 |
''החייל ניצל בנס'' | 71 |  |
|||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
האמת היא שהמצב בארה"ב חמור בהרבה. בארץ אף אחד לא יתייחס ברצינות לעיתון שכתבת השער שלו מדברת על "התקדמות מאיימת של עצים, בהליכה, ממקסיקו לכיוון ארה"ב". עיתוני ה-tabeloid בארה"ב נמכרים – ובמליונים. עם זאת, אנו מתקדמים "בכיוון הנכון" בצעדי ענק. בתקופת "הבהלה לחייזרים" של טופז, "ידיעות אחרונות" נתנו במה מכובדת לקשקשנית כלשהי שטענה שהביטוי "חייזרים" פוגע, משום שהם לא זרים, זו גם הגלקסיה שלהם. העיתון (כמו גם "מעריב", וכל עיתוני הנוער; אינני בטוחה לגבי "הארץ") נותן גם במה קבועה לאסטרולוגים. ביטויים כמו "ניצל בנס" קבילים, כל עוד מוסכם על הקורא ועל הכותב כי מדובר במטבע לשון, שבא בעצם לומר, "ניצל למרות שסטטיסטית, סיכויי ההינצלות היו נמוכים". אלא ש-(א) עיתונאים מובילים לזילות הביטוי, וכל מי שניצל משום ש*לא היה במקום האסון* הופך מיד ל-"ניצל בנס". וחמור מכך, (ב) ישנם יותר מדי פתיים בארץ שמאמינים שמדובר בניסים של ממש, יד אלוהים, לא פחות מכך. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו כדי לחזק את דברי, גליון Newsweek האחרון מראה את "יום הדין" על הכריכה, והכותרת: "נבואות סוף העולם בתנ"ך". וכאן לא מדובר על 'צהובון' אלא על עיתון מכובד. מעניין לאיזה מעמקים תדרדר העיתונות המקומית לקראת סוף העולם... סליחה, סוף האלף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב בארצות הברית עדיין לא כל כך גרוע. האמריקאים מתייחסים לטבלואידים כאל בידור נחות ולא כאל עיתונות. "ולמערכת "האייל הקורא", מה עם קצת הגהה? "פתאים" ולא "פתיים", "tabloid" ולא "tabeloid". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. ב''הארץ'' אין מדור אסטרולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאסטרולוג שהציע את שרותיו. ''''כפי שבודאי ידוע לך- אין לנו צורך במדור אסטרולוגיה בניגוד לרוב הסיפורים מסוג זה - זה אינו ברווז |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה נאה, החושפת תופעה מעניינת של חוסר רציונליות בתקשרות. אלא מה? כהרגלך, יוסי, אתה מקצין ומערבב מין בשאינו מינו. להגיד "החייל ניצל בנס" זה דבר אחד, ולהגיד "מחר תתחיל מלחמת גוג ומגוג כי איש אחד אומר" זה דבר אחר. אני מסכים לחלוטין שיש בעיה עם אמירת השני, אבל הראשון הוא רק דרך ביטוי - האם אדם שאומר ש"בשנייה האחרונה ניצלתי מתאונה" אכן ניצל בשניה האחרונה? יותר סביר להניח שהיו לו עוד כמה שניות אקסטרא - מדובר פה בהגזמה ספרותית, ותו לא. ניתן לדון בשימוש (המוגזם) שעושה בה העיתונות, אבל להעמיד הגזמה ספרותית לצורך הקישוט באותה הרמה כמו אמונה בידעונים? נו, באמת. לגבי הידעונים, לעומת זאת, אתה צודק. התופעה מחלחלת לכל מקום. במהלך השבועיים האחרונים אמרו דמויות בפלורנטין שהן מאמינות אמונה שלמה בחייזרים - כמו ברפואה אלטרנטיבית, שהם חד ויחיד. זאת סדרה מחוברת מאוד למציאות הישראלית, וזה נראה לגמרי הגיוני שהן יגידו את זה. בכל תוכנית אירוח, עיתון, מגזין, ובכמה תכנית אקטואליה יש פינה לידעוני אחד או שניים, לקוראת בקפה או מפענח בגללי חמורים. ברוכים הבאים לעידן המודרני, בו חזרנו מאות שנים לאחור. הרי זאת מהות אמונתנו - אין לנו שום אמונה אחת, וכל אחד רשאי לדבוק באלילים שלו, כל עוד הוא אינו דורך עלינו בדרך. Take it or leave it. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנגד לשימוש במילה ''נס'', כי הוא מערבב את הטבעי בעל טבעי. רוב הכדורים אינם פוגעים באף מטרה, כמעט מכל תאונה יש ניצול - והשימוש בביטוי המציין על טבעי מעיד על חלחול לתוך השפה של אי רציונליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מופתע יוסי? יש לנו עיתון שיש לו מדינה. מונופול (עדיין לא מוגדר כך רשמית) תקשורת שמתפרס על 70% מהעיתונות על יותר מ- 40% .מערוצי הכבלים ושותף בערוץ השני בעליו מחוברים למפלגות השלטון ואף מחותנים בהם (לא אהיה מופתע אם הבכיר יליד ב"ש סייע לפתיחת חקירת ראש מפלגתו לשעבר) כמו כן מכים בהצלחה ביריבהם העסקיים שברובם אינם טובים מהם. אי רציונליות? ומה עם ההתעסקות המתמדת בטפל במקום העיקר? נתינת במה לכל מטורף וקיצוני? הסחת דעת מתמדת מכל ויכוח חשוב ורציני? הצגת כללית של האינטליגנציה כאליטה/חנונים/מוזרים? (מחק את המיותר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לחקור עוד קצת את השימוש במילה "נס" בהקשרים שתוארו. קרן ואדם אומרים שהמילה "נס" יכולה/צריכה להתפרש כקיצור ל"אירוע בהסתברות נמוכה". אלא שלא במקרה בוחרים אנשים במילה "נס", ויש לדבר קרקע פוריה: הטבע האנושי. זה, כך נראה לי, תמיד יגלה נטייה לראות דברים לא סבירים כמעידים על משהו "שמעבר" (יד אלוהים, הכוכבים, "הגורל"). החשיבה במונחים של הסתברות וסטטיסטיקה זרה לרוב האנשים, כאשר מדובר באירוע בעל משמעות רגשית עבורם. ולא נדבר כאן על תעתועי האינטואיציה האנושית, שנופלת למכשלות ידועות של לראות דברים כבלתי-סבירים-בעליל כשהם בעצם די סבירים (למשל, פרדוקס יום ההולדת, למי שמכיר). לכן, כנראה, טבעי מאוד לכתב או לעורך להתייחס ל"נסים", וזה בוודאי נופל על אזניים קשובות (ולדעתי כך היה גם לפני "העידן החדש", אלא שאז רציונליסטים גבוהי-מצח כמונו אולי לא הרגישו כל כך במגננה). צודק יוסי גורביץ', שתפקידה של עיתונות אחראית להלחם באמונות הבל ולנסות, במידת האפשר, לכפות רציונליות על הציבור הר כגיגית - אבל מדובר במלחמה נגד הטבע האנושי, וזו מלאכה סיזיפית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק כי העיתונות הישראלית נמצאת בשפל המדרגה, יחד עם עמיתיה מחו"ל. בין אם מדובר בכותרות יום הדין אשר מופיעות מדי יום ביומו בשער העיתון, ובין אם מדובר בהתמקדות בצדדים היותר אינפנטילים של הסיפורים, העיתונים היומיים כבר שכחו איך לרסן את עצמם. שני ה"אדומונים" המובילים, ולאחרונה גם עמיתם המכובד יחסית, "הארץ", מרשים לעצמם להתדרדר לרמות חדשות של צהבהבות מגליון לגליון, בנסיון נלוז להיות עיתון "של כולם". אך לא רק בהם תלויה האשמה. העיתונות משקפת את פני הציבור בכללו, והפנים האחרות של תעשיית התקשורת והבידור העולמית אינם במצב יותר טוב. מישהו ראה בתקופה האחרונה תכנית או סרט, מלבד הטלטאביז כמובן, שאינה מתבססת על סקס, אלימות, או שילובים ווריאציות? כמובן, אלה הם שני תחומים שסף הגירוי בהם עולה בהדרגה במקביל לרמת החשיפה אליהם, כך שגם העיתונות חייבת לעשות דרמטיזציה מיותרת לכל כתבה, רק כדי למשוך ענין מקהל ההולך ונהיה לאדיש לפגעי העולם. נקודה נוספת שהעלת, יוסי, היא של ההתמקדות המכעיסה בנושאים הפגאנים שהזכרת. אין דבר להגיד בנושא, מלבד הדברים שנכתבו ב"עולם רדוף שדים" שכבר נזכר כאן פעמים אחדות. אנחנו נהנים להתנשא על הטפשות האנושית של ימי הביניים, אך ההתפתחות היחידה שעשינו היא בדימוי העצמי שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני מסכי עם כל מה שאמרת, אבל לא ניראה לי שפירשת את זה נכון. התיקשורת אשמה, במובן מסויים, אבל גם אנחנו אשמים. אם תשים לב, החלק בעם שרוצה ליראות חוצונים...(לצערי הרבה) נותן לתקשורת אור ירוק, ובכך מגבה את הפירסומים. עוד מבימים עברו, בני האדם חיפשו במשהו להאמין, הם רצו לימצוא משהו שיוכלו לקשר אליו את כל הדברים שניראים להם "גדולים" ומעל לראשם. אז איך שהאדם מפרש את זה, אם זה כנס, כמעשה מלאך, או כמעשה של אלוהים, כל זה טמוע במוחו של האדם, ולא ניראה לי שאפשר יהיה לישלול את האמונות האלו. ובנינו, אני בטוח שגם אתה מאמין במשהו "גדול מאיתנו": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי לא מובן על מה הקינה שעולה מהכתבה. האם אתה רואה את העיתונות בישראל כמשקפת האמת האובייקטיבית הצרופה? הרי ברור שכל כותב או עיתון משתמש במניפולציות סמנטיות כאלו או אחרות על מנת לקדם את דעותיו או את קריאת מאמרו. קח לדוגמא אותך עצמך. אתה נוהג לכנות את המתיישבים בחלקי ארץ ישראל כ'מתנחבלים' הביטוי כשלעצמו גובל בהסתה ומעורר שנאה וקיטוב אבל אבל זה לא מפריע לך להשתמש בו על מנת לערער את הלגיטימציה למעשה ההתישבות (כך לפחות אני מקווה כי אם אתה רואה במתיישבים ביהודה ושומרון משהו שמזכיר מחבלים אזי אין לתת לך כותרת מעל בימה מכובדת כזו או אחרת שכן אדם כזה השנאה העצמית כלפי עמו העבירה אותו לחלוטין על דעתו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ההתנחבלויות אינן לגיטימיות. הן פשע מלחמה, מצד אחד, וגזלת הרש מצד שני. ב. כל תפקידן של ההתנחבלויות הוא לחבל בתהליך השלום. הם נבנו כך - על ידי אריאל שרון ואחרים - במטרה לטרפד כל אפשרות של הסדר עם הפלסטינאים. אין להן כל מטרה אחרת. ג. אשר לקיטוב, הקיטוב קיים כבר זמן רב, לפחות מאז שקמו ההתנחבלויות. ד. אין כזה דבר, "שנאה עצמית כלפי עמך". אדם יכול לשנוא את עצמו, והוא יכול לשנוא את עמו, אך שנאת העם איננה שנאה עצמית. יתר על כן, שנאת המתנחבלים איננה, מה לעשות, שנאת העם, אלא שנאת המתנחבלים. המתנחבלים, למי שלא יודע, מהווים כ-%4 מקרב אזרחי ישראל. ה. חלק נכבד מהמתנחבלים, וחלק נכבד עוד יותר מהנהגתם, הם מחבלים ממש. כך אנשי המחתרת היהודית, כך ברוך גולדשטיין, וכך רבים ורעים שנקטו באלימות כלפי יהודים וערבים. עם זאת, ראה זה פלא, מערכת המשפט שלנו לא מתנהגת אליהם כאל מחבלים. על כן לא נותר לי אלא לקרוא להם מתנחבלים, כדי שאיש לא ישכח שידיהם דמים מלאו. ו. ואם זה לא מוצא חן בעיניך - מה לעשות. אתה לא קובע מי כותב כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מתיימר לידע בנושא ההתנחלויות והמתנחלים, אולם נראה לי כי דבריך מוקצנים משהו. אשמח אם תוכל להביא נתונים או סטטיסטיקות המאששים את דבריך בדבר "חלק נכבד מהמתנחלים..." וכו'. מהו אותו חלק נכבד? האם אותו חלק נכבד עולה, למשל, על אחוז הפשיעה בקרב השוכנים בתחומי הקו הירוק? מהו מקור הנתונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נשען על נתונים, שפורסמו בעתונות במהלך שנת 96', ושהראו שלחלק נכבד מהמתנחלים - אני חושב שדיברו על %14 או %16, לא זוכר במדויק - נפתחו תיקים פליליים. השיא היה בקריית ארבע, שם ל-%90 (!) מהתושבים היו תיקים פליליים. האחוז עולה פי כמה וכמה על אחוז הפשיעה בתחומי מדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, בתור קורא נאמן (ומבקר נאמן) של דבריך - אתה לא חושב שעברת קצת את הגבול? הועלו בהודעה הזאת שתי טענות נגדך: 1. שאתה שונא את עמך 2. שאתה עושה שימוש מניפולטיבי במילים על הראשונה אפשר להתווכח, אבל השניה ברורה לחלוטין. בכל כתבה שלך אתה מכניס פניני-שנאה קטנות נגד בן-גוריון, גולדה, דיין, המתנחלים, הימין, הממשלה ומי לא. אתה אמור להיות כותב אובייקטיבי, לא? אתה אמור לדגול באובייקטיביות של התקשורת, לא? טול קורה מבין עיניך, יוסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם, הבה ונדייק. אני מודה ב"אשמה" של הבעת דעוןת לא חיוביות, בכל הזדמנות, כלפי בן גוריון, גולדה, וממשיכיהם הרוחניים, המתנחבלים (לדיין דווקא לא נטפלתי, למיטב זכרוני - תזכיר לי בפעם הבאה...). אחרי שהודתי בהשמעת דעות החורגות מהקונסנסוס, דעות חריגות ונפשעות העומדות בניגוד מוחלט לדוקטרינה הקומוניסטית שכולנו מאמינים בה, ולאחר שהתנצלתי על הפגיעה הבלתי מכוונת בכבוד המפלגה האחת והיחידה ובכבודו של היושב ראש הנערץ, אנא הסבר לי מדוע השימוש שאני עושה במיילים הוא "מניפולטיווי" דווקא. שימוש מניפולטיווי במילים הוא שימוש המיועד להטעות, להתעות, ולרמות. הביטוי "מתנחבלים" הוא ההפך מכל אלה: הוא מבהיר במדויק מה אני חש כלפי פושעי המלחמה היושבים על אדמות גזולות - לעתים "בחסינות מושל" - בגדה המערבית. כלומר, הביטוי "מתנחבלים" הוא הכל חוץ ממניפולטיווי; לעומת זאת, ההתוודות בנוסח משפטי מוסקווה מהפסקה הקודמת היא מניפולטיווית, במכוון. אנא הסבר: מדוע, כאשר אני מכיל "פניני שנאה" כנגד בן גוריון, אני עורך מניפולציה? אני רוצה להבהיר שאני מתעב את האיש. אינני מסתיר זאת, ומעולם לא הסתרתי זאת. איפה המניפולציה כאן? איפה הנסיון להוליך שולל? אני חושב שאתה חייב לי תשובה, אם לא התנצלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאתה בעד קיצוניות, לא יוסי? אתה כותב בשתי רמות: 1. מביא עובדות 2. מביע דעה יש הבדל משמעותי בין השניים. כיוון שכלל סגנון כתיבתך מושפע קשות מהחלק השני - הרי את הכינויים המעליבים שאתה מדביק לכל הגרים ביהודה-ושמורון, לכ70%- (או יותר) ממנהיגי מדינת ישראל ולעוד כהנה וכהנה, את הביטויים האלו אתה משלב במהלך כל כתיבתך. איך אני אמור להאמין שהחלק הראשון אינו מושפע מהשני, כאשר _סגנון_ החלק הראשון ודרך כתיבתו (שלא לדבר על הסיבות) בבירור מושפעים ממנו? אתה אומר שאתה לא מנסה להטעות אף אחד, אלא ההפך - הכתיבת רוויית השנאה שלך נועדה להבהיר מאיזו עמדה אתה כותב. אני אומר שראשית, כתיבה רווית-שנאה אף פעם לא תשכנע אלא את המשוכנעים (אני מוצא את עצמי פחות ופחות מסכים איתך אחרי כל כתבה) ושנית, אין שום מנוס מחילחול של דעותיך אל תוך עובדותיך ומהטעיה של לפחות חלק מציבור הקוראים, שעלול (או עשוי) לחשוב שהדעות והעובדות חד-הן. אני לא מתנגד, כלל, לנושאים שאתה מעלה. הם חשובים, אתה ללא ספק מתנגד לעמדת המחנה ולהליכה בתלם, ואתה יודע היטב על מה אתה מדבר. אז למה אתה הורס לעצמך, פעם אחר פעם, כל אפשרות לקריאה מהורהרת של הכתבה? הרי כתיבתך נוטפת רגשות, וכיצד אמור הקורא לקרוא אותה אם לא באמצעות רגשותיו? כאמור, אני מוצא את עצמי מתרחק מדעותיך אחרי כל מאמר קצת יותר, ולא כי אני לא מסכים עם מה שאתה אומר - אלא אני לא מסכים עם איך שאתה אומר את זה, וקשה לי יותר ויותר להאמין שאתה טורח לזכור עובדות שאינן תומכות בדעתך, או להקשיב לדעות מנוגדות (ועל כך יעידו כמות הפעמים שאמרת למגיבים שונים שאין בדעתך להשיב להם יותר ושאינם מעניינים אותך). בקיצור, אם "החייל ניצל בנס" מערער על העובדה שהכותב הנו איש-הגיון, אז "מתנחבלים" או "גולדה המשוקצת" מערער על העובדה שהכותב הנו איש-אמין - והעובדה שאתה מודע לסגנון כתיבתך הלא-אובייקטיבי לא מועילה כלל: לפי דעתי היא רק מעצימה את חומרת המעשה ואת האפשרות לשימוש-לרעה של הכותב באמון של קוראיו - הרי לך, בניגוד לכתב המדווח על חייל שניצל, יש אינטרס ברור לשכנע את הקורא להאמין במשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר לא בטוח שאני מנסה לשכנע. די התייאשתי. הכתיבה שלי מבטאת את מה שאני חש - ומה שאני חש, כל בוקר, כשאני קורא את העתון, הוא תחושה של מיאוס. מיאוס והחמצה. כתבת שאני לא פטריוט, כי כל מה שיש לי הוא "רגש עמום של שייכות"; אני טוען שזו היא הפטריוטיות. מעבר לאידיאולוגיה, מעבר לפוליטיקה, מעבר לתרבות - תחושה עמומה של שייכות, ושל רצון להגן על מה שאתה שייך לו. באשר ל"ניצל בנס" - מילים מעצבות תודעה, ולדעת חלק מהלינגואיסטים מעצבות גם את אופן החשיבה הפיזי (!) ברמה של פעילות המוח. אני ספקן באשר לטענה האחרונה - אף כי אינני בלשן ואינני מבין גדול במבנה המוח ופעולותיו - אבל אדם שמשתמש במילים מסוימות חווה את העולם באמצעותן. עם הזמן, נהיה טבעי לחלוטין לומר "קרה נס" - והשלב הבא הוא לקבל בטבעיות גמורה את עצם הרעיון של הנס - אחרי הכל, אנחנו משתמשים בביטוי כבר זמן רב, לא? העתונים הם סוכני תרבות: הם משפיעים על השפה, ההתנהגות, הלבוש, של קוראיהם. כאשר הם, בעקביות ולאורך זמן, יוצרים תחושה של עולם פלאי, עולם שניסים בו הם דבר יומיומי, הם מועלים בשליחותם. כמובן, הם מועלים בשליחותם *כפי שאני מבין אותה*. אני חושב שאנחנו זקוקים לקצת יותר רציונליות בחיינו. אבל הרציונליות משעממת, ולא מוכרת עתונים. ומכאן התחושה שהעתונות מועלת בתפקידה. אחד הכותבים בARS MAGICA LIST כתב הגיג מעניין: Magic never went away - it's rationality that's fading. וכשחושבים על זה, יש משהו בדבריו. הרציונליות איתנו בקושי חצי אלף. הקסם היה כאן תמיד. במשך תקופה מסוימת - המאה ה-18, המאה ה-19 - הרציונליות שלטה בכיפה. והנה, בסוף המאה העשרים, היא נמוגה. המאגיקה תמיד הייתה כאן; דומה שהיא חוזרת, ובגדול, כמו אז, בזמנים הטובים של ימי הביניים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני יכול להגיד? אני מסכים עם דבריך לגבי העיתונים (כן, אפילו לגבי "אירע נס", אם כי באופן חלקי) - אבל זה כבר לא הענין. הענין הוא האם אתה משחק את אותו המשחק או לא. קשה לי להבין למה גישה מאגית תמימה היא יותר טובה מגישה אמוציונלית מודעת-לעצמה שנובעת מזעם על העדר רציונליות. אתה לא חושב שאתה משיג את המטרה ההפוכה, ובעצם משחק לידים של חוסר-הרציונליות? לגבי המאגיקה וחזרתה - קשה להגיד. אנחנו בעיצומו של תהליך מענין, בו המדע מאבד את חזקתו הדתית (כן, הדתית - מדובר פה באמונה עיוורת ככל אמונה) על העולם לטובת תיאוריות אחרות. העובדה שאני לא מסכים עם מרבית התיאוריות האלו, העובדה שלפעמים הן ממש מטופשות, והעובדה שהמדע מוכן לבקר את עצמו והרבה תיאוריות כאלו לא, כל העובדות האלו לא משנות את דעתי שבסופו של דבר, התהליך הזה יוביל לאיזון שפוי יותר. מדובר בסך-הכל בתגובת-נגד (whiplash) לרציונליות חמורת-הסבר ששלטה בכיפה במהלך מאתיים השנה האחרונות. האמת, וסליחה על ההכללה הגסה, אנחנו לא במצב מבריק כ"כ כרגע - אולי הגיע הזמן לקחת את מה שלמדנו מהמדע, ולהמשיך הלאה. אולי הרציונליות לא יכולה להוות פתרון מלא ליצור כ"כ לא-רציונלי כבן-האדם. (דרך אגב, אני משחק פה את פרקליט השטן במידה מסוימת - אני מתנגד נחרץ למרביתן הגורפת של תופעות העידן-החדש למינהן, בעיקר בגלל הזילזול הבוטה שלהן באינטיליגנציה של המאמין - אבל אני עדיין מאמין באופן כללי במה שאמרתי, ובאמת חושב שהתוצאה הסופית תהיה משהו טוב יותר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, אתה כותב על מילים שמעצבות תודעה, ומתלונן על הנוסח "החייל ניצל בנס". אתה באמת מאמין שמילים יכולות להשפיע על השקפות בסיסיות כל-כך? האם לא עדיף להתייחס לכך שהחייל תמיד "ניצל בנס" ואילו "מחבלי החיזבאללה הצליחו להמלט"? למה לא להפך, למשל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, היי! נגד המתנחבלים אתה יכול להסית כמה שאתה רוצה, אבל מה אתה רוצה מהקומוניסטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כותב אובייקטיבי"? מה פתאום! מה, אנחנו ילדים קטנים שצריכים הגנה, ש"לא יעשו לנו שטיפת מוח"? אני נהנה לקרוא את הדברים של יוסי, ואני אוהב את המניפולטיביות שלו במילים, שאתה מתקומם נגדה. הדרך שבה הוא לא מפספס שום הזדמנות "להכניס" לאנשים שהוא כל-כך מתעב, משעשעת ביותר. כמו ג'יי לנו על ביל קלינטון, או סילבי קשת על ביביהו (היא ממש מתפרעת שם, בטור שלה ב"ידיעות"), ההיטפלות של יוסי לאנשים הללו היא חלק מהסגנון שלו. ומי שהסגנון הזה מרתיע אותו - שילך לשתות מהים של עזה. יוני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הים של עזה קצת מר לי, אז הרשה לי לענות לעניין: יוסי מתקומם נגד השימוש של התקשורת במושגים אירצונליים ולא-אובייקטיבים. הוא טוען שבכך היא מקדמת את האירציונליות הפושה בארצנו. טענתי נגדו היא שהוא עושה בדיוק את אותו הדבר. אם אתה רוצה לטעון שאנחנו לא צריכים הגנות כנגד מניפולציות של כותבים, הפנה את הטענה אל יוסי, לא אלי. שנית, הסגנון של יוסי ושל סיבלי קשת כאחד מכעיס אותי, כי אני לא אוהב שנאה, ובוודאי של אצל כותב המנסה לנתח את העניינים ולהסבירם (או לפחות להציגם) לקורא. ברור שהשנאה הנוטפת מסילבי קשת מעוותת את יכולתה לראות בצורה ברורה כל מקרה הקשור לביבי נתניהו (או כל מקרה בכלל, לצורך העניין). אותו הדבר תקף לגבי יוסי. או, בקיצור, אני קורא את דבריה של מרת קשת בערבון מוגבל מאוד (אם אני קורא אותם בכלל), ואני קורא את דבריו של מר גורביץ בערבון מוגבל ביותר (למרות שאותם אני עדין קורא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, שאני מסכים איתך. הצורה שבה סילבי קשת מתבטאת ב''ידיעות'' גורמת לי להתייחס לדבריה בפחות רצינות. ואני אכן מתנגד לטענה שיוסי הביע במאמרו. (ראה את התגובה ''...גם לנו עוד יקרו''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות מ %4, כי חלק מהם גרים שם רק מסיבות כלכליות (חיים זולים יותר + סיכוי בריא לפיצויים נאים, בעיקר בגולן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה אינה הדעות שלך, שהן לגיטימיות, אלא הכנסתן בדלת האחורית לתוך מאמר שלך, שעוסק בנושא אחר. בדרך אגב אתה מרחיק חלק מהקוראים. ואגב: מה עם הענקת הקרדיט לשם "מתנחבלים", שככל הידוע לי נהגה על ידי סילבי קשת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוח קצת אחרת, אני מעוניין לדבר מעט בזכותו של הנס. יוסי מחה במאמרו על השימוש הרב של התקשורת במילה "נס", וטען שהוא "מקדם אי-רציונליות". שתי הטענות הנ"ל עומדות בניגוד אחת לשנייה. אני מסכים שנעשה זילות לערכה של המילה "נס". נס היום זה לא מה שהיה פעם - זה לא ים שנקרע, ולא מים שיוצאים מאבן. ההגדרה הרווחת של המילה "נס", היום, היא (ואל תתפסו אותי במילה...) "אירוע חיובי שהתרחש בעבר, כשהסבירות לכך היתה קטנה ביותר". וזו הגדרה מאוד רציונלית. ה*סיבה* לשינוי הסמנטי הזה, היא השימוש הרב שעושה בו התקשורת. זהו מעגל אינסופי, משום שזילות ערכה של מילה גורם לכך שישתמשו בה יותר, מה שמוריד עוד יותר את ערכה המקורי, וחוזר חלילה. "נס" הוא מושג שנשחק. לבוא היום ולומר לנו שנס זה "פעולה הנוגדת את מהלכו התקין של הטבע" זה כמו ללכת לפלשתינאים ולומר להם שלפי אבן-שושן הם לא עם. נס זה משהו שקורה כל יום, ואפשר לומר שאפילו סביר שהוא יקרה כל יום. וכשהוא מתרחש, מן הראוי שיכתבו על זה בעיתון, כי זה מעניין, מרגש ומוכר. וכשבכותרת הכתבה תתנוסס המילה "נס", לא נשאל "מה, באמת? קרה נס?". נשאל פשוט "איפה". תבוא ותגיד (כפי שאף אמרת), שהתקשורת משתמשת במושג "נס" גם לגבי אירועים סבירים מבחינה סטטיסטית. גם פה, ברוב המקרים, טעות בידך: נניח שלחיל שעלה על מטען יש סיכוי של 95 אחוז לאבד את חייו. אתה תטען, ובצדק, שכאשר 30 חיילים כאלה עולים על המטען, הסבירות שיהיו ניצולים היא כמעט וודאית (78 אחוז ליתר דיוק), ואפילו אם תגיד לי שניצלו ארבעה אני לא ארים גבה. אבל החייל רועי ניצל. והחייל יובל ניצל. והחייל עודד ניצל. וגם החייל דני. לכל אחד מהם היה סיכוי של חמישה אחוזים לחיות. ובכל זאת - כל אחד מהם שרד. אם זה לא נס - אז מה זה? יוני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמרו של יוסי גורביץ הנו דוגמא בעייתית לכתיבה סטריוטיפית.מר גורביץ אינו מצליח להבדיל בין תופעות של האחזות באמונה זו או אחרת, בעייתית ככל שתהיה לבין משיכה אל האוקולטיזם. אירציונליות היא תופעה המאחדת את כל האנשים הגרים על כוכב לכת זה.מאחר ואין לנו הסבר רציונלי קטגורי לעובדת קיומנו כאן ועכשיו, הסבר אשר יכול לשכנע כל איש ואשה על פני כדור זה, לא נותר לנו אלא להעניק מימד מסויים לחיינו, אשר בו מופיע גורם האירציונליות לעיתים גם בחיי היום יום. לכל המאוחר בבואנו להתמודד עם סוגיית המוות נותנים אנו דרור גם לאלמנט נוסף, אשר .יכול לחשוב על כך רק באופן אירציונלי להבדיל מכך קיימת נטייה אצל אנשים אלו או אחרים, להתעסקות בתופעות אוקולטיות ואזוטריות, על מנת להעניק תשובה גורפת .לאותו אלמנט אירציונלי שתארתי לעיל התעסקות זו, אשר קיימות בה תופעות טוטליות לכשעצמן, הינן נסיון לפרש את העולם והקיום באופן חד פעמי,אשר אינו משאיר מקום לספק וכמובן לדיעה נוספת ו/או אחרת. מובן מאליו שלפי הגיון פנימי זה ניתנה האמת למספר מועט של ברי-מזל, היכולים לראות את האמת לפי פרושם אותה, וכמובן את מכלול הסכנות הנובעות מאמת זו. בדרך פלא כמובן מציעים אותם רואי מציאות עגומה תרופות שונות ומשונות על מנת להתגבר על מה שמכונה בפיהם הקטסטרופה, בדרך אל עולם חדש ואמיץ. בישראל של סוף האלף השני אין יותר או פחות אנשים .בעלי נטיות אוקולטיות ממקומות אחרים בעולם הבעייה בישראל נעוצה בכך שאנשים מסוג שכזה מקורבים יותר לצמרת השלטון ולשכבת מקבלי ההחלטות,בין היתר כתוצאה של התרסקותו של כור ההיתוך המפורסם. בארצות נאורות יותר מישראל, אשר בהן תרבות המערב הינה נתון קבוע ולא משנה סדורה לספקולציות של קבוצות אלו או אחרות באוכלוסיה, ישנו על פי רוב סינון הרבה יותר מורכב בדרך אל קבלת ההחלטות ברמות השונות. דבר זה אינו קיים יותר בישראל נטולת האליטות, לכל המאוחר מהמהפך של שנת 1977 זו אולי גם הסיבה לסגנון הכתיבה רווי האטריבוטים של כותב המאמר, אשר קופץ מנושא לנושא בסגנון הכתיבה של זרם תת התודעה אותו הוא משקף נאמנה. כותב המאמר גם אינו מנסה להסתיר, בהמשך לתגובותיו על 'התגובות למאמרו, את מה שהוא מכנה'תחושותיו לגבי עניין זה או אחר. אך תחושות אינן עובדות.על תחושות ורגשות ניתן להסכים או להלחם, ואין כל עובדתיות בתופעה זו. לעומת זאת נוטה כל בר דעת להסכים שניים פלוס שניים הינם ארבע ולא חמש, ועניין זה אינו נתון כלל לויכוח היות והוא כפוי עלינו. יש לשער שכותב המאמר יתפלא אולי לשמוע שאני מסכים לרוב דיעותיו,אך אינני יכול לטעון ששנינו צודקים באופן אובייקטיבי .לגבי הדברים הנראים לנו כה מובנים מאליהם דברים אלו הינם דעותינו,ועל דיעות אלו יכולים אנו רק להלחם בצוותא,למען אותה האמת היותר סובייקטיבית שלנו. קל וחומר שאנשים אחרים יחשבו ו"ירגישו" אחרת הן כלפינו והן עבור דיעותינו. עלינו לנסות לשכנעם באמיתות דיעותינו, ולאו דווקא לנסות לבזות אותם ו/או לכפות את דיעותינו עליהם.זו אינה משימה קלה כלל ועיקר, אך הדבר היחידי האפשרי במסגרת דמוקרטית, ללא שפיכות דמים בכבוד רב אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצוק איתן ובשיח מאזינים נאמר שוב ושוב שחיילים ניצלו בנס. שמעתי אפילו קבילה מפי אחת המאזינות על כך שהשדרים לא משתמשים במינוח הזה והרי ברור לכל שאירעו כאן ניסים. מתברר שיש אוזן קשובה לתוכניות הללו ואכן (לאחר כמעט מתקפה, אולי ממומנת, של מאזינים בנקודה זו) אכן המינוח תפס והחלו להשתמש בו ברשתות הציבוריות, כולל איילה חסון והכתב הצבאי של ערוץ אחד (אמיר משהו כמדומני). אנחנו הופכים לחברה קיצונית בעלת שיח לא רציונלי והשינוי הזה לא מבשר טובות לישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה מאד מקריות יש במלחמה. להזכירך שנפוליון אמר שהוא אינו רוצה גנרלים מבריקים אלא גנרלים עם מזל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למזל או למקריות או לטורף הקלפים המסתורי יש חשיבות גדולה. הקובלנה היא על שיוכו לגורם מסוים כאשר מכנים אותו ברשות שידור ציבורית ''נס'' ויש כאן משום כפיית אמונה דתית על המאזינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי כי ניתן לטעון כי גם הבחירה ב"מזל" או ב"מקריות" היא סוג של אמונה. התשובה לכך היא בחינה פשוטה של עד כמה המונח נטרלי: האמונה מניעה אנשים לפעולה, יוצרת קהילה. האם בשם ה"מזל" יצאו למלחמות? האם הקימו בתי תפילה בשמו? (נתעלם לרגע מבתי הקזינו) האם מברכים ברכה מיוחדת לאחר שבמזל החייל ניצל? בחינה נוספת היא עד כמה היה צורם לאדם המאמין באלוהים לו בכל פעם שחייל ניצל היו אומרים: "מפלצת הספגטי שוב הצילה חייל" כך מרגיש אדם חילוני כאשר מייחסים את ההצלה ל"נס" / לפעולה של אלוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעניין הוא שאנשים (מכרי) מאד מוכשרים ומצליחים בהייטק החלו עכשיו ל״התחזק״ כי האיש ניצל מתאונה במזל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא כי תפיסה של "מקריות" אינה קלה למוח שלנו המחפש דפוסים והסברים. לכן גם הומצאה הדת כהסבר למשמעות שלאחר המוות במקום האין המוחלט, האקראי, החסר משמעות, המטיל אימה על רובנו. זכור לי מחקר משעשע בפסיכולוגיה חברתית: אדם מבקש מאנשים בתור לאפשר לו לעקוף אותם. כאשר בקשתו אינה מלווה בהסבר הוא נתקל בפרצופים חמוצים ובסירובים לרוב. כאשר הוא מצרף הסבר לבקשתו ולו התלוש ביותר אנשים רבים נענים לו. דרגת התלישות של ההסברים הולכת וגדלה ועדיין השיטה עובדת. למשל, אחד ההסברים שעבדו היה: "תנו לי בבקשה לעקוף אתכם כי היום יום ההולדת שלי!". אנשים חייכו ואפשרו. מסקנה פרקטית היא שכאשר אתה מבקש ממישהו משהו צרף לכך הסבר *כלשהו* וסיכוייך להיענות יגדלו. גם אנשים ריאליים כמו אלו שתיארת אינם חסינים מהצורך למצוא פשר למקריות מבורכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוקון: החידלון אחרי המוות (וכמובן עצם קיומו של זה) הוא הכי לא אקראי שיש. כידוע, זה האירוע היחידי בחיינו שיש לנו וודאות מוחלטת שאכן יתרחש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בערב יום הכיפורים פירסם "ידיעות אחרונות" כותרת ראשית שהורכבה מהמלים: "חטאנו לפניך" באותיות של קידוש לבנה. הן התנוססו מעל ראשו של גבר עוטה כיפה שעליה רקום מגן דוד, כשברקע הכותל. הכותרת הזאת היא פייק ניוז. אין אלוהים, ולפיכך, אי אפשר לחטוא לפניו. אבל הכותרת היא מעשה עיתונאי לא מקצועי חמור בהרבה. "ידיעות" הוא טבלואיד וככזה הוא מרבה לפרסם כותרות ראשיות אווירתיות, בנות מלה או שתיים, שנועדו לשקף בסגנון פופוליסטי ודמגוגי את רחשי לב הציבור, ולא להביא מידע חדשותי שמתעד התרחשויות במציאות. ואולם, הכותרת "חטאנו לפניך" איננה אווירתית גרידא, להבדיל למשל מכותרת כמו "התופת" אחרי פיגוע קשה. "התופת" זה לא ציטוט מדנטה, אבל הביטוי "חטאנו לפניך" הוא ציטוט מהפיוט "אדון הסליחות". כשהוא מתנוסס על העמוד הראשון של "ידיעות" ככותרת ראשית הוא מקבל מעמד עצמאי, במנותק מההקשר של הפיוט או התפילה. הוא מתיימר להביע הלוך רוח של עם, את רוח הזמן, את השקפת העולם של הציבור היהודי בישראל. לנסח גישה אל ההוויה. עיתון, גם בכותרת אווירתית, בכל זאת מחויב לעובדות, אפילו כשהכותרת מספקת להן פרשנות מסוימת (ראו "התופת"). הכותרת "חטאנו לפניך" מצהירה, חד וחלק, שהקדוש ברוך הוא קיים ושאזרחי ישראל היהודים חטאו לפניו. במונחים מטאפיזיים, הכותרת הזאת הופכת את אלוהים של היהודים לעובדה אונטולוגית, למשהו שבאמת ישנו בעולם, ושמקיים קשר עם מאמיניו היהודים. זה שווה ערך לפרסום הכותרת "אלוהים קיים, וחטאנו לפניו". זו כותרת דתית, שהולמת חברה תיאוקרטית. לו היתה מתפרסמת במאמר דעה, אפשר היה לייחסה לכותבה בלבד. ככותרת ראשית, יש לה פן אווירתי וסמלי, אך גם פן עובדתי־חדשותי. החדשות בערב יום הכיפורים היו שעם ישראל חטא לפני ה'. "ידיעות" מתחנף ומתקרנף, מנסה להתחבב על הקהל היהודי המאמין באלוהים, שהוא הרוב המוחלט בקרב היהודים בישראל. הכותרת הזאת היא יריקה בפרצופו של כל אתיאיסט, או חילוני שמכבד את עצמו. לא רק שאין בישראל הפרדה בין דת למדינה, כעת גם מיטשטשת הפרדת הדת מהחדשות. "חטאנו", גוף ראשון רבים: הניסוח מדבר בשם כל קוראי הכותרת, כל רוכשי העיתון, ובעצם כל היהודים בישראל. הכותרת מוותרת מראש על המיעוט האתיאיסטי, הודפת אותו אל מחוץ לקהל המזוהה עם "ידיעות", כי משקלו הכלכלי־הצרכני זניח. השימוש במוסכמה דתית ככותרת ראשית היא פעולה של עיתון שחדל להיות רציני. במקום להביא חדשות, הוא מעוניין להביא את הסחורה הכי מבוקשת בחברה שעוברת תהליך עקבי של פאשיזציה והדתה: קונסנזוס עתיק, זהות קולקטיבית, תחושת ביחד, שייכות עדרית שאינה שנויה במחלוקת. בחברה דמוקרטית, הסמכות העליונה היא עובדות. בחברה תיאוקרטית, הסמכות העליונה היא אלוהית. "ידיעות", שאמור לשמור על הדמוקרטיה, מרכין ראש ומשתחווה בפני האל. עוד כותרות אפשריות: "ברוך אתה ה"', "אתה בחרתנו", ואפשר גם נוסח עממי יותר, כגון "הכל מאלוקים". יש להניח ש"ידיעות" קלע לרצון קוראיו. זו כותרת טובה בעיניהם. אבל זו כותרת של חברה פרימיטיבית, שרוצה שעיתוניה יתפללו לאלוהים." רוגל אלפר על כותרת בידיעות אחרונות ביום כיפור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |