בתשובה לאלון עמית, 18/04/04 20:06
זה יפה 213244
ברקת • בתשובה לאלון עמית יום ב', 19/4/2004, 22:03
לפי תחושתי הם אירים, ולכן זו "אירופה אחרת".

מזכיר לי חברה יקרה, גרמניה ממשפחה ברלינאית ותיקה (לא יהודית). אחרי שנתיים של היכרות בערך אזרתי אומץ ושאלתי אותה איפה סבתא שלה היתה בשואה. מדובר בסבתא "קולית" שמתעקשת להגיע למופעי פאנק של הנכד שלה ולבשל לכל החברים של הנכדים.

"כן", אמרה חברה שלי, "באמת איפה היא היתה? אף פעם אנחנו לא יודעים את זה. שאלנו אותה והיא רק סיפרה שסבא התגייס לצבא והיא נשארה בברלין. היא לא מספרת כלום על השנים עד שהוא חזר".

ומשהו אישי - בשנים האחרונות בימי השואה אני מתאמצת ומצליחה לא להיכנס לעניין, לא לראות את התוכניות, לא להיות מעורבת רגשית. אולי זה קשור לעודפים גדולים של חינוך שואתי שקיבלתי בבית הספר ‏1. השנה - היום - איחרתי לישון, התעוררתי מהצפירה וזינקתי על רגלי. לעמוד כשאני בבית לבד? לא, אין צורך. המשכתי להתחמק והעדפתי להתעלם משך חצי יום, עד שבצהריים נפל לידי גיליון "ידיעות" ובו התכנים המוכרים.

הגוש בגרון לא עוזב אותי מאז. והמחשבות התקדרו. ראשית צצה התהייה - איך זה היה יכול לקרות, כל זה? אחר כך מגיע הרעיון ש"צריך לעשות משהו", אבל לא ברור מה. צריך לאסוף עדויות של ניצולים! אבל כבר עושים את זה שנים. צריך שכולם יידעו מה קרה! כן.

אחר כך מתחזקת התפיסה האינסטינקטיבית (שבמקורה היא לא פוליטית) שהיהודים צריכים להגן על עצמם, אקטיבית (והיא מיתרגמת למונחים פוליטיים עכשוויים, וגם לזלזול קל בסבל של עמים שכנים. תפיסה הרבה יותר ימנית ממה שנהוג אצלי בד"כ, משהו שיותר מתאים ללימור לבנת). ולבסוף דופק על הדלת רעיון ותיק נוסף: אין אפשרות להתחמק מההוויה היהודית. נזכרתי באנשים פה שכתבו בנחרצות שהם לא מגדירים את עצמם כיהודים, וחשבתי שהגישה הזו לא תחזיק מעמד אפילו שנייה מול התפרצות אנטישמית.

‏1 בתערוכה השנתית שהציגו לנו, גולת הכותרת היתה סבון אפרפר מרובע, ולידו הכתובת "פעם הייתי בן אדם". אמרו לנו שמנהל בית הספר המיתולוגי השיג אותו בדרכים לא דרכים. לפני זמן מה מישהו אמר לי שזה בטח היה סתם סבון פשוט, שהביאו לנו לצורך הדגמה. לא יודעת מה לחשוב על זה.
סיפור הסבון... 213285
אורי • בתשובה לברקת יום ב', 19/4/2004, 23:48
ידוע מכבר כי סיפור הסבון לא היה ולא נברא וחבל לחזור עליו.
ידוע למי? 213287
האייל האלמוני • בתשובה לאורי יום ב', 19/4/2004, 23:51
לי לא ידוע. איך אתה יודע?
ידוע למי? 213335
ערן בילינסקי • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 20/4/2004, 9:33
ראה למשל: http://www.nizkor.org/features/techniques-of-denial/...
ידוע למי? 213341
ברקת • בתשובה לערן בילינסקי יום ג', 20/4/2004, 10:24
אם כך, עשו לנו מניפולציה פעמיים (גם הסבון לא היה מה שהכריזו עליו, וגם לא היו סבונים כאלה בכלל).
אירלנד! 213325
אסתי • בתשובה לברקת יום ג', 20/4/2004, 8:11
נכון, זו המדינה היחידה באירופה שמתאימה לדרישות השיר במקרה הזה.
מעניין למה מהרגע הראשון של השיר אפפה אותי ידיעה ברורה שהחתונה הזאת היא בארה"ב? כלומר, עד שהגעתי לשורה על אירופה.. אולי מפני שראיתי יותר מדי סרטים עם חתונות כאלה, עם המשפטים המפורסמים האלה של הכומר, והקהל בשורות... והחתונות בסרטים האלה תמיד היו בארה"ב..
המ. בטח יש פה איזה לקח אישי. לא לקפוץ למסקנות, וכו'.
אירלנד! 213328
אסתי • בתשובה לאסתי יום ג', 20/4/2004, 8:22
מאידך, אולי זה מסביר למה אל השיר הזה, בניגוד לכמה מהשירים הקודמים שהובאו לכאן, קל לי להתחבר, ולזרום הלאה מהשורות הכתובות אל מחוזות הדמיון... זה שיר מהסרטים :)
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות