבני הזוג מרקע חילוני. וחוץ מזה- אין דין ג'יימס ביוקנן כדין ג'ון סמית, למשל. (אם כי ג'יימס דין דווקא כן בא בחשבון..); כלומר- ישבתי וחשבתי מה פה הילך עליי כזה קסם, והגעתי למסקנה שה"אשמה" נעוצה בחלקה בשם המקסים "ג'יימס ביוקנן". ושלא כל תום דיק והארי היו מתאימים פה. לא שאני באה חלילה להוריד מהשיר, שהוא באמת יפה. אבל "חתונתו של ג'ון סמית" לא היה נשמע אותו דבר, נכון? (עם האח פיט סמית, יפה כתמיד...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רק רגע לפני שרצים שם אל המזבח. לדעתי, ומנסיוני, זה יכול לעבוד יותר טוב כשמתחתנים בנישואים אזרחיים, ואולי יותר מדוייק לומר- כשבני הזוג מרקע חילוני". Is this a reply to my post? If so, I don't understand.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל באופן קליל. וכרגיל, אם אני אסביר אנ רק אסתבך.. אולי נתעלם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כדי להבהיר לפחות את מה שלא קשור לפלישה אישית (sorry)- התכוונתי שנישואים בין בני זוג מדתות שונות, וכשאף צד לא מצטרף לצד השני, יכולים לעבוד טוב יותר כששניהם חילונים, וכשגם המעגלים הקרובים אליהם לא דתיים מדי. בשיר על חתונה של מארק נראה, שאצל טלי ביוקנן לפחות, לא מדובר בגישה המקלה הזאת.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בוודאי נכון. רקעים תרבותיים, אתניים ודתיים שונים עושים את החיים יותר מעניינים, אבל גם יותר מסובכים. אם זה מעניין אתכם/ן, מומלץ לקרוא את הספר Mixed Matches של ג'ואל קרון. יש, עם זאת, הבדל בין ההתייחסות למצב תיאורטי של מערכת יחסים בין-דתית (עדיף כן, עדיף לא, עדיף כששני בני הזוג חילוניים) ובין ההתנהלות במצב המעשי שבו בחיר/ת לבך בחיים הממשיים - ולא ג'יימס התיאורטי - הוא/היא בן/ת דת אחרת. אגב: היה סרט תיעודי ישראלי על מערכת יחסים בין בחור יהודי-ישראלי ובחורה גרמניה, והאופן שבו השואה העיבה על היחסים. אולי יש איילים שראו ויכולים לספר יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי שירים של אצ"ג. האם היית את חושבת שיש איזה קשר בינם לשיר שלך? למשל העוגב הזכיר לי את "שיר העוגבר" (ugavar): ... שני מיני אדם בעולם: נימולים - ערלים. היה עוגבר! הנופים אפלים. בניגון כלות הנפש לפאתי שחרית תגיהם! והנה כל חיי בכל-בם מנגנים בעוגב: כים וכשחר עליו.. בסוד דם וזהב. *** *** *** או את השיר "השר השיר והרע": כעוגב למלכי בציון וכמזבח קדמון לגזעי, זה שלחן הכתיבה כל ימי שתיקתי כנדרי: *** *** *** הצירוף של 'אלוהים-אירופה-הרגו יהודים' מהדהד גם השיר "לאלוהים באירופה": אתה - אלוהים ולך אין צורך ברשיון-משוטט לפי שמך ... שם ניר-משכבי-הרקב הרחב של ישראל-עדריך: ... צא צא לשוטט-שם בין גויים וכלבים וצלבים: ... צא צא באירופה אלהי ישראל הרואה-הרועה וספר את הצאן: כמה הם השכובים בבורות ונדם אבוים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכות על השיר. אפילו אני נהניתי, ואיני חובב שירה, כך שנזכרתי לכל היותר ב"בת הרב ואמה" של טשרניחובסקי1 ששרה ג'וזי כץ. וגם במכרה וותיקה, בת לניצול שואה, החייה כבר שנים רבות עם בעלה (הקתולי) ושלושת ילדיהם, בברבדוס, בין אנשי תרבות עדינים ומנומסים. לאחר שנפוץ סרטו של גיבסון באי, הטיחו בה אנשים: "אתם הרגתם לנו את האלוהים!". היא כתבה לי: "אבל אם הוא אלוהים, אז איך אפשר להרוג אותו?" הצעתי שתשיב "רק רצינו לבדוק"... _____________ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למתי זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם אפופידס יבין, אבל אני לא הבנתי - למה אתה מתכון בשאלה "למתי זה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הקישורית שהוא הביא מלאה שעורי בית, ואני רוצה לוודא שזה לא למחר כי היום יש חצי-גמר-סל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הבלדה, במסגרת "מעט רקע היסטורי" נכתבים הדברים הבאים: "בסיום הבלדה מזהירה האם את בתה מפני שרפה באש. בימי הביניים פרחה האנטישמיות, ומרבית האוכלוסייה באירופה האמינה שהיהודים קשורים לשטן ובכוונתם לפגוע בנוצרים. הנאשמים בקשר נגד הנצרות והאל נאסרו, עונו ונשרפו על המוקד. בין האנשים היו בעיקר נשים שהואשמו בכישוף ונרדפו על כך על-ידי הכנסייה." מתוך החוברת גיוונית לכיתה ז', לאה פוקס, הוצאת רכס, עמ' 104 מזעזע לחשוב ששטויות אפופות כאלו עדיין מופצות: א. האם לא מזהירה את ביתה מפני שריפת מכשפות, דבר שכלל לא עלה על דעתו של טשרניחובסקי, אלא מפני פוגרום או רעה דומה. ב. לא הייתה שריפת מכשפות בימי הביניים. התופעה קשורה למאה השש עשרה והשבע עשרה, בעיקר. ג. יהודים לא עלו על המוקד בגלל האשמה בכישוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבילנו בהרצליה זה מספיק טוב (: עוד דוגמא? בבקשה: תגובה 169966 : "מורה ומחנכת בבי"ס, שלא מצאתי אף ספר בביתה". לשם איזון, דובי גדל כאן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, שריפת מכשפות התקיימה בעיקר במאה ה-14. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה מוזמן לתקן את מיטב ידיעתך. משפטי המכשפות של סיילם היו בשנת 1692. לפני כן היו האשמות בעבודות שטן ובכפירה ולאו דווקא בכישוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. בסיילם לא שרפו את הנאשמים, תלו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. האם ההזמנה עומדת בעינה, או שמא היא מבוטלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תלוי, דיברת על רדיפת מכשפות או על שריפת מכשפות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלא רק זה תלוי, אלא גם המכשפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מוזמנת לקרוא תגובה 213294 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו אם הגבתי לשיר זה בעבר מגיע לו שוב ושוב, במיוחד כשבכל קריאה מתגלה רובד נוסף. נפלא ונפלא ושוב נפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה אם הבנתי? חתונה צבאית בשורות שורות בליווי מארש האבל. למה מי מת ששמלת הכלה שחורה? חתן נוצרי בעל שם עם צליל אנטישמי (אני זוכר בוודאות אנטישמי בעל שם דומה),יפה תואר ואילם.אך בעל כושר בעיטה יהודי. כלה בעלת כובע רקום כתובת ישועית.סיסמא דמויית ילד טוב ירושלים. הכלה מכריזה לכיוון רוחה של סבתאתא שאירופה השתנתה.ושבאירופה לא רצחו יהודים.נו אחרי שהשמידו אותם בכימיקלים לא נותר מה להרוג.ואירופה בנוייה מחדש אחרי ההרס ההדדי האירפי המשותף. קיר ועליו צלב. וריקודי עממים לא מוכרים. יופי של שיר.רק שאירופה נשארה אותה אירופה.והמשוררת לא קוראת עיתונים אירופאיים.אם החתן אילם אולי הכלה עיוורת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו תגובה גועלית, הרומסת ברגל פוליטית גסה שיר מיוחד ועדין. יש אנשים שצריכים לקרוא רק פרוזה, ואולי גם זה במידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבינה את הבחילה שלך, זאת תגובה עניינית, גם אם היא לא מוצאת חן בעינייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכלה לבושה בשמלה שחורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה עניינית? המגיב מנהל ויכוח פוליטי עם גיבורה דמיונית של שיר שאמור להישפט על פי איכותו. "נו אחרי שהשמידו אותם בכימיקלים לא נותר מה להרוג.ואירופה בנוייה מחדש אחרי ההרס ההדדי האירפי המשותף". איך הציניות הזו (מוצדקת או לא מוצדקת) רלוונטית לתחושות המתוארות בשיר? "והמשוררת לא קוראת עיתונים אירופאיים." מה זה אמור להיות? מאיפה זה בא? מאין למגיב מה המשוררת קוראת או לא קוראת? למה זה צריך לעניין אותנו? ואם זה בכל זאת מעניין את מישהו, למה בניסוח כל כך גס רוח וצורם? לו היה מתפרסם פה השיר של ארז ביטון על ביאליק, האם היה מקום לבקר את השיר במילים הבאות: "נו אחרי שהם התעצלו לעבוד הם בוכים על קיפוח. והמשורר לא שמע על אפליה מתקנת". לו היה מתפרסם פה השיר "בובה ממוכנת" של דליה רביקוביץ', האם היה מקום לבקר את השיר במילים הבאות: "נו אחרי שהם מתחברות מחדש הם בוכות על אלימות כלפי נשים. והמשוררת לא קוראת ירחוני אופנה". זה לא שאי אפשר לבקר שירים מבחינה ערכית אלא רק מבחינה איכותית-ספרותית, אבל נראה לי שלבחור הזה היה בור שהתחשק לו לכרות, והוא נטפל לשיר הזה כקרדום לחפור בו. לא מתאים. שלא לדבר על זה, שאם בביקורת על שירה עסקינן, אפשר, לכל הפחות, להקפיד על כתיב, ניקוד ותחביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי קשה מאוד להבין מהשיר למה ''רומזים'' הדברים. אי ההבנה והעמימות מפריעים לי לאהוב את השיר, אבל אולי זו רק הבעיה שלי. בכל אופן, ג'יימס ביוקנן - היה נשיא אמריקני כזה. נדמה לי שזה אפילו הנשיא שנהרג בדו-קרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסית לכמה מהשירים מהאחרים שהופיעו כאן, זה דווקא שיר נהיר למדי. תודה על הטיפ על הנשיא ביוקנן. כמובן שמיד בדקתי http://www.whitehouse.gov/history/presidents/jb15.ht... ובכן, לפי מה שכתוב כאן (אנשים פה הרי לא קוראים לינקים) - הנשיא ה-15 ביוקנן דווקא מת בשלווה, כמה שנים אחרי שהפסיד בבחירות לאברהם לינקולן. ואיך זה האחרון גמר את הקריירה- הלוא אנחנו יודעים. מה שמראה, שלא תמיד רע להפסיד בבחירות. עוד נאמר כאן, שביוקנן הוא הנשיא היחיד שלא התחתן מעולם. כך שהוא, לפחות, כנראה לא גרם להתחבטויות עוכרות-שלווה אצל יהודיות הסביבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. בלבלתי אותו עם Aaron Burr שהיה סגן נשיא. בכל אופן לי לא מובן בכלל מי כל הביוקננים בשיר? מה נושא השיר? מה הוא רוצה להגיד? מה הקשר לשואה? נראה לי שמישהו המפרסם שיר לציבור אמור להגיד לו משהו ולא רק ליצור אוירה מסויימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלי, דמייני נא נימה קלילה ומבודחת בדברים הבאים, טוב? [אני כבר לא לוקחת צ'אנסים, בכל הקשור למה שמתקרא אצלי "הומור", ואיך שהוא מתקבל לפעמים אצל אחרים...] *** טוב, אז, מדובר פה על כך שט"ו (/כנראה/ לפני שפגשה את מר ו', אך אני עוד לא סגורה על זה) מאוהבת קשות בג'יימס ביוקנן הנוצרי יפה התואר. ט' היא יהודיה שסבתה היא ניצולת שואה/פרעות/משהו אחר כזה. או אולי הסבתא לא סבלה וניצלה באופן אישי, אלא סתם אוהבת לדבר הרבה על הגויים האנטישמים. אז- שג'יימס הוא גוי, אמרנו? גויותו של בח"לה עושה לט' יסורי מצפון. היתכן שיהודיה,שהיא גם נכדתה של- , תתאהב, [ושמא אף תינשא] למישהו מהמין "גוי"? אומנם, הזן הספציפי של גוי זה הוא "לא-הרגו-יהודים". אבל בכל זאת. ובינתיים, בעוד שנתה של ט' נודדת בגלל שאלה קשה זו, מזמין אותה ג'יימס לחתונתו של אחיו (כנראה) מארק. ט' חובשת כובע רחב תיתורה שיסתיר את עיניה הזרות (דהיינו, היהודיות. וגם העששות מחוסר שינה, כאמור), שולפת מגרדרובתה הדלה שמלה שחורה (לחתונה!) ויוצאת לכבד בנוכחותה את טקס נישואיו של כמעט-גיסה-לעתיד. החתונה, נעבך, היא בכנסיה, בטקס קתולי מלא כמו בסרטים. זה הרקע לשיר. השיר עצמו מתאר את הטקס דרך משקפיה השחורים של ט', שרואה במארק-נערתו-והכומר1 את המקבילה שלה עצמה, עם ג'יימס וה... רבי, כומר, רשם נישואין? נו, הרי פה קבור הכלב. בכלופן, במקום לתאר לנו את הטקס עצמו בשידור ישיר, אנחנו עוקבים אחרי מהלך העניינים דרך השתקפותם ברגשותיה הסוערים של הזרה בשחור. מזל שג'יימס היפה והטוב עומד, כלומר יושב לצידה, ואוחז בידה בהבנה ברגעים הקשים. כשהטקס נגמר והקהל יוצא החוצה בדרך למסיבת החתונה, שבה ט' תצטרך להפגין את גמישות צעדי המחול שלה, היא מהרהרת לעצמה שאת הריקודים האלה היא לעולם לא תצליח ללמוד. כלומר- היא יודעת שהיא לעולם לא תשתלב בהצלחה בעולמם הקסום של הביוקננים. 1 נוקדנות- במקום "מארק ביוקנן, נערתו וכומר", אני הייתי כותבת "והכומר", אלא אם כן יש סיבה חזקה מאוד נגד יידוע, במקרה הזה. סתם, אולי השיר יתפרסם ויזמינו אותי להקריאו בפורום נכבד כזה או אחר. וה"ה" חוסך את הצרה של כ' רפויה, כלומר של משפט שנשמע כמו "נערתו וחומר". [ואת הבדיחה על קריינים וחריינים נשמור לפעם אחרת]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה האמת לאמיתה: מר ו., הידוע גם בכינויו הד"ר הטוב, הוא בן למשפחת ביוקנן הקתולית, שהכיר את העלמה ו. עוד בטרם היתה העלמה ו. בכלל, ומאחר ועזה כמוות אהבה הוא המיר את דתו ואת שמו כדי שיוכל להנשא לה. הכל בגלל שיותר קל לרקוד הורה מאשר ולס. זאת הסיבה לכך שהם בחרו את שם המשפחה "וָיֵשָנֶה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וַיְשַנֶּה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה ותודה. (אבל וי"ו ההיפוך היא לא בקמץ?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ייתכן, על זה אני לא סגור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי, והיא בפתח כמו שכתבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהזדמנות זאת שהבחור שינה כל כך הרבה דברים למען אהובתו, הוא גם שינה את מקצועו ממדריך-סקי בלונדיני לד"ר למתמטיקה1 לא בלונדיני; 1 זאת, לאחר שמשאלתה האחרונה2 של הסבתא הפולניה היתה, שט' תתחתן עם רופא, דבר שט' תרגמה לו בטעות רק כ"דוקטור" בלי ה"מדיצינה"3. 2לפני שברחה לדראמאסלה עם הפנצ'ן למה, שהוא הטיבטי הכי חשוב אחרי הדלאי עצמו. 3 כך שלא נותרה לט' ברירה אלא לתקן את הטעות בעצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנסגור את העניין הזה סופית, עוד פרט טריוויה שנתגלה לי בינתיים: בתהליך הגיור האברך העילוי נעשה דתי פאנאטי כדי כדי כך שהכינוי שניתן לו באולפן היה Ultra Zealot, או בקיצור UZ. זהו. אני מציע לחזור ולהעניק לשיר ולבעליו את הכבוד המגיע להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המ. אני שמה לב שמאז שקראת להעניק לשיר ולבעליו את הכבוד המגיע (ולא שלא מגיע. מגיע! אבל-) השתררה פה דממת-מה. אתמול המפרגן הפולני הביא קישור למגזין תרבות מקוון חדש, וברשותו אחזור על קישורו: www.maarav.org.il המגזין יפהפה גראפית, וממה שהספקתי לראות ב..עלעול(?) ראשוני גם התכנים מעניינים. אבל שוררת שם אותה אווירת מכובדות של "של נעליך, אמנות לפניך", שהורגת את כל הכיף של לבוא ולהתעסק בחומר. שלא לדבר על כך שיש שם יותר דיבורים הירהורים ובירבורים /על/ אמנות, מאשר אמנות. עדיין, וכאמור, אתר יפה. ומה הקשר? שמעבר לכבוד שמגיע לשיר ולבעליו כמו שאמרת, אולי דווקא לא רע להשתעשע ולהשתולל קצת עם החומר, אם האלטרנטיבה היא לידום לעד, מרוב שזו אמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלעול(!). למה לא? שהרי זה בדיוק מובנו של browsing. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעלעל זה לדפדף, כי עלה זה דף. פה זה לא דפים, אלא צגים. אולי לצגצג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
browse noun עִלְעוּל, דִּפְדּוּף, בְּרָאוּזִינְג -------------------------------------------------------------------------------- browse verb עִלְעֵל, דִּפְדֵּף ____ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדפדפן שלך נקרא צגצגן? לא נראה לי רעיון טוב, ביחוד אם זה נכתב בכתב יד ("הצגצגן שלי מגיב נורא לאט" עלול להתפרש באופן די מביך). בכלל, בעוד כמה שנים כשספרי הנייר ייעלמו יהיו לי עוד כמה מלים אנאכרוניסטיות. למה לקלקל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(א)נשים שיש להם צגים כבר לא כותבים ביד בד''כ. אבל טוב, נו, שיהיה לעלעל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, התרגום של "בראוזר" כ"דפדפן" הוא לא מוצלח כ"כ. "בראוזינג" זה לחפש, כמו שמחפשים ספר בין מדפי חנות או ספריה. לדפדף זה באנגלית to leaf through, שזה בדיוק מקביל לעלעול של העברית. ולכן אולי היה צריך לתרגם "בראוזר" כ"חפשן". עד כאן פינת ההצעות המעצבנות להיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפסקה האחרונה: אפשר לחסוך את אי ההבנה על ידי הגייה נכונה של הח' בתחילת השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יעשו ניצולי עדות אשכנז המקופחים גרונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יסבלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארון בר לא נהרג אלא *הרג* מישהו בדו קרב- ואותו מישהו היה אלכסנדר המילטון, שר האוצר האמריקאי הראשון ומההוגים הפדרליסטים החשובים של התחלת ארה"ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא הבנתי נכון, אבל לדעתי האל השני גם הוא בצירה בכוונה(את מה שחיבר האל אל לאדם להתיר), לא במקור, אבל בשיר: הוא מתייחס ל'להתיר' במובן של אסור לעומת מותר. כלומר: האל חיבר חוק, האם האל מתיר אותו לאדם? האם מותר להתחתן עם בן דת אחרת, ואולי לכן הדהוד הכוס המתנפצת ברגע הזה בשיר? המחשבה עוד לא מגובשת לי עד הסוף, ואולי זו באמת סתם טעות הקלדה, אבל אולי... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |