 |
מה המאכל הכי ישראלי? | 3657 |  |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם לא יודע על מה הוא כן, אבל די ברור על מה הוא לא - או, במילותיה של המשוררת: "מה שיש לי לומר לגבי השיר הוא שבניגוד להשערות רבות, אין כאן שום רמז לאנשי המוסד". לפחות לפי הפשט נראה שהשיר מתאר קבוצה של פדופילים שעוקבים אחרי נערה ומחכים לרגע שהיא תהיה חלשה מספיק על מנת שיוכלו לנצל אותה. לא ברור לי איך זה יכול להיות על הכנרת ולא על השירותים החשאיים - זה לא נראה לי כמו שיר על אהבה (לפחת לא על אהבה בריאה). |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדרש שלי הוא קרוב, אבל בהשלכה לעולם יחסי גברים נשים. הם גברים בודדים ואומללים, שמסתכלים מהצד על האישה הזוהרת שכולם רוצים בה והיא בגג העולם; הם מצפים לרגע שבו היא תיפול ותאבד את הזוהר ואת מרכז הבמה. או אז היא תהיה שלהם, מחוסר ברירה. כן, זה סוג של אהבה או אובססיה חולנית, כנראה יש באמת דברים כאלה, וזה שיר די חזק. אני רק לא מבין מה זה ה"האנחנו" הזה. גברים מהסוג הזה, עד כמה שאני מדמיין, לא מתאספים לקולקטיבים, או לפחות לא עשו זאת לפני עידן הפייסבוק. |
|
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
> אני רק לא מבין מה זה ה"האנחנו" הזה עונה לעצמי: איפה אתה רואה "אנחנו"? השיר פונה לאישה בגוף שני, ולאנשי הגשם בגוף שלישי. אין בו גוף ראשון. משום מה השיר מצטייר מנקודת מבטם של אנשי הגשם, כאילו הם שרים על עצמם. אבל באותה מידה הוא יכול להיות מנקודת המבט של האישה. ומנקודת מבטה, בהחלט סביר שיש קולקטיב שלם של גברים בודדים אומללים וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרויות מעניינות נוספות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קצת טרחני, אבל) אני מסיר את הכובע! פרשנות ההורים, עם או בלי לינה משותפת, עובדת לא פחות מפרשנות המעריצים העלובים הסוטים, ובדיעבד מאוד מתבקשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים - פרשנות מעולה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא את השיר הזה אחרת. אני רואה פה מה שקוראים היום "הפרעת דחק פוסט טראומטית [ויקיפדיה]" או בעברית "הלם קרב". בשיר אולי לא ידעו לקרוא לו בשם אבל נותנים בו סימנים "הילוכו כבד וחתומות פניו". החיבור לכך שזו תופעה קיבוצית ולא אישית ושהשיר הוא שיר של "כולם" הוא בבית שכולו בלשון רבים גילחנו הזקן קיפלנו המדים שתקנו סביב ספלי קפה עם ידידים העניינים שבים אט, אט למסלולם לומדים לא להזכיר את אלה שאינם. לומדים לחזור להרגלים הישנים. אבל פניך, נערי, נותרו שונים. השתיקה סביב ספלי הקפה מלמדת על הדברים שאי אפשר לדבר עליהם. הצורך ללמוד לחזור להרגלים הישנים מראה את הקושי לעשות את זה. אחרת פשוט נופלים לתוך ההרגלים הישנים בלי בעיה. ולמרות הזמן והמאמץ בניסיון לחזור לשגרה "פניך, נערי, נותרו שונים" השורה האחרונה בבית מחזירה מן הקיבוצי אל האישי לקראת הפזמון ככל שאני קורא את השיר אני מוצא בו עוד: בעצם ישנה בשיר תבנית שכל הבתים הם ציבוריים לעומת הפזמון האישי, והשורה החוזרת שחותמת כל בית היא זו שמעבירה כל פעם מהחוויה הציבורית של אחרי מלחמה לחוויה האישית. בעימות הזה נוצר הנושא של השיר והוא לדעתי הדיסוננס בין ההקלה של סיום המלחמה והחזל"ש ברמה הציבורית לבין חוסר היכולת להתנתק ממוראות המלחמה ולחזל"ש ברמה האישית. הצלקות הציבורית מעלות ארוכה: "שלוחות הדשא מטפסות ומעלות ירוק טרי על צלקות התעלות." אבל הצלקות האישיות משאירות חותם ולוקחות ממנו את תום הנעורים לעד: "הייתי נער, נערה, הייתי נער" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירמי קפלן בהופעה עם שירי אלטון ג'ון סגר לי פינה לגבי השיר "דניאל". אף פעם לא הבנתי את השורה : God, he looks like Daniel. הרי זה אח שלו, הוא לא מזהה? קפלן סיפר שברני טאופין כתב על חייל שחוזר מהמלחמה עם PTSD, והעיניים נראו שונות לגמרי. אז זה בדיוק כמו "אבל פניך, נערי, היו שונים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת את מילת המפתח - ''ניסו''. אתם צודקים שאפשר להתייחס למה שמכונה ''שירי ארץ ישראל הישנה'' כסגנון ייחודי. העניין הוא שזה מלאכותי. זו לא מוסיקה שצמחה מהעם באופן ספונטני, אלא תוצאה של מאמץ ממסדי מרוכז לייצר תרבות ישראלית יש מאין. כך גוייסו מלחינים לדגל להלחין יצירות קלאסיות ישראליות, וכך גם לגבי השירונים שהממסד הציוני הפיץ כדי ליצור קאנוניזציה של שירים ישראלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חובבי מה שמכונה "שירי ארץ ישראל הישנה" ישמחו ודאי להכיר את הרדיו הנוסלטלגי בתדר 96.3 FM (פה ושם משולב גם שיר לועזי מאותה תקופה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לפי הסקר הזה, ישראל לא בדיוק חסידה של תרבות הסושי. סצנת החומוס היא הלוהטת בשנים האחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי משרד לפני כמה חודשים למקום מרכזי, ומאז אני אוכל לפחות פעמיים בשבוע פלאפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שגם למצרים יש מאכל לאומי, או שניים, ואף אחד מהם אינו פלאפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמצע ''סיפור על אהבה וחושך'' וכעת קראתי את הקטע שבו מספרים לי שפעם היו מכינים קציצות חובייזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תגיד לי אם הם פותרים את התהייה שלי (הייתי מנחש שכבר תהיתי אותה באייל, אבל לא מוצא). כידוע, בזכות החובזה ניצלו יהודי ירושלים במצור. אבל אני שואל - כדי לעשות מחוביזה קציצות צריך לפחות ביצה. ואם כבר יש לך ביצה, מה משמעות החוביזה? זה בטח נותן קצת ויטמינים, אבל חלבונים וקלוריות לא כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתכונים מחמי המצור על ירושלים בתש"ח זמן המצור לפני קום המדינה ובשתי מילים: אבקת ביצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתרגם: החוביזה אכן נתנה ויטמינים, צבע ירוק, גיוון ונפח, וכל אלה חשובים בהחלט, אבל היא לא היתה גיים צ'יינג'ר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, זה כמו ההוא שהכין מרק אבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיון בקישור שלך חסך לי את החזרה המיותרת על תגובה 84684. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרק גרזן?! מרק כפתורים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. על פי מרק האבן [ויקיפדיה], יש גם גרסאות עם מרק מפתח, מרק פטיש, ומרק מסמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא עלו על "מרק מים"? (יש לי הרגשה שכבר יש סיפור כזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשעתו המצאנו אבקת מים, אבל לא תפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בסודה לשתייה אין סודה ותנסה לשתות את זה. ——— בגיל 6 ערבבתי סודה לשתייה בכוס מים וגיליתי שעבדו עלי. מאז נהפכתי לקטן אמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''ז היו שותים את זה כתרופה לצרבת או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאמא שלי כבר לא איתנו. היא סיפרה שבילדותה הם היו אוכלים חוביזה שקטפו בשטח, אבל לא התעניינתי במתכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עשיתי את זה גם בחיי הבוגרים, ועם עוד שלל עשבי בר אחרים, וגם קראתי מתכונים וגם אכלתי פה ושם במסעדות. בסופו של דבר אי אפשר להכניס לחובזה ערכים תזונתיים שאין בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוזכרו כבר שניצל עם חומוס וחומוס פטריות? למיטב ידיעתי אלה שילובים שנולדו במטבח הישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי חומוס פטריות מתחת לתגובה 654190 או במקומות אחרים בדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשחושבים על זה, שניצל וחומוס יוצרים שילוב מופלא של מזרח ומערב, וינה ודמשק באותה פיתה. נהדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפ, או כמו שאומר אביב: יאפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן, כתרומה לשלום עולמי זה טוב, אבל אני משוכנע שגסטרונומית זה שגוי לחלוטין. (אני יכול לנסות לחבוש את כובע אייל שני ולנמק, אבל כרגע פחות בא לי.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי שניצל וחומוס (אולי קצת עדיף שניצל וטחינה) עובדים נהדר ביחד, אפילו בצלחת ולא בפיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
+1 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |