המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אכן, יש הרבה דברים שצריך לשנות במדינת ישראל. מעולם לא הצלחתי להבין איך אדם כמו אהוד יתום - שרצח עצירים שלא סיכנו אותו - זוכה ללגיטימציה בתקשורת הישראלית, זו מאוהבים להאשימה בשמאלנות. רק תזכורות מתמידות ולחץ ציבורי יוכלו להביא לניקוי האורוות המיוחל, ויש לזכור שהשקרים שהיו (ואולי עדיין יש?) בשב"כ לא רק פגעו בחפים מפשע, אלא ייתכן גם שחיבלו ביכולת ללכוד מחבלים אמיתיים - כמו שהאשמת דרייפוס סייעה למרגל האמיתי לחמוק מעונש לזמן נוסף. |
|
||||
|
||||
צ''ל כמובן ''זו שאוהבים להאשימה בשמאלנות'' |
|
||||
|
||||
אולי האהדה התקשורתית לה זוכה אהוד יתום נובעת מהעובדה שלציבור הרחב פשוט לא אכפת? ברור שהתקשורת היתה שמחה לערוך מרצח המחבלים משתה תקשורתי שלם, וידוע שעשתה זאת עם מקרים פעוטים עוד יותר, אבל הפעם היא נמנעה מכך כיוון שהיתה תמיכה (קרא לה ברברית, לא מוסרית, או ככל העולה על לשונך) נרחבת יחסית במעשה. לי אישית לא אכפת כלל אם אנשי השב"כ שמו קץ לחייו של מחבל זה או אחר. אפילו תוהה אני שמא לא היה זה הדבר הנכון לעשותו. |
|
||||
|
||||
צרפת של סוף המאה ה 19 לא התגוננה כנגד טרור גרמני, ודרייפוס לא נתפס לאחר שחטף אוטובוס אזרחי. אבל נקודות אלו מסכמות,מן הסתם, את כל האפולוגטיקה האפשרית. |
|
||||
|
||||
נידמה לי כי במאמר דרייפוס הושווה לנאפסו ולא לחוטפים, ועניין ה''טרור'' כלל אינו רלבנטי להאשמות שהועלו כנגד האחרון, כך שגם אפולוגטיקה זו מפוקפקת. |
|
||||
|
||||
אם הוא לא עשה את הפשע, זה לא כל כך משנה איזה פשע זה - משום שלא הוא ביצע אותו! |
|
||||
|
||||
ראוי היה לציין שלא זאת בלבד שאנשי השב''כ ''קיבלו חנינה'' אלא שלמעשה ניתנה להם (באופן שהוא למטיב ידיעתי חסר-תקדים) חנינה מראש, ולכן הם אפילו לא עמדו למשפט. |
|
||||
|
||||
לו רק היינו עם מוסרי ומצפוני כמו הצרפתים... |
|
||||
|
||||
I propose a novel solution: let's give up. We're all crooked, evil, malicious, murderous, lecherous sons of bitches, so let's just admit it, and get it over with. No apologies, no hypocracy, nothing. Mere admissal of facts.
And if that's a bit extreme, let's just agree that our morals are different than the morals Western Society walks by. (Or claims to walk by). We are not Westerners, period. What do you say? |
|
||||
|
||||
ובכן, אני לא יודע מה בקשר אליך - אבל אני בחור טוב. זו בסופו של דבר בחירה שלנו. בפרשה הזו אנחנו בחרנו שהמדינה שלנו תיראה כמו ישראל ולא כמו צרפת. חבל. |
|
||||
|
||||
I'm a good guy, myself. Though I think I am technically part of the "nasty bourgeoise elite," or something, which would make some leftists hate me.
In any case, referring to the article, that is just a sign of the maturity humanity has come to. No longer do wars start and revolutions occur as a result of the smallest injustice. Just like most adults don't start tantrums when things don't go their way. |
|
||||
|
||||
בעניני מוסר ומצפון- צרפת היא לא בדיוק המופת שצריך לעמוד כנגד עינינו. רק דוגמא אחת-דיכוי המרי באלג'יר היה אכזרי פי כמה וכמה מכל אשר עשתה ישראל אי פעם בשטחים. אינני רוצה להרחיב בעניין שיתוף הפעולה ההמוני בצרפת עם הכיבוש הנאצי. |
|
||||
|
||||
משום מה המדינה שלנו מקבלת את זה שלאדם שהציל חיים מותר לפשוע או לפעול כנגד חוקי המדינה ועל כך יסלח לו. החוצפה למשל במשפטו של מורדכי אותי הרתיחה, אז מה אם הוא הציל חיים, האם מותר לו היום בשל כך לאנוס (אני יודע שהוא לא הואשם באונס) ואו להרוג אדם. הרשות השופטת שלנו טועה לא פעם ויחד אם הדרג המדיני מחפה על פושעים. זה שמדובר בבושה זה ניחה, זה שמחר כאשר הם יהיו בטלויזיה לא נידרוש להוריד אותם מהמסך זו הבעיה. |
|
||||
|
||||
אין ספק שיוסי גורביץ' כתב כבר בעבר באייל הקורא מאמרים טובים יותר. אני מניח שכל העובדות שמופיעות במאמר, שנוגעות לפרשיות ההיסטוריות השונות מדויקות ולא באתי לבקר את החלק הזה במאמר. הביקורת שלי היא על הרעיון המרכזי: השוואת פרשת דרייפוס לפרשיות שונות אצלנו, כדי לשכנע את הקוראים בדמיון ביניהן. בעצם, איני בא לטעון, אפילו, שאין קווי דמיון פה ושם בין פרשת דרייפוס ובין הפרשות אצלנו מבחינת פרטים טכניים כאלה ואחרים. אבל כל הדברים האלה הם שוליים. מה שהשאיר את רישומו בפרשת דרייפוס ואולי, מי יודע, היה הקש שאפשר את תחילת גלגול רעיון הציונות המדינית, ולכן אולי את הצלחת הציונות בהקמת המדינה, לא היה דווקא קשור במהותם של התככים הפנימיים, והאופן בו נרקמה העלילה. דברים כאלה יכולים לקרות גם ללא רקע אתני ושנאות גזעניות. הפרט החשוב הוא יחסו של העם הצרפתי ליהודים ותגובתו על פרסום הפרשה. מה שהרשים את דרייפוס היו הפגנות ההמונים לא כנגד דרייפוס אלא כנגד היהודים, כתגובה לפרשה עצמה. פרשת נפסו אינה פרשה אתנית, כפי שהמחבר מנסה לומר. זה נכון שנפסו היה צ'רקסי, ונכון שהעלילו עליו עלילה. אבל האם קיימת שנאת צ'רקסים במדינתנו ? האם היו הפגנות המונים בעקבות פרשיה זו שקראו להכות בצ'רקסים ? ויצחק מרדכי שנרקמה כנגדו עלילה כדי לנקות אחרים, האם אינו יהודי והאחרים כן ? ואגב, גם אני חושב שסוף פרשת קו שלוש מאות היה שערורייה, ופרשת נפסו אף היא שערורייה. אין ספר שהיה מקום לשפוט ולהושיב בכלא את שני הרוצחים (יתום, לדעתי הוא רוצח שמאלי ולא רוצח ימני), ואת גינוסר (שאף הוא לפי כל הסימנים מנוול שמאלי ולא מנוול ימני) על בידוי ראיות גם בפרשת נפסו וגם בפרשת קו שלוש מאות. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין נכון את טענתך, הרי שמה שמשתמע מדבריך הוא שאם בארץ הגזענות איננה פרמיטיבית כמו בצרפת, ז"א שמתבטאת בצורה הנמוכה ביותר ע"י אספסוף ברחובות, הרי שאין בעיה. זה קצת תמוה בעיני. אין לי ספק בכלל שאין גזענות בישראל. על כל אזרח במדינה חלות אותן חובות, ואותן זכויות, יש שיוויון מלא בפני החוק, ושיוויון הזדמנויות. האם נתקעת עם מגילת העצמאות? אני חושש שהגזענות ושינאת הזרים בחברה הישראלית, הן תופעות קשות שהולכות ומחמירות. הן לא באות לידי ביטוי ברחוב, כי השלטון בעצמו מנציח את התופעות. אנחנו בוחרים שוב ושוב הנהגה שתדאג לכך שכל מי שחריג בחברה יוקצה מחמת מיאוס. כשהשלטון עושה את כל העבודה, מי צריך הפגנות ברחובות? אשמח שתספר לי שבכל התופעות הללו אשם השמאל שאני חלק ממנו, זה יגרום לי להרגיש טוב יותר. |
|
||||
|
||||
In the French case, both the government _and_ the angry mobs were racist.
So your position is really quite baseless. |
|
||||
|
||||
אז, אם כך, אין גזענות בישראל? |
|
||||
|
||||
Of course there's racism in Israeli society. Racists exist everywhere. But there's a big difference between there being racism, and it being a bad fenomenon getting worse. Which is the position I was responding to.
|
|
||||
|
||||
מה שטענתי בדבריי הוא שאין קשר בין פרשת קו שלוש מאות ופרשת נפסו ובין גזענות. אם רוצים להוכיח שיש גזענות בארץ צריך לחפש נימוקים אחרים. זה הכל. טענותיך אינן לעניין. |
|
||||
|
||||
גם פרשת דרייפוס לא הייתה אתנית. היא הייתה מוסרית-חוקתית: האם מותר לכלוא אדם שיש ספק באשמתו? תשובת הימין (בעיקר הימין הדתי) הייתה: כן, מותר. טובת המדינה עולה על טובת הפרט, ואפילו אם דרייפוס זכאי, האמירה ש"הצבא טעה" משולה לבגידה. תשובת השמאל: למדינה אין זכות לשלול מאדם את הזכות לצדק, גם אם תוך כדי כך שמה של המדינה מתבזה. נכון, היו אנטישמים. נכון, הייתה עיתונות אנטישמית והיה אפילו פוגרום אחד (באלג'יר דווקא) - אבל במהותה הפרשה לא נסבה על אנטישמיות. להבדיל, למשל, ממשפט בייליס ב-1911 (עלילת דם מאוחרת מאד). גזענות שיחקה תפקיד במיוחד אצל הקושרים - הן בצרפת והן בישראל. מצער מאד, אגב, שמלמדים את הפרשה הגדולה הזו, שלדעתי היא דרמה גדולה ומעניינת הרבה יותר מהמהפכה הצרפתית או ממלחמות נפוליאון, דרך הפריזמה הצרה של עיתונאי אוסטרי הוזה, ושמבחינת מערכת החינוך הישראלית הפרשה מסתיימת בכתיבת "מדינת היהודים". אני משוכנע, אגב, שאם תשאל בוגר ממוצע של מערכת החינוך הישראלית, כל שהוא ידע על הפרשה הוא שדרייפוס הורשע. את התמונה הזו, של חרבו הנשברת של דרייפוס, דווקא הטיבו לחקוק במוחות התלמידים. ואני לא חושב שזה מקרי. |
|
||||
|
||||
אני מודה שאף אני איני מומחה גדול לפרשת דרייפוס, ומה שנחרט בי הוא לא כל כך החרב הנשברת , אם כי אני זוכר גם סיפור כזה, אלא דווקא תגובת האספסוף לנוכח הפרשה כנגד היהודים. נדמה לי שהרצל אף אמר פעם שהפרשה הזאת עשתה אותו ציוני. והוא התכוון גם כן לתגובות האנטישמיות של ההמון. הפרט הזה שהצבא כאילו הוא מעל האמת ואסור לצאת נגדו שאתה מדגיש הוא לא החלק החשוב, לפחות לא במה שנוגע לנו. ואני לא חושב שיש תופעה של הפיכת הצבא לקדוש אצלנו. לפעמים דבר כזה ניכר במעט אבל הרבה פעמים ניתן להתרשם שקיימות תופעות הפוכות. |
|
||||
|
||||
פרשת דרייפוס אכן הייתה פרשה גדולה וחשובה.אבל אינני רואה בה חשיבות בסדר גודל דומה לזה של המהפכה הצרפתית שהיעשפיעה על כל פינה והפינה באירופה ומעבר לה. לפרשת דרייפוס עם כל הכבוד לא הייתה את מידת ההשפעה לטווח הארוך הזה. ההשפעה החשובה ביותר לטווח הארוך שהייתה לה הייתה דווקה בהשפעה שהייתה לה על אותו "עיתונאי הוזה " סופר מדע בדיוני אחד בשם הרצל. לו כבר היו רעיונות "כמו ציוניים" עוד לפני הפרשה הזאת, אבל מסופקני אם בלעדיה הוא היה מגיע להלך המחשבה וההחלטיות שהביאו אותו לבסוף ליסד את התנועה הציונית. לדעתי ההשפעה החשובה ביותר של הפרשה הייתה בהשראה שהיא נתנה להרצל, כל השאר הוא משני בהשוואה. יתכן שבלעדיה לא הייתה מדינת ישראל( ואם זה דבר טוב או רע, יתכן שבכך אני ומר גורביץ' חלוקים, אינני יודע). והערה : הלוואי שהיום היו לנו עוד "עיתונאים הוזים" כמו תיאודור הרצל, אנחנו זקוקים לאנשים כאלה יותר מתמיד. |
|
||||
|
||||
לעיתים רחוקות נתקלתי כאן בכתבה כה מקוממת ולא ראויה כמו מאמרו לעיל של מר גובריץ'. התיזה העיקרית שלו היא השוואה המראה את הדמיון בין פרשת דרייפוס לבין מספר פרשיות בתולדות המדינה. בשורות הבאות אנסה להראות את הפירכה וחוסר הרצינות בהשוואות אילו: פרשת דרייפוס: בפרשה זו, הופלל והורשע קצין בצבא צרפת אשר חטאו היחידי הוא היותו יהודי. האיש היה חף מכל פשע וטען זאת בעקביות. עם זאת, ראיות מזוייפות ושינאת יהודים שלחה אותו למאסר. בסיכומו של דבר, התבררה חפותו והאיש זוכה וזכה להתנצלות ולפיצוי (עד כמה שניתן לפצות על עוול שכזה). החיסול בקו 300: בפרשה זו חיסלו אנשי שב"כ (אינני משתמש במילה "רצח" מאחר ומה שקרה אינו רצח על פי הגדרתו בחוק) שני מחבלים אשר ביצעו פעולת טרור. הדבר בוצע בהוראה מהדרגים הגבוהים ביותר. זו לא הייתה הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה. יתר על כן, למיטב ידיעתי, במשך שנים הייתה מדיניות של "מחבלים לא יוצאים חיים מפיגוע שביצעו". אבל! שני המחוסלים לא היו חפים מפשע, הם ביצעו עבירה חמורה ביותר. אמנות ז'נבה השונות אינן מגינות עליהם ולדעת רבים מאוד הם בני מוות (אם כי לאחר משפט). מה הדמיון בין פרשה זו לפרשת דרייפוס ? נפלאת ממני. השקרים ועיוות החקירה: בהמשך לפרשה דלעיל, השתתפו אנשי שב"כ מסויימים במהלך אשר מטרתו העיקרית הייתה הטעיית ועדת החקירה, הסתרת האמת על מעשיהם והפניית אצבע מאשימה לכוון לא נכון. במקרה זה, תא"ל (אז) יצחק מרדכי. העובדה העצובה היא כי כל! מערכות האכיפה עושות זאת, המשטרה, אגפי חקירות של משרדים ממשלתיים, עורכי דין, כולם משקרים לבית המשפט על מה שעשו או לא עשו. השופטים, ברוב המקרים, יודעים שלעיתים קרובות משקרים להם ומשלימים עם כך. פשוט זו הדרך בה העולם מתנהל באם הדבר מוצא חן בעיני מישהו ואם לאו. ראוי לשאול באם המטרה של הטעיית המערכת החוקרת במקרה זה היה ראוי, ייתכן שכן (מי שחושב שתמיד עדיף לגלות את האמת העירומה לעיני כל חי בפנטזיות). אולם מה קרה למי שנגדו כוונה האצבע המאשימה ? אבקש להזכיר: איציק מרדכי עמד למשפט צבאי וזוכה! האיש לא הורשע ולא נענש אלא זוכה. מה בין זה לבין משפט דרייפוס ? שם הופלל בן אדם שלא היתה לו כל נגיעה לנושא, כאן זוכה אדם אשר היה מעורב ושיש עדויות שהיכה את המחבלים שנותרו בחיים (לטענתו- עקב צורך של חקירה דחופה). פרשת נאפסו: בפרשת נאפסו הודה האיש, עקב חקירה קשוחה, בעבירות שלא ביצע ועל כך הורשע. לאחר מספר שנים, התבררו העובדות על שיטות החקירה נגדו והוא זוכה מעבירות אילו. האם הדבר בוצע רק בגלל שהוא צ'רקסי ? להבדיל מפרשת דרייפוס, נגד האיש היו חשדות אמת חמורים. לא מדובר ב"סתם אדם שהלבישו עליו תיק". החוקרים היו משוכנעים שאכן המדובר בקצין שביצע עבירות חמורות. הבדל נוסף- נאפסו הודה, דרייפוס לא. עוד הבדל- גם במשפט החוזר הורשע נאפסו, להודאתו, בעבירות אם כי פחותות מאשר בהרשעה המקורית. למה הודה בשלב זה ? אולי כי בנושאים בהם הודה היו ראיות מספיקות שאכן איננו צדיק גמור ? ההשוואה אכן מפתה, אולם אינה עומדת בבדיקה מינימלית. מילה אחרונה לכותב המאמר: קל מאוד להתפתות להשוואות צבעוניות ומזעזעות. ממש מושך את הלב להשוות בין מאמרך למאמרי השיטנה של גבלס ב"שטריימר". אולם, מאחר והמילה הכתובה יכולה להיות נשק מסוכן לא פחות מן האקדח, מן הראוי להסס ולבדוק שוב ושוב לפני שחדוות ההשמצה תופסת שליטה עליך. |
|
||||
|
||||
"עקב חקירה קשוחה" - תעשה לי טובה. מדובר בעינויים. אל תנסה לכבס את זה. נאפסו הודה באשמה של מגע עם סוכן אויב. פה יש מלכוד קלאסי - זה היה תפקידו כאיש מודיעין: ליצור מגע עם סוכני אויב, ולנסות להעביר אותם לצד שלנו. הוא לא היה יכול להכחיש את זה. גם בפרשת דרייפוס ה"חוקרים" היו משוכנעים באשמתו של דרייפוס, ומכמה סיבות: 1. המקור של המודיעין הגרמני היה ידוע באות D. 2. דרייפוס היה מאלזס-לוריין, שבשליטה גרמנית. אפילו שמו היה גרמני. 3. בידוע שיהודים אינם יכולים להיות נאמנים למולדת הצרפתית. חוקריו של נאפסו היו משוכנעים באשמתו משום: 1. היה להם שטינקר שאמר את זה. 2. נאפסו היה צ'רקסי, ובידוע שלא-יהודיים אינם יכולים להיות נאמנים למדינת היהודים. 3. הוא הודה בחקירה. אף הקבלה הסטורית איננה מלאה. ההקבלה הזו נראית לי כדבר קרוב מאד. פרשת קו 300 היתה רצח כהגדרתו כחוק. נעצרו שני אנשים, ונרצחו בידי אנשי כוחות הבטחון. לא אחרי משפט; אחרי הוראה של בכירי שירותי הבטחון. זה רצח. אין מה לעשות בקשר לזה. אני מודה לך על שכתיבתך מעידה, שוב, על האחיזה שיש לנאציזם בתפיסה הישראלית. שיהיה לך יום טוב. |
|
||||
|
||||
יוסי ידידי, מאמרך העשוי והשזור היטב לוקה בכשל לוגי מסויים, היות וסוגיית פרשת קו 300 בפירוש אינה קשורה למשוואת הנאראטיב דרייפוס-נאפאסו לבד מקשר מקרי-נסיבתי. דומה אף כי עצם הזכרת עובדת הופעתו השנייה של 'הגיבור הרע' בפרשת קו 300 אינה ממש רלבנטית לפרשת דרייפוס לכשעצמה, היות והופעתו הראשונה במקרה נאפאסו מספיקה בהחלט להעמדתה המכובדת של משוואתך זו. אף פרשת קו 300 אינה כה פשוטה, כפי שעולה הדבר מדבריך; האוטובוס האמור נחטף באלימות ובכפיה אומנם בידי שני אנשים, אך מרגע ביצוע פעילות אלימה זו הפכו הללו לפושעים של ממש, אשר לפי כל קריטריון בינלאומי דמם מותר למען שלום והצלת החטופים, כל עוד לא נכנעו ו/או הוכנעו הללו מרצון ו/או מכפייה. יש בהחלט לשער, כי גם חוטפים אלו אכן איימו באופן המוחשי ביותר על חיי הנוסעים, וזאת תוך הדהרתו הפראית של אוטובוס דמים לכוון העיר עזה. החוטפים אף גרמו לאובדן חיי אדם; אם אינני טועה היתה זו הנוסעת-חיילת בשם פורטוגל אשר נהרגה בידי צמד חמד זה - יש הטוענים כי הדבר קרה במסגרת פעולת החילוץ הצה"לית - אובדן חיים אשר עליו הינך ממלא פיך מים. חוטפים אלו חוסלו באופן מקומם ומזוויע בעליל, אך בין חיסול בלתי חוקי זה ובין פעילות בט"ש נאצית אין ולא היה דבר של ממש מהמשותף. מי כמוך כהיסטוריון יודע זאת. חבל שהשוואותיך אלו פוגמות משהו בנקודה המרכזית והנכונה במאמרך. שלך אלכסנדר |
|
||||
|
||||
אלכסנדר, הרבה פעמים קורה שאתה מגיב לאחר כמה וכמה אחרים, אשר כמו המאמר האמריקאי, מחכים לנעל השניה ליפול. היינו לקרוא את התגובה האוטוריטטיבית, שברב המקרים איננה ניכשלת בהצגת תובנה נוספת או הערה של זוית ראיה המעניקה נופך חדש להשתלשלות הדיון הספציפי. הפעם אני חושש שאינני מסכים עמך (מן הסתם דבר שעליו תשמח) מכמה סיבות: * בכל המאמר לא הוזכר ולא נרמז מאום על נאצים וכיוב' (אך באמת זו נקודה שולית) * את צמד החמד הזה הרגו (עבור אחרים רצחו) לא במסגרת פעולת חילוץ אלא לאחריה, בדומה למקרים אחרים שעליהם אין מדברים. * אין עוררין על כך שהסיטואציה הישראלית שונה לגמרי מזו הצרפתית ועל כך עמדתי בתגובתי הראשונה, וכל השוואה היסטורית, קשה מעצם היותה כזו, אשר מתעלמת מהזייטגייסט - רוח התקופה - מערערת עוד יותר את תקפותה. * ואולם, אני חושב שהנקודה שיוסי ניסה להראות, או לפחות כך אני קורא אותה, היא הדיסוננס בין המנטרה האשלייתית של טוהר הנשק לבין מציאות מעורפלת המטשטשת את הקו בין מתי זה לגיטימי, או לפחות לגיטימי-אפור, לבצע מעשים שכאלה, ומתי הדגל השחור מונף בעליל. * אין עורררין ש au la guerre comme la guerre אך כוחה של דמוקרטיה הוא בריסון המוסרי, וזו הנקודה החשובה. במקרה שלנו, מרדכי הוא הדרייפוס. אמנם לא דרך הטמרה אחד לאחד אלא בעצם העובדה שעליו העלילו והפילו תיק על לא עוול בכפו, מתוך טויית קורים של שקר הפוגעים עמוק ורחוק באושיות קיומה של מדינה דמוקרטית. * אני זוכר היטב שרגש הזעם שהופנה תחילה כנגד אלו שניסו בכלל להאשים את מרדכי בהרג, הועצם עוד יותר והופנה כלפי אלה שניסו להפלילו במעשה שמלכתחילה אנשים לא חשבו שהוא אשם. הכעס הגדול הוא נגד אלה שבפעולת קומנדו לילית נפטרו מיועץ משפטי וניקו את השרץ - את טווי השקרים והעלילה - וחשבו שבזאת תסתיים הפרשה. אך לא - נפנופי הפרפר השחור ממשיכים לחולל סערות גם ממרחק של 15 שנה. (ראה מקרה סנטור קרי בארה"ב) |
|
||||
|
||||
שלום לך רון, ללא כל צל של ספק הינך צודק בכל הנקודות אשר העלית, אך יש בהחלט לברור המוץ מהתבן בבואנו לנתח נקודות מסויימות בכתבתו זו של מר גורביץ; - כותב מוכשר זה דאג גם דאג לאיזכור הקומפוננט הנאצי - אמנם לא בגוף המאמר אלא בתגובתו לקורא יוסי. ציטוט: "אני מודה לך שכתיבתך מעידה, שוב, על האחיזה שיש לנאציזם בחברה הישראלית". אישית, אינני מבין קריאה זו, לבד מהצורך לפולמיקת זעקת ה'געוואלד' המפורסמת. - מרדכי אינו דרייפוס, היות ומרדכי אינו משתייך למיעוט אתני שנוא, אלא אם כן ברצונך למקד את אוכלוסיית המזרחים והספרדים במדינה כתופעה אתנית. מסופקני. דבר זה אינו ממעיט חלילה מממסכת השקרים, חצאי האמיתות וההטעיה המכוונת במקרה מרדכי, אך אין לבצע השוואה גורפת ממקרה זה למקרה דרייפוס, הגם ש'הגיבור הרע' מככב בשני המקרים. - העובדה כי גינוסר ויתום עדיין ממשיכים ומתפקדים כישויות סמי-פוליטיות וביטחוניות היא היא החמורה מכולן, אך צא וראה כי אף אדם כגינוסר אינו פסול כלל לכל סוג של מו"מ עם הצד הפלסטינאי מבחינתם, דבר האומר בהחלט דרשני. - עצם הדבר כי שני חוטפים/מחבלים/אנשים אלו חוסלו/הומתו/נרצחו ללא כל משפט הינה חמורה אף בעיניי, גם לאחר הרלטיביות הדרושה להבנת מקרה זה בהקשרו הכללי. שלך אלכסנדר |
|
||||
|
||||
יתכן שהיו רבים בגרמניה ובאירופה ששאלו את עצמם, האם אולריקה מיינהוף וחבריה באמת התאבדו באופן סימולטני בתנאי מעצרם ושמירתם הקפדנית, לאחר רציחתו של מדינאי גרמני רם דרג על ידי חברי אירגונם. ניתן אולי אף להוסיף שיתכן שספקות אלו (אם היו להם בכלל ספיקות בעניין) פעלו באופן מרתיע, שכן לא היו מאז אופרציות דומות על ידי חברי באדר-מיינהוף, ככל הזכור לי. כך, גם תמונת הרציחה הברברית הנ"ל של צמד המחבלים, היה לה אפקט מרתיע, יש להניח, ללא זיקה לאספקט האתי הלקוי, שתרם, מכל מקום תמונה של נחישות להפרע מנחשים בתוקף raison d'etate או מה שלא יהיה. בניגוד לדרייפוס- בנסיבות של פטריוטיזם צרפתי גואה בעקבות אובדן אלזס לוריין לביסמרק ב-1870, אף אחד לא האשים את מרדכי בבגידה במדינתו. יש מקרים שהינם פריפראליים וגבוליים מבחינת עריכת משפט תקין, כגון במקרים של מרידה על אונייה, בהם ניתנת לקברניט הסמכות לירות במתמרדים. |
|
||||
|
||||
במאות הקודמות היה הקברניט אוסף את צוותו, עולה לאוניה ושט לעבר האופק ולא נודע גורלו לחדשים ולשנים, אם בכלל. מכאן נבע החוק הימי שנתן לקברניט סמכויות מוחלטות באניה. היןם, בעידן התקשורת המיידית Real Time במיוחד בתחום הצבאי, אין שבריר של שניה שבו קברניט של ספינה או מטוס נמצא ללא קשר ופקוח של הבית. העובדה הזו מעוררת בעיה משפטית לגבי סמכות ואחריות המפקד בשטח לעומת המפקדה מאחור. ראינו כבר מקרים של ערבוב פרשנות עקב ערבוב סמכויות ויש רגליים לטענה שהדרג המפקח איננו יכול לרחוץ כפיים לגבי ארועים מבצעיים, משום מעורבותו המיידית, ואינני מדבר על אחריות מיניסטריאלית אלא על אחריות בצועית. |
|
||||
|
||||
למר אלכסנדר מאן, השלום לך. אכן, תגובתך נהדרת, שכן לא פעם דומה שאנשים מאבדים מקצת מהשכל הישר שלהם. לעיתים, הנטייה להדהים הופכת את הפונקציה הביקורתית לרטוריקה המצמצמת את ההקשר הכולל. אנו קוראים מהופנטים במקצת את החוט ההופך לדק ביותר המגלגל את הדברים, השאריות הסלקטיביות של מסכת מורכבת בשרות אידאה פיקס דוגמטית. טוב אם כן שהבאת את ההקשר המלא יותר ולכן בהכרח הנכון, ואלמנטים רלוונטיים מבחינת החוק הבינלאומי. ברור אגב שלא מדובר בצבא סדיר, אלא בחוליגניזם טרוריסטי, המתפתה לחולל אפקט דמים הרה זוועה על גבם של אזרחים חסרי ישע. פיתוי כזה אינו קיים רק במזרח התיכון, אלא במדינות רבות נוספות. הקלות הבלתי נסבלת של האפשרות לחוללו מציבה בני תרבות רבים מפני פורענות וסחטנות ברברית, ומכאן שנודעת חשיבות לאפקט ההרתעתי. |
|
||||
|
||||
אתה מאשים אותי בנאציזם תתנצל!!! שום דבר שאתה כותב לא ראוי לתגובה או לפרסום בלי תנאי זה |
|
||||
|
||||
אינני מבין מדוע מותרת בתודעת הציבור בארץ, מותרת הגזענות על הנאציזם. אספר סיפור קצר ואמיתי. מכיר אני בעיר מגורי (ירושלים), אדם אחד, המתנגד וזועק כנגד פשעות הנאציזם במלחמת העולם השנייה, ונגד ממשיכי תורתם כיום. אולם, באחד מהימים האחרונים, הזדעקתי למראה מדבקות White Power נבזיות על מחברתו. למראה עיני שיצאו מחוריהן נוכח התועבה, הוא הגיב במשפט: "זו לא גזענות, זה נכון". אולם, תדהמתי לא באה אל קיצה, מכיוון שכשספרתי זאת לאדם אחר, הוא לא הבין מה נורא כל כך באותם סטיקרים, ואף צחק לנוכח תוכנם. |
|
||||
|
||||
בין גזענות פרופר ונאציזם אין מקום להשוואה ובוודאי שלא לטענה שהשניים מסוכנים במידה שווה או דומה. טמטום, לעומת זאת, הוא בית גידול מצוין לדעות קדומות, ומכאן גם לגזענות. והרי ידוע שהטיפשים נמצאים בכל מקום ובכל זמן. |
|
||||
|
||||
באשר להערתך האחרונה בתגובה הנ''ל, אין מנוס מלהגיע למסקנה כי כתיבתך מעידה על האחיזה שיש לטמטום בחברה הישראלית. כל טוב לך. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאנחנו מפקששים את העניין, שני אנשים - גנוסר ויתום אנשים שרימו את מערכות המשפט ניסו להסתיר מידע מהציבור הרגו ועינו אנשים מופיעם בתקשורת כגיבורי תרבות מה זה אומר עלינו? |
|
||||
|
||||
כבר הספקתי לראות את אהוד ''האנלייזר'' טננבאום מופיע ב''חמש עם גדיסוקניק'', כשהכתובית מגדירה אותו כ''מומחה מחשבים'', ולא כ''עבריין''. אני מניח שבקרוב יופיע בני סלע כ''מומחה למין''. |
|
||||
|
||||
הלללוו.....אתם מהעולם? להווי ידוע לכם שדרייפוס ישב ספון בביתו ונלקח למאסר על סמך גזענות בלבד בעוד מחבלי קו 300 חטפו אנשים מתוך מטרה מוצהרת לרצוח אותם. מי שמשווה בין שני המקרים הוא פשוט פלצן ובשם "ערך זכויות האדם" שוכח ערכים בסיסיים יותר כמו כבוד לחיי אדם. מחבלי קו 300 הם מחבלים, וידוע מה קורה בישראל למחבלים עם דם על הידים- הם משוחררים ורוצחים שוב. ודאי וודאי שיש מקום לבקר את בית דין השדה, אבל מכאן ועד להשוות חיסול מחבל לדרייפוס? |
|
||||
|
||||
אני חושב שיוסי משוה את יצחק מרדכי לדריפוס ולא את המחבלים. |
|
||||
|
||||
אהוד יתום, הרוצח בדם קר מפרשת קו 300, מונה בידי ראש ממשלתנו ליועצו לענייני טרור. אין בהודעה זו כדי להפתיע את כל מי שאמון על הכלל - "בכירים במשרד המשפטים: נתקשה להגן על מינוי יתום" |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. רק שכחת לציין את האהדה העצומה לעיתון חדשות, שמהר מאוד הפך להיות פופולרי כמעט כמו מעריב. אלא שסביר שתגיד שזו היתה רק נהירה לצהוב, ולא לאמת המוסרית. וכפי שאמנם הוכח כשהוידאו והטלוויזיה של אז - הרגו את המילה הכתובה, עוד בטרם שיטות הפיתוי הגס הגיעו למיצוי כפי שהם כיום. התחושה המתקבלת ממאמריך הם שאני (יהודי, ישראלי, ציוני, דתי) אשם בחורבנו המתמשך של העולם. אמי, בילדותה, היתה מגובסת כולה ומרותקת למיטתה בבית חולים נוצרי. שכנתה לחדר התבוננה בה בשטנה במשך שעות ארוכות בלי להוציא הגה. כשאמי שאלה אותה מדוע, זו ענתה: את רצחת את אלוהים. אמי מתארת את התדהמה שעברה בראשה למשמע הדברים. ואת הלוגיקה: איך אפשר לרצוח אותו? הוא בכלל לא מת! למה היא מאשימה אותי בדבר טפשי כזה. היא החלה להתרגז. ולבסוף אמרה בקול תקיף: I DID NOT! משה פלאם. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |