 |
חזיונות העתיד של כותבי העבר | 1209 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
נשים אינן בולטות בדרך כלל באוטופיות של המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה העשרים. בדרך כלל עיקר תפקידן להיות יפות להאזין לנאומים ולשתוק. וכך הוא גם באוטופיות הציוניות של הרצל ולוינסקי . רחל אלבוים דרור שחיברה ספר שלם של שני כרכים על העתיד כפי שנראה באוטופיות הציוניות בשם "המחר של האתמול " פירסמה מאמר שלם בנושא זה . כאן: |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מילא, ספרים שנכתבו לפני מאה שנה, מה כבר אפשר לצפות מהאדונים הנכבדים. אבל גם ב"וואלדן שתיים", שנכתב בסביבות מלחה"ע II, יש הרבה דיבורים על שיוויון בין המינים אבל תכל'ס- נשות הקהילה מתעסקות בסופו של דבר בעיסוקים הנשיים המסורתיים. לגברים פשוט קשה לדמיין מצב אחר עד שהוא קורה בשטח. (וגם אז לא תמיד קל להם- ע"ע התבטאויות ש"סיות למיניהן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המאמר המחכים. מהקריאה במאמר התרשמתי שלוינסקי לא כתב אוטופיה אלא בעצם כתב על עצמו ועל זמנו. הרעיונות הבדיוניים שלו נראים מאד מרוסנים ופחות או יותר מותאמים לדברים שבעצם כבר היו קיימים בזמנו. החזון שהוא מציע איננו אלא רעיונות ושאיפות כלליות לשלווה ונחת שלמעשה נכונים תמיד. טריוויאלים. אני תוהה אם אין אולי צדק בעובדה שבסופו של דבר נשאר רק רחוב על שמו משום שהרצל ידע שבנוסף לחלומות וספרי אוטופיה, צריך גם לעשות מעשים, קטנים וגדולים, והחזון צריך להיפרט לפרוטות פרקטיות של עבודה קשה, לכתת רגליים בין הקיסר לשולטן, ולהתחיל בפרוייקט הסיזיפי של הקונגרס הציוני. נקודה נוספת שהדגשת ומראה עד כמה אולי הספר של לוינסקי הוא בעצם כתבה שמתארת אותו לזמנו הוא היחס האגבי לאישה. התקבל בי הרושם שזה כל כך מובן מדוע הוא מתייחס לאי השיוויון בצורה כל כך מובנת, גם כי הוא תוצר מובהק (כנראה) של זמנו - המאה ה19 - וגם כמובן משום שהוא תוצר של האינדוקטרינציה הדתית-יהודית. לא פלא שבחזונו המדינה היא מין שעטנז בלתי אפשרי של מדינת הלכה חקלאית וחסרת שילטון פוליטי ברור. האם זה סביר לחשוב שלוינסקי הרגיש בזיוף הבלתי אפשרי שהוא מציע ולכן עבורו א"י איננה אלא דיסני-לנד לתיירים? שאחרים יגורו שם, אבל אני חוזר למקום האמיתי, אירופה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לוינסקי כתב עלה רעיונות והחלומות של זמנו. כדאי לשים לב לכך שהוא אינו מזכיר כלל את הערבים וכמו אוטופיסטים יהודיים אחרים ( הרצל בכלל זה) לא העלה על דעתו את אפשרות הקונפליקט עימם אם כי זאת בדיאבד נראית כברורה כשמש. אחד העם הידיד של לוינסקי דווקא היה מודע היטב לאפשרות זאת לאחר שביקר בארץ ישראל וחזה בדייקנות את הקונפליקט שיתפתח בין יהודים וערבים. מצד שני : אוטופיסטים מעצם טיבעם מתמקדים בעתיד הבהיר ומטרתם היא למשוך אנשים לחזון שהם מציעים. התפקיד של הטיפול בבעיות הפרקטיות במהלך ישום חזון זה מושאר בידי הפוליטיקאים . האנשים שהופכים להיות פוליטיקאים נמשכים לכך במקור על ידי החזיונות האוטופיסטיים שהם קוראים ושואפים לישם. בן גוריון ,ברל כצנלסון וחבריהם כולם נמשכו לתנועה הציונית על ידי החזיונות של הרצל אחד העם לוינסקי ושות' ,והם טיפלו ב"ישום המעשי " של חזיונות אלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מסתכלים על הספרות הישראלית (באופן כללי ומאוד גס) היום, ניתן לראות שני כיוונים: 1) הדור הצעיר מתעסק ב*עכשיו*, ביום יומי ויש שיאמרו בתפל (אם כי אני לא מסכים עם הקביעה). 2) הדור הפחות צעיר מתעסק ונובר ב*עבר*, במלחמות ישראל, במוסד הנישואים והזוגיות (שבד"כ מתפורר), בסכסוך הישראלי/ערבי ובהמון נוסטלגיה (גם באופן מתקתק וגם במרירות). האם מישהו מכיר סופרים ישראלים של ימנו שמסתכלים *קדימה* אל העתיד, כפי שעשו סופרים יהודים בזמן צמיחת הציונות? אפשר למצוא סיפורים קצרים, בד"כ סיפורי מגירה, פה ושם, אבל האם אפשר למצוא משהו קצת יותר רציני? לדעתי קיום של ספרות מד"ב (או ספרות אוטופיה/דיסטופיה)בחברה מעיד על בריאותה. עושה רושם שהחברה שלנו, הפסיקה להאמין שיש לה עתיד. נראה כאילו הפסקנו לשאוף, לתכנן ואפילו לחשוש מהעתיד (אפילו חשש יכול להיות סימן לבריאות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא רק בחברה הישראלית כבר לא נכתבת ספרות אוטופית/דיסטופית. ואם זה כך, אולי זה מפני שהאנושות, במערב לפחות, עברה מחיפוש אושר דרך תיקון המסגרת החברתית, לחיפוש אושר דרך התפתחות אישית, שתגרור, אם מספיק אנשים יעשו זאת, גם שיפור כללי בחברה (ע"ע "הנבואה השמיימית", של ג'יימס רדפילד, שהיה להיט אדיר לפני כמה שנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול להסכים פחות. ספרות מד"ב ופנטזיה היא ענף משגשג, חי ובועט בעולם המערבי. ענף זה כולל סיפורי דיסטופיה/אוטופיה רבים (בין השאר). אפשר להגיד שמהמאפינים הבולטים של העולם המערבי (גם היום) הוא ההתעסקות וה"חטטנות" בעתיד. התרבות הישראלית, לגבי חוסר העניין בעתידנות, היא היוצא דופן (לדעתי) ולא הכלל בעולם המערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הרבה "אולי". אתה יכול לתת דוגמה או שתיים לאוטופיה בתוך מד"ב, מהשנים האחרונות? (נגיד- 10 השנים האחרונות, שבהן לצערי לא יוצא לי לקרוא הרבה פיקשן, מכל סוג שהוא..) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להביא דוגמאות, אבל אני לא מעוניין לעשות זאת משתי סיבות: 1) הדיון על מה שקורה שם, לא רלוונטי לדיון על מה שקורה כאן (זה הטיעון שבניתי בהודעות למטה). שם יש מגמות *מסוימות* (כרגע) של שינוי של משהו קיים וכאן פשוט אין כלום. 2) מלחמת דוגמאות ספוראדיות ודיון עליהן יסיט את הדיון לאוף-אוף-טופיק של ויכוחים סוביקטיביים וקשים לביסוס אוביקטיבי. אנחנו נתחיל לדבר על יצירה ספציפית, כאשר אני מדבר על 50 שנה של ספרות. לעומת זאת הקביעה: אין *באמת* זרם של ספרות מד"ב ופנטזיה (שהיה להם אימפקט כ*זרם* על התרבות שלנו) ב-50 שנה האחרונות, היא קביעה די מבוססת ומתארת את המציאות הישראלית (בגדול) די בהצלחה (על כך, כמובן שאפשר להתוכח, אני פשוט לא רואה איך. אני מוכן להיות מופתע, כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי רוצה להתנצח1 הייתי אומרת שאם /מעולם/ לא היה זרם מד"ב /פנטזיה/אוטופיה רציני בספרות הישראלית (כפי שאתה טוען עכשיו), העדרה /הנוכחי/ לא יכול להיות סימפטום של חוסר תקווה ואמון בעתיד (כפי שטענת בהתחלה)2. 2אני מסכימה איתך שיש כרגע הרגשת חוסר תקווה וכו', אבל מטילה ספק בכך שהעדר הז'אנרים הספרותיים שהזכרת היא השתקפות או תוצאה של הנ"ל. 1אבל אני לא. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) הדיון סטה קצת מהעיסוק בעתידנות בלבד, אל בעיה רחבה יותר. 2) לא אני עשיתי את הקשר עליו את מדברת, בין מצב הרוח כרגע (אינטפאדה2 ושות') לבין חסרונה של סוג ספרות זה כזרם. כשאמרתי "ימינו" זה היה ביחס לעשורים האחרונים לעומת ימיה הראשונים של הציונות (ולא למספר השנים האחרונות). 3) עדיין לא אמרתי את דעתי לגבי הסיבות לחוסר, גם אם רמזתי לכוון מסוים. בקיצור ובאופן מאוד גס: נגיד שאני תולה זאת במשהו שאני מכנה "העלמות הרעיוניזם" בתרבות הישראלית. אבל אני אפסיק להציק, שמעו ממני כבר יותר מדי בדיון הזה. Roger & Out. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, יש לי בעיה עם כתיבה עתידנית על ישראל. נתחיל בזה שאני לא בטוח שכולם יסכימו שתהיה ישראל בעתיד, אבל ברצינות יותר - כשאני מנסה לחשוב על התקדמות טכנולוגית ועל עלילות מד''ביות, קשה לי לא לחשוב על זה עם שמות אמריקאיים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קשה לי לא לחשוב על זה עם שמות אמריקאיים..." הרי זה בדיוק מה שאני אומר עלינו, לא? (דרך אגב לא חסר גם דוברי אנגלית אחרים בתחום) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרות מד''ב לעיתים רחוקות מתעניינת באמת במה שיהיה. היא מנצלת את הפלטפורמה המדעית-בדיונית כדי לדון בעניינים של כאן ועכשיו בלי לדרוך בצורה בולטת מדי על יותר מדי יבלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לחלוטין, חוץ מעניין היבלות. ספרות מד"ב ופנטזיה יכולה לדרוך על יבלות גם בצורה שגורמת ל-s&m להראות כמשחק ילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן טיעון מעניין שאם הוא נכון יכול לאמר דברים מסויימים לגבי החברה שאנו חיים בה. אני עוסק בחקר הספרים שדנים בעתיד שמופיעים בעברית. ורק לאחרונה ביצעתי ספירה של הספרים המקוריים מסוג זה שהופיעו בשנים האחרונות בעברית עבור מאמר מקיף בנושא למגזין בחו"ל. הספירה הראתה שאכן יש רק מספר מועט יחסית של ספרים שעוסקים בעתיד של מדינת ישראל ורוב אלה שהופיעו בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה הם אפוקליפטיים בטבעם. כמו כן הופיעו רק מעט ספרים עיוניים שעוסקים בעתיד של מדינת ישראל . הספרים האופטימיים האחרונים מסוג זה ניכתבו בידי מרדכי נסיהו האידיאולוג של תנועת העבודה שספרו "קוסמותאיזם" מ-1997 הוא לדעתי אחד הספרים החשובים מסוג זה אי פעם בוודאי בעברית , אבל הוא לא עורר כל תשומת לב.לאחריו הופיע ספר אופטימי של שמעון פרס ב-1998 בשם "בראשית חדשה" על המזרח התיכון החדש. זהו ספרו האחרון עד כה. מעז הופיעו רק שלושה ספרים של עתידנות מקורית ,שניים מהם אופטימיים ( של יגאל אריכא ואשר עידן ). ללא ספק יש כאן ירידה ניכרת באופטימיות ובתקוות מהעתיד. בכל אופן יש גם ירידה מקביל במערב שם מופיעים יותר ויותר ספרי פנטסיה שעוסקים בעבר ופחות ופחות ספרי מד"ב שעוסקים בעתיד . ומה שחשוב יותר ילדים כאשר הם קוראים ,קוראים פחות ופחות מד"ב ויותר פנטזיה ,מה שמראה על יחס מסויים לעתיד. אני בהחלט רואה בכך תופעה מדאיגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שהיום ישנם רק שני סופרים חשובים במדע הבדיוני שמנסים לחשוב בצורה רצינית איך יראה העתיד הקרוב ואף להשפיע עליו בצורה אקטיבית עם התוכניות שלהם : אלו הם ברוס סטרלינג וקים סטנלי רובינסון . מרבית סופרי המד"ב עוסקים בפנטסיה ,היסטוריות חלופיות ,מלחמות בחלל וכו'. יש גם סופרים אחרים של מד"ב "קשה " שמדברים קצת על העתיד הקרוב כמו גרגורי בנפורד, סטיבן בקסטר וכו' אבל מעניין שדווקא במאמרים שלהם יותר מאשר בסיפורים שלהם. והנה מאמר שהופיע במגזין "בלי פאניקה " שעוסק בנושא הזה ,היחלשותו של המדע הבדיוני שעוסק בעתיד . והנה מאמר שהופיע במגזין "בלי פאניקה " שעוסק בנושא הזה מדע בדיוני בלי העתיד : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם יש שינוי מגמה *מסוים* בעולם המערבי עכשיו, המרחק בין מצבה של ישראל (בעיסוק בעתידנות) לבין מצב העולם המערבי, הוא רב. ממש הבדלים של שמים וארץ. אני חושב שהפערים הם כה גדולים וחדים כך שההשוואה בין המגמה שם (כרגע) לבין המציאות העגומה כאן (מזה עשרות שנים), מבלבלת יותר משהיא עוזרת לנו להבין את היחודי בחברה *שלנו* - החברה הישראלית. גם אם יש פחות הוצאות טריות העוסקות בעתידנות, בעולם המערבי, צריך לזכור שספרות האתמול נשארת כחלק אינטגרלי של תרבות זו, גם היום. הארכיב שלהם עדיין מלא בים של עתידנות שלא איבדה מהרלבנטיות שלה, בעוד לנו כמעט ואין דבר להאחז בו, אפילו מעברינו. כמו שאמרתי קודם : עיסוק בחששות מן העתיד גם מעיד על בריאות. זה מעיד גם על בעיות, חולי מסוים ופחדים שהחברה העכשיוית צריכה להתמודד איתם, אבל לפחות יש חשיפה שמובילה לנסיון התמודדות. מן "פסיכואנליזה" עצמית שכזאת, בסדר גודל חברתי. הלוואי עלינו ספרות דיסטופית, שחורה ואפילו מלאת פוביות מהעתיד אשר תנבא לנו רק רעות. לצערי, בנוגע לעתיד, שומעים מאיתנו רק שתיקה רועמת. אנחנו כנראה מעדיפים להדחיק. אינני מדבר רק על היום, השנה האחרונה או השנתיים האחרונות. בגדול, מה שאני אומר נראה לי נכון, לתרבות הישראלית בכללותה, אפילו ל-50 שנים האחרונות. עולם הנושאים, בו עוסקת הספרות הישראלית בכללותה, הוא עולם מאוד צר ובדלני (הקביעה היא באופן מאוד גס כמובן. ברור שיש המון דוגמאות לספרות מקומית מאוד מענינת, שגם אני נהנה ממנה מאוד). לדעתי הבעיה איננה רק בעיה של חוסר עיסוק בעתיד. ישנה בעיה נוספת של הפחד מלעסוק באוניברסלי ובמנותק מן הקרקע. כמו שחסרה פה ספרות עתידנית מקורית, חסרה פה ספרות *פנטזיה*1 כזאת. (ולא שחסר לנו דברים שאפשר לשאוב מהם השראה, בתרבות שלנו, על מנת לפתח ספרות יחודית שכזאת. אנחנו הרי סוחבים על הגב שלנו היסטוריה/מיתוסים של מאות ואף אלפי שנים.) פנטסיה 2000 היה עיתון (ירחון?) שסבל משיעולים קשים, עד כדי גסיסה עצובה. זה לא קרה בעשור האחרון, לא בעשור שלפניו ובטח שלא בגלל מגמות עולמיות בספרות המד"ב. פשוט לא היה שוק מקומי ל"עיסוקים מוזרים" שכאלה. _______________ 1 בלי קשר לנושא ההודעה: סופר הפנטזיה החביב עלי בשבועות האחרונים - ניל גאימן. אתמול סימתי את "אבק כוכבים" ועם כל הציניות שבי, לא הצלחתי להגיד שום דבר חוץ מ"איזה יופי". כמה פשוט וקליל - ככה מקסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסר לי הלינק (משום מה יש בעיה באתר), אבל מתגבשת יוזמה להוצאת גיליון פנטסיה 2000 מיוחד לכבוד שנת ה25 לצאתו בשנת 2003. (וארורים המנטפקים שיגידו שהחודש לא מתאים.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארורים "המי" שיגידו שהחודש לא מתאים? :-0 (סליחה על הבורות) ברגע שיש לך לינק **בבקשה** לנקק בלי בושה! למה שלא יקראו לזה "פנטסיה 3000" או "פנטסיה הדור הבא"? לא "יותר עדיף"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הלינק: אולי זה לא תמיד יעבוד, כי כנראה יש בעייה עם האתר. בכל אופן, כדאי לקרוא את כל הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקביעות כאן אינן נכונות. תמיד היו בספרות העברית נסיונות לעסוק בעתיד וגם במה ש''מנותק מהקרקע'' , מאות רבות של סיפורים כאלה . מה שנכון להגיד שהם לא היו חלק מהספרות ''התקנית '' אלא נחשבו ל''ספרות קלה '' לא רשמית שלא זכו לכל תשומת לב של הממסד הספרותי . ובכך המצב היה זהה לזה של הספרות המקבילה בחו''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הקביעות לא נכונות או חלק מהקביעות לא נכונות? מי מהקביעות הן הלא נכונות? התיחסות יותר ספציפית תעזור לי להבין, היכן אני טועה. כאשר מדברים על חמישים שנה, ברור שניתן למצוא דוגמאות נגד באופן ספוראדי1. אני מניח שהצלחת, ע"י עבודת ליקוט מפרכת, לאסוף ארסנל גדול של דוגמאות נגד שכאלה. אך האם ניתן להצביע על *זרם* של מד"ב ופנטזיה ישראלי? כאשר יהיו סופרים ישראלים כאלה (שפלוני אלמוני גם שמע עליהם ולא רק חוקרי ספרות באקדמיה), כאשר אני אכנס לסטימאצקי ואני אגלה מדף של ספרות מקורית שכזו, כאשר אני אראה מגזינים ישראלים שעוסקים בנושא, רק אז אשתכנע שמצבנו דומה למצב בתרבות המערבית. אז אולי נוכל לדבר על מגמות משותפות לנו ולהם. עד אז, מבחינתי, הדבר משול (באנלוגיה) לדיבור על חוסר באנימטורים ותרבות הסרט המצויר הישראלי (הלוקה בחסר) כבעיה הנובעת ממגמות בעולם המערבי לעבור מ-Frame Anumation לאנימציה ממוחשבת. זה פשוט לא עוזר לנו להבין מה קרה וקורה פה אצלנו. הממסד הספרותי (מה שזה לא יהיה) איננו קריטריון לשום דבר. התרבות לא נוצרת במגדל השן אלא קצת יותר למטה מזה. סופר המד"ב והפנטזיה הישראלי (גם כשהופיע מדי פעם אחד כזה) לא הצליח לחדור, לא לאותו מגדל שן וגם לא לקהל הקוראים הישראלי (וזה יותר חשוב כשמדברים על תרבות). זה טוב ויפה לנסות להבין את המגמות שם. זה לא עוזר לנו להבין את עצמנו טוב יותר. זה אפילו עוזר לנו להמשיך לחיות בהכחשה ולחשוב שמצבנו דומה למצבם ונובע מאותן סיבות. אזכיר שוב: אינני מדבר רק על עתידנות, אני מדבר על תופעה רחבה יותר בתרבות המקומית (פנטזיה היא גם חלק מהעניין). דרך אגב, בלי קשר למה שכתבתי למעלה, האם פול אוסטר נחשב בעיניך כסופר שקיבל תשומת לב מהממסד הספרותי? (עוד כמה: ג'ורג' אורוול, פרנק הרברט, אסימוב, טולקין ועוד רשימת קניות ארוכה). הסופרים הטובים, מהעשר השנים האחרונות, פשוט יהיו צריכים להמתין בסבלנות עד שמישהו מהם יקבל את תשומת הלב של הממסד (אולי הם אפילו יספיקו למות מוות טבעי לפני שזה יקרה). גלגלי השיניים של מגדלי השן עובדים לאט ואין חדש תחת השמש בעניין זה. _______ 1כמו שאמרתי: "הקביעה היא באופן מאוד גס כמובן. ברור שיש המון דוגמאות לספרות מקומית מאוד מענינת, שגם אני נהנה ממנה מאוד." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Anumation זו כמובן דרך חדשה, מקורית ואידיוטית לחלוטין מצידי לכתוב Animation. אני מניח שיש עוד כמה שגיאות כתיב, אבל נו שוין... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא כל כולה "ראליזם " ואין בה זרם של פנטזיה אינן נכונות . הסדרות הפופולאריות ביותר לילדים בארץ הזאת אלו שהתמשכו לאורך עשרות שנים ולאורך עשרות ומאות של כותרים הן כולן סדרות פנטזיה ,\סזרת דני דין הרואה ואינו נראה ,סדרות קופיקו וצ'יפופו ( או שקופים מדברים הם בעיניך ראליזם ?) סדרת חסמבה ( שבחלק מספריה יש אלמנטים חזקים של מד"ב) . נכון שסדרות אלה ואחרות כמוהן זכו תמיד להתעלמות ביקורתית במקרה הטוב וקיטונות של רותחין במקרה הרע ,אבל הם נשארו בתודעה הקולקטיבית והרבה יותר מהספרים הריאליסטיים של ס.יזהר ,ש. עגנון ושות' כפי שתגלה אם תשאל כל אדם שהוא מעל לגיל 30. כך שהטענה שלך שאין פנטזיה בספרות הישראלית היא לא רק שגויה היא מגוחכת . נמשיך : הסופר הבולט ביותר שקם בישראל בשנות ה-90 מבחינת החשיפה התקשורתית ,והביקורתית ולקהל הרחב היה אתגר קרת .אלמנט מרכזי ביצירתו של הנ"ל ( שהוא במקורו חובב מד"ב וקומיקס) הוא השימוש באלמנטים של פנטזיה בסיגנון קורט וונגוט והרלן אליסון כמרכיב מרכזי בחלק מסיפוריו. הוא הסופר הצעיר ביותר הנלמד היום בבתי הספר . קרת כידוע הוא כיום הסופר בעל המספר החקיינים הגדול ביותר והוצאות הספרים מוצפות בכתבי יד של חקיניו . הוא גם הסופר שזכה למספר הגדול ביותר לעיבודים בסרטים קצרים ובסיפורי קומיקס .וזה מעיד על חדירה מאסיבית לתודעה הציבורית של רעיונות הסיפות הפנטסטית אורלי קסטל בלום הסופרת הבולטת האחרת של שנות ה-90 משתמשת בפנטזיה כאלמנט מרכזי ביצירותיה. היא זוכה להרבה פחות מחקים זה נכון . כך שהטענות שלך אין להם קשר למציאות . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כך שהטענות שלך אין להם קשר למציאות." אין להן קשר למציאות, לדעתך. לא אני ולא אתה, בעליה של המציאות. יש הבדל בין ספרות פופולארית לילדים, בעלת מוטיבים מעולם הפנטזיה, לבין ספרות פנטזיה פרופר. זאת בדיוק הבעיה בתרבות הישראלית, בנושאים רבים (ממשחקי מחשב ועד לספרות מד"ב ופנטזיה) - ההתיחסות אליהם היא התיחסות של "זה עיסוק לילדים". כשאני מדבר על ספרות פנטזיה, אני אכן לא מדבר על המעשיות הילדותיות של קופיקו וצ'יפופו וכדוגמתם (כבודם במקומו מונח, כמובן). אותו ישראלי בן 30, יקרא ספרות זאת באופן נוסטלגי ולא כאדם בוגר הניגש לספרות למבוגרים. אני יודע שזהו בדיוק תחום עניינך ועיסוקך וכנראה שהצלחתי קצת להרגיז (על כך אני מתנצל), אבל האם השורה הזאת :"כך שהטענה שלך שאין פנטזיה בספרות הישראלית היא לא רק שגויה היא מגוחכת." באמת נחוצה על מנת להעביר את דעתך? טוב שלא הוספת שהטענה שלי היא גם חתרנית ומסוכנת... אחד הסופרים המקומיים, החביבים עליי ביותר, הוא אתגר קרת. תרומתו לתרבות המקומית, בהרחבת תחומי העיסוק שלה, היא מבורכת וחשובה. זאת הסיבה לכך שהוא נחשב לעוף מוזר, כאשר הוא פרץ לתודעה. כן ירבו כמותו וכן תרבה עשיתו. על אף האמור, לא הייתי ממהר לסווגו כסופר מד"ב ופנטזיה מקורי למרות שאומנות הסיפור הקצר המצוינת שלו, שואבת מהזרם הנ"ל הקיים *בחו"ל* (האם הוא שואב תכנים בעיקר ממד"ב/פנטזיה ישראלי או ממד"ב/פנטזיה "לא משלנו"? מדוע?). כמו שאמרתי, דוגמאות ספוראדיות אפשר למצוא ואפילו לא מעט (הרי אנו מדברים על דיג מתוך *ים* ספרותי של 50 שנה). אפשר אפילו להביא דוגמאות נוספות של יצירה ישראלית, אשר יכולה ליפול תחת הגדרת מד"ב (ומי כמוך יודע1), אבל גם הרבה טיפות בים זה עדיין לא זרם. כולי תקווה שבנושא זה המגמה היא אכן תהליך של שינוי ושיום אחד הטפטוף יהפוך באמת לזרם. בשביל קיומו של זרם ספרותי צריך מספר דברים: יותר מסופרים אחדים, ציבור קוראים שמוכן לקלוט ואימפקט תרבותי על תחומי עשיה אחרים. מדוע לדעתך, העיתון היחידי שעסק במד"ב ופנטזיה בישראל, התקשה כל כך לשמור על קיומו ומת לאחר תקופת גסיסה עם המון בעיות? אפילו בתקופות היותר טובות שלו, ציבור הקוראים היה מצומצם להחריד (רוב ציבור הקוראים היה עסוק בלקרוא עמוס עוז, כנראה, באותם ימים), מדוע? ____________________ 1קראתי חומר מהאתר שלך. מרתק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרות הישראלית ואני הראיתי לך שיש והיא אף דומיננטית בתחומי ספרות הילדים והספרות הלא תקנית . אתה אומר שלא אליהם התכוונת אלא לספרות המבוגרים התקנית ,כלומר טענתך הייתה לאמיתו של דבר ש"אין פנטזיה בספרות המבוגרים התקנית " בישראל . יפה אנחנו צעד אחד קדימה מהטענה הגורפת כל שאותה היצגת במקור ש"אין בכלל פנטזיה בספרות הישראלית ".הבדל אולי קטן בעיניך אבל משמעותי מאוד. לידיעתך ,יש הרבה יותר קוראים לכל ספרי הקופיקו והצ'יפופו האלה מאשר לעמוס עוז ושות' .אבל את אלה הרי אתה לא מגדיר כ"רלבנטיים" לעניינך. ובכן נכון ואני לא הכחשתי זאת ,שהפנטזיה בתחום הספרות התקנית הייתה מועטה עד שנות ה-90. אבל הודות לפריצתו של אתגר קרת היא נהפכה ליותר מרכזית . לידיעתך: אתגר קרת שוב אינו עוף מוזר מזה שנים אלא יצר זרם שלם של כותבים שאתה יכול למצוא אלפי (!) סיפורים שלהם באינטרנט באתרים כמו "במה חדשה" ,שלא לדבר על עשרות ואולי אף מאות של קבצי סיפורים קצרים שנכתבו בהשראתו ובהשפעתו. אבל בסדר כנראה שגם את את אלפי הסיפורים הקצרים האלה אתה מסרב להגדיר כפנטזיות אם כי בחלק גדול מאוד מהם תמיד יש אלמנטים ברורים של פנטזיה. ואתגר קרת מושפע גם מפנטזיות מחו"ל וגם מפנטזיות מקוריות דוגמה אחת :גדי דין נגד השב"כ " שהוא המשך של ספרי דנידיןעם אזכורים לקופיקו ותוכידס.ויש דוגמאות נוספות כאלה מכתביו . ואולי כדאי להזכיר גם את הסופר הצעיר הבולט האחר היום אלכס אפשטיין האםגם הוא לא סופר פנטזיה לדעתך ?אז אם הוא לא סופר פנטזיה אז מה זה כן סופר פנטזיה ? למען האמת אני כבר לא מצליח להבין את הטיעונים שלך. לגבי פנטזיה 200 זה לא היה המגזין היחיד בעברית למד"ב אבל זה היה הבולט ,הוא גווע בסופו של דבר בגלל תנאים כלכליים גרועים ולא רק בגלל מחסור בקוראים. ולגבי היום : היום המד"ב הוא ז'אנר ספרותי דומיננטי באינטרנט בעברית וקבוצת חובבי המד"ב היא הפעילה ביותר הן באינטרנט העברי והן בעולם הספרות הישראלי בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתיבה באינטרנט אינה ראייה לדבר ולחצי דבר. עד שהדברים לא מתפרסמים כספר וזוכים לאהדת הקוראים, דבריו של אביב עדיין מוצדקים. קופיקו וצ'יפופו אינם פנטזיה, אלא פשוט ספרי ילדים. בספרי ילדים, מה לעשות, חיות מדברות זה דבר נפוץ. זה יהיה כמו שאני אגיד שהקומיקס גארפילד הוא פנטזיה בגלל שהחתול מדבר. סיפוריו של קרת, וביחוד זה שאתה ציינת, אינם פנטזיה, אלא נוסטלגיה, בעיקר, ואולי קצת סאטירה. ההרגשה שלי היא שאתה מנסה לדחוף מאפיינים שלא קיימים שם לתוך יצירות שאתה מחבב, כדי לקדם את הטיעון שלך, ולא כך הוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברבים מאוד מהסיפורים של קרת מופיעים אלמנטים ברורים של פנטזיה לפי כל הגדרה שהיא. למשל הסיפור בספר החדש שלו על האישה שמשתנה כל לילה לגבר מבורגר ושמנמן . האם זה לא פנטסיה ? או כל הסיפורים שלו על הגיהנום או הקוסמים וכו' ואפשר למנות עשרות כאלה והם מוגדרים גם בידי החוקרים כסיפורי פנטסיה. ולגבי דנידין וקופיקו וצ'יפופו אלה הם ספרי פנטסיה לילדים לפי ההגדרה שפנטסיה עוסקת באלמנטים בלתי אפשריים שנכנסים לחיי היום . וכאן האלמנט הבלתי אפשרי הוא של קופים מדברים ואינטליגנטיים שפועלים כבני אדם ושל ילד רואה ואינו נראה שנלחם בכוחות הרשע. הסופרים בשנים האחרונות מוסיפם להם אלמנטים חזקים יותר של מד"ב כאשר מתברר שדקופיקו וצ'יפופו הם בכלל חיזרים מכוכב הקופים ודנידין נלחם בחייזרים וכו' . טענתי בעינה עומדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההגדרה שלך כמעט כל ספרות הילדים היא פנטזיה, ולכן ההגדרה שלך לא טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פינוקי הוא פנטזיה? גארפילד? סנופי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סיפור על בול עץ שקם לתחיה עם פיות ,או שאולי תגדיר את זה כסיפור ראליסטי כמו "הלב" ? ולא לא כל ספר ילדים זה פנטזיה עבל אלה שעוסקים באירועים שאינם יכולים לקראת במציאות כפי שאנו מכירים אותה הם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בשביל זה המציאו את הקטגוריה ''אגדה'' או ''סיפור פולקלור''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך המבדיל בין פינוקי לפינוקיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון שבובת עץ שמתעוררת לחחים זה פנטזיה וכלב שעוזר לאמא שלו לנקות את הבית זה ראליזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכון שפינוקי זה פינוקי ופינוקיו זה פינוקיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל, כלב מעץ שמתעורר לחיים ועוזר לאמא שלו לנקות את הבית זה כבר יותר מידי בשבילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פינוקי, אלי, פינוקי, לא פינוקיו. סיפור על כלב, אם אני לא טועה. תשאל את איילת, היא נורא התרגזה כששמעה שלא קראתי אותו מעודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ העלמה עפרונית, נדהמת לפעמים מהחסכים התרבותיים שיש לאנשים מסויימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שפינוקי פשוט נכתב קצת מאוחר מדי בשביל דובי (וגם בשבילי), או שבעצם העניין הוא בשנה שהוא הגיע לארץ (הוא מתורגם, לא?). אני מניח שאת "עליקמא" את בטח לא מכירה, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא. (דובי, עם חסכים תרבותיים וגאה בזה!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר לא קראתי את פינוקי אבל אני יודע מה זה . את פינוקי אני לא מגדיר כפנטזיה , אבל את קופיקו וצ'יפופו כן וגם את סיפורי הדב פדי. מה תעשו לי תירו בי? אלה הם סיפורים שמיועדים לקבוצת גיל גבוהה יותר מאלה דשל פינוקי ושות' והרעיונות הם קצת מתוחכמים ופנטסטיים יותר. סנופי זה פנטזיה בסיפורים שבהם הוא מדמיין שהוא נאבק בברון האדום במלחמת העולם הראשונה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
?! (לגבי השורה האחרונה, זאת אומרת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נירה בך, אבל נתייחס אליך בהתאם. אם כבר דובים, מה שעתך על הפנטזיה המפורסמת פו הדב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר חובה לגזען המתחיל! :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ראשית, הוא כושון. שנית, שחרחרון, ושלישית - הוא יודע לרכב על פילון!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג על מה אתם מדברים, אבל יש לי הרגשה שזה דבר טוב שלא קראתי את הספר הזה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אצלי יצא ש"לקוחות שקנו את הספר הזה רכשו גם מהפריטים הבאים: מטרזן ועד זבנג - אלי אשד" (וגם "איה פלוטו" שאבד לי לעד למשחקי humiliation) :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי לא מזמן לראות מהדורה חדשה של הספר הזה, וגיליתי שהכניסו שם בעמוד הראשון איזה דיסקליימר כזה, שאומר משהו כמו: בזמן שספר זה נכתב, המילה "כושון" לא הייתה מילת גנאי בעלת קונטציות גזעניות. משהו כזה. חוץ מזה, אני מתפלא על אלי אשד שלמרות שכבר חלפו כמעט יומיים מאז איזכר (בדרך אגב) תום שגב1 את ספרו, "מטרזן ועד זבנג וגמרנו", במוסף "ספרים"2, הוא עדיין לא טרח לעדכן על כך את קוראי ה"אייל". 1אגב, אני זוכר שפעם קראתי באיזה מאמר ישן כאן, שתום שגב כתב משהו על האייל, בעקבות איזה מאמר של דובי ("הצביעו היטלר"?). יש איפשהו איזה עותק זמין של מה שכתב שגב על האייל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר המדובר הוא אכן ''הצביעו היטלר''. לאותו מאמר של שגב היתה, לדעתי, השפעה רבה על עיצוב דמותו של האייל, בשל אופי האוכלוסיה שהופנתה לאתר בעקבותיו. פנה אלי בדואל אם אתה מעוניין בעותק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב? לא זכורים לי הרבה מצטרפים חדשים בעקבות המאמר (שלא כלל אפילו קישור, אם אני זוכר נכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, לא הופיע קישור, אבל כל מי שטרח קלות יכל למצוא את האתר; ולהערכתי, רבים מצאו. זו היתה ההתייחסות הראשונה לאייל שלא כאל "עוד מגזין רשת". קשה לקבוע מה היתה השפעת המאמר על היקף התנועה באתר, שהיה אז בן חודשיים בערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה זכור לי שהקליימקס של הספר היא הנפילה מגב הפיל אל חיק הקקטוס. בתור ילד (לפני שלמדתי שהוא אונדרמענטש חסר רגשות* ), נורא ריחמתי עליו. ספר חובה לגזען המתחיל, כבר אמרתי? * סרקאזם, לפני שקנאי האתר רוגמים אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מה לעשות, זה הציטוט שאני זוכר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שלמדנו ב''עליקמא'' לדפוק את השחורים, בא ה''עליקמא סוטרא'' ומדגים איך לדפוק גם את ההודיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד המערכונים של דודו דותן הוא מזכיר את ספר הבישול ''כמה סוכרא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אף פעם לא שובר שמירה? הפסקת שק"ם? משהו? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פינוקי תורגם בשנת 83' (לפחות הפינוקי שיש לי). ספר חמוד. פינוקיו דווקא לא כל-כך. מה זה "עליקמא"? טוב, לא חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בדיוק חסך תרבותי. לא קראתי ספרי ילדים מעודי. לא כל אקט תרבותי שלא חוויתי הופך מיד לחסך. אפשר לחיות טוב מאוד גם אם לא קראת מעולם ספרי ילדים. זה לא הופך אותך לנכה רגשית, חסר יכולת יצירתית וכו'. זה הופך אותך לאחד שלא קרא ספרי ילדות. זהו. עדיין, ברוב התרבויות בעשר אלף השנים האחרונות, כמעט כולם לא קראו ספרי ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב התרבויות בעשר אלף השנים האחרונות כמעט כולם גם לא ידעו קרוא וכתוב. וכן, זה חסך. ברוב התרבויות בעשר אלף השנים האחרונות כמעט כולם גם לא צחצחו שיניים (ומתו מעששת בגיל צעיר), לא השתמשו באמצעי מניעה, לא איפשרו לנשים להצביע, ללמוד או להחליט למי הן נישאות - אני יכולה להמשיך עוד הרבה. או בקיצור, מאיפה הבאת את המשפט הזה? תודה לאל שהחיים שלנו הפוכים לחלוטין מאלו של "רוב התרבויות בעשר אלף השנים האחרונות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי ההגיון הזה את נמצאת במצב של אינספור חסכים. אותם חסכים שבעתיד לא יהיו כיוון שאז יומצאו אותם דברים שיגדירו את העבר כמציאות בעלת חסך. עם כל כך הרבה חסכים איך את מצליחה לקום מהמיטה כל בוקר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובדיוק בגלל זה ההשוואה שלך מוטעית (אתה הכנסת את עשרת אלפי השנה האחרונות לדיון הזה, לא אני; גם לדעתי זה חסר כל הגיון). אם אתה מסכים איתי שלהסתכל 10,000 שנה אחורה זה לא לעניין, אנא הסבר מדוע התבססת על זה כשטענת שלגדול בלי ספרים זה לא חסך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באלפי השנים האחרונות, אגדות עם מילאו את התפקיד שספרי ילדים ממלאים היום, ובהצלחה לא מבוטלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזיבתה של מפלגת העבודה את הממשלה (שזה בבחינת ''בול עץ מגלה שהוא חי פתאום'') היא בהחלט הוכחה שסיפור פינוקיו הוא ריאליסטי לחלוטין. מצד שני, הייתי שמח, וגם הקריקטוריסטים והחקיינים למיניהם היו שמחים, אם לכל פוליטיקאי שמשקר, היה מתארך האף. אני חושב שגם המנתחים הפלסטיים לא היו מתנגדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לדברי הלעז שבישראל אין תרבות של מד"ב ואין קהיליה של מד"ב וכו' וכו'. האמת היא שבשנים האחרונות יש ניצנים חזקים מאוד של תרבות כזאת. הטענות האלה מקבילות ליבבות שאנו שומעים כל הזמן מכל מיני מבקרים וחוקרים מכובדים של ספרות על כך שאין יותר קבוצות ספרותיות וזרמים ספרותיים וכו' וכו'.כאשר האמת היא שקבוצות כאלה צומחות מתחת לחוטמם ,באינטרנט והן פעילות יותר מאי פעם. כל המכובדים האלה פשוט אינם יודעים איפה לחפש . עוד על כך : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור גולש חדש אשמח לקבל הפניה לאתר המדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח זה: אבל אפשר גם את זה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Thank you very much!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל צריך להפריד בין "עתידנות" לבין כתיבה אוטופית, פנטסטית או מד"בית. המושג הראשון הוא מקצוע לכל דבר, וכמוהו יש בישראל גם יש, די והותר: סיפורי מד"ב אוטופיים או דיסטופיים הופיעו בעברית עד עתה בצורה רנדומלית - כדוגמת "מלאכים באים" של יצחק בן נר (שהוזכר פה), "מטטרון" של חיים נגיד או "בדרך לעין חרוד" של עמוס קינן. שניים-שלושה ספרי מד"ב של סופרים צעירים שיצאו לאחרונה עדיין אינם מהווים שבירה מוחלטת של הדפוס הזה. אני נוטה לחלוק על אלי אשד ולומר, שגם אם אלמנטים פנטסטיים מופיעים לרוב אצל אתגר קרת ואצל אורלי קסטל בלום, הרי שהדבר - יותר משהוא "תורם למעמדה" של ספרות בדיונית-פנטסטית, הוא מטשטש את ייחודה :-) אתגר קרת כותב סיוטים אישיים וקולקטיביים ומטמיע אותם בתיאור ריאליסטי, בדרך שהייתי מקשרת דווקא לסיפורי הפנטסיה הדרום-אמריקאיים. ודאי שלא למד"ב, שמצריך מעט יותר מטוויסט או גימיק1. אצל קרת הטוויסטים הפנטסטיים בדרך כלל שרירותיים, גם אם הם "מוצדקים" בהקשר העלילתי. מצד שני, אני לא רואה רבותא בטענה ש"המד"ב הולך ומתפשט". אולי הוא מתפשט. אבל כוחו של הז'אנר הזה עמד לו גם כשנמכר כספרות טראש זולה, ואני לא בטוחה שכדאי שכל סופר מד"ב ימצא עצמו ברשימת רבי המכר. לפעמים פעילות בשוליים (יחסית) מאפשרת חופש מחשבתי רב יותר. 1 סיפור מד"ב ראוי לשמו יתבסס על טכנולוגיה שניתן לתפוס אותה בהיגיון, על תיאור עולם שהחוקים בו ברורים וניתנים לצפייה - ורק שונים מחוקי עולמנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, השערה שעלתה בראשי בעת קריאת התגובות, שאולי את, אלי ואחרים תוכלו לבסס טוב ממני. אין ספרות מד''ב מפותחת בארץ כי בשיח הציבורי, הפוליטי והתרבותי שלנו, אין לנו תפיסה עצמית ברורה של היותנו ''חברה טכנולוגית''. השיח הציבורי עוסק ביחסים בין דתיים וחרדים, הזהות היהודית, העימות עם הערבים, התפוררות הקולקטיב הציוני וכו', אך יש מודעות מועטה בלבד להשפעה שיש לטכנולוגיות שאנו משתמשים בהם על צורת חיינו. זאת גם הסיבה ששתיים מהדיסטופיות שהזכרת, ''הדרך לעין חרוד'' ו''מלאכים באים'' (את ''מטטרון'' איני מכיר), עוסקות בהתפוררות חברתית אפוקליפטית שיש לה קשר לפחדים שהשיח הציבורי שלנו כן עוסק בהם (כת צבאית מטורפת, אם איני טועה, בספרו של קינן, והשתלטות חרדים בספרו של בן נר). אין בשיח הציבורי שלנו עיסוק אינטנסיבי בנושאים כמו ארגון החברה באמצעים טכנולוגיים, חדירה לתחום הפרט באמצעים טכנולוגיים (וככלל, מושגי הפרטיות בישראל שונים מאלה שבארה''ב, למשל), אין שיח מפותח על הרס הסביבה בגלל הטכנולוגיה, וכו' וכו'. ולכן גם המד''ב, שקושר סוגיות הקשורות בהתפתחות ''החברה הטכנולוגית'' עם מבנה החברה והתרבות אינו תחום מפותח בארצנו הים תיכונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אך הצגה זאת היא הצגה חלקית. מד"ב אינו עוסק רק בטכנולוגיה. אפשר להגיד שהמד"ב, לאחר תור הזהב שלו, הרחיב את תחומי הכתיבה שלו אל מעבר לעיסוק בעתידנות ובמשמעויות הטכנולוגיה המתפתחת בלבד (אם כי חלק בלתי מבוטל ממשיך לעשות זאת). דוגמא טובה אחת לסיפור מד"בי מובהק, אשר חורג מהעיסוק בדיונים על התפתחויות טכנולוגיות עכשויות, ושם דגש על התנהגויות סוציולוגיות, דתיות והסטוריות של האדם, הוא הספר "חולית" (ועוקביו בסדרה) של פרנק הרברט. בספר זה, האנושות נמצאת אחרי ג'יהד כנגד המכונות ובניית מחשבים היא עיסוק בלתי חוקי בעליל ("לא תבנה מכונה המדמה מח אדם" הוא דיבר שלא מומלץ להפר, בלשון המעטה). גם אם יש אזכור מסוים לטכנולוגיות, עיקר הדגש הוא על התודעה האנושית וההקשר הסוציולוגי. לא אפרט יותר מכך (חרם על השרת של האייל), מלבד הקביעה שבכוונה תחילה, ספר זה נמנע מלדון בטכנולוגיות עצמן ושם דגש על התנהגות אנושית כקבוצה (עם כל מה שמתקשר לכך - דת, הסטוריה, שלטון, פוליטיקה, כלכלה, לאומנות, נאמנות לארגונים שונים ומשונים ועוד). אפשר להגיד שהרברט הכניס את המדעים הלא מדויקים, אל מתחת למטריית המד"ב. ספר זה הוא ציון דרך אשר בישר שטף אדיר של הרחבת העיסוקים של המד"ב, מעבר לעתידנות ועיסוק במשמעויות טכנולוגיות. השאלה הנשאלת: אם הבעיה היחידה אצלנו היא שאנו לא חברה טכנולוגית, איך נסביר שאין לנו גם מד"ב מסוג זה? יותר מכך, איך נסביר שגם אין לנו ספרות פנטזיה עכשוית, שלא קשורה כלל (טוב... בד"כ) לדיונים על טכנולוגיה? התשובות לכך חורגות, עפ"י דעתי הסוביקטיבית לחלוטין כמובן, מאפיוננו הגאוגרפי ונקשר קשר עמוק יותר עם זהותנו היהודית (והתמורות שעברו על זהות זאת ב-200 שנה האחרונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמורה עליה אני מדבר, היא התנועה הציונית כמובן. כאשר אני מדבר על החסרון (של הספרות המדוברת), אני מדבר על חסרון *ישראלי* שכזה ולא על חסרון *יהודי* באופן כללי. יהודים רבים השתתפו במפעל המד"ב/פנטזיה של התרבות המערבית. משום מה, אלו אשר פנו אל המפעל הציוני, עסקו ועוסקים בכך "קצת" פחות. נשאלת השאלה: מה בדיוק עשינו לעצמנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מדע בדיוני ישראלי ויש מדע בדיוני ישראלי שנכתב בשפה הרוסית ,והוא מרבה לעסוק בנושאים יהודיים הרבה יותר מהמד"ב שנכתב בעברית ,למה אינני יודע אבל ככה זה. נראה שביני ובין אביב יש הבדלים גדולים מאוד. אני אינני רואה כלל את המחסור שהוא מדבר עליו , היצירות קיימות בהמוניהן אלא שהן אינן זוכות לתשומת לב בדרך כלל אאלא אם כן הן נכתבות בידי שמות ידועים כמו עמוס קינן ובנימין תמוז . אם להסתמך על רשימות על מד"ב בארצות שונות שמופיעות במגזין לוקוס בארה"C , ישראאל היא במקום מכובד מבחינת היצור מד"ב ופנטסיה מקוריים אי שם במקום העשירי אחרי ארה"ב ורוסיה וכמה מדינות באירופה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן דעותנו חלוקות, אבל אני חושב שהאייל ראה כבר פעם או פעמיים אי הסכמה בין שני אנשים (נדמה שזו הפעם השלישית, שמשהו כזה קורה, אבל אני לא בטוח. צריך לשאול את הארכיבאי). "תשומת לב" היא לב העניין. היצע (שגם בו יש בעיתיות רבה) הוא רק חצי ממשוואת ההיצע והביקוש. תרבות צריכה צרכני תרבות והשפעה תרבותית, על מנת להיות חלק מתרבות (בניגוד לכתיבת שוליים מחתרתית המסוגרת בתוך עצמה). חלק בלתי נפרד מיצירת הדבר שאני קורא לו זרם הוא *ציבור קוראים* רחב מספיק (ולא מספר מצומצם של משוגעים לדבר כמוני וכמוך). מה הסיכוי שיהיה סופר מד"ב ישראלי שיתפרנס בכבוד במדינתנו? מה הסיכוי לסופר מד"ב אמריקאי להתפרנס בכבוד במדינתו? (ואני לא מדבר על הכנסות מטורפות כמו שיש לסופרים מליונרים כדוגמאת "סטיפן קינג") מיהו ה"אסימוב" הישראלי? מיהו ה"טולקין" הישראלי? האם ניתן באמת להצביע על אנשים כאלה? גם אם נדבר על ספרות "פופולארית" או ספרות "זולה" (כמה שאני לא אוהב את המונח המגעיל הזה) היכן ניתן למצוא סופר מד"ב/פנטזיה ישראלי שמצליח לחדור לשוק (ולהתפרנס בכבוד מינימלי מהעשיה) בקנה המידה (או אפילו באלפית מקנה המידה) שעושים או עשו זאת "סטיפן קינג", "מייקל קרייטון", "דוגלאס אדמס", "טרי פרטצ'ט", "ניל גאימן", "ספידר רובינסון", "גרג בר", "רוברט סילברברג", "טרי גודקינג", "אוקטביה א' בטלר", "לארי ניבן", ועוד רשימה כל כך ארוכה שאין לי סיכוי לדלות מזכרוני הלקוי מבלי לקבל מיגרנה חמורה? *דוגמאות* לכתיבת מד"ב/פנטזיה אפשר למצוא. זרם/ז'אנר/תרבות של מד"ב/פנטזיה פשוט אין בנמצא. לגבי מדע בדיוני שנכתב בשפה הרוסית: עובדה מעניינת שלדעתי מחזקת את עמדתי בהודעה זאת (תגובה 103382). ככה זה כשמביאים תרבויות אחרות לתרבות שלנו. מדוע הם ממשיכים לכתוב ברוסית? אם תסכים איתי, אפילו חלקית, אולי יהיה לך יותר קל לענות על שאלה זו. שכחת להוסיף מדינות מזרחיות כמו יפן לרשימת הדירוג עליה דיברת. האם אפשר לקבל רפרנס אל הדירוג המדובר (או העתקה חלקית שלו לאייל)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדד שלך לא משקף - גם לסופר "רגיל" במדינתנו אין סיכויים גבוהים להתפרנס בכבוד מהכתיבה בלבד, ובדרך כלל אפשר למצוא סופרים מלמדים באוניברסיטה, מעבירים סדנאות כתיבה או עוסקים בתרגום. זה נובע מקשיי שוק הספרות המקומי בכלל, ולאו דווקא מקשיים פרטיים של שוק המד"ב המקומי. וברשימה שלך (למה במרכאות?) שכחת להזכיר את מכונת ייצור המזומנים1 העונה לשם אורסון סקוט קארד. 1 ואני מאוד אוהבת את סדרת אנדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה כתבתי ("ואני לא מדבר על הכנסות מטורפות כמו שיש לסופרים מליונרים כדוגמאת "סטיפן קינג"') ואף הוספתי והדגשתי ("ולהתפרנס בכבוד *מינימלי* מהעשיה") ואפילו הוספתי הסתיגות על הסתיגות על הסתיגות ב-("או אפילו באלפית מקנה המידה") משום שאני מודע לנק' אותה העלת (ושהעלת בצדק!). אם נחלק את גודל אוכלוסית ארה"ב (העולם?) ב-1000 נגלה שקנה המידה אותו הצעתי, בהסתיגות שלי, איננו יומרני ומוגזם כל כך, יחסית לאוכלוסית ישראל. בואי נסכים שהתפרנסות בכבוד זו אכן דרישה מוגזמת, אבל מה עם מכירה "מינימלית" שלפחות מאפשרת הפצה *כלשהי* בסדר גודל של "עמוס עוז", "אתגר קרת", "א.ב. יהושוע" וסופרים אחרים בישראל שאפשר להדביק להם את הכינוי : "סופרים מצליחים"? האם יש לנו זרם של סופרי מד"ב/פנטזיה "מצליחים"? של סופרים חצי "מצליחים"? _______________ לא יצא לי לקרוא את סדרת אנדר, אולי בעתיד. אני כרגע עסוק בלחרוש את "ניל גאימן" (בעלה של הזמרת TORI AMOS דרך אגב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמוס עוז, אתגר קרת, א.ב. יהושוע. הנה הצלחתי :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אף מדינה כמעט מחוץ לארה"ב ואולי גם אנגליה ויפן שבה סופרי מד"ב יכולים להתפרנס בכבוד ,ושבה ניתן לדבר על "זרמים " וכודומה . אפילו בצרפת וגרמניה ( שלא לדבר על מדינות קטנות יותר כמו איטליה ושוודיה ) כתיבת מד"ב ופנטסיה יכולה להיות רק עיסוק צדדי של משוגעים לדבר , כך שישראל אינה כלל יוצאת דופן בכך . בגרמניה יש קהילה גדולה של חובבי מד"ב אבל חלקם הגדול הם חובבי סדרת "פרי רודאן " של הרפתקאות בחלל שיוצא לאור מדי שבוע וזאת התופעה הבולטת ביותר במד"ב הגרמני . עוד על פרי רודאן יש כאן : איש הנצח ותנוח דעתך גם בגרמניה ובצרפת אין להם את האסימובים והניבנים שלהם . יש להם את ההרברט פרנק שו8עוד סופר ידוע אחד או שניים שום דבר ברמת הפירסום האמריקנית או הבריטית . כאן בישראל אין לך ברירה אלא להסתפק כרגע באתגר קרת ובאורי פינק , אם כי נקווה שבקרוב נוכל לדבר על "ורד טוכטרמן ואילן אשכולי ואולי גם אחרים כסופרים שאינם נופלים מכל בחינה מאלה שבארה"ב. הצעתי שבמקום לדבר על ספרות זולה תדבר על ספרות "קלה " ופתרת את הבעיה שלך . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל אי ההסכמה, שנינו מעונינים באותן תוצאות ונברך על שינוי מגמה בארץ. לא אמרתי שאין חברות נוספות בעלות בעיות דומות (אם כי הסיבות יכולות להיות שונות). לגרמנים יש הרים של מיתוסים לשאוב מהם השראה לספרות פנטזיה. האם באמת אין להם זרם ספרות פנטזיה מקורית? אם לא, אני כן מוצא עובדה זאת מענינת. ההודעות שלי מלמעלה, לא היו סתם קיטורים על המצב. אני לא מודאג, יש מספיק מה לקרוא גם אם אני אחיה עד גיל 2454.5. זה סתם היה נסיון להבין איפה אני חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו, ואולי יותר ממשהו - כיוון שדיון מעמיק בשאלות טכנולוגיות או סביבתיות נתפס אצלנו כ"מותרות", המד"ב נדחק עוד יותר לשוליים. עוד דבר שנגזר מזה: תופעות "על טבעיות" או פנטסטיות יופיעו בעברית כאלמנט סוריאליסטי/סימבולי בסיפור או בסיפור הקומיקס1, ולא כבסיס האמירה שלו. כי ספר מד"ב אמריקאי שמציג חייזרים ישתמש בהם בדרך כלל כדי להציג את העימות בינם לבין תושבי כדור הארץ, ואגב כך לומר משהו על הטבע האנושי. אם יש שם אמירה פוליטית, היא תיטה לכיוון הפילוסופי (נוסח ספריו של היינלין) - בעוד שבעברית היא תיטה למסר המיידי (נוסח "הדרך לעין חרוד". אין שם חייזרים אבל יש מסעות בזמן, וזה אותו עיקרון). עניין נוסף קשור בשפה העברית - יש אומרים (ודיברו על זה פה כבר, נדמה לי, וגם במקומות אחרים) שמונחים טכניים שהמד"ב עושה בהם שימוש נרחב פשוט לא עוברים טוב בעברית. זה לא אומר שאי אפשר לכתוב מד"ב טוב בעברית - ההפך, כמה סיפורים קצרים של כותבים לא מוכרים שקראתי עושים שימוש בדמויות תנ"כיות ובעלילות עבריות למהדרין, ועושים את זה יפה. אבל איך לומר, לכתוב על רובוטים ועל חלליות זו מסורת שצריכה להיגזר מחברה שעוסקים בה בייצור רובוטים וחלליות. אז נכון שישראל היא מעצמת היי-טק, אבל לא מעצמת רובוטים או מעצמת חלל. אם להמשיך את קו המחשבה הזה, היינו צריכים לחזות בסיפורים בעברית שעניינם תבות דואר קולי שיצאו מדעתן, מכשירי לייזר מתוחכמים, מדפסות שמשתלטות על העולם וכיוצא באלה :-) משום מה זה לא קורה. אם כי, יש עוד ספרים "רנדומליים" ישראליים כאלה שנזכרתי בהם, והם קצת פחות פוליטיים: "רומן דיגיטלי" של נאורה שם שאול, שבנוי על תקשורת מחשבים בין מטופל ופסיכיאטר, "מעוף כלולות" של יבשם עזגד שמתאר חשיפה של תרבות מיתולוגית עתיקה ופיקטיבית של אחד מעמי כנען. יש גם כמה סיפורים של אבנר שץ מתוך "מעגלים מודפסים". הספר "מטטרון", שיצא באמצע שנות השמונים, מומלץ ומביא את סיפורו המסויט של תל אביבי שפוגש בישות מלאכית בלב העיר. * * * כדי לתקן ולהוסיף למה שאמרו פה על היותו של המד"ב "טכנולוגי סתם" או "חברתי-טכנולוגי" - המד"ב אמור לשלב את שני המסרים. יוצא דופן אחד לכלל הזה הוא ארתור סי. קלארק 2, שעשה עבודת מחקר מדעית מקיפה לפני כל ספר, ובעצם כתב את הספרים כהמשך של מחקרים מדעיים קיימים - מטרתו היתה להציג עולם שכבר הטמיע טכנולוגיה שבזמנו היתה קיימת רק על הנייר. ולכן יש ספרים שלו שלכאורה מנבאים טכנולוגיות קיימות (לוויינים למשל), אבל בעצם נבעו מהמחקרים שעליהם התבססו טכנולוגיות אלה. יש גם מד"ב "קשה", שאינו עושה הנחות בתיאור טכנולוגיות, אבל מטרתו היא להעביר אמירה פוליטית-חברתית בוטה, על עולם שבו הטכנולוגיה תשלוט באדם. הכוונה שלי היא בעיקר לזרם הסייבר פאנק ("נוירומנסר" הוא הדוגמה המוכרת ביותר). אלה ספרים דיסטופיים לגמרי, והם גדושים בסוגיות חברתיות וכלכליות (שלטון התאגידים למשל). הזרם הזה פרח מאוד בשנות השמונים, וכיום קצת דעך. אבל את מסורת המד"ב הקשה ממשיכים בהצלחה סופרים כמו גרג איגן האוסטרלי ("מצוקה" ו"ההסגר"). 1 אצל קבוצת הקומיקס אקטוס טראגיקוס יש כמה אלמנטים כאלה, למשל בספר המשובח שלהם "ויקטור". 2 גם קארל סאגאן, אאל"ט, הגיע לרמת דיוק דומה. אבל אני לא מכירה מספיק את כתיבתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה "רומן דיגיטלי", שעלה כולו לרשת בתוך האתר המשובח של נאורה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מד"ב שעוסק בחברתי בלבד ולא באמת עוסק בטכנולוגי, הוא איננו מד"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ודאי שהוא מד''ב. כוונתי היתה הפוכה - להבהיר שאין כמעט מד''ב שהוא ''רק טכנולוגיה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי להזכיר בהקשר זה את מייקל קרייטון וגרגורי בנפורד (מישהו קרא את Timescape?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שלוינסקי היסתכל על המדינה בצורה קצת נאיבית ותמימה אני חושבת שבסך הכל זוהיא ראייה כמו של ילדים שאינם יכולים לפגוע באיש כך לוינסקי רצה מדינה עם שלום וכן גם שוויון ונכון שבתקופתו מעמד האישה לא היה ברור זה לא הסיבה לאי שויון הלוואי והעולם כולו היה הולך לפי הדרך של הלכה חקלאות מיזוג עם הטבע האדם(אני לא דתיה)דרך ארץ קדמה לתורה אני לא חושבת שהדרך התקיפה והאלימה והמושחטת שנקראת פוליטיקה עוזרת תראה איפו אנחנו עכשיו כלי בידי שילטון מושחט אשר עושה עברות חמורות ביותר ושאינן מוסריות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי שווה להזכיר כאן חזון אוטופי נוסף - הספר "ירושלים הבנויה" של בוריס שץ (מיסד בצלאל) שנכתב בשנת 1918 ויצא לאור בשנת 1924. שץ מתאר ירושלים מודרנית המושתתת על אנרגיה סולארית, שדרותיה נרחבות ומכילים מדרכות נעות ודרגנועים. העיר המפותחת (מיליון תושבי קבע) כוללת גני תעשיה, שכונת אמנים, תעשיות אמנותיות ובית חרושת לסרטים, קרית חינוך, קרית בריאות, קרית אוניברסיטה, רכבת פרברים ועוד. נקודה פיקנטית: בחזון שץ בית המקדש כבר עומד שוב על מכונו. כיפת הסלע הועברה בשלמותה לאזור ימין משה: "מזכרת תודה לערבים, שכנינו הטובים על אשר שמרו בטיפול רב את מקומותינו הקדושים". אלי, התוכל להוסיף משהו על חזון זה ועל התהודה שעורר? הידע שלי עליו הוא מכלי שני (קרויאנקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אני יכול ,מאחר שביום מן הימים אני מכתכוון לכתוב ביתר פירוט על ספר זה כחלק מסדרה זאת על אוטופיות ציוניות . לעת עתה מספיק לציין שבספר זה יש גם התיחסויות מדהימות לגבי אותה תקופה לאהבה חופשית, בוריס שץ היה מתירני מאוד במונחים של תקופתו וגישתו למין ולדרך שבה חברת העתיד צריכה להתייחס אליו היא ליברלית. חוץ מזה הוא תיאר גם דוגמה של סרט העתיד ( שהיה מבוסס על תסריט שהוא עצמו כתב בבצלאל ) על הנביא ירמיהו וחורבן הבית הראשון. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממוסף הספרים של הארץ - מנקודת המבט של ת"א המשגשגת של 2050 מסופר על ישראל 2000 הנחשלת שבוערה והושמדה על ידי עדרי צאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן יש כבר קישור למאמר על ספר זה ממאמר זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו "ישראל בשנת 2000" - הוא נכתב בשנות החמישים ומנבא קטסטרופה פנטסטית לגמרי, שבו בני בקר מורעבים מסתערים וטובחים בבני האדם. אבל הדגש בספר הוא גם סאטירי - הוא מרחיק עד כדי ציטוט מעיתונים דמיוניים של אותה תקופה , מתאר בירוקרטיה במשרדי הממשלה והרשויות השונות וכן הלאה. כנגד זאת, הוא לא מרחיב בתיאור התהליך שהביא לקטסטרופה. מה זה אומר? זה אומר שמצד אחד, הוא ניבא עתיד מנותק לגמרי, אבל עיגן אותו היטב במציאות של ימיו הוא. מצד שני, כל כך היה עסוק בהמצאת ההסתערות של הפרות והעזים, שלא שם לב שמתחת לאפו תוססת קטסטרופה אחרת, ולא של בני בקר. ישראל של שנת 2000, כידוע, סבלה מטרור ואינתיפאדה מצד הפלסטינים. תל אביב של גולדפלוס, שלאחר ההתאוששות מהתקיפה, היא גן עדן מלא שיש(?!) וגנים תלויים, מין הכלאה של בבל העתיקה וברלין המודרנית. חזון של אירופי שמגיע ללבאנט. אני לא רוצה לומר, וזה גם לא לעניין בהקשר זה, אם זה "טוב" או "רע", "חכם" או "לא חכם" שסופר מד"ב יתרחק מהמציאות בצורה כזו. כמובן שאי אפשר לשפוט ספר עתידני על פי מידת הקליעה שלו למציאות העתיד, או על פי הקונפליקטים שבהם הוא בוחר להתרכז. "ישראל בשנת 2000" מציג מהבחינה הזו סהרוריות מבורכת, מצרך שהיה מאוד נדיר בשנות החמישים כאן, אבל זה גם החטא הקטן שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתרשמות שלי מהספר הזה הוא שילוב של תיאורים מייגעים ואוטופיה צדקנית. בנוסף, מוכיח המחבר את חוסר התרבות שלו כשהוא מנבא שבעתיד תישאר רק המוזיקה הקלאסית וייעלם הג'אז ה''כושי''. חבל שהוא לא נשאר לחיות עד היום כדי לראות איך שוקעת המוזיקה הקלאסית לתוך בינוניות והסתמכות על העבר ולעומת זאת, פריחת הג'אז, הבלוז והרוק שאותו כנראה לא זכה להכיר וכמובן לא חזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקרוא לזה ''חוסר תרבות'' זה אנכרוניזם, במובן הנכון של המילה - הוצאת דבר מחוץ לזמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה כתבה על ירושלים העתידנית כפי שנראתה בחזיונותיהם של הרצל ובוריס שץ : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופר מד"ב של העבר "הרחוק" שממשיך לכתוב עד עצם היום הזה הוא ג'ק ויליאמסון . הנ"ל כותב באופן רצוף מזה 74 שנים ( ובעוד כמה חודשים מזה 75 שנים ) ,שיא עולמי בין הסופרים הכותבים היום , ושני בלבד בהיסטוריה אחרי סופר הילדים הישראלי לוין קיפניס. הנ"ל מתאר את העתיד מזה 74 שנים וזה מעניין לראות איך תיאור העתיד משתנה ( וגם נשאר קבוע ) ביצירותיו לאורך 74 השנים האלה. רק לשם השוואה רוב הסופרים הפעילים היום אף לא נולדו ב-1928 השנה שבה החל ויליאמסון לפרסם בישראל בכל אופן יש לפחות שלושה סופרים פעילים מהתקופה שלפני קום המדינה ,משה שמיר ,אהרן מגד וס. יזהר ,אבל דומני שגם יזהר הותיק בכולם החל לכתוב רק בסוף שנות השלושים עוד על ויליאמסון : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ס. יזהר התחיל לכתוב לראשונה בשנת 1938 עם "אפריים חוזר לאספסת". זוהי תחילתה של הסיפרות הישראלית, להבדיל מספרות יהודית בשפה העברית, כגון עגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחיל את הספרות הישראלית "האמיתית " מ-1931 השנה שבה הופיעו הסיפורים הראשונים על הבלש דוד תדהר , שנכתבו בידי שלמה בן ישראל . אלה היו הסיפורים הראשונים שעסקו באופן רציף בישוב בתל אביב ותיארו את אנשי הישוב כגיבורים בפני עצמם שאינם קשורים בכל אבריהם למקום מוצאם בתפוצות . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוקרת רינה פלד פירסמה ספר שבו היא מנתחת את מקור האידיאולוגיה הקיבוצית של "השומר הצעיר" ומראה שמקורה בין השאר הוא ברעיונות אוטופיים ובסיפורים אוטופיים של המחצית השניה של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. עוד על כך : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן כדאי להזכיר שנוהגים להזכיר את הקומונות של ימי בית השני את תנועת האיסיים ואת חברי הקבוצה שיצרה את מגילות מדבר יהודה שחיו חיים שיתופיים במקומות מבודדים שונים כמקדימים של רעיון הקיבוץ של העבר הקרוב. מאמר מעניין שפורסם בעניין לפני כמה שנים היציע שהרעיונות האלה של האיסיים ושות ' מקורם באוטופיות ההלניסטיות שפורסמו בשפה היוונית החל מהמאה הרביעית לפני הספירה ( החל באפלטון ואילך ) ושתיארו קומונות אידיאליות שונות במקומות שונים בקצווי העולם . לא מן הנמנע שהחיבורים היווניים האלה היגיעו לידיעתם של חברי קבוצות יהודיות שונות בארץ ישראל שנשלטה אז כידוע בידי מעצמות הלניסטיות ואלה קיבלו מהם את ההשראה ליצירת הקומונות שלהם ,בדומה למה שקרה עם הקיבוצים במאה ה-20. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לראשונה מזה שנים הופיע בחנויות חיבור שאינו קול נהי ויללה על האפוקליפסה המתקרבת והבלתי נמנעת \ומנסה להציע פתרונות של המחבר לשאלה כיצד להפוך את מדינת ישראל למקום טוב יותר לחיות בו. זהו ספרו של אהוד טוקטלי "ניואלטנוילנד" .שיצא לאור כנראה בהוצאה עצמית של המחבר לרגל 100 שנה ל"אלטנוילנד " של הרצל. הספר כולל את המוטו הנחמד "אם תרצו אין זה מדע בדיוני ". בין השאר הוא מציע שיטה חדשה למימשל של המדינה. הכל נראה ואוטופי ולא פרגמטי במיוחד במצב של יאוש שבו אנו נמצאים כיום, אולם דווקא חיבורים כאלה (ללא קשר לרמה הספרותית שהיא תמיד ירודה ואינה העניין כלל ) יכולים להציע רעיונות חדשים ולא שגרתיים .הספר בהחלט שווה עיון כדוגמה של הז'אנר הנכחד של האוטופיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהוד טוקטלי מנהל כעת פורום להצעות כיצד אפשר לשפר את מצבנו הלאומי. ראו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוליטיקאי יוסי ביילין ( אחד הפוליטיקאים היחידים היום בישראל שמסוגלים לכתוב ספרים ) פירסם ספר שבו ניתח את חזונו של "אחד העם " לאחר 112 שנה . ביקורת על הספר יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שביילין הוא אחד הפוליטיקאים היחידים המסוגלים לכתוב ספרים. גם דני נווה פירסם ספר, ולא הייתי משווה ביניהם על סמך זה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין זהו בסיס כלשהו להשוואה. כמה חברי כנסת ושרים פירסמו ספרים ? הרשימה מצומצמת להחריד. פרס ,ביילין , יוסי שריד ( ספר שירים כמדומני ) סנה, רוינשטיין שפרש וכמובן לפיד , נתניהו ,שטייניץ ,נוה ו...זהו כמדומני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אריאל שרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרו של אריאל שרון נכתב, למיטב ידיעתי, ע''י סופר צללים. אין בכך, כמובן, משום הבעת ביקורת כלפי מר שרון. לא כל אדם יודע לכתוב, ואין שום קורלציה בין כשרון כתיבה לבין כישורים כפוליטיקאי או כמנהיג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אם כבר עוסקים בהיסטוריה היו המון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז לא. אם כי בדמיוני גד יעקבי עוד מופיע כשר התחבורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדמיוני הוא נחרט כשר הכלכלה. מזכיר את פרס במראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייך. כולם יודעים שאין כזה דבר שר כלכלה - יש רק שר אוצר, ושמו יורם ארידור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? כי גם בעלה של ג'ודי נותן מתנות (תחום שארידור פיתח לדרגת אמנות הטלוויזיה הצבעונית) לפני הבחירות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נותנים מתנות ורק אני לא קיבלתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוד שלוש שנים, לפי מה שהוא הבטיח היום, תקבל את ההטבות שהובטחו עפ"י הרפורמה במס רק בעוד חמש שנים (זאת אם משכורתך היא החל מ3500 ומעלה). זה סוג המתנות שמחלקים היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מבטיחים הבטחות! זה standard procedure לפני בחירות (ולא צריך להיות בקואליציה כדי לעשות זאת. אני זוכר ראש אופוזיציה שהבטיח שרק הוא יביא שלום). חשבתי שמחלקים מתנות. אני מקווה שברור לך ההבדל בין הבטחות (של פוליטיקאים) לבין מעשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שר שהבטיח שהמציא נורה המאירה את כל רמת גן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתכוון למרידור, אינני חושב ש''הבטיח'' היא המילה המתאימה בהקשר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הביא שלום למשרד האוצר, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה לא לדן מרידור, אלא ליעקב מרידור ז''ל שהיה שר האנרגייה בממשלת בגין השנייה, ופרשת הנורה החישה את סופו הפוליטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לסילבן שלום כמובן, ומה הקשר למרידור אני לא יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התכוון לזה - תגובה 118130 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פעם משרד כלכלה. ביילין עמד בראשו עד שהתפטר על מנת לבטלו מכיוון שלא היה נחוץ באמת ורק ביזבז כספי ציבור. מקרה אחד ויחיד בתולדות הפוליטיקה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלילי, אהרן יריב בממשלה ה- 17 בשנת 1975 סגר את משרד ההסברה והפך אותו לאגף במשרד רה"מ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כבר לא שר או ח"כ 10 שנים, מ-1992. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא איזה פוליטיקאים כותבים ( וכאלה יש רק מיעוט וחלק מימנו מה שהופיע משלו נכתב בידי סופרי צללים ) , אלא איזה מבין הפוליטיקאים נכון לעכשיו יש להם "חזון" לגבי העתיד , דהיינו הצעות מפורטות ומגובשות איך צריכים להיות פניה של מדינת ישראל ויושביה לעתיד לבוא ואיך אפשר להגיע לשם . חזון שאפשר להסכים איתו או להתנגד עליו אבל חזון מגובש בכל אופן כפי שהיה בעבר להרצל וכפי שהיה למתנגדו "אחד העם ". לשמעון פרס יש חזון אם כי נראה שהוא התרסק , ליוסי ביילין כפי שמראים ספריו האחרונים יש חזון ,לנתניהו ולסנה יש בספריהם סוג של חזון . שטיניץ כתב מאמרים על הצורך של ישראל לפתח את כוחה הימי כדי לשרוד באתגרים של העתיד וגם זה סוג של חזון לעתיד לבוא. ולמי שלא מבין : אין כוונתי לסוג הכתיבה של הפוליטיקאים והפובליציסטים והבן שלומואים למיניהם שמספרים לנו השכם והערב שגורלנו נחרץ ושאין לנו סיכוי ורק מי שיברח מהארץ הזאת יש לו סיכוי . אפילו הנביאים הקדומים כשדיברו על החורבן העתידי של הארץ בידי הבבלים והאשורים היו חכמים יותר מזה מיכיוון שבו בזמן היציעו אלתרנטיבה שאפשר היה להסכים עימה או להתווכח עימה אבל הייתה חלופה ליאוש ולתחושת אבדן גמורים . יוסי ביילין מציע היום חלופה כלשהיא אם גם אפשר להתווכח עימה וכך עוד מעטים אחרים הרוב של הפוליטיקאים כך נראה אינם מסוגלים להציע דבר. אני חושב שעצם הניסיון האמיץ הזה שלו מעמיד אותו בכמה דרגות מעל לכל השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך אולי להזכיר את אמנון רובינשטיין שכתב ביוגרפיה מאלפת של הרצל, וגם כתב ספרים טובים על ההסטוריה הציונית ונדמה לי שספרו על המשפט הקונסטיטציוני נחשב לספר מופת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לתת קישור רק לתגובה? תן קישור לכל הפתיל: תגובה 71666 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פוליטיקאים היום מנסים להציע תוכנית עתיד של ממש? מעט מאוד. הנה סקירה של הבודדים שמנסים : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי לא שר מ–1992? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גד יעקבי תגובה 116676 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא שר לפחות מאז 1990 (התפרקות ממשלת האחדות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אני סתם אלמוני שרצה להבהיר למי התכוון הלכסיקון. לא טענתי שהוא צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תודה על ההבהרה (שאם לא היה מדובר בי, היא רק היתה מערפלת עוד יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לנושא העיקרי של הפתיל, כתיבת ספרים ע''י פוליטיקאים, כדאי להגיד לברקת שגד יעקבי כתב לא רק שירה. הוא פרסם רומן בשם עומס החום, יומן ניו- יורק, קריאת כיוון, כחוט השערה, ואת עוצמתה של איכות-החופש לבחור, על שיטת הבחירות הרובית-יחסית ששאף לראות בישראל. מתקשר אגב למאמר החדש של עורכנו, אולי דובי מכיר את הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסע אמריקני א. שני פרפרים נדרסו באמצע כביש האגרה המהיר, שני פרפרים עשו אהבה על הדרך למרכז החלל. הם לא הרהרו על שגורה של "קולומביה", לקחו את שמורת הטבע ברצינות ולא ידעו שהיא אך כיסוי למרכז החלל, לבל יופרע שילוחן של המכונות הגדולות — מחאתינו שאין לנו כנפים. הם אינם צריכים למחות.. הם מתעלסים על הכביש למרכז החלל ונדרסים. (בדרך ל"מרכז החלל ע"ש קנדי", פלורידה) ב. אנו נוסעים בגשם כבד בדרכים ירוקות בערים רחבות גו אנו חוצים נהרות ללא שם גשרים מורמים מאחורינו. בפונדק דרכים ישן אומר לנו איש זקן כי הדרך הקצרה היא בנתיב 195 don't miss it ולפתע נעשו הדבריםפשוטים כל כך. (בדרך למיאמי ביץ') ג.י., "סימן קריאה" 16-17 (אפריל 1983) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי שהוא לא היה *שר או ח"כ* מ1992, כלומר אם נצרין ללוגיקה פורמלית:(PvQ)~ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסר לי אמוטיקון לציון שאלות רטוריות. אתה מכיר כזה1? __ 1- אם כן, ראה אותו כמופיע גם כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע לפני כיבוש מנהיגות יחד, מוציא יוסי ביילין ספר חדש - 'מהחולה עד ז'נווה' שבו הוא סוקר החלטות שגויות בתולדות המדינה והבעיות שהביאו אליהן ומציע פיתרונות. את המודל משמשת איוולת יבוש החולה וההכרעות הנוספות שהוא עוסק בהן הן הכיבוש המתמשך (כולל סיפורו על התפתחות תהליך ז'נווה), הסטטוס-קוו הדתי-חילוני, המימשל הצבאי על ערביי ישראל (שכיום מקוים ע''י השב''כ), תקנות מישטר החירום, מדיניות פיזור האוכלוסיה ויצירת מרכז חזק ופריפריה חלשה ואי-כינון חוקה לישראל. בקיצור, ספר חשוב לכל ישראלי בעל ראייה רחבה ומקיפה המודאג מבעיות מדינתו ולא רואה דברים רק מפרספרקטיבה צרה של טרור וביטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך 101 השנים שחלפו מאז שהופיע ספרו של לוינסקי ,הופיעו בעברית כמה מאות ספרי מדע בדיוני מקוריים . להלן רשימה של ספרי המד"ב המקוריים , הטובים ,המעניינים המרשימים ביותר : היכל התהילה של המדע הבדיוני המקורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך שנים רבות נהוג היה לחשוב שאין בכלל דבר כזה "מדע בדיוני " מקורי בעברית שלא לדבר על פנטסיה מקורית.לאמיתו של דבר הייתה כאן בעיה בהגדרה , יצירות שהוגדרו כ"מדע בדיוני " לא היו אך יצירות שתכניהם כללו רעיונות של מדע בדיוני ופנטסיה , היו גם היו ולא מעט מהן . להלן סקירה על יצירות כאלה שהופיעו בשנים האחרונות : מדע בדיוני תוצרת הארץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסרט התיעודי "אלתרמניה " שהוקרן אתמול בשידור חוזר בטלוויזיה , נחשפה ידיעה מרעישה לגבי המשורר המפורסם נתן אלתרמן : הוא היה חובב מד"ב שרוף עד כדי כך שהיה מנוי על מגזין המד"ב האמריקני "גלקסי " שאותו אפשר היה למצוא בביתו בערימות, ותחביבו העיקרי היה קריאה בספרי מדע פופולארי שונים על היקום . מה שאולי אינו מפתיע שכן אפשר למצוא מוטיבים שונים של מד"ב בשירתו של אתרמן ואף מחזה מד"בי שלם בשם "משפט פיתגורס " על מחשב אינטליגנטי. מצד שני מחובב מדע בדיוני שרוף כזה כפי שהוא תואר בסרט ניתן היה לצפות שיגלה אפילו יותר עניין בנושאי מד"ב ביצירתו משגילה , אולי לא עסק בכך יותר בגלל הזלזול שהיה קיים אז כלפי הנושא בספרות "הגבוהה" . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די כבר עם הסנסציוניות! "ידיעה מרעישה", לא פחות... (ורגע אחר כך זה "אולי אינו מפתיע"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בהחלט ידיעה מרעישה לגלות שהמשורר החשוב ביותר של ישראל היכיר היטב וקרא באופן קבוע מגזין מדע בדיוני אמריקני , שספק רב מאוד אם אנשים רבים בישראל באותה התקופה בכלל שמעו עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא פרסם מד"ב בעצמו. מה לעזאזל מרעיש בכך שגם קרא מד"ב? ואם היה קורא consumer report, גם על זה רוב הישראלים לא שמעו, האם גם זה היה מרעיש? או שזה מרעיש רק בגלל שזה תחום שמעניין אותך במקרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת ידיעה מרעישה גם בגלל שזה בתחום שמעניין אותי במקרה , וגם בגלל שהיא מראה את ההיכרות העמוקה שהייתה לדמות ידועה בישראל עם תחום אזוטרי ולא ידוע כל כך כמו מד''ב , הכרות שיתכן שההשלכות שלה היו יותר גדולות ממה שאחנו יודעים . העניין הזה בהחלט שווה בדיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התחום הוא איזוטרי, אז הידיעה לא מרעישה כי זה תחום שמעניין רק מעטים - ידיעה מרעישה היא ידיעה שגורמת לרעש - כלומר מעניינת רבים. אם התחום לא איזוטרי - אני לא חושב שזה תחום איזוטרי - אז לפי ההגדרה שלך, הידיעה לא מרעישה. בכל מקרה אתה עושה פיל מזבוב. אלתרמן היה חובב מד"ב. וואו. כותרת ראשית בידיעות של מחר, בבקשה! אולי נבקש מהעורכים לעשות סקר - "האם הידיעה המינורית הזאת מרעישה לדעתך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מעפולה הנה באנו יחד" כידוע לכל, עפולה לא נמצאת בגלכסיה הזאת. הנה לפנינו דוגמה לשיר שמדבר למעשה על חייזרים. "ברכבת יום ששי" יום ששי הוא יום מיסטי ויתכן אף שזה היה יום ששי ה13 בחודש. אם מופיעים חייזרים ברכבת, יום המתאים לכך באופן סמלי הוא יום ששי. "יש לי דג מלוח בצלחת ומצנפת לראשי" זהו תיאור של תלבושת חייזרית. וכן "שמלת השבת" של חנה'לה, המצביעה על דרך בלתי מוכרת בעולמותינו להיכנס להריון ולשמור על הבתולים. (כלומר החייזרים שבהם מדובר גדלים באיזו דרך חוץ רחמית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שניים שמגיבים , לא חשוב. אלתרמן כתב מדע בדיוני פה ושם , לא הרבה, במחזה ''משפט פיתגורס '' ובכמה שירים שעסקו בתקופההפרהיסטורית ובאדם הקדמון ( מדע בדיוני לפי ההגדרה ). בתקופה שבה הוא כתב המונח כלל לא היה ידוע בישראל ומבין סופרי הספרות הקאנונית ( להבדיל בהבדל גדול מסופרי הספרות הלא קאנונית ) רק מועטים כמו זלמן שניאור ויעקב כהן ויעקב הורוביץ ואהרון ראובני עסקו בכך מדי פעם . ההיתיחסויות המועטות של סופרי הספרות היפה ה''נחשבים'' לז'אנר היו בדרך כלל מלאות זילזול בדומה לזאת של סופרי הספרות הקאנונית בעולם באותה התקופה. בהחלט לא היה זה מקובל שסופרים ''נחשבים יכתבו ספרות מד''ב או אף יקראו אותה בצורת ספרות המגזינים של התקופה שאז נחשבו ל''תת רמה ''. לא היה זה מקובל אז בלשון המעטה שסופרים רציניים יעסקו או יקראו בספרות ''זולה '' ( ואין כוונתי לספרים של אורול והכסלי וכו' אלא בספרות ההרפתקאות מסוג הבלשים של האמט וצ'נדלר , המערבונים של מקס בראנד וכו' וספרות המדע הבדיוני של המגזינים ). היום כמובן זה מקובל ואין מי שיתבייש בכך , אבל אז בשנות החמישים סביר להניח שידידיו ומוקיריו של המשורר הלאומי אלתרמן הרימו גבה אחת או שניים לגבי מה שנראה בעיניהם תחביב מוזר בלשון המעטה מאחר שהוא הלך כנגד כל הקונוונציות הספרותיות המקובלות כפי שהטיפו עליהם השכם והערב במגזינים הספרותיים , של מה ש''ראוי '' לקרוא . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה באמת גילוי מעניין, שהאיש שכתב את ''הטור השביעי'' היה חובב מד''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היריב והמתחרה של אלתרמן היה עניין מסויים במד"ב . הוא תירגם ב-1951 ספר בשם "היה היה בעתיד " שהיה האנתולוגיה הראשונה של סיפורי מד"ב אמריקניים מודרניים ( כולל סיפורים של רי ברדבורי ואחרים ) שתורגמה לעברית . ועל פי השמועה היתה לו יד במגזין מד"ב בשם "קוסמוס " שארבעה גליונות ממנו הופיעו בעברית בסוף שנות החמישים. ואם כבר ממשיכים בזה , עמיתי בפורום "ארץ הצבי " העיתונאי אורי אבנרי הוא על פי עדותו ממציא המילה "חללית " אי שם בשנות החמישים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 111814 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של אגודת "סטאר באס " שייתקיים בבניין סינמטק תל אביב בפסח, יהיה יהיה ביום ג' ה-22.4 בשעה -10.00 אירוע מיוחד שיוקדש כולו לסרטי סטודנטים מקוריים של פנטסיה ומד"ב . במסגרת האירוע יוקרנו לא פחות מ-16 סרטים כאלה , ורובם המוחלט ( להוציא אחד "שלום למחסל ") כלל לא היו מוכרים לי . אני מניח שהמדובר בסרטים חדשים כולם מהשנים האחרונות ,מה שמראה , אולי על מגמה של התפתחות בתחום המד"ב והפנטסיה בקולנוע הישראל. ברכותי למארגני הכנס על היוזמה המבורכת ועל ההצלחה בהשגת מספר רב כל כך של סרטים , בתור מי שהיה מעורב באירוע דומה לפני כמה שנים ( לאחר ויכוחים קשים ביותר עם אנשים שונים שטענו בזעם שאין דבר כזה קולנוע מד"ב ישראלי וגם אם יש הוא לא יעניין את אף אחד ) ,אני יודע עד כמה קשה למצוא את הפרטים ולשים יד על סרטים מאין אלה. יש לקוות שאירוע זה יהיה רק הראשון לאירועים שנתיים מסוג זה. האתר של הכנס : עוד על סרטי מדע בדיוני ישראליים מקוריים : מלחמת הכוכבים של ישראל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטאר באס? אתה מתכוון לסטארבייס 972, מועדון מעריצי סטאר טרק בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לנהל איזו ונדטה אישית מטופשת מול אלי מעל גבי האתר הזה? זה לא יעלה את קרנו של אף אחד מכם בעיני הקוראים. אולי מספיק להיטפל לכל הודעה שלו? אם היא דבילית ו/או פומפוזית כבר יבחינו בזה בלי שתצביע על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מסרטי הסטונדטים בנושאי מד"ב פנטסיה ואימה שהוקרנו בכנס היו מעניינים מאוד . להלן התרשמויותי מההקרנה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרגל יום העצמאות ה-55 של מדינת ישראל פורסמה הכתבה הזאת שבודקת כיצד נראה העתיד של מדינת ישראל ביצירות ספרות שונות ובכתבי פוליטיקאים שונים : מדינות ישראל העתידניות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרה בו התיחסות לספר מאת בארי פריגת (אאל"ט בשם) המספר על השתלטות הפלסטינים על ישראל וחייהם של היהודים הנותרים כחרדים בגטאות (חלקם מתחת לאדמה והם אינם מודעים לעולם שבחוץ ולשאר הגטאות). מומלץ במיוחד ספרו המצמרר של דוד מלמד (שכתב גם קובץ סיפורי מד"ב שאחד מהם התפרסם בפנטסיה 2000) "החלום הרביעי" שחזה גם את רצח רבין. האם ניתן להשיג את "למחר עליית בגין לשלטון" ו"פרגוד הבדולח"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה התיחסות לספר של פריגת ''הארץ המובטחת '' בגירסה המקורית של המאמר אך הוא נמחק עם עוד כמה פריטים פשוט מסיבות של אורך , המאמר התארך והתארך . תיאורטית אפשר להשיג את הספרים ששאלת עליהם בחנויות לספרים משומשים ,מעשית זה קשה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיצור של ''ברוך''. חיבר גם את סדרת ''השישיה'', על חבורת נערים המתעללת בשוטר בשם ישעיהו. חיקוי גמור לחמישיה הסודית (''המפורסמת''). כמו כן כתב סיפורים ארוטיים-למחצה בעיתוני נשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיקוי ל''חבורת הבלשים והכלב'' של אניד בלייטון ולא של החמישייה המפורסמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתבה הוזכר מספר מצומצם מאוד של פוליטיקאים עכשוויים שהראו עניין מספיק בעתיד על מנת לכתוב על כך ספר . כיום כידוע הפוליטיקאים שלנו אינם אנשי ספר בניגוד לעבר ( שאז זה נחשב כמכובד וכמעט כחובה שכל פוליטיקאי יפרסם ספר או לכל הפחות קובץ נאומים ומאמרים ) ובכך למרבית הצער הם משקפים את החברה. בכל אופן לעניות דעתי הפוליטיקאים הבודדים הנ"ל שכן עוסקים בכך עם כל מגרעותיהם השונות ( נתניהו וסנה ) עדיין עולים בכמה וכמה דרגות על הרוב המוחלט של הפוליטיקאים הישראליים כיום. לא הזכרתי עוד שני פוליטיקאים שעסקו בעתידנות שכן עד כמה שאני יודע הם כבר לא נמצאים בעולם הפוליטי . אלה הם גד יעקבי שעסק רבות לעומק ובפירוט בעניין זה בספרים שונים והיציע רעיונות מרחיקי ראות שונים ,לפחות לפוליטיקאי ( יעקבי שילוב מרתק של איש ספר ופוליטיקאי שכיום כמעט אינו בנמצא יותר הוא לדעתי אחד ההחמצות הגדולות והמצערות של עולם הפוליטיקה הישראלי ) ,ומשה שחל שכתב ספר שלם של עתידנות פוליטית בשם "סדר יום חדש" מ-1992 עם הצעות משלו בנושא ( לא מקוריות וחדשניות במיוחד אבל הוא לפחות ניסה ) . פרט לשניים האלה אינני מכיר עוד פוליטיקאים נוספים שעסקו בנושא בכתב. אהוד ברק שממנו אפשר היה לצפות שיכתוב ספר שלם בנושא פירסם עד כה רק מאמר מפורט על נושא ביטחון ישראל בעתיד בקובץ בשם "ישראל לקראת שנות 2000 " שבכלל התבסס על הרצאה שנתן ב-1992 כשהיה במדים. יוסי בילין לעומת זאת עוסק רבות בכתיבה עתידנית , אולי יותר מכל אחד אחר פירסם ספר מעניין מאוד בשם "מסוציאליזם לסוציאל ליברליזם " (1999) שבו היציע תוכנית לשינוי הסוציאליזם הישראל למשהו שמתאים יותר למאה ה-21. פוליטיקאים שמהם אפשר היה לצפות שישלחו את ידם בנושא ולא טרחו לעשות זאת הם יוסי שריד ממרץ ובני בגין מהליכוד. השניים האלה עוסקים רבות בהעלאת חזיונות שחורים משחור כמו רבים אחרים ובכך הם אינם מחדשים דבר , אבל הצעות למשהו חיובי אי אפשר לשמוע מהם. בעיני זה מוריד מערכם . מבין הפוליטיקאים השונים שחשבו על ראיונות שונים בעלי אופי עתידני באמת אם כי לא פירסמו על כך ספר , אפשר למנות את משה ארנס אבי תוכנית מטוס "הלביא " . את יובל נאמן בעל רעיון "תעלת הימים " שלמרבית הצער לא התממש . ואת חיים רמון מפיץ הרעיון של הצורך בגדר הפרדה ביננו ובין הפלסטינאים . ואפשר להזכיר גם את יעקב מרידור אבי "מנורת החשמל שתאיר את כל רמת גן ". פרט לאלה אינני יכול לחשוב על שום פוליטיקאי שתרם רעיון עתידני כל שהוא הראוי לציון. וזה חבל מאוד . זה אומר הרבה מאוד על הרמה והאיכות של הפוליטיקאים שלנו ועל ההעזה שלהם . זה הרבה יותר קל להיות חוזה שחורות מאשר להציע משהו חיובי . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגיליון האחרון של המגזין "לוקוס " שהוא מגזין החדשות של עולם המד"ב בארה"ב יש ראיון מעניין מאוד עם העורך גרדנר דוזואה . הנ"ל הוא העורך של מגזין המדע הבדיוני של איזק אסימוב , וגם מזה 25 שנה העורך של האנתולוגיות של מיטב המדע הבדיוני בכל שנה. ניתן לאמר שהוא אחד האנשים שקוראים את הכמות הגדולה ביותר של מד"ב בעולם , גם משום שזהו מקצועו מזה שנים רבות . במסגרת הראיון שנערך לרגל מלאת 25 שנה להוצאת סדרת האנתולוגיות שלו של מיטב המד"ב בכל שנה , הייתה לו גם את ההערה המעניינת הנ"ל : "גורם חשוב אחד הוא ההתפתחות של המד"ב "הקשה " ( דהיינו זה שעוסק כנושאים מרכזיים במדע ובטנולוגיה עתידניים ובהשפעותיהם על האדם והחברה ובצורה ריאליסטית פחות לכאורה ועד כמה שאפשר ) ..לאורך 20 השנים האחרונות היה רנסאנס של "מד"ב קשה " . הודות לסופרים כמו ויליאם גיבסון וברוס סטרלינגד וגרג ביר . התחום המשיך להתפתח ולהשתנות במהלך שנות ה-90 כשהוא מתאים את עצמו לטעם האסתטי והצרכים של שנות ה-90. אני מאמין שיש היום יותר מד"ב קשה טוב ,מכל סוג יותר מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה בידי סופרים גרג אגן ,פול מקוקולי , בריאן סטבלפורד , סטפן בקסטר איאן בנקס וורנון וינג' ,צ'רלס סטרוסס וג'פרי לנדיס . כאשר אני שומע שאנשים, לרוב כאלה שלא טרחו לקרוא שום דבר חדש במשך 20 השנים האחרונות מתלוננים שששוב אין מד"ב אמיתי כמו שהיה פעם ,אני מתפקע מצחוק , לאמיתו של דבר מעולם לא היה יותר מד"ב קשה ממה שיש היום. " בהערה האחרונה שלו מתכוון דוזואה לאנשים שטוענים שהמד"ב הקשה כפי שהוא מוצג ביצירות של אסימוב , הילין , ניבן וכו' גווע ומוחלף בספרות הפנטסיה.וכי העתיד "גווע " למעשה בספרות המד"ב האמריקנית . טענות מסוג אלה ניתן למצוא גם במאמר שניתן כקישור למטה , ונראה שדוזואה מוצא אותן כשגויות בעיקרן . אני מסכים עימו . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות שלך (''בהערה האחרונה שלו...'') מוזרה בעיני. מעט מאוד מייצירותיו של אסימוב (אם בכלל) ניתנות להגדרה כ''מד''ב קשה''. כך גם לגבי היינליין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, לדעתך, היא דוגמה טובה למד"ב קשה? האם לארי ניבן הוא דוגמה למד"בניק קשה, למשל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו קרא את Timescape? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה איזי, השוטה, שניהם, אף אחד מהם? הצלחת לבלבל אותי לגמרי, לא שזו משימה קשה מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא תמיד לוקח בחשבון שלא כולם כאן עוקבים אחר כל ההודעות באותה אובססיביות שאני עושה זאת. יהושפט ברכה-גלולה חוזר לתהום הנשיה, והאותיות שהוא משאיר אחריו מסתדרות חזרה בסדר המקורי שלהן: שוטה הכפר הגלובלי, שניסה להנות מהכבוד ששמור למזדהים בשם מלא למשך כמה ימים (ונכשל באופן מחפיר). איזי הוא האייל האנומלי, והדבר היחיד שהוא חולק איתי הוא חשבון הבנק שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אני נכנע. כנראה שכל החשמלמלים והקומפיילרים ומכונות הטורינג ההסתברותיות והמעגלים התערבבו לי במוח, ועכשיו אפילו עברית פשוטה אני לא מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 155670 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מכונות טורינג? של אלן טורינג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעט דוגמאות טובות למד"ב קשה: A Mission of Gravity / Hal Clement יש עוד רבים, רבים אחרים, כמובן. הנקודה היא שמד"ב קשה הוא ספרות בה החידושים המדעיים אינם "תלושים" אלא הם מוסברים בפירוט, בד"כ בהסתמך על תיאוריות מדעיות מוכרות ומקובלות בעת הכתיבה; בנוסף, לשכלולים הטכנולוגיים בד"כ יש משקל כבד בעלילה (ולפעמים העלילה היא רק תירוץ להצגת רעיון טכנולוגי - כמו בספר של קלראק לעיל). השאלה אינה "האם זה מד"ב" – "רשימות מן המאדים" של בראדבורי, למשל, הוא בהחלט ספר מד"ב מעולה, אלא שהוא מד"ב רך מאוד; האספקטים הטכנולוגיים הם משניים עד לא-קיימים.The Andromeda Strain / Michael Crichton Ringworld / Larry Niven 20,000 Leagues Under the Sea / Jules Verne The Fountains of Paradise / Arthur C. Clarke יש מקרים שקשה להחליט לגביהם: למשל, האם ספרי הרובוטים של אסימוב הם מד"ב קשה? מצד אחד, הטכנולוגיה מהווה מרכיב מרכזי בסיפור. מצד שני, הטכנולוגיה אינה מוסברת, והסופר אפילו לא מנסה לשכנע שהיא תתכן כלל. (דוגמא קיצונית יותר היא מדע הפסיכוהיסטוריה בטרילוגיית "המוסד" של אסימוב). אני דוגל בתפיסה לפיה, בשל היותו של המדע אמורפי עד מאוד בספריו של אסימוב, לא מדובר במד"ב קשה. השווה זאת, למשל, לדיונים בספרו של קלמנט לעיל או למפרטים הטכניים בדבר בניית הטבעת ב"עולם טבעת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבינותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I disagree with your conclusion that Asimov's writings is not hard science fiction. The engineering principles of robots are detailed in almost every story (by that I mean both the "Laws of Robotics", and localised developments in his stories). Likewise, the causes and methods of psychohistory are discussed in depth in Foundation, and the characters' interactions with the rules of the science usually stand at the centre of the plot (especially up until "Foundation and Empire", after which too much vague telepathy and mind control additions distort the picture).
Compare that with Ringworld, for instance. Its building mehtods and processes are discussed, but they require Scrith, a material that we do not know is even possible, extremely large-scale transmutation, as well as other miracles. I do not even mention FTL travel, and that is only because FTL travel is only used in Ringworld by visitors and not by natives. Yet Ringworld is clearly hard science fiction. Miven does not need to convince that the technology is true or explain every last bit of it. He merely assumes a limited and well-detailed set of scientific and technological breakthroughs, and goes on to describe what would be possible given those breakthroughs from the technological and socilogical perspectives. That is what makes it hard, and that is what makes Asimov hard, too. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבלוגרית "אולימפיה " יצרה פרוייקט מעניין וחשוב שבו היא מביאה שורה של חזונות מודרניים לגבי עתיד מדינת ישראל ממקומות שונים. ראו : פרויקט חזון ( בדרך כלל יש לי דיעה נמוכה מאוד לגבי הרוב המוחלט של הבלוגרים , אבל מסתבר שלא כולם מתעסקים רק בחייהם המשעממים ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר אם כבר שאלתי אותך, או שמישהו שאל אותך, אבל לא נראה לך מוזר שאתה, שמתעסק כל-כך בתרבות הפופולרית, מלין על התרבות הפופולרית העכשוית? בין אם זו תרבות הבלוגים, אופרות הסבון, או הטלנובלות הספרדיות? האין זו היא "הספרות זולה" שתחקור באדיקות בעתיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בנושאים. יש ספרות זולה שמתעסקת בחייהם הרומנטיים של הדמויות ובאופן אישי אני מוצא אותה כמשעממת .ויש סוגים של ספרות זולה שמתעסקים בנושאים אחרים שאינני מוצא אותם משעממים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר מה שמעניין אותך זה לא "ספרות זולה" אלא תחומים מסויימים ש"רומנטיקה" לא נמנית עליהם. הבנתי נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעסק גם בספרות רומנטית מדי פעם כפי שאפשר לראות מהכתבה הזאת : ומפרקים שונים בספר "מטרזן ועד זבנג " שבהם אני עוסק בסיפורת הרומנטית של שנות השישים כל מני סדרות בהמשכים כמו "מירה " "יעל" וכו' שהיוו את המקבילה של "הטלנובלות " של אז. אבל באמת אני מוצא את רוב הגיגיהם של הבלוגרים על חייהם סבלותיהם ואהבותיהם כחסרי עניין. לשמחתי יש יוצאים מהכלל כמו במקרה הזה ועוד כמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם אין לך עניין בהם, מדוע אתה מדי פעם משלח בהם את חרצובות לשונך? נעים לך כשאנשים אומרים לך שהתחקירים שלך (שאותי, אגב, מעניינים מאד בדרך כלל) משעממים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. המידי פעם הזה זה לעיתים רחוקות ביותר. אבל גם לי מותר מדי פעם לבטא את דעתי . ב. בתקווה ( קלושה ) שמישהו מהבלוגרים האלה ( או יותר נכון מהבלוגרים לעתיד ) יקח את ההערות האלה לתשומת ליבו . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד מאמר מעניין ויפה בתחום זה הוא המאמר של אילאיל גפן. אילאיל חיברה מסה מרשימה על ההתפתחויות העתידיות האפשריות במדע ולמדינת ישראל ,מאמר שהוא בגדר יוצא דופן בימים אלה: "לאן מועדות פנינו" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני זוכר שכתבת על זה אבל לא הצלחתי למצוא את המקום) זו שנת המאה לפרסום הפרוטוקולים של זקני ציון, ובחודש הבא יתפרסם הספר "המזימה: הסיפור הסודי של הפרוטוקולים של זקני ציון." המאייר והסופר וויל אייזנר, שנפטר לא מזמן בגיל 87, פירסם בשנת 1978 את מה שנחשב לרומן הגרפי הראשון, "חוזה עם אלוהים." בספר החדש הוא כותב ומאייר את ההיסטוריה של הפרוטוקולים. בצד ימין של כתבה מהני"ט יש קישור למצגת שמראה כמה דפים מהספר של אייזנר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה לרשת וניתן למצוא אותו כעת בפרויקט בן יהודה ,ועכשיו ניתן לקרוא לא רק עליו אלא גם אותו עצמו. לעורכים אני מציע שתשימו זת בין הקישורים הראשיים למאמר . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |