 |
2692 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
עוד מעט כולנו נדע את האמת! יום הדין קרב!! וכו' |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צב"ג (על משקל LOL...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פעם נראה שהפרשנות שהבאת "מולבשת" על הטקסט, שהיא מחפשת עוגן לרעיונות שאינם בהכרח שייכים אליו. מצד שני, האמת היא שזו תופעה שכיחה למדי בפרשנות בכלל ובפרשנות קבלית בפרט; הקבלה היא כל כך גמישה בסמליה ובמשמעויות שהיא מייחסת לדברים (כפי שניתן לראות גם במאמר), שכל דבר יכול להיות כל דבר. אגב, מה היחס בין המאמר לבין ספרו של ד"ר ראובן קימלמן על "לכה דודי"? האם המאמר מתבסס על קימלמן במידה רבה או מעטה, או שאין כל קשר? האם הפרשנות שלך מקבילה לשלו או חולקת עליו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אני חושב בדיוק להיפך. הפרשנות הזו הינה ה''פשט'', עד כמה שקבלה יכולה להיות פשט. המאמר הוא בלתי תלוי בספר הנ''ל. לא רק זאת- אם בפרשנויות דרשניות עסקינן, אז אני חושב שהמחבר קצת נסחף עם דרושי הגימטראות והפלפולים שם. אני יותר ניסיתי להראות את המובן הפשוט שגם אלקבץ חשב עליו(ונמנעתי מגישה פוסט-מודרנית של טקסט בלתי תלוי), ולהראות את הקשר הברור בינו לבין אותו קטע בזוהר שמן הסתם נכתב על פיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או! כבודו יכול לקרוא את מחשבות המחבר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק בהחלט שבדרך כלל פרשנות לטקסטים על פי הקבלה הן לא יותר מאשר דרשנויות מפולפלות שכל קשר בינן לבין הטקסט הינו מקרי בלבד. למשל האופן שבו מפרשים פסוקים מהתנ''ך בספרי חסידות שונים, או אם תרצה הפרשנויות הקבליות לספר שיר השירים (שלפי פשוטו הוא אכן ספר אירוטי). אבל כאן המקרה שונה לחלוטין, הפיוט עצמו נכתב על ידי מישהו שבהחלט היה מקובל והמשמעויות הקבליות די גלויות לעין. לכן הפרשנות של המחבר הינה יותר מאשר סבירה. ברור שמדובר בטקסט קבלי, אם כי תמיד אפשר לדון למה בדיוק התכוון המשורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתרגשת ואוהבת את הפיוט הזה מאוד. יש עולם של תחושות שמתלווה אצלי לכל שורה שלו. אבל אני חייבת להודות שהמאמר לא הוסיף לי הרבה. אני לא מבינה הרבה בקבלה, לכן ציפיתי שבמאמר, שכנראה לא מיועד ליודעי ח''ן, יהיה תרגום יותר ברור של המשמעות של המושגים הקבליים למושגים מובנים- כדי שאפשר יהיה להבין למה ההקבלה של תיבות הפיוט לספירות, מעניינת ומוסיפה. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, את אכן צודקת- אולי היה ראוי להתעמק יותר במשמעות הסימבולית של הספירות. אך מצד שני, אין משמעות ברורה לסימבוליקה של כל ספירה. בקבלה- כמעט כל ספירה יכולה להיות כל ספירה אחרת ולשמש במגוון משמעויות עצום. הרעיון היה יותר להתמקד בפן העיוני- מהי המשמעות התאוסופית(מבחינת הקבלה, היינו 10 הספירות), ומהיכן שאב אלקבץ את השראתו, יותר מהפן הרגשי- ההתלהבות האקסטטית מנצחון הטוב על הרוע, מההזדווגות עם הנקבה. אני חושב שניסיון להעביר מהי המשמעות של ניצחון המלכות על הסטרא-אחרא איננו אפשרי למי שלא למד או התעסק בקבלה. אם נשווה זאת למשל למיתוסים היוונים- אדם שלא חי את פרומתאוס, יתקשה להבין את ההרואיות של מרדו בלא שיקרא את אייסכילוס אלא רק יסבירו לו את זה בצורה ראציונלית. כן הוא לא יזדהה עם עונשו המחריד. כך אדם שאיננו חי את הסימבוליקה הקבלית של ספירת מלכות כספירה המקיימת את העולם, המושכת שפע לכל העולמות, ה"אמא התחתונה", הנקבה הקלה לפיתוי שעלולה בכל רגע להילכד בידי האויבים הגדולים- לא ירגיש את ההתלהבות של המקובל בכך שהיא מצליחה לכפות בצורה דמונית ומיתית את כוחות הרשע, את ה"סטרא אחרא" המצטייר כאויב, כריכוז של כל הרע, כתמצית הרשע בעולם, וע"י הכפייה מלכות עולה למעין טוהר אדיר. ניסיתי להצביע על זה בקצרה ע"י זיהוי אלקבץ עם הזכר העליון שמזדווג ממש עם מלכות, וכך להראות את המשמעות הרגשית העצומה שהשקיע המקובל. אך כאמור, צריך לחיות את התקופה כדי להבין. לכל תקופה יש את החיים שלה. קשה להזדהות עם מאמר היסטוריוני על החברה הפידואלית או על המשטר של ספרטה- ההיסטוריון מתרגש, כי הוא מכיר וחי את התקופה כאילו הוא חלק ממנה, אך הקוראים מסתכלים על כך מבחינה עיונית וקשה להם להזדהות רגשית. כך יהיה קשה לאדם להזדהות מבחינה רגשית עם התעלות המלכות. אך מבחינה עיונית אני חושב שהמאמר השיג את מטרתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק עץ החיים דומה לאדם? מאיזה כיוון צריך להסתכל? מהו ה"ראש" ומהם ה"רגליים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''ראש'' הוא הכתר. ה''כתפיים'' הם חכמה ובינה(למרות שזה בסימבוליקה די מאוחרת). ההקבלה לאדם היא בצורה מאוד סכמטית של שלושה צדדים, שהרגליים והידיים לא מסומלות בצורה גראפית מדוייקת. הקו המרכזי(כתר-תפארת-יסוד-מלכות)- הוא השדרה, כשכתר הראש. יסוד מסמל את אבר המין, ומלכות את ה''עטרה'' של האבר. הקו הימני(חכמה-גדולה(חסד)-נצח) הוא הכתפיים, ידיים ורגליים של צד ימין. הקו השמאלי(בינה-גבורה-הוד) זה כנ''ל אבל בצד שמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמר רב יהודה אמר רב, יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי והבנתי, חס וחלילה ש'צד שמאל' של הספירות הוא הס"א. אלא ש"זה לעומת זה בראם אלוהים"- כלומר במקביל לעץ עשר הספירות , יש את 10 הספירות של ה"צד האחר". ויש להם גם שמות נפרדים ושונים. והערה נוספת: "זכור ושמור בדיבור אחד" זהו מאמר משנאי הבא להסביר את העובדה שבעשרת הדיברות שבספר שמות כתוב "זכור את יום השבת לקדשו" ובספר במדבר כתוב "שמור את יום השבת לקדשו" - ועל כך אמרו חז"ל "בדיבור אחד נאמרו" - הדברים נאמרו עוד הרבה לפני עידן הזוהר והמקובלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוטיב העיקרי של ספר הזוהר, הוא אכן שיש אילן ספירות נפרד גם לס''א. אך יש רמזים בזוהר, והן אצל מקובלים אחרים, שלעיתים צד שמאל שפועל לבד- הוא שורש הרע. היינו, צד שמאל ללא שיתוף החסד. בנוגע להערה השנייה- כמובן שאתה אכן צודק. אך משום כך הקדמתי- אפשר להבין את הפיוט הן על הצד הנגלה והן על הצד הנסתר. הרי רוב הפיוט מורכב מפסוקים או משפטים שכבר נאמרו ומשמעותם הפשוטה היא שונה. הרעיון היה להראות מדוע נבחר דווקא דבר זה או אחר. והתשובה לזה- שהוא נבחר בגלל משמעותו התאוסופית. אלקבץ השתמש דווקא בביטוי הזה, כדי לבטא את ייחוד הספירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי יותר מעניין לחוש בעצמי, ולשמוע מה אתה חש כשאתה מתהלך בתוך הפיוט הזה, או בתוך השבת שלך - וכיצד הדברים מקושרים אצלך לפיוט. תן לנו מה''סוד'' שלך בבקשה. אולי כאן נצליח להתחבר יותר מאשר לסודות שאתה חושב שההוא גנז בההיא. והדברים נכתבים פחות כביקורת, ויותר מתוך רצון למפגש עם ''מלכותך'' שלך, ( אותי לפחות, פחות מעניינת מלכותו המתווכת של אלקבץ דרך המשמעות התיאוסופית שאתה מוצא בה ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שאינו בא במגע יומיומי עם החומר הזה, מעניין גם לטעום משהו מהפרשנות של אלקבץ כפי שהיא מועברת דרך הפריזמה של כותב המאמר. הבקשה לשיתוף הקוראים בראיית ה"סוד" האישית של הכותב היא עניין יותר קשה, כך נדמה לי - שהרי באמת מדובר כאן בראייה פנימית, אפילו אינטימית, ולא ב"אמור לנו את דעתך הפוליטית", למשל, או ב"ספר לנו איזה פיצה אתה הכי אוהב" (יש גם מאמר/סקר כזה).. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהפיוט כשלעצמו אני מתלהב עקב הצלחתו להיות כתוב בצופן, ויחד עם זאת, גם בצורה פשוטה הוא פיוט מושך ואדיר. אני מתעניין בקבלה מבחינה עיונית, כאחד מהארועים הכי מעניינים שפותחו בהגות היהודית. אך אין לי יחס רגשי אישי עמוק לקבלה כשלעצמה. ''מלכותי'' כפי שהגדרת זאת, היא כמו ספירת ה''מלכות'' בקבלה. היא מקבלת את אורה מספירות אחרות, ולכן כשהן לא שולחות את אורן, היא כעין אגם ריק. אני מקבל את ''אורי'' מההגות של המקובל בו אני עוסק, ולכן אני חושב שחשוב לדעת בפרטים כלליים את תולדות חייו ותרבות זמנו. תפיסת המלכות שלי, כהקרנה של סך כל הקבלה שעיינתי בה(שזה מעט מן המעט) היא של הנקבה הפרימדונה, קלת הראש והפראית, שבכל רגע יכול הס''א לכבוש אותה. ולכן בעלה הטוב והתמים צריך כל הזמן לקנות לה מתנות, להשפיע עליה מטובו, לתת לה כופר ע''י בשמים, תכשיטים וכד' ורק כך יקבל את מבוקשו- היינו, ההזדווגות עמה. היא מוכנה להיות עם הזכר ה''טוב'', אך לא בזכותו אלא בזכות מתנותיו. מאידך, מטבעה היא יותר נמשכת ל''רע'', שהוא יותר פרוע, יותר חי, יותר מעניין. מלכות היא האשה- נערה העשירה, שלא מודעת לכח שלה ולהשפעה העצומה שיש לכל מעשיה. וכשאחרים מנסים לכוונה, היא הולכת עמהם בקרי- פעם כך ופעם כך, במעין היתוליות, שובבות וקלות ראש, שרק נערה שלא חוותה קושי, לא אמצה את ראשה, ולא מודעת או לא הוגה ואף לא מעניינה- מהי ההשפעה של מעשייה, יכולה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פפףףף, כמה צפוי ומשעמם. עוד פעם הנקבה כזונה קלת דעת שניתן לקנות אתנניה במתנות והיא כמו חווה נמשכת לנחש ולשטן ומאיימת על עולמו של הזכר ועל תכלית זיווגו בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפוי ומשעמם אין משמעם ''לא נכון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה מסכים עם תיאור הנקבה כזונה שקל לקנותה במתנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה וחס. אין לי פה כל דיון על משמעות סוציולוגית- היסטורית של האשה. כל דברי התייחסו אך ורק לתפיסה של ספירת ''מלכות'' באספקלריה של הקבלה- הזוהר בעיקר. אין בזה שום רמז או קרבה להשקפתי הסוציולוגית או הערכית בקשר לאשה, ואין לדברי אף שום קשר סיבתי או לוגי לעניין הנ''ל שהוא אינדיפרנטי לחלוטין. כנ''ל, אין להשוות בין התפיסה של ''מלכות'' ע''י המקובלים לתפיסה שלהם על האשה האנושית, שהרי יש עוד ספירות המוגדרות כנקבה בצורה מובהקת(בינה, למשל) ששם התפיסה היא שונה לחלוטין(כאם רחמנית וכד'). הכל תלוי במוטיב של הנקבה המיוחס לאותה ספירה בהתאם לפעולותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בשום משמעות סוציולוגית. אתה כתבת ''תפיסת המלכות שלי'' ובהמשך תיארת את התפיסה האישית שלך את האישה ''מלכות'' בזונה מסוכנת וקלת דעת. אני ראיתי בכך דבר משעמם כי מתחת לכל הניתוח הפיוטי והפואטי ביצבצה לה האסוציאציה הדתית הרגילה על המיזוגוניות שלה שרואה באישה חומר נחות לזכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הקדמתי ואמרתי, שהתפיסה של ''מלכות'' שלי, היא כמראה לתפיסה בזוהר ובהגות הקבלית. אכן, התפיסה של הנקבה כקלת דעת ו''חומרית'' היא תפיסה עתיקה ביהדות(למשל, מו''נ ח''א בבאור ''אשה אל אחותה''). אי לכך, זה אך טבעי שהתפיסה שלי את ''מלכות'' תדמה לאותה תפיסה עתיקה. לו הייתי מקובל ומחדש(כרב קוק אולי), הייתי יכול לערוך מהפכה במושגים קבליים, אך אין זה מענייני. מנגד, אינני מסכים כלל וכלל ש''מתחת לכל הניתוח..בצבצה לה האסוציאציה הדתית הרגילה..'' וגו'. בניגוד לתפיסה הכללית של ספירת מלכות, הניתוח דווקא הציג את מלכות בשפלותה ובתפארתה, עם נגיעה קלה בלבד לפן האחר שלה(שבויה ע''י הס''א במשך ימי השבוע). ''מלכות'' בפיוט הנ''ל, היא דווקא הנקבה רבת ההדר והרושם, המתעלה ומתנערת באומץ ובתעוזה מכבליה עד שמגשימה ומתנה אוהבים עם הזכר כשווה לו ואף עולה עליו. כלל וכלל לא כקלת דעת ושובבה, הסונטת בו ומתחמקת ממנו, אלא כאשה מיושבת וחזקה, היודעת מה היא רצה ומנסה להגשים את רצונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מו"נ ח"א? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר ''מורה נבוכים'' של הרמב''ם, חלק א', פרק ו'. בחלק ב' בספר הנ''ל, פרק ל', מסביר הרמב''ם את בריאת העולם בצורה אלגורית ואומר ש''חוה'' היא החומר ההיולי. הוא מסתמך בזאת על הבאור שלו בחלק א' פרק ו' לפס' ''אשה אל אחותה''. זו רק היתה דוגמא להתייחסות החומרנית לנשים. ככלל, אני לא חושב שהרמב''ם- כאריסטו השראתו- הצטיין ביחס נפלא לנשים, וכן תמיד כשמדבר על בורים כותב ''כנשים וכילדים''- הבורים ''מאמינים כנשים וכילדים'', עושים מצוות ''כנשים וכילדים'' וכד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. (לא הבנתי במה היחס שלו כל כך נהדר, וזה שהוא אומר שבורים הם כנשים וכילדים, למיטב הבנתי זה מעיד שהוא מזלזל בנשים ולא שיחסו נפלא, אבל לא נלך על זה לרב..) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, רק עכשיו קראתי שוב את תגובתך והבנתי מה רצית לומר. אז תגובה 415962 היא מוטעית והיא מבוטלת בזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מפעילה את השיפוט ההסטורי באופן די אבסורדי. הביטוי הזה יכול להדגים זלזול, ויכול באותה מידה להיות תאור של המציאות בימיו של הרמב''ם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שפנית אליו כנקבה, למרות שהכתב אינו מעיד על כך והכינוי הוא בפירוש זכרי. מצד אחד זו יכולה להיות חוסר תשומת לב לפרטים (שלי או שלך), מצד שני זה יכול גם להבליע הנחה שמי שמגן על מעמד האישה זו בעיקר האישה, שגבר לא יתפלא שאדם חכם כרמב''ם כתב כך וכך על נשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר פשוט יותר. קראתי את הפתיל ברצף, ומן הסגנון של תגובה 415872 ותגובה 415922 היה נדמה לי שאני מזהה אלמונית מסויימת, שנעלבת כאשר פונים אליה בגוף זכר. הסגנון לא השתנה גם בהמשך, ומכיוון שלא צויינה כתובת דואר אלקטרוני, לא הבחנתי ששם הכותב(ת) השתנה והגדיל במשהו את הסיכוי שמדובר בכותב ולא בכותבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מי מעניינים הסברים פשוטים? אני הייתי רוצה לדעת באיזו ספירה אתה משתלב (או מתבדל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני כתבתי את התגובות שקישרת אליהן ולא את התגובה שעליה אתה מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סתירה בין הדברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבורי 'מלכות' - היא כל היש, כל המציאות כפי שאני חוווה אותה, כפי שאני פועל בה. כל עולם המעשים שלי. ההחלטות שלי. הרגשות שלי. היא (המלכות) לעולם אינה ריקה. היא מלאה במי שאני, ומשקפת את התבטאות - השתקפות הספירות השונות בעולם המעשי - הקיומי שלי. אני מנסה להיות במצב מודע, שבו אני נותן כבוד ''למלכותי'' תוך שהיא נותנת לכל מלכות אחרת בעולם (אנשים אחרים, כל דבר שבטבע וכו'), את 'מלכותו שלו'. 'מלכות אינה נוגעת בחברתה'. כמו רוב המקובלים (כך לפחות אני מבין אותם), אני מתעסק יותר בפאן החיובי של החיים, בעשר הספירות של הצד הזה, ולא עסוק יותר מידי בס''א (שכאמור לתובנתי שלי - הוא במקביל למלוא עץ הספירות). זאת שאלה של בחירה - מהיכן אתה חווה את החיים ולהיכן אתה מקשר ומייחד את עולמך שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלליות - http://www.tapuz.co.il/communa/usercommuna.asp?Commu... דוגמה טובה במיוחד - http://communabuilder.tapuz.co.il/UsersFolders/Light... (לא לפספס את החלק העליון של התמונה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי לעזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנסו ותהנו – אתר מעולה www.piyut.org.il, יש שם בין השאר מאמר של פרופ' חביבה פתיה על לכה דודי.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתיה חביבה? שורלי יו אר ג'וקינג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפרופ' אורנן ודאי יהיה מה לומר על התעתיק הזה. ראה הוזהרת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתיה היא העורכת *חנה* פתיה (ההגייה היא: Pattiyah), ואילו הפרופסורית החביבה היא הפרופ' חביבה פ*ד*יה, Pedayah. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
party pooper
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כה, אה? כפיות טובה, כרגיל, במקום להודות ולברך - "בואי כלה, בואי! שהוצאתנו ביד חזקה מחושך לאור!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "כה, אה?", אלא "ככה, אה?" (חינך וקסמך המה יבלבלוני, בבת עיני, נשמתי, חלבי ודמי המקימי מעפר דל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ''כה, אה'' מסתדר מצוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מותר לצטט במלואו שיר של מרים ילן-שטקליס, או שזכויות היוצרים מונעות זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''במלואו'' זה העתקה, לא ציטוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזכיר לי את http://wired.com/wired/archive/14.11/sixwords.html דווקא כמה מהטובים ביותר בחלק השני, שלא נכלל בגרסה המודפסת. למשל... בעצם, רובם לא-משהו, אז אני פשוט אצטט את הטובים, לדעתי. Tick tock tick tock tick tick.
- Neal Stephenson I’m dead. I’ve missed you. Kiss … ? - Neil Gaiman The baby’s blood type? Human, mostly. - Orson Scott Card I’m your future, child. Don’t cry. - Stephen Baxter “Cellar?” “Gate to, uh … hell, actually.” - Ronald D. Moore Kirby had never eaten toes before. - Kevin Smith I saw, darling, but do lie. - Orson Scott Card He read his obituary with confusion. - Steven Meretzky Time traveler's thought: "What's the password?" - Steven Meretzky |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורים? אלה פשוט טיזרים נחמדים, או תיאורים מתומצתים. רק הראשון הוא באמת סיפור בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי "For sale: baby shoes, never worn." סיפור? אם כן, למה של ניל גיימן לא? אם לא, נימוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את של גיימן אני בכלל לא מבינה. הציטוט שהבאת הוא טיזר - הוא גורם לי לחשוב על המון סיבות מדוע נעלי התינוק לא ננעלו מעולם. יש הרבה סיבות אפשריות כאלה, ודווקא בגלל זה אין לי שום עוגן רגשי או אחר, שלא לדבר על חוט עלילה. בוא נלך קדימה: אם ממש תתעקש, אני אודה שמישהו יכול לכתוב אלף מילה שיכילו אותו המידע כמעט מבחינה סיפורית, ואז בכל זאת ניאלץ לקרוא לזה סיפור. למשל "הנעליים נחו שם תמיד, בקופסה הקטנה בה נקנו, בארון הכניסה, במדף האחורי ביותר. כמעט אפשר היה לשכוח שהן שם, עד שיום אחד הוצאו משם והושמו בארגז גדול יחד עם הרבה חפצים אחרים לקראת מכירת חיסול. הנעליים נחו בין ספרים ישנים, צעצועים שבורים, כוסות קפה סדוקות ומפיות קרושה שהחלו להיפרם...." וכולי וכולי. המשפט האחרון יהיה "...וכך עמדו שם הנעליים, עד שעינו של קונה נחה עליהם". משהו דומה לסיפורי הצעצועים שוברי הלב של אנדרסן (חייל הבדיל, הסביבון ואחרים). למרות כל הפרטים לא החכמנו מהטקסט הארוך ואין לנו שום מידע קריטי נוסף על הנמסר בגרסת 6 המילים (היה תינוק? לא היה מעולם? מת? הופל? נרצח? נמסר לאימוץ? נולד בלי רגליים? ברח מהבית בגיל זחילה?...). כנראה שאיאלץ להודות שהטקסט בן 1,000 המילה יכול להיחשב סיפור. אבל זה מפני שהוא יספק דברים אחרים לבד מעלילה ומידע עלילתי - בחירת מילים מדויקת, סגנון כתיבה אישי, מוטיבים חוזרים על פני הטקסט, יכולת הסתרה וגילוי של עובדות בזמן המתאים שיוצרת איזה אפקט רגשי או לפחות הפתעה מסוימת (למשל, הקטע עם ההובלה למכירה יכול להגיע רק ממש בפסקה האחרונה). וכולי וכולי. בגרסת 6 המילים אין אפילו את זה. ולכן (עם או בלי קשר לאורך) זהו טיזר בלבד, אם תרצה נושא לאטיוד לתלמידי סדנא ספרותית, ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בחירת מילים מדויקת, סגנון כתיבה אישי, מוטיבים חוזרים על פני הטקסט, יכולת הסתרה וגילוי של עובדות בזמן המתאים שיוצרת איזה אפקט רגשי או לפחות הפתעה מסוימת'' - זו אולי 'ספרות', אבל זה לא 'סיפור'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שופט רק לפי העלילה, אתה יכול לומר שגם הטקסט בן אלף המילה אינו סיפור (למרות שאני לא זוכרת איך מתייחסים לזה המונחונים הספרותיים. עבר הרבה זמן). אבל אם כך, הקצרצרון ההוא ודאי שאינו סיפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טקסט בין אלף מילים יכול להיות פירוט תנועות בעו"ש, או מתכון לעוגה. אפשר להתווכח על מינימום מילים שנדרשות בשביל סיפור (למשל, אני מוכן מיד להסכים שאי-אפשר עם פחות ממילה אחת), אבל אין שום מאסה קריטית שממנה ומעלה קובץ מילים הופך לסיפור. הדברים שחסרים בסיפורצרים הנ"ל, לכל אחד מהם אפשר להביא דוגמה לסיפור מוכר ומוערך שגם ממנו הם נעדרים - מידע על הדמות הראשית, סוף ברור, פירוש חד-משמעי לאירועים המתוארים, תשובה לשאלות שעלו. דרך אגב, גיימן לא חביב עליי (את American Gods לא מצאתי את החשק לסיים, Neverwhere היה סתמי), אבל את הסיפור הקצרצר הזה שלו דווקא מאוד אהבתי. מיד הצטיירה לי בראש תמונה ברורה של בית עץ בלילה שבו מנשבות רוחות עזות, ובוץ שמשאירה היד הקרה שמלטפת את המצח של השכוב במיטה. שום דבר לא היה חסר לי בסיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ברור. אני רציתי לומר שלא בגלל קוצרם הטקסטים האלה אינם סיפורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מפני שהדמיון שלך עבד קשה כדי להכניס לתוכו את כל הפרטים שתיארת (בית עץ?). בוא נראה. הנה גם אני כתבתי סיפורון: "תעשה לי טובה... אוף, לא צריך!". אני ממש רואה בעיני רוחי את הפולנייה התובענית מפעילה מכבש סחיטה רגשית על קרוביה, מאבקת את הוואזות בביתה באובססיביות ורושמת מי הגיע לבקר בכל חג וחג. זאת, בעוד שהיא בעצם אשה אומללה שמעולם לא זכתה לאהבה, ומייחלת לחיים אחרים, מלאי תשוקה, רצוי באי טרופי. הנה, כשהדמיון עובד אפשר לעשות הכל :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השיחה (בעצם המונולוג) שבסיפורון שלך ראיתי מתנהלת משני צדי דלת סגורה של חדר שרותים. הנה, כשהדמיון עובד אפשר לעשות הכל :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיקפוץ הגולם [*] שיגיד שהוא, הקורא, דמיין את הסיטואציה הזאת בעקבות שש המילים שכתבת, ושהוא מאוד נהנה, נסכים שזה היה סיפור, ונארגן לך פגישה עם המו"ל של גיימן. [*] כדי לקצר תהליכים, אני אשים קישור לדיון הנוכחי בפורום השלוחה הישראלית של האגודה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקשר של התגובה שלי הוא תגובה 418397 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה אמרת, וזה מזכיר לי את תגובה 262475 (דגדגן: באמנות פלסטית, לא תיתכן אמנות טובה ללא מספיק אינפורמציה חזותית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, רק שאני לא הבנתי את הראשון ( קפיצה בזמן או משהו). זה נראה לי יותר ברוח של התחרות הזאת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראשון, לדעתי, בכיוון של ''לפתע קרה דבר בלתי צפוי.'' (אפשר גם בלי ''לפתע''. דברים בלתי צפויים לא קובעים פגישה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר להביא שיר במלואו בתנאי שזה נעשה בצמוד לניתוח הטקסט (כלומר בבירור לצורך לימודי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מישהו כאן יודע איפה אוכל למצוא שיר של ש. שלום המתחיל במלים אלה (או *כ*אלה)? תודה מראש לכל המתנדבים! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |