בתשובה להצנחן, 11/12/99 18:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. בהודעתי הקודמת הסברתי כמה מכללי ההסטוריה. קרא אותה שוב. ב. כיצד אני קובע שכותב הסטוריה הוא "אותנטי"? ובכן, בדרך כלל אנחנו יודעים מי הכותב: לרוב הוא דמות הסטורית. אנו יודעים את שמו, תפקידו, ורקעו החברתי. מתוך זה, אנחנו יכולים להסיק מה ההטיה שלו. במקרה של כותבי התנ"ך, כל זה לא ידוע. ידוע רק שמדובר בחקורבים לחוגי הכהונה, או בכהנים עצמם. ג. תקופת יוליוס קיסר היא תקופה הסטורית, הווה אומר, יש לנו עליה מידע ממקורות הסטוריים אמינים פחות או יותר, בעוד התנ"ך שייך לתקופה מיתית יותר, שבה אין לנו כל מידע ברור על המתרחש, והמקורות רוויים בדברי הבל (ניסים, למשל). קאפיש? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איפה נגמר המיתוס ומתחילה המציאות? ירמיהו המנבא בחורבן בית ראשון? אנשי כנסת הגדולה המעידים בטקס חנוכת בית שני שראו את הבית הראשון בתפארתו ועל זה הם בוכים 70 שנה אחר כך? ימי החשמונאים המתועדים על ידי ספר מקבים 150 שנה אח"כ? פלביוס אולי גם היה מיתוס? רבי יהודה נשיא שקיבץ עדויות מהדורות הקודמים לו? אולי רבינא ורב אשי עורכי התלמוד גם הם לא היו ולא נבראו? הרי ההסטוריה מימי החורבן בית ראשון עד תחילת תקופת הסבוראים רצופה בעדויות הסטוריות לאלפיהם של דור שהכיר את הדור הקודם לכן גם אם תטען שתורה עצמה נשכחה בימי יאשיהו קיימות עדויות הסטוריות הרבה יותר אמינות מכל עדות של הסטוריון רציני, ואגב עוד לא הבנתי את המדד לאוטנטיות, המצביעות על סידור התנך בימי אנשי כנסת הגדולה והמעידות על מקורו של כל ספר מספרי התנ"ך ונותנות תשובות הרבה יותר טובות מהתשובה שלך ששני כוהנים לפני 2200 שנה שחקו פוקר בשני ספרים שונים וערבבו את הדפים אחד בשני סיפו על נס יכול להיות חלק מסיפור הסטורי אמין ונכון וזה שלך אישית הדבר לא מסתדר בתפיסת העולם רק מצביע על מוגבלות מסויימת בתפיסת עולמך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה נגמר המיתוס? זאת שאלה מעניינת, שעדיין מתדיינים בה. מקובל להניח שסוף תקופת בית ראשון היא הסטורית, ומאחר ושהוקם בית שני, מקובל גם להניח שהיה גם מי שבנה אותו. עזרא ונחמיה הם מקורות הסטוריים. השאלה אם כל מה שכתוב בהם גם נכון עדיין פתוחה. לא היו "אנשי כנסת הגדולה" בעת הקמת בית שני. "אנשי כנסת הגדולה" הם מיתוס מאוחר הרבה יותר, כנראה של המאה השלישית או השניה לפנה"ס (מקובל לראות את 516 לפנה"ס כתאריך שיבת בבל). אין לנו _שום_ חומר הסטורי על יהודה עד ספר המקבים, והוא מקור הסטורי בעייתי מאד. פלאביוס היה יהודי אמיתי מאד, מה לעשות. יש בעיה גדולה מאד עם כתביו - חלק גדול מהדברים שהוא מתאר קרו מאות שנים לפני שנולד, ועברו במסורת מפה לפה. עם הכתיבה המתארת את זמנו שלו יש בעיה חמורה הרבה יותר, שאתה ודאי מודע לה. אנשי "הכנסת הגדולה", אי שם במאה השניה או הראשונה לפנה"ס, סגרו את התנ"ך. אבל אתה שוכח שהם עבדו עם חומרים קדומים בהרבה, שנכתבו על ידי כהנים. התורה לא הייתה מוכרת בזמן יאשיהו - היה צריך להמציא אותה. אני מפנה אותך לספר מלכים ב', פרקים כב-כג', שם "מוצא" הכהן הגדול את ספר דברים. אנשי "הכנסת הגדולה" *לא ידעו* מה מקורם של הספרים שבידיהם. לכן הם המציאו סיפורים על מקורם. קורה הרבה, בכל תרבות. אין שום שלשלת בלתי ניתקת שאפשר לדבר עליה. על הטענה שלך ש"לא יתכן ששני כהנים שיחקו בפוקר", יש להגיב בגיחוך. קרא קצת ביקורת המקרא. אישי היקר, אם הייתי צריך להתייחס באמינות למאות הניסים המופיעים במקרא ובתלמוד, הייתי צריך להתייחס באותה אמינות אל אלפי הניסים המתועדים בהאגיוגרפיה הנוצרית. מאחר ומה לעשות, טרם ראיתי נס, וגם אף אדם אמין לא ראה נס, ומאחר ואף אחד לא מצליח לשחזר ניסים בתנאי מעבדה, אני מתייחס אל ניסים כאל תופעה פסיכולוגית גרידא. יתכן והכותב האמין בהם, מה שלא מפתיע, בהתחשב בכך שמדובר בפנאט דתי, ויתכן שהוא עשה בהם שימוש ציני, כדי לרמות את קוראיו - שוב, דבר בלתי מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בפנאט דתי. כך או כך, לניסים אין קיום. המאמין בהם אינו כותב הסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאוריות האלו ידועות (בחלקם הגדול) טענתי היא שהם לא מוכחות ואף הסימוכין לטענות קלושים מפשט הכתובים. ובכלל חלק מהטענות מסתמכות באופו פראדוקסאלי על הכתובים אותם הם רוצים לפרוך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |