 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמרו של יוסי גורביץ הנו דוגמא בעייתית לכתיבה סטריוטיפית.מר גורביץ אינו מצליח להבדיל בין תופעות של האחזות באמונה זו או אחרת, בעייתית ככל שתהיה לבין משיכה אל האוקולטיזם. אירציונליות היא תופעה המאחדת את כל האנשים הגרים על כוכב לכת זה.מאחר ואין לנו הסבר רציונלי קטגורי לעובדת קיומנו כאן ועכשיו, הסבר אשר יכול לשכנע כל איש ואשה על פני כדור זה, לא נותר לנו אלא להעניק מימד מסויים לחיינו, אשר בו מופיע גורם האירציונליות לעיתים גם בחיי היום יום. לכל המאוחר בבואנו להתמודד עם סוגיית המוות נותנים אנו דרור גם לאלמנט נוסף, אשר .יכול לחשוב על כך רק באופן אירציונלי להבדיל מכך קיימת נטייה אצל אנשים אלו או אחרים, להתעסקות בתופעות אוקולטיות ואזוטריות, על מנת להעניק תשובה גורפת .לאותו אלמנט אירציונלי שתארתי לעיל התעסקות זו, אשר קיימות בה תופעות טוטליות לכשעצמן, הינן נסיון לפרש את העולם והקיום באופן חד פעמי,אשר אינו משאיר מקום לספק וכמובן לדיעה נוספת ו/או אחרת. מובן מאליו שלפי הגיון פנימי זה ניתנה האמת למספר מועט של ברי-מזל, היכולים לראות את האמת לפי פרושם אותה, וכמובן את מכלול הסכנות הנובעות מאמת זו. בדרך פלא כמובן מציעים אותם רואי מציאות עגומה תרופות שונות ומשונות על מנת להתגבר על מה שמכונה בפיהם הקטסטרופה, בדרך אל עולם חדש ואמיץ. בישראל של סוף האלף השני אין יותר או פחות אנשים .בעלי נטיות אוקולטיות ממקומות אחרים בעולם הבעייה בישראל נעוצה בכך שאנשים מסוג שכזה מקורבים יותר לצמרת השלטון ולשכבת מקבלי ההחלטות,בין היתר כתוצאה של התרסקותו של כור ההיתוך המפורסם. בארצות נאורות יותר מישראל, אשר בהן תרבות המערב הינה נתון קבוע ולא משנה סדורה לספקולציות של קבוצות אלו או אחרות באוכלוסיה, ישנו על פי רוב סינון הרבה יותר מורכב בדרך אל קבלת ההחלטות ברמות השונות. דבר זה אינו קיים יותר בישראל נטולת האליטות, לכל המאוחר מהמהפך של שנת 1977 זו אולי גם הסיבה לסגנון הכתיבה רווי האטריבוטים של כותב המאמר, אשר קופץ מנושא לנושא בסגנון הכתיבה של זרם תת התודעה אותו הוא משקף נאמנה. כותב המאמר גם אינו מנסה להסתיר, בהמשך לתגובותיו על 'התגובות למאמרו, את מה שהוא מכנה'תחושותיו לגבי עניין זה או אחר. אך תחושות אינן עובדות.על תחושות ורגשות ניתן להסכים או להלחם, ואין כל עובדתיות בתופעה זו. לעומת זאת נוטה כל בר דעת להסכים שניים פלוס שניים הינם ארבע ולא חמש, ועניין זה אינו נתון כלל לויכוח היות והוא כפוי עלינו. יש לשער שכותב המאמר יתפלא אולי לשמוע שאני מסכים לרוב דיעותיו,אך אינני יכול לטעון ששנינו צודקים באופן אובייקטיבי .לגבי הדברים הנראים לנו כה מובנים מאליהם דברים אלו הינם דעותינו,ועל דיעות אלו יכולים אנו רק להלחם בצוותא,למען אותה האמת היותר סובייקטיבית שלנו. קל וחומר שאנשים אחרים יחשבו ו"ירגישו" אחרת הן כלפינו והן עבור דיעותינו. עלינו לנסות לשכנעם באמיתות דיעותינו, ולאו דווקא לנסות לבזות אותם ו/או לכפות את דיעותינו עליהם.זו אינה משימה קלה כלל ועיקר, אך הדבר היחידי האפשרי במסגרת דמוקרטית, ללא שפיכות דמים בכבוד רב אלכסנדר מאן |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |