|
||||
|
||||
באחד הסיפורים היפים ביותר של עמוס עוז ב'ארצות התן' מובע הרעיון הזה מכיוון אחר - מהכיוון של אותו אחד שרואה את הפגם בשיר אבל לא רואה כיצד אותו פגם בעצם עושה את השיר כולו. אינני זוכר כרגע איך השיר הולך, אולי למישהו יש את הספר בהישג יד ויכול לצטט אותו. |
|
||||
|
||||
"כל הנהרות הולכים אל הים והים איננו מלא. כל השירים מחליאים את הדם והדם הורס ועולה. כל מה שכאן - הולך לשם , ושם רק הים החולה. אנשים חכמים ישנים בביתם ורק הנהר גולה. כל הנהרות הולכים אל הים והים מתהפך ערירי בעולם ואיננו נרדם ואיננו כבה ואיננו." עמוס עוז - כל הנהרות - מתוך ארצות התן - עמוד 148 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |