 |
716 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
אברהם, ראשית, ברכותיי על המאמר. הנושא שאתה מעלה חשוב ביותר. אף שקשה לי בדרך כלל להתחבר לאותיות הקטנות של החוק ניסיתי להעמיק במאמרך בכך שנכנסתי לאתר שבו מצוטט חוק חופש המידע. ניסיתי למצוא את הפסקה שבה מצויין בחוק שמשרדי הממשלה מחויבים לפרסם באתר האינטרנט שלהם את פרטי העמותות והיקף הכספים שהן מקבלות מהמשרד. לא היה קל לקרוא: המון סעיפים בשפה משפטית באותיות כחולות על רקע כחול (גם זו שיטה להסתיר מידע?). נשברתי לפני שהצלחתי למצוא. האם תוכל לציין כאן באיזה סעיף (כולל סעיף קטן) מוזכרת חובת הפרסום באתר האינטרנט של המשרד. כמו כן, האם לפני פרסום מאמר זה באייל התפרסמה בעיתונות ביקורת מעין זו על משרד המשפטים. אם כן, אודה לך על קישורית למאמר בעתון הרלוונטי. בברכה, שמעון |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חוק חופש המידע מחייב, אמנם את כל משרדי הממשלה, ומן הראוי שהמידע שהכותב דורש אכן יועמד לרשות כל אדם. ניתן להתווכח אם המידע שרוצה הכותב אכן חייב להתפרסם. המידע שהחוק מתייחס אליו במפורש נמצא בסעיפים הבאים: 4. (א) הממשלה תעמיד לרשות הציבור, במקום ובאופן שייקבעו בתקנות, את רשימת הרשויות הציבוריות, כאמור בפסקאות (1) ו-(8) להגדרת הרשויות "רשות ציבורית", למעט רשויות ציבוריות שסעיף קטן (ב) חל עליהן; הרשימה תכלול מידע תמציתי על תפקידיה של כל רשות ציבורית, וכן על דרכי ההתקשרות עם הממונה ועל דרכים נוספות לקבלת מידע שבידי הרשות כנהוג באותה רשות. (ב) רשות מקומית תעמיד לרשות הציבור, במקום ובאופן שייקבעו בתקנות, את הפרטים האמורים בסעיף קטן (א), לגביה ולגבי התאגידים שבשליטתה, אשר חוק זה חל עליהם. 5. (א) רשות ציבורית תפרסם דין וחשבון שנתי שיכלול מידע על אודות פעילותה ותחומי אחריותה והסבר על תפקידיה וסמכויותיה; הדין וחשבון יכלול גם דיווח של הממונה על הפעלת חוק זה ברשות הציבורית. כך שלא מדובר במפורש על עמותות, אך בתחילת הדברים יש הגדרה מהו מידע: "מידע" - כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב; פשוט, ללא כל הסתייגויות, כך שיש בסיס לדרישת הכותב. אבל: 6. (ה) המידע יועמד לרשות המבקש כפי שהוא מצוי בידי הרשות הציבורית ואין הרשות חייבת לעבד את המידע לצרכיו של המבקש; היה המידע ממוחשב, הוא יופק עבור המבקש באמצעים המשמשים דרך קבע את הרשות. ולכן דרישת הכותב שהפרטים יוצגו באתר האינטרנט של המשרד, אין לה על מה להתבסס. המשרד חייב לספק את המידע על פי דרישה, או לומר למבקש כיצד להשיג מידע זה. מן הראוי, לדעתי, שהמידע יהיה גם באינטרנט, אך החוק אינו דורש זאת. סעיף מעניין במיוחד: 9. (ב) רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה: 7 מידע שהגיע לידי הרשות הציבורית, שאי גילויו היה תנאי למסירתו, או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע. ובנוגע לצורה המאד לא ידידותית שבה מוצג המידע, אני בהחלט מסכים. יש כמה דרכים להתגבר על כך. הפשוטה ביותר: היכנס לאתר ובחר ב: File/Save As מסרגל הכלים העליון שלך. שמור את האתר למחשב. יישמרו שני אלמנטים. הראשון הוא קובץ HTML ששמו "חוק חופש המידע", והשני הוא תיקיה ששמה זהה. מחק את התיקיה ופתח את הקובץ. כך תיפטר מהרקע המעצבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל ואברהם, גם יובל לא מצא איפוא הוראה חד משמעית בחוק שיש להציג את המידע על העמותות באתר האינטרנט, ולפי פרשנותו אין מוטלת חובה כזו על המשרד. אם פרשנותו נכונה הרי שנשמטת הקרקע מתחת לטענה המרכזית של אברהם כפי שהוצגה במאמר - בדיוק בשל כך התעכבתי על הנקודה הזו. אברהם, האם אתה יכול לבסס בכל זאת את הטענה שיש חובת הצגת המידע האמור באתר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם פריד כותב על ''החוק והתקנות''. דברים כגון אלה, שהם תלויי-זמן ומקום (''אינטרנט'') מקומם בד''כ בתקנות. זה הניחוש שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיץ פטל ניחשת נכון.... ראה בהמשך התגובות פירוט התקנות והסברן. אגב, זה לא כי אינטרנט תלוי זמן ומקום. נהפוך הוא: בזמן חקיקת החוק הכל התחיל בכך שהאינטרנט הוא כלי מתאים להביא אינפורמציה לידיעת הציבור. מה יעזור לך ולי שיהיו תקנות והודעות בכל משרד ורשות, באיזה מרתף או על לוח המודעות ? וכי נלך לשם לראות ? תעבור בין מחלקת המים בעירית ראשון לציון למחלקה הוטרינארית של קרית שמונה ? המחוקק (ראה בדברי הכנסת ובפרוטוקול הדיונים בכנסת בעת הויכוח על החוק) התכוון במפורש שזה יהיה חשוף וגלוי ודיברו על כך שהתקנות יציינו את האינטרנט ככלי המתאים. ואכן, התקנות מציינות זאת ברחל בתך הקטנה. מקווה שתנחש כך גם בעת שאתה ממלא לוטו... פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליובל ראה תגובתי המשותפת לכל מי שהתחבטו במציאת הסעיפים (תגובה 8 ) ההפנייה המפורשת נמצאת בתקנות החוק. זה מפורש וברור: עמותות + אינטרנט. בברכה פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. בפורום מסוגו של "האייל הקורא" אין משמעות ל"תגובה 8". עדיף: "ראה תגובתי מ-6.10 שעה 08:16". ועוד יותר טוב: "ראה תגובתי ב: http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=716&rep=37... איך מגיעים לכך? נסה "לענות לעצמך" בתגובה שאליה אתה רוצה להפנות. אל תענה, אך העתק את הכתובת הנוצרת בחלון הכתובת של הדפדפן למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליובל תודה. ראה תגובתי "החוק והתקנות ברורים" שבת 6/10/2001 שעה 8.16 תודה על ההדרכה. פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמעון אנא ראה תגובתי המשותפת (תגובה 8) ואני מקווה שהיא תסביר את הבעיה שנוצרה בקריאת החוק. אין לי שמץ של מושג איך מטפלים ברקע כחול או בעיות טכניות של אתרים - אבל נסה להכנס לאתר של הכנסת, ושם יש חוקים (כבר בעמוד השער) ואני מניח שתוכל להעלות את החוק בלי רקעים (למעט אולי רקע הסיכסוך בין היו"ר בורג לבין השר פואד, אם זה כבר השפיע...) בהצלחה. פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמעון לנוחותך - מצ"ב קישור לאחד מסיפורי הנפלאות של טיפול משרד המשפטים בכספי הציבור ובדרך בה נקשרים קרובי משפחה וידידים בפרשיות. כנס למאמר בברכה פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אפגין בורות, אתם תתקנו אותי, טוב? המדינה מעבירה כסף לעמותות. יש אנשים - נבחרי-ציבור ופקידים בשירות הציבורי - שיש להם סמכות להעביר כספים ממשלם המסים לעמותות. הכספים אינם מועברים בגין שירותים שהעמותות מספקות במישרין לממשלה, אלא כ"תמיכה" ממשלתית בעמותה. בד"כ קיימים תנאי-סף לקבלת תמיכה, ובד"כ תנאי הכרחי הוא שהעמותה תגיש בקשה לקבלת התמיכה. הרעיון מאחורי המנגנון הוא שיש פעילויות שהממשלה אינה מבצעת ואינה מעוניינת לבצע בעצמה במלואן, או שאין באפשרותה לממנן במלואן, אך בכל זאת יש לה עניין בכך שתתבצענה, כי הן "לתועלת הציבור". הבעיה היא שהמנגנון מאפשר שחיתויות משחיתויות שונות. יש לציין כי בתחום של העברת כספי-מדינה תמורת אספקת מוצרים או שירותים, ישנם מנגנוני אנטי-שחיתות, שהעיקרי בהם הוא המכרז, וברמה הארצית (להבדיל, אולי, מהמוניציפלית) נודעות פחות שחיתויות-מכרזים (שהן בד"כ פליליות במובהק) משחיתויות-עמותות. לכן כדאי לאמץ את שיטת המכרז גם בתחום התמיכות, באופן הבא: הוועדות הדנות בבקשות-תמיכה יפעלו במתכונת של ועדת-מכרזים. הדיון בבקשות יעשה באופן שלוועדה לא תהיה ידועה זהות העמותה המבקשת. יתר על כן: כדי למנוע "תפירת" תמיכות, במקרה שהוגשו מעט מדי בקשות העומדות בתנאי-הסף, ייבחרו הזוכות ויפורסמו התנאים על פיהם נבחרו, אולם התמיכות לא תועברנה אלא לאחר שתנתן ארכה של 3 חודשים לעמותות אחרות להתאגד ולהגיש בקשות *על סמך התנאים שפורסמו*, ויערך סיבוב נוסף. עמותה הזוכה לתמיכה מעבר להיקף כספי מסויים לאורך זמן מסויים - יסביר השר או הפקיד הממונה מדוע נוצר המצב הזה, ויחוייב לנקוט בהליכים לשינוי דרך-ההתקשרות באופן שהעמותה תיהפך מ"נתמכת" ל"ספקית", דהיינו: יוגדרו השירותים שהעמותה נדרשת לספק, ויוצאו למכרז, בו העמותה תורשה להתמודד כ*ספקית*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה בטוח שתופעת השחיתות במכרזים אכן פחות נפוצה מתופעה של שחיתות בהקצאת כספים לעמותות? בעבר נתקלתי בכל כך הרבה מכרזים תפורים מראש או בכאלה שהשתנו תוך כדי תנועה כדי להבטיח את זכייתו של גורם מועדף כלשהו, עד שאיבדתי כל אמון בשיטה הזו כמכשיר למניעת שחיתות. יכול להיות ששחיתויות של מכרזים פשוט לא מגיע לכותרות העיתונים כמו פרשיות הקשורות בעמותות ולכן נוצר הרושם הזה? בנוסף, מדוע אתה מבדיל מן ההיבט הפלילי בין (נניח) מכרז תפור לבין (נניח) הקצאת כספים לעמותה בראשות סמנכ"ל המשרד? מה יותר פלילי במובהק במקרה הראשון לעומת השני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד, נדמה לי שהפעם סייגתי את עצמיץ די והותר. אינני בטוח שיש פחות שחיתות במכרזים, אך זה הרושם שלי מדיווחים בתקשורת. פעמים רבות קראתי על מפסידים במכרז שפנו לערכאות כדי לפסול אותו, ומעולם לא קראתי על עמותה שפנתה לערכאות לאחר שנשללה ממנה תמיכה או שניתנה לעמותה אחרת. לגבי האבחנה, התכוונתי שבמקרה של הקצאת כספים לעמותה בראשות סמנכ''ל המשרד, אין הוראת-חוק ספציפית (והעבירות שמדובר עליהן בד''כ תהיינה עבירות של הונאה, הפרת-אמונים, קבלת דבר במרמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהחלק הראשון של דבריך נגזר מהחלק השני שלהם. מכיוון שדרך ניהול המכרזים שמפרסמים גופים ציבוריים מעוגנת בחוק לפרטי פרטים בעוד דרך הקצאת הכספים לעמותות היא כמעט שרירותית, צפוי צד שנפגע במכרז לפנות לסעד משפטי על בסיס סעיף טכני זה או אחר שלכאורה לא התקיים כתקנו, בעוד שלעמותה שלא קיבלה הקצבה שלדעתה הגיעה לה כדין יהיה קשה מאד לבסס טענה זו מבחינה משפטית. מכאן שמה שנחוץ על מנת להקטין את תופעת השחיתות היא מנגנון *כלשהו* שיעוגן בחוק. זה יכול להיות משהו דמוי מכרז, דבר שנשמע לי קצת מוזר לצורך הספציפי הזה (שכן בין עמותות שונות אין באמת תחרות על שירות או מוצר אחד אלא רק על חלקן בעוגה הכללית), וזה יכול להיות כל מנגנון אחר שיעוגן בחוק. הבעיה היא שזה מחזיר אותנו לדיון שהתנהל כאן רק לפני כמה ימים על חברות הקש של שרון 1: לחברי הכנסת, שהם להבנתי היחידים שמסוגלים לתקן את המצב, יש אינטרס מובהק להשאיר אותו עתיר לקונות ופרצות כדי להבטיח את יכולתם לנצל את המנגנון בעתיד לתועלתם האישית. 1 דיון 708 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) חובת הרשות הציבורית לפרסם דו"ח שנתי. איני מסכים עם הפרשנות של יובל רבינוביץ', שכל "מידע" שבידי הרשות חייב פרסום בדו"ח השנתי. נראה לי שהכוונה היא שה"מידע אודות פעילותה" שיפורסם יהיה מידע שעבר סינון כלשהו. כל פירוש אחר אינו פרקטי, שכן הוא יחייב את הרשות להעלות על הכתב את כל שידוע לה. במאמר מוסגר יצויין, שסינון זה אין משמעו הסתרת המידע, שכן עדיין זכאי האזרח ככלל לבקש כל מידע שבידי הרשות, גם אם לא פורסם בדו"ח שנתי. ב) תקנה 6 לתקנות חופש המידע 1 קובעת מה יכיל הדו"ח השנתי. תקנת משנה 6(8) מחייבת פרסום "פירוט הוצאותיה של הרשות הציבורית בשנה החולפת לפי סעיפי תקציב". אם אני מבין נכון את סעיפי התקציב של משרד המשפטים 2, אין סעיף תקציבי לתמיכות, ומכאן שאין חובת פרסום כזו. המשמעות היא כנראה גם שאין תמיכות (אני אומר זאת בהסתייגות משום שלא נהירים לי כל נבכי התקציב). גם אם היה סעיף תקציבי לתמיכות, החובה היתה לפרסם נתון מצרפי, של כלל התמיכות, משום שהתקנה איננה מחייבת פירוט מעבר לסעיף תקציבי. להבנתי הדלה, תמיכות לעולם אינן סעיפים תקציביים כל אחת בפני עצמה (מאז ביטול ה"כספים הייחודיים"). ג) לגבי הקצבות הניתנות מטעם "ועדת העזבונות לטובת המדינה", שאליה התייחס הכותב, הרי שאלה מנוהלות על ידי האפוטרופוס הכללי, ולא על ידי משרד המשפטים. לעניין חוק חופש המידע, האפוטרופוס הוא רשות נפרדת. לכן אין כל טעם לחפש את עוולותיה של ועדת העזבונות בדו"ח של משרד המשפטים. האמור לעיל בדבר תקציב משרד המשפטים חל גם לגבי תקציב האפוטרופוס הכללי. ד) אין ספק כי לו פנה הכותב (או כל אדם אחר) למשרד המשפטים או לאפוטרופוס הכללי וביקש לקבל את סכומי התמיכות על פי החוק, לא היה אפשר למנוע זאת ממנו. משום כך, אין למשרד המשפטים עניין ממשי בהתחמקות הנטענת, גם אם היה ניתן להראות התחמקות כזו. ה) אפשר לציין בצער, שזהו מאמר "זאב זאב" שנכתב – כך נראה – כלאחר יד, תוך הפרחת ספקולציות, ודאי ללא בקשת תגובה או בירור מעמיק עם הנוגעים בדבר. יושב אדם באפלולית ביתו ומעלה תיאוריית קונספירציה שלמה אך מופרכת לחלוטין. מאמרו הקודם של הכותב לקה בפגמים דומים (כפי שכתבתי אז). --- 1 לגבי האותיות הכחולות, עדיף אתר חופש המידע הממשלתי http://free.info.gov.il |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ק ריש. בדוק עובדות קודם להעלאת ויחוס טיעונים של ספקולציות המיוחסים לי. א - עיין בתגובתי המסבירה היכן בתקנות נאמר מפורשות שחובה על כל משרד ממשלתי לפרסם באינטרנט רשימת התמיכות שנתן לעמותות. ב - ועדת העזבונות והאפוטרופוס הכללי שייכים למשרד המשפטים. האפוטרופוס הכללי הוא לא רשות נפרדת אלא חלק ממשרד המשפטים. לכן קיימת חובה גם עליהם לפרסם ההקצבות. ג - ביסוס לאמור בסעיף ב' מופיע באתר משרד המשפטים, שם מוצג האפוטרופוס הכללי ומופיע כחלק ממבנה המשרד. (וגם כל דברי ההסבר עליו מופיעים במסגרת משרד המשפטים) ד - בניגוד להנחתך: קודם לפרסום המאמר פניתי בנדון למשרד המשפטים. הם לא נענו לדרישתי לפרסם את רשימת ההקצבות באינטרנט (ואת התמיכות מועדת העזבונות). הם הפנו אותי לעיון וחיפוש הרשימות הללו ב"רשומות" . אני מכיר את "רשומות" והן ברשותי. אבל לך, כמו לשאר הציבור, אין בבית את חוברות "רשומות" (וזה עולה הרבה כסף, אם ברצונך להיות מנוי עליהן ואם ברצונך לקרוא כל חודש אלפי תקנות, הודעות, הכרזות טכניות ושאר דברים שלאדם רגיל אין בהם צורך או עניין). לכן, מאחר ומשרד המשפטים לא מפרסם ברבים את ההקצבות שלו, כמתחייב בחוק, אתה אפילו לא יודע איזו עמותה בסביבתך הקרובה מקבלת מהם כסף, למה וכמה. אני מניח שהכסף הזה המחולק לעמותות בא בחלקו גם ממס ההכנסה שאתה משלם. (כי חלקו בא ממס ההכנסה שאני משלם). ה - אני תוקף את חוסר נכונותו של משרד המשפטים לקיים את החוק. למעשה אני אפילו פטור מהצורך להסביר מדוע חובה לקיים חוק מפורש - ובמיוחד כאשר מי שלא מקיימו הוא המחוקק עצמו. ו - אם לגירסתך, לאחר שבדקת כמובן וכתבת את אשר כתבת, אין סעיף של הקצבות במשרד המשפטים - אז איך זה שהמשרד מחלק הקצבות ? (והוא חילק ומחלק כספים לעמותות. החל מעמותת "איגוד המשפטנים היחודיים" ועד לעמותת "מורשת המשפט העברי" ועוד). ז - צר לי אם אכזבתי אותך. המאמר נכתב לאחר בדיקה קפדנית ורצינית, לאחר שפניתי קודם לכן למשרד המשפטים והענין לא תוקן, לאחר שענייני יו"ר ועדת העזבונות, הועדה המחלקת עשרות ומאות מליוני שקלים, נמצאים כבר תחת חקירה פורמאלית (בחשד שהעביר כספים בניגוד לכללים ותוך ניגוד עניינים אישי) ולאחר שכבר שנים קודם לכן גיליתי (ודאגתי לפרסום הדברים) כי פקידי וראשי משרד המשפטים בעצמם היו חברי וראשי עמותות שהם העבירו אליהן כספים מתקציבי המשרד שהם שולטים בו. אז בניגוד להערכתך (ובטחונך המופגן) אינני יושב באפלולית ביתי. ביתי שלי, הפרטי, מואר. אני דורש רק שגם ביתי הציבורי, אותו אני ממן מכספי במיסים המטורפים שאני משלם, יהיה גם הוא מואר וגלוי - ושהמתרחש בו יהיה שקוף לעיני כל. זו זכותי. היה מקום שתחשוב שזו גם זכותך. אבל אם אתה מוותר - בבקשה. איש לא יכריח אותך לדעת מה מתרחש. אני רק תמה מהי הסיבה ומהו הגורם המביאים אדם להתנגד באופו שיטתי לגילוי נאות בכל המתרחש במערכת השלטונית המעצבת את חיינו. בברכה, פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א- התייחסתי בתגובה נפרדת. בקצרה: המשרד נמנע מלפרסם אל כל הדו"ח. כל אזרח מעוניין יכול לקבל מהמשרד את החומר, או לפנות לכל ספריה משפטית. ב- "האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי" הוא רשות סטטוטורית, או לפי הגדרת החוק "תאגיד על פי חוק". הוא מוקם על פי חוק האפוטרופוס הכללי, וניתנות לו סמכויות גם לפי חוקים אחרים כגון: פקודת החברות, פקודת פשיטת הרגל, חוק הירושה, חוק הסעד, חוק הכשרות המשפטית, חוק נכסי נעדרים ועוד ועוד. מכיוון שהוא גוף סטטוטורי קטן, הוא שייך מנהלתית למשרד ממשלתי. אבל מבחינת חוק חופש המידע, הוא גוף נפרד. הוא מפורסם ברבים ברשימת הרשויות הציבוריות, והוא חייב לפי החוק בכל החובות החלות על גוף ציבורי בנפרד מחובותיו של משרד המשפטים. אינני יודע אם הם הפיקו דו"חות כאמור, אבל הם לא מחויבים לפרסם אותם באינטרנט בכל מקרה. דוגמאות נוספות: המועצה לניסויים בבעלי חיים, שאף על פי שהיא סמוכה מנהלתית לשולחנו של משרד הבריאות, היא גוף בעל שיקול דעת עצמאי, סמכות נפרדת וגם... דו"ח חופש מידע נפרד! ד+ה- אני חושב שצריך לקיים את החוק. אני לא חושב שצריך לזלזל בחוק חופש המידע, שהוא מהחשובים שנחקקו. אני תומך בהפחתת האגרות על הפקת מידע ובעיקר – אגרות בית-המשפט הכרוכות בעתירה מנהלית בעניין חופש המידע (עניין התלוי ועומד בבית-המשפט המחוזי בחיפה). משרד המשפטים נמנע מלפרסם דו"ח לשנת 2001. בכך הוא מפר חוק. מכאן רחוקה הדרך עד תיאוריית הקונספירציה לפיה הוא נמנע מלפרסם דו"ח של 160 עמודים (נודה על האמת, דו"ח שהוא "כאב ראש מיותר" בעיני הארגון הנדרש להפיקו) רק כדי להימנע מאותו פרסום של רשימת ההקצבות, אשר (כפי שהסתרת במאמרך) מפורסם ממילא ברשומות, ושכל אזרח יכול לקבלו בכל ספריה משפטית. ו- כתבתי שאינני מבין ספרי תקציב. ז- אם היית כותב "המשרד סרב לפרסם גם באינטרנט את רשימת ההקצבות שפורסמה ברשומות, במסגרת דו"ח חופש המידע שאותו הוא מעכב", דיינו. זה גם ממש מוציא את האוויר מהקונספירציה, לא? ואיך בכל התגובות שקיבלת ממשרד המשפטים לא אמרו לך שהאפורטרופוס הוא גוף נפרד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין א' - אני הזכרתי דו"ח שנתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר נכתב: "נכון לכתיבת שורות אלה, אין באתר משרד המשפטים כל נתונים על ההקצבות והתמיכות שהמשרד מעביר לעמותות שונות ובכללם שמות העמותות שהוא קשור בהן, או שבכירי המשרד קשורים בהן." אבל בדו"ח שאליו מתייחס הכותב, והמופיע באתר המשרד1, בעמ' 159, נספח 11, מפורט כדלקמן: "תמיכות שנתן משרד המשפטים למוסדות ציבור בשנת 1999 לרבות פירוט שמותיהם של המוסדות והיקף התמיכה שניתן לכל אחד מהם: 1) קרן לפרסום משפט אייכמן: 125,000 ש"ח. 2) הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים בחו"ל: 150,000 ש"ח. 3) שדולת הנשים בישראל - ORK: 30,000 ש"ח. 4) עוגן לעקירת השחיתות: 25,000 ש"ח." ותיקון טעות שלי: פרסומו של המידע אכן מתחייב לפי הוראות תקנה 6(14). ---- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ק ריש. ברכותי: הנתונים שגילית הם מהדו"ח הישן. אלה תמיכות של המשרד (בלי תמיכות האפוטרופוס - שהן עשרות מליוני שקלים) משנת 1999 . כפי שציינתי במאמרי המקורי: בעבר המשרד קיים את החוק ופרסם משהו (פרסום חלקי, לפחות). עכשו הוא הפסיק לפרסם - והנתונים מוסתרים. תקנות החוק קובעות שעד תחילת חודש יולי 2001היה המשרד חייב לפרסם את כל נתוני שנת 2000. איפה הם ? שמח שאתה מסכים שיש וקיימת חובת פרסום. ההסתמכות היא על התקנות של החוק. בברכה פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח ששינית גרסתך מ"אין באתר משרד המשפטים כל נתונים על ההקצבות והתמיכות שהמשרד מעביר לעמותות שונות" ל"בעבר המשרד קיים את החוק ופרסם... פרסום חלקי". אינני מוצא טענה זו במאמר המקורי. נסיגה זו הינה מהותית: דו"ח חדש לא פורסם כלל. לא לעניין הקצבות ולא בכלל. לא זו היתה טענתך. מובן שיש חובה לפרסם דו"ח מלא מדי שנה, כולל פירוט התוכניות לעתיד והמעשים שנעשו וכיו"ב. המשרד מפר את החוק – כי הוא לא פרסם דו"ח כלל. אבל לא כי הוא לא מפרסם רשימת הקצבות, אשר היא רק חלק מהדו"ח שלא פורסם. כשהמשרד פרסם בעבר דו"ח – הוא פרסם בו רשימת הקצבות. אז על מה המהומה? כי יש איחור של ארבעה חודשים בפרסומו של הדו"ח (שכאמור רשימת ההקצבות בו רק חלק קטן (חצי עמוד מתוך 160 עמודים)? האם המשרדים האחרים פרסמו כולם בזמן את דו"חותיהם? האם זה מעכב מישהו מלבקש ולקבל את הפירוט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ק ריש : מאחר וכתבתי מאמר ולא עבודת דוקטורט על נספחיה, מטבע הדברים לא הבאתי בפרסום את כל הידוע לי בענין זה. להלן עובדות נוספות לשימת ליבך: באתר משרד המשפטים היה קיים עד השנה מנוע חיפוש למציאת כל עמותה וכל מוסד שקיבלו הקצבה. המנוע הזה (המופיע ופועל, אגב, באתר משרד החינוך וגם באתרי משרדי ממשלה נוספים - מה שעונה לשאלתך אם משרדים אחרים מקיימים את החוק) איפשר לאזרח לחפש כל עמותה, למצוא כל הקצבה, לקבל השוואת סכומים בין שנה ושנה ואיפשר לקבל גם רשימה של כל הסכומים וכל העמותות במקביל. המנוע הזה פעל ותיפקד בשנה שעברה באתר משרד המשפטים. בעזרתו נתגלו בעבר הקצבות לעמותות שונות שאזרחים (באופן מקרי) הכירו אותן או את חברי הנהלתן וידעו ש"מקורבים" עומדים בראשן - והם שהסבו שימת לב הציבור (ישירות או באמצעות התיקשורת) לניגודי האינטרסים. כאשר נתפרסמו בזמנו הסכומים הגדולים שהועברו לעמותות "אמונה" למיניהן, הדבר משך תשומת לב. היה מי שידע שאשתו של יו"ר ועדת העזבונות היא חברה בהנהלת אמונה. אז התברר כי עמותות "אמונה" קיבלו מהועדה יותר כסף ממה שביקשו בכלל בטופס. גילוי כזה (שנתפרסם ע"י יואב יצחק במעריב ובגלובס) יכול להתקיים רק כאשר האינפורמציה הבסיסית על העברת הכספים ידועה, ואז ימצא מי שידע אינפורמציה נוספת (שלא מתפרסמת) על זהות בכירי העמותה ו/או קשרים אישיים מיוחדים. גילוי נאות ויכולת להצליב מידע - זהו הרעיון שהביא לביטוי "אין חומר חיטוי חזק כמו אור השמש". כשהדברים גלויים וחשופים - יש סיכוי שנורמות מקולקלות תחשפנה - או שיתגלה גם הסמוי מן העין. השנה הם (משרד המשפטים) שיתקו אותו. נדמה לי שהמנוע עצמו עדין קיים באתר (לפני חודשיים עדין היה שם המנוע)- אבל הוא לא עובד. הוא פשוט לא מגלה את הנתונים על כספים שהועברו אחרי שנת 1999 . חזור למאמרי. הוא שציינתי: המשרד "למד את הלקח" ועל מנת שלא יתגלו שוב דברים שנתגלו, הוא דואג להסתיר את הנתונים. אגב, אין כל בעיה טכנית בפרסום הנתונים. זו לא בעיה של תקלה במנוע החיפוש, כי ניתן לפרסם את רשימת ההקצבות כסתם דף אינטרנט, כסתם רשימה מודפסת בדף word או בכל צורה אלקטרונית שאדם יכול לקרוא באינטרנט. מאחר ופניתי (יותר מפעם) ובקשתי שהדברים יתפרסמו באתר - והדבר לא נעשה - יש יסוד לטענתי שהם מסרבים לפרסם הנתונים (או לפחות דואגים שהנתונים לא יהיו קלים להשגה). יוזכר: מדובר על עשרות מליוני שקלים בשנה, רובם מועדת העזבונות. מה שנתפרסם בשנת 1999 זה כמה מאות אלפי שקלים בלבד. אם תתעניין בסכומים הניתנים מקופת הציבור, או בעמותות ספציפיות, תוכל להכנס לאתר משרד האוצר, אגף התקציבים. הם מצידם (ביוזמתם, ללא חובה חוקית המטילה עליהם התפקיד) מפרסמים את הנתונים הידועים להם - בהסתמך על מה שמשרדי הממשלה השונים מדווחים להם. מאחר והם יודעים שהמשרדים השונים לא תמיד מדווחים להם דיווח מלא מדוייק או אמיתי - הם (אגף התקציבים של האוצר) מפרסמים אזהרה בנדון ומדגישים שהם לא אחראיים לנכונות ודיוק המידע, בהיותם תלויים בנכונות הדיווח שמעבירים אליהם המשרדים הממשלתים. מגיע לאגף התקציבים של האוצר צל"ש על יוזמתו - למרות שבעידן של מיחשוב מודרני (העומד לרשות הממשלה בתקציבי עתק) - אין שום סיבה שלא ימסרו לציבור בזמן אמת ו- on line נתונים מלאים ומדוייקים של כל סכום כסף שמועבר מקופת המדינה למוסדות ציבור. עם זאת - אין כל תירוץ לסירובו של משרד המשפטים לקיים את החוק כלשונו ולפרסם את מלוא האינפורמציה בענין זה. זו אינפורמציה השייכת לציבור ולא לפקידים. זה גם כספי הציבור. לכן אני עומד על טענתי שיש להם, במשרד המשפטים, מה להסתיר. אם כבר נזעקת להגנתם (ולא נראה לי שאליקים רובינשטיין או עדנה ארבל צריכים עזרה. הם משפטנים מנוסים - ואם קיים תירוץ או בדל תירוץ להתנהגותם בנושא, הם מסוגלים להשיב לי ולנמק חוקית מעשיהם - מה שלא עשו), אז אפנה שימת ליבך לאספקט נוסף: אתר משרד המשפטים מלא ב"גבורות" ועלילות המשרד. מה שאין שם - זה פירוט הנהלים (ראה החוק והתקנות) המבהירים זכויותיך בכל הנוגע ליחסיך ומגעיך (ואני מקווה שאין לך) עם הפרקליטות. למשל: תוך כמה זמן חייבת הפרקליטות להודיע ל"חשוד" שחקירתו נסתיימה על סגירת התיק נגדו(או הגשת כתב אישום) ? ישנם נהלים בענין. במשרדים אחרים נהלי המשרד מתפרסמים. (ראה למשל באתר משרד המשטרה: אתה יכול להכנס אצלם לכל פקודות הנוהל שלהם, לדעת כל חובותיהם כלפיך וכל זכיותיך. פשוט תענוג. נעים , יפה וגם שימושי). למה אני, כאזרח, לא רשאי למצוא את נהלי וכללי המערכת הציבורית (שאני מממן אותה) באתר משרד המשפטים ? ואם חשבת שמדובר רק בבעיה של מנהל האתר - אז אתה מוזמן לפנות אליהם (כפי שעשיתי) ותגלה (כפי שגיליתי) שהם יפנו אותך לחפש את הנהלים הללו בסיפריה הציבורית..... חזור לחוק חופש המידע ולתקנות שלו. כל מהותו של החוק היתה שאזרח ימצא את באינטרנט את האינפורמציה הזו נגישה - ולא יאלץ ללכת לספריות ציבוריות נידחות (שממילא רובן משותקות מחוסר תקציב...) ולחפש בהן דברים בסיסיים ומהותיים ביותר לשלטון החוק. אז עניתי לשאלותיך: משרדים אחרים (לא כולם. אבל אינך מצפה מכולם למלא חוק שמשרד המשפטים אינו ממלא) פרסמו דו"ח במועד, פרסמו הנתונים ופרסמו הנהלים. רק משרד המשפטים אינו ממלא את החוק. יש לך הסבר למה ? בברכה פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנוע חיפוש שעבד והוסר, נתונים שהיו ואינם, חובות שמולאו בעבר ואינן ממולאות עוד – הם אכן בסיס טוב יותר לתיאוריות קונספירציה מאשר מה שכתבת במאמרך. אם יורשה לי להטריד עוד, אני אשמח אם תוכל לענות לי על השאלות שעדיין לא מובנות לי. מה הנימוקים שנתן משרד המשפטים להסרת מנוע החיפוש? האם בעבר פורסמו נתוני האפוטרופוס הכללי במסגרת אותם נתונים? אם כן, האם האפוטרופוס פרסם בעבר דו"ח שנתי כלשהו הכולל תמיכות אלה? האם הוא עומד בחובות הפרסום התקופתיות שלו? האם הנתונים שלו מתפרסמים ב"רשומות"? האם מוטלת עליו חובה חוקית לפרסם גם באינטרנט? האם נתוניו נכללו בעבר ברשימות משרד האוצר? האם נוהלי משרד המשפטים מתפרסמים כנדרש בחוק? אם נעשה שינוי בנוהלי האפוטרופוס באשר לגילוי מידע – האם שינויים אלה נומקו בפניך? האם הם חוקיים? ברור שעל המדינה לקיים את החוק. ושאי הפרסום של דו"ח התמיכות של משרד המשפטים הוא בלתי-חוקי. אני שב ואומר, עם זאת, שנראה לי שאין הפרה של החוק (במובן הצר) באי-פרסום של נתוני האפוטרופוס באינטרנט. הגם שהיה ראוי לעשות זאת. לגבי נהלים, אני מסכים שיש להעלותם לרשת, ושהחוק לוקה בנקודה זו משום שאינו מחייב זאת. אני בכלל סבור שהמינהל אינו עושה מאמצים להיות שקוף דיו. אני חושב שיש להטריד אותו בעניין זה. נוח למינהל להסתיר את מעשיו; אבל עדיין – לא בטוח שכל אי-גילוי נעשה במטרה לחפות על עבירות פליליות ספציפיות, ואין בו כשלעצמו עדות לשחיתות. (זה שונה אם נוהלי גילוי מופסקים, לדעתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ק ריש למה אתה שואל אותי את כל השאלות האלה ? וכי אינך יכול למצוא באתר משרד המשפטים את התשובות לבד ? הרי קיים חוק חופש המידע..... העובדה שאינך יכול למצוא תשובות לשאלות אלה מעידה כי טענתי הבסיסית נכונה: משרד המשפטים אינו מקיים לא את לשון החוק (כבר הסכמת) ולא את רוחו (כיוון שאילו קיים - היית מוצא התשובות לבד). לא טענתי במאמרי שמשרד המשפטים מבצע כיום עבירות פליליות. טענתי (ועודני טוען) שהוא לא מקיים את החוק, טענתי שאינו מקיים את חובת הגילוי וטענתי שבעבר התגלו בתחום זה דברים שבוודאי המשרד לא שמח שהתגלו. לכן הבאתי את טענתי וחשדותי (באופן גלוי וברור) שהסתרת האינפורמציה אינה מקרית, אינה כשל טכני, אלא היא נובעת מכך שהם אינם מעוניינים לאפשר לך ולי גילוי נאות. כאשר מישהו אינו מקיים את החוק - הרי שמותר (וחובה) להביא טענה כנגדו, ומותר לי לתת הסבר מדוע הוא מתעקש שלא לקיים את החוק. מרגע זה, משהוכחתי שהם לא מקיימים את החוק (והם עצמם מי שמופקדים על קיום חוקים במדינה זו!),ומרגע שציינתי שבעבר (וגם לאחרונה) הם כבר "נתפסו" על דברים פסולים בתחום רגיש זה של כספים וניגודי עניינים, הרי שחובת ההפרכה של טיעוני עוברת אליהם. אני סמוך ובטוח שהם לא יטרחו להשיב לטענה. יש לי הצעה אליך: שלח מכתב לעו"ד יוספה טפיירו, הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים, ובקש הסברה מדוע באתר של משרדה לא מתפרסמים נתוני ההקצבות והתמיכות של שנת 2000 . (ואם היא לא מכירה את החוק והתקנות, תוכל להפנותה עכשו לסעיפים המתאימים). כשהיא תשיב לך - ספר לי מה התירוץ שלהם. בברכה, פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משרד המשפטים לא מקיים את לשון החוק – אבל בעיני זו הפרה טכנית בעיקרה, שכן הנתונים מצויים ברשומות. משרד המשפטים לא ממצה את רוח החוק – אבל ביודעי את הקושי שבתכנון ארכיטקטורת מידע, אני מבין איך זה יכול היה להישמט. מהפכת חופש המידע היא טריה, ובהחלט דורשת שינוי מחשבתי, שהתמהמהות בו איננה לעולם זדונית. צר לי שאתה בוחר שלא לענות על שאלות ששאלתי, לצערי יש לי דברים חשובים יותר לעשות מלהטריד את גב' טפיירו. אם למרות התחקיר שלך המידע אינו בידיך, בסדר. אם הוא בידיך ואתה נמנע מלענות, חבל. בכל מקרה, לדעתי הסוגיה מתמצית בכך: הימנעות מגילוי מידע איננה מחשידה כשלעצמה את הרשות במינהל לא תקין, אלא בעצלנות ובהעדפה של חסיון (פחות "כאב ראש"). זה לא טוב, אבל לא בסיס "להעריך (או לחשוד) כי הסיבה להסתרתם נעוצה בדברים שכבר נתגלו בעבר לגבי העברות כספים ממשרד המשפטים לעמותות של מקורבים", כדבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ק ריש. תמוה בעיני הגיונך: ביקשת ממני לענות לך אם נהלי משרד המשפטים התפרסמו כאתר שלו, כשאני כתבתי במפורש שלא. לאחר שציינתי וטענתי שחוק חופש המידע מחייב את משרד המשפטים להעמיד גלוי ובפומבי את כל האינפורמציות לרשות הציבור באמצעות האינטרנט - שאלת אותי סדרת שאלות שאת כל התשובות להן היית אמור למצוא באתר משרד המשפטים - אם היה המשרד מקיים את החוק. כשאני עונה לך שהעובדה שאינך מוצא את האינפורמציה ואת התשובות באתר משרד המשפטים היא המוכיחה את טענתי - אז אתה בא אלי בטענות ?? אין לך זמן להטריד את הגב' טפיירו - ונראה שיש לך יותר מאשר זמן בכדי להטריד אותי ?? למה אינך מוכן "להטריד" את הגב' (עו"ד) טפיירו ? היא הרי הממונה על חוק חופש המידע מטעם משרד המשפטים. היא מקבלת משכורת עבור תפקיד זה, זה תפקידה, וגם עומדים לרשותה משרד וצוות עובדים על מנת לענות לשאלותיך ולקיים את החוק. לאחר שמוכח שמשרד המשפטים אינו מקיים את החוק (וגם עם זה התפלפלת והתווכחת בתחילה) - למה אני צריך להמשיך ולהתפלפל איתך על רעיונות והסברים ערטילאיים שלך מהו התירוץ שמשרד המשפטים אינו מקיים חוק ? הרי יש להם עובדים בשכר שביכולתם (ומתפקידם) לענות לשאלות אלה. אני פניתי אליהם - ולא קבלתי תשובה ראויה. פנה אליחם גם אתה - ובקש תשובה מצידך. אתה טוען שיש תשובה ראויה ויש הסברים לאי קיום החוק? - הבא אותם לאחר שבדקת. הבא עובדות. כי הטיעון שלך שמדובר בבעיות הסתגלות, "קושי בתכנון ארכיטקטורת מידע" או הצורך ב"שינוי מחשבתי" הוא תירוץ שאינו ראוי אפילו לדפוס. משרד המשפטים היה מי שהוביל את חקיקת החוק הזה, הוא היה הכי מודע לתוכנו, היה הכי ערוך לקראתו, הוא שבדק את היכולת להפעיל אתרים כאלה ואת משמעות ההפעלה - ולראיה: בשנה שעברה הוא כן הצליח לקיים גם את החוק וגם את האתר שלו. זאת אומרת שכל הקשיים הנפשיים והטכניים שלהם כבר היו פתורים בעבר. אז מה עכשו ? יש להם פתאם "משבר נפשי" ?? כבר כתבתי: אם הם היו רוצים לפרסם רשימת ההקצבות לעמותות - מספיק שהיו מקלידים אותה על דף פשוט באתר שלהם. זה לא דורש ידע טכני. את זה אתה (ואני) עושים אפילו בתכתובת בינינו. הם לא עשו זאת והם לא עושים זאת - וזאת בשעה שהם כן מעדכנים את האתר שלהם כל חודש בהודעות שוטפות ובאינפורמציה הנוחה להם (עפ"ר - פרסום "תהילתם" ומעשיהם הטובים) אינני מוצא טעם להמשך התפלספות בענין. אתה מניח (מבלי שבדקת) שמשרד המשפטים (ובוודאי תחיל זאת כם על כל המנגנון הציבורי) אינו מקיים חוק מסיבות טובות או כאלה שניתנות להבנה ולהצדקה. יבושם לך. הודות ל"מאמינים" כמוך, שהאמינו למערכת של משרד המשפטים, יכלה המדינה להותיר בכלא את "נאשמי חבורת מע"צ" ולהרוס את חייהם, וזאת בעת שבפרקליטות המדינה ובמשרד המשפטים היו מונחים כל העת, היו קיימים כל הזמן והיו גלויים לעיני כל (בתוך המשרד) כל המסמכים והנתונים שהוכיחו שהם חפים מפשע וזכאים מכל עוון. אבל מי היה מוכן להאמין שמשרד המשפטים גונז ומסתיר (במודע, בכוונה) דו"חות חוקרים, יומני חקירה, עדויות אנשי משטרה וחוות דעת של פרקליטים, הנוגעים לצידקתם של נאשמים ? זו דוגמא אחת. היא עלתה ב"חייהם" של 4 אנשים (במובן המטפורי. כי הם עדין בחיים - אחרי שישבו שנים ארוכות בכלא ורק אחרי 20 שנה המדינה הודתה שישבו לחינם על לא עוול בכפם ונתברר שכל העת היו ברשותה ההוכחות לחפותם, והוכחות אלה הוסתרו בכוונה ובשיטתיות ). לך למד את תולדות הפרשה הזו (היא מתועדת בפסקי דין רשמיים). בדוק את שמות המעורבים בנושא מטעם פרקליטות המדינה - ושאל את עצמך אם אתה מוכן להמשיך ולהאמין שאינפורמציות במשרד המשפטים (שכולו מסמכים מסודרים ונהלים של תיוק קפדני) מוסתרות בתום לב. אח"כ עיין בסידרת הפרשיות הארוכה של מורשעים שהצליחו להוכיח חפותם - כשבכל המקרים הללו התברר שמסמכי חפותם וזכאותם היו מוסתרים בתיקי פרקליטות שמשום מה היא הטילו עליהם "חסיון". הפרשה האחרונה עדין טריה - סגנית פרקליט מחוז חיפה, שהוציאה "צו חיסיון בטחוני" על מנת להסתיר מהנאשם וסנגורו מסמך מרכזי שהיה בו לזכות על פניו (וגם זיכה לבסוף) אדם שהורשע ברצח שלא הוא ביצע. ביהמ"ש העליון נזף בה קשות על המעשה הזה - אבל במשרד המפשטים ובפרקליטות היא ממשיכה בקריירה שלה, בלא שמישהו שם יגיע למסקנה המתחייבת. אז מי שמוכנים להסתיר אינפורמציה , גם כאשר משמעות המעשה הינה הכנסת אדם לכלא למאסר עולם (ובידיעה ברורה של חפותו), אינם זכאים להנות מחזקת חפות ותמימות כאשר מתברר שהם ממשיכים (שיטתית) להסתיר מידע. תרצה - תלמד החומר. לא תרצה - השאר באמונתך. בברכה פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצא טעם בהמשך הדיון הזה. זה לא חשוב לי מספיק כדי להשיג מידע נוסף, ואתה לא מספק מידע נוסף בין אם אינו בידך ובין אם אינך מעוניין לסייע לי (אתה חוזר ומפנה אותי לעשות מחדש את התחקיר שלך, אבל לא אומר לי אם המידע הזה הוא בידיך או לא-- כתבת "אני פניתי אליהם ולא קבלתי תשובה ראויה", אבל לא כתבת מהי התשובה והנימוקים שכן קיבלת, על מנת לאפשר לי לשפוט אם הם ראויים או לא בעיני. כך או כך, על סמך כל מה שכתבת ולא כתבת עד כה מיציתי את העניין שלי בנושא). רק כדי לענות להאשמתך בהטרדה: בחרת להתייחס לשאלה אחת מתוך השאלות שלי וטענת שאני מטריד אותך. השאלה היתה "האם נוהלי משרד המשפטים מתפרסמים כנדרש בחוק?", תשובתך היתה "ביקשת ממני לענות לך אם נהלי משרד המשפטים התפרסמו כאתר שלו, כשאני כתבתי במפורש שלא". להבהרה: שאלתי אם הנהלים מתפרסמים _כנדרש בחוק_. החוק והתקנות אינם מחייבים פרסום נהלים באינטרנט, אלא בכתב בלבד. לכן שאלתי לא נסובה על אינטרנט, וממילא דברים שכתבת על אתר האינטרנט לא רלוונטיים. יום נעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתכחשות הגורפת לעובדות כפי שנפרשו כאן ע"י פריצי והתחמקות המשאלות הנוקבות שהעלה זה האחרון תו"כ סיווג טענתו כקונספירציה על מנת לערער את תקפותה באמצעים לא ענייניים מעלה את השאלה: האם עבודתך כמשפטן, עליה הצהרת באתר זה היא במסגרת משרד המשפטים, ו\\או קשורה ישירות או עקיפות למשרד הנ"ל, ו\\או קשורה לעמותה הממומנת ע"י הנ"ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בכלל שאפשר לומר שאני עובד כמשפטן; אין ברשותי אפילו תואר אקדמי. אבל בטוח שאינני עובד משרד המשפטים, ומעולם לא עבדתי בו או במקום אחר בשירות המדינה. מעולם אינטרסים אישיים או מקצועיים שלי לא היו תלויים במשרד המשפטים וגופיו. אם תרצה להרחיק את הבירור, מקום עבודה ציבורי גדול שעבדתי בו למשך שנה קיבל תרומות; למיטב ידיעתי לא נתקבלה תמיכה ממשרד המשפטים בזמן עבודתי שם, ולו היתה סביר שהייתי יודע. עמותה שהתנדבתי במסגרתה לא קיבלה לפי הידוע לי כל תמיכה ממשלתית, לו היתה סביר שלא הייתי יודע. לדעתי הגם שמה שחושף הכותב הוא הפרת התקנות, הנסיון לקשור אותה לשחיתות הוא קלוש. עניין של הערכה אישית. אבל אני בעיקר פורש מהדיון כי קשה לי לשוחח עם הכותב לפי שיטתו: קיים ערבוב בין סוגיות (דו"ח האפוטרופוס מול דו"ח משרד המשפטים; פרסום נהלים מול פרסום תמיכות; ועוד), המידע לא תואר כולו במאמר המקורי ובכל תגובה אני מגלה טענה חדשה, לא מובאת תגובתו של משרד המשפטים (דבר שגובל בהפרת החוק בעצמו), וכשהבנתי שיש מידע שאינו בידי ושאלתי את הכותב שאלות אינפורמטיביות, לא נעניתי (והואשמתי בהטרדה). כפי שכתבתי, עד עכשיו פשוט לא השתכנעתי בכוונות זדון: אני רואה את הפרות החוק כלא מהותיות (הפרסומים שהכותב מבקש לראות באינטרנט נמצאים מעל דפי "רשומות" במקביל) ואת הפרות "רוח החוק" אני רואה כמוסברות ביתר-קלות על ידי אי-אכפתיות ואי-סדר, מאשר על ידי שחיתות. ואני גם לא נוהג לגבש דעה נחרצת בהעדר תגובת הצד המואשם. אולי אני שמרן או הססן. אבל אינני מבקש לשכנע איש, ודאי שאין לי אינטרס חומרי או אישי לעשות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות המחלוקת שפרצה ותגובות שהעלו תמיהות אם הדברים שציינתי שהם חובה חוקית אכן מעוגנים בחוק, להלן הפנייה לסעיפים הרלוואנטים בחוק חופש המידע- והפניה להוראות הברורות של התקנות המתלוות לחוק זה. הפניה זו באה להבהיר כי הדברים שנכתבו במאמרי מדוייקים ונכונים: החוק מחייב כל משרד ממשלתי לפרסם באינטרנט את רשימת העמותות להן העביר המשרד הזה כסף בשנה שחלפה וכן למסור לציבור ולפרסם באינטרנט את גובה סכום הכסף שנתן לכל עמותה. להלן מבנה החוק והתקנות הרלוואנטיות: הוראות החוק: "חוק חופש המידע" קובע בסעיף 5(א) לחוק את עצם חובת פרסום הדו"ח התקופתי. סעיף 5(ג) לחוק קובע ומבהיר כי "הוראות בדבר מתכונת הדין חשבון ודרך פרסומו יקבעו בתקנות". נלך עכשו לתקנות, שפורסמו ע"י שר המשפטים כדין בעקבות החוק וכחלק בלתי נפרד ממנו. "תקנות חופש המידע - 1999" מפרטות מהו המועד המאוחר ביותר בו חייב להתפרסם הדו"ח, מה צריך הדו"ח הזה להכיל ולפרט והיכן חובה לפרסם את הדו"ח. (אלה 3 הדברים הרלוואנטים לענייננו) מתי יתפרסם? סעיף 5 לתקנות קובע כי מועד הפרסום של דו"ח שנתי יהיה לא יאוחר מה-1 ביולי כל שנה. (ובמקרה שלנו הרי שב-1 ליולי 2001 , לכל היאוחר, היינו זכאים לראות את הדו"ח השנתי של כל שנת 2000 ). מה יכלול ? סעיף 6 לתקנות הינו הסעיף המרכזי בתקנות המגדיר ומפרט מהו תוכן דין וחשבון שנתי וקובע כי הוא יכלול (בין השאר): סעיף קטן(14): "תמיכות שנתנה הרשות הציבורית למוסדות ציבור בשנה החולפת לרבות פירוט שמותיהם של המוסדות והיקף התמיכה שניתן לכל אחד מהם" הנוסח ברור וחד: הדו"ח חייב לכלול את שמות מוסדות הציבור (שזה עמותות) + סכום הכסף שכל אחת קיבלה בשנה האחרונה. היכן יפורסם הדו"ח ? סעיף 8 לתקנות קובע היכן חובה לפרסם את הדין וחשבון השנתי של הרשויות למיניהן וסוגיהן. סעיף 8(ד') קובע: "רשות ציבורית שהיא משרד ממשרדי הממשלה תפרסם עותק של הדין וחשבון השנתי באתר האינטרנט של המשרד" לסיכום: החוק קובע כי התקנות שלו תבהרנה את הפרטים הנוגעים לישומו הטכני (כמקובל בחוקים רבים), והתקנות עצמן ברורות. בלשון פשוטה הן קובעות ואומרות כי: חובה על כל משרד ממשלתי לפרסם באתר האינטרנט שלו, לא יאוחר מיום 1 ליולי כל שנה, דו"ח שנתי שבו יפרט (בין היתר) את רשימת ההקצבות שנתן לעמותות. אני מקווה כי ההפניה לתקנות ולסעיפים שציינתי יעזרו לכל מי שהסתבכו בסעיפי החוק או לא שמו לב לקיומן של התקנות לצאת מהמבוכה. עכשו, כשהמבוכה הותרה, אני חוזר ומפנה לטענתי הבסיסית: מדוע משרד המשפטים לא מקיים השנה את הוראות החוק ואת התקנות ששר המשפטים עצמו חתום עליהן ? אני חוזר ומפנה להסבר ולטענה הקשה שהבאתי במאמרי. בברכה, פריד אברהם - פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל המתדיינים באתר שלום ! באתר משרד האוצר קיימות מערכות מידע של החשב הכללי המספקות מידע על התמיכות בכל משרדי הממשלה. המערכת מאפשרת ביצוע חיתוכים על מנת לזהות האם עמותה מסוימת קיבלה תמיכות ממספר משרדי ממשלה במקביל, לאורך מספר שנים ובחיתוכים מדויקים. המערכת מתעדכנת באורח שוטף ובאה לענות על הצורך בשקיפות מלאה של פעולות משרדי הממשלה בתחום זה. המערכת רק מחכה לכם... ניתן להגיע למערכות המקוונות של המשרד דרך הדף הראשי של האתר WWW.MOF.GOV.IL להזכירכם - באתר גם מערכת תקציב המדינה המאפשרת לכל אחד מכם לבדוק תקצוב של כל אחד משרדי הממשלה לאורך 4 השנים האחרונות. גלישה נעימה - צוות אתר האוצר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיינתי באתר שבועז דולב הצביע עליו, ואכן, תוך מספר שניות קיבלתי את רשימת העמותות הנתמכות ע"י משרד המשפטים. פרט לכך ששדה שמות העמותות הוא באורך 25, (היוצרת תופעות כגון "הארגון הבין לאומי של עור") אין בעיה לקבל נתונים עבור 2001, וגם עבור מספר שנים אחורה. גם הגעה לדף מהאתר הראשי של משרד האוצר אינה מסובכת במיוחד. כל זה לא מכסה על השחיתות הנוראה, חבר הקושרים לא הכניס קישור לאתר משרד האוצר באתר האינטרנט של משרד המשפטים. כנראה שבמקום לשלוח מאמר לאייל הקורא, היה על מר פריד לשלוח דואר אלקטרוני ל-Webmaster של משרד המשפטים ולשאול מה ה-URL המדוייק של נתוני התמיכות ולהשב את תשומת ליבו לכך שהקישור לא נמצא באתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבועז ולברוך: הבאתי לידיעת הקוראים וציינתי כבר בתגובתי הקודמת כאן (שבת 6/10/2001 שעה 11.45 ) כי אגף התקציבים של האוצר מפעיל מיוזמתו אתר משלו לפרסום תמיכות וההקצבות , לפי נתונים שדווחו ונודעו לו מהמשרדים השונים. ציינתי והדגשתי כי מגיע לאגף התקציבים צל"ש על יוזמה ומעשה זה. אבל מעשה "התנדבות" זה של אגף התקציבים לא פותר את משרדי הממשלה מחובתם לקיים את החוק ולפרסם בעצמם באתרם את הרשימות המקוריות. הסיבה: אגף התקציבים לא יודע תמיד את כל האמת ומשרדי הממשלה האחרים לא נושאים באחריות מול הציבור על פרסום לא נכון או לא מדוייק שפורסם ע"י משרד האוצר, ולא בחתימתם או באתר שלהם. יותר מכך: זו דרך המאפשרת למשרדי הממשלה "לשכוח" למסור דיווחים או "לטעות" בנתונים שמסרו. בניגוד למה שסביר לחשוב, אגף התקציבים עצמו אינו יודע את העובדות ואת המתרחש (הוא נסמך רק על מה שמוסרים לו המשרדים השונים), ולכן גם אי אפשר יהיה לבוא אליו בטענות אם וכאשר יתברר שלא דווחו נתונים נכונים. מי ש"מתנדב" למשהו ראוי לברכות, אבל זה לא בא במקום מי שמוטלת עליו אחריות וחובה חוקית. הפנתי בתגובתי הקודמת את שימת לב הקוראים לכך שאגף התקציבים זהיר ומסתייג בעצמו מהנתונים. האגף מדגיש באתר שלו כי הוא מפרסם נתונים בהתאם רק למה שנודע לו מהמשרדים השונים ובהסתמך עליהם. כאשר משרד ממשלתי מציין בפומבי כי הוא אינו לוקח אחריות על הפרסום - הוא יודע למה.... למתעניינים ברקע הדברים: בדו"ח משרד מבקר המדינה 46 (משנת 1996 ) ציינה מבקרת המדינה שמשרד החינוך נתן תמיכות לעמותות בהיקף של כ-600 מליון שקל. 3חודשים לאחר פרסום הדו"ח הזה נתגלה שמשרד החינוך נתן למעשה ובפועל מעלה מ-1 מליארד שקל, והסתיר הסכומים אפילו ממבקרת המדינה. בדו"ח משרד מבקר המדינה שנה מאוחר יותר (דו"ח מס' 47 משנת 1997 ) כתבה מבקרת המדינה כי כל תמיכות משרדי הממשלה הגיעו להיקף של כ-1.5 מליארד ש"ח. בעקבות פרסום זה הובאו לועדת הכספים של הכנסת מסמכים ונתונים שהוכיחו כי מדובר על קרוב ל-3.5 מליארד ש"ח וכי קיימת טכניקה (מעניינת בפני עצמה) להסתרת התמיכות. מסתבר שאפילו משרד מבקר המדינה לא הצליח לגלות כמה כסף מועבר לעמותות (או למה...) כיום מסכימים כבר המומחים העוסקים בסוגיה זו (חברי כנסת העוקבים אחר הנושא, עיתונאים המסקרים אותו, ופקידי ממשלה המטפלים בתחום) כי היקף התמיכות הכולל למוסדות ציבור (עמותות) מכל משרדי הממשלה גם יחד נע בסביבות 4.5 מליארד ש"ח לשנה. אגף התקציבים אינו יכול לפרסם רשימת הקצבות שמגיעה ל-4.5 מליארד ש"ח - כי הוא לא מקבל דיווח המוסר לו שמדובר למעשה בהקצבות. אגף התקציבים יודע על סך העברת כסף למוסדות ציבור ומלכ"רים (ויש לו "דוח מוטבים" שיכול לגלות זאת), אבל הוא לא מסוגל לדעת מה מזה הוא כסף תמיכה ומהו כסף אחר. משרדי הממשלה מסתירים את התמיכות בשיטות שונות. מבלי להאריך אציין כמה שיטות בסיסיות: א - רישום הכסף כאילו הועבר במסגרת "התקשרות" (שזו דרך להעביר כסף לעמותה בלי מכרז - ואז זה לא נרשם כתמיכה). ב - העברת הכסף מסעיפים שאינם סעיפי "תמיכות" (למשל: מסעיפי 'פעילות' - ואז גם האוצר לא יודע שזו תמיכה). ג - העברת הכסף במסגרת "מכרז" שנכתב מלכתחילה כמותאם ומיועד לעמותה ספציפית (לדוגמא: מכרז שתנאיו אומרים שהוא מיועד לגוף שיוכיח שיש בבעלותו לפחות 10 אכסניות נוער מפוזרות ברחבי הארץ, שבשנה שעברה הוא הלין 5 מליון לינות של בני נוער ושהוא מלכ"ר.... פרט לנקיבת השם "אגודת אכסניות נוער" בכותרת המכרז הרי ברור למי המכרז מיועד) ויש עוד דרכים מעניינות. בעקבות הגילויים בועדת הכספים של הכנסת ובעקבות גילוי שיטת ה"תמיכות הכפולות" (עמותה מקבלת בעבור אותה פעילות עצמה כסף גם ממשרד החינוך, גם ממשרד הרווחה וגם ממשרד הדתות. ככה היא מקבל פי 3 ממה שהיתה אמורה לקבל), עצרה ועדת הכספים, בסוף שנת 1998 את העברת הכספים לעמותות. אז הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיות כתובות למניעת "כפל הקצבות", וכן חוייב אגף התקציבים של משרד האוצר להתחיל ולהקפיד על אמינות ונכונות הדיווח הנמסר מטעמו לכנסת (ולציבור). אגף התקציבים עושה כמיטב יכולתו, אבל זה לא מספיק. למעשה אין דרך לגלות את כל המתרחש ואת כל האמת באשר למתרחש במשרדי הממשלה. השיטות והתרגילים שפיתחו עובדי המנגון הציבורי בכדי לצפצף על החוק ולעשות כרצונם הן אינסופיות. אבל כאשר יש יותר שקיפות, כאשר מתפרסמים הסכומים, כאשר יש דרך לגלות מה שולם, למי וכמה - יש סיכוי כלשהו לכך שמעשים פסולים (או שחיתויות) יחשפו או מבעוד מועד - או לפחות בדיעבד. לכן מעשיו וכוונותיו של אגף התקציבים טובים, ועל כך יבורך. אבל זה לא במקום קיום החוק הברור. ולכן אני עומד על דרישתי שמשרד המשפטים - מי שממונה מלכתחילה על שמירת ועל אכיפת החוק במדינה - יקיים בעצמו את החוק וימסור גילוי נאות על המתחולל בתוכו בענין זה - כולל (ובמיוחד) בועדת העזבונות (בגלל היקף הסכומים המועברים דרכה ובאמצעותה). בברכה פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר בשנית על דברי - אגף החשב הכללי ולא אגף תקציבים. קצת ידע כללי לכולם : אגף החשב הכללי באוצר בנוי בצורה הבאה : בכל משרד ממשלתי קיים חשב. חשב המשרד כפוף ישירות לחשב הכללי באוצר והוא היחיד המאפשר הוצאת כספים בכל משרד ממשלתי. לא ניתן להעביר כספים לכל גוף שהוא שלא דרך החשב. החשב עובד במערכת הכספית הקרוה "בוחן" וכל התנועות הכספיות של כל המשרדים נרשמות בה. אגף תקציבים לעומת זאת מתקצב כל משרד בתחילת שנת כספים ומקבל פניות לשינוי תקציבי במשך השנה. אין זה מתפקידו של אגף תקציבים לעקוב אחר הוצאת הכספים - זה נעשה היטב ע"י אגף החשב הכללי. אנא גזור מהתשובה את התיחסותי לדבריך הקודמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבועז סליחה. טעות שלי. אתה צודק. מובן שהכוונה לחשב הכללי. הנושא כולו טופל בזמנו (מול ועדת הכספים) ע"י שי טלמון. הערה: עם כל הכבוד למערכת "בוחן" - את הנתונים מזין אליכם חשב המשרד הספציפי ואנשיו, והניירת המקורית הנוגעת לעמותה לא מגיעה אליכם אפילו לא לעיונכם. לכן אינכם יודעים (ולא תוכלו לעולם לדעת) מה באמת מתרחש. יש הבדל בין בקרה תקציבית, התאמת יתרת סעיפים, בדיקת חובת ניכויים ואימות אישורים נדרשים - לבין בקרה תכנית ומהותית של סיבת ההוצאה. כאמור: ברכות וצל"ש על חלקכם. זה לא פותר את בעיית היסוד. בחן את הצעתו של ח"כ יוסי פריצקי להקמת "מרכז הקצבות" ממשלתי מאוחד ומקצועי, שרק הוא יאשר הקצבות או יבדוק אותן טרם העברת הכסף (ולא כל משרד לחוד). עוצמת ההתנגדות בכנסת (וזהות המתנגדים) מעידה על היקף האינטרסנטים הנהנים מהאנרכיה הנוכחית. בברכה (ובהתנצלות על הטעות שכמעט ולקחה מכם "קרדיט" לו אתם ראויים) פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, מר דולב שמט בצורה שקטה ועניינית את הקרקע מתחת לטענה המועלית במאמרך. מידע שטענת שאינו נגיש וגלוי נמצא נגיש וגלוי. נדמה לי שבהמשך הצעת כי לא כל הזרמות הכספים לעמותות מדווחות לאוצר. אם טענת זאת בתגובתך, הרי שלי זה נשמע תמוה, ובכל אופן אין האוצר אשם בכך. במילים אחרות, ההאשמות החריפות ששטחת נמצאו חסרות בסיס, למיטב הבנתי. תקן אותי אם אני טועה, אתה לא אמור להודות בשגיאתך בפומבי? אולי אפילו, רחמנא ליצלן, להתנצל על האשמותיך חסרות הבסיס? סתם שאלה, ככה. שבת שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדות הבלתי שנויות במחלוקת: 1 - החוק והתקנות מחייבות כל משרד ממשלתי לפרסם בעצמו, בחתימתו ועל אחריותו המלאה, את רשימת התמיכות המלאה והמדוייקת המועברות ממנו לעמותות. 2 - משרד המשפטים (בניגוד, למשל, למשרד החינוך) אינו עושה זאת. 3 - באתר משרד האוצר, אגף החשב הכללי, ניתן למצוא רשימות של הקצבות והעברות של משרדים שונים, תחת ההסתייגות המפורשת והכתובה של החשב הכללי שהוא עושה זאת לפי מה שנמסר לו (דהיינו: לא תוכל לבוא בטענות לחשב הכללי על השמטת אינפורמציה, כיוון שלא הוא האחראי לנתונים ולא הוא החייב בנושא ע"פ חוק). 4 - לא קיימת באתר האוצר רשימת ההקצבות שהועברו לעמותות ע"י ועדת העזבונות של משרד המשפטים (באתר משרד המשפטים ובאתר האפוטרופוס הכללי מוגדר ומוסבר שהאפוטרופוס הכללי הוא אגף של משרד המשפטים. רשימה זו אינה מצוייה ואינה קיימת באתר של משרד האוצר. בחן את דברי. הכנס לאתר האוצר / החשב הכללי ונסה למצוא את עשרות ומאות מליוני השקלים שמשרד המשפטים העביר לעמותות מאגף האפוטרופוס הכללי בשנתיים האחרונות. אי אפשר לבוא בטענות לאנשי החשב הכללי באוצר: הם עושים מעל לחובתם ומשתדלים לתת לציבור מידע. אבל הם לא יכולים להחליף את המשרדים השונים שברשותם האינפורמציה המלאה, הם לא יכולים לדעת מה מתרחש באמת בכל משרד ומשרד והעובדה שהם "מתנדבים" לספק אינפורמציה לא יכולה להיות תחליף ותירוץ לאי-מילוי חוק חופש המידע ע"י משרד המשפטים. מקווה שהטענה מובנת לך. עכשו, לך וחפש את העמותות שקיבלו כספים מאגף האפוטרופוס של משרד המשפטים ונסה לדווח לי כמה כסף הן קיבלו. יש לי ספק אם תצליח למצוא אפילו 30 עמותות מתוך מאות (!!) העמותות שקיבלו השנה כסף בצורה כזו. אם אני צודק - אז "חסר" לך איזה 100-200 מליון ש"ח, רק בשנה זו, ברשימת ההקצבות. מי קיבלו ? למה ? עבור מה ??? אתה לא יודע - כי לא מדווחים לך. וכשאין "גילוי נאות" של העובדות, וכשמשרד ממשלתי מפר בגלוי הוראות חוק מפורשות, זה הזמן לשאול בקול רם את השאלות ולבקש לזרוע אור במרתפי השלטון וכספיו. פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה המצב, יכול להיות נחמד לכתוב למנכ"ל משרד המשפטים ולבקש את טיפולו/התייחסותו. בעזרת פיצ'ר הדיונים המתמשכים יכול המאמר לחקות את סגנון 'מעקב 7ימים' המוכר בכתבות מעין אלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הראיתי כאן שטענותיו הראשונות של המאמר אינן נכונות. המחבר טוען כל הזמן שהוא אסף את כל התגובות הנדרשות, אבל לא חשב לראוי לכלול אותן במאמר. אחרי שפניתי לאפוטרופוס הכללי בעצמי, בעקבות הדיון הזה, תשובתו החיננית והמהירה הניחה את דעתי יותר מכל הטענות במאמר (הגם שאפשר להשיג עליה ולטעון נגדה). בכל מקרה, היא היתה חוסכת למחבר, לו טרח לבקשה בעצמו, הרבה הרבה אי דיוקים וירי חיצים לכיוונים לא נכונים. שלא לדבר על הסתכנות בתביעת דיבה. התשובה עצמה איננה לידי כרגע, אבל אם מישהו ירצה אוכל לצרפה עם תחילת שבוע העבודה הבעל''ט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה, בבקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטטתי למטה, כתגובה לסיפור. וגם צירפתי את דעתי הטרחנית. :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדות שהזכרת (פרט לסעיף 3), אגב, כן שנויות במחלוקת, ככל שאתה מוכן להחשיב אותי כבר פלוגתא שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה. חבל שדי קשה למצוא את מנגנון החיפוש בלי קישור ישיר. זו בדרך כלל הבעיה שלי עם האתר (המצוין) של משרד האוצר. אם הבנתי נכון, מערכת התמיכות אינה מכסה תמיכות של המדינה שאינן נעשות בידי משרדי הממשלה (כגון התמיכות של האפוטרופוס הכללי). מדוע יש הבדל בין סוגי ההקצבות? האם יש כוונה לכלול נתונים אלה בעתיד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאנחנו, האזרחים, משלמים בגלל שאין לנו חוקה... (לקוראי האנגלית שבינינו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החינוך. אין מידע רב במיוחד באתר שלהם. מצאתי רק את חוזרי מנכ"ל שם, והגלישה בהם מאוד לא נוחה. כאשר פניתי אליהם בדוא"ל בבקשה לקבל מידע על החוקים/כללים/תקנות וכו' החלים כיום על מורים ותלמידים, לא קיבלתי תשובה כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרלין אני לא יודע איזה סוג אינפורמציה נדרשת לך, אבל את יכולה לפנות לממונה על חופש המידע במשרד החינוך - ולבקש לקבל את כל הכללים (או הפנייה לכתובת מדוייקת של אתר בו הם קיימים) תבהירי לממונה על חופש המידע במשרד החינוך שאלה "נהלים" ולכן את פטורה מאגרת בקשה או תשלום בעבור טרחתם (הממונה מכיר החוק בענין. קבלת כללים ונהלים - אם אינם מפורסמים באינטנט - הם בחינם). אל תקני את התשובה שיציעו לך "לעיין בחוזרי המנכ"ל", כי שם החומר מפוזר בין מליוני דפים ומסמכים. דרשי קובץ נהלים מסודר הרלוואנטי למה שאת זקוקה לו. (זכויות מורים ? חובות מורים ? יחסי בי"ס - מפקח - מורה ? זכויות הורים ? ) יש במשרד החינוך מכל הבא ליד - נהלים / הוראות / כללים וכיוצ"ב . אפשר (וטוב) לעיין בחומר למי שרוצה לעמוד על זכויותיו, וניתן לקבל את כל החומר כתוב. הבעיה העיקרית איתם היא שהם רק רגילים לא לענות למי שלא מתעקש וצועק עליהם... בהצלחה. פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בלינק הבא הסבר על מקום בו בית המשפט החליט כי גם חופש המידע הוא לא מוגזם ויש בו הגיון וחוסר הגיון לעיתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פניתי לאפוטרופוס וטענתי כך: (1) האפוטרופוס הוא רשות ציבורית נפרדת לפי חוק חופש המידע, וחייב לפרסם דו"ח נפרד; (2) לאפוטרופוס יש אתר אינטרנט ולכן הוא מחויב לפרסם בו את הדו"ח; (3) בדו"ח כאמור יש לכלול את נתוני ההקצבות. ביקשתי שיעלה את הנתונים לרשת1. תשובתו ניתנה תוך שני ימי עבודה, ואני מצטט אותה במלואה פרט למשפט הפתיחה ("בתשובה ל..."). "האפוטרופוס הכללי הוסמך, מכוח החלטת ממשלה, לטפל בקבלת כספי עזבונות שאנשים משאירים למדינת ישראל, אך אין הוא מוסמך לחלק אותם. לצורך כל החליטה הממשלה על הקמת ועדה ציבורית, בראשות שופט, המוסמכת לחלק את כספי העזבונות. ועדה זו הינה עצמאית ואינה חלק ממנגנון האפוטרופוס הכללי. לועדה הציבורית אין אתר אינטרנט, והחלטותיה מתפרסמות, מידי שנה, בילקוט הפרסומים הרשמי. בכך יש כדי לענות על דרישות החוק. הפרסום האחרון של הוועדה נעשה ביום 13/8/01 בילקוט הפרסומים מספר 5010." מכך עולה שלטענתו, האפוטרופוס אינו הגוף החייב על פי החוק לפרסם את הרשימות, מכיוון שהוא אינו הגוף העושה את ההקצבות. נראה לי שקשה לחלוק על עמדה זו, מבחינה משפטית, אבל צריך לבדוק את החלטות הממשלה הרלוונטיות. אמנם, מן הראוי היה לפרסם גם באינטרנט, אבל קשה להראות חובה כזו, בהנחה שהעובדות שמובאות בתגובה הן מדויקות. הדבר חושף בעיה רצינית ביישום של חוק חופש המידע (ולא בחוק עצמו), לגבי פעולות שמבצעת הממשלה (או מי מטעמה) שאינן באחריות משרד מסוים – כאן מדובר בוועדה ציבורית. סערה דומה התחוללה כשהתברר שוועדת בן-בסט לא ניהלה פרוטוקולים של דיוניה. אבל בכל מקרה, נראה שהכתובת לשאלות, מבחינה חוקית, איננה משרד המשפטים או האפוטרופוס הכללי. שלחתי שאלה בעניין לממונה על פניות הציבור במשרד ראש הממשלה. מכיוון שהשאלה נשלחה באימייל אני חושש שהיא לא זוכה לטיפול ראוי, אז אולי אשלח מאוחר יותר גם העתק פורמלי יותר. אני חוזר על דעתי (שידוע לי שהמחבר לא מסכים עימה וגם נימוקיו פורטו כאן בהרחבה) שקשה לייחס זדון למי שמפרסם את פעולותיו ברשומות ובאתר האינטרנט של משרד האוצר. אני לא חושב שזה חמור פחות לשקר לאגף התקציבים מאשר לשקר בדו"ח חופש המידע. אם מישהו היה מוסר נתון מטעה למשרד האוצר, זו עבירת משמעת או עבירה פלילית, בדיוק כמו לפרסם דבר לא נכון בדו"ח חופש המידע. גם מבחינה פרקטית, מאז שנתוני האוצר הם גלויים באינטרנט, הסיכון להיתפס על ידי הציבור הוא זהה. --------- 1 יצוין, שהחובה לפרסם דו"ח שנתי ברשת חלה רק תוך שנה מיום הקמת האתר, ואתר האפוטרופוס קיים רק כחצי שנה. כלומר, אפילו אם האפוטרופוס היה מקבל את מה שכתבתי, הוא עדיין לא היה מפר חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד למאמציך , תשובת האפוטרופוס הכללי מאשר את שכתבתי ואמרתי במאמרי מלכתחילה ואתה טענת טענות כנגד דברי: מלכתחילה טענתי שועדת התמיכות , המקבלת כספה מכספי הירושות והעזבונות לטובת המדינה היא חלק ממשרד המשפטים. אתה התווכחת שבועיים בטענה שזה לא משרד המשפטים האחראי אלא האפוטרופוס הכללי וטענת שהאפוטרופוס הכללי הוא לא חלק ממשרד המשפטים אלא ישות עצמאית. הוכח (והדברים ברורים במבנה משרד המשפטים , כמופיע באתר משרד המשפטים) שהאפוטרופוס הכללי הוא אגף של משרד המשפטים. אז טענתך נפלה. טענת במקביל שהאפוטרופוס לא חייב בפרסום הנתונים. בהיותו חלק ממשרד ממשלתי (וגם עובדיו הם עובדי המדינה) הרי שמשרד המשפטים הוא החייב בפרסום הנתונים, באינטרנט, כאמור בתקנות חוק חופש המידע. (כן, באינטרנט. קרא את התקנות) עכשו אתה בא בשני תירוצים חדשים: האחד - לא האפוטרופוס הכללי מחלק את הכסף ולכן הוא לא אחראי לפרסום. השני - לאפוטרופוס הכללי יש אתר רק חצי שנה ולכן הוא לא הספיק או לא מחוייב לפרסם הנתונים. בחר תחילה איזו טענה אתה רוצה. אם הראשונה נכונה - אז השניה מיותרת. אם האפוטרופוס הכללי טוען (ואתה הכנסת אותו לענין זה מלכתחילה, בנסיונך לטעון שהוא החייב בפרסום ולא משרד המשפטים!) שלא הוא מחלק הכסף אלא ועדה שבראשה שופט (נכון), אז הוא לא הכתובת לאחריות לפרסום ההקצבות - אלא מי שמחלק. מי שמחלק, זו ועדה שבראשה שופט, ועדה השייכת למשרד המשפטים, והיא מחלקת את הכספים שהיא מקבלת מהאפוטרופוס הכללי שמקבל אותם מתוקף תפקידו בחוק לטפל בעזבונות שניתנים לקופת המדינה. אז זה המצב: 1 - מדינת ישראל מקבלת כסף (מירושות לטובתה, מעזבונות ונכסי נפטרים שאין להם יורשים וכיוצ"ב). 2 - בכסף הזה - שהוא כסף של מדינת ישראל וכסף ציבורי - מטפל האפוטרופוס הכללי שהוא חלק ממשרד המשפטים. 3 - את הכסף הזה מחלקת ועדה ציבורית שבראשה עומד שופט בדימוס (זה תמיד "כיסוי תחת" טוב), והיא מחליטה לאיזו עמותה נותנים כמה. 4 - את ההמלצות המובאות לועדה, למי לתת כסף - וכמה, נותנים משרדי הממשלה השונים. 5 - חלוקת הכסף נעשת (פיסית) בהעברת כספים מחשבונות בנק שבשליטת המדינה לחשבונות בנק של עמותות להן הועדה הקציבה כסף. 6 - "הועדה הציבורית לקביעת יעודם של עזבונות לטובת המדינה" היא ועדה הפועלת במסרת משרד המשפטים. עולה, במקובץ, כי איך שלא תגלגל את הכדור, איך שלא תנסה לתרץ: זהו כסף ששייך למדינה, המדינה היא המחלקת אותו למוסדות ציבור, המדינה היא זו שקבעה בחקיקה איך יהיה המנגנון של חלוקת הכסף - והמדינה היא החייבת לדווח ולפרסם (באינטרנט, ידידי, באינטרנט...) את רשימת ההקצבות הזו ולהביאה לידיעת הציבור, כאמור וכמפורש בתקנות חוק חופש המידע. לכן, במקום להתפתל למה האפוטרופוס הכללי לא אחראי לפרסום - אולי תענה לעצמך (ולנו) ביושר: מי , לדעתך, חייב בפרסום הזה ? מלכתחילה, וכך אמור ומפורש במאמר שהחל תכתובות אלה, טענתי ואני טוען שמשרד המשפטים הוא החייב בפרסום הזה. זאת ועוד: עד לפני חודשים ספורים משרד המשפטים כן פרסם באינטרנט את ההקצבות שהוא נתן. יש לו (היה לו) באתר מנוע חיפוש ואזרח יכול היה לעיין בחומרים וברשימת העמותות. לפני כמה חודשים משרד המשפטים שיתק את הפרסום הזה, הסירו מהאתר שלו ומאז הוא מונע ומסתיר (בכוונת תחילה - לטענתי) את המידע הזה. ככל הידוע לי, המעשה הזה נעשה באותה תקופה בה עלו לראשונה החשדות כנגד יו"ר ועדת העזבונות והטענות נגדו שהוא העביר כמה מליוני שקלים לעמותה שאשתו היתה חברת הנהלה שלה. זה צירוף מקרים מוזר, לא ? איך שמגלים שיו"ר הועדה (השופט המכובד, בדימוס) מעורב, לכאורה, בהעברת כספים "בעייתית" למקורבים, בדיוק אז משתתק לפתע מנוע החיפוש שהיה באתר משרד המשפטים ומאז אותו היום האזרח מן השורה לא יכול לדעת כמה כסף הועבר למי, איזה עמותות קיבלו כסף (ולמה) וכמה כסף חולק בכלל. (אגב, מנוע החיפוש והדיווח הזה,עוד לא שב לאיתנו מאז ועד עצם היום הזה...) כאמור: איך שלא תגלגל זאת, חוק חופש המידע והתקנות שפורסמו כחלק מהחוק מחייבים פרסום מלא ומדוייק של כל ההקצבות באינטרנט. משרד המשפטים הוא האחראי והשולט בכסף הזה והוא האחראי על התהליכים והועדה העוסקים בחלוקתו ולכן הוא המחוייב בפרסום (באינטרנט....) של הרשימה. והוא לא עושה זאת - ועל כך התרעתי. ומאחר ואולי לא הבנת בעצמך מה שעיניך שלך ראו ומקלדתך שלך כתבה, ראה העובדה הבאה: גם לגירסתך שלך, הרשימות הללו מתפרסמות ב"רשומות". זהו הפרסום הרישמי של מדינת ישראל היוצא בדפוס. לכן אם קיימת החובה לפרסם שם - פרוש הדבר שקיימת חובת פרסום הרשימות הללו. גמרנו חלק א' - חובה לפרסם רשימה זו. כשתעיין בפרסום ב"רשומות" , תגלה שרשימת ההקצבות שהועברו לעמותות ע"י "הועדה הציבורית לקביעת יעודם של עזבונות..." מופיעה במסגרת העמודים והכותרת של משרד המשפטים. גמרנו חלק ב' - כספי העזבונות וחלוקתם מתפרסמים באחריות משרד המשפטים. עכשו עיין שוב בתקנות חוק חופש המידע וראה חובת פרסום ההקצבות והתמיכות באתר האינטרנט של המשרד הממשלתי. (כן, באינטרנט. על זה כל הדיון) גמרנו חלק ג' - חובה לפרסם באינטרנט. עכשו כנס לאתר משרד המשפטים וחפש את פרסום הרשימה הזו. היא איננה. גמרנו, סוף סוף,(כך אני מקווה) את מסכת ההתחכמויות, שפיתוליה האחרונים הם פנייתך עכשו למשרד ראש הממשלה (?!) בכדי לחפש מתחת לאדמה תירוץ לכך שהרשימה הזו לא מתפרסמת באינטרנט ונימוקים לגירסתך חסרת הבסיס שלא משרד המשפטים אחראי לנושא. (אגב, אם אתה כבר אצל ראה"מ בענין רשימת ההקצבות, למה לא תשאל שם את השאלה הפשוטה: איזה משרד ממשלתי אחראי על הועדה לקביעת יעודם של עזבונות לטובת המדינה ? לראה"מ תאמין - אם הוא ישלח אותך למשרד המשפטים ?) עכשו, לכשנגמר "שלב ההוכחות" והויכוח המיותר בתרגילים משפטיים, יש לי אליך שאלה: אם רשימה זו קיימת, וגם מצליחים להעביר אותה לבית הדפוס שמדפיס את "רשומות", מה מסובך להעלות את אותו הדף באתר האינטרנט של משרד המשפטים ? הרי יש להם תקציב עשיר לכך, יש עשרות עובדי מדינה שמטפלים בתחזוקת האתרים הממשלתיים, וכפי שראית (למשל באתר משרד האוצר) גם רמתם המקצועית והטכנית של מפעילי האתרים הממשלתיים אינה מבוטלת. האם באמת יש להם קושי טכני לפרסם רשימה המכילה בסה"כ שם עמותה + סכום הכסף שקיבלה ? או שיש להם סיבה שלא להקל עליך לראות את הרשימה מול העיניים, שמא תשאל שאלות, שמא תגלה שעמותה מסויימת מקבלת סכומים ש"מקפיצים את הפיוזים", שמא תגלה שעמותה מסויימת היא פיקטיבית, או שץגלה שבראשה עומדים פקידי מדינה המעבירים ככה כסף לעצמם (או לנשותיהם) ? כשמישהו השולט בקופת כספים מכספי המדינה דואג להסתיר נתונים, ועוד נתונים שהוא מחוייב בחוק לפרסמם, כי אז יש לנו (לציבור) סיבה לדאגה. ונכון להיום, משרד המשפטים, מסתיר מאיתנו את הנתונים שהוא חייב בחשיפתם. עיין במאמר שפתח סיפור זה. בברכה, פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים לקביעות הבאות שלך: לא טענתי, וגם עכשיו איני טוען, שוועדת התמיכות היא חלק ממשרד המשפטים. גם האפוטרופוס הכללי, למרות היותו מנהלית אגף במשרד המשפטים, הינו "רשות ציבורית" נפרדת לעניין חוק חופש המידע. חובה לפרסם ברשומות איננה משמיעה אוטומטית חובה לפרסם באינטרנט. החוק אינו מחייב פרסום של כל הקצבה באינטרנט. אלא זה המצב: הקצבה שנעשית בידי משרד ממשלתי, חובה לפרסם באתר המשרד. הקצבה שנעשית בידי גוף אחר, חובה לפרסם באתר האינטרנט רק אם יש אתר אינטרנט לגוף האחר, ורק כעבור שנה מיום עלייתו לאוויר. (הדברים מופיעים בתקנות) אם האפוטרופוס מדייק בתגובתו – וכמו שאמרתי, יש לקרוא את החלטת הממשלה בדיוק, וגם אינני מבין גדול בתחום המשפט הציבורי – החלטת הממשלה יוצרת מצב משפטי כזה: המדינה היא בעלת הכספים שאנשים מורישים לה (אם בצוואה או בשל העדר יורשים אחרים). הממשלה מוסמכת לפעול בכספים אלה, מכוח סמכותה לפעול בכל נכסי המדינה (לפי חוק נכסי המדינה). המדינה האצילה את סמכות *ניהול* הכספים לאפוטרופוס הכללי. אבל סמכות *ההקצבה* הואצלה לוועדה ציבורית. ועדה ציבורית כזו הינה זרוע של הממשלה, שכן מערך ההאצלה הוא סמכות הממשלה -> סמכות הוועדה. כשהוועדה מחליטה החלטות היא מחליטה אותן בשם ממשלת ישראל ישירות, ולא בשם משרד המשפטים. משום כך, הסמכות המבצעת את ההקצבה היא לדעתי ממשלת ישראל. (הכל נכון, כמובן, אם החלטת הממשלה אינה קובעת אחרת.) "ממשלת ישראל" גם היא "רשות ציבורית" לפי החוק. לכן היא מחויבת בפרסום דוחות נפרדים. אבל היא לא עושה את זה, ככל שהצלחתי לברר. אתר משרד האוצר עושה זאת. לפי מעט הבנתי בתחום אני חושב, שאם האפוטרופוס צודק בתגובתו, זאת לא אחריותו של משרד המשפטים ולא של האפוטרופוס לפרסם את הרשימה, אלא של ממשלת ישראל, שהיא "הרשות הציבורית" שבמסגרתה פועלת הוועדה לייעוד העזבונות. אפילו אם בסופו של יום תצליח להוכיח (משפטית או אחרת) שזו אחריותו של משרד המשפטים לפרסם זאת, כתבתי לעיל מספר פעמים מדוע אייחס את הפרסום להפרת חוק "רגילה" (אך לא נסלחת) ולא ל"שחיתות", בפרט לאור הפרסום ברשומות ובאתר האינטרנט של משרד האוצר. אם יש לך בעיות עם מנועי החיפוש באתר, הדבר ההוגן לעשות היה להביא את המידע האמור בצירוף תגובתו של המשרד, אין לי עניין להעלות השערות נגדיות להשערות שלך. הערה אחרונה: אני מבקש להסתייג מהסגנון המעליב שבו אתה כותב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א - מתנצל על הסיגנון. ב - מאחר ואתה מתפלפל ולא מתמודד עם הטכסט, מצ"ב לינק לאתר משרד המשפטים, לפרק "מבנה המשרד". כפי שתראה באמצע התרשים של המשרד, בכפיפות ישירה למנכ"ל ומייד אחר הדובר מצוייה "ועדת העזבונות". ג - עולה מעדות משרד המשפטים ש"ועדת העזבונות" (כמו גם האפוטרופוס הכללי) הם חלק מהמשרד, שהמנכ"ל מפעילו, שהשר אחראי עליו. ד - אין באתר משרד המשפטים את פרטי ההקצבות (200 מליון ש"ח( שהעביר המשרד באמצעות ועדה זו למאות עמותות. ה - בניגוד לטענתך: הפרטים הללו גם לא מצויים באתר של החשב הכללי של משרד האוצר. (ולטענתי, וכך גם החוק: לא באחריות ולא באשמת חשב האוצר) ו - טענתי במאמרי מלכתחילה: משרד המשפטים לא מקיים את הוראות החוק ולא מפרסם באתרו את רשימת התמיכות שהוא מעביר לעמותות. ז - אני לא כתבתי במאמר שזו "שחיתות" כפי שניסית לייחס לי אמירה כזו. אם הבנת מכל הנתונים שזה מעלה בעצם ריח של שחיתות - אולי לא טעית. (ואם מעניין אותך, כנס ליואב יצחק ב- www.nfc.co.il או ל"גלובס", הקלד במנועי הארכיב שלהם "צבי טל" או "ועדת העזבונות" וקרא מה מתרחש כרגע עם יו"ר הועדה וכספיה. בברכה, פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתר משרד המשפטים אולי טוען שהוועדה הינה באחריותו. אבל אינני יודע אם זה נכון. כך למשל, הוא גם טוען שהאפוטרופוס באחריותו -- קרא את חוק חופש המידע ותוכל לראות שהאפוטרופוס הוא, לעניין חוק חופש המידע, בנפרד (ראה גם הסיווג באתר חופש המידע -- שם האפוטרופוס מופיע בנפרד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו...הגזמת. עכשו אתה לא מאמין למשרד המשפטים שועדת העזבונות היא במשרדו ??? משרד המשפטים טוען ומצהיר משהו - ואתה "לא יודע" אם זה נכון ? מה מביא אותך לטעון טיעונים לבסס אותם על "לא יודע" ? אני טענתי לעובדה מסויימת, משרד המשפטים טוען לאותה עובדה - ואתה מתנגד לעובדה הזו כיוון שאתה " לא יודע" ?? אם אתה לא יודע - אז או קבל את הדברים - או טרח להביא אסמכתא (לא התפלפלות: אסמכתא. עובדה) לכך שהעובדה שנטענה על ידי וגם ע"י משרד המשפטים היא לא נכונה. באמת יש גבול של הגינות אינטלקטואלית ויש גבול לתירוצים. אם ועדת העזבונות שייכת, לגירסתך, למשרד אחר, או שהיא איננה (אולי זה יהיה התירוץ הבא שלך ?) חלק מהמנגנון הממשלתי-ציבורי הפועל כחוק בחלוקה למשרדי ממשלה ושרים ממונים, אז אנא מצא והודע לי (ולעולם כולו- שישמח לגילוי החדש הזה) לאיזה משרד אחר היא כן שייכת, או - אם היא עצמאית ולא שייכת למשרד ממשלתי כלשהו - אז מהו מספר התאגיד (חברה בע"מ, חברה שלא למטרת רווח, מלכ"ר, עמותה, שותפות, וכיוצ"ב) שלה. נראה לי שסיבוב התירוצים נגמר בברכה פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא מחדש את מה שכתבתי. הדוגמא שהבאתי היא לעובדה *אחרת* שאתה טענת לה וגם משרד המשפטים, ובכל זאת היא _אינה נכונה_ לעניין חוק חופש המידע. וזו הדוגמה: גם האפוטרופוס הכללי, שהוא אגף במשרד המשפטים, הוא רשות נפרדת, ואחריות נפרדת, לפי חוק חופש המידע. הוכחה: אתר חוק חופש המידע (free.info.gov.il) רושם אותו תחת "תאגידים מכוח חוק" ולא תחת "משרד המשפטים". הוכחה נוספת: קריאת חוק האפוטרופוס הכללי וחוק חופש המידע (גם את זה כבר כתבתי לעיל). מסקנה: לא כל מבנה היררכי מנהלי רגיל הוא זהה להגדרת הרשויות לפי חוק חופש המידע. נתתי דוגמאות נוספות במהלך הדיון הזה. אין דרך שנגיע להסכמה בנקודה הזו. אפשר לטעון שבגלל הכפיפות המנהלית אתה מעוניין לכופף את החוק. זו טענה מעניינת, הייתי טוען אותה בבית-משפט בלי להסמיק, וייתכן ששופט היה מקבל אותה, ייתכן שהיא אפילו ראויה, אבל עד עכשיו החוק לא פורש כך, והפירוש היותר לשוני שלו לדעתי תומך במה שאני כותב. למי זה כן כפוף: גם את זה כבר כתבתי. כתבתי שאם האפוטרופוס מדייק (לא הייתי סומך על זה לפני שקראתי את החלטת הממשלה), אזי הוועדה היא זרוע של "הממשלה" ולא של משרד המשפטים. גם את זה הסברתי לעיל. אני חושב שלאור זה שאני רק חוזר על המשפטים שלי, ואתה על שלך, אין עוד טעם שנמשיך בדיון הזה. ישתכנע איש במה שידבנו ליבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתח עיתון "הארץ" מהיום (2.11.2001) בעמודי החדשות, עמוד א' 11 מודעה גדולה של: "משרד המשפטים - הועדה הציבורית לקביעת יעודם של עזבונות לטובות המדינה" (הודעה בדבר הגשת בקשות לועדה הציבורית) על המודעה חתום השופט צבי טל, יו"ר הועדה. אז משרד המשפטים, הועדה עצמה והשופט היו"ר שלה מעידים על הועדה שהיא חלק ממשרד המשפטים. אתה, כמובן, לא צריך להשתכנע.... שבת שלום פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לפרקליטים בירושלים כן היה מה להסתיר..... ב-5 לאוקטובר 2001 נתפרסם באתר זה מאמרי "האם למשפטנים בירושלים יש מה להסתיר". התרעתי בו על כי משרד המשפטים, הממונה על "ועדת העזבונות" אינו מפרסם את שמות העמותות להן הוא מעביר כספים ואינו מפרסם את גובה הסכומים המועברים להן. ציינתי כי הדבר נעשה בניגוד לחוק (חוק "חופש המידע" והתקנות הנילוות אליו) וטענתי כי עולה חשד שמישהו מנסה להסתיר שם דברים. ציינתי כי חומרה מיוחדת עולה מהעובדה שמי שעושה זאת זה דוקא משרד המשפטים, הממונה על החוק. טענתי כי אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר וכי העובדה שהמשפטנים בירושלים מסתירים מעשיהם במרתף מעוררת חשד. היום אישר דו"ח מבקר המדינה שהיתה סיבה רצינית ביותר לחשוד במתרחש: הדו"ח מספר כי הועדה הזו מחלקת לעמותות שונות ומשונות מעל 100 מליון ש"ח לשנה (שעה שאתר משרד המשפטים דווח לכם על העברת משהו כמו 2 מליון ש"ח בלבד), אבל עיקרו מצוי בגילוי כי יו"ר הועדה, משפטן בכיר מהכובדים ביותר במערכת המשפטית שלנו (שופט עליון בדימוס) העביר כספים לעמותות בהן היה קשור בעצמו ולעמותות שאשתו היתה חברה בהנהלתן ואף מורשת חתימה בהן. לא זו בלבד, אלא שהוא גם נתן והקציב לעמותות של אשתו אפילו יותר כסף ממה שהן ביקשו בכלל.... גם יועץ הועדה (היועץ לועדה והעוזר ליו"ר שלה) היה נגוע בניגוד עניינים קשה ביותר: 16 עמותות (!) שהוא היה חבר הנהלתן ומורשה חתימה בהן קיבלו כסף רב מהועדה לה הוא מייעץ... והעיקר: רב ישיבות הועדה התקיימו בפורום של 2 או מכסימום 3 חברים. ולמי שלא מבין: ברב המקרים היו"ר ועוד חבר אחד, הם שחילקו את הכסף. 2 אנשים מחלקים 116 מליון שקל לשנה לעמותות שונות.... וכשלא מפרסמים בציבור מי מקבל את הכסף, כמה כסף מחולק ולמה – אז גם איש לא יודע, איש לא שואל ואיש לא מגלה. וככה מתנהלת לה מדינת ישראל. ככה מחולקים הכספים שלכם. או ליתר דיוק: ככה מתנהלים הדברים במשרד המשפטים. אז בפעם הבאה שמסתירים מכם אינפורמציה, כשמספרים לכם ש"הפרקליטות בודקת", או כשנציג האוצר כותב לכם שהכל "תחת פיקוח", אל תקנו זאת יותר. דירשו לקבל את כל הפרטים. דירשו להרים מסך. זה לא סודות מדינה שחשיפתם מסכנת את הביטחון. להיפך: אלה "סודות" שאסור לנו לתת למדינה להסתירם – אם אנו חפצים במדינה הגונה. כי כשפקידי המדינה מסתירים אינפורמציה - יש להם סיבה פסולה. וכשבמשרד המשפטים עושים זאת – יש מקום להניח שהסיבה שלהם כבר קרובה לפלילים.... שורות אלה מוקדשות למבקר המדינה, גם הוא שופט עליון לשעבר, שעל-אף חוסר רצונו הוכרח לכתוב דו"ח על הפרשה הזו ועל חלקו של חברו השופט טל במעשים, והוא עשה זאת רק לאחר שכל האינפורמציות על המתרחש הועברו אליו במלואן כתלונה ורק לאחר שהיה ברור שכבר אי-אפשר לחפות יותר על המתרחש. ולמי שעדין לא מבין: אל תסמכו על מבקר המדינה. הוא "חוקר" ו"מפרסם" רק לאחר שאזרחים אחרים מגלים את הדברים בכוחות עצמם. בעצמו וביוזמתו הוא לא מחפש ולא מגלה שום דבר הנוגע למשרד המשפטים או לפרקליטים. אבל אפשר להבין אותו: בסופו של דבר גם הוא בא משורות המשפטנים ואיתם הוא נפגש בקוקטילים, בחיי החברה ובטקסי הכיבודים, הפרסים והתארים ההדדיים שהם מרעיפים זה על זה. אבל אתכם, ציבור משלמי המיסים, ששותק על המתרחש וממשיך להאמין להם, יותר קשה להבין. פריד אברהם – פריצי Frizzy@netvision.net.il
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |