הקרב על זמן החלום (חלק א') 1741
זכויות יוצרים וקניין תרבותי באמנות הילידים האוסטרליים. חלק ראשון מתוך שניים.
באוגוסט השנה הואשם הנסיך הבריטי הארי בחיקוי דוגמאות עיצוב של ילידי אוסטרליה (אבוריג'ינים) בציוריו. המקרה העסיסי הזה אינו הראשון שבו נחמסת צורת אמנות זו, אבל הוא מוכיח שוב כי אמנותם של ילידי אוסטרליה זקוקה למעמד משפטי ייחודי בכל הקשור לנושא זכויות היוצרים והקניין התרבותי. ההגנה על זכויות היוצרים שלהם שונה מן התבנית המוכרת, ומצריכה חקיקה מיוחדת. זאת, בגלל העובדה שהתפיסה של מעשה האמנות בעיני השבטים האוסטרליים שונה מזו שאימצה החברה המערבית.

ילידי אוסטרליה הם התושבים המופלים ביותר לרעה בארצם שלהם, ולכן להגנה על מורשתם התרבותית יש חשיבות מעשית וסמלית: היות שהאמנות האבוריג'ינית היא כלי בפולחן הדתי, היא הרבה יותר מקישוט ויזואלי, היא מרכיב מרכזי בשימור תרבותם של הילידים. היכולת להגן כראוי על יצירותיהם עשויה להקנות לילידים תחושה של אוטונומיה, של האפשרות לייצג את עצמם ולהגן על האינטרסים שלהם בנושא זה, כפי שעשו בשנים האחרונות בנושא הזכויות על הקרקע.

הנסיך הארי על רקע ציוריו

מעבר לזאת, עצם הדיון בטבען של היצירות האבוריג'יניות ובחקיקה המתחייבת מטבען זה בנושא זכויות היוצרים, מעלה את המסורת האבוריג'ינית על סדר היום הציבורי באוסטרליה. העובדה שבית המשפט הפדרלי האוסטרלי מקדיש את דיוניו לסוגייה זו עשויה לסייע ליתר פתיחות מצד האוכלוסייה הלבנה ולשינוי הדרגתי של המדיניות הממשלתית.

הקשר לאדמה

האבוריג'ינים ממקמים כרונולוגית את מוצאם ב"זמן החלום", ובמספרים מדויקים - בתקופה שלפני 40,000 שנה, אז חצו את הים מדרום־מזרח אסיה לאוסטרליה והשתקעו שם. בצפון אוסטרליה השתמרו שרידים ארכיאולוגיים המוכיחים כי האבוריג'ינים נכחו באזור זה כבר לפני 20 אלף שנה: קירות הסלע במקומות רבים באיזור מכוסים בציורי חלום, מהסוג שהילידים מציירים גם היום.

בשנת 1606 גילו ההולנדים את דבר קיומה של היבשת, אך היישוב הלבן באוסטרליה החל להתקיים שם רק מ-‏1860, עת כבשו הבריטים את אוסטרליה כולה. היבשת שימשה כאתר הגליה וכמקור לתעשיית הצמר, בעוד שהילידים נדחקו לשוליים וסבלו מאלימות האדם הלבן.

כיום, בכל מדד מחיה אפשרי, האבוריג'ינים הם הקבוצה מעוטת היכולת ביותר באוסטרליה. הם שוכנים בפאתי הערים, חסרי זכויות על אדמותיהם, מובטלים או עוסקים בעבודות דחק ומתמודדים עם אלכוהוליזם. אוסטרליה המודרנית התפתחה על חשבון ילידיה. האדמה שישבו בה נלקחה ללא פיצוי, מה שהביא להרס תרבותם, המבוססת על האדמה. הילידים סבלו ממדיניות ממשלתית מתנשאת, שניסתה, בין השאר, להעבירם ממקומם, לנצר אותם, להפריד ילדים מהוריהם ולהביא להיטמעותם. באיזורים מרוחקים של אוסטרליה נשארו עדיין קבוצות ילידים הקשורות לאדמתן, אך אלה חיות בעוני ואינן זוכות לשירותים שהאוסטרלים מקבלים כמובנים מאליהם.

בשנות ה-‏60, כשמדיניות ההיטמעות נחלה כישלון, החלה הממשלה להתרכך מעט, ובמקביל הוקם הארגון הלאומי הראשון של אוסטרלים ילידים, שהחל להיאבק בעיקר למען זכויות קרקע. ב-‏1967 נערכו שינויים בחוקה, והילידים הוכרו כאזרחים בעלי זכות הצבעה. תשע שנים לאחר מכן עבר חוק זכויות הקרקע, ותקדימים משפטיים עדיין נקבעים בכל הקשור לזכות הילידים על אדמתם, לרוב זכות המעוגנת בתרבות ובדת ולא במקום המגורים.

אך השינויים בחקיקה ובחינוך היו מהירים מדי, והאבוריגי'נים התקשו לפעול למען עצמם. למעשה, הילידים האוסטרליים לא נהנים עדיין מזכויות מלאות ומשוויון, למרות שכאזרחים הם זכאים לכל השירותים שהממשלה מספקת.

האמונה: זמן החלום

מושג המפתח באמונה האבוריג'ינית הוא "זמן החלום", זמן יצירת העולם כפי שהוא כיום. אך זמן החלום אינו היסטוריה אלא ממשיך להתקיים כל הזמן. טקסים דתיים, הכוללים ריקוד, נגינה, פנטומימה ושימוש בחפצים מקודשים, משמשים כאמצעי ל"כניסה" ול"יציאה" מזמן החלום, ודרכם משתמר קיומם של האבות הקדמונים (Ancestors), הפעילים בזמן החלום. אלו הם בדרך כלל אספקטים מואנשים של הסביבה, כמו גשם, אש, חיות שונות או צמחים, והם מופיעים, בדמות אדם, בציורים וברישומים האבוריג'יניים. לכל שבט, משפחה ואדם אב קדמון משלהם, שדרכו נוצרו, ואת הקשר עמו הם משמרים באמצעות הטקסים.

המילה "חלום" משמשת לציון כמה מושגים שונים: היצורים ש"נולדו מן האדמה" והחלו ללכת, ובתוך כך יצרו את העולם; התקופה שבה התרחשו אירועים אלה; וגם היחסים שבין בני האדם והחיות.

זמן החלום מתפקד כמושג מיתי, כבסיס הקיום האנושי וגם כתבנית המעניקה משמעות ליחסים חברתיים. הוא האירוע המיתולוגי שהתווה לאבוריג'ינים את "תוכנית החיים" שלהם. חשוב לציין כי זמן החלום אינו היסטוריה אלא מיתוס, כלומר דבר הממשיך להתקיים ומשפיע על חיי ההווה. הפעולות הדתיות באות לקיים ולשמר אותו, והן מקבלות משמעות שאינה סמלית בלבד אלא גם מעשית ממש - על ידי הכניסה המחודשת לזמן החלום.

הפעילות הדתית לובשת צורות שונות, וביניהן walkabout (הליכה במסלולים שהלכו בהם האבות הקדמונים), ציורים ורישומים (על סלעים או על האדמה), chanting (שירה ריטואלית רפטטיבית) בליווי דיג'רידו, ריקודים טקסיים וסיפורים שבעל פה. כל אחת מפעילויות אלו מקיימת ומשמרת את זמן החלום.

נגן דיג'רידו


ריטואלים בצבעים

הצורות העתיקות ביותר של אמנות באוסטרליה הן כנראה הטקסים הטוטמיים שעדיין מתקיימים במרכז היבשת - טקסים שבהם הגברים מקשטים וצובעים את גופם בפיגמנטים, כייצוג של האבות הקדמונים. ישנם גם ציורי מערות שהתגלו בכל רחבי אוסטרליה, הממלאים פונקציות שונות: הם צוירו על גבי אובייקט ששימש לטקסים, או על "אדמה קדושה", שאליה הותר להגיע רק לגברים בוגרים בני השבט שעברו חניכה מיוחדת. ציורים כאלה עדיין מתגלים מדי פעם ברחבי אוסטרליה.

האמנות הוויזואלית המסורתית של הילידים היא טוטם - חלק מרכזי בפולחן - ולא כלי לביטוי עצמי. מעשה היצירה הוא פעולה דתית מקודשת, וכמוהו כטקס חניכה. היצירה נוצרת לרוב בידי קבוצת גברים מאותו שבט, ולעתים בידי יחיד, אך אינה רכושו של היחיד - היא מבטאת את כל הקהילה, מציגה דברים המקודשים בעיניה ולכן שייכת לה. לא כל יליד אוסטרלי רשאי לצייר - הציורים הם מתנת שמיים מן האבות הקדמוניים של השבט לקבוצות מסוימות בתוכו, קבוצות שעברו טקס הכנסה בברית, והמתחייבות לשמור על סודיות ולא להפיץ את הדגמים בין זרים. הרשות לצייר קשורה במין, בגיל ובמעמד.

על הצגתה של היצירה מוטלות גם מגבלות דתיות. במקרים מסויימים היצירות אף מושמדות לאחר הריטואל הדתי, כדי למנוע נגישות אליהן מצד גורמים חיצוניים. מצד שני, הקהילות מסכימות שאנשים לבנים יכולים לראות את היצירות, כל עוד אלו אינם יודעים בבירור את משמעותן ואין להם גישה לכוחות הגלומים בהן.

הצורות המופשטות בציורים, היפים להפליא, טעונות בסמלים ובצפנים - הציור הוא אידיאוגרמה, כלומר תמונה שמייצגת רעיונות. כל צורה מייצגת טווח רחב של משמעויות: מעגל יכול לייצג מקווה מים, שביל, פרי, אש, בסיס עץ או פקעת צמחים. קו ישר יכול לסמן דרך, זנב של בעל חיים, חרב, עץ או עמוד שדרה.

ציור אבוריג'ני על סלע

תפיסה זו של יצירת האמנות שונה בתכלית מהתפיסה המערבית של היצירה כביטוי עצמי של היחיד, כרכוש חומרי המעוגן בזכויות יוצרים. אצל ילידי אוסטרליה היצירה היא רעיון, סיפור היסטורי, מסלול הליכה גיאוגרפי ופנייה לאב הקדמון. יצירה כזו שונה גם מן האמנות הדתית המערבית (כמו ציורי קדושים נוצריים), כיוון שאינה אייקון אלא "הדבר עצמו". עד זמננו בכלל לא התקיימו בקרב הילידים המושגים "אמן" או "מוכשר".

עם זאת, קיימות זכויות יוצרים מוגבלות בקרב האבוריג'ינים, כחלק מן החוקים החברתיים: רק לבעלי זכות מיוחדת מותר להעתיק את המוטיבים מציורים מסורתיים, או לאפשר לאחרים לעשות זאת. יש גם ציורים שהם כה סודיים, עד שבעליהם אינם מוכנים להציגם או לפרשם. שאלות הנוגעות לזכויות על יצירה יושבו היסטורית ללא התערבות החוק הרשמי, אלא מתוקף החוק החברתי של השבטים.

הציור האבוריג'יני המסורתי קשור לאדמה: הוא מתאר את תחום הטריטוריה השבטית, את צורת האב הקדמון שלה ואת המסלולים הגיאוגרפיים והחברתיים בהם מתנהלים חייהם של בני השבט. לכן, הציורים מהווים גם כלי סמלי במאבקם של הילידים על זכויות הקרקע שלהם. עדות ראשונה לכך ניתנה בשנת 1971, כאשר שני לוחות ציור גדולים הוכנו במיוחד בידי שני אמנים אבוריג'ינים מוכרים, לקראת הדיון בנושא זכויות הקרקע, שנערך בתוך כנסייה בצפון ארנהם. הציורים הוצגו ופורשו בידי הציירים עצמם, ובעזרת מומחים נוספים. הצגה חגיגית זו נעלה את כינוסה של הוועדה הפרלמנטרית הנבחרת לענייני היסטוריה, שהתכנסה לשימוע של אנשי שבט ייריקאלה בנושא זכויות הקרקע שלהם.

יותר מעשרים שנה לאחר מכן, ב"וועידת הפיוס האוסטרלית" שנערכה במלבורן ב-‏1997, ניתנה זכות הדיבור לטומי מאי, ראש האגודה של אמנים אבוריג'יניים בארנהם־לנד ובצפון קימברלי. בין השאר אמר: "יש לנו שיר, סיפור, ריקוד וציור למקום הזה. זה שלנו, איש לא יכול להעתיק את זה, זה הקניין הרוחני (של השבט)... אינך יכול לגנוב את הסיפור או השיר או הריקוד ממקום אחר". אבל הדרך למעמד זה, בו ישבו הלבנים והקשיבו לסיפורם של הילידים, היתה ארוכה מאוד.

טומי מאי


הגילוי המאוחר

עד תחילת המאה העשרים התעלם המערב מן האמנות האבוריג'ינית, למרות שכבר במאה ה-‏19 היה ברור כי היא מרכיב מרכזי בתרבות הילידים ובטקסים הדתיים שלהם. האנתרופולוגים ספנסר וגילן (Spencer and Gillen) תיארו את העיצובים המיוחדים של האמנות האוסטרלית ועמדו על חשיבותם הדתית, אך לא הצליחו לספק הסבר למשמעות הקווים והצורות.

בשנות השלושים של המאה הנוכחית חקרו אנתרופולוגים נוספים את האמנות האבוריג'ינית, אך רק כעשר שנים לאחר מכן החלו להתפרסם מחקרים משמעותיים בנושא. גילופי עץ וציורי מערות אבוריג'יניים תוארו במחקרים בפירוט, אך קושרו לחיים האבוריג'יניים באופן שטחי ביותר.

התעוררותה של האמנות האבוריג'ינית המודרנית התרחשה בשנות השבעים המוקדמות, במושבה פאפוניה, ונקשרה בשינוי שחל ביחס השלטונות כלפי הילידים. ב-‏1970 הגיע לפאפוניה ג'פרי ברדון (Bardon), מורה לאמנות מסידני, על מנת להקים בית ספר לאמנות. בהשפעתו של ברדון החלו האבוריגי'נים לצייר בצבעי אקריליק. ברדון לא כפה עליהם סגנון ציור אירופי, אלא המריץ אותם לצייר מוטיבים מוכרים ומסורתיים. עד מהרה החלו האמנים למכור את מרכולתם. הפיתוח המואץ של ציורי האקריליק היה קשור בצורך של הילידים להתפרנס - לבד מייצור ומכירת חפצים לתיירים, אין להם פעילות כלכלית עצמאית.

מאז שנות השבעים התפתח הענף של ייצור חפצים וארטיפקטים, והגל השני של הציור האבוריג'יני המודרני היה בראשית שנות השמונים. האמנים המבוגרים יותר דאגו להנחיל את השיטות החדשות לדור הצעיר, ובשלב זה החלו גם נשים לצייר. השבטים אימצו את התפיסה המערבית של היצירה והיוצר, גם אם לא על חשבון המשמעות הדתית של האימאג'ים המקוריים. במקביל, הלכה וגברה ההערכה הרגשית והאמנותית שרחש המערב לאמנות האבוריג'ינית: חלוקת תקציבי ממשלה, כבוד הניתן לאמנים, ומעל לכול - רכישת היצירות בכסף, כמקור או כרפרודוקציה.

היצירות העכשוויות נוצרות בטכניקות חדשות, ללא הציפוי שכיסה את האובייקטים או הציורים ששימשו לצרכי פולחן בעבר. האמן העכשווי אינו משתמש עוד בחומרים ובצבעים טבעיים, אלא בטכניקות כמו באטיק, קרמיקה, ליתוגרפיה, הדפסים וציור על בד. האבוריג'ינים אינם נוהגים לחתום על ציוריהם, אולם מאחורי כל ציור ניצב אמן אינדיבידואלי.


בהדרגה החלה האמנות הזו לזכות להצלחה ולהכרה עולמית, וב-‏1990 אף נבחרו שני אמנים אבוריג'יניים לייצג את אוסטרליה בבינאלה העולמית בוונציה. עובדה זו היתה נקודת מפנה בהתייחסות לאמנות של ילידי אוסטרליה, שכעת זכתה להכרה כחלק מהיצירה העכשווית הבינלאומית. שלוש אמניות אבוריג'יניות השתתפו בביאנלה בוונציה גם ב-‏1997. ב-‏1993 נפתחה בגרמניה התערוכה הגדולה ביותר עד אז של אמנות אבוריג'ינית, ומשם עברה לאנגליה ולדנמרק.

על קו התפר

האמנים האבוריג'יניים המודרניים מוצאים עצמם עובדים בקו התפר שבן שתי התפיסות - המערבית והמסורתית. מצד אחד הם "חוזרים לשורשים", נכנסים מחדש בסוד השבטי ומקיימים את הריטואל, מה שמסייע להם לחזק את הזהות השבטית והאתנית. מצד שני הם מקיימים תערוכות, מוכרים לגלריות ציורים וכלים שונים ורושמים עליהם זכויות יוצרים אינדיבידואליות.

מרכזי האמנות האבוריג'ינית, הפזורים על פני כל אוסטרליה, מתפקדים כסוחרי אמנות. הם פועלים ללא כוונת רווח, ובכך מבטיחים את מלוא התמורה לאמנים ממכירת יצירותיהם. מרכזי האמנות מנהלים גם את נושא זכויות השיעתוק ונושאים אחרים של זכויות יוצרים, ומתווכים בכך בין האמנים וסוכני האמנות או בינם ובין רשויות ממשלתיות והסקטור הפרטי.

אמנית אבוריג'נית בעבודתה


בשנים האחרונות התרבו גם הגלריות המציגות אמנות זו למכירה, ומנהלות את עסקיהם של האמנים. אחת מהגלריות הללו, "שגנאפי", מציגה עצמה במודעת פרסומת כמקום שבו "רוחות העבר פוגשות בדמיונות המחר". הגלריה מציעה למכירה "מסכות המעוררות את הרוחות הקשורות לאם האדמה", לצד "דמויות מסורתיות שיוסיפו חן לביתך ויהפכו לאוצרות המשפחה". נראה כי באותה מידה שהקסם המסתורי של אמנות זו מוצע לקונה, כך הוא מתפורר אצל המוכר, שכדי להתפרנס נאלץ לסחור ב"אוצרות המשפחה" שלו עצמו. המוצרים המוצעים למכירה כוללים, לבד מציורים ודיג'רידו, גם חולצות טריקו, תיקים, שטיחי קיר, מגבות מטבח, כלי בית ואף עיצוב לוגו מסחרי ב"סגנון ילידי".

בפברואר 1999 דיווח עיתון הילידים "קורי מייל" על זיוף חפצי אמנות של אמן אבוריג'יני מצליח, קליפורד פוסום צ'אפאלצ'ארי, שהציג באותה עת תערוכה בגלריה. הזיופים עוררו את זעם הקהילה כולה. מקרה פרטי זה מעיד על העידן החדש שהאמנות האבוריג'ינית המודרנית נכנסה אליו - היא מסתגלת לכללי המשחק הנהוגים בעולם האמנות המערבי – הצלחה מסחרית, יחד עם התופעה של זיוף וחיקוי. למותר לציין שזיוף של ציור אבוריג'יני לא היה עולה על הדעת בעבר, לפני פריחתה המאוחרת של אמנות זו.

נראה, אם כן, כי בקרב הדור החדש של הציירים האבוריג'ינים האמנות גלשה מתחום של פעילות שיש לה בסיס דתי, מיתי וחברתי, ושמורה לקבוצות חברתיות מסוימות בלבד, אל תחום השמור לאלו המוגדרים כמוכשרים, שלמדו אמנות או שרכשו ידע רב בנושא החלומות השבטיים. הם זוכים להכרה אינדיבידואלית בחברה האוסטרלית, ולרוב ידועים בשמם. מציאות זו מקלה על ההכרה החוקית בזכויות היוצרים שלהם, ומצד שני - גם מטשטשת (בעיני האוסטרלים הלבנים) את החיבור שבין האמן היחיד למסורת השבט שאת חלומותיו הוא מצייר. כלומר, מפחיתה בערך הטיעון של "קניין רוחני קולקטיבי".

לצד הביקורת, יש תומכים רבים למגמה שסחפה את האמנות האבוריג'ינית והתאימה את כלליה לאלו של המערב. הגלריות המשווקות אמנות ילידית מצהירות על שאיפה לחילופי תרבות, שירחיבו את הקהלים הנחשפים לאמנות זו. מרכזי האמנות האבוריג'ינית מתארים את מטרתם כ"תמיכה ותיווך בין תרבותי", וטוענים כי היצירה האמנותית המסורתית שסוגלה לעולם המערבי, משמרת את המורשת ומספקת לאמנים כבוד וגאווה.

אך ההתלהבות שבה מקדם המערב את העיצובים השבטיים לא בהכרח מקדמת את ענייניה של התרבות האבוריג'ינית - היא מאלצת אותה להיות מוצר עובר לסוחר ומנכסת אותה לידי האדם הלבן, שאינו מבין את משמעותה המקורית. לאמנות זו, עקב טבעה המיוחד, קשה לספוג השפעות מבחוץ ולהשתנות. אולם, משתנה המנגנון המספק אותה, הוא הופך מערבי ומותאם לדרישות הלקוח.



חלקו השני של המאמר יעסוק בניסיון של מוסדות השלטון האוסטרלי ליצור מצב משפטי שיאפשר להגן על זכויות היוצרים והקניין התרבותי של האבוריג'נים.
קישורים
הואשם הנסיך הבריטי הארי
לפני 40,000 שנה
תקדימים משפטיים
עדיין מתגלים
זכות הדיבור לטומי מאי - ננאומו של טומי מאי בוועידת הפיוס
ספנסר וגילן
ג'פרי ברדון
קורי מייל
הגלריות המשווקות אמנות ילידית
House of Aboriginality
המיתוסים של "זמן החלום"
חלקו השני של המאמר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

יש לציין 186578
שהאוסטרלים הלבנים המשיכו במדיניות ה''הטמעה'' עד שנות השמונים שעיקר המדיניות היא לגנוב תינוקות אבורג'ינים ולתת אותם למוסדות ליתומים ולמשפחות לבנות ללא ילדים
רק עם התפתחות הכבוד לאבורג'ינים ואי הכללתם כתת- אדם הרעיונות הגזעניים נפסקו
גזענות? 186583
אתה לא רואה איזו שהיא בעייה בתגובה שלך?
ותודה לאביבה על המאמר המקיף והמרתק! אגיב בהמשך.
גזענות? 186974
כיום נהוג לכנות גיזענות גם יציאה גורפת נגד תרבות מסויימת-המוגדרת אוטומטית כנחותה באופן גורף. אז אולי אין כזאת סתירה בדבריו. במקרה כזה חטיפה של תינוקות שחורים ''כדי להציל'' אותם מתרבותם הקלוקלת, היא כן גיזענית, וודאי פלילית ולא מוסרית.
אכן צודק יריב מ. 187195
מי זה (או מה זה) אפופיס? 187204
מי זה (או מה זה) אפופיס? 187208
אפופיס זה אפופידס שחתכו לו את הדל''ת. זה עוד כלום לעומת מה שעשו ליפתח רו(ז)נטל.
מי זה (או מה זה) אפופיס? 187223
לא שמתי לב עד עתה- יותר מדי שעות סטארגייט עשו את שלהן ואין שוב דרך שאני אראה אפופידס ולא אקרא אפופיס
יש גם אפופיס, שד מצרי עתיק 187246
ובוודאי אפשר למצוא אותו בגוגל.

בברכת גגל גגל ונתג(ל)גל,

אני
(דבילית, אבל לא בורה, לא חשוב מאיזו עדה)
אה, בעצם, יש אפופיס בסטארגייט? 187248
(לא ראיתי סטארגייט וכמעט לא רואה טלויזיה, סנובית)
אה, בעצם, יש אפופיס בסטארגייט? 187249
אפופיס בסטארגייט הוא כמובן ע''ש אותו שד מצרי עתיק
גזענות? 197285
אז אני מניח שיש שהיו קוראים לי גזעני, שכן אני רואה תרבויות מסויימות כנחותות - בדברים החשובים. ההבדל ביני לבין גזענים ימניים הוא שמטרתי אינה התנשאות מעליהן או פגיעה כלשהי בבני אותן תרבויות, אלא קידומם - בדברים החשובים -מוסר, השכלה ביקורתית ועוד משהו ששכחתי. שאר הדברים - נימוסים, שפה, מאכלים, ספרות, מבנה התא המשפחתי (עד גבול מסויים), מבנה השלטון (כנ''ל) וכו', הם עניין לבחירה אישית ואתנית.

אני לא יודע מה שיטת הפעולה המומלצת לשם כך, אך ברור לי שכדי להביא טוב לאלו שרע להם, צריכים קודם כל אלו שיכולים - בני החברות החופשיות, להבחין בין טוב לרע. הם צריכים להבין שהם עצמם באים מתרבות טובה, שאת ערכיה הבסיסיים (ולא יותר), צריכות כל התרבויות לאמץ. זה אינו המצב דהיום וכתבתי על זה מספר פעמים באייל.
גזענות? 197375
רובנו מקבלים את המידע שיש לנו על חברות אחרות ממקורות שקרובים לנו תרבותית. מטבע הדברים, העובדות מגיעות אלינו בצורה סלקטיבית. אולי אתה אישית יוצא דופן, אבל רוב האנשים שפגשתי שהיתה להם הגישה של ''משא האדם הלבן'' לא היו בדיוק מומחים לתרבויות שהם מבקרים. בדרך כלל כשאני שואל אנשים כאלה מה הם הערכים הבסיסיים שהם היו רוצים להנחיל לתרבויות זרות, מסתבר די מהר שקו ההפרדה הוא לא כל כך ברור כמו שנדמה.
גזענות? 197390
מקורות המידע שלי הם מיטביים - כלומר מערביים. יש לי נטייה לפקפק דווקא במקורות מידע שאינם מערביים, שכן רק במערב תמצא ביקורת עצמית ברמה סבירה, השכלה, פתיחות תרבותית, חופש מחשבה ומעשה ומה שחשוב במיוחד במקרה זה - הכרת העולם על מגוון תרבויותיו במידה שאין לה תחרות בתרבויות לא מערביות. נכון, רק אצל מיעוט משכיל ופתוח, אך מיעוט זה קיים כמעט אך ורק במערב. בקיצור - לאחר שנים של בחינת העדויות והטיעונים, הסקתי שמפריזים במשקלה של ההטייה התרבותית (כמו גם למשל המיגדרית).
לגבי האנשים שאתה שואל - כידוע לך אנו חיים בחברה חופשית ומגוונת. אם תשאל אישה דתיה תקבל תשובה שונה מאשר אם תשאל חקלאי חילוני וכן הלאה.
איני קובע את דעתי עפ''י מה שניתן יהיה להכליל, שגם בוודאי יביא להסכמת ההמונים הנבונים...
בעצם לא הבנתי את הטיעון הזה של משאל הרחוב.
גזענות? 197393
אם המערב הוא בעיניך הפסגה וגולת הכותרת של כל הטוב, המתקדם והנאור שבעולמנו - מה תגובתך לנושא החוק הצרפתי החדש בעניין חבישת כיפות, רעלות וכיו"ב? - והאם יש לך איזה הסבר מניח את הדעת לעובדה שזה קרה דווקא בצרפת, שהיא ללא ספק מדינה "מערבית" באופייה, עפ"י כל ההגדרות שנתת?
גזענות? 197970
אז כשאתה ממליץ לבני תרבויות אחרות לאמץ את ערכי המערב, אתה מתכוון לערכיו של החקלאי החילוני או לאילו של האישה הדתיה? לאילו של המיעוט המשכיל והפתוח, או לאילו של הרוב הבור וצר האופקים?
כנגד ארבעה בנים... 198448
הקבוצות שציינת אומנם אינן אקסקלוסיביות, אך נדמה לי שמתוכן, שנינו הינו רוצים שאותה הקבוצה היא שתעמיד את הסטנדרטים והערכים ‏1 שיהוו את התשתית התרבותית (ובכלל זאת המוסרית) לחינוכן של חברות, כמו גם של ילדים.

1 הכוללים כמובן גם פתיחות וגיוון "ככל האפשר, אך לא מעבר לכך"‏2.
2 בפרפראזה על דברי איינשטיין בתגובה 197044 .
כנגד ארבעה בנים... 198500
חשבתי שדיברת על הערכים העדיפים של המערב. כעת אתה מצמצם: לא ערכי המערב, אלא ערכים של "מיעוט פתוח ומשכיל" במערב, ערכי הקבוצה ששנינו היינו רוצים שתנתן לה אוטוריטה ערכית על החינוך בעולם. ואני תוהה: מי הם החברים באותה קבוצה מופלאה?
כנגד ארבעה בנים... 198566
מה זאת אומרת מי?
אני והחברים שלי.
פוסט-הומניזם 198667
לגבי "החברים באותה קבוצה מופלאה" - מדובר כאמור בדורון ועוד כמה, לא פחות טובים! (בכל אופן לא בהרבה). אם תמהר ותציע לדורון חברות, מי יודע, אולי תזכה גם אתה ותמנה על עילית מצומצת זו, כי הרשימות נסגרות בימים הקרובים (:

עדיין לא לגופו של עניין:
בויכוח ניתן לנסות לנחש "מאיזה מקום" רגשי וערכי באים דברי הצד השני ולהתייחס ישירות אליהם. אפשרות אחרת היא "לתפוס במילה" את בן הפלוגתא ולגרור אותו לויכוחים סמנטיים או סתם לשולי טענתו. בין הספקולציות הרגשיות של האפשרות הראשונה, לוודאות המילולית של זו השניה, ישנה אפשרות שלישית, והיא להתייחס לעיקר דברים אותם מנסה הדובר לומר. למרבה העניין, לכל אחת משלוש האפשרויות, שהגבול בינהן אינו תמיד ברור, סיטואציות אנושיות בהן היא מתאימה.
(אפופידס ב', טיפה אחרי הסוף)

לגופו של עניין (אחרי שכבר נואשתי):
אני חושב שאתה מבין שהתכוונתי לחופש הדיבור, גם אם כמה שמרנים חולקים עליו; על חופש הדת, גם אם חרדינו היקרים פוסלים אותו; לפלורליזם, גם אם עמים שלמים מתנגדים לו; לשיוויון הגזעים בפני החוק, גם אם כמה גלוחי ראש חולקים על זה וכן הלאה.
לא עשיתי מחקר כדי לבדוק את אחוז התומכים בערכים אלו במערב, יתכן שהרוב מכל עם שם תומך בקנאות בערכים אלו ויתכן שבבדיקות עומק יתברר שזהו רק מיעוט קטן - אך משפיע שהצליח לכונן חברה המושתתת על *הדברים הנכונים*, שהם שהביאו לאנשיה את החופש והשגשוג בהם הם חיים‏1. הנקודה היא שצריך להחליט מה טוב ומה רע ולא לחשוש להביא ואף להכתיב לרע את הטוב. הרע אינו מהסס לעשות את ההיפך.

ספציפית לגבי האבורג'ינים, איני רואה רע עקרוני בנסיון להביאם לקידמה - גם אם זה מעט בכפיה ועל חשבון תרבותם העתיקה. לגבי הדרך בה זה נעשה והמטרה המפוקפקת מעט: לא כך צריכים היו הדברים להיעשות. אני לא מכיר מספיק את המקרה מכל הצדדים כדי לומר מה כן היה צריך להיעשות, אך מהיכרות מסויימת עם מקרים אחרים, איני סבור שיש לכך כל חלק בנחיתותם הסוציואקונומית של האבוריג'ינים ואני גם מעריך שמצבם היה קשה הרבה יותר לפני בוא האדם הלבן לארצם.

לגבי הפצת האומנות האבוריג'ינית, שאגב לא ברור כמה מהם באמת דתיים עד כדי כך שזה פוגע בהם: אני רואה בזה תהליך חיובי, המשלב את מורשתם בתרבות העולמית. איני רואה בזאת כל רע ויש לי הרגשה שמישהו חיבר אותם לתרבות המיסכנות על חשבון השאפתנות, היוזמה והקידמה באופן כללי.
היענות לדרישותיהם החריגות היא אנטי חינוכית. ראוי היה לחנכם במקום זאת לערכי חופש וסובלנות. במקום זאת הם מדורבנים להתחברות למורשת ולגאווה בה. לא שזה דבר רע, זה יכול להיות קישוט מגניב, אבל לא על חשבון הבסיס: חינוך להשכלה ביקורתית ופורצת גבולות כערך מרכזי, חינוך למרכזיות היחיד על פני התרבות/האומה/השבט, גם כן, כערך מרכזי ועוד כמה דברים, שלמרבה הצער התבססו עד כה רק בחלק מצומצם של העולם. עתה מוטלת על יושבי אותו החלק למצוא את הדרכים להפיצם בשאר הפלנטה. זאת, כמובן, בניגוד לגישות להן אני קורא "פוסט-הומניסטיות", שלמשל רואות בגיוון התרבותי, בכיבוד מסורות של עמים לא לבנים ובאי התערבות וכפיה על חברות לא לבנות, ערכים נעלים על פני אלו אותם שם ההומניזם (ובאופן כללי יותר, הנאורות) ז"ל במרכז.

בונוס לקוראי האייל: איני יודע על התרבות ועולם הערכים האבוריג'יני, אך הנה משהו שקראתי פעם על המאורים (תושביה המקוריים של ניו-זילנד), בתקווה שהפרטים נכונים: לאחר שהחלו להתיישב שם לבנים, הגיע במאה ה19 אחד מבכירי העדה ללונדון. בלונדון הוא זכה לכבוד ויקר והיה הלהיט החם של עונת המסיבות של אותה השנה. הוא חזר לארצו האהובה עמוס מתנות שקיבל, שלצערו לא כללו כלי נשק. כבן לתרבות ידועת מלחמות הדדיות, הוא עשה את המתבקש וברגע שיכל, מכר את המתנות וקנה בהם כלי נשק חדישים. דבר זה איפשר למאורים להגביר את קצב ההשמדה ההדדית שהגיע כתוצאה מכך לכ25% מ אוכלוסיתם.

טוב, מתחיל להגמר לי הדיו במקשים, אז עד כאן.

1 תשווה למשל לסעודיה, סיירה לאון, ספרד לאחר גילוי ושוד אמריקה מזהבה ואחרים. לא הנכסים החומריים הם המעשירים (ו"מאשירים") אומה.
כמו ש TP היה כותב 198723
Let's drag them kicking and screaming into the century of the fruitbat.

עכשיו אני הרבה יותר רגוע. פעם חשבתי שאתה "סתם" נגד ערבים ומוסלמים. לאחר התגובה הזו (ודומות לה) אני רואה שאתה פשוט נגד כל מי שאינו משוייך לזן שלך:
איזו מין התנשאות זו לומר מה שאמרת על המאורים? חקרת את החלוקה הפנימית ביניהם?
הפסקה האחרונה שלך עשויה להיות שקולה ל: "ראש ממשלה שמי מסויים היה חביב הקהל בוושינגטון הנאורה, ולאחר שחזר מביקורו שם עמוס בכיבודים ומתנות, ניצל את כולם לקנות נשק ולהגביר את ההשמדה בקרב השמים במזה"ת".
כמו ש TP היה כותב 199334
לגבי המאורים, מה לעשות - זה נכון היסטורית שזהו עם לוחמני מאוד, והמלחמות בין השבטים השונים היו הגורם העיקרי לדלדול האוכלוסיה שלהם. לגבי הסיפור, אני לא מכיר אותו.
כמו ש TP היה כותב 202344
אז היה לי קצת זמן לחפש קישורים תומכים בסיפור שהבאתי ומצאתי את: http://history-nz.org/wars5.html ואת http://www.vms.org.uk/features/NZ1-1.html . מעבר לזה, גש לשרעבי, יש לו משהו לספר לך (:
פוסט-הומניזם 198764
אכן רשימה נאה של מיתוסים שעושה רושם שאתה שבוי בתוכם. חופש הדיבור? אני לא יכול לומר שאמא שלך זונה. (היא, אגב, גם די טובה). אה, סליחה. מותר לי להגיד הכל כל עוד זה לא פוגע בך. אבל אני לא בטוח עד כמה הרגש לאמא שלך הוא דתי שזה אמור לפגוע בך. (זה, פחות או יותר, מה שטענת כלפי האמנות האבורג'ינית).
חופש דת? נו באמת. החברה המערבית פוגעת על ימין ועל שמאל בחופש הדת של המאמינים. דובר על כך רבות באייל אז רק אזכיר את מושג הפרהסיה.
פלורליזם? עכשיו באמת הצחקת אותי. קראתי את הטקסט שלך שוב ושוב, ואין בו שמץ של פלורליזם. להיפך.
הכל אודות אמא 202343
היא אינה זונה, בכל אופן לא מאז שאני זוכר אותה. לפי תמונות מצעירותה, בהחלט היה פוטנציאל, ואולם, עוד לפני שהשתלבה היא במקצוע, דירדרה אותה השכלתה למלאכת ההוראה, שאומנם דורשת פחות אומץ לב חברתי ורמה פחותה של העצמה נשית, אך עדיין מכבדת את בעליה, אם כי בפחות כסף ובמחיר שחיקה נפשית כבדה יותר.

מה קרה שרעבי, מאז תגובה 55830 עוד לא נרגעת?
לפחות תסביר לחבר מתגובה 198723 שיש כאן גם מרכיב של "שנאה עצמית", ולא שנאת האחר לבדה.

אני לא מבין מה בדיוק מקפיץ אותך. זה שאומרים משהו לא יפה על תרבות שלמה? האם כשלמשל מישהו מכנה את התרבות האמריקנית "זבל", גם אז נשרפים לך הפיוזים? ואם הטענה היא לגבי התרבות התימנית? (מה שאגב הרבה יותר קרוב לאמת ‏1)

אגב, האפופידים מוצאם (למחצה) מן הכבר חוביש, שנמצא (נדמה לי) במחוז שרעב, כך שלא מן הנמנע שאנו קרובים... אך בעצם אולי כן מן הנמנע, שכן גם לאחר שבאו לארץ הקודש, השתדלו לא פעם יוצאי הערים בתימן שלא להתחתן ביוצאי הכפרים, שנחשבו לנחותים. הרבה פעמים העדיפו הם לשאת אפילו ספרדיות(!!), ובלבד שלא להתערבב בזיבורית גלותם. כך שאחרי הכל, יתכן שאין ביננו קירבה, אך אם זה חשוב לך, יתכן שמעלתך נעלה על שלי, אריסטוקראט אורבני שכמוך!

בעניין "הפרהסיה": איני מבין את כוונתך, אך בוודאי אינך מתכוון להשוות את חופש הדת במערב ומחוצה לו! כי אם כן, נראה שאין לך מושג על מה אתה מדבר.

1 הכוונה היא לתרבות התימנית האותנטית הכוללת אי לימוד קרוא וכתוב לנשים, מכירת בנות צעירות לנישואים בכפייה, פלגנות שיא מקרב עדות ישראל ונטיה לקיצוניות, גיזענות (הם ראו עצמם כיהודים האמיתיים היחידים, ואילו האשכנזים נחשבו כבני תערובת) וככל שאר גלויות המזרח, התמקדות בשינון במקום בהבנה וכושר טיעון. לזכותם יש לציין שמבין גלויות המזרח, הם עדיין היו הלמדנים והסקרנים ביותר (לפחות לפי שמואל אטינגר + התרשמות אישית).
202378
חוביש נמצאת במחוז איב! אנחנו לא שרעבים! (טוב, אני חצי שרעבי, אבל מהצד השני).

דרך אגב, הצנעינא קמצנים ורעי לב. צנעני יגזול את פתך מפיך.

החבאנים פרימיטיביים.
202411
והעדנים הם הכי עדינים. הנה ביוגרפיה של עדני אחד עדין.

חוביש 203038
כפי שציינתי, אני לא בטוח במיקום הכפר. אשמח לקישור למפה רלוונטית.
בשמחה 203061
המפה מוגשת לך באדיבות חברת "סבא-פון".

בשמחה 203068
שרעב נמצאת בדרום, במחוז תעיז.

חוץ מזה, אפו, כדאי לך לעשות מנוי. תוכל להוריד רינגטונים של שירי כריסמס

בשמחה 203100
תודה!!!
אז מתברר ששרעב וחובייש נמצאות כיום במחוזות סמוכים. אעמת מידע זה עם המקור שלי. הוא בטח יטען שיש חלוקה מנהלית ויש חלוקה מסורתית של המחוזות, או שפעם זה היה אחרת...אתה יודע איך זה מקורות, הם תמיד מוצאים תירוץ.

בעניין הרינגטונים: אחרי שלקח לי אתמול עשר דקות לשנות את הסיסמה הסודית לתא הקולי, אין לי כרגע חשק להתעסק עוד עם המכשיר השטני הזה (:
בושה וכלימה 559302
חוביישי
תתבייש לך להלעיז על יהודים, ובטח לא על יהודים צדיקים כדוגמת הצנענים, מהיכן אתה מכיר אותם? ידוע לכל שמי שהוציא לעז על הצנענים אלו יהודי הכפרים, שחשו כי הם נחותים ליד הצנענים הצדיקים שהיו חכמים, יראי שמיים ששמרו את המצוות קלה כבחמורה, עושי צדקה בגלוי ובסתר, מנומסים ואדיבים. יהודי צנעא קיבלו כל יהודי שבא לעירם בסבר פנים יפות, דאגו לפרנסו אם ע"י העסקתו ואם ע"י שליחתו לכפרו כשהוא מצויד בכל טוב.יהודי הכפרים לרוב באו למצוא את פרנסתם, או לשם צדקה, והיה חוק של האימאם שאחרי 3 ימים שכל זר לא ילון יותר מ-‏3 ימים. קשה לשמוע כיצד מעלילים עלילות שווא על בני משפחתי וחבריהם, אבי ז"ל היה עושה צדקות במאות ואלפים, וראה את הכסף אך ורק כאמצעי לכלכל בו עניים, וכן חבריו. אבי לא חסך מעולם ואף לא קנה בתים כמו שאר שכנינו יהודי הכפרים שהיו חוסכים מזון מפי ילדיהם {ושלא נדבר מאחרים} העיקר שיהיה להם כסף בבנק. קמצנים הם יהודי הבלאד הנחותים שמעיזים לירוק לבאר ששתו ממנה, ומי שפירנס אותם זה הצנענים. תתבייש לך חוביישי החבשי, אתה כפוי טובה כמו שאר בני עירך וחבריהם יהודי הכפר.ולא דיי בכך, אלא שלשונכם הינה גסה, מנוולי פה, מרקדים עם שירי זימה וכל היום ממלאים פיכם בשחוק, מה שאין כן הצנענים אשר שמרו את דת משה וישראל כנתינתה מסיני, מאז שחרב הבית לא מילאו פיהם בשחוק, לא רקדו ולא פיזזו לפני עגל הזהב, תורתם אומנותם וחוכמתם מתבלטת, עובדה שאף בחתונות הזמינו רקדנים מהכפרים, שכן היו אצילים בני אצילים ולא לימדו את בניהם הבלי שטות ורעות רוח, אלא רק תורה בלבד, להבדיל מהכפריים הנחותים שהינם חסרי דרך ארץ, מלשנים ורעי לב, תוסיף לזה שהם זנאים מטונפים וחלקם פדופילים שאוהבים ילדות קטנות {אני מכירה כמה שהתעסקו איתנו יש"ו שר"י כשהיינו ילדים..}.
אז מילות סיום עבורך חוביישי, אתה כמו כל הדומים לך מהכפרים, ליצנים שאין להם חלק לעולם הבא, מלשינים שהלשנתם על ילדים שהתייתמו תמורת חופן ריאלים, והצנענים כדוגמת דודי מנוחתו עדן הצילום והבריחום לצנעא!!! ואתם עדיין כאלה, יש לנו שכן יהודי בלאד מושתן שמלשין על כל השכנים שבונים אצלינו, ואם דיברת על רוע לב.. הנה דוגמה לרוע לב, שכני יש"ו מלשין על כל מי שבונה בשכונה שלנו, אבל הוא מחכה עד שישלימו את הבניין ורק אחר כך מתלונן כדי שיהרסו הכל לאחר הבנייה, כך עשה להוריי ולעוד אנשים.. בני משפחתו הכפריים מתנהגים גרוע ממנו, כולם מסובכים עם החוק וכולם תובעים ונתבעים בבתי המשפט, והמשותף להם הוא שעינם צרה באחרים...
אז מי שמלכלך על קהילת קודש צנעא, שילך כפרה עליהם..על הציפורן שהשליכו לפני 100 שנה... הבנת י'חוביישי?
הצנעאים הצנועים 559304
לפחות לא הלעזת על יהודים.
בושה וכלימה 559305
נאה. תגובה שמתחילה ב''תתבייש לך להלעיז על יהודים'' וממשיכה, באופן טבעי ל''קמצנים הם יהודי הבלאד הנחותים... אתה כפוי טובה כמו שאר בני עירך וחבריהם יהודי הכפר...לשונכם הינה גסה, מנוולי פה, מרקדים עם שירי זימה'', מגביהה עוף בקרשנדו עוצר נשימה ל''חסרי דרך ארץ, מלשנים ורעי לב, תוסיף לזה שהם זנאים מטונפים וחלקם פדופילים שאוהבים ילדות קטנות'' ומסיימת בפיציקאטו ''יש לנו שכן יהודי בלאד מושתן''.

דנה היקרה, כל מילותייך מעידות שאהבת האדם זורמת בעורקייך, מן הסתם תוצאה של החינוך הצנעאני המשובח שקיבלת בבית אבא. אם תותר לי רק הערה קטנה עד כדי קטנונית, מי שלא בונה ללא רשיון מחוסן מפני שכנים מלשנים, בלאדים ואחרים. אבל אולי אצל ''הצנענים הצדיקים'' שמירת חוק היא לא משהו נחשב במיוחד, העיקר שהם אינם ממלאים את פיהם בצחוק.
559317
אני מתנצל על השמצת הצנענים, זה היה בצחוק. רבים מחברי הטובים הם צנענים.
בושה וכלימה 559371
אני מעריץ אנשים המגישים נקמתם קרה ומחושבת.
אם הייתי ברקת הייתי זועק ''טאגליין''.
שרעבים: אתמהה 202952
לתומי חשבתי שהשם שרעבי מבטיח שנושאו *איננו* איש שרעב. בשרעב גופא שרעביות אינה מציין יעיל לזיהויו של אדם, כיון שכל תושבי שרעב גרים, איך לומר, בשרעב. רק מי שגר במקום אחר אבל הגיע (או אחד מאבותיו הגיע) משרעב, סביר שיקראו לו שרעבי‏1.

1 אני מחריז על תחרות לתגובה בעלת היחס הגבוה ביותר בין מספר המופעים של המילה "שרעב" לאורך התגובה.
שרעבים: אתמהה 203028
אכן שאלה מעניינת, שכן שמות משפחה רבים נגזרים משם מקום ומעוררים את התהיה שהעלית: וורשבסקי, צנעני, ירדני, ליטווק (ליטא), ירדני וכמובן אבוריג'ינשווילי.

ידוע שחלק משמות המשפחה, ביחוד באירופה, נכפו ע"י השלטונות, לצרכי מנהל. אני מניח שלא כל מי שגר בקראקוב קרא לעצמו קרקובר, כפי שלא כל משפחות ירושלים בחרו בשם "ירושלמי" ולא כל ראשי המשפחות שנולדו בטיסות "סוויסאיר" נקראים סוויסה. חלק בחרו בתחום העיסוק של המשפחה (דרקסלר), על חלק נכפה שם המשפחה כדי לבזותם וחלק כונו לפי מקור המשפחה, לאחר שעברו הם לאזור אחר - למשל נדמה לי (זה לא בדוק) שמקור משפחת רימסקי, ממנה יצא המלחין ניקולאי רימסקי-קורסקוב הוא מאיטליה ומכאן השם "רימסקי", שמשמעו "הרומאי".
רימסקי-קורסקוב 203031
האבא מרומא והאמא מקורסיקה?
רימסקי-קורסקוב 203036
:-)
שאל את האייל הרוסי, המקור שלי לא יודע.
שרעבים: אתמהה 203063
השם ''שרעבי'' ניתן לעולים ארצה משרעב ובנותיה.
שרעבים: אתמהה 203064
בתימן לא היו שמות משפחה? מי נתן להם את השמות ומתי?
שרעבים: אתמהה 203069
לא היו שמות משפחה רשמיים. היו לא מעטים שנמנו על משפחות גדולות ומפורסמות אשר נקראו בשם, כדוגמת "קאפח", "סיאני", "צוברי", אך בדרך כלל התייחסו לאדם על פי שמו ושם אביו, כמקובל בעדות איסלנד.

היו גם שמות פרטיים ששונו בידי פקידי הממשלה עם עלות התימנים ארצה; כך, תימני זקן ששמו "זכריה", חזקה עליו שנקרא בצעירותו "יחיאל".
שרעבים: אתמהה 203077
סבי, שעלה מפרס, שינה את שם משפחתו ממזרחי הרווח בקהילה לבושרי על מנת שידעו כי איש בושר הוא.

אגב, כמו אצל התימנים, כך גם אצל הפרסים - שירזי, שושני, המדני וכו'.
עורו החולדאים 203099
רון חולדאי נקרא כך עוד בטרם עקר מחולדה.
עורו החולדאים 203101
ואני תמיד חשבתי שזה משום דמיונו החיצוני לחולדה.
עורו החולדאים 203104
כן, וצחי הנגבי היה לפני כן מא''גיסט.
עורו החולדאים 203106
לא בטוח שהבנתי. אבל אפרופו, יש סיפור כזה שאביו נמצא במנזר השתקנים בלטרון. היש גפיים לסיפור?
כשאני איתך אני כמו דג 203176
חיי נישואין לגאולה כהן מהווים הכנה נהדרת למנזר השתקנים.
נוער הזהב, רד לנגב 203252
עורו החולדאים 203442
ולח''כים יתום אין הורים.
פוסט-הומניזם 199199
הרעיון של כפיית ערכי העולם הנאור על הפרימיטיבים אינו חדש. מי זוכר היום שהמטרה המוצהרת של כניסת צבאות אירופיים לאפריקה בתחילת המאה ה- 19 היתה חיסול סחר העבדים? איכשהו, אחרי שהאיזור נכבש, התברר שאנשי המערב הנאור היו מעונינים בניצול חומרי הגלם מאשר בחינוך המקומיים. והפלא ופלא, הילידים סרבו להיות אסירי תודה ובסידרה של מלחמות גרשו משם את מיטיביהם.

באשר לערכי המערב: מבחינת הממשלות, חופש הדיבור והפלורליזם, נועדו תמיד לאזרחי המערב, לא לשאר העולם. לארה"ב אף פעם לא היתה בעיה להפיל משטרים דמוקרטיים שלא מצאו חן בעיניה ולהחליף אותם בדיקטטורות ידידותיות. ב- 1953 אירגנו ארה"ב ובריטניה הפיכה צבאית והפילו את המשטר הפרלמנטרי באיראן, והעלו במקומו משטר מלוכני דיקטטורי. ב- 1973 נרצח הנשיא הנבחר של צ'ילה, סלבדור איינדה, בהפיכה שנתמכה ע"י ארה"ב, ואת השלטון תפס אוגוסטו פינושה, שהפך את מדינה בעלת מסורת דמוקרטית ארוכת ימים לדיקטטורה. לאחרונה, הביעה ממשלת ארה"ב תמיכה בניסיון ההפיכה הכושל בוונצואלה, גם כן תוך ניסיון להפיל ממשלה נבחרת בכוח הזרוע.

אין ספק שבמדינות המערב התפתחו מערכות חוקתיות ופוליטיות שמבטיחות את זכויות האדם לאזרחיהן באופן מוצלח בהרבה מאשר ברוב שאר העולם. אבל זה לא פוטר אותן מאחריות לנזק שהן גרמו לאזורים אחרים בעולם. הדרך לשנות את העולם הוא לא בכוח, אלא ע"י דוגמא. כשארה"ב תפסיק להתנהג כמו דמוקרטיה בבית ומשפחת מאפיה בחוץ, אפשר יהיה לדבר על התפשטות הדמוקרטיה בעולם. כמו שהדברים נראים היום, קשה להאשים את תושבי העולם השלישי כשהם מתייחסים בחשדנות לכוונות המערב בכלל וארה"ב בפרט.
פוסט-הומניזם 202348
טוב, אני חולק על כל מה שכתוב בתגובתך. אפילו על מה שנכון.
"מניעת סחר העבדים" לא היתה המטרה העיקרית, אפילו לא המוצהרת, של הנוכחות המערבית באפריקה, בשום תקופה. המטרות היו במוצהר כלכליות ומיסיונריות. הדוגמא שהזכרת היתה חריגה במקרה הטוב. המלחמות כנגד האירופים – למשל הבריטים, נבעו כמעט תמיד מהסתת גורמים חיצוניים (הסוביייטים למשל) ובכל המקרים הביאו שלטון עצמי לתרבויות שעוד לא היו מוכנות לכך. התוצאות, עד היום, עלו בחייהם וברווחתם של מיליוני אפריקאים.

לגבי "לארה"ב אף פעם לא היתה בעיה להפיל משטרים דמוקרטיים...": זה כמובן מופרך, למרות שהפך לאמונה רווחת בחוגים הפוסט-הומניסטיים. למעט מקרים מועטים, לא ניסתה וכשנסתה לא הצליחה ארה"ב להביא לשלטון ע"י בובות מטעמה. אתה מתבלבל כנראה עם ברה"מ.

גם לגבי צ'ילה, שם דבריך מדוייקים, לא ארה"ב הפילה את איינדה, אלא צבא צ'ילה. החשש האמריקני גם אם במקרה זה היה הוא מופרז, היה בעיקר שהסוציאליזם הצ'יליאני מהווה נדבך נוסף בנסיון ההשתלטות הרצחני של האימפריאליזם הסובייטי, שעלה עד אז בחייהם של עשרות מיליונים (בתוך ברה"מ וכן בסכסוכים שיצרו וקידמו הסובייטים ברחבי העולם). כזכור לך הגיע הדבר כמה שנים קודם לכן לכדי הצבת טילים גרעיניים מול חופי ארה"ב.

לגבי אירן, התמונה שונה מעט מזו שציירת. ארה"ב ובריטניה היו אלו שקידמו את אירן במשך כל המאה שעבר למודרניזציה, חופש ושגשוג כלכלי, ככל יכולתן. אפילו לאחר כיבושה במלח"ע השניה, לאחר שלא איפשרה היא העברת אספקה לברה"מ עקב אהדתה לגרמנים, נסוגו הן ממנה באופן מיידי, כפי שהתחייבו עם הכיבוש. מי שהמשיך לכבוש חלקים ממנה, תוך שיסוי קבוצות אוכלוסיה בצפון במדינה, למרות שהתחייב לסגת עם תום המלחמה, היה ברה"מ. היא דרשה זיכיונות על הנפט בשטחי הכיבוש בתמונה לנסיגה.

הפרלמנטר שלך – מֻצַדֶק, לקח את השלטון ב53' ע"י הפצת שנאת זרים. ארבע ימים לאחר שהבריח הוא את השאה הוא הודח ע"י ההמונים שעלו על ארמונו ונעזרו בצבא, לאחר שתבע מצדק לעצמו סמכויות של דיקטטור ואחרי ששיתק הוא את עיקר יצור הנפט באירן בתקופה שלפני כן.

לכשחזר השאה הפעילו עליו בריטניה וארה"ב לחץ כבד בנושא זכויות האדם, לחץ שאולי הביא בסופו של דבר לנפילתו.

לגבי וונצואלה, איני מכיר את המקרה, אך נראה לי שהבעייה נמצאת במקום אחר. ראה למשל את http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=11 , את
http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=43 ואת http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=42 .

בינתים, נייד את התאוריה האדומה שלך, מבלי לפרוץ את שחור מסגרות השיח התקין, או להתעמת חלילה עם תכול העובדות ב http://mirrored.flabber.nl/dodge/ . אני הגעתי ל24 שניות!
אה, ואם תעבור בסאן פרנסיסקו (לא רחוק ממך), זכור לשזור איזה פרח בשערך (:
תיקון קל: 202355
צ"ל: כזכור לך הגיע הדבר כמה שנים קודם לכן *כמעט* לכדי הצבת טילים גרעיניים מול חופי ארה"ב. 13 שניות אחרי 7 נסיונות, ואז נשבר לי.
תיקון קל: 202361
תודה על התיקון. מhttp://64.21.33.164/CNews/y98/may98/04e4.htm התרשמתי שהם כן הגיעו לשלב ההצבה, אך יתכן שזה דורש בדיקה נוספת.
תיקון קל: 202372
אה, אולי צדקת דווקא. לא ידעתי.
תיקון קל: 202377
היו בקובה טילי "לונה" סובייטים המיועדים לשיגור ראשי נפץ גרעיניים, את זאת גילו האמריקנים בצילומי אוויר וזה מה הוביל למשבר. המהירות שבה התפרץ העימות נבעה מהחשש האמריקני שהטילים יהיו מבצעיים תוך זמן קצר.

אולם, המצב היה עוד חמור ממה שהעריכו האמריקנים באותה עת. רוברט מקנאמארה, שר ההגנה בממשל קנדי, סיפר מאוחר יותר: "רק אחרי 29 שנה נודע לנו, שבאותה שעה, היו לסובייטים 170 ראשי נפץ גרעיניים בקובה; 90 מהם נועדו לשימוש נגד כוח פלישה אמריקני, והיתר כוונו לאזורים העירוניים של החוף המזרחי האמריקני."
תחזוקה 349175
תיקון לקישור האחרון: http://www.tablajatekos.hu/00004/20sec0.html .
פוסט-הומניזם 349274
ההגנה שלך על מדיניות ארה"ב, מתועבת ככל שתהיה, חד-צדדית, עיוורת ולא נכונה ממש כמו מגיני הגוש הקומוניסטי או הפונטמנטליזם האיסלאמי שכנגדם אתה יוצא.

מדיניות ארה"ב במלחמה הקרה היתה תמיכה בכל משטר שמרני, רודני ועריץ ככל שיהיה כנגד הפרנויה הקומוניסטית מתוך תפיסה של משחק סכום אפס. לכן הCIA התערב בעניניהן הפנימיים של מדינות שונות ,ביחוד בעולם השלישי, ממש כמו ברה"מ. היא תמכה למשל במשטר הגנרלים היווני שנהג לענות את קורבנותיו והתנגדה למימשל החזית הלאומית בצ'ילה בראשותו של איינדה שהורכב מכמה מיפלגות ולא היה קומוניסטי או תומך בברה"מ. היא התנגדה להפיכה בקובה שנעשתה כנגד מימשל מושחת הכרוך באינטרסים שלה, ניסתה לפלוש לאי במסווה מגוחך של פליטים וכך דחפה את קובה לזרועות ברה"מ והביאה את איום הטילים והמלחמה הגרעינית על ראשה ועל כל העולם. במדינה פרימיטיבית המתבססת על חקלאות שרוב אוכלוסיתה איכרים בורים היא ראתה איום קומוניסטי, הקימה בה מימשל בובות והסתבכה במלחמה אוילית ומיותרת שממנה בקושי יצאה. בימי רייגן פלשה ארה"ב לגראנדה כנגד סיוע קובני של רופאים וטכנאים (ולא חיילים). מימשלו הגדיל לעשות כאשר לא בחל בעסקים עם איראן החומניסטית כדי להסוות את פעילותו כנגד מישטר בניקארגואה שלא היה לרוחו.

ראוי לציין שתפיסתה של ארה"ב הייתה שגויה - ההתנגדות למשטרים שבהם תמכה באה מסיבות פנימיות בכל מדינה ומדינה שלא היה להן דבר וחצי דבר עם המלחמה הקרה. במאמר מוסגר, זה נכון גם לגבי קריסת הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה.
פוסט-הומניזם 349302
"במדינה פרימיטיבית המתבססת על חקלאות שרוב אוכלוסיתה איכרים בורים היא ראתה איום קומוניסטי, הקימה בה מימשל בובות והסתבכה במלחמה אוילית ומיותרת שממנה בקושי יצאה".
קרי?
מה, לא ברור? 349310
וויאטנם.
מה, לא ברור? 349311
תודה. שכחתי לרגע.
פוסט-הומניזם 350466
אני לא מכיר היטב את הרקע של כל המקרים אותם אתה מתאר ועד כמה נהגה ארה''ב בחוכמה בהם ויתכן שלאחר בחינתם נוכל להסכים בעניינם, אך לגבי אלו אותם כן בדקתי (כולל ויטנאם וקובה), נהגה ארה''ב באופן שגוי פחות ממה שנהוג לחשוב. אך נראה לי שאנו חלוקים באופן עמוק על עוצמת הזוועה והאיום הקומוניסטיים שלדעתי אכן הצדיקו גישה של אסור לקחת סיכונים לאחר שאלו כבר התממשו במחיר חייהם של עשרות מיליונים וחירותם של מאות מיליונים נוספים, כמעט בכל מקום בו כבש הוא לבבות.
ובאשר לאיראן 350912
מוסדק הודח בידי האמריקאים לאחר הלאמת חברת הנפט האנגלו-איראנית שהיתה בבעלות הממשלה הבריטית וניצלה עובדים איראנים ללא תנאים וללא זכויות. לאחר עליית הרפובליקנים לשלטון ב1953 שיכנעו הבריטים את האמריקאים שמישטרו של מוסדק מהווה סכנה קומוניסטית ובכך הביאו את שלטונו הרודני של השאה לאיראן, דבר שגרם למהפכה החומניסטית כעבור שנות דור. הכל מסופר בפירוט בסיפרו של סטיבן קינזר 'כל אנשי השאה' שהומלץ בתגובה 307941 .
פוסט-הומניזם 500832
זה מה שכותבים ב"כיוונים". "זה כמובן מופרך, למרות שהפך לאמונה רווחת בחוגים הפוסט-הומניסטיים. למעט מקרים מועטים, לא ניסתה וכשנסתה לא הצליחה ארה"ב להביא לשלטון ע"י בובות מטעמה. אתה מתבלבל כנראה עם ברה"מ."
כבוגר "כיוונים", פייפס, דורון ואחרים ברור מקום החינוך שלך.
כמעט לא היתה הפיכה באמריקה הלטינית בה לא היתה לארה"ב יד.
תתחיל מקריאה באתר הזה: http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/index.html#Latin...
רוח ליברלית בערב הסעודית 203558
אפו,

הנה עוד ממצא לאוסף של ערבים "מפוכחים". הכתבה ממגזין הני"ט מספרת על קבוצה קטנה של צעירים דיסידנטים בערב הסעודית. הכתבת, אליזבת רובין, הכתירה את הכתבה שלה בשם "פתיחותה של המחשבה הוואהאבית" ובה היא מספרת, בין השאר, על מנסור אל-נוגאדיאן, שהיה אולטרה-קיצוני מוסלמי ועקב המטאמורפוזה האידאולוגית שהוא עבר, היום הוא ליברל בודד. מנסור היה אימם אדוק וקיצוני והיום הוא מטיף ויוצא נגד עיקרי האמונה הוואהאבית (הפירוש קיצוני לאיסלם ששולט בערב הסעודית). הוא הושפע מקריאה של פילוסופיה, היסטוריה וספרי אמנות מערביים, ספרים הנחשבים מוקצים ואסורים.

אחד מהעימותים שלו הוא נגד הפאתוות של איבן-תאימאיה, כהן דת מהמאה ה-‏14 ממייסדי הוואהאביזם עליו מבוסס החוק הסעודי (האם למישהו זה מזכיר את הדין על מדינה דמוקרטית ויהודית?), משום שמנסור רואה בפאתוות של תאימאיה צידוקים לטרור האיסלמי. כמובן שהוא מוצף בכינויי גנאי ובאיומי רצח ואלימות, אך מנסור לא טומן ידו בצלחת ושנה שעברה הוא קילל את אחד ממתקיפיו הג'יהדיסטיים "בן זונה". החוק הסעודי קוצב מלקות על עבירה כזו, ואכן הוא נידון ל-‏75 מלקות, בלי זכות להשתמש בשרותיו של עו"ד. בנסיון להתגונן, מנסור פירסם באיד אל פיטרמ אמר בניו יורק טיימס, בו הוא הסביר לעולם שלמרות שהממשלה הסעודית נלחמת בטרור, היא מחמיצה את האשמים האמיתיים "הקיצוניים האיסלמיים הנטועים עמוק בבתי הספר והמסגדים".

רוח ליברלית בערב הסעודית 262809
תודה על ההפנייה. נדמה לי שקראתי את הכתבה המלאה בזמנו. בכל אופן, לפחות לגבי מנסור, זה נשמע מה שאני מחפש. בכלל, חשוב לציין שבעולם הערבי הולכים וגוברים הקולות הביקורתיים, חלקם אף בעל תוכן הומניסטי. עדיין, ביחד עם מנסור זה, אין יותר מ6 המספקים את הסחורה אחריה אני תר בעולם הערבי (תגובה 262413), כולל זה החופשי (ישראל, אירופה, ארה"ב).
רוח ליברלית בערב הסעודית 262828
יפה. נראה שבמסגרת מסע התשובה (תגובה 262086), מועלות גם תגובות ישנות באוב, אימדוע? כן ירבו, שהרי תשובה היא בריאה, תרתי משמע!
רוח ליברלית בערב הסעודית 262830
מסע תשובה?
אני חושש לאכזב אותך, אך עדיין איני רואה כיצד להכליל את הערבים במניין המין האנושי. שיעור של שישה לשלוש מאות מיליון בעלי מחוייבות עמוקה להומניזם אוניברסלי אין בו די כדי לרמז על דימיון הDNA של הקבוצה לזה האנושי‏1.
----------------------------------
1 על דרך המשל, או שלא. לא ברורה לי לגמרי הסיבה להפרעה שגורמת להיעדר החריגים בתחום זה בקרב אוכלוסיה כה גדולה, פזורה ומגוונת, ואין זה הדיון המתאים לדיון בנושא אליו התייחסתי בתגובה 117559 .
כותרת הולמת למאמר שריתק אותי. 186593
תודה לך.
גם על החומר למחשבה - לכל כיוון אפשרי. מקווה להגיב נקודתית בהמשך. (אצלי כעת רגע - חושבים, מעכלים, חולמים...) (מה שלא הצליחו טקסטים אחרים בנושא. :-))
זכויות יוצרים 186661
תודה על המאמר המרתק. אולי זה יוסבר בחלק השני, אבל בינתיים, אני לא בטוח שהבנתי: מדוע "ההגנה על זכויות היוצרים שלהם שונה מן התבנית המוכרת, ומצריכה חקיקה מיוחדת"?
זכויות יוצרים 186705
תודה. הסיבה לאמירה הזאת נעוצה בכמה גורמים:

א. להבדיל מאמנויות מסורתיות של עמים אחרים, האמנות האבוריג'ינית מעולם לא ייצרה ארטיפקטים - היא היתה טקס דתי שעיקרו במעשה היצירה ולא בתוצאה. הפגישה עם המערב העבירה את הדגש למוצר עצמו, ואז נוצרו גם הארטיפקטים. בעבר, הגבולות בין השבט לבין העולם החיצון (כמו שמתאר טומי מאי) היו ידועים וברורים לכל - כעת הם מתערבבים, כיוון שהאדם הלבן זוכה לראות ולעשות שימוש בקניין הרוחני. שוב, זה קורה כיוון שהמדיום שינה צורה - מציורים מתכלים על חול (או נסתרים, על קיר מערה), הוא הפך ל"חפץ אמנותי" מחומרים עמידים, והוא זמין לכל.

ב. כיוון שהמיתוסים בציורים שייכים לקבוצה (שבט) ולא לאדם אחד, יש פה מילכוד: הצייר חייב לרשום את זכויות היוצרים כדי להגן מפני זיופים, וזכויות כאלה נרשמות בד"כ על שם יוצר אחד. מצד שני, יש גם מקרים של "שימוש לא נאות" ביצירות, למשל הציורים של הנסיך הארי. כאן אי אפשר לתבוע זכויות יוצרים אישיות, כי הנסיך המעתיקן לא זייף יצירה אחת מובחנת אלא השתמש ב"דוגמאות טיפוסיות" לאמנות הילידים. מי יכול לתבוע אותו? רק שבט שלם, או ארגון ילידים. ומשפטית, על בית המשפט לקבל את הטענה שהקניין הרוחני שייך לכל השבט, ואינו נחלת היוצר. שוב, מילכוד שיצוץ כאשר מנסים להגן על יצירה ספציפית של אדם אחד.

חשוב גם להבין, שהטענה נגד הארי אינה בהכרח כלכלית (כמו התביעות נגד זיופים "רגילים"), אלא נוגעת להפקעה של סמלים מקודשים מידי אלה המוסמכים לצייר אותם. למערביים קצת קשה להבין את התפיסה הזאת - כל אחד יכול לצייר מגן דוד, או את ישו, וכל המרבה הרי זה משובח. אבל עבור ילידי אוסטרליה, אין מדובר בסמל אלא בטוטם.

ג. גורם נוסף, שכמעט לא הזכרתי בגלל קוצר היריעה - בתרבות האבוריג'ינית נושא הקניין בכלל, גם קניין מוחשי, הוא מעורפל מאוד. אופי התנאים הסביבתיים פיתח שם תרבות שיתופית של לקט וצייד, שבה כל בני השבט יוצאים לתור אחר מזון ומחלקים אותו בין כולם, כולל אלה שלא מצאו מזון כלל באותו היום (או שמוצאים בד"כ מעט מזון). גם היום, שכיחים הסיפורים על יליד שקיבל רכוש מסוים ופשוט מסר אותו לאחד מבני שבטו, כי "הוא צריך אותו". אני עצמי מצאתי סיפור שלפיו, "אמן" אבוריג'יני צייר ציור על מגן לוחמים שהיה שייך לשכנו. לאחר שהשניים הצליחו למכור את המגן, הצייר ויתר על חצי מהתמורה ומסר אותה לאותו שכן, למרות שזכויות היוצרים שייכות לו. שוב, בטענה "הוא צריך את הכסף יותר ממני".

בתרבות כזו, יש צורך בהסתגלות חזקה לתרבות הקניין המערבית, המבוססת על צבירת נכסים אישיים ועל זכויות קניין. לפחות בשנים הראשונות של פריחת האמנות האבוריג'ינית, הרבה אמנים לא הבינו למעשה על מה הם חותמים כאשר הם מקבלים זכויות על יצירה, או מוכרים את הזכויות עליה לצד שלישי. שוב, בחלק השני יתואר מקרה כזה, של אמן שמכר זכויות על יצירה לסוכנות האמורה להגן על האינטרסים שלו, וזו עשתה "שימוש לא נאות" ביצירה והרשתה להדפיס אותה על שטר כסף לאומי.
נ''ב 186708
בחלק השני גם יוסברו הטענות הללו קונקרטית, בעזרת הסעיפים השונים שמכסה חוק זכויות היוצרים. עוד מעט נגיע גם לשם :-)
נ''ב 186793
האם את רואה איזשהו קשר בין הבעיתיות של זכויות יוצרים ל"קבוצה" לבין מה שקורה עם ה"קוד הפתוח" ודברים כמו קופילפט (COPYLEFT) ושאר שיטות להבטיח זכויות על יצירה באופן רעיוני, אבל לא כלכלי?

מצטרף לטרנד ומודה על המאמר המעניין.
נ''ב 186795
הממ. לא חשבתי על זה ואני לא מספיק מכירה את המצב המשפטי של הקוד הפתוח.
אולי אפשר להקביל את העניין למצב (תיאורטי) שבו מיקרוסופט עושה שימוש בקוד שכתבו מתכנתי לינוקס.
נ''ב 554419
בקריאה מאוחרת של שני המאמרים: זה בדיוק מצב הפוך.

יש כאן קבוצה שהשתלטה‏1 בצורה בלעדית על חלק ממרחב הרעיונות. לאומנים מסוגו של הארי אסור להשתמש במוטיבים הללו.

פטנטים מדברים על רעיונות טכנולוגיים. הם תקפים למשך 20 שנים.
זכויות יוצרים הן זכויות על יצירות. הן חלות למשך זמן ארוך הרבה יותר, אך לא אינסופי. היצירות של ביאליק נמצאות סוף־סוף ברשות הציבור. של טשרניחובסקי: עדיין לא. אבל בסופו של דבר אנחנו יכולים לבסס את יצירות על העושר התרבותי הקיים. אבל הילידים האוסטרליים לא יכולים להיות חלק מהתרבות שלנו. חבל.

אני מקווה שאתם לא הולכים לשלם להם כסף על מסחור האמונה שלהם אם אי פעם תזדמנו לאוסטרליה.

1 לא בטוח שהפועל המתאים כאן הוא דווקא "השתלטה". מדובר כאן על חוק מהמדינה. ר' חלק 2 של המאמר.
נ''ב 626492
עכשיו סוף־סוף יצירותיו של טשרניחובסקי זמינות לכולם. תודה לכל מי שטרחו (ר' רשימה בתחתית הדף). חג קניין הציבור שמח לכולם!
נ''ב 626495
איזה יופי! תודה.
נ''ב 648505
עוד שנה ויצירות ישנות נוספות הופכות סוף סוף לנחלת הכלל. בין הנפטרים בשנת 1944:

* אנטואן דה סנט-אכזופרי
* חנה סנש

מבין הציירים:
* אדוארד מונק
* פיט מונדריאן

ר' גם: 1944#נפרטו [ויקיפדיה], 1944#Deaths [Wikipedia]
נחלת הכלל 688217
תחל שנה וברכותיה: יצירות נוספות חוזרות לנחלת הכלל. בין השאר דיימון ראניון וה. ג'. וולס.
נחלת הכלל 689098
חוזרות?
נחלת הכלל 689100
היוצר (או אולי: בעלי זכויות היוצרים) מקבל מונופול זמני על שימוש ביצירה. המונופול הזה פג 70 שנים לאחר מותו.
נחלת הכלל 689152
אם כך הן לא חוזרות לשום מקום, שהרי הן אף פעם לא היו ברשות הציבור.
קדושה וטומאה 186733
אני ממליץ לקרוא את סיפרו של מירצ'ה אליאדה
the sacred and the profane (אני לא יודע אם הוא תורגם לעברית)
בו הוא מסביר את שהקוסמוס המאורגן שהוא המרחב והזמן הקדוש, לעומת מה שנמצא מחוצה לו ונחשב למרחבזמן חסר צורה וטמא (או אולי חולין). כפי שכתבת, הריטואלים הדתיים לא רק שמשמרים את המיתוס אלא שהם ממשים אותו מחדש בכל טכס וטכס. הטכס הדתי מוציא את ההווה מכלל הזמן ההיסטורי הרציף ומקשר את המאמינים ישירות לנקודת ההתחלה שבה היקום קיבל צורה, הופרד מהתוהו הערטילאי והפך ל"מרחב המוכר שלנו", שהוא הזמן והמרחב הקדוש. המיתוס איננו רק סיפור אלא הוא המסגרת שמקיימת את היקום הידוע.
קדושה וטומאה 186913
ועכשיו גם נזכרתי בספר נוסף ונהדר שמתעד את התרבות האבוריג'ינית - "שורות שיר" (The songlines) של ברוס צ'אטווין.
קדושה וטומאה 195034
שכנראה יצא מחדש תחת השם "נתיבי השיר":

186835
אכן מרתק.

בכל אופן, אני תהיתי בקשר לעניין אחד שדווקא לא הוזכר כאן: מידת ה"דתיות" של האבוריג'ינים עצמם- האם לא ייתכן שהסיבה האמיתית של חשיפת האמנות הזו לקהל הרחב (ואגב כך, המיסחור שלה במקרים מסויימים) קשורה לכך שהאבוריג'ינים נעשו חילוניים יותר? כלומר, שהם עצמם (או רובם) כבר לא מאמינים במיתוסים שסיפרת עליהם, ולכן ממילא גם לא מייחסים קדושה לחפצי האמנות (והפולחן) האלה?
(בדומה, למשל, לכנסיות באירופה שהוסבו לדיסקוטקים?)
שאלה קשה 186846
קשה לענות במדויק האם האבוריג'ינים שחיים היום עדיין מאמינים באמת בדת המקורית שלהם. אינטואיטיבית, הייתי מניחה שהם מפרידים בין דת לבין מסורת - גם אם הם לא מאמינים שמוצא השבט שלהם הוא מהקנגורו או מחיה אחרת, הם עדיין רואים חשיבות גדולה בשימור המסורת. וגם אם הציור כבר אינו מסמל בעיניהם מה שסימל לאבותיהם, הציור הוא הם. למרות ההבדלים, אפשר לחשוב על חילול בית כנסת - זה עדיין מעשה שחורה ליהודים, מטעמים מסורתיים, גם אם הם לא יהודים מאמינים.

בכל אופן, חלק מהילידים נטבלו לנצרות - אבל לאור העובדה שהם מהווים רק 1%(!) מאוכלוסיית אוסטרליה, שמונה 19 מיליון איש, קשה עוד יותר להוציא מסקנות סטטיסטיות. 11% מהאוכלוסייה אינם נוצרים, אבל זה כולל כמובן יהודים ומוסלמים.

אגב, יש פה גם שאלה מעשית, ולא דתית - טיפוח המסורת הוא הברירה היחידה שנותרה לאבוריג'ינים בתנאים שאליהם נדחקו בידי האדם הלבן, ומבחינה זו הם מזכירים את האינדיאנים בצפון אמריקה. רובם חיים בשמורות, מעטים הצליחו לרכוש השכלה נאותה ולהתקדם, ולמעשה נושא התעסוקה/אבטלה הוא עדיין בעייה כואבת מאוד בקהילה הזאת (כפי שאפשר לראות מהמחקרים הראשונים כאן:
בגלל הפערים החברתיים הקשים, אבוריג'יני "שווה" מעט מאוד לחברה האוסטרלית בזכות עצמו, בפרמטרים של השכלה, תעסוקה והכנסה. אחרי ועידת הפיוס תמו המאבקים האלימים בין הילידים ללבנים, ונותרה בעיקר הדרך המשפטית לשוויון זכויות. ובמסגרת זו, הברירה הכמעט-יחידה של אותו אבוריג'יני היא לפעול בקבוצה, בקהילה, וזה אומר לשמור על המסורת. הילידים כמעט שלא הצליחו ליצור זהות נפרדת מזו המסורתית. הם נשארו על חבל דק, שמתוח בין הצורך לרכוש את הערכת הלבנים (והלקוחות) לבין תיפקוד כ"ליצנים של שמורות". מה באמת חושבים בלבם האינדיאנים שמבעירים מדורות ויושבים באוהלים בשביל התיירים הלבנים? חידה. ואם אבוריג'יני חושב שנגינה בדיג'רידו היא בדיחה, האם יש לו היכולת לקום ולומר זאת? כרגע, לא.

תשובה צינית לשאלה צינית :-)

לגבי הכנסיות שהזכרת, לא בטוחה למה התכוונת.
שאלה קשה 187268
לא התכוונתי לשום ציניות (לא כשכתבתי ולא בקריאה שנייה). אני חשבתי שאולי חל כאן תהליך דומה (חילון ואיבוד המשמעויות הדתיות (והשתמרות הערכים האסתטיים)) לזה:

קראתי פעם איזשהו מאמר של דן צלקה שסיפר על טיול בהולנד (עד כמה שאני זוכרת), שבמהלכו ביקר במספר כנסיות יפהפיות, אך ריקות ושוממות לגמרי. לאחר מכן, כהשתתף באיזושהי מסיבה מקומית, הוא סיפר זאת לפוליטיקאי מקומי מבין המוזמנים, וזה ענה לו שזה המצב ברוב הכנסיות ברחבי (ככה ככה...בכל זאת הולנד...) המדינה, ושרבות מהן מיועדות למכירה, שכן אין כסף לתחזק אותן או לשמר אותן (וכאמור, מבחינה דתית- אין גם בשביל מי). הן פשוט סיימו את התפקיד שלהן, ובתור אנדרטאות הן יקרות מדי לתיחזוק.

אחת מהן אפשר לראות כאן:
וגם הציטוט הבא מעיד על התופעה הזו (בעיקר בהולנד אולי):
In Amsterdam, the Dutch Reformed hierarchy is converting churches into luxury apartments to
pay its bills.
והוא לקוח מפה:
אז אני תהיתי אם לא מדובר פה באיזשהו תהליך פנימי של חילון - שכתוצאה ממנו המסורתיים מבין האבוריג'ינים כועסים על החילוניים יותר בגלל חשיפת האמנות לקהל הרחב, ושחלקו של "אדם הלבן" בחשיפת האמנות הוא בעצם שולי (של "מרוויח" מהצד ולא מחולל התהליך)).

האמת היא שעכשיו אני חושבת לגמרי אחרת. בכל מקרה, הדעה שלי קשורה יותר לדיון בעקבות החלק השני של המאמר, אז אני אכתוב אותה שם (יותר מאוחר).
כל הדיון הזה מתעלם 187369
ממוצאן הראשוני של כל האמונות, ובכללן אמונת האבורג'ינים, וזאת בשעה שבאייל מתקיים בדיוק כרגע פתיל תגובה 186744 שממנו ניתן ללמוד את הכל על מוצא ראשוני זה, בעיקר בתגובה 187170
יש לקחת דוגמה מהילידים האוסטרלים. 187852
נו, אז מה הקטע של היהודים? הגיע הזמן לארגן תביעה יצוגית על פגיעה בזכויות היוצרים של עמנו הנבחר. "העם הנבחר כנגד תרבויות העולם".
ליהודים אין בדל של סיכוי להפסיד. יש ראיות (התנ"ך), יש עדויות (התורה שבע"פ), יש טיעונים משכנעים (המאמין הקיצוני באלוקים) ויש אין סוף עורכי דין חלקלקים שהם בעצם "משלנו".
גם אם השופטים יתגלו כאנטישמים מרושעים, יש לנו במי לבטוח, חייבים לנסות (הוא עוזר רק לאלה שעוזרים לעצמם, אומרת השמועה).
וגם 187883
אני חושב שאנחנו הירושלמים, צריכים לתבוע תמלוגים על היצירות שנוצרו בעירנו או בהשראתה/השראת אירועים שקרו בה, מאז התנ"ך דרך הברית החדשה, כולל כמובן את כל הקפלות הפרנציסקניות, ועד לשירי נעמי שמר והדג נחש. מהתמלוגים המגיעים לעיר הקודש, שיחולקו באופן שווה בין כל אלה שהם בעלי תעודת זהות ירושלמית, יוכל כל ירושלמי לחיות את שארית חייו כשהוא מיישם את הפזמון החוזר בשירו של נסים סרוסי "אשליות", לגלוש באינטרנט המהיר ולא להזדקק לשירותיה של עירייתינו הדפוקה.
וגם תערוכה בישראל 275163
השבוע נפתחת בגלריה בגני-תקוה תערוכה של אמנים אבוריג'ינים מאיי Tiwi:

ארץ המתים 397160
"בעשרות קהילות של אבוריג'ינים מנושלים ומנוכרים ישנן בעיות קשות של אלכוהול וסמים, אבל באף אחת מהן לא ממהרים התושבים להרוג את עצמם כמו במקרה של בני טיווי. יותר מכל חוששים בני טיווי כי מאחורי ההתאבדויות עומדת דמות מיתולוגית נוראית שמבקשת לרדוף את בני האיים אל מותם".

"...בזמן שהיינו שיכורים הסיפור היחיד שזכרנו היה על פורוקאפאלי, על המוות. אבל אפילו את הסיפור הזה עיוותנו. אנשים צעירים שחשים חוסר תקווה מתחילים לעודד זה את זה ללכת בעקבות אבותיהם הקדומים ולהתאבד, כמו שעשה פורוקאפאלי".

ארץ המתים 397192
ולמי שלא רוצה להאבק בבעיות הקידוד באתר "הארץ", כאן נמצא המקור האנגלי של המאמר:

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים