|
אני משער שהחלק הראשון של דבריך נגזר מהחלק השני שלהם. מכיוון שדרך ניהול המכרזים שמפרסמים גופים ציבוריים מעוגנת בחוק לפרטי פרטים בעוד דרך הקצאת הכספים לעמותות היא כמעט שרירותית, צפוי צד שנפגע במכרז לפנות לסעד משפטי על בסיס סעיף טכני זה או אחר שלכאורה לא התקיים כתקנו, בעוד שלעמותה שלא קיבלה הקצבה שלדעתה הגיעה לה כדין יהיה קשה מאד לבסס טענה זו מבחינה משפטית.
מכאן שמה שנחוץ על מנת להקטין את תופעת השחיתות היא מנגנון *כלשהו* שיעוגן בחוק. זה יכול להיות משהו דמוי מכרז, דבר שנשמע לי קצת מוזר לצורך הספציפי הזה (שכן בין עמותות שונות אין באמת תחרות על שירות או מוצר אחד אלא רק על חלקן בעוגה הכללית), וזה יכול להיות כל מנגנון אחר שיעוגן בחוק. הבעיה היא שזה מחזיר אותנו לדיון שהתנהל כאן רק לפני כמה ימים על חברות הקש של שרון 1: לחברי הכנסת, שהם להבנתי היחידים שמסוגלים לתקן את המצב, יש אינטרס מובהק להשאיר אותו עתיר לקונות ופרצות כדי להבטיח את יכולתם לנצל את המנגנון בעתיד לתועלתם האישית.
1 דיון 708
|
|