 |
|
 |
||
|
||||
 |
המאמר שופך אור על המציאות ההיסטורית של הכחדה והשכחה מכוונת של זרמים וקבוצות ביהדות. ספר התנך הוא במה לביטוי של זרם מרכזי ששלט ביהדות בתקופת בית שני, וערך את סיפורי התנך בעריכה מכוונת על פי תפיסתו. וזאת תוך התעלמות מתפיסות עולם, אמונות ואירועים הסטוריים של קבוצות רבות ושונות בעם היהודי, שלא עלו בקנה אחד אם תפיסתו ואמונותיו. ספרים רבים היו בישראל, וכולם הועלמו ונשכחו, למעט התנך. עדות לכך הם הספרים החיצוניים, שניצלו אך בזכות תרגומם ללטינית, ותזכורת בספרות חז\'\'ל לאירוע של טכס קבורת ספר, שנחשב כדברי מינות. למה הדבר דומה? לכך, שלו, כהיפוטיזה, היתה משתלטת תנועת כך על המדינה, ועל התיעוד ההיסטורי של תקופתנו, היו הדורות הבאים מאמינים, על פי ההיסטוריה הככניקית המשוכתבת, שכל העם בישראל כיום, היה כך. ודי לחכימא ברמיזה.... צר מאד על כל העולם היהודי הרוחני העשיר שירד לטמיון ונעלם בעטייה של השכחה מכוונת, ויפה עשה יוסי גורביץ בתיתו שם וזכר, ולו לפלח קטן מעמנו הנשכח. ולגופו של ההווה, אני קוראת לכל האנשים החופשיים, בעלי הספקות והתשובות הרבות, לקחת לתשומת ליבם את אזהרתו של יוסי מפני קנאי הדת בעלי התשובה האחת, ולעמוד על המשמר. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |