בתשובה לאירוני - מוס, 01/05/04 13:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לי קשה מאוד להבין מהשיר למה ''רומזים'' הדברים. אי ההבנה והעמימות מפריעים לי לאהוב את השיר, אבל אולי זו רק הבעיה שלי. בכל אופן, ג'יימס ביוקנן - היה נשיא אמריקני כזה. נדמה לי שזה אפילו הנשיא שנהרג בדו-קרב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יחסית לכמה מהשירים מהאחרים שהופיעו כאן, זה דווקא שיר נהיר למדי. תודה על הטיפ על הנשיא ביוקנן. כמובן שמיד בדקתי http://www.whitehouse.gov/history/presidents/jb15.ht... ובכן, לפי מה שכתוב כאן (אנשים פה הרי לא קוראים לינקים) - הנשיא ה-15 ביוקנן דווקא מת בשלווה, כמה שנים אחרי שהפסיד בבחירות לאברהם לינקולן. ואיך זה האחרון גמר את הקריירה- הלוא אנחנו יודעים. מה שמראה, שלא תמיד רע להפסיד בבחירות. עוד נאמר כאן, שביוקנן הוא הנשיא היחיד שלא התחתן מעולם. כך שהוא, לפחות, כנראה לא גרם להתחבטויות עוכרות-שלווה אצל יהודיות הסביבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. בלבלתי אותו עם Aaron Burr שהיה סגן נשיא. בכל אופן לי לא מובן בכלל מי כל הביוקננים בשיר? מה נושא השיר? מה הוא רוצה להגיד? מה הקשר לשואה? נראה לי שמישהו המפרסם שיר לציבור אמור להגיד לו משהו ולא רק ליצור אוירה מסויימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלי, דמייני נא נימה קלילה ומבודחת בדברים הבאים, טוב? [אני כבר לא לוקחת צ'אנסים, בכל הקשור למה שמתקרא אצלי "הומור", ואיך שהוא מתקבל לפעמים אצל אחרים...] *** טוב, אז, מדובר פה על כך שט"ו (/כנראה/ לפני שפגשה את מר ו', אך אני עוד לא סגורה על זה) מאוהבת קשות בג'יימס ביוקנן הנוצרי יפה התואר. ט' היא יהודיה שסבתה היא ניצולת שואה/פרעות/משהו אחר כזה. או אולי הסבתא לא סבלה וניצלה באופן אישי, אלא סתם אוהבת לדבר הרבה על הגויים האנטישמים. אז- שג'יימס הוא גוי, אמרנו? גויותו של בח"לה עושה לט' יסורי מצפון. היתכן שיהודיה,שהיא גם נכדתה של- , תתאהב, [ושמא אף תינשא] למישהו מהמין "גוי"? אומנם, הזן הספציפי של גוי זה הוא "לא-הרגו-יהודים". אבל בכל זאת. ובינתיים, בעוד שנתה של ט' נודדת בגלל שאלה קשה זו, מזמין אותה ג'יימס לחתונתו של אחיו (כנראה) מארק. ט' חובשת כובע רחב תיתורה שיסתיר את עיניה הזרות (דהיינו, היהודיות. וגם העששות מחוסר שינה, כאמור), שולפת מגרדרובתה הדלה שמלה שחורה (לחתונה!) ויוצאת לכבד בנוכחותה את טקס נישואיו של כמעט-גיסה-לעתיד. החתונה, נעבך, היא בכנסיה, בטקס קתולי מלא כמו בסרטים. זה הרקע לשיר. השיר עצמו מתאר את הטקס דרך משקפיה השחורים של ט', שרואה במארק-נערתו-והכומר1 את המקבילה שלה עצמה, עם ג'יימס וה... רבי, כומר, רשם נישואין? נו, הרי פה קבור הכלב. בכלופן, במקום לתאר לנו את הטקס עצמו בשידור ישיר, אנחנו עוקבים אחרי מהלך העניינים דרך השתקפותם ברגשותיה הסוערים של הזרה בשחור. מזל שג'יימס היפה והטוב עומד, כלומר יושב לצידה, ואוחז בידה בהבנה ברגעים הקשים. כשהטקס נגמר והקהל יוצא החוצה בדרך למסיבת החתונה, שבה ט' תצטרך להפגין את גמישות צעדי המחול שלה, היא מהרהרת לעצמה שאת הריקודים האלה היא לעולם לא תצליח ללמוד. כלומר- היא יודעת שהיא לעולם לא תשתלב בהצלחה בעולמם הקסום של הביוקננים. 1 נוקדנות- במקום "מארק ביוקנן, נערתו וכומר", אני הייתי כותבת "והכומר", אלא אם כן יש סיבה חזקה מאוד נגד יידוע, במקרה הזה. סתם, אולי השיר יתפרסם ויזמינו אותי להקריאו בפורום נכבד כזה או אחר. וה"ה" חוסך את הצרה של כ' רפויה, כלומר של משפט שנשמע כמו "נערתו וחומר". [ואת הבדיחה על קריינים וחריינים נשמור לפעם אחרת]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה האמת לאמיתה: מר ו., הידוע גם בכינויו הד"ר הטוב, הוא בן למשפחת ביוקנן הקתולית, שהכיר את העלמה ו. עוד בטרם היתה העלמה ו. בכלל, ומאחר ועזה כמוות אהבה הוא המיר את דתו ואת שמו כדי שיוכל להנשא לה. הכל בגלל שיותר קל לרקוד הורה מאשר ולס. זאת הסיבה לכך שהם בחרו את שם המשפחה "וָיֵשָנֶה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וַיְשַנֶּה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה ותודה. (אבל וי"ו ההיפוך היא לא בקמץ?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ייתכן, על זה אני לא סגור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי, והיא בפתח כמו שכתבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהזדמנות זאת שהבחור שינה כל כך הרבה דברים למען אהובתו, הוא גם שינה את מקצועו ממדריך-סקי בלונדיני לד"ר למתמטיקה1 לא בלונדיני; 1 זאת, לאחר שמשאלתה האחרונה2 של הסבתא הפולניה היתה, שט' תתחתן עם רופא, דבר שט' תרגמה לו בטעות רק כ"דוקטור" בלי ה"מדיצינה"3. 2לפני שברחה לדראמאסלה עם הפנצ'ן למה, שהוא הטיבטי הכי חשוב אחרי הדלאי עצמו. 3 כך שלא נותרה לט' ברירה אלא לתקן את הטעות בעצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנסגור את העניין הזה סופית, עוד פרט טריוויה שנתגלה לי בינתיים: בתהליך הגיור האברך העילוי נעשה דתי פאנאטי כדי כדי כך שהכינוי שניתן לו באולפן היה Ultra Zealot, או בקיצור UZ. זהו. אני מציע לחזור ולהעניק לשיר ולבעליו את הכבוד המגיע להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המ. אני שמה לב שמאז שקראת להעניק לשיר ולבעליו את הכבוד המגיע (ולא שלא מגיע. מגיע! אבל-) השתררה פה דממת-מה. אתמול המפרגן הפולני הביא קישור למגזין תרבות מקוון חדש, וברשותו אחזור על קישורו: www.maarav.org.il המגזין יפהפה גראפית, וממה שהספקתי לראות ב..עלעול(?) ראשוני גם התכנים מעניינים. אבל שוררת שם אותה אווירת מכובדות של "של נעליך, אמנות לפניך", שהורגת את כל הכיף של לבוא ולהתעסק בחומר. שלא לדבר על כך שיש שם יותר דיבורים הירהורים ובירבורים /על/ אמנות, מאשר אמנות. עדיין, וכאמור, אתר יפה. ומה הקשר? שמעבר לכבוד שמגיע לשיר ולבעליו כמו שאמרת, אולי דווקא לא רע להשתעשע ולהשתולל קצת עם החומר, אם האלטרנטיבה היא לידום לעד, מרוב שזו אמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלעול(!). למה לא? שהרי זה בדיוק מובנו של browsing. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעלעל זה לדפדף, כי עלה זה דף. פה זה לא דפים, אלא צגים. אולי לצגצג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
browse noun עִלְעוּל, דִּפְדּוּף, בְּרָאוּזִינְג -------------------------------------------------------------------------------- browse verb עִלְעֵל, דִּפְדֵּף ____ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדפדפן שלך נקרא צגצגן? לא נראה לי רעיון טוב, ביחוד אם זה נכתב בכתב יד ("הצגצגן שלי מגיב נורא לאט" עלול להתפרש באופן די מביך). בכלל, בעוד כמה שנים כשספרי הנייר ייעלמו יהיו לי עוד כמה מלים אנאכרוניסטיות. למה לקלקל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(א)נשים שיש להם צגים כבר לא כותבים ביד בד''כ. אבל טוב, נו, שיהיה לעלעל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, התרגום של "בראוזר" כ"דפדפן" הוא לא מוצלח כ"כ. "בראוזינג" זה לחפש, כמו שמחפשים ספר בין מדפי חנות או ספריה. לדפדף זה באנגלית to leaf through, שזה בדיוק מקביל לעלעול של העברית. ולכן אולי היה צריך לתרגם "בראוזר" כ"חפשן". עד כאן פינת ההצעות המעצבנות להיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפסקה האחרונה: אפשר לחסוך את אי ההבנה על ידי הגייה נכונה של הח' בתחילת השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יעשו ניצולי עדות אשכנז המקופחים גרונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יסבלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארון בר לא נהרג אלא *הרג* מישהו בדו קרב- ואותו מישהו היה אלכסנדר המילטון, שר האוצר האמריקאי הראשון ומההוגים הפדרליסטים החשובים של התחלת ארה"ב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |