אני מתייוון גאה | 94 | |||||||||
|
אני מתייוון גאה | 94 | |||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
מאמר יפה. תיקון קל: התנ"ך "נסגר" בתקופה שציינת, אולם הוא סינתזה של מספר מקורות (4 לפחות, כנראה) וחלקם קדומים יותר, אולי אף בצורה משמעותית. |
|
||||
|
||||
שמי שכותב מאמר חילוני שלם על ליברליות וחופש דת. יהיה מספיק הוגן לציין את כתיבת התנ''ך על פי שיטתו שלו תחת ההערה ''שהרי על פי החילונים'' יש בכך מין ההגינות. פרט לכך זהו מאמר יפה וכנה- מזכיר לי מעט קטע חרדי-דמגוגי של משה חזני. |
|
||||
|
||||
אין מקום להסתייגות כזו. אולי יש מקום להסתייגות ''על פי המדע''. אין כמעט חוקרי תנ''ך שמפקפקים, כיום, בטענה שהתנ''ך מאוחר בהרבה יותר ממה שהוא רוצה שנחשוב. מקרה הזיוף הבולט ביותר הוא זה של ספר דניאל, שנכתב בתקופת החשמונאים אך מתיימר להכתב בתקופה הבבלית. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, המקור הקדום ביותר נכתב בסביבות שנת 620 לפנה"ס, ארבעים שנים לפני חורבן הבית, שבו השתמשתי כנקודת ציון נוחה. |
|
||||
|
||||
המאמר שופך אור על המציאות ההיסטורית של הכחדה והשכחה מכוונת של זרמים וקבוצות ביהדות. ספר התנך הוא במה לביטוי של זרם מרכזי ששלט ביהדות בתקופת בית שני, וערך את סיפורי התנך בעריכה מכוונת על פי תפיסתו. וזאת תוך התעלמות מתפיסות עולם, אמונות ואירועים הסטוריים של קבוצות רבות ושונות בעם היהודי, שלא עלו בקנה אחד אם תפיסתו ואמונותיו. ספרים רבים היו בישראל, וכולם הועלמו ונשכחו, למעט התנך. עדות לכך הם הספרים החיצוניים, שניצלו אך בזכות תרגומם ללטינית, ותזכורת בספרות חז\'\'ל לאירוע של טכס קבורת ספר, שנחשב כדברי מינות. למה הדבר דומה? לכך, שלו, כהיפוטיזה, היתה משתלטת תנועת כך על המדינה, ועל התיעוד ההיסטורי של תקופתנו, היו הדורות הבאים מאמינים, על פי ההיסטוריה הככניקית המשוכתבת, שכל העם בישראל כיום, היה כך. ודי לחכימא ברמיזה.... צר מאד על כל העולם היהודי הרוחני העשיר שירד לטמיון ונעלם בעטייה של השכחה מכוונת, ויפה עשה יוסי גורביץ בתיתו שם וזכר, ולו לפלח קטן מעמנו הנשכח. ולגופו של ההווה, אני קוראת לכל האנשים החופשיים, בעלי הספקות והתשובות הרבות, לקחת לתשומת ליבם את אזהרתו של יוסי מפני קנאי הדת בעלי התשובה האחת, ולעמוד על המשמר. |
|
||||
|
||||
כן, בדיוק - למה זה טוב? אספת לך שלל עובדות היסטוריות, חלקן לא מוכרות ופיקנטיות, ורקמת לנו סיפור בדיה עשיר שעיקרו הקבלה בין תקופת מרד החשמונאים לימינו אנו - הצלחת לשחוט עוד פרה קדושה? האמת שלא. השחיטה שלך היא וירטואלית. את סיפור המעשה ניתן לספר בשלל דרכים שונות, חלקן נייטרליות וחלקן מציגות תמונה הפוכה לחלוטין לשלך. שימוש כזה בעובדות היסטוריה הוא דוגמא לדמגוגיה והוא מצער אותי מאוד ובמיוחד מכיון שבדעותי אני מרגיש קרוב הרבה יותר לחילוני בעל השקפת העולם המערבית מאשר למאמין הדתי החרדי. את דעותיך היה עליך להציג בגלוי מבלי להיעזר בדוגמא "היסטורית" שרגליה רעועות - מכיון שלא כך עשית, זהו גול עצמי וחבל. |
|
||||
|
||||
אמרת שאת סיפור המעשה אפשר לספר בכמה דרכים. שמעתי את הסיפור של יוסי. מעניין ויפה. אשמח לשמוע את שלך. |
|
||||
|
||||
אדרבא, ספר מחדש את סיפור מלחמת החשמונאים, בצורה שתתאים לעובדות ההסטוריות הבאות (שאין הסטוריון המערער עליהן): א. המלחמה ביהודה נמשכה כעשרים שנים לאחר שהחייל הסלווקי האחרון עזב את יהודה. משמע, היא הייתה בעיקרה מלחמת אזרחים. ב. החשמונאים נקטו בגישה דתית קיצונית, שדרשה הריגתם של "יהודים לא נאמנים", ושהובילה לגיורם בכוח של עמים שכנים. ג. לא הייתה לאומיות ביהודה, ובמהלך החלקים האחרונים של המלחמה, ובמשך כל שנות מלכותם, נשענו החשמונאים על שכירי חרב. לא היו להם די מגויסים יהודים (בניגוד, למשל, לרומא או לפרס). ד. מעשרים וארבעה משפחות הכהונה, נשארו לאחר המלחמה כששה, כאשר החשמונאים, לשעבר המשפחה הפחות חשובה מביניהן, מחזיקה בעמדת בכורה. אתה מתבקש לכתוב גרסה הסטורית, לא את גרסת משרד החינוך הישראלי. הווה אומר, אתה מתבקש להשען על עובדות, לא על מיסטיקה יהודית-ציונית. בהצלחה! |
|
||||
|
||||
סיפור המעשה המובא הוא למעשה אחד הגירסאות היותר נכונות של המעשה. אגב גם המתיוונים ניסו להשליט את תרבותם הקלוקלת בכוח הזרוע.. ישנו דיון עצום בשאלה ''מדוע לא הוזכרה חנוכה במישנה'' אחת התשובות הנפוצות וכנראה זו שיותר מיוסדת על האמת היא שפשוט חנוכה לא נקבעה על ידי חז''ל אלא היו חגיגות עעמיות שעוגנו עם השנים כדי שלא ליצור נתק בין העם להנהגה |
|
||||
|
||||
בדרשתו האחרונה כינה את יוסי שריד ''מתייון''. (וכמובן, יהיה מי שיראה מהמשל שהמשיל קריאה להריגת שריד. אני מניח ששריד כבר רגיל לכאלה דברים). |
|
||||
|
||||
יותר מכך, הוא ציין (בגירסה הלא-מצונזרת) שאותו מתיוון המשול לשריד נרצח על ידי מתתיהו עצמו. קריאה די ישירה לרצח. |
|
||||
|
||||
אז עברו שנתיים והתיק של הרב עובדיה יוסף נסגר ע''י היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין (שמתעתד להיות שופט בעליון). וזאת לאחר שהחשוד לא זומן כלל לחקירה. יוסי (שריד, כנראה גם גורביץ) לא הופתע. ועל שכאלה (יועץ פרקליטות ושלטון) כבר נאמר ''חזק על חלשים וחלש על חזקים''. אכן, ישראל מדינה לתפארת, מקיימת שיוויון מוחלט וגמור בפני החוק. |
|
||||
|
||||
ליוסי גורביץ! תודה רבה וכל הכבוד על המאמר הנכון הנבון ו הצודק. מי לחופש, אלי! .נ.ב. אני פעיל בארגון שימצא חן בעיניך זה ארגון שנלחם בכפיה דתית, וקוראים לו "חופש". אנחנו נמצאים ב: www.hofesh.org.il
|
|
||||
|
||||
דווקא חג החנוכה צריך להיות חשוב לנו, החילונים. על פי המסורת, מרד החשמונאים התחיל כאשר ניסו לכפות על מתיתיהו לאכול בשר חזיר. אני תומך בכל לבי בזכותו שלא לאכול חזיר, וזכות זו ניתנת למימושה היפה ביותר דווקא כאשר קיימת האופציה כן לאכול בשר חזיר. מלבד זאת, מרד החשמונאים הצליח, ובפעם הראשונה, ככל הידוע לי, קמה ישות פוליטית בארץ, קרי מדינת החשמונאים, שבה לממסד הדתי לא היה חלק מרכזי בשליטה על העם, שלא כמו בימי מלכויות ישראל ויהודה, ושלא כבימי מלכות ש"ס, אגו"י ובד"צ. באנו חושך לגרש! |
|
||||
|
||||
כפי שניסיתי להסביר, הכפיה מצד הממלכה הסלווקית באה לאחר שהרבנים של אותה תקופה הענישו - הלקו - את המתיוונים. מתתיהו לא התבקש לאכול חזיר, אגב, אלא להקריב קורבן לזאוס, אל הרבה יותר סימפטי מיהווה. הוא הרג את האדם שבא להקריב מרצונו. |
|
||||
|
||||
מהמם |
|
||||
|
||||
1. המוטו של הכתבה והוא חוסר ההגיון בחגיגת חג החנוכה על ידי מתיווני ימינו הוא לגמרי נכון. אך בנוסף יש להקשות על הכותב על איזה שילוב בין "שרידי היהדות הפרימיטיבית" לתרבות יוון המפוארת בדיוק הוא מדבר. כל שטף המושגים הקלישאים הללו הם אחיזת עיניים גרידא. אולי גם המתיוונים דיברו על השילוב הזה ומי יודע אולי אף אנטיוכוס אפיפנס באוחזו בחרב בידו האחת דיבר חלקלקות אל בניה שחל חנה על מנת לשכנעם להמיר את דתם. העובדות ההסטוריות בעבר והמציאותיות בהווה מראות כי המדברים בשבח ההתיוונות שואפים להיות עם ככל העמים במקרה הטוב, או לטשטוש כל זהות יהודית בפועל במקרה של יוסי. 2. קשה להתעלם מגיבוב הדברים הנדוש שנכתב על ידי בכותב בקשר לתרבות הספק וכו'. בן אדם בחייו הפרטיים יכול להיות אכול ספקות ולהתייסר. סביר להניח שזה לא הלך הרוח שיעזור לו בחייו החומריים והוא ישאר כלומניק או במקרה הטוב פובלציסט במוסדות שמחזיקים מתכונה זו. היהדות אולי לא מחזיקה מתכונה חסרת כח מעשי זו אך אין לה שום דבר נגד. ההגבלה היחידה היא לחשוב על אלוהים מהסיבה הפשוטה שמחשבה על סוגיות אלו הגונזת בחובה את הספק לגבי האל לא יכולה להוביל לתשובה לגבי האל היא הכי הרבה תוביל לתשובה לגבי אליל. אלוהים שיש אפשרות שהוא קיים ויש אפשרות שאינו קיים הוא אליל כמו אלילי יוון להם סוגד הכותב. כדי להסביר את הדברים ננקוט בדוגמא: אם אני מתלבט האם שתיים ועוד שתיים זה אחד או שתיים כנראה שתשובה כמה זה שתיים ועוד שתיים לא תהיה לי. זו הבעיה של אלוהי הפילוסופים וזו הסיבה למה אלוהי הפילוסופים הוא עוד אליל יציר רוחו של הפילוסוף. רמת הרדידות הזו המאפיינת את הלך הרוח ששלט בעולם במאה האחרונה רחוקה כרחוק שמיים וארץ מהנאורות שהכותב מייחס לעצמו ובטח ובטח שאפילו מחשבות מוגבלות אלו לא עלו בדעתם של המתיוונים בגירסא הקודמת. אני חושב שזה מספיק להפעם. |
|
||||
|
||||
הבעיה היחידה היא שרובם מתו ב''מוות השחור'', לפני הרבה, הרבה שנים, בגלל שאז עוד אף אחד לא ממש הטיל ספק בכך שהדבר בא כעונש מהשמים וחשב איך לחקור בצורה מסודרת את המקור לו. אני יודע שאני לא תורם הרבה לדיון התרבותי, אבל הפסקה השנייה (על מטיל הספק ככלומניק) נשמעה לי כל-כך מגוחכת בימינו אנו (לחשוב על מה היה קורה לולא ניוטון היה מטיל ספק בידע הפיזיקלי של קודמיו ואם איינשטין לא היה מטיל ספק בניוטון...), כל-כל מצחיקה בעידן שבו המדע מסתער קדימה ומתחיל לגרד את השאלות החשובות באמת, שפשוט לא יכולתי להתאפק. |
|
||||
|
||||
הספק לגביו הגבתי הוא הספק אליו התיחס יוסי הטלת ספק במוחלט שהוא לא רלוונטי חוקים פיזיקלים אינם מוחלטים שכן הם אינם באמת חוק במובן של מחוללי המציאות או הסיבה למציאות אלא רק דרך להסתכל על דפוסים במציאות שחוזרים על עצמם בסדר מסויים הסתכלות כזו מקדמת את העולם את המדע וכו' שכן היא מאפשרת לנו להתייחס לקורה במציאות ולא לעמוד כגלמים העובדה הזו לא סותרת בכהוא זה את האפשרות שמאורע מסויים אירע כעונש משמים אך כמובן שידיעה כזו אסור לה שתפריע לנו להתיחס התיחסות עניינית בעיה ברובד הגלוי שלה ולפתור אותה |
|
||||
|
||||
אי אפשר לומר מה בדיוק חשבו המתיוונים, שכן הקנאים שבשמם אתה מדבר לא הותירו להם שריד. אינני מתכחש לעובדה שלדעתי על היהדות, כתרבות, לרדת מבמת ההסטוריה. אין לה מה לתרום, וכל תרומתה לתרבות האנושית מסתכמת ביהוה - לא הצלחה, בלשון המעטה. החשיבות היחידה שיש ליהדות היא כמבשרת של הנצרות; לה עצמה אין כל חשיבות. הסיפור של "חנה ושבעת בניה" הוא אגדה חסרת בסיס. מי שבאמת חושב שלמלך סלווקי היה זמן, רצון או עניין בשכנוע של כמה נתינים לא חשובים להמיר את דתם, מעיד על עצמו שאיננו יודע הסטוריה. הסיפור מעיד יותר על הפסיכוזה של היהודים שכתבו אותו; היהודים תמיד היו משוכנעים שלמלכי העולם אין דבר חשוב יותר מאשר להתווכח עמם על דתם. בעינם, הם תמיד היו מרכז העולם. הם המציאו פגישות של "חכמי הנגב" עם אלכסנדר מוקדון, של רבי יהודה הנשיא עם אנטונינוס (ודורות של חוקרים ניסו למצוא הסבר לאיזה אנטונינוס מדובר), הם ייחסו לטיטוס התפארות כלפי יהוה (בעוד שלא סביר שהוא ידע מי זה בכלל), ולהדריאנוס ייחסו למידה בתורה כדי למצוא "תרגיל" שיאפשר לו להרשיע את "החכמים", וויכוחים עם רבי עקיבא. כל זה בא, לדעתי, כדי לכסות על מעמדה הזניח והמבוזה (ובצדק!) של היהדות בעולם העתיק. על דברי ההבל באשר לספקנות אין בדעתי לענות. מישהו כבר נתן תשובה טובה. |
|
||||
|
||||
אין ספק שתגובותיך עקביות. בהתאם להתייחסותך השלילית ליהדות לדורותיה שאינך מסתיר, אתה שולל אירועים שאולי אכן הם אגדה או מובאים בצורה לא מדוייקת אבל בוודאי שאינך יכול לטעון דבר מלבד שאין הוכחות לקיומם. גם לשואה אין הוכחות. אדם שיטען שליהדות היה משקל זניח בעבר ועל אחת כמה וכמה בהווה מבזה את עצמו. הטיעון דומה פחות או יותר להסטוריון בעוד חמש מאות שנה שיטען שמדינת ישראל בשנותיה הראשונות היתה לא יותר מפינה נידחת של העולם שלא העסיקה אף אחד בעולם והכל אשליה של היהודים שחושבים שלמישהו בכלל אכפת מהם. היהודים מאז ומעולם העסיקו את העולם שכן תביעתם מהעולם להתעלות מעוררת התנגדות מצד אלו שמרגישים מאוימים כיוון שפתחו זהות עם הרע ויציאה כנגד הרע נתפסת בעינהם כיציאה כנגד אישיותם גופא. למי ששואל את עצמו למה עלה לאחרונה נושא הארכיאולוגיה והמקרא לכותרות יכול למצוא הסבר חלקי בפסקא הקודמת ודוק. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שההתערבות המוגזמת של ארה"ב בענייני ישראל (בשל אינטרסים שלהם בלבד, שלא יהיה לך ספק), מערערת את שיקול דעתך. העובדה שביל קלינטון יודע עלינו כל-כך הרבה לא משנה את העובדה שהאמריקאי הממוצע לא יודע בכלל באיזה יבשת אנחנו. (זה בסדר, האמריקאי הממוצע לא ממש בטוח באיזו יבשת נמצאת מצרים. למה אתה חושב שהם קראו לעיר על גדות המיסיסיפי "קהיר"?) אם יצא לך לשוחח ב-IRC או ICQ עם אנשים פשוטים מחו"ל, תגלה איזו בורות מדהימה יש לגבינו. הם יודעים עלי בערך מה שאני יודע על אנשים באוזבקיסטן, אולי פחות. העולם לא מתעניין בנו. בשנותינו הראשונות לאיש לא היה אכפת מאיתנו, חוץ מהמדינות הסובבות אותנו. אף אחד לא רואה ביהדות איום על ה"הזדהות של הגויים עם הרע", ולו משום שהם לא מזדהים עם הרע. בכלל לא ברור לי מה אתה מנסה להגיד בביטוי (לבד, אולי, מפרופגנדה דתית גזענית, אבל אני מעדיף להניח שאני טיפש ולא מבין, ולא שאתה גזען חשוך. איזה אדם נחמד אני, נכון?) |
|
||||
|
||||
טענת ש"לשואה אין הוכחות". זה, ויסלחו לי הקוראים על הבוטות, בולשיט מוחלט מבית מדרשו של אמנון יצחק. הטענה הזו מיועדת לקדם את הטענה הבאה: "מי שלא מאמין בהר סיני, אסור לו להאמין בשואה". וזה בולשיט טהור. להסטוריה, ידידי מכחיש השואה, יש חוקים. החוקים הללו קובעים שאנחנו לא מקבלים עדות אחת על אירוע כקובעת, במיוחד אם אותה עדות היא מצד גוף מעוניין (ואם הוא לא היה מעוניין, הוא לא היה מוסר אותה, כך שכל גוף הוא גוף מעוניין), ובמיוחד אם היא מכילה אירועים בלתי סבירים. כך אנחנו מקבלים, למשל, שיוליוס קיסר נרצח ב-15 למרץ, 44, וזאת משום שיש לנו שני הסטוריונים מאותה תקופה המדווחים על כך, ובנוסף שלל מכתבים המתארים את המאורע. אנחנו מקבלים את הטענה שנפוליאון ניסה לכבוש את פלסטינה בסוף המאה ה-18 על סמך יומניו שלו, מסמכי השלטון התורכי, מכתבי הצי הבריטי, יומניהם של חיילים בשני צדדי המתרס, ועוד ועוד. כדי להסיר ספק: השואה היא אירוע הסטורי. לראיה, אני מציג את מסמכי משפטי נירנברג; את תרשומות המשרד לבטחון המדינה הגרמני (האס.אס.); את עדויות אדולף אייכמן במשפטו בירושלים; את מסמכי רשויות המודיעין של בריטניה וארה"ב; את העדויות המצולמות ממחנות המוות; עשרות אלפי עדויות של ניצולים; עדויות החיילים ששחררו את מחנות המוות; הפרוטוקולים של מפשטי פושעי המלחמה (במיוחד "משפטי מיידאנק") בשנות הששים והשבעים, שנערכו בגרמניה. כשאתה ובן השטן אמנון יצחק תצליחו להפריך את כל אלה, נדבר. אני חייב לציין שבעיני, כצאצא לניצולי שואה, חרפה היא שיהודים חרדים, מי שספגו את המכה הנוראה ביותר, עומדים בראש מכחישי השואה בעולם. אין מקום שבו נשמעת טענת הכחשת השואה ביתר רצינות מאשר בישראל. וכל זה לשם מה? כדי לומר שמעמד הר סיני הוא הסטורי. צר לי, אבל הוא לא. יש רק מקור אחד שמדבר עליו, והמקור הזה אמין פחות מבנימין נתניהו. התנ"ך נכתב על ידי כוהנים, ומעמד סיני הוא המעמד המיתי שעליהם הם בונים את כוחם. הסיפור שופע אלמנטים על טבעיים. הוא אינו נתמך בשום מקור אחר, והמקור המדבר עליו מאוחר לו בכמה מאות שנים. למה הדבר דומה? לאדם המחבר ספר המעיד כי סבו היה עושה ניסים, ועל כן הוא דורש סטיפנדיה (פתח מילון ותברר מה זה) מהציבור. בקצרה, זיוף אינטרסנטי. לעניין אחר: ליהדות היה משקל זניח בעבר ובהווה. זו עובדה הסטורית. לא נעימה, אולי, אבל עובדה בכל זאת. כנ"ל לגבי מדינת ישראל: היא מעניינת בעיקר את יושביה, אויביה הישירים, ואת הקהילות היהודיות, הפלסטינאיות, והנוצריות-פונדמנטליסטיות. רוב העולם לא מתעניין בה. שוב, לא נעים, אנחנו לא מרכז העולם, אבל מה לעשות. את הטענה שהעולם בחר בשטן והיהודים בחרו בהתעלות אני משאיר לגזענים. רק שאלה אחת: התעלות _למה_? |
|
||||
|
||||
לא אגרר שוב לדיון השחוק מסביב לביקורת המקרא רק אחזור בקיצור על העקרונות והם 1. כל ביקורת המקרא היא אוסף של תזות חסרות הוכחות טובות יותר מהסמוכים לתנך 2. היום יש לך הוכחות אבל בעוד 500 או 1000 שנה לא יהיה לך אף הוכחה לשואה יותר טובה מההוכחות לתנ"ך כמובן שיהיה הרבה יותר הגיוני לקבל את המסמכים ועדויות ההסטוריונים כפשוטם אבל נאצי לדוגמא שינקוט בנקודת מוצא מכחישנית כמו להבדיל נקודת המוצא שלך לתורת ישראל לא תוכל לעולם לשכנע אותו בצדקת טיעונך כמו שאין אף סיכוי שבעולם שאתה תשתכנע על ידי גורמים אלו או אחרים דברים שאתה מעדיף להכחיש ולהדחיק. |
|
||||
|
||||
אנחנו בכלל לא דנים בביקורת המקרא. אף חוקר מקרא לא מאמין בכלל בסיפור הר סיני. ביקורת המקרא עוסקת בדברים אחרים. ביקורת המקרא, בהיותה מדעית וניתנת להפרכה, עונה על שאלות הרבה יותר טוב מהפונדמנטליסטים. אתה מדבר שטויות. היום יש לי הוכחות לרצח יוליוס קיסר. למה אתה חושב שעוד 500 שנים לא יהיו לי הוכחות לקיומה של השואה? או, אולי, אתה שוב מצטט רטוריקה של עובדי שטן כמו אמנון יצחק? אל מכחישי שואה אני מתייחס כמו אל אנשים שמאמינים שהארץ היא שטוחה: או שהם מטומטמים, או שהם עושים את עצמם מטומטמים. תחליט לאיזה זן אתה רוצה להשתייך. |
|
||||
|
||||
במה כתבי ההסטוריונים שמתעדים את יוליוס קיסר יותר אוטנתים מהתנ"ך? אני הוא לא זה שמכחיש את השואה אני רק משתמש בה כדוגמא לאפשרות להכחיש תוך כדי טמינת הראש בחול עדויות הסטוריות על ידי מי שלא נעימות לו העובדות לכן אני מחזיר את השאלה לפתחך לאיזו קבוצה מן הקבוצות שציינת אתה משייך את עצמך. אגב היתה פה תשובה לדובי שנמחקה לצערי. |
|
||||
|
||||
א. בהודעתי הקודמת הסברתי כמה מכללי ההסטוריה. קרא אותה שוב. ב. כיצד אני קובע שכותב הסטוריה הוא "אותנטי"? ובכן, בדרך כלל אנחנו יודעים מי הכותב: לרוב הוא דמות הסטורית. אנו יודעים את שמו, תפקידו, ורקעו החברתי. מתוך זה, אנחנו יכולים להסיק מה ההטיה שלו. במקרה של כותבי התנ"ך, כל זה לא ידוע. ידוע רק שמדובר בחקורבים לחוגי הכהונה, או בכהנים עצמם. ג. תקופת יוליוס קיסר היא תקופה הסטורית, הווה אומר, יש לנו עליה מידע ממקורות הסטוריים אמינים פחות או יותר, בעוד התנ"ך שייך לתקופה מיתית יותר, שבה אין לנו כל מידע ברור על המתרחש, והמקורות רוויים בדברי הבל (ניסים, למשל). קאפיש? |
|
||||
|
||||
איפה נגמר המיתוס ומתחילה המציאות? ירמיהו המנבא בחורבן בית ראשון? אנשי כנסת הגדולה המעידים בטקס חנוכת בית שני שראו את הבית הראשון בתפארתו ועל זה הם בוכים 70 שנה אחר כך? ימי החשמונאים המתועדים על ידי ספר מקבים 150 שנה אח"כ? פלביוס אולי גם היה מיתוס? רבי יהודה נשיא שקיבץ עדויות מהדורות הקודמים לו? אולי רבינא ורב אשי עורכי התלמוד גם הם לא היו ולא נבראו? הרי ההסטוריה מימי החורבן בית ראשון עד תחילת תקופת הסבוראים רצופה בעדויות הסטוריות לאלפיהם של דור שהכיר את הדור הקודם לכן גם אם תטען שתורה עצמה נשכחה בימי יאשיהו קיימות עדויות הסטוריות הרבה יותר אמינות מכל עדות של הסטוריון רציני, ואגב עוד לא הבנתי את המדד לאוטנטיות, המצביעות על סידור התנך בימי אנשי כנסת הגדולה והמעידות על מקורו של כל ספר מספרי התנ"ך ונותנות תשובות הרבה יותר טובות מהתשובה שלך ששני כוהנים לפני 2200 שנה שחקו פוקר בשני ספרים שונים וערבבו את הדפים אחד בשני סיפו על נס יכול להיות חלק מסיפור הסטורי אמין ונכון וזה שלך אישית הדבר לא מסתדר בתפיסת העולם רק מצביע על מוגבלות מסויימת בתפיסת עולמך |
|
||||
|
||||
איפה נגמר המיתוס? זאת שאלה מעניינת, שעדיין מתדיינים בה. מקובל להניח שסוף תקופת בית ראשון היא הסטורית, ומאחר ושהוקם בית שני, מקובל גם להניח שהיה גם מי שבנה אותו. עזרא ונחמיה הם מקורות הסטוריים. השאלה אם כל מה שכתוב בהם גם נכון עדיין פתוחה. לא היו "אנשי כנסת הגדולה" בעת הקמת בית שני. "אנשי כנסת הגדולה" הם מיתוס מאוחר הרבה יותר, כנראה של המאה השלישית או השניה לפנה"ס (מקובל לראות את 516 לפנה"ס כתאריך שיבת בבל). אין לנו _שום_ חומר הסטורי על יהודה עד ספר המקבים, והוא מקור הסטורי בעייתי מאד. פלאביוס היה יהודי אמיתי מאד, מה לעשות. יש בעיה גדולה מאד עם כתביו - חלק גדול מהדברים שהוא מתאר קרו מאות שנים לפני שנולד, ועברו במסורת מפה לפה. עם הכתיבה המתארת את זמנו שלו יש בעיה חמורה הרבה יותר, שאתה ודאי מודע לה. אנשי "הכנסת הגדולה", אי שם במאה השניה או הראשונה לפנה"ס, סגרו את התנ"ך. אבל אתה שוכח שהם עבדו עם חומרים קדומים בהרבה, שנכתבו על ידי כהנים. התורה לא הייתה מוכרת בזמן יאשיהו - היה צריך להמציא אותה. אני מפנה אותך לספר מלכים ב', פרקים כב-כג', שם "מוצא" הכהן הגדול את ספר דברים. אנשי "הכנסת הגדולה" *לא ידעו* מה מקורם של הספרים שבידיהם. לכן הם המציאו סיפורים על מקורם. קורה הרבה, בכל תרבות. אין שום שלשלת בלתי ניתקת שאפשר לדבר עליה. על הטענה שלך ש"לא יתכן ששני כהנים שיחקו בפוקר", יש להגיב בגיחוך. קרא קצת ביקורת המקרא. אישי היקר, אם הייתי צריך להתייחס באמינות למאות הניסים המופיעים במקרא ובתלמוד, הייתי צריך להתייחס באותה אמינות אל אלפי הניסים המתועדים בהאגיוגרפיה הנוצרית. מאחר ומה לעשות, טרם ראיתי נס, וגם אף אדם אמין לא ראה נס, ומאחר ואף אחד לא מצליח לשחזר ניסים בתנאי מעבדה, אני מתייחס אל ניסים כאל תופעה פסיכולוגית גרידא. יתכן והכותב האמין בהם, מה שלא מפתיע, בהתחשב בכך שמדובר בפנאט דתי, ויתכן שהוא עשה בהם שימוש ציני, כדי לרמות את קוראיו - שוב, דבר בלתי מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בפנאט דתי. כך או כך, לניסים אין קיום. המאמין בהם אינו כותב הסטוריה. |
|
||||
|
||||
התאוריות האלו ידועות (בחלקם הגדול) טענתי היא שהם לא מוכחות ואף הסימוכין לטענות קלושים מפשט הכתובים. ובכלל חלק מהטענות מסתמכות באופו פראדוקסאלי על הכתובים אותם הם רוצים לפרוך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בלי שום קשר לסיפור... היהדות העשירה את העולם לווא דווקא בפילוסופיה המדהימה שלה (בציניות יוסי, תרגע) אלא בעיקר בעושר הסיפורי שלה. ישנן המון אגדות, מדרשים וסיפורי מקרא, חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות - אבל עושר זה הוא תרומה לעולם, בדיוק כמו שהמיתולוגיה היוונית, למרות שהיא מזויפת לחלוטין, היא עדיין תרומה ענקית לאנושות. לא כל תרומה לאנושות היא מעשית או הגיונית, ישנה גם תרומה רוחנית כמו זו של היהדות. |
|
||||
|
||||
מאוד השתעשתי לקרוא את מאמרו של יוסי גורביץ ואת התגובות השונות למאמר זה. יש כמובן הרבה מאוד אמת במאמרו של גורביץ, אך מסקנותיו מרחיקות לכת. האם באמת ניתן לראות את ערש התרבות המערבית בתרבות יוון? מסופקני. אך אין זה המקום להכנס לניתוח מעמיק יותר של התרבות היוונית על שלוחותיה ובעיותיה. דבר אחד ברור: כל אדם הגון בישראל, המחזיק מעצמו הומניסט, כמעט מחוייב לקחת על עצמו את התואר מתייוון. האופציה לתואר זה, המקושרת סימבולית ומילולית עם חג החנוכה והחשמונאים הינה מצמררת - הרעיון של חנוכת ה ב י ת , בהא הידיעה. כל פרוגרמה פוליטית בימינו השואפת לממש ולו חלקים מסויימים מקונצפצית חג החנוכה יכולה לגרום לתבעירה עולמית. השורה התחתונה בתפיסת עולם זו הינה הקמתו של הבית השלישי, על חורבותיו של מה שמכונה בז'רגון הפנימי של חוגים פרו-חשמונאים "שיקוץ". אך גם ללא אותן בעיות ישראליות פנימיות אין חג החנוכה יכול להיות חג של בשורה לאנושות, היות ובמהותו הנו חג אתנוצנטרי בעל נטיות קסנופוביות, ובכך משמש כאחד הצירים המרכזים בפילוסופית החגים היהודיים: הוכחות חותכות לשנאת העולם הגויי את היהודים לדורותיהם, מאבק מעטים נגד רבים, טובים כנגד רעים, והתערבות השכינה לטובת עמה הנבחר. חג זה משמש דוגמא נוספת להלך הרוח הטלאולוגי הנושב ונושף במפרשי היהדות מימים ימימה. אלמנט נוסף הקיים מזה שנים בחג החנוכה בחו"ל, ובארץ מזה כמה שנים (על רקע המידע הנוסף הזורם מערוצי הכבלים הביינלאומיים) הנו התחרות הסמויה בחג אחר, אשר גם כן משתמש במוטיבים של אור - חג הכריסמס. דומני שחג החנוכה מנסה להפוך למעין חג מתנות יהודי, מין כריסמס לעניים, וזאת על מנת לזקוף את קומתם של היהודים בעולם, המרגישים משום מה מאויימים על ידי חג זה של הגויים. במילים אחרות - למען לא יפזול נוער יהודי מתבגר בגולה אל העץ ואל המתנות, מקבל חג זה את השיפוץ הדרוש על מנת להציגו כחג עם בשורה לאנושות - ליהודים הצעירים מוצג החג בתור חג של נצחון האמת על השקר, חירות מול שעבוד וכ', בעוד שלגויים המסוקרנים מוסבר החג בתור חג של אור, מתנות, וסופגניות לרוב על רקע החורף המתקרב ובא. היתה זו כמדומני עירית לינור, המוגדרת לכאורה כחילונית, אשר פירסמה במוסף "הארץ" לפני שנים אחדות במדורה מאמר התולי בשם "הפי כריסמס, סנטה קלוץ", שבו שפכה אש וגופרית על אנשים אשר מנסים לקחת מוטיב זה או אחר מחגם האוניברסלי של הגויים. מעבר להיות המאמר רווי שנאה וביטול חגי הדת הנוצרית, התקיפה לינור את כל אותם ישראלים-יהודים הרוצים גם כן להרגיש אוניברסלים. לו היה נכתב מאמר התולי שכזה בכל עיתון ערלי בעולם על חגי הדת היהודים, היתה מן הסתם ממשלת ישראל מקימה קול זעקה. אך מה לעשות - אפילו הדתיים היהודים בקרב העם היושב בציון חשקה נפשם במעין סנטה קלאוס; צאו וראו את התחזקות מניותיו של מיודעינו הרב אורי זהר, אשר מקרין משהו מהילתו של זקן לבן-זקן חביב זה... בברכה אלכסנדר מאן |
|
||||
|
||||
ההפיכה של חנוכה לחג מתנות יסודה אכן בתחרות עם החג הנוצרי . המנהג נוצר באירופה לפני הרבה יותר זמן ממה שמקובל לחשוב. אותי אישית מזעזע לראות יהודים מוכרים עצי אשוח בתחנה המרכזית בראש"צ למרות שברור שקהל היעד שלהם הוא פועלים זרים. אני לא חושב שהם רוצים להרגיש אונברסליים, פרט לכך שהם רוצים לעשות כסף האספקט השני של רבים מהם הוא העובדה שהם לארואים ביהדותם ולו שיוך לאומי כל שהוא.שלא לדבר על דתי. עד שאתה תמהה (כמוני, אולם אני נותן קרדיט לאלו שמקיימם דברים לשם המסורת גרידא) על הלא-דתיים המקיימים את חנוכה, תן דעתך על אלו המאושרים ביום הולדת את מי שבשמו דוכאו היהודים והושרשה השינאה להם. מקובל לחשוב שהגזענות המודרנית ינקה את האיבה והבוז דווקא ליהודים מכל המיעטוים ,בין השאר כיוון וכבר הורגלו לשונאם. אני לא ממש יודע באיזה ציבור דתי התחזקו מניותיו של הרב אורי זוהר, לא בציבור שלי ולא באזורים החרדיים שבהם אני מסתובב. עד כמה שידוע לי הוא מתמקד בהפקות של בידור כשר ובפעילות של מתן שיעורים שלאו דווקא מיועדים לדתיים . חוץ מזה- דומה לזקן השמן הנוצרי? אתמהה |
|
||||
|
||||
אני חייב להודות לפני שאני מתחיל - לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך. קשה לי לקרא את האייל.. הכל נורא ארוך ומפולפל שהמסר האמיתי (לא זה שאתה רוצה שנראה, זה שאנו רוצים לראות) נאבד בהרים של טקסט. לעניין. תרבות החילוניות כתרבות השאלה. זה קונצנזוס, דעת ההמון, תדמית - אבל האם יש בכך אמת? לא בטוח, מערכת היחסים בין דתיות לחילוניות היא אחת הפכפכה. מצד אחד נראה כאילו אלו החילוניים הם אלו שאומרים "אנחנו יותר נאורים וחרוצים! נלך ונמצא לנו הסברים לבריאה ושות' במתמטיקה ודברים חומריים" אבל יש גם את הצד השני, שאומר שהחרוצים והנאורים- הם אנשי הדת. אנשים שהחליטו לבדוק ולפרש דבר שהוא גדול מהם עשרות מונים (הערה: אני מתכוון רק לדתות מונותאיסטיות) להפסיק לחפש תשובות מסביב ולתקוף את נושא המהות ישר לגרעין, לישות העליונה. התדמית של החברה החרדית היא שהם כל כך פחדנים ועצלנים שאין להם רצון לחפש תשובות במחוזות אחרים מאלו שניתנו להם. אבל זו רק התדמית. לגנות את חג חנוכה (והיהדות בכלל) ? זאת הדרך הנאורה והחרוצה?? תלוי מאיזה צד של הגויבה אתה מסתכל על זה |
|
||||
|
||||
א. אנשי הדת לא מנסים להבין דבר גדול מהם עשרות מונים. בהגדרה האל הוא דבר שלא ניתן להבין. הם מנסים להבין את העולם תוך יצירת חידה גדולה יותר מהעולם עצמו. דווקא המדענים, הפיזיקאים, הכימאים והביולוגים מנסים להבין את העולם ללא היתלות "אמיתות מוחלטות" שאין להן ביסוס במחקרים, תוך שימוש בשיטות מוגדרות היטב. ב. למה אנשי הדתות המונוטאיסטיות כן נחשבים בעיניך כחוקרים אמיתיים ואנשי ה"רוחניות" הכללים, אנשי ה"אנרגיות הקוסמיות" האסטרולוגים ורואי הנסתרות לא נחשבים רציניים בעיניך? מה ההבדל הגדול בינם לבין הרבנים והמקובלים? אם אתה מוכן לקבל אמיתות מוחלטות ללא ביסוס מדעי על סמך ספרים עתיקים אז אתה יכול לקבל גם תפיסות אליליות עתיקות. |
|
||||
|
||||
במאמרך אתה מתאר את תרבות יוון כתרבות כמעט אוטופית - תרבות מבוססת פילוסופיה וסבלנות, הכוונת ומראה לבני האדם את האור. זאת תרבות שכולנו היינו רוצים לחיות בה, חבל שהיא לא הייתה, לא קיימת, ולא תהיה במציאות. מאז ומעולם חסרונותיה של כל חברה אנושית עלו עשרות מונים על יתרונותיה. קל מאוד לייצא תרבות כפילוסוף עשיר החי על גבם של אלפי עבדים נרצעים. קל מאוד להצטייר כקולוסאלי כשאתה כובש ומדחיק עמים שלמים - בוזז את אוצרותיהם ואונס את נשיהם. בכל עם יש אנשים טפשים, בורים, בעלי דעות קדומות ופחד תמידי מפני "העולם הגדול" - אלו היוונים מביניהם לא נתפסו למשיחיות דתית? האם ישנה טרגדיה יוונית אשר אינה מכה שוק על ירך את החוטאים ב"היבריס" כנגד האלים הכל-יכולים? איני בא כאן להעיד על עליונותה של היהדות באותה תקופה על הייוניות - כי זה פשוט לא נכון. אני לא מאמין בעליונות של חברות אנושיות אחת על פני השניה. אותו בן אדם שאתה מבקש להיות אינו מייצג של תרבות - זהו אופי אינדובידואלי לחלוטין. זאוס אל סימפטי יותר? לא בטוח. האלים של היוונים הם שטחיים, נוטים לגחמות וצרי אופקים - כמו רבים מההולכים בדרכם. |
|
||||
|
||||
מצחיק |
|
||||
|
||||
התנכ הוא סאגה רבת יריעה על ההסטוריה של עם ישראל מהולדתו ועד ספרי הזכרונות של עזרא ונחמיה.מבדיקת השפה וסיגנונה מתברר שחלקי התנכ השונים נחתבו בזמנים שונים. ההשפעה הארמית מופיעה בזמן די מאוחר וסגנון ספר יהושוע למשל שונה מ דברי הימים,למשל. הגישה התיאולוגית של התנכ אופיינית לסגנון החשיבה של המזרח הקדמון בתקופת הברזל(השווה מצבת מישע)ולפי הטיעונים הללו התנכ לא שונה במידה ניכרת ע'י עורכים מאוחרים.המקורות החיצוניים והארכיאולוגיה מראים כי ההסטוריה,כפי שמתוארת בתנכ,היא אכן זו האמיתית. לאחר מרד החשמונאים האדומים התגיירו,והשומרונים לא. גם יושבי חבל השרון,פלשת ופניקיה לא התגיירו.רק תושבי אדומיה והגליל.הם עשו זאת מרצון כי איך נסביר את אי גיור הקבוצות האחרות. ממלכת החשמונאים הפכה במהלך שנות קיומה להלניסטית. תרבות יווןותרבות ישראל התמזגו,למעט קבלת דת יוון. אתה טוען שההלניזם לא כלל קבלת אלילי יוון ובכך אתה טועה.הוא כן. ללא ממלכת החשמונאים לא היה רוב יהודי בא'י עד המאה הרביעית-החמישית לספירה.לולא חנוכה לא היינו פה.הורי הורינו היו מתיוונים,עוברים רומניזציה ו...לא היה האיסלם ולא הייתה הנצרות.שבטי ערב עובדי האלילים היו מטמיעים אותנו בקירבם ,ותפוצות ישראל ללא הנהגת המרכז בארץ ישראל לעולם לא היו מנסים לחדש את שיבת ציון וכמו יהודי אמריקה היו עוברים תהליך התבוללות איטי אך יעיל. |
|
||||
|
||||
מצא עותק של המאמר באתר חופש: ותהה האם הוא באישור. |
|
||||
|
||||
אכן, אני מקווה שבעוד מאתיים פלוס מינוס שנה (אם בכלל יהיה עולם אז, אני מניח שיהיה) לא יחגגו בישראל (אם זאת תהיה, וזה כבר פחות בטוח) בגני הילדים, בתי הספר וכו, איזה חג בסגנון חנוכה לזכרו של ''הגיבור יגאל עמיר מהרצליה, אשר הרג את רבין המתייוון וגאל את האומה''. |
|
||||
|
||||
לפי דבריך מעולם לא נלחמת בקרב תחת אש,אלא הסתפקת במאמרים פסדו מלומדים על אנשים בעלי עקרונות ,שאולי לא מקובלים עליך ,אך דעתם שושרשית וערכית |
|
||||
|
||||
נברתי בקלילות במאמר ולא הבנתי מה הקשר בין הביקורת שלך לבין מר גורביץ. מה עניין לחימה תחת אש להר סיני? |
|
||||
|
||||
ואשר לטענתך, מר גורביץ הצהיר לא פעם שהוא לא רק שרת בשטחים, אלא התנדב למנהל האזרחי, ודעותיו מבוססות לא מעט על נסיונו שם. אם נלחם תחת אש אינני יודע, אך לא מדובר באדם החי בבועה, לכל הפחות, כפי שהיית רוצה להציג זאת. וחוץ מזה, אין לטענתך דבר וחצי דבר לדיון שבמרכזו של מאמר זה, והוא סתם התקפת אד-הומינם. |
|
||||
|
||||
ידידי המלומד:אני יכול להבין ואף לסמפט את הערצתך אל היוונים אבל אין המדובר באותה תורה פילוסופית אריסטוטלית ואפלטונית אלא סינכרוניזם. זכותנו כעם יהודי גאה שהביא לעולם יצירה שאינה נופלת בחשיבותה מן ה"תורה היוונית"לעמוד על דעתנו ולא לקבל תכתיב רוחני כזה או אחר גם מן הבחינה המדינית לא הייתי לוקח כמובן מאליו שאנשים עוזבים את משפחתם ועיסוקיהם ולוחמים בעצמם עבור עקרונותיהם :חופש אמונה דתי,מדיני,כלכלי. |
|
||||
|
||||
אם אינני טועה מדובר בסינכריסטיזם, לא סינכרוניסזם. ודייק. זכותנו כעם יהודי גאה - ואם לא היו גאים, לא הייתה זכות? לא כל כך מובן לי הטיעון שלך שם, אם בכלל. ושים לב לעובדות ההסטוריות - המלחמה בעיקרה לא הייתה נגד כיבוש והכתבה תרבותית (שאגב לא היו יווניות באופן ישיר, אנטיוכוס היה סורי מתיוון, כמו גם השלטון שלו), אלא מלחמת אזרחים של הקנאים בראשותם של המכבים כנגד ההמתיוונים היהודים. בכלל, הייתי מציע לך לקחת כמה דקות טובות לקרוא את המאמר כולו, ואחר כך כמה שעות טובות ולנסח תגובה הולמת. ההתלהמות אינה במקומה. |
|
||||
|
||||
מה משמעות המלה המושג "תרבות יון"?האם "תרבות יון" לא היתה תרבות שסגדה לאלילים? תקן אותי אם אני טועה? |
|
||||
|
||||
אני למשל בעד כנעון המרחב, ובעד החזרת עבודת הבעל כאידיאולוגיה מלכדת לשמים החדשים. אני סוחר במוצרי עץ ושמן, של גויים. אני נגר ויצרן שמן שמתמחה בעיקר בזית. ירי עלי ושלי על הגויים הוא דבר שבשגרה. האם גם אני נחשב בעינך כמתיון? |
|
||||
|
||||
עתה, כאשר חג הקנאים בפתח, אני חושב שיהיה משעשע לחשוב על דרך מתיוונת לחגוג אותו. מר גורביץ, אתה חופשי להציע בפרוטרוט (ההצעה בסוף המאמר הייתה דלה בפרטים), אבל שאר המשתתפים כמובן מוזמנים להצטרף. הצעות שלי: -התאספות לצורך קריאה בציבור של כתבי אפלטון והומרוס, לצורך הגברת המודעות לאיכויות שבתרבות היוונית. -קריאה מתוך הפרקים הרלוונטיים ממלחמות היהודים של יוספוס פלאביוס, כקונטרס לתיאור הקנאי של העניין. -הדלקת נר זכרון יחיד לצד החנוכיה לזכר המתייונים שהובסו במלחמות. |
|
||||
|
||||
אני כנראה אדבוק בהדלקת שניים עד תשעה נרות לאורך שמונה ימים לזכר אבותי שעשו כך. לא צריך לבעוט בכל מסורת לא מזיקה. |
|
||||
|
||||
אני תמיד ראיתי את חנוכה כ"נצחון החלשים על החזקים", משהו בסגנון "נצחון הדרדסים על גרגמל" ונראה גם שאמשיך לראות אותו כך, הגם שדבריו של גורביץ הם מסוג הדברים שנהיים מקובלים עלי יותר ויותר עם השנים. חנוכה, במקביל לכריסטמס (מוקדש לעירית לינור) מסמל איזה נס בטבע. החורף מתחיל בדיוק, הטמפרטורות יורדות אל האפס המוחלט, לפחות באירופה. סוף נובמבר, תחילת דצמבר, יש עדיין איזה נס בזמן הזה, לפני שמתחיל החורף האמיתי. זה משהו שנמצא בהרגשה. דצמבר שבא אחר כך, הוא הזמן הקשה הקר והחשוך ביותר, העולם בארצות שמתנהגות לפי סדר העונות הזה (לא אוסטרליה למשל שם אנשים כידוע הולכים הפוך) — מת בעצם, רק באביב הוא יפרח מחדש. הקדמונים, נטולי מזגנים ושאר הדברים המחממים אותנו, הרגישו את זה הכי טוב — שהעולם מת בסוף דצמבר. חנוכה וכריסטמס — אלה מין ימי חסד כאלה, לפני שהחורף האמיתי יורד. ישו, ולהבדיל גם א. הראשון, נולדו במהלכו של חודש הנס הזה. לכן אני לא מוותר בקלות כל כך על חנוכה וכל החגים הקשורים לעונה זו. אבל מעבר לכך, בעידן עובדיה יוסף, אמנון יצחק, ביבי ושאר עובדי השטן ימח שמם האלה, אני גאה להתקרא מתיוון וגם הכינוי הרווח יותר כיום בפי עובדי השטן: שמאלן, ממלא אותי בגאווה רבה. |
|
||||
|
||||
"עובדי השטן ימח שמם האלה"?! לא קצת הגזמנו? |
|
||||
|
||||
הלוואי. |
|
||||
|
||||
וחוץ מזה, הם קוראים לי "עמלק", "עוכר ישראל" וזה רק חלק, ולוחשים באוזני הרב ששכחתי להיות יהודי, אז למה שאני "לא אגזים" ביחס אליהם? |
|
||||
|
||||
תגזים כמה שאתה רוצה. רק כדאי שמדי פעם תעצור, ותבדוק אם כל ה''הם'' שאתה מגזים עליהם באמת קשורים לענין. |
|
||||
|
||||
עצרתי, בדקתי. נכון, לא כל ה''הם'' קשורים. אך ההם שקשורים מספיקים בהחלט כדי להפחיד אותי ולא רק אותי. |
|
||||
|
||||
בחוץ רועם הכפור, וכה קצרים הם הימים, החושך והאור- בקרב עתיק יומין. כריסמס אינו בדיוק ימי החסד לפני שהחורף האמיתי יורד. החג חל כידוע ב-25 בדצמבר, ימים ספורים לפני כן חל היום הקצר ביותר, או אם תרצה, הלילה הארוך ביותר. אגדה עתיקה מספרת, שכאשר גורש אדם הראשון מגן העדן, חווה את החורף הראשון מתוך מורא רב. בתודעה שעודנה קרובה לטבע, נוכח כי הימים הולכים ומתקצרים, אור השמש מתמעט,וקור עז משתרר סביבו. כיוון שהיה זה החורף הראשון שלו על פני האדמה (בגן עדן שורר כידוע אקלים ממוזג) חשש האדם, עודו רדוף תחושת חטאו, שהאל מבקש להענישו דרך נטילת אורה וחומה של השמש. בצר לו התפלל מדי יום, בבקשו רווח והצלה. האל אכן נעתר כנראה לתפילותיו, שכן יום אחד (ההיה זה סביב 25 לדצמבר?) נוכח בוודאות מסוימת, כי הימים שוב הולכים ומתארכים, ואף שהשינוי היה איטי, ושלג החל יורד סביבו, לא היה ספק בקשר למגמה, השמש האריכה בכל יום את שהותה. חוויה זו נצר האדם בלבו כמתנת אלוה הנעתר לתפילתו, לכבודה יצר חג שברבות הימים התגלגל לחג לאומי- שענינו המאבק בין אור לחושך, ולחג אחר- המדבר על האל השולח את בנו להביא אור ליושבי עמק הבכא. |
|
||||
|
||||
גם גבי ניצן העלה תאוריה דומה בספר ''באדולינה''. סתם, רציתי לציין. |
|
||||
|
||||
תודה על הידע הרב שאתה מספק. נכון, אחרי הכריסטמס הימים מתחילים להתארך, יחד עם זאת נעשה קר יותר, נגמרות החגיגות ועד האביב מבוססים בבוץ של החורף, לא רואים את הסוף. ''הבוץ שאחרי הגשמים'' קשה יותר מהגשמים עצמם. |
|
||||
|
||||
מופיע בתלמוד, במסכת עבודה זרה, כמדומני. אלא שלפי המופיע בתלמוד, אדם לא פרש את התארכות הימים כהענות האל לתפילותיו, אלא ש''כך היא דרכו של עולם''. זה סיפור שבא להסביר את ריבוי החגים בתקופה זו של השנה. |
|
||||
|
||||
הצעתי, בחצי-הומור, מעט טקסים שיבואו, אם ירצו הסוגדים, במקביל לטקסים הנוכחיים. (ע"ע נר זכרון _ליד_ החנוכיה, ולא במקומה.) |
|
||||
|
||||
אתה מוזמן לקרוא מתוך כתבי יוספוס, אבל כדאי שתשים לב לשני עניינים: א. סיפורי חג החנוכה מסופרים ב"קדמוניות היהודים" ולא ב"תולדות מלחמת היהודים ברומאים". ב. יוספוס אוהד את מאבקם של החשמונאים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מדוע אם כן אתם כה כועסים על החרדים שאינם מוכנים לחוג את חגיכם? שאינם מוכנים לעמוד בצפירה? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
יכולת כתיבה מרשימה ופורטרטים עצמיים מענינים. |
|
||||
|
||||
אכן. ניתוח היסטורי קולע לגבי החשמונאים והורדוס. |
|
||||
|
||||
עוד מענין, קנאותם של גדודי האדומים הגרים מאוחר יותר במרידות נגד הרומאים. |
|
||||
|
||||
באותו עניין: השיר "מעוז צור" ממלא אותי חלחלה כל שנה מחדש. התוכן הנוקמני והקנאי שלו מורגש היטב ברגע שמקשיבים למילים. המנגינה תורמת את שלה. |
|
||||
|
||||
רוצה לשמוע משהו באמת מזעזע? קרא את הפסוק האחרון של תהילים קלז. |
|
||||
|
||||
אני תוהה אם הכוונה לסמיר קונטר. |
|
||||
|
||||
סמיר קונטר גם כמובן מתאים לענין אבל אני חשבתי על השורה של ביאליק ב"בעיר ההריגה": וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! [...] נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"אין אדם גונב מפני עצמו, שנאמר 'כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ, גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו' (דברים כ"ד, ז)" (פשעים ועברות קלות, התשכ"ג) |
|
||||
|
||||
תגובת המערכת: תגובה 109179 |
|
||||
|
||||
יוסי גורביץ לא לבד: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1134854.html |
|
||||
|
||||
אני לא יודע למה הכתבת מסיקה מסקנות מטוקבקים. בכ''מ, מעניין לציין שלעומת גורביץ, ברוקס בא מלב המחנה השמרני (לא הנאו-קונס') האמריקאי. |
|
||||
|
||||
מיקומו של ההיסטוריון אמור לשנות את ההיסטוריה שהיתה? |
|
||||
|
||||
מה, זה חדש לך? היה לי מרצה שאמר... הנה כבר כתבתי את זה פעם בסוף תגובה 453306. |
|
||||
|
||||
ילדים, לא לריב. |
|
||||
|
||||
כשחיפשתי לינק למאמר (כדי לספר שברוקס מסתמך על ג'פרי גולדברג שכותב ספר על התקופה) צצה לה תגובה של הרב אלן פוקס שמודה לברוקס על הדמיתולוגיזציה של חנוכה. |
|
||||
|
||||
חופש דעה וחופש הבעת דעה הינו ערך דמוקרטי שלא הומצא, אגב, ע"י וולטר וחבריו, אלא קיים בעולם היהודי ("זכות הבחירה").לכן זכותו של הכותב לפרסם מאמר זה. עם זאת- ניתוח הסיטואציה ההיסטורית ע"י הכותב מעידה על שטחיות, צמצום, ראיה מגמתית וחוסר הבנה בעולם היהדות העמוק והרחב ועל הסיבות שהובילו/מנעו חכמים וחסידים (=האנטיתזה למתיוונים) לשאול על או לענות לשאלות שהתרבות היוונית הציבה בפניהם. אין המקום להרחיב כאן אך בודאי שביהדות נשאלות שאלות, וגישת "סתימת הפיות" (=ה"תשובות") שה"מתיוון" (כפי שמכנה עצמו) של היהדות לא נובעת מחשש אלא מהבנה שאנחנו בשכלנו האנושי לא יכולים לתפוס את כל מהות קיומו של היקום. הדברים ארוכים אך אין זה המקום.. רק לסיכום- קצת יותר עומק, פתיחות והבנה במקורות היהודיים ומטרתם. "מי לה' אלי". ד"א- אמצתי את המאמר! אביא אותו בפני תלמידים לאחר שאלמד על ההתנגשות של ההלניזם מול היהדות ואבקש את תגובתם.. |
|
||||
|
||||
עוד על זכות הבחירה שהמציא העם היהודי תוכלי למצוא במאמר אחר של גורביץ: דיון 316. |
|
||||
|
||||
אני מגיב באיחור ואולי את כבר לא כאן. את מבטאת גישה יהודוצנטרית שלוקחת בעלות על העמקות. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |