בתשובה לש''ק ריש, 06/10/01 10:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לש"ק ריש : מאחר וכתבתי מאמר ולא עבודת דוקטורט על נספחיה, מטבע הדברים לא הבאתי בפרסום את כל הידוע לי בענין זה. להלן עובדות נוספות לשימת ליבך: באתר משרד המשפטים היה קיים עד השנה מנוע חיפוש למציאת כל עמותה וכל מוסד שקיבלו הקצבה. המנוע הזה (המופיע ופועל, אגב, באתר משרד החינוך וגם באתרי משרדי ממשלה נוספים - מה שעונה לשאלתך אם משרדים אחרים מקיימים את החוק) איפשר לאזרח לחפש כל עמותה, למצוא כל הקצבה, לקבל השוואת סכומים בין שנה ושנה ואיפשר לקבל גם רשימה של כל הסכומים וכל העמותות במקביל. המנוע הזה פעל ותיפקד בשנה שעברה באתר משרד המשפטים. בעזרתו נתגלו בעבר הקצבות לעמותות שונות שאזרחים (באופן מקרי) הכירו אותן או את חברי הנהלתן וידעו ש"מקורבים" עומדים בראשן - והם שהסבו שימת לב הציבור (ישירות או באמצעות התיקשורת) לניגודי האינטרסים. כאשר נתפרסמו בזמנו הסכומים הגדולים שהועברו לעמותות "אמונה" למיניהן, הדבר משך תשומת לב. היה מי שידע שאשתו של יו"ר ועדת העזבונות היא חברה בהנהלת אמונה. אז התברר כי עמותות "אמונה" קיבלו מהועדה יותר כסף ממה שביקשו בכלל בטופס. גילוי כזה (שנתפרסם ע"י יואב יצחק במעריב ובגלובס) יכול להתקיים רק כאשר האינפורמציה הבסיסית על העברת הכספים ידועה, ואז ימצא מי שידע אינפורמציה נוספת (שלא מתפרסמת) על זהות בכירי העמותה ו/או קשרים אישיים מיוחדים. גילוי נאות ויכולת להצליב מידע - זהו הרעיון שהביא לביטוי "אין חומר חיטוי חזק כמו אור השמש". כשהדברים גלויים וחשופים - יש סיכוי שנורמות מקולקלות תחשפנה - או שיתגלה גם הסמוי מן העין. השנה הם (משרד המשפטים) שיתקו אותו. נדמה לי שהמנוע עצמו עדין קיים באתר (לפני חודשיים עדין היה שם המנוע)- אבל הוא לא עובד. הוא פשוט לא מגלה את הנתונים על כספים שהועברו אחרי שנת 1999 . חזור למאמרי. הוא שציינתי: המשרד "למד את הלקח" ועל מנת שלא יתגלו שוב דברים שנתגלו, הוא דואג להסתיר את הנתונים. אגב, אין כל בעיה טכנית בפרסום הנתונים. זו לא בעיה של תקלה במנוע החיפוש, כי ניתן לפרסם את רשימת ההקצבות כסתם דף אינטרנט, כסתם רשימה מודפסת בדף word או בכל צורה אלקטרונית שאדם יכול לקרוא באינטרנט. מאחר ופניתי (יותר מפעם) ובקשתי שהדברים יתפרסמו באתר - והדבר לא נעשה - יש יסוד לטענתי שהם מסרבים לפרסם הנתונים (או לפחות דואגים שהנתונים לא יהיו קלים להשגה). יוזכר: מדובר על עשרות מליוני שקלים בשנה, רובם מועדת העזבונות. מה שנתפרסם בשנת 1999 זה כמה מאות אלפי שקלים בלבד. אם תתעניין בסכומים הניתנים מקופת הציבור, או בעמותות ספציפיות, תוכל להכנס לאתר משרד האוצר, אגף התקציבים. הם מצידם (ביוזמתם, ללא חובה חוקית המטילה עליהם התפקיד) מפרסמים את הנתונים הידועים להם - בהסתמך על מה שמשרדי הממשלה השונים מדווחים להם. מאחר והם יודעים שהמשרדים השונים לא תמיד מדווחים להם דיווח מלא מדוייק או אמיתי - הם (אגף התקציבים של האוצר) מפרסמים אזהרה בנדון ומדגישים שהם לא אחראיים לנכונות ודיוק המידע, בהיותם תלויים בנכונות הדיווח שמעבירים אליהם המשרדים הממשלתים. מגיע לאגף התקציבים של האוצר צל"ש על יוזמתו - למרות שבעידן של מיחשוב מודרני (העומד לרשות הממשלה בתקציבי עתק) - אין שום סיבה שלא ימסרו לציבור בזמן אמת ו- on line נתונים מלאים ומדוייקים של כל סכום כסף שמועבר מקופת המדינה למוסדות ציבור. עם זאת - אין כל תירוץ לסירובו של משרד המשפטים לקיים את החוק כלשונו ולפרסם את מלוא האינפורמציה בענין זה. זו אינפורמציה השייכת לציבור ולא לפקידים. זה גם כספי הציבור. לכן אני עומד על טענתי שיש להם, במשרד המשפטים, מה להסתיר. אם כבר נזעקת להגנתם (ולא נראה לי שאליקים רובינשטיין או עדנה ארבל צריכים עזרה. הם משפטנים מנוסים - ואם קיים תירוץ או בדל תירוץ להתנהגותם בנושא, הם מסוגלים להשיב לי ולנמק חוקית מעשיהם - מה שלא עשו), אז אפנה שימת ליבך לאספקט נוסף: אתר משרד המשפטים מלא ב"גבורות" ועלילות המשרד. מה שאין שם - זה פירוט הנהלים (ראה החוק והתקנות) המבהירים זכויותיך בכל הנוגע ליחסיך ומגעיך (ואני מקווה שאין לך) עם הפרקליטות. למשל: תוך כמה זמן חייבת הפרקליטות להודיע ל"חשוד" שחקירתו נסתיימה על סגירת התיק נגדו(או הגשת כתב אישום) ? ישנם נהלים בענין. במשרדים אחרים נהלי המשרד מתפרסמים. (ראה למשל באתר משרד המשטרה: אתה יכול להכנס אצלם לכל פקודות הנוהל שלהם, לדעת כל חובותיהם כלפיך וכל זכיותיך. פשוט תענוג. נעים , יפה וגם שימושי). למה אני, כאזרח, לא רשאי למצוא את נהלי וכללי המערכת הציבורית (שאני מממן אותה) באתר משרד המשפטים ? ואם חשבת שמדובר רק בבעיה של מנהל האתר - אז אתה מוזמן לפנות אליהם (כפי שעשיתי) ותגלה (כפי שגיליתי) שהם יפנו אותך לחפש את הנהלים הללו בסיפריה הציבורית..... חזור לחוק חופש המידע ולתקנות שלו. כל מהותו של החוק היתה שאזרח ימצא את באינטרנט את האינפורמציה הזו נגישה - ולא יאלץ ללכת לספריות ציבוריות נידחות (שממילא רובן משותקות מחוסר תקציב...) ולחפש בהן דברים בסיסיים ומהותיים ביותר לשלטון החוק. אז עניתי לשאלותיך: משרדים אחרים (לא כולם. אבל אינך מצפה מכולם למלא חוק שמשרד המשפטים אינו ממלא) פרסמו דו"ח במועד, פרסמו הנתונים ופרסמו הנהלים. רק משרד המשפטים אינו ממלא את החוק. יש לך הסבר למה ? בברכה פריצי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מנוע חיפוש שעבד והוסר, נתונים שהיו ואינם, חובות שמולאו בעבר ואינן ממולאות עוד – הם אכן בסיס טוב יותר לתיאוריות קונספירציה מאשר מה שכתבת במאמרך. אם יורשה לי להטריד עוד, אני אשמח אם תוכל לענות לי על השאלות שעדיין לא מובנות לי. מה הנימוקים שנתן משרד המשפטים להסרת מנוע החיפוש? האם בעבר פורסמו נתוני האפוטרופוס הכללי במסגרת אותם נתונים? אם כן, האם האפוטרופוס פרסם בעבר דו"ח שנתי כלשהו הכולל תמיכות אלה? האם הוא עומד בחובות הפרסום התקופתיות שלו? האם הנתונים שלו מתפרסמים ב"רשומות"? האם מוטלת עליו חובה חוקית לפרסם גם באינטרנט? האם נתוניו נכללו בעבר ברשימות משרד האוצר? האם נוהלי משרד המשפטים מתפרסמים כנדרש בחוק? אם נעשה שינוי בנוהלי האפוטרופוס באשר לגילוי מידע – האם שינויים אלה נומקו בפניך? האם הם חוקיים? ברור שעל המדינה לקיים את החוק. ושאי הפרסום של דו"ח התמיכות של משרד המשפטים הוא בלתי-חוקי. אני שב ואומר, עם זאת, שנראה לי שאין הפרה של החוק (במובן הצר) באי-פרסום של נתוני האפוטרופוס באינטרנט. הגם שהיה ראוי לעשות זאת. לגבי נהלים, אני מסכים שיש להעלותם לרשת, ושהחוק לוקה בנקודה זו משום שאינו מחייב זאת. אני בכלל סבור שהמינהל אינו עושה מאמצים להיות שקוף דיו. אני חושב שיש להטריד אותו בעניין זה. נוח למינהל להסתיר את מעשיו; אבל עדיין – לא בטוח שכל אי-גילוי נעשה במטרה לחפות על עבירות פליליות ספציפיות, ואין בו כשלעצמו עדות לשחיתות. (זה שונה אם נוהלי גילוי מופסקים, לדעתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ק ריש למה אתה שואל אותי את כל השאלות האלה ? וכי אינך יכול למצוא באתר משרד המשפטים את התשובות לבד ? הרי קיים חוק חופש המידע..... העובדה שאינך יכול למצוא תשובות לשאלות אלה מעידה כי טענתי הבסיסית נכונה: משרד המשפטים אינו מקיים לא את לשון החוק (כבר הסכמת) ולא את רוחו (כיוון שאילו קיים - היית מוצא התשובות לבד). לא טענתי במאמרי שמשרד המשפטים מבצע כיום עבירות פליליות. טענתי (ועודני טוען) שהוא לא מקיים את החוק, טענתי שאינו מקיים את חובת הגילוי וטענתי שבעבר התגלו בתחום זה דברים שבוודאי המשרד לא שמח שהתגלו. לכן הבאתי את טענתי וחשדותי (באופן גלוי וברור) שהסתרת האינפורמציה אינה מקרית, אינה כשל טכני, אלא היא נובעת מכך שהם אינם מעוניינים לאפשר לך ולי גילוי נאות. כאשר מישהו אינו מקיים את החוק - הרי שמותר (וחובה) להביא טענה כנגדו, ומותר לי לתת הסבר מדוע הוא מתעקש שלא לקיים את החוק. מרגע זה, משהוכחתי שהם לא מקיימים את החוק (והם עצמם מי שמופקדים על קיום חוקים במדינה זו!),ומרגע שציינתי שבעבר (וגם לאחרונה) הם כבר "נתפסו" על דברים פסולים בתחום רגיש זה של כספים וניגודי עניינים, הרי שחובת ההפרכה של טיעוני עוברת אליהם. אני סמוך ובטוח שהם לא יטרחו להשיב לטענה. יש לי הצעה אליך: שלח מכתב לעו"ד יוספה טפיירו, הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים, ובקש הסברה מדוע באתר של משרדה לא מתפרסמים נתוני ההקצבות והתמיכות של שנת 2000 . (ואם היא לא מכירה את החוק והתקנות, תוכל להפנותה עכשו לסעיפים המתאימים). כשהיא תשיב לך - ספר לי מה התירוץ שלהם. בברכה, פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משרד המשפטים לא מקיים את לשון החוק – אבל בעיני זו הפרה טכנית בעיקרה, שכן הנתונים מצויים ברשומות. משרד המשפטים לא ממצה את רוח החוק – אבל ביודעי את הקושי שבתכנון ארכיטקטורת מידע, אני מבין איך זה יכול היה להישמט. מהפכת חופש המידע היא טריה, ובהחלט דורשת שינוי מחשבתי, שהתמהמהות בו איננה לעולם זדונית. צר לי שאתה בוחר שלא לענות על שאלות ששאלתי, לצערי יש לי דברים חשובים יותר לעשות מלהטריד את גב' טפיירו. אם למרות התחקיר שלך המידע אינו בידיך, בסדר. אם הוא בידיך ואתה נמנע מלענות, חבל. בכל מקרה, לדעתי הסוגיה מתמצית בכך: הימנעות מגילוי מידע איננה מחשידה כשלעצמה את הרשות במינהל לא תקין, אלא בעצלנות ובהעדפה של חסיון (פחות "כאב ראש"). זה לא טוב, אבל לא בסיס "להעריך (או לחשוד) כי הסיבה להסתרתם נעוצה בדברים שכבר נתגלו בעבר לגבי העברות כספים ממשרד המשפטים לעמותות של מקורבים", כדבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ק ריש. תמוה בעיני הגיונך: ביקשת ממני לענות לך אם נהלי משרד המשפטים התפרסמו כאתר שלו, כשאני כתבתי במפורש שלא. לאחר שציינתי וטענתי שחוק חופש המידע מחייב את משרד המשפטים להעמיד גלוי ובפומבי את כל האינפורמציות לרשות הציבור באמצעות האינטרנט - שאלת אותי סדרת שאלות שאת כל התשובות להן היית אמור למצוא באתר משרד המשפטים - אם היה המשרד מקיים את החוק. כשאני עונה לך שהעובדה שאינך מוצא את האינפורמציה ואת התשובות באתר משרד המשפטים היא המוכיחה את טענתי - אז אתה בא אלי בטענות ?? אין לך זמן להטריד את הגב' טפיירו - ונראה שיש לך יותר מאשר זמן בכדי להטריד אותי ?? למה אינך מוכן "להטריד" את הגב' (עו"ד) טפיירו ? היא הרי הממונה על חוק חופש המידע מטעם משרד המשפטים. היא מקבלת משכורת עבור תפקיד זה, זה תפקידה, וגם עומדים לרשותה משרד וצוות עובדים על מנת לענות לשאלותיך ולקיים את החוק. לאחר שמוכח שמשרד המשפטים אינו מקיים את החוק (וגם עם זה התפלפלת והתווכחת בתחילה) - למה אני צריך להמשיך ולהתפלפל איתך על רעיונות והסברים ערטילאיים שלך מהו התירוץ שמשרד המשפטים אינו מקיים חוק ? הרי יש להם עובדים בשכר שביכולתם (ומתפקידם) לענות לשאלות אלה. אני פניתי אליהם - ולא קבלתי תשובה ראויה. פנה אליחם גם אתה - ובקש תשובה מצידך. אתה טוען שיש תשובה ראויה ויש הסברים לאי קיום החוק? - הבא אותם לאחר שבדקת. הבא עובדות. כי הטיעון שלך שמדובר בבעיות הסתגלות, "קושי בתכנון ארכיטקטורת מידע" או הצורך ב"שינוי מחשבתי" הוא תירוץ שאינו ראוי אפילו לדפוס. משרד המשפטים היה מי שהוביל את חקיקת החוק הזה, הוא היה הכי מודע לתוכנו, היה הכי ערוך לקראתו, הוא שבדק את היכולת להפעיל אתרים כאלה ואת משמעות ההפעלה - ולראיה: בשנה שעברה הוא כן הצליח לקיים גם את החוק וגם את האתר שלו. זאת אומרת שכל הקשיים הנפשיים והטכניים שלהם כבר היו פתורים בעבר. אז מה עכשו ? יש להם פתאם "משבר נפשי" ?? כבר כתבתי: אם הם היו רוצים לפרסם רשימת ההקצבות לעמותות - מספיק שהיו מקלידים אותה על דף פשוט באתר שלהם. זה לא דורש ידע טכני. את זה אתה (ואני) עושים אפילו בתכתובת בינינו. הם לא עשו זאת והם לא עושים זאת - וזאת בשעה שהם כן מעדכנים את האתר שלהם כל חודש בהודעות שוטפות ובאינפורמציה הנוחה להם (עפ"ר - פרסום "תהילתם" ומעשיהם הטובים) אינני מוצא טעם להמשך התפלספות בענין. אתה מניח (מבלי שבדקת) שמשרד המשפטים (ובוודאי תחיל זאת כם על כל המנגנון הציבורי) אינו מקיים חוק מסיבות טובות או כאלה שניתנות להבנה ולהצדקה. יבושם לך. הודות ל"מאמינים" כמוך, שהאמינו למערכת של משרד המשפטים, יכלה המדינה להותיר בכלא את "נאשמי חבורת מע"צ" ולהרוס את חייהם, וזאת בעת שבפרקליטות המדינה ובמשרד המשפטים היו מונחים כל העת, היו קיימים כל הזמן והיו גלויים לעיני כל (בתוך המשרד) כל המסמכים והנתונים שהוכיחו שהם חפים מפשע וזכאים מכל עוון. אבל מי היה מוכן להאמין שמשרד המשפטים גונז ומסתיר (במודע, בכוונה) דו"חות חוקרים, יומני חקירה, עדויות אנשי משטרה וחוות דעת של פרקליטים, הנוגעים לצידקתם של נאשמים ? זו דוגמא אחת. היא עלתה ב"חייהם" של 4 אנשים (במובן המטפורי. כי הם עדין בחיים - אחרי שישבו שנים ארוכות בכלא ורק אחרי 20 שנה המדינה הודתה שישבו לחינם על לא עוול בכפם ונתברר שכל העת היו ברשותה ההוכחות לחפותם, והוכחות אלה הוסתרו בכוונה ובשיטתיות ). לך למד את תולדות הפרשה הזו (היא מתועדת בפסקי דין רשמיים). בדוק את שמות המעורבים בנושא מטעם פרקליטות המדינה - ושאל את עצמך אם אתה מוכן להמשיך ולהאמין שאינפורמציות במשרד המשפטים (שכולו מסמכים מסודרים ונהלים של תיוק קפדני) מוסתרות בתום לב. אח"כ עיין בסידרת הפרשיות הארוכה של מורשעים שהצליחו להוכיח חפותם - כשבכל המקרים הללו התברר שמסמכי חפותם וזכאותם היו מוסתרים בתיקי פרקליטות שמשום מה היא הטילו עליהם "חסיון". הפרשה האחרונה עדין טריה - סגנית פרקליט מחוז חיפה, שהוציאה "צו חיסיון בטחוני" על מנת להסתיר מהנאשם וסנגורו מסמך מרכזי שהיה בו לזכות על פניו (וגם זיכה לבסוף) אדם שהורשע ברצח שלא הוא ביצע. ביהמ"ש העליון נזף בה קשות על המעשה הזה - אבל במשרד המפשטים ובפרקליטות היא ממשיכה בקריירה שלה, בלא שמישהו שם יגיע למסקנה המתחייבת. אז מי שמוכנים להסתיר אינפורמציה , גם כאשר משמעות המעשה הינה הכנסת אדם לכלא למאסר עולם (ובידיעה ברורה של חפותו), אינם זכאים להנות מחזקת חפות ותמימות כאשר מתברר שהם ממשיכים (שיטתית) להסתיר מידע. תרצה - תלמד החומר. לא תרצה - השאר באמונתך. בברכה פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצא טעם בהמשך הדיון הזה. זה לא חשוב לי מספיק כדי להשיג מידע נוסף, ואתה לא מספק מידע נוסף בין אם אינו בידך ובין אם אינך מעוניין לסייע לי (אתה חוזר ומפנה אותי לעשות מחדש את התחקיר שלך, אבל לא אומר לי אם המידע הזה הוא בידיך או לא-- כתבת "אני פניתי אליהם ולא קבלתי תשובה ראויה", אבל לא כתבת מהי התשובה והנימוקים שכן קיבלת, על מנת לאפשר לי לשפוט אם הם ראויים או לא בעיני. כך או כך, על סמך כל מה שכתבת ולא כתבת עד כה מיציתי את העניין שלי בנושא). רק כדי לענות להאשמתך בהטרדה: בחרת להתייחס לשאלה אחת מתוך השאלות שלי וטענת שאני מטריד אותך. השאלה היתה "האם נוהלי משרד המשפטים מתפרסמים כנדרש בחוק?", תשובתך היתה "ביקשת ממני לענות לך אם נהלי משרד המשפטים התפרסמו כאתר שלו, כשאני כתבתי במפורש שלא". להבהרה: שאלתי אם הנהלים מתפרסמים _כנדרש בחוק_. החוק והתקנות אינם מחייבים פרסום נהלים באינטרנט, אלא בכתב בלבד. לכן שאלתי לא נסובה על אינטרנט, וממילא דברים שכתבת על אתר האינטרנט לא רלוונטיים. יום נעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתכחשות הגורפת לעובדות כפי שנפרשו כאן ע"י פריצי והתחמקות המשאלות הנוקבות שהעלה זה האחרון תו"כ סיווג טענתו כקונספירציה על מנת לערער את תקפותה באמצעים לא ענייניים מעלה את השאלה: האם עבודתך כמשפטן, עליה הצהרת באתר זה היא במסגרת משרד המשפטים, ו\\או קשורה ישירות או עקיפות למשרד הנ"ל, ו\\או קשורה לעמותה הממומנת ע"י הנ"ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בכלל שאפשר לומר שאני עובד כמשפטן; אין ברשותי אפילו תואר אקדמי. אבל בטוח שאינני עובד משרד המשפטים, ומעולם לא עבדתי בו או במקום אחר בשירות המדינה. מעולם אינטרסים אישיים או מקצועיים שלי לא היו תלויים במשרד המשפטים וגופיו. אם תרצה להרחיק את הבירור, מקום עבודה ציבורי גדול שעבדתי בו למשך שנה קיבל תרומות; למיטב ידיעתי לא נתקבלה תמיכה ממשרד המשפטים בזמן עבודתי שם, ולו היתה סביר שהייתי יודע. עמותה שהתנדבתי במסגרתה לא קיבלה לפי הידוע לי כל תמיכה ממשלתית, לו היתה סביר שלא הייתי יודע. לדעתי הגם שמה שחושף הכותב הוא הפרת התקנות, הנסיון לקשור אותה לשחיתות הוא קלוש. עניין של הערכה אישית. אבל אני בעיקר פורש מהדיון כי קשה לי לשוחח עם הכותב לפי שיטתו: קיים ערבוב בין סוגיות (דו"ח האפוטרופוס מול דו"ח משרד המשפטים; פרסום נהלים מול פרסום תמיכות; ועוד), המידע לא תואר כולו במאמר המקורי ובכל תגובה אני מגלה טענה חדשה, לא מובאת תגובתו של משרד המשפטים (דבר שגובל בהפרת החוק בעצמו), וכשהבנתי שיש מידע שאינו בידי ושאלתי את הכותב שאלות אינפורמטיביות, לא נעניתי (והואשמתי בהטרדה). כפי שכתבתי, עד עכשיו פשוט לא השתכנעתי בכוונות זדון: אני רואה את הפרות החוק כלא מהותיות (הפרסומים שהכותב מבקש לראות באינטרנט נמצאים מעל דפי "רשומות" במקביל) ואת הפרות "רוח החוק" אני רואה כמוסברות ביתר-קלות על ידי אי-אכפתיות ואי-סדר, מאשר על ידי שחיתות. ואני גם לא נוהג לגבש דעה נחרצת בהעדר תגובת הצד המואשם. אולי אני שמרן או הססן. אבל אינני מבקש לשכנע איש, ודאי שאין לי אינטרס חומרי או אישי לעשות זאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |