 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מזכיר לי את http://wired.com/wired/archive/14.11/sixwords.html דווקא כמה מהטובים ביותר בחלק השני, שלא נכלל בגרסה המודפסת. למשל... בעצם, רובם לא-משהו, אז אני פשוט אצטט את הטובים, לדעתי. Tick tock tick tock tick tick.
- Neal Stephenson I’m dead. I’ve missed you. Kiss … ? - Neil Gaiman The baby’s blood type? Human, mostly. - Orson Scott Card I’m your future, child. Don’t cry. - Stephen Baxter “Cellar?” “Gate to, uh … hell, actually.” - Ronald D. Moore Kirby had never eaten toes before. - Kevin Smith I saw, darling, but do lie. - Orson Scott Card He read his obituary with confusion. - Steven Meretzky Time traveler's thought: "What's the password?" - Steven Meretzky |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורים? אלה פשוט טיזרים נחמדים, או תיאורים מתומצתים. רק הראשון הוא באמת סיפור בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי "For sale: baby shoes, never worn." סיפור? אם כן, למה של ניל גיימן לא? אם לא, נימוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את של גיימן אני בכלל לא מבינה. הציטוט שהבאת הוא טיזר - הוא גורם לי לחשוב על המון סיבות מדוע נעלי התינוק לא ננעלו מעולם. יש הרבה סיבות אפשריות כאלה, ודווקא בגלל זה אין לי שום עוגן רגשי או אחר, שלא לדבר על חוט עלילה. בוא נלך קדימה: אם ממש תתעקש, אני אודה שמישהו יכול לכתוב אלף מילה שיכילו אותו המידע כמעט מבחינה סיפורית, ואז בכל זאת ניאלץ לקרוא לזה סיפור. למשל "הנעליים נחו שם תמיד, בקופסה הקטנה בה נקנו, בארון הכניסה, במדף האחורי ביותר. כמעט אפשר היה לשכוח שהן שם, עד שיום אחד הוצאו משם והושמו בארגז גדול יחד עם הרבה חפצים אחרים לקראת מכירת חיסול. הנעליים נחו בין ספרים ישנים, צעצועים שבורים, כוסות קפה סדוקות ומפיות קרושה שהחלו להיפרם...." וכולי וכולי. המשפט האחרון יהיה "...וכך עמדו שם הנעליים, עד שעינו של קונה נחה עליהם". משהו דומה לסיפורי הצעצועים שוברי הלב של אנדרסן (חייל הבדיל, הסביבון ואחרים). למרות כל הפרטים לא החכמנו מהטקסט הארוך ואין לנו שום מידע קריטי נוסף על הנמסר בגרסת 6 המילים (היה תינוק? לא היה מעולם? מת? הופל? נרצח? נמסר לאימוץ? נולד בלי רגליים? ברח מהבית בגיל זחילה?...). כנראה שאיאלץ להודות שהטקסט בן 1,000 המילה יכול להיחשב סיפור. אבל זה מפני שהוא יספק דברים אחרים לבד מעלילה ומידע עלילתי - בחירת מילים מדויקת, סגנון כתיבה אישי, מוטיבים חוזרים על פני הטקסט, יכולת הסתרה וגילוי של עובדות בזמן המתאים שיוצרת איזה אפקט רגשי או לפחות הפתעה מסוימת (למשל, הקטע עם ההובלה למכירה יכול להגיע רק ממש בפסקה האחרונה). וכולי וכולי. בגרסת 6 המילים אין אפילו את זה. ולכן (עם או בלי קשר לאורך) זהו טיזר בלבד, אם תרצה נושא לאטיוד לתלמידי סדנא ספרותית, ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בחירת מילים מדויקת, סגנון כתיבה אישי, מוטיבים חוזרים על פני הטקסט, יכולת הסתרה וגילוי של עובדות בזמן המתאים שיוצרת איזה אפקט רגשי או לפחות הפתעה מסוימת'' - זו אולי 'ספרות', אבל זה לא 'סיפור'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שופט רק לפי העלילה, אתה יכול לומר שגם הטקסט בן אלף המילה אינו סיפור (למרות שאני לא זוכרת איך מתייחסים לזה המונחונים הספרותיים. עבר הרבה זמן). אבל אם כך, הקצרצרון ההוא ודאי שאינו סיפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טקסט בין אלף מילים יכול להיות פירוט תנועות בעו"ש, או מתכון לעוגה. אפשר להתווכח על מינימום מילים שנדרשות בשביל סיפור (למשל, אני מוכן מיד להסכים שאי-אפשר עם פחות ממילה אחת), אבל אין שום מאסה קריטית שממנה ומעלה קובץ מילים הופך לסיפור. הדברים שחסרים בסיפורצרים הנ"ל, לכל אחד מהם אפשר להביא דוגמה לסיפור מוכר ומוערך שגם ממנו הם נעדרים - מידע על הדמות הראשית, סוף ברור, פירוש חד-משמעי לאירועים המתוארים, תשובה לשאלות שעלו. דרך אגב, גיימן לא חביב עליי (את American Gods לא מצאתי את החשק לסיים, Neverwhere היה סתמי), אבל את הסיפור הקצרצר הזה שלו דווקא מאוד אהבתי. מיד הצטיירה לי בראש תמונה ברורה של בית עץ בלילה שבו מנשבות רוחות עזות, ובוץ שמשאירה היד הקרה שמלטפת את המצח של השכוב במיטה. שום דבר לא היה חסר לי בסיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ברור. אני רציתי לומר שלא בגלל קוצרם הטקסטים האלה אינם סיפורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מפני שהדמיון שלך עבד קשה כדי להכניס לתוכו את כל הפרטים שתיארת (בית עץ?). בוא נראה. הנה גם אני כתבתי סיפורון: "תעשה לי טובה... אוף, לא צריך!". אני ממש רואה בעיני רוחי את הפולנייה התובענית מפעילה מכבש סחיטה רגשית על קרוביה, מאבקת את הוואזות בביתה באובססיביות ורושמת מי הגיע לבקר בכל חג וחג. זאת, בעוד שהיא בעצם אשה אומללה שמעולם לא זכתה לאהבה, ומייחלת לחיים אחרים, מלאי תשוקה, רצוי באי טרופי. הנה, כשהדמיון עובד אפשר לעשות הכל :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השיחה (בעצם המונולוג) שבסיפורון שלך ראיתי מתנהלת משני צדי דלת סגורה של חדר שרותים. הנה, כשהדמיון עובד אפשר לעשות הכל :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיקפוץ הגולם [*] שיגיד שהוא, הקורא, דמיין את הסיטואציה הזאת בעקבות שש המילים שכתבת, ושהוא מאוד נהנה, נסכים שזה היה סיפור, ונארגן לך פגישה עם המו"ל של גיימן. [*] כדי לקצר תהליכים, אני אשים קישור לדיון הנוכחי בפורום השלוחה הישראלית של האגודה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקשר של התגובה שלי הוא תגובה 418397 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה אמרת, וזה מזכיר לי את תגובה 262475 (דגדגן: באמנות פלסטית, לא תיתכן אמנות טובה ללא מספיק אינפורמציה חזותית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, רק שאני לא הבנתי את הראשון ( קפיצה בזמן או משהו). זה נראה לי יותר ברוח של התחרות הזאת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראשון, לדעתי, בכיוון של ''לפתע קרה דבר בלתי צפוי.'' (אפשר גם בלי ''לפתע''. דברים בלתי צפויים לא קובעים פגישה.) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |