 |
יש בזה משהו, ואולי יותר ממשהו - כיוון שדיון מעמיק בשאלות טכנולוגיות או סביבתיות נתפס אצלנו כ"מותרות", המד"ב נדחק עוד יותר לשוליים.
עוד דבר שנגזר מזה: תופעות "על טבעיות" או פנטסטיות יופיעו בעברית כאלמנט סוריאליסטי/סימבולי בסיפור או בסיפור הקומיקס1, ולא כבסיס האמירה שלו. כי ספר מד"ב אמריקאי שמציג חייזרים ישתמש בהם בדרך כלל כדי להציג את העימות בינם לבין תושבי כדור הארץ, ואגב כך לומר משהו על הטבע האנושי. אם יש שם אמירה פוליטית, היא תיטה לכיוון הפילוסופי (נוסח ספריו של היינלין) - בעוד שבעברית היא תיטה למסר המיידי (נוסח "הדרך לעין חרוד". אין שם חייזרים אבל יש מסעות בזמן, וזה אותו עיקרון).
עניין נוסף קשור בשפה העברית - יש אומרים (ודיברו על זה פה כבר, נדמה לי, וגם במקומות אחרים) שמונחים טכניים שהמד"ב עושה בהם שימוש נרחב פשוט לא עוברים טוב בעברית. זה לא אומר שאי אפשר לכתוב מד"ב טוב בעברית - ההפך, כמה סיפורים קצרים של כותבים לא מוכרים שקראתי עושים שימוש בדמויות תנ"כיות ובעלילות עבריות למהדרין, ועושים את זה יפה. אבל איך לומר, לכתוב על רובוטים ועל חלליות זו מסורת שצריכה להיגזר מחברה שעוסקים בה בייצור רובוטים וחלליות. אז נכון שישראל היא מעצמת היי-טק, אבל לא מעצמת רובוטים או מעצמת חלל. אם להמשיך את קו המחשבה הזה, היינו צריכים לחזות בסיפורים בעברית שעניינם תבות דואר קולי שיצאו מדעתן, מכשירי לייזר מתוחכמים, מדפסות שמשתלטות על העולם וכיוצא באלה :-) משום מה זה לא קורה.
אם כי, יש עוד ספרים "רנדומליים" ישראליים כאלה שנזכרתי בהם, והם קצת פחות פוליטיים: "רומן דיגיטלי" של נאורה שם שאול, שבנוי על תקשורת מחשבים בין מטופל ופסיכיאטר, "מעוף כלולות" של יבשם עזגד שמתאר חשיפה של תרבות מיתולוגית עתיקה ופיקטיבית של אחד מעמי כנען. יש גם כמה סיפורים של אבנר שץ מתוך "מעגלים מודפסים". הספר "מטטרון", שיצא באמצע שנות השמונים, מומלץ ומביא את סיפורו המסויט של תל אביבי שפוגש בישות מלאכית בלב העיר.
* * *
כדי לתקן ולהוסיף למה שאמרו פה על היותו של המד"ב "טכנולוגי סתם" או "חברתי-טכנולוגי" - המד"ב אמור לשלב את שני המסרים. יוצא דופן אחד לכלל הזה הוא ארתור סי. קלארק 2, שעשה עבודת מחקר מדעית מקיפה לפני כל ספר, ובעצם כתב את הספרים כהמשך של מחקרים מדעיים קיימים - מטרתו היתה להציג עולם שכבר הטמיע טכנולוגיה שבזמנו היתה קיימת רק על הנייר. ולכן יש ספרים שלו שלכאורה מנבאים טכנולוגיות קיימות (לוויינים למשל), אבל בעצם נבעו מהמחקרים שעליהם התבססו טכנולוגיות אלה.
יש גם מד"ב "קשה", שאינו עושה הנחות בתיאור טכנולוגיות, אבל מטרתו היא להעביר אמירה פוליטית-חברתית בוטה, על עולם שבו הטכנולוגיה תשלוט באדם. הכוונה שלי היא בעיקר לזרם הסייבר פאנק ("נוירומנסר" הוא הדוגמה המוכרת ביותר). אלה ספרים דיסטופיים לגמרי, והם גדושים בסוגיות חברתיות וכלכליות (שלטון התאגידים למשל). הזרם הזה פרח מאוד בשנות השמונים, וכיום קצת דעך. אבל את מסורת המד"ב הקשה ממשיכים בהצלחה סופרים כמו גרג איגן האוסטרלי ("מצוקה" ו"ההסגר").
1 אצל קבוצת הקומיקס אקטוס טראגיקוס יש כמה אלמנטים כאלה, למשל בספר המשובח שלהם "ויקטור".
2 גם קארל סאגאן, אאל"ט, הגיע לרמת דיוק דומה. אבל אני לא מכירה מספיק את כתיבתו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש