 |
מלחמת רבין (1992-2001, מעל 1200 הרוגים, 4 חטופים) עומדת להסתיים. הזדמנות למלחמת השחרור השניה עומדת בפתח. רק שלא נחמיץ את השעה.
|
|
| פוליטיקה • שי כהן • יום ו', 30/3/2001, 15:25 |
|
| |
אומנם היו, ויש לנו גם כיום, רק חקייני בן־גוריון מוקיוניים (ברק, פרס, בן עמי ועוד), אבל גם בהיעדר אישיות מסדר גודל בן־גוריוני נצטרך כעת לעשות מעשים בן־גוריוניים. לא רק על הקמת המדינה היתה גדולתו של בן־גוריון, אלא גם על ניצול שעת הכושר להדיפת האוכלוסייה הערבית כמה שיותר אל מחוץ לתחומי ישראל.
בכך, מנע בן־גוריון כבר ב-1948 את הפיכתה של ישראל למדינה דו־לאומית החיה בתנאים בלתי אפשריים. בן־גוריון השתמש בלהט ברטוריקה של "חולשת ישראל" ונשא את דגל ה"הומאניות לאויבנו", אבל מלבד כמה משוררים וסופרים טועים, הוא לא הישלה איש לרגע, ובוודאי לא את עצמו. הוא ניצל כל הזדמנות לעידוד הגירת האוכלוסייה הערבית מישראל בכל שטח שצה"ל הניח עליו את ידיו (רמלה, לוד, ויפו כדוגמא).
כעת הבשילו התנאים למלחמת השחרור השניה של ישראל. הציבור כבר לא הולך שבי אחר סיסמאות השלום השקריות של רבין (השקרן האולטימטיבי), פרס, שריד, ביילין ויתר מרעיהם. נתינת הצוואר מרצון לשוחט, של עם מסומם ומהופנט במנטרות שלום שקריות, והצגת אנשי הימין המפוכחים ככת רוצחים תמהונית, כבר לא עובדת. הובלת העם בכוח ובצורה לא דמוקרטית לוויתורים לאויביו (שוחד המיצובישי של רבין, ומעללי ברק עם קניית חודש אחד נוסף, למשל) כבר מאחורינו.
כבכל התפכחות מנרקוטיקה חריפה, כעת יבוא גם שלב הגמילה, שלב שמפניו הזהירו אנשי הימין חזור והזהר. כשמדובר במדינות, שלב הגמילה פירושו (למרבה הצער) מלחמה כוללת, לא פחות מכך. אין טעם להשלות את העם בישראל. עת המלחמה הגיעה, והיא תתרחש לכל המאוחר בחודש יוני 2001 - אולי כבר בפסח הקרוב.
חשוב מאוד שלמלחמה זו תצא ישראל ובראשה מנהיג שיגדיר כמטרה עליונה של הצבא להביא לחילופי אוכלוסייה בין ישראל לפלשתינים. מנהיג שיתפוס את חשיבות השעה ויהדוף את הפלשתינים לגבולות אותו חלק של ארץ ישראל הכבושה, הקרוי כיום "ירדן". תרומתה של ישראל להסכם השלום תהיה הסכמה מותנית לוויתור על תביעתנו לארץ ישראל המזרחית שנגזלה מאתנו על ידי הבריטים, והסכמה ליישוב הפלשתינים שם, בתמורה להפסקת הסכסוך המזוין בין ישראל לפלשתינים.
המאבק עם הפלשתינים והטרור לא ייפתרו בסגר כזה או אחר. מי שבוחן את מהלך האירועים ההיסטורי עם הערבים יגלה כי רק צעדים מפתיעים ופתאומיים שברו את רוחם של הערבים והקנו לישראל תקופת שקט בטחוני. הצעד המתבקש הבא הוא "טול כרם תחילה". טול כרם מאיימת על לב אזור השרון וסביבותיו. כדי לשבור את רוחם של הערבים צריך לכבוש עיר זו בהזדמנות הראשונה, באמתלה של "תגובה לטרור", ולפנות את תושביה לערים ערביות אחרות (לחוששים: זה אפשרי, וצה"ל מתורגל בזאת היטב. תושבי צידון וצור עוד זוכרים איך ריכזו אותם על חוף הים ובמגרשי כדורגל). כמו־כן, רצוי לקבוע עובדות בשטח, כך שלא יתפתח מאבק "להחזרת המפונים". ההשפעה של מהלך כזה על הפלשתינאים, ועל אחיהם החיים כאן בישראל, צפויה להיות שבירת רוחם המוחלטת והזדמנות מצוינת להחזרת כוח ההרתעה הישראלי במזרח התיכון.
והמלחמה האמיתית עוד מחכה לנו בצפון. מלחמה זו, שהינה רובה ככולה פרי מעשה ידי רבין, ברק ומחנה השמאל הקיצוני, עומדת לפרוץ עקב היווצרות הציר איראן־עיראק־סוריה. ציר זה שואב את עוז רוחו מהחולשה הישראלית כפי שהופגנה ב-10 השנים האחרונות. כל וויתור, כל חוסר תגובה, הביאו את הציר למסקנה שישראל חלשה, וכי הגיעה השעה למחוץ אותה אחת ולתמיד.
למרבה המזל, ציר שטני זה מאיים גם על ארה"ב ועל הנפט למערב. עבור ישראל, משמעות הדבר רשיון מארה"ב לשבור את ציר השטן, המסכן את העולם המערבי כולו בהיותו איום לכיבוש כווית (ואולי כיבוש או הפיכה בסעודיה). חלון הזדמנויות זה, יחד עם האיום האסטרטגי על ישראל מצפון (אלפי קני תותחים מכוונים לישראל על ידי החיזבאללה), הוא המבשר על מלחמה וודאית בצפון.
גם כאן על ישראל לנקוט במדיניות חסרת פשרות, מדיניות שתשמיד לא רק את החיזבאללה, אלא הפעם, להבדיל ממלחמת 1982, תעודד בצורה בלתי מתפשרת וללא רחמים את הפלגים השונים והעוינים זה את זה בלבנון לטובת האינטרסים של ישראל. הכלל 'אויבו של אויבי הוא ידידי', הוא אחת האמיתות המוחלטות במזרח התיכון; יעשו איפוא איש ברעהו ככל אשר ירצו, ואולי אף בעידוד ישראל, ובלבד שהאינטרסים של ישראל יישמרו ויתחזקו.
ואין לשכוח להשמיד את כל שדות האופיום של הצבא הסורי, פעולה שלא רק שתאפשר לישראל להצטייר טוב בעולם, אלא בעיקר תשבור את גבה של כלכלת סוריה, ותחתוך את מימון ארגוני הטרור.
מלחמת 2001: אם כבר מלחמה, אז לא בלי הישגים אסטרטגיים לישראל!
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש