|
||||
|
||||
הוא כבר לא שר או ח"כ 10 שנים, מ-1992. |
|
||||
|
||||
לא איזה פוליטיקאים כותבים ( וכאלה יש רק מיעוט וחלק מימנו מה שהופיע משלו נכתב בידי סופרי צללים ) , אלא איזה מבין הפוליטיקאים נכון לעכשיו יש להם "חזון" לגבי העתיד , דהיינו הצעות מפורטות ומגובשות איך צריכים להיות פניה של מדינת ישראל ויושביה לעתיד לבוא ואיך אפשר להגיע לשם . חזון שאפשר להסכים איתו או להתנגד עליו אבל חזון מגובש בכל אופן כפי שהיה בעבר להרצל וכפי שהיה למתנגדו "אחד העם ". לשמעון פרס יש חזון אם כי נראה שהוא התרסק , ליוסי ביילין כפי שמראים ספריו האחרונים יש חזון ,לנתניהו ולסנה יש בספריהם סוג של חזון . שטיניץ כתב מאמרים על הצורך של ישראל לפתח את כוחה הימי כדי לשרוד באתגרים של העתיד וגם זה סוג של חזון לעתיד לבוא. ולמי שלא מבין : אין כוונתי לסוג הכתיבה של הפוליטיקאים והפובליציסטים והבן שלומואים למיניהם שמספרים לנו השכם והערב שגורלנו נחרץ ושאין לנו סיכוי ורק מי שיברח מהארץ הזאת יש לו סיכוי . אפילו הנביאים הקדומים כשדיברו על החורבן העתידי של הארץ בידי הבבלים והאשורים היו חכמים יותר מזה מיכיוון שבו בזמן היציעו אלתרנטיבה שאפשר היה להסכים עימה או להתווכח עימה אבל הייתה חלופה ליאוש ולתחושת אבדן גמורים . יוסי ביילין מציע היום חלופה כלשהיא אם גם אפשר להתווכח עימה וכך עוד מעטים אחרים הרוב של הפוליטיקאים כך נראה אינם מסוגלים להציע דבר. אני חושב שעצם הניסיון האמיץ הזה שלו מעמיד אותו בכמה דרגות מעל לכל השאר. |
|
||||
|
||||
צריך אולי להזכיר את אמנון רובינשטיין שכתב ביוגרפיה מאלפת של הרצל, וגם כתב ספרים טובים על ההסטוריה הציונית ונדמה לי שספרו על המשפט הקונסטיטציוני נחשב לספר מופת. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למה לתת קישור רק לתגובה? תן קישור לכל הפתיל: תגובה 71666 |
|
||||
|
||||
כמה פוליטיקאים היום מנסים להציע תוכנית עתיד של ממש? מעט מאוד. הנה סקירה של הבודדים שמנסים : |
|
||||
|
||||
מי לא שר מ–1992? |
|
||||
|
||||
גד יעקבי תגובה 116676 |
|
||||
|
||||
הוא לא שר לפחות מאז 1990 (התפרקות ממשלת האחדות). |
|
||||
|
||||
לא יודע. אני סתם אלמוני שרצה להבהיר למי התכוון הלכסיקון. לא טענתי שהוא צודק. |
|
||||
|
||||
אז תודה על ההבהרה (שאם לא היה מדובר בי, היא רק היתה מערפלת עוד יותר). |
|
||||
|
||||
בקשר לנושא העיקרי של הפתיל, כתיבת ספרים ע''י פוליטיקאים, כדאי להגיד לברקת שגד יעקבי כתב לא רק שירה. הוא פרסם רומן בשם עומס החום, יומן ניו- יורק, קריאת כיוון, כחוט השערה, ואת עוצמתה של איכות-החופש לבחור, על שיטת הבחירות הרובית-יחסית ששאף לראות בישראל. מתקשר אגב למאמר החדש של עורכנו, אולי דובי מכיר את הספר. |
|
||||
|
||||
מסע אמריקני א. שני פרפרים נדרסו באמצע כביש האגרה המהיר, שני פרפרים עשו אהבה על הדרך למרכז החלל. הם לא הרהרו על שגורה של "קולומביה", לקחו את שמורת הטבע ברצינות ולא ידעו שהיא אך כיסוי למרכז החלל, לבל יופרע שילוחן של המכונות הגדולות — מחאתינו שאין לנו כנפים. הם אינם צריכים למחות.. הם מתעלסים על הכביש למרכז החלל ונדרסים. (בדרך ל"מרכז החלל ע"ש קנדי", פלורידה) ב. אנו נוסעים בגשם כבד בדרכים ירוקות בערים רחבות גו אנו חוצים נהרות ללא שם גשרים מורמים מאחורינו. בפונדק דרכים ישן אומר לנו איש זקן כי הדרך הקצרה היא בנתיב 195 don't miss it ולפתע נעשו הדבריםפשוטים כל כך. (בדרך למיאמי ביץ') ג.י., "סימן קריאה" 16-17 (אפריל 1983) |
|
||||
|
||||
לא. |
|
||||
|
||||
כתבתי שהוא לא היה *שר או ח"כ* מ1992, כלומר אם נצרין ללוגיקה פורמלית:(PvQ)~ |
|
||||
|
||||
חסר לי אמוטיקון לציון שאלות רטוריות. אתה מכיר כזה1? __ 1- אם כן, ראה אותו כמופיע גם כאן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |