 |
איפה נגמר המיתוס? זאת שאלה מעניינת, שעדיין מתדיינים בה.
מקובל להניח שסוף תקופת בית ראשון היא הסטורית, ומאחר ושהוקם בית שני, מקובל גם להניח שהיה גם מי שבנה אותו. עזרא ונחמיה הם מקורות הסטוריים. השאלה אם כל מה שכתוב בהם גם נכון עדיין פתוחה.
לא היו "אנשי כנסת הגדולה" בעת הקמת בית שני. "אנשי כנסת הגדולה" הם מיתוס מאוחר הרבה יותר, כנראה של המאה השלישית או השניה לפנה"ס (מקובל לראות את 516 לפנה"ס כתאריך שיבת בבל). אין לנו _שום_ חומר הסטורי על יהודה עד ספר המקבים, והוא מקור הסטורי בעייתי מאד.
פלאביוס היה יהודי אמיתי מאד, מה לעשות. יש בעיה גדולה מאד עם כתביו - חלק גדול מהדברים שהוא מתאר קרו מאות שנים לפני שנולד, ועברו במסורת מפה לפה. עם הכתיבה המתארת את זמנו שלו יש בעיה חמורה הרבה יותר, שאתה ודאי מודע לה.
אנשי "הכנסת הגדולה", אי שם במאה השניה או הראשונה לפנה"ס, סגרו את התנ"ך. אבל אתה שוכח שהם עבדו עם חומרים קדומים בהרבה, שנכתבו על ידי כהנים. התורה לא הייתה מוכרת בזמן יאשיהו - היה צריך להמציא אותה. אני מפנה אותך לספר מלכים ב', פרקים כב-כג', שם "מוצא" הכהן הגדול את ספר דברים.
אנשי "הכנסת הגדולה" *לא ידעו* מה מקורם של הספרים שבידיהם. לכן הם המציאו סיפורים על מקורם. קורה הרבה, בכל תרבות. אין שום שלשלת בלתי ניתקת שאפשר לדבר עליה. על הטענה שלך ש"לא יתכן ששני כהנים שיחקו בפוקר", יש להגיב בגיחוך. קרא קצת ביקורת המקרא.
אישי היקר, אם הייתי צריך להתייחס באמינות למאות הניסים המופיעים במקרא ובתלמוד, הייתי צריך להתייחס באותה אמינות אל אלפי הניסים המתועדים בהאגיוגרפיה הנוצרית. מאחר ומה לעשות, טרם ראיתי נס, וגם אף אדם אמין לא ראה נס, ומאחר ואף אחד לא מצליח לשחזר ניסים בתנאי מעבדה, אני מתייחס אל ניסים כאל תופעה פסיכולוגית גרידא. יתכן והכותב האמין בהם, מה שלא מפתיע, בהתחשב בכך שמדובר בפנאט דתי, ויתכן שהוא עשה בהם שימוש ציני, כדי לרמות את קוראיו - שוב, דבר בלתי מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בפנאט דתי. כך או כך, לניסים אין קיום. המאמין בהם אינו כותב הסטוריה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש