מדי שנה מוציאים הוריהם של שני מיליון תלמידי בית־ספר מאות שקלים על ספרי לימוד מסורתיים לכל תלמיד. החל מ-300 ש"ח בבתי ספר עם תכנית רכש מרוכזת ומיחזור ספרים, והרבה יותר כאשר רוכשים ספרים חדשים באופן עצמאי. אבל אחרי שנים רבות של שילוב איטי של טכנולוגיה בהוראה (EdTech), שוק ההוצאה לאור נכנס לתקופת סוערת ומרתקת.
הפרה החולבת מתחילה להניב פחות חלב
עד לפני שנים מעטות חברות ההוצאה לאור של ספרי הלימוד היו הפרה החולבת של שוק הספרים, כפי שמעידה רשימת עשרים הגדולות בענף. אך כמו תחום העיתונות, שנאלץ להמציא את עצמו מחדש בעשור וחצי האחרונים, כך גם חברות ההוצאה לאור לומדות להתמודד עם תנועת מלקחיים הסוגרת עליהן. במקביל לחדירת מחשבים, מקרנים וטלפונים חכמים לכיתות, מתפתחת מגמה של פיתוח והפצה באינטרנט של משאבי לימוד, הוראה ומחקר עם רישיונות שימוש והפצה חינמיים ופתוחים, או בקיצור "משאבים לימודיים פתוחים" – Open Educational Resources או OER. כפי שנראה, שינוי זה נושא בחובו משמעויות נרחבות בהרבה מאשר הוזלת ספרי הלימוד.
מערכת החינוך הישראלית היא מקרה בוחן טוב להבנת השינוי. עד לפני כעשור, רוב מאמצי התקשוב בארץ התמקדו בבניית כיתות מחשבים רבות ככל האפשר. בהתחשב בגודל מערכת החינוך, התקציבים הנדרשים, וקצב השינויים הטכנולוגיים, כל ניסיון כזה נידון מראש לקשיים ניכרים. "מחר 98", תכנית הדגל של משרד החינוך לתקשוב שתוקצבה ב-1.4 מיליארד ש"ח, היא דוגמה כואבת לכישלון מהסוג הזה. במילותיהם של פורטס, מועלם ולוי נחום, מהמחלקה להוראת מדעים במכון ויצמן, שחקרו את כישלון "מחר 98": "לא ניתן מספיק דגש לתחזוקה שוטפת והכספים שיועדו לכך היו מוגבלים. ההתקדמות המהירה של טכנולוגיית המחשבים חייבה את החלפתם בתוך זמן קצר יחסית, ולזה כבר לא היה תקציב. הטכנאים שנשכרו עזבו מהר מאוד לטובת חברות הייטק ואחרות. התוצאה הייתה שמחשבים רבים עמדו בלא שימוש משום שאיש לא ידע לתקן אותם. יתרה מזו, במהרה כבר לא היה טעם לתקנם משום שהתיישנו."
הלקח: הבא את המכשיר שלך איתך
בעקבות כישלון "מחר 98", וקשיים דומים במקומות אחרים בעולם, עבר תחום המחשוב במשרד החינוך חשיבה מחודשת, וכיום המערכת עוברת מתהליך מסורתי של מחשוב כתות שלמות, למהלך בו התלמידים יביאו מכשיר מהבית – Bring Your Own Device או BYOD. משרד החינוך יספק את התכנים, ספרי לימוד דיגיטליים ותשתית תקשורת.
בעקבות שינוי מדיניות זה צוידו כיתות רבות בישראל רק במקרן ובמסך, וחלקן גם במחשב. במקביל, משרד החינוך מקדם את מסקנות החשיבה המחודשת על ידי תכנית תקשוב חדשה בגישת מחשוב ענן, המקיפה מאתיים בתי ספר. התכנית שמה דגש על אוריינות דיגיטלית, פועלת לקידום תפקודי התלמידים ומציעה שימוש רחב ומושכל בחומרי הוראה ולמידה. התכנית כוללת מערכי שיעור מתוקשבים, ספרים דיגיטליים, הרצאות מומחים, מאגרים פתוחים ועוד. בתי ספר בתכנית מקבלים מענק של 100,000 ש"ח כדי לצייד במחשבים את התלמידים שידם אינה משגת לרכשם; המחשבים נשארים עם התלמיד לאורך כל תקופת הלימודים, גם בבית.
המעבר ל-BYOD מפנה את בית הספר מהתעסקות אין סופית בציוד להתמקדות בתכנים ובשיפור הלמידה. כשההוראה המתוקשבת מצליחה, היא מגבירה את האחריות האישית של התלמידים להישגיהם, וכתוצאה מכך את המעורבות שלהם בלימודים, גם מחוץ לכותלי בית הספר. ג'ון האטי, שניתח 800 מחקרים של הישגי לומדים, כותב בספרו “Visible Learning" שכדי להשיג זאת על המורים לאמץ תפיסת עולם פדגוגית של תהליכי הוראה־למידה דינמיים, פתוחים ואוטונומיים, תוך שימוש בחומר עדכני עבור התלמידים. לצורך כך על המורה לזנוח את תפקידו המסורתי כמעביר ידע ולאמץ תפקידים אחרים – מנחה, מכוון ומדריך של התלמידים, תוך עידוד העצמאות. ככל שהתהליך מצליח, האחריות על הלמידה עוברת בהדרגה אל הלומד.
משאבים לימודיים פתוחים משתלבים במשחק
במקביל להתפשטות מודל ה-BYOD, מתפתח גם מודל המשאבים הלימודיים הפתוחים – Open Educational Resources, או OER. את המשאבים הפתוחים מקדמים, בין השאר, הממשל האמריקאי, הקרן על שם ביל ומלינדה גייטס וקרן היולט. המשאבים הלימודיים הפתוחים התחילו מחומרים אישיים שנוצרו ב-Web 2.0, אבל במהרה התפתחו לספריות מקצועיות משלל סוגים (Merlot 2), קורסים אקדמיים (Khan Academy), שביניהם קורסים של האוניברסיטאות הטובות בעולם (edX), ואפילו מדף ספרים עשיר ואיכותי במיוחד של המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי של ארה"ב. רבים מתכנים אלו מופצים לאחרונה תחת רישיון CC BY, המאפשר לצד שלישי לעשות במשאבים שימוש מסחרי בתנאים מקלים ללא תשלום תמלוגים. השילוב של נגישות למחשבים ותכנים פתוחים מייצר סביבה חדשה עם שפע הזדמנויות חדשות.
אך למרות היתרונות של גישות ה-BYOD וה-OER, גם הן מתמודדות עם קשיים. על פי דו"ח מ-2011 של המועצה המייעצת לנשיא האמריקאי לענייני כלכלה, ישנם שני גורמים עיקריים המשפיעים על תפוצתם של משאבים לימודיים פתוחים: הראשון הוא תשתית טכנולוגית, והשני הוא יכולת מדויקת ופשוטה להעריך את האפקטיביות הפדגוגית של המשאבים.
תלמידי תיכון בארה"ב (צילום: משרד החינוך האמריקאי)
בעוד שהקושי הטכנולוגי – קרי, זמינות המחשבים והמקרנים – הולך ונעלם, הקושי להעריך את האפקטיביות הפדגוגית של תכנים וכלים נלווים רק הולך ומחריף עם הגידול בהיצע שלהם. הערכה אמפירית של האפקטיביות הפדגוגית של כלים לימודיים היא משימה מורכבת מאד. היא תלויה בבחירת המדדים לאפקטיביות, בהרכב ובשונות אוכלוסיית התלמידים והמורים הנבדקת, באופן מימוש הכלים בשטח, בתכנון הניסוי וניתוח התוצאות, ובעוד גורמים רבים.
כיצד לשרוד בביצה
מתוך הבנת הקשיים בהערכת כלים לימודיים, פרסמה החטיבה החינוכית של ארגון חברות התוכנה והידע האמריקאי, SIIA, מדריך להערכת טכנולוגיות חינוכיות. המדריך כולל הנחיות לגבי שיטות מחקר ייעודיות ונסמך על מחקרים וידע מדעי מעמיק ועדכני. אך גם מחברי המדריך מודים שביצוע מחקרים בהיקף ובעומק שמתוארים במדריך דורש תקציבים גבוהים ואורך נשימה. יתרה מזאת, המחיר הגבוה של מחקרי הערכה מקשה על הלקוחות להעריך את המוצרים באופן עצמאי, וכך נשארת מלאכת ההערכה בידי מפתחי הטכנולוגיה, המוטים, מטבע העניין, לטובת עצמם. בסופו של דבר, הערכת טכנולוגיות חינוכיות חדשות שמורה בעיקר למוצרים של חברות מבוססות. העלות הגבוהה של מחקרי הערכה אמינים לכלים לימודיים היא גם חסם כניסה לשחקנים חדשים בתחום, שרוצים להשתמש במחקרים כאלו לקידום המוצרים שלהם.
NESTA, ארגון בריטי ללא מטרות רווח, ו- New School Venture Fund, זיהו את הקושי להעריך טכנולוגיות חינוכיות, וגייסו שניים מבכירי הפדגוגים, מיכאל פולאן וקטלין דונלי, כדי שיעזרו למקבלי ההחלטות לזהות חדשנות פדגוגית טובה. השניים כתבו את "חיים בביצה: המדריך להערכת חדשנות בחינוך". השם מכוון לקושי ולסרבול בהערכת שפע הכלים הפדגוגיים המוצעים למי שמחפש לשלב תקשוב בהוראה. אבל בעוד שהמדריך של SIIA מנחה את הקורא להערכה אמפירית של הכלי הנבדק, המדריך של פולאן ודונלי מציע סרגל תיאורטי להערכת חדשנות פדגוגית ומאפשר הערכה ללא ניסויים בשטח, כך שהשימוש בו זול בהרבה.
המדריך לחיים בביצה מעריך חדשנות טכנולוגית על סמך הפדגוגיה, הטכנולוגיה ופוטנציאל ההשפעה של הכלי. פולאן ודונלי מספקים קווים מנחים להערכת הכלי הנבדק בכל קטגוריה, ולא מתחמקים גם מנקודות התורפה של טכנולוגיות לימודיות. לדוגמה, החדשנות הטכנולוגית לא אמורה לבוא על חשבון הפדגוגיה; זו נקודה רגישה במיוחד במשחקים לימודיים, שכן אם המשחק לא מושתת על פדגוגיה טובה, לתלמיד יהיה קשה ליישם במקומות אחרים את הכישורים והידע שרכש במשחק.
פוקוס על התלמיד
במשרד החינוך זיהו שלימוד מתוקשב הוא אתגר משמעותי לא רק עבור המורים ומפתחי המשאבים הלימודיים, אלא גם עבור התלמידים. בציבור הרחב רווחת התפיסה שלנוער אוריינות דיגיטלית גבוהה, אך בשטח מסתבר שיש מקום לשיפור יכולות העבודה עם מחשב של תלמידים רבים. בשביל ליהנות מיתרונות מודל ה-BYOD, על התלמיד לרכוש יכולות בסיסיות של עבודה על מחשב, כגון ניהול מידע אישי, שימוש באחסון ברשת ("ענן"), ועבודה מקוונת משותפת. אך מעל הכל, התלמיד נדרש למסוגלות עצמית גבוהה בהתמודדות עם כלי עבודה חדשים, כדי שיעז ויצליח לרכוש מיומנויות חדשות.
יישום לימוד מתוקשב במודל BYOD עם משאבים לימודיים פתוחים נתקל גם בקשיים טכניים הנובעים מהבדלים בין המחשבים של התלמידים, אובדן, חבלה וביטוח של ציוד, וכמובן, בריחה וירטואלית מהשיעור – התופעה הרווחת של שימוש במחשב לצרכים אחרים מלימודים.
"המדריך לחיים בביצה" של פולאן ודונאלי לא רק מתייחס להערכה של כלים חינוכיים חדשים, אלא גם מצביע על הדרישות ממערכות חינוך השואפות לשפר את רמת התקשוב שלהן ולשנות את גישות ההוראה שלהן. פולאן ודונאלי טוענים שמערכות חינוך כאלו צריכות לעמוד בארבעה תנאים מרכזיים:
- לעורר מעורבות חזקה אצל התלמידים והמורים
- להשתמש בכלי הוראה אלגנטיים וקלים לאימוץ ולשימוש
- להיות מקושרות לטכנולוגיה 24/7
- להשתלב עם חיי היום־יום והבעיות של התלמידים מחוץ לבית הספר
חינוך מתוקשב בארץ
למרות כל הקשיים, התקשוב בחינוך נמצא במגמת עליה גם בישראל. בכיתות רבות יש מקרנים, והשימוש במחשבים ובטלפונים חכמים בשיעורים הולך וגדל. בניגוד לדימוי הציבורי הרעוע של משרד החינוך, הענן החינוכי של משרד החינוך מרשים מאוד בארגון ובעושר שלו. באמצעות הענן החינוכי המשרד מנחה את בתי הספר בכל רמות הארגון: מנהלים, מורים, מנחי מורים, ואנשי תמיכה טכנית. גם מפתחי תכנים וכלים למערכת החינוך זוכים להנחייה ותמיכה.
עבור המורים והתלמידים, הענן החינוכי מציג מערכת פשוטה לשימוש במשאבים ממוחשבים המאושרים על ידו, תוך ציון ברור מי מהם ניתנים בחינם (כיום רק מיעוט). חיפוש המשאבים בקטלוג החינוכי נוח ופשוט, ומאפשר למורה ולתלמיד לחפש חומרים לפי תחום דעת, גיל, אמצעי הוראה (ספר, תוכנה, אפליקציה, קורס ועוד), שפה, ועוד פרמטרים שימושיים. המסר ברור: בתי ספר שרוצים לקדם את התקשוב ימצאו במשרד החינוך אוזן קשבת וכתף תומכת.
בשיחה שנערכה לצורך מאמר זה עם ד"ר עופר רימון, ראש מנהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, מתבהר החזון ארוך הטווח של משרד החינוך. משרד החינוך שואף שלכל מורה תהייה מערכת ממוחשבת לניהול לימודים, שהיא "השלד והעץ" שעליו המורה מדביק את "העלים והפירות", שהם כלי ההוראה שהמורה מוצא כמתאימים ביותר לצרכיו. את הכלים ימצא המורה ב-App Store של משרד החינוך, הקטלוג החינוכי. משרד החינוך יספק את התשתית (חיבור לרשת, מקרן כיתתי, וכו') ויגדיר סטנדרטים לספקים, והמורה יבחר את הכלים ואת אופן השימוש בהם.
החזון של משרד החינוך מתמקד במורים לא פחות מאשר בטכנולוגיה. לדברי ד"ר רימון, משרד החינוך שואף לפתח קהילה של מורים מתפתחים ומפתחים כלים פדגוגיים, אשר ישדרגו את התכנים. כבר היום נערכות השתלמויות עבור מורים המעוניינים לשדרג את ספרי הלימוד הדיגיטליים, ואף נוסדה תחרות נושאת פרסים של עשרות אלפי שקלים למורים מפתחי תכנים.
ד"ר רימון מוסיף שלצורך העניין משרד החינוך מקצה 10,000 ש"ח לכל אחד מ-1,800 בית הספר בתכנית, כסכום התחלתי לרכישת תוכנות לימודיות, עם אפשרות להגדלת התקציב. רוחב הפס של בתי הספר מוקצה בהתאם לדרישה שלהם. בתמורה, בית הספר נדרש להעביר מקצוע אחד בכל שכבת גיל להוראה ללא ספר לימוד פיזי. מאתיים בתי ספר המשתתפים בתכנית מתקדמת יותר מקבלים תקציב התחלתי של 20,000 ש"ח לבית ספר, ונדרשים להעביר ארבעה מקצועות ללימוד ממוחשב.
הורים, בקרוב בבית הספר הסמוך למקום מגוריכם, אם תרצו
להורים המתעניינים, הנה שתי דוגמאות. תלמידי כיתה ו' יכולים ללמוד מתמטיקה באמצעות ספר מקוון חינמי, "פשוט חשבון", ותלמידי ביולוגיה ב־י"א ו־י"ב יכולים ללמוד את כל החומר לבגרות ממצגות באתר נחשון (סיסמה ושם משתמש: open). כל הפלא הזה מתרחש עם תקציב שנתי של 125 מיליון ש"ח, שהם מחצית מהתקציב שהוקצה למנהל המדע והטכנולוגיה עד לפני שנתיים.
דגם ה-BYOD מיושם מתשע"ה ואילך בהדרגה ובהתאם ליכולות של הרשויות וסגלי ההוראה, כמו גם בהתאם להירתמות ההורים. משרד החינוך מציין במפורש את מרכזיות ההורים בתהליך, ומעודד אותם לפעולה. הענן החינוכי מכיל שפע מידע והסברים, ומומלץ להורים להכיר אותו, כדי שיוכלו לקדמו בבתי הספר של ילדיהם.
איך מגיב המוציא לאור הגדול ביותר של ספרי לימוד בישראל?
חברת מטח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) היא המוציאה לאור הגדולה בישראל של ספרי לימוד מודפסים ותכנים דיגיטליים. גילה בן הר, מנכ"לית מטח, מסבירה בשיחה שנערכה לצורך הכתבה שכדי להבין את המוציאים לאור, שכעת הם גם מפתחי תכנים וכלים מקוונים, יש להרחיב את הדיון מעבר למודלים כלכליים גם אל תפקיד המורה ותפקיד בית הספר בעולם הפדגוגי החדש. לדבריה, כאשר בוחנים במטח את אופן ההוראה של המורים ואופן הלימוד של התלמידים, עולים יותר ויותר סימנים של פדגוגיה עם מאפיינים שונים וחדשים, שלא היו מוכרים בעולם הדפוס והכיתה הישנה.
אבי ורשבסקי, מנהל MindCET, המאיץ הטכנולוגי מבית מטח, שרואיין גם הוא לצורך כתבה זו, מחדד את המורכבות של ההוצאה לאור בעולם החדש. לדבריו, "אחד האתגרים הגדולים בהוצאה לאור זה ארגון רצף הלמידה והתכנים. המעבר לפלטפורמות דיגיטליות רק מגדיל את הקושי בגלל הרחבת היצע הכלים – הרצאות מוקלטות, סימולציות, משחקים ועוד. יתר על כן, אם בעבר רק המוציא לאור נדרש ליכולות ארגון חומר, בעולם של OER גם המורה נדרש להן, מה שמסבך מאד את העבודה ללא הוצאה לאור". משמעות הדבר, מוסיף ורשבסקי, היא ש"נוצרת דרישה לכלים מתוחכמים להערכת ביצועי הלומדים, איסוף חומרים והתאמתם לתלמיד". התוצאה, על פי בן הר, היא "שלפחות בכיתות הגבוהות יש מעבר לכיוון של קורסים דינמיים ולא רק חומרים בצורה של ספרים. לכן, מוציאים לאור שחיים את הפדגוגיה והטכנולוגיה גם יחד נמצאים בצומת דרכים חשוב, ששומר אותם רלוונטיים אולי יותר מתמיד".
אבי ורשבסקי
ורשבסקי תומך את דבריו בדוגמאות של תכנים חופשיים מסוגים אחרים. "אם מסתכלים על ויקי ויוטיוב, אז יש שם אשליה שכל אחד יכול – החתול שמנגן על הפסנתר וגם דיסני. אבל כשבוחנים מי כותב ומעלה את התכנים הכי טובים והכי נצפים או נקראים, תראה שהתכנים האלו נוצרו על ידי מקצוענים. והקהל יודע להעריך את הטובים. האתגר הוא בעיקר בצד המודלים העסקיים. הצורך בחומר מקצועני לא ישתנה".
האתגר העיסקי בסביבה החדשה מתבטא בגיוון של מודלי התמחור של מטח: לצד מאגרים פתוחים, למשל בתנ"ך (מקרא־נט), בהיסטוריה (תולדוט) ובמדעים (נחשון), מטח מציעה גם מוצרים במחיר מלא, וכן מוצרים במחיר מוזל, כגון אפליקציה ללימוד לשון לבגרות עם 1,600 שאלות, שעולה פחות משבעה ש"ח לתלמיד.
אבל מטח אינה דוגמה טיפוסית להתמודדות של מוציא לאור עם OER, בגלל שהיא חברה לתועלת הציבור, וככזו, פונה גם לקהלים שחברה רגילה לא הייתה פונה אליהם, משיקולים כלכליים. הדוגמאות של בן הר לפעילות הייחודית של מטח היו פיתוח, תרגום והתאמת כל החומרים של מטח לערבית, פרויקט התיכון הווירטואלי שמנגיש הרצאות וכלים לתושבי הפריפריה, ופיתוח תכנים פתוחים לילדים עם צרכים מיוחדים ולקויות למידה.
סופה מושלמת בפתח?
ההשפעה של המודלים החדשים לתקשוב בחינוך חורגת בהרבה מעבר לשימוש במחשבים בכיתה. יתכן שהאפקט הגדול ביותר של המהפכה המתרגשת על מערכות חינוך בעולם כולו יצמח משינוי עמוק של המודלים העסקיים בתעשייה. דו"ח של איגוד תעשיות התוכנה והמידע האמריקאי חזה שהשימוש במשאבים לימודיים פתוחים במודל BYOD יתרחב כך שבסופו של דבר, הרוב המכריע של התכנים יהיו חינמיים, והתשלום יהיה בעיקר על כלים שייצרו ערך מוסף ללומד. כתוצאה מכך, תקציבים שבמקור יועדו לתכנים יופנו לכלים משפרי הישגים לימודיים, כלי הערכה, כלים להתאמת תוכן לרמת הלומד, כלים להעשרת חוויות הלימוד, משחקים לימודיים ועוד.
ואכן, החזון הופך במהירות למציאות. ההוצאות הגדולות של ספרי לימוד משקיעות תקציבים גדולים בחברות המוסיפות ערך לתוכן. המוציאות לאור המובילות של התחום הלימודי (למשל Pearson, Elsevier ו- Thomson Reuters) פתחו את התכנים והממשק שלהם למפתחים, ואחדות מהן אף הרחיקו לכת והקימו חממות טכנולוגיות לצורך כך. גם מגמה זו אינה פוסחת על ישראל, ומטח הקימה לפני שלוש שנים את MindCET, מאיץ למיזמים בתחום ה-EdTech.
איך עושים מזה כסף?
באירוע הסיום של תכנית המאיץ של MindCET בשנה שעברה, ניסו המשתתפים להבין כיצד ניתן לעשות כסף מהשינוי המתרגש על עולם ההוראה. פרופסור דניאל זייפמן, נשיא מכון ויצמן, התבדח על חשבון איטיות המהפכה בחינוך ואמר שהמהפכה הגדולה ביותר שראה בחייו בבית ספר היה המעבר מעט נובע לעט כדורי. מאיר אדוני מקרן הון הסיכון JVC טען שעוד לא פגש מישהו שהתעשר מהוראה. גלעד נס, איש יחסי הציבור של MindCET ומנחה הדיון, תיקן את אדוני ואמר שהמורה הפרטית שלו למתמטיקה עשתה הרבה מאד כסף מהוראה.
צחוק בצד, השינוי העמוק אך האיטי שעובר על אופן ההוראה בכיתה נושא בחובו שינוי מקביל, עמוק ואיטי גם הוא, במודלים העסקיים של הגופים הפועלים בשוק. לדוגמה, אם בעבר מוציאים לאור פעלו בעיקר במודל "עסק לעסק" (B2B) מול ארגונים, בתי ספר או ועדות מחוזיות, בשנים האחרונות סטודנטים והורים נכונים לשלם עבור שירותים ממוחשבים שיעזרו להם או לילדיהם. כתוצאה מכך, ההוצאות לאור נדרשות ללמוד לעבוד ישירות מול הלקוחות הסופיים (B2C), מהלך לא פשוט לכל הדעות.
ענקיות הטכנולוגיה מצטרפות
בשנים הראשונות של חדירת התקשוב לעולם ההוראה ההוצאות לאור התעלמו מהנושא כמעט לחלוטין. למזלן, השינויים בשוק איטיים מאוד, וכך הן ניצלו מהגורל שציפה לחברת קודאק, שבוקר אחד גילתה שלמשאיות חלוקת סרטי הצילום שלה אין בשביל מי לנסוע. ההתפתחות הטבעית עבור המוציאות לאור הוותיקות היא להוסיף כלים משפרי ביצועי לימודים והוראה לתכנים, ולמכור את התכנים והכלים בחבילה אחת. הנוכחות ארוכת השנים בשטח, ההיכרות המעמיקה שלהן עם הלקוחות והגישה למקבלי החלטות מיצבה אותן בעמדת זינוק מעולה להמשיך ולשלוט בשוק. אבל ההשכמה המאוחרת שלהן עלתה להן בהופעת מתחרות מקטגוריה חדשה, והיום הן נאלצות להתמודד מול חברות eLearning ופלטפורמות לימודיות חזקות כגון BlackBoard ו-Edmodo, עם מכירות שנתיות של 50 מיליארד דולר.
ריח הדם, גודלו העצום של השוק ועומק השינויים שמתחוללים בו משכו גם את תשומת הלב של ענקיות הטכנולוגיה: אפל, עם תוכנת iBooks Author לכתיבת ספרי לימוד, מיקרוסופט עם שלל הצעות מפתות למורים, גוגל שרותמת את אוסף הכלים הגדול שלה לטובת המורים והתלמידים, אינטל עם המאיץ הלימודי החדש שלה, ואפילו AT&T עם אוסף הפתרונות הדינמיים לחינוך – כולן כבר עמוק בפנים, וכולן מחפשות איך לשפר את הישגי התלמידים ולהרוויח כסף. הולך להיות מעניין בסטארט־אפ הנכון.
המחבר הוא אחד היזמים של MabaMapa, מיזם טכנולוגיה חינוכית.
|
קישורים
מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש