בתשובה לא. הראשון, 25/11/02 17:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בחוץ רועם הכפור, וכה קצרים הם הימים, החושך והאור- בקרב עתיק יומין. כריסמס אינו בדיוק ימי החסד לפני שהחורף האמיתי יורד. החג חל כידוע ב-25 בדצמבר, ימים ספורים לפני כן חל היום הקצר ביותר, או אם תרצה, הלילה הארוך ביותר. אגדה עתיקה מספרת, שכאשר גורש אדם הראשון מגן העדן, חווה את החורף הראשון מתוך מורא רב. בתודעה שעודנה קרובה לטבע, נוכח כי הימים הולכים ומתקצרים, אור השמש מתמעט,וקור עז משתרר סביבו. כיוון שהיה זה החורף הראשון שלו על פני האדמה (בגן עדן שורר כידוע אקלים ממוזג) חשש האדם, עודו רדוף תחושת חטאו, שהאל מבקש להענישו דרך נטילת אורה וחומה של השמש. בצר לו התפלל מדי יום, בבקשו רווח והצלה. האל אכן נעתר כנראה לתפילותיו, שכן יום אחד (ההיה זה סביב 25 לדצמבר?) נוכח בוודאות מסוימת, כי הימים שוב הולכים ומתארכים, ואף שהשינוי היה איטי, ושלג החל יורד סביבו, לא היה ספק בקשר למגמה, השמש האריכה בכל יום את שהותה. חוויה זו נצר האדם בלבו כמתנת אלוה הנעתר לתפילתו, לכבודה יצר חג שברבות הימים התגלגל לחג לאומי- שענינו המאבק בין אור לחושך, ולחג אחר- המדבר על האל השולח את בנו להביא אור ליושבי עמק הבכא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם גבי ניצן העלה תאוריה דומה בספר ''באדולינה''. סתם, רציתי לציין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הידע הרב שאתה מספק. נכון, אחרי הכריסטמס הימים מתחילים להתארך, יחד עם זאת נעשה קר יותר, נגמרות החגיגות ועד האביב מבוססים בבוץ של החורף, לא רואים את הסוף. ''הבוץ שאחרי הגשמים'' קשה יותר מהגשמים עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מופיע בתלמוד, במסכת עבודה זרה, כמדומני. אלא שלפי המופיע בתלמוד, אדם לא פרש את התארכות הימים כהענות האל לתפילותיו, אלא ש''כך היא דרכו של עולם''. זה סיפור שבא להסביר את ריבוי החגים בתקופה זו של השנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |