|
||||
|
||||
צפוי ומשעמם אין משמעם ''לא נכון''. |
|
||||
|
||||
כלומר, אתה מסכים עם תיאור הנקבה כזונה שקל לקנותה במתנות? |
|
||||
|
||||
חלילה וחס. אין לי פה כל דיון על משמעות סוציולוגית- היסטורית של האשה. כל דברי התייחסו אך ורק לתפיסה של ספירת ''מלכות'' באספקלריה של הקבלה- הזוהר בעיקר. אין בזה שום רמז או קרבה להשקפתי הסוציולוגית או הערכית בקשר לאשה, ואין לדברי אף שום קשר סיבתי או לוגי לעניין הנ''ל שהוא אינדיפרנטי לחלוטין. כנ''ל, אין להשוות בין התפיסה של ''מלכות'' ע''י המקובלים לתפיסה שלהם על האשה האנושית, שהרי יש עוד ספירות המוגדרות כנקבה בצורה מובהקת(בינה, למשל) ששם התפיסה היא שונה לחלוטין(כאם רחמנית וכד'). הכל תלוי במוטיב של הנקבה המיוחס לאותה ספירה בהתאם לפעולותיה. |
|
||||
|
||||
לא מדובר בשום משמעות סוציולוגית. אתה כתבת ''תפיסת המלכות שלי'' ובהמשך תיארת את התפיסה האישית שלך את האישה ''מלכות'' בזונה מסוכנת וקלת דעת. אני ראיתי בכך דבר משעמם כי מתחת לכל הניתוח הפיוטי והפואטי ביצבצה לה האסוציאציה הדתית הרגילה על המיזוגוניות שלה שרואה באישה חומר נחות לזכר. |
|
||||
|
||||
אני הקדמתי ואמרתי, שהתפיסה של ''מלכות'' שלי, היא כמראה לתפיסה בזוהר ובהגות הקבלית. אכן, התפיסה של הנקבה כקלת דעת ו''חומרית'' היא תפיסה עתיקה ביהדות(למשל, מו''נ ח''א בבאור ''אשה אל אחותה''). אי לכך, זה אך טבעי שהתפיסה שלי את ''מלכות'' תדמה לאותה תפיסה עתיקה. לו הייתי מקובל ומחדש(כרב קוק אולי), הייתי יכול לערוך מהפכה במושגים קבליים, אך אין זה מענייני. מנגד, אינני מסכים כלל וכלל ש''מתחת לכל הניתוח..בצבצה לה האסוציאציה הדתית הרגילה..'' וגו'. בניגוד לתפיסה הכללית של ספירת מלכות, הניתוח דווקא הציג את מלכות בשפלותה ובתפארתה, עם נגיעה קלה בלבד לפן האחר שלה(שבויה ע''י הס''א במשך ימי השבוע). ''מלכות'' בפיוט הנ''ל, היא דווקא הנקבה רבת ההדר והרושם, המתעלה ומתנערת באומץ ובתעוזה מכבליה עד שמגשימה ומתנה אוהבים עם הזכר כשווה לו ואף עולה עליו. כלל וכלל לא כקלת דעת ושובבה, הסונטת בו ומתחמקת ממנו, אלא כאשה מיושבת וחזקה, היודעת מה היא רצה ומנסה להגשים את רצונה. |
|
||||
|
||||
מה זה מו"נ ח"א? |
|
||||
|
||||
הספר ''מורה נבוכים'' של הרמב''ם, חלק א', פרק ו'. בחלק ב' בספר הנ''ל, פרק ל', מסביר הרמב''ם את בריאת העולם בצורה אלגורית ואומר ש''חוה'' היא החומר ההיולי. הוא מסתמך בזאת על הבאור שלו בחלק א' פרק ו' לפס' ''אשה אל אחותה''. זו רק היתה דוגמא להתייחסות החומרנית לנשים. ככלל, אני לא חושב שהרמב''ם- כאריסטו השראתו- הצטיין ביחס נפלא לנשים, וכן תמיד כשמדבר על בורים כותב ''כנשים וכילדים''- הבורים ''מאמינים כנשים וכילדים'', עושים מצוות ''כנשים וכילדים'' וכד'. |
|
||||
|
||||
תודה. (לא הבנתי במה היחס שלו כל כך נהדר, וזה שהוא אומר שבורים הם כנשים וכילדים, למיטב הבנתי זה מעיד שהוא מזלזל בנשים ולא שיחסו נפלא, אבל לא נלך על זה לרב..) |
|
||||
|
||||
אה, רק עכשיו קראתי שוב את תגובתך והבנתי מה רצית לומר. אז תגובה 415962 היא מוטעית והיא מבוטלת בזאת. |
|
||||
|
||||
את מפעילה את השיפוט ההסטורי באופן די אבסורדי. הביטוי הזה יכול להדגים זלזול, ויכול באותה מידה להיות תאור של המציאות בימיו של הרמב''ם. |
|
||||
|
||||
מעניין שפנית אליו כנקבה, למרות שהכתב אינו מעיד על כך והכינוי הוא בפירוש זכרי. מצד אחד זו יכולה להיות חוסר תשומת לב לפרטים (שלי או שלך), מצד שני זה יכול גם להבליע הנחה שמי שמגן על מעמד האישה זו בעיקר האישה, שגבר לא יתפלא שאדם חכם כרמב''ם כתב כך וכך על נשים. |
|
||||
|
||||
ההסבר פשוט יותר. קראתי את הפתיל ברצף, ומן הסגנון של תגובה 415872 ותגובה 415922 היה נדמה לי שאני מזהה אלמונית מסויימת, שנעלבת כאשר פונים אליה בגוף זכר. הסגנון לא השתנה גם בהמשך, ומכיוון שלא צויינה כתובת דואר אלקטרוני, לא הבחנתי ששם הכותב(ת) השתנה והגדיל במשהו את הסיכוי שמדובר בכותב ולא בכותבת. |
|
||||
|
||||
את מי מעניינים הסברים פשוטים? אני הייתי רוצה לדעת באיזו ספירה אתה משתלב (או מתבדל). |
|
||||
|
||||
לא אני כתבתי את התגובות שקישרת אליהן ולא את התגובה שעליה אתה מדבר. |
|
||||
|
||||
יש סתירה בין הדברים? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |