 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ולוּ גַּם הַמֻּשְׁלָם בְּיוֹתֵר לאחר מִבַּעֲדוֹ אַתָּה |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי לא מעביר אלא מוסיף? שיר אהבה נפלא אותו אני אקדיש בשמחה לפלסטין מולדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמן רב עבר מאז נתקלתי בשיר בסגנון כזה. ב"סגנון כזה" אני מתכוון למתכונת הקצרה,המציגה משוואה פשוטה בין שני אובייקטים. מתכונת זו אופיינית יותר לשירה קלאסית - ההקבלה של שני אלמנטים מרוחקים מאוד זה מזה עד כי מתבלטת מלאכת ההשוואה הלשונית. ההקבלה המוצגת פה פשוטה למדי: השורה שאינה במקומה כמוה כפגם יחיד באהובה. במה דומים השניים? אמנם לא כתוב בפירוש "בשניהם..." אולם עצם הצגת המידע הנוסף על אותו פגם מסבירה את ההקבלה: כפי שפגם יכול לשפוך אור על האהבה כולה, להציג אותה מזווית אחרת, לגלות ייחוד, מעין "כל הדברים המושלמים דומים, אולם אי השלמות היא ייחודית" - כך באשר לשורה שאינה במקומה: דווקא הפגם ביחס למיקום, לסדר, לארגון, מגלה לנו הרבה באשר לאותו ארגון, למהותו ולמשמעותו. השיר טוען כי אי המושלמות טבועה בכל שיר, גם במושלם ביותר, ואותו פגם הוא חלק מן השיר ותורם לו תחת לפגוע בו. האהבה שלמה יותר ומובנת יותר בזכות הפגמים ולא למרות הפגמים. השיר קצר ומדויק: שני משפטים בלבד השונים זה מזה בכל אופן אפשרי, למעט אותו דבק לשוני רב עצמה - המילה "כמו" - המאחדת אותם בניגוד לדרך הטבע (פשוטו כמשמעו) בקשר של דמיון הנמצא בעין המסתכל בלבד. אופני שבירת השורות פחות מוצאים חן בעיניי. הנטייה הבסיסית היא שורה למשפט או לפחות ליחידה לשונית שלמה, כמו פסוקית או הערה או לפחות שבירה במקום שיש פסיק (לצדו, כמו בשורה הראשונה, או במקומו). נראה לי מתאים יותר לשבור את השיר כך: בְּכָל שִׁיר וְלוּ גַּם הַמֻּשְׁלָם בְּיוֹתֵר, יֵשׁ לְפָחוֹת שׁוּרָה אַחַת שֶׁאֵינָהּ בִּמְקוֹמָהּ. כְּמוֹ אוֹתוֹ פְּגָם יָחִיד שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בַּאֲהוּבָתְךָ, מִבַּעֲדוֹ אַתָּה יָכוֹל, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, לִרְאוֹת אֶת הָאַהֲבָה כֻּלָּהּ בעיניי אפשר גם לשים נקודה אחר "אהובתך" וכך לחלק את השיר בצורה חדה עוד יותר: לכל איבר במשוואה משפט ומשפט לפירוש הדמיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בכלל הכוונה ב"מושלם ביותר"? כמה דרגות מושלמות ישנן? "ואותו פגם הוא חלק מן השיר ותורם לו תחת לפגוע בו" הדרך היחידה לדעתי לפענח את השיר ואת גישושיך לגביו, אור, זה להעניק משמעויות חדשות או מרובות למונחים "מושלם" ו-"פגם", שכן יש כאן בעיה כאשר כותבים שמושלמות היא פגם ופגם הוא משהו מושלם יותר ממושלם. אולי נוצר מובן מעומעם אינטואיטיבי כלשהו, אבל ניתן לנסות אולי לספק מספר משמעויות לשני המונחים הללו ולהראות כיצד הן מתחלפות ביניהן במהלך השיר. אני כמובן מותיר מלאכה זו לך וממתין לתוצאה בכליון אופטי. בהצלחה, לודביג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, חשבתי שזה ברור לכול. התכוונתי למושלמות או פגם המקובלים כקונבנציה או ממבט ראשון או משום שהם נראים כדיסהרמוניה. אך מבט מעמיק יותר או היכרות ממושכת יבהירו כי אין הדבר פגם כלל וההרמוניה היא קצת אחרת ממה שנראה לעין. אני בטוח כי כל מי שידע פעם טעמה של אהבה יסכים איתי כי פגמים (על פי נורמה) הנחשפים לאורך זמן יכולים להתגלות כלא פגמים כלל כאשר מדובר באותו אדם או אהבה ספציפית. אבל נניח את זה וניקח דוגמה פשוטה יותר כמו שבירה של חריזה או ריתמוס או כל מבנה אחר כך שנוצרת דיסהרמוניה למראית עין אולם מבט ממושך יותר יבהיר כי אותה דיסהרמוניה היא חלק מהרמוניה אחרת. וכבר היה מי שהגדיר אמנות כאחדות של ניגודים. למשל בשורה המפורסמת ''השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט'' צמד המילים המסיים שובר רצף של חרוז ותוכן ולכן יוצר דיסהרמוניה, פגם, שבר. אולם אותה שבירה הרי משרתת מטרה אחרת -הדגשת ''עולם כמנהגו נוהג'', קיומם של שמש ושיטה ופריחה וזריחה כאשר דם ילדים יהודים נשפך כמים וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני? השיר הזה לא אומר כלום, חוץ מהקלישה המעצבנת ששום דבר לא מושלם. ההשוואה לשיר ולאהובה נדושה עד מקוממת. זה מדהים איך הצלחת להוציא מהשיר הזה משהו שאין בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם, אני חושב שהשבירה המוזרה הזאת נועדה להיות אותה ''שורה אחת שאינה במקומה''. ארס-פואטיקה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אז עולה השאלה ''האם השורה שאינה במקומה אכן תורמת לשיר. אני לא מוצא בה תרומה מיוחדת והייתי גם שואל אם כדאי להיכנס לערעור המבנה כאשר גם כך השיר קטן ופשוט. בכל מקרה, אבהיר רק כי בדבריי לא עסקתי בערך האמת של הטענה אלא רק בחילוצה. אני, אישית, נוטה לחשוד בכל מיני ''התאמות בין התוכן לצורה'' שנוהגים בשירה, כמו למשל שבירת חריזה כשהבית עוסק בנושא מרגש (כי הדובר מתרגש ואינו יכול לכן לחרוז ולשקול כאילו כשהוא מדבר על סדר ועל ארגון יש לו זמן לחרוז ולשקול תוך כדי דיבור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אחרי שערכת את השיר מחדש, הוא באמת יותר מושלם, אבל פחות שקוף, וזה גרם לי להבין למה התכוון המשורר.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבנה השיר כפי שערך אור (ותודה על הניתוח היפה) באמת מופיע באחת הטיוטאות הקודמות שלו. קשה לי לומר מה הסיבה המדוייקת שבסופו ששל דבר העדפתי את התצורה הנוכחית והפחות נקיה. אפשר באמת להסביר את זה מהכיוון של שבירת השלמות של המבנה, או בכך שהשורה הזו מכילה את המפנה בשיר. ההסבר האישי שלי לבחירה הוא שכך הרגיש לי נכון יותר אינטואיטיבית, אז הלכתי עם זה. לא הבנתי (דביר) מה הכוונה בכך שהעריכה של אור עשתה את השיר פחות שקוף. לפי המשך התגובה נראה שהיא דווקא עשתה אותו יותר שקוף? שנה טובה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השורה הזאת אינה מכילה את המפנה בשיר. אם כך היית רוצה, היה עליך לשבור ...שורה אחת שאינה במקומה או ...שורה אחת שאינה במקומה לגבי "כך הרגיש לך נכון אינטואיטיבית" - זאת כבר שאלה מעניינת אחרת. האם זה צריך להרגיש לך נכון, או לקורא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל תרשה לי להתעקש על מיקום המפנה בשיר לטעמי, למרות שאני מבין גם את הטענה שלך לגבי שורת המפנה. ומכאן נעבור לשאלה המעניינת יותר. השיר ככל אמנות אחרת הוא אמצעי ביטוי של היוצר ולכן אמור קודם כל לשרת את רצונו ודרכו להתבטא. מצד שני ברור שליצירת אמנות יש מעט מאוד זכות קיום ללא קהל כלשהו (כמו העץ שנופל ביער). אני מאמין שרובם המכריע של היוצרים מוצאים את הדרך לשלב בין השניים, כל אחד בהתאם למשקל שהוא נותן לכל אחד מהגורמים. אני לא חושב, למשל, שהשיר הזה הוא לא קומוניקטיבי, אבל עדיין אני לא פוסל על הסף לעשות בו שינויים שיאפשרו לקוראים להתחבר אליו בצורה חזקה (או אינטואיטיבית) יותר. ימים (ותגובות) יגידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להבין כך את הנושא של השיר, כלומר החלל שנותר באובייקט לכניסתו של הסובייקט. המושלם במצב זה- מנכר, הוא כבר שלם ולכן גם לא מותיר לצופה, לבן בת הזוג, מקום להשתלב. המושלם מלאכתו נגמרה, הוא בבחינת מוצג אסתטי ולא יכול להיות לך יחס בלתי אמצעי אליו. הפגם לעומת זאת גורם לך לחשוב ולהתערב, אולי אף להשתתף במלאכה של תיקון, וכאן נוצרת המשמעות מבחינתו של הסובייקט, כאן הדברים מתבררים לו באור ההשתתפות שלו במעשה, ולכן גדלה אהבתו, כפי שגדולה אהבתו לאשתו הבלה מאהבתו לדוגמניות שבערוץ האופנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד הסיפורים היפים ביותר של עמוס עוז ב'ארצות התן' מובע הרעיון הזה מכיוון אחר - מהכיוון של אותו אחד שרואה את הפגם בשיר אבל לא רואה כיצד אותו פגם בעצם עושה את השיר כולו. אינני זוכר כרגע איך השיר הולך, אולי למישהו יש את הספר בהישג יד ויכול לצטט אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל הנהרות הולכים אל הים והים איננו מלא. כל השירים מחליאים את הדם והדם הורס ועולה. כל מה שכאן - הולך לשם , ושם רק הים החולה. אנשים חכמים ישנים בביתם ורק הנהר גולה. כל הנהרות הולכים אל הים והים מתהפך ערירי בעולם ואיננו נרדם ואיננו כבה ואיננו." עמוס עוז - כל הנהרות - מתוך ארצות התן - עמוד 148 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה עם האתר של אוקפי? הוא לא מתעדכן וגם הפורומים נפלו כבר לפני הרבה זמן. שמישהו יגיד משהו לקהל הקוראים שלו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקפי מתעדכן לאחרונה אחת לחודשיים. הגיליון הקרוב יעלה בימים הקרובים (ויכלול גם את השיר שמופיע כאן). לגבי הפורום, אני מקווה שעד עליית הגיליון הקרוב נצליח להפעיל גם אותו מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תחושה שמשהו התקלקל במערכת אוקפי, ולא רק באתר. עד כמה אני טועה טלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טועה למדי. גיליון חדש כאן: הפורום עוד לא עובד, אבל אני מקווה שהחודש נצליח לפתור את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשת כוללת מליוני אתרים במגוון של נושאים, החל מעצות בנושא משכנתא, עבור בהמלצות לתנוחות מין שגובלות בעולם תיאורטי, וכלה באתרים בנושים ספרותיים. מוסף הספרים של הניו יורק טיימס סוקר סדרה שלימה של אתרים בנושאי ספרות. לגזור ולשמור?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אין יופי מזוכך, אמר בייקון, לורד ורולאם, בדברו נכוחה על צורותיו של היופי, מבלי זרות מסוימת... ואכן חשתי בקיומה של אותה ''זרות'', אך לשוא ניסתי להצביע עליה...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל שיר יש שורה שאינה במקומה. בכל בחורה יש משהו מעצבן. מה זה אומר? שבכל כיעור יש גם יופי? או שבכל פגם אתה יכול למצוא גם יופי? ואם אין לה אף כי היא עברה תאונה עם משור? אז הפגם עושה אותה יותר יפה??? מה אתה קוקוריקו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר, אולי, שהפגם עושה אותה לאנושית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה לא מתאהב בפגם,אתה מתאהב בבחורה שמכילה גם יופי וגם פגמים, למרות הכל - וזה כל הקסם. 2. מתי יוצא האוקפי של אוגוסט, עוד מעט כבר אוקטובר. 3. שנה טובה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי פעם שבאומנות יפנית אסור שיצירת אומנות תהייה ללא פגם, זה הופך אותה ללא אנושית. לכן, אפילו בציור היפני המדהים ביותר תמצא איזו משיכת מכחול קטנה ונידחת שאינה במקומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש טענה דומה (אגדה אורבנית?) לגבי שטיחים פרסיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש טענה דומה לגבי אוטו חדש של [לא חשוב איזה עדה]. אתה קונה האוטו, ומיד דופק עם פטיש ליד הטמבון למטה - שלא יפתחו עין 1. ______________ 1 כגון: "בואינה איזה אוטו חדש ויפה קנית" ולמחרת האוטו הופך טוטללוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
There is a gate in japan, a gate in Neiko, which is sometimes called by the Japanese the most beautiful gate in all japan; [...] but when one looks closely he sees that in the elaborate and complex design along one of the pillars, one of the small design elements is carved upside down; otherwise the thing is completely symmetrical. If one asks why this is, the story is that it was carved upside down so that the gods will not be jealous of the perfection of man. So they purposely put an error there[...]. 1 אני מתכוון כמובן לThe Feynman Lectures On Physics.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בְּכָל שִׁיר וְלוּ גַּם הַפָּחוֹת מֻשְׁלָם בְּיוֹתֵר יֵשׁ לְפָחוֹת שׁוּרָה אַחַת נִפְלָאָה מַכָּה הִדְהוּד שֶׁל קֶסֶם בְּמִישׁוֹרֵי הַנְּשָׁמָה וָלֹא - אֵינוֹ שִׁיר וְאֵין לוּ תְּקוּמָה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במתמטיקה מקובל המושג "ארכימדי" - למשל "שדה ארכימדי" לעומת "שדה לא ארכימדי". בשדה ארכימדי, כל שני איברים ניתנים להשוואה על ידי "גדול מ-" או "קטן מ-". למשל, בעולמנו אפשר להשוות הרבה דברים (לא הכל) לפי "מחיר", וכל חפץ ממשי לפי "משקל". במתמטיקה, ה"מספרים" (כגון 2, 3-, Pi, שורש 2), הם שדה ארכימדי. לעומת זאת, הפולינומים אינם שדה ארכימדי - אי אפשר להשוות את 2x+3 ל- 4x^2+3x-5, אין ביניהם יחס סדר. כיוצא בזה נכון לגבי שירים: אוסף כל השירים אינו ארכימדי. אין שיר הכי "מושלם", הכי "מרגש", או אפילו הכי "ארוך" (מייד אפשר לחבר אחד ארוך יותר). לפיכך נקודת המוצא של השיר הנ"ל לוקה בחוסר לוגיות. גם ללא מתמטיקה, השורה "ולו המושלם ביותר", היא לא כל כך מוצלחת - לא אסוציאטיבית, לא מצלולית, ולא רגשית. אך למרות ההסתכלות הקצת רדודה הזו, והקצת לא הגיונית, השיר מפיק לא מעט איכות מהחומר מפוקפק שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך (שלא ניתן לסדר או להשוות שירים) ברורה, אבל השימוש שלך ב''שדה ארכימדי'' אינו נכון. התכוונת אולי ל''שדה סדור'', ויכולת להסתפק גם בסתם ''קבוצה סדורה''. (ספציפית, ''הפולינומים'' אינם שדה, ושדה המרוכבים, למשל, הוא שדה ארכימדי שאיננו סדור ואינו ניתן לסידור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שכוונתי ברורה, יופ-טפויא-מאט. וחוץ מזה המרוכבים אינם שדה ארכימדי (שדה כן, ארכימדי לא). ולסיכום, כמו שאמר הרופא - ''כל יום, מנה אחת של ביפסטק, בקבוק אחד של פורטר, ללכת לישון לא אחרי עשר, ובמופלא ממך אל תחקור''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשלח לי דואל, נוכל ליישב את הסוגייה מבלי לערב איילים אומללים שרוצים לקרוא שירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשום פנים ואופן. יש גבול, יש ערכים, יש כל מיני דברים (כיוון שזה ערב חג לא נכנס לפרטים). אז יאללה ביי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר את זה לאלון? אתה חוזר על אותה טעות שלי בראשית ימי ב"אייל", אחרי תגובה 209588. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסרט ישן מאוד שאולי קראו לו "הזוג המוזר", היו וולטר מתאו וג'ק למון. שניהם, נשותיהם עזבו אותם (אולי), והם נאלצו לגור ביחד באותה דירה, באופן זמני, ורבו כל הזמן. למון היה המסודר, המנקה, האסתטיקן והבשלן, מתאו הבלגניסט המרושל שכל זה מוציא אותו מדעתו. הטיח מתאו (אני ממציאה עכשיו את הסצינה מחדש, בהנחה כלשהי שהמצאותי אכן מזכירות את המקור) את צלחת הפסטה המשובחת בתמונה שנתלתה בקפידה ובהתאמה עיצובית על הקיר, וצעק: "נשבר לי כבר מכל הסדר והנקיון שלך ומהספגטי האיטלקי שלך..." פרץ למון בצחוק מתגלגל, וצחק וצחק וצחק, ומתאו שאל ושאל ושאל - "למה-אתה-צוחק-למה-אתה-צוחק-למה-אתה-צוחק..." עד שלבסוף ניאות למון והסביר לו, וקולו עדיין רועם מצחוק: "זה *בכלל* לא ספגטי! - זה לינגוויני!!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה, אבל נדמה לי שההבדל בין לינגוויני לספגטי הוא בכך שבאחד מהם יש חור לכל אורך האיטריה (האיטריה היא כמו קש שתיה), ובשני אין. אבל אם מישהו יודע יותר טוב - שיספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט, לא הבנתי מה הקשר... אני בטח דביל מדי לפתיל המופלא הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממממ. ודווקא הפעם צירפת את כתובת הדואל שלך לתגובה... נו טוב, אני מניח שאינך מעוניין בהתכתבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארכימדיות זו לא תכונה של שדות סדורים (דהיינו, יש שדות סדורים שהם ארכימדיים1, ויש כאלה שלא2)? 1 R
2 R((t)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארכימדיות זו תכונה של שדות עם הערכה (valuation). אם רוצים לדייק, אין מובן לשאלה "האם F הוא ארכימדי?", אלא לשאלה "האם ההערכה v על השדה F היא ארכימדית?". למשל, הרציונליים הם שדה ארכימדי (תחת הערך-המוחלט הרגיל) ולא ארכימדי (תחת כל אחת מההערכות ה-p-אדיות). עכשיו הצצתי ב-Lang, וראיתי שיש עוד מושג: *הרחבה* של שדות סדורים נקראת ארכימדית אם אין בשדה ההרחבה איברים אינפיניטסימליים (קטנים מכל איבר בשדה הבסיס). נדמה לי שלכך כיוונת בדוגמאות שלך. אולי מקובל להגדיר שדה סדור כארכימדי אם הוא מהווה הרחבה ארכימדית של Q? בכל אופן, איני מצליח לנחש למה התכוון משה ב"המרוכבים אינם שדה ארכימדי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי בסקלה של המשמעות משה היה יותר קרוב לפרוזאיות ואתה יותר קרוב למילוליות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה. אני מניח שדי ברור שמשה ניסה למשול משל, או לערוך אנלוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש מכאן ואילך מכולם לנקוט כלפי את הכינוי המכובד ''מר הר-טחב'', במקום הפמיליאריות האזיאתית הדביקה ''משה''. תודה וכל טוב מ. הר-טחב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בשכונה היו אומרים "למה מה אני, חבר ש'ך?", וסוגרים עניין מאחורי המועדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פמיליאריות אזיאתית דביקה, טו בי אקזאקט. אנחנו האוסטרו-גותים (בניגוד לויזי-גותים) אין לנו מועדון. וכן, עניינים אצלנו לעולם אינם נסגרים, רק מתפתלים קדימה. מ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערכה ארכימדית. כן, עכשיו זה נשמע מוכר... __________ (חוזר להגהות של המאמר על גרפים איזוספקטרליים והערכות לא ארכימדיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפשר לשמוע את קולה של אנלוגיה? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר מקור לביטוי אינטואיטיבי של רגש. אומר לי המון בסדר הקיים. מסר תמציתי ברור ומרגש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |