בתשובה לאריק, 02/05/15 0:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אמנם לא יודע על מה הוא כן, אבל די ברור על מה הוא לא - או, במילותיה של המשוררת: "מה שיש לי לומר לגבי השיר הוא שבניגוד להשערות רבות, אין כאן שום רמז לאנשי המוסד". לפחות לפי הפשט נראה שהשיר מתאר קבוצה של פדופילים שעוקבים אחרי נערה ומחכים לרגע שהיא תהיה חלשה מספיק על מנת שיוכלו לנצל אותה. לא ברור לי איך זה יכול להיות על הכנרת ולא על השירותים החשאיים - זה לא נראה לי כמו שיר על אהבה (לפחת לא על אהבה בריאה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את התיקון. אבל פדופילים? "לו רק יכלו היו נותנים את חייהם לשמור אותך מעוני או מחלה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כידוע ההבדל בין פדיאטר לפדופיל. ____________ הפדופיל באמת אוהב את הילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הפשט נראה לי שזו קבוצה של הומלסים שמחכה שהשכנה ממול תתרושש ותצטרף אליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזרון יוגה ישן שהם מצאו בפח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרש שלי הוא קרוב, אבל בהשלכה לעולם יחסי גברים נשים. הם גברים בודדים ואומללים, שמסתכלים מהצד על האישה הזוהרת שכולם רוצים בה והיא בגג העולם; הם מצפים לרגע שבו היא תיפול ותאבד את הזוהר ואת מרכז הבמה. או אז היא תהיה שלהם, מחוסר ברירה. כן, זה סוג של אהבה או אובססיה חולנית, כנראה יש באמת דברים כאלה, וזה שיר די חזק. אני רק לא מבין מה זה ה"האנחנו" הזה. גברים מהסוג הזה, עד כמה שאני מדמיין, לא מתאספים לקולקטיבים, או לפחות לא עשו זאת לפני עידן הפייסבוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל התהיות של הפסקה האחרונה שלך, הפרשנות המתאימה לי היא דוקא של שיר אהבה למולדת, מה שמצדיק את הקולקטיביות ומוריד את הקינקיות. זה לא חייב כמובן להיות אנשים עם תפקיד רשמי כמו אלה שהוזכרו, אלא יותר ביטוי של סנטימנט וכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר נא את השורות ''אנשי הגשם מחכים לך בפינה, נאמנים כצל, סבלניים כזמן, וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה, לוקחים אותך לעבר מפתנם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרות קבוצות באוכלוסייה שלאט ובשקט לוקחות את המדינה לכיוונן (לפחות בעיני קבוצות אחרות שהיו שמחות לעשות אותו דבר)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לפרש את המשפט כסוג של תקווה בטוחה. "אנשי הגשם" (גשם=ברכה) מחכים לך בפינה (אתה לא רואה אותם כרגע-את התקווה,הבשורה) נאמנים כצל (הם (התקוה) איתך תמיד,כחוק טבע),סבלניים כזמן,וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה, לוקחים אותך לעבר מפתנם"(אחרית הימים,הבשורה שבקידמה,אנחנו צועדים בבטחה לעבר העתיד הטוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''ז השיר נכתב על אנשי הקיבוצים ועל אהבתם הפגועה, הנאמנה והמבליגה למדינה, בעקבות איזו פרשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאתה זוכר. מה אתה זוכר, ולו בחוסר ביטחון? שיחה שלך עם רחל שפירא? (מצטער על הטון המתנפל. אני הולך להתנפל להלן על הטענה הזו, אבל לא מתכוון לסנוט בך, ולו בגלל שאתה בחברה טובה.) עכש"י רחל שפירא לא אמרה מעולם על מה השיר, ומשום מה התפשטה אגדה אורבנית שה"את" בשיר הוא המדינה. מיהם אנשי הגשם זה משתנה חופשי באגדה האורבנית (עד הפתיל הזה שמעתי רק גרסה אחת, בערך פעמיים, שמדובר בשייטת). זה אף מוצג תמיד כעובדה. אבל על איזה סוג של עובדה, ולו שקרית, מדובר כאן? האגדה האורבנית צריכה לפחות לטעון שרחל שפירא הצהירה על כך; זה לפחות משהו שנראה כמו עובדה. בלינק שהאלמוני הביא היא הכחישה במפורש את אחת הגרסאות של האגדה, ואני מניח שזה הכי הרבה ששמעו ממנה. ולא שמשוררים הם עדים אמינים במיוחד בנוגע למושא שיריהם. אני חושב שאין לנו אלא לפרש את השיר כמיטב יכולתנו. פרשנות המדינה לא נראית לי. אני מודה שבפרשנות שלי יש חור, שהצהרתי עליו, ואת החור הגדול שאני מוצא בפרשנות המדינה פונז סתם בהצלחה, אבל השוואת חורים בצד, המילים בכללותן לא מושכות אותי בכלל לכיוון המדינה, ומושכות הרבה יותר חזק לכיוון של אישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבעיה היא שהלחן לא כל כך מתאים למילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, עכשיו זה מתחיל להיות באמת מעניין (בשבילי). אתה יכול לפרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלחן נשמע לי מאד פומפוזי, מאד מלא מעצמו, מאד לא אישי - משהו שמתאים לאנשי הצפרדע אנשי הדממה ולא לאנשי הגשם הנעלבים שמחכים בצללים שאהובתם תבגד ותכשל. זה סנדרום הפוך ל-Le Plat Pays של ברל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. הלחן הטעה אותי לחשוב שזה שיר מולדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הרבה מה לומר שהוא הרבה יותר מנומק מ''בעיני אפרסק זה כן טעים'', אבל בכל אופן בנפשם של אנשי הגשם יש דרמה וסערה, והלחן לא נראה לי גדול עליהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה למה גברים לא-זוהרים לא מורידים קצת את הסטנדרטים ומחפשים מישהי בליגה שלהם. נניח, קצת-פחות-זוהרת1. אני משערת שזה שייך לאותו הז'אנר של שירי החיילים, שכולם מפנטזים על אותה אחת, ואם תאמר - זו הפקידה הפלוגתית, יש רק אחת כזו בפלוגה, הרי שחלק מהשירים עוסקים באותה הבחורה - שבאזרחות. העיר מלאה! לכו חפשו לכם בחורות אחרות! 1 ובעניין זה: היפה והחנון. מעבר לזה שמנחים את היפות להיות יותר פקצות-ממה-שהן ומלבישים את החנונים יותר בחנוניות ממה שהם מתלבשים כרגיל - מה יש לו, לחנון, לחפש אצל יפה-אבל-פוסטמה? הוא ימות משיעמום! על מה ידבר איתה בערבים? לא עדיף לו לחפש איזו חנונית או גיקית, שיוכלו לדון ביחד על הנושאים שמעניינים את שניהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על מה ידבר איתה בערבים?" מהמעט שעוד זכור לי מימי כחנון, שאלת הדיבור לא היתה בראש מעייני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה זמן, בימיך כחנון, היית יכול לחיות עם פקאצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה מעט מאד, אבל מה שיפה בפנטזיות1 הוא שרובן אינן זוכות להתנפץ אל סלעי המציאות. _____________ 1 לפחות שלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היפה והחנון" זה יופימיזם ל"המטומטמת והמכוער". מה שמזכיר לי סיפור של עגנון: "מעשה שני סוחרי בראָד, אחד חכם ואחד נוח לבריות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה התגובה שלך, ואולי ההתעסקות עם השיר המוזר, העירו אצלי כמה נוירונים תשושים משנת הסתיו שלהם, ועל "לכו חפשו לכם בחורות אחרות!" אני רוצה לצטט לך את רוברט בראונינג: "Ah, but a man's reach should exceed his grasp or what's a heaven for?"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפריים שמיר יכול היה שלא להתאהב בירדנה ארזי? או כמו שאמר אחד שיודע: We begin by coveting what we see every day |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שיש נשים שמחפשות את הבעל המושלם... זה תוצאת לוואי של העולם הדמוקרטי בו אנחנו חיים, אף אחד (או אחת) מאיתנו לא נולד לליגה מסויימת, ולפעמים קצת קשה לנו להבין ולהודות באיזה ליגה אנחנו באמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור לליגה או לעולם דמוקרטי. מותר לאנשים לחוש תשוקה כלפי אחרים, ולקוות שיום אחד מושא תשוקתם ישים לב אליהם. כל זה נכון גם אם מושא התשוקה לא מעוניין במשתוקק מכל מיני סיבות. מה רע בעצם התשוקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם התשוקה אין שום דבר רע, הבעיה היא כשהתשוקה משתקת את המשתוקק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשאל את החבר הדמיוני שלך, ההוא עם ה''לא תחמוד'' שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תחמוד מדבר על אישה נשואה, ולא דיברתי על אישה נשואה. אני האחרון שאומר שאדם יכול לטפח תקוות בקשר לאישה נשואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גברים שפשוט (מה זה פשוט) קשה להם לחפש בכלל, או קשה להם לעשות משהו כשהם כבר מוצאים. הם בכל מקרה צריכים לפנטז. אז אם כבר, יותר מספק לפנטז על הזוהרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש קשר לשיר "פנקס הקטן"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
!!! בדיוק! אנשי הגשם הם פנקסים קטנים לפני נפילתה (הפיזית) של הוד מעלתה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יודע מתי נכתב השיר הזה? גוגל לא משתף איתי פעולה בענין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שגם ירון וגם אתה מודעים לדמיון בין "ומבטך עוד לא פגש במבטם" לבין "היא לא העיפה בן מבט" הפנקסאי, מה שמחזק קצת את הפרשנות שלך. היום היא בטח היתה כותבת "היא לא רואה אותם ממטר" והיינו יכולים להתפלפל על הדמיון הצורני בין מֶטֶר למָטָר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על הדמיון המובהק בין רחל שפירא לבין אלפרד ''דימון'' ראניון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר את השיר של ששי קשת על "פנקס הקטן" (מבוסס אני חושב על סיפור קצר של דיימון ראניון) לא כן? הפרוש שלך די משכנע. מצד שני תמיד חשדתי שמדובר בשיר ריקני המסתיר מאחורי מילים גבוהות/נפוחות חרזנות נבובה וריק תוכני. גם הלחן הדרמטי והמרשים תורם להרגשה של בלון צבעוני העוטף חלל ריק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> אני רק לא מבין מה זה ה"האנחנו" הזה עונה לעצמי: איפה אתה רואה "אנחנו"? השיר פונה לאישה בגוף שני, ולאנשי הגשם בגוף שלישי. אין בו גוף ראשון. משום מה השיר מצטייר מנקודת מבטם של אנשי הגשם, כאילו הם שרים על עצמם. אבל באותה מידה הוא יכול להיות מנקודת המבט של האישה. ומנקודת מבטה, בהחלט סביר שיש קולקטיב שלם של גברים בודדים אומללים וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרויות מעניינות נוספות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קצת טרחני, אבל) אני מסיר את הכובע! פרשנות ההורים, עם או בלי לינה משותפת, עובדת לא פחות מפרשנות המעריצים העלובים הסוטים, ובדיעבד מאוד מתבקשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים - פרשנות מעולה! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |