 |
141 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
אבל כפי שידוע לי, הכאה בישראל נחשבת לתקיפה, ואין זה משנה אם אלה הורים שמכים את ילדיהם. הפסיקה האחרונה רק מבהירה שהדין תקף גם על הורים, אם הגוף המחוקק רוצה להתיר הכאה של ילדים ע''י הוריהם הוא צריך להבהיר זאת במפורש. בג''ץ שוב פעל במסגרת ארגז החול שמתיר לו המחוקק. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער להודיעך, אך נראה שההגדרה שלך לדמוקרטיה, שונה מההגדרה הנפוצה והמקובלת שהציעו האנשים לפנייך אליהם אתה מתכוון במאמרך. לאהרון ברק לא רק שיש את הרשות לחרוג מ"ארגז החול" ששרטטו לו הפוליטיקאים, אלא אף מוטלת עליו החובה (!) לעשות כן במקרה הצורך. בארה"ב מותר לבית המשפט העליון לפסול חוקים שחוקקו באופן דמוקרטי לחלוטין בידי הרשות המחוקקת (בית הנבחרים) מכיוון שהם נוגדים את החוקה, וכך גם בישראל (אם כי באופן שונה, מכיוון שאין לנו חוקה מוסדרת) כאשר חוקים שכאלו נוגדים את חוקי היסוד או את ה"עקרונות המנחים" שעל-פיהם בנויות הדמוקרטיות כולן. אין צורך להתנצל על הפגנה כנגד בית המשפט העליון, אך יש צורך להיות מודעים לכך שאלמלא היה מוסד זה מופקד על שמירת העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה חיים, אולי לא הייתה בידיך האפשרות החוקית לעשות כן... אני מניח שכתבתך נבעה מאיזהשהוא כעס או זעם מצטברים על בג"צ שהתפרצו עם נתינת ההחלטה בנוגע להכאת ילדים כאמצעי חינוכי, בהקשר לזה אני חושב שהחלטתה של דורית בינייש ושאר חבר מרעיה לצוות השופטים הייתה נכונה ומבורכת - אלימות מכל סוג שהוא הינה דבר פסול ומגונה שיש לאסרו בחוק. כמו כן, ביקרת את השופטים במקרה זה בכך שלא טענו כי אין זאת שיטת חינוך יעילה או נכונה - כמדומני שפסק הדין כולו מקיף קצת יותר מן הקביעה שבסופו, ואני משוכנע (למרות שלא קראתי אותו, ואני מניח שגם אתה לא) כי בתוכו מפורטים ומנומקים הטיעונים החינוכיים/ערכיים שמאחורי קביעה זו. עלינו גם לזכור כי בג"צ פועל בשדה החוק, וע"י כך שהוא מכריז שמעשה כלשהוא אסור ע"י החוק ושהעובר עליו הוא פושע, הוא גם מכריז כי מעשה זה הינו פסול מבחינה מוסרית - זאת דרכו "לאכוף" את הדמוקרטיה, ע"י חקיקת חוקים התואמים את ערכיה! ולסיכום, אם הבנתי את מאמרך נכון, הרי שאתה קובל על כך שבית המשפט העליון כופה עלינו את ערכיו - אני לא יודע מה איתך, אך אינני חושב שאת ערכי הדמוקרטיה ניתן לכפות על מישהו - הם היסודות של המדינה וצריכים להיות הבסיס המשותף לכול אזרחיה. מאוחר ואני קצת עייף, אז אם החמצתי משהו - אשמח להערות.גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שבג''ץ כופה ערכים עליך, כפי שהבנתי ממאמרך. אני חושב שהוא לא כופה עליך כלום, אלא מגן על זכויות הילד. כשם שהוחלט משכבר ע''י השלטונות השונים במקומות השונים בעולם, שהשחורים, הנשים, ההומואים, היהודים וכו' שווי זוכוית, כך מותר להחליט שגם הילד. לבג''ץ יש חובה מוסרית, ולא רק זכות כמו שזה משתמע מדבריך, להבהיר חוקים, לחדד אותם או אפילו לבטלם. גם אם הרוב חושב בדרך מסויימת, עדיין אין לו סמכות לפגוע בזכויות המיעוט. לבג''ץ יש סמכות לתת למיעוט את אותן הזכויות כמו לרוב, במידה והוא מוצא זאת לנכון. מותר לו לכפות על הרוב את דעותיו, וההיסטוריה מראה שאם בתי המשפט היו עושים זאת במקרים רבים (ברה''מ, גרמניה הנאצית) שבהם הייתה פגיעה בזכויות האדם והאזרח, העולם היה מקום טוב יותר. ודבר אחרון - השופטת לא חוקקה שום חוק נגד הכאת ילדים, היא פשוט פירשה אותו. החוק כבר קיים בארץ, והיא פשוט הזכירה לציבור, שכשם שאסור להכות נשים ובע''ח, כך גם אסור להכות ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקביעות הלא-נכונות בדברי הכותב פשוט מקוממות. מקוממות, כי אפשר לצפות ממי שכותב מאמר שיטרח לקרוא את החומר שהוא מבקר. (למשל, עיון באתר בית-המשפט העליון היה מלמד את הכותב שפסק הדין לא שלל לחלוטין את האפשרות להכות ילדים, ואולי גם היה מאפשר לכותב להבין את הנימוקים וההגיון של ההחלטה, שאותם התקשורת לא נוהגת לפרסם). מקוממות, כי הן שגויות. (למשל, מי שהיה טורח לבדוק היה מגלה שבייניש איננה "מועמדת לנשיאות בית-המשפט בעיני עצמה", אלא מי שתהיה נשיאת בית-המשפט העליון על פי שיטת המינוי הנהוגה כיום) מקוממות, כי הם מנוסחות בשפת רחוב. אפילו אם רוצים להעליב אפשר לעשות את זה בחן (ע"ע מאמר הקטילה המקסים על דני רופ). ובייחוד מקוממות, כי מישהו בחדר הבקרה הרשה לפרסם את המאמר, מבלי להעמיד את הכותב על הדברים האלה: הדרישה לקרוא את מושא הביקורת, החובה להתייחס אליו באופן מכובד. אלה הם דברים שהם מתפקידו של עורך, אחרת איך תישמר הרמה של המגזין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, טוב. אודה ואתוודה כי לא קראתי את פסק הדין במלואו, והסתמכתי, כמו כותב המאמר על הפרסומים בעיתונות, שהצהירו חד משמעית כי מדובר באיסור גורף על כל ''ענישה פיזית''. חבל שבמסגרת תגובתך לא כללת ציטוט המוכיח את טענתך מתוך הפסיקה המקורית. שנית, דומני (וזה כבר עניין של דעה אישית) שצורת ההתייחסות של הכותב הייתה לגיטימית, ולא חרגה מגבולות הטעם הטוב. לפחות על פי אמות המידה שלי, רמת המגזין לא נפגמה עקב פרסום המאמר הנ''ל. מוטב היה, לדעתי, אילו היית מתייחס באופן מעט יותר ענייני לדברים שנאמרו. אז היה המגזין יכול להשתפר פלאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנסה להגיש את המשפטים הלא נעימים של הכותב לפרסום במעריב.... אפשר להניח שהמאמר לא ישרוד את מספרי העורך, בשל הביטויים המעליבים כשלעצמם. אני מבין את היתרון שבסגנון התבטאות משוחרר ולא-פורמלי, אבל כמה וכמה וכמה משפטים במאמר חרגו ממה שראוי לפורום הזה. בכל מקרה, את התגובה העניינית תוכל למצוא בהמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ואספר לך דבר מה - פעם, באלף הקודם, אחרי בחירות 96, כתבתי מאמר קטן ופרסמתי אותו ברשת דואר אלקטרוני ישראלית בשם אולטינט. מאחר וקיבלתי כמה תגובות חיוביות לגביו, שלחתי אותו גם לידיעות אחרונות, למדור תגובות הקוראים שלהם. בין השאר, המאמר כלל עקיצה קטנה ומשעשעת לגבי העובדה שמשה בדש (מפיקנטי) הריץ אז מפלגה. עקיצה זו, ועוד כמה דומות לה, הוסרו באכזריות על-ידי העורך בידיעות אחרונות, והמאמר הוצג בגרסתו המשעממת יותר. דבר דומה, אגב, קרה לי לא מזמן כששלחתי תגובה למאמר שהתפרסם במדור הספרות של ידיעות לפני כחודשיים (לאחר מותו של ג'וזף הלר). המקרה ההוא הותיר בי טינה מסויימת לעריכה אנטי-עקיצתית. אני מתנגד לכל חיתוך של דעות רק משום שהן נאמרות בבוטות. הדבר משפיע, כמובן, על עבודת העריכה שלי. אפשר להתווכח אם צורת העריכה הזו טובה או לא, אבל עד שיוכח לי אחרת, זו צורת הפעולה שלי. אשמח לנהל דיון באימייל בסוגיה. כדאי להוסיף כי בכמה מקרים, ביטויים חריפים יתר על המידה כן קוצצו. אין בכוונתי לאפשר ניבולי-פה או הסתה באייל הקורא. לרדת קצת על אנשים ציבוריים - זה עוד מותר, בינתיים, בארצנו, קל וחומר על האינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה ומתוודה שלא קראתי את פסק הדין במלואו לפני כתיבת המאמר מהסיבה הפשוטה שפסק הדין אינו נושא המאמר אלא דוגמא בלבד. אבל אני בספק גדול אם אתה קראת את פסק הדין (41 עמודים) שכן לאחר עיון טיפה יותר מעמיק בסעיפים הרלוונטיים אני יכול לקבוע בנחרצות שאת הדוגמא שהבאתי (טפיחה על הישבן) טרחה השופטת המלומדת לשלול. או בלשונה הזכה: יטען הטוען כי בקביעתנו זו, גוזרים אנו על הציבור גזירה שלא יוכל לעמוד בה, שהרי בקרבנו מצויים הורים לא מעטים, העושים שימוש בכוח שאינו מוגזם כלפי ילדיהם (כגון- מכה קלה בישבן או על כף היד), כדי לחנכם ולתת בהם משמעת. האם נאמר כי הורים אלה עבריינים הם? (ראו: דברי ח"כ דן מרידור בדברי הכנסת, 25.7.94, בעמ' 9842-9843; וכן ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין (תשמ"ז, כרך ב) 497-498). התשובה הראויה היא כי במצב המשפטי, החברתי והחינוכי שבו אנו נתונים, אין להתפשר על חשבון סיכון שלומם ושלמותם של קטינים דברי לגבי שאיפותיה של ביניש לא סתרו את העובדה שזו גם השיטה המקובלת (שהרי אם היתה מסרבת למינוי בוודאי איש לא יכריח אותה) ובכלל הביקורת הלא עניינית שלך, שאף לא טרחה לנקוט בדוגמאות למה שמכונה בקוצר רוח, "שפת רחוב" מייצגת בעיני סוג של בריחה מהטענות המנומקות שהעלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, דווקא טעית. קראתי את המסרים של בייניש ביום פרסומם השבוע (חלק מהעבודה...), וחזרתי וקראתי את פסק הדין לפני שהעזתי לענות. לא ציטטתי ולא נכנסתי לגופו של עניין כי חשבתי שזה לא לעניין שאני אבקר כותב שלא טרח אפילו לקרוא את פסק הדין. (רצית דוגמאות ללשון רחוב, אגב. בעיני ביטויים כמו "מועמדת בעיני עצמה" ו"המוסד המפוקפק הקרוי בציניות וביצירתיות בית המשפט העליון", וכו' הם חרפות שאינן דרושות לנושא המאמר, אבל נניח לזה). לעצם העניין, השופטים לא קבעו שכל מכה בטוסיק היא עבירה פלילית. אם כי, אין ספק שהם עטפו את זה בהצהרות "עיתונאיות" שאומרות ההיפך. או בלשונה של השופטת ("לשונה הזכה", כמו שאמרת, נאמן לגישת הביקורת העניינית הנקוטה בידך): "אין לשכוח, עם זאת, כי להורה עומדות ההגנות הקבועות בחוק העונשין, הקובעות סייגים לאחריות פלילית בנסיבות מתאימות, ובהן יכללו כל אותם מקרים של שימוש בכוח לצורך הגנה על גופו של הקטין או של אחרים. בסייגים המוכרים לפטור מאחריות פלילית יש, לגישתי, כדי לבטא הבחנה הולמת בין שימוש בכוח בידי הורים למטרות של "ענישה חינוכית" שפסולה היא ואף אסורה, לבין שימוש סביר בכוח שנועד למנוע נזק לילד עצמו או לזולתו, או לאפשר קיום מגע קל, גם אם תקיף, בגופו של ילד לשם שמירה על הסדר. "בנוסף, קיימות בדין הפלילי "מסננות" מספיקות, על מנת שמקרים קלי ערך, לא ייכנסו לגידרו. כך למשל ניתן בידי התביעה שיקול-דעת שלא להעמיד לדין בהעדר עניין לציבור (סעיף 56 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982); כן מצויה בדין הפלילי הגנת "זוטי דברים" (סעיף 34יז לחוק העונשין), שאף בה יש כדי למנוע הטלת אחריות פלילית בשל שימוש בכוח קל ערך של הורה כלפי ילדו. "זאת ועוד. בדרך כלל, מעשה שאדם בעל מזג רגיל לא היה בא בתלונה עליו איננו מהווה יסוד לאחריות פלילית. לכן, לדוגמה, לא כל נגיעה שגרתית של אדם בזולתו תגרור הטלת אחריות פלילית על מבצעה, גם אם תיכנס היא, לכאורה, בגדר יסודותיה הפורמליים של עבירת התקיפה. מובן שיחסי הורה-ילד כרוכים במגע פיזי מתמיד, ועל כן מגע פיזי שגרתי בין הורה לילדו לא יהווה בסיס לעבירה פלילית. "גישתי, ניתן לסמוך על המסננות שהזכרתי, שבאמצעותן לא תוטל אחריות פלילית על הורה במקרים קלי ערך שאינם מצדיקים אכיפה במסגרת דיני העונשין." עד כאן דבריה. כך שספק אם פסק הדין אכן קבע את שמייחסים לו. לעניין הלגיטימיות של קביעתה – אני חושב שיותר מרגיז אותך שבית-המשפט מנהיג את העם ולא מונהג על ידיו. אם כל שבית המשפט היה עושה הוא "לשקף" את רצונו של העם, הוא היה עוד מזכה את ויצמן מהעלמות מס "כי כולם מעלימים", ואת דרעי (להבדיל) "כי ככה העם רוצה". העובדה שנושא שנוי במחלוקת חברתית לא אומר שמותר במסגרתו לבית המשפט לפסוק רק את מה שהיתה פוסקת מינה צמח, על סמך מדגם מייצג של האוכלוסיה היהודית הבוגרת. כל זאת, כמובן, בהינתן שתיקת הכנסת. הרי בשום מקום לא כתוב שמותר להורה להכות את ילדו, וגם לא ההפך. כל מה שכתוב הוא שאסור לאף אדם להרים יד על אף אדם אחר. אם לכנסת היה כל כך אכפת מהעניין, אז קדימה, שתתניע. אבל הכנסת שלנו לא מושחתת, היא פשוט לא אכפתית. ויתר מאי-אכפתיות, בסוגיות החשובות יותר, היא תקועה. אם היה ל"עם" כל כך חשוב להתיר להורה להיכנס בילדיו מעת לעת, ה"עם" היה דואג להפעיל את נציגיו. אבל כשיש הורים מכים המגיעים לבית המשפט, מה אתה מצפה מבית המשפט לעשות? כל פעולה של בית המשפט היא הכרעה - גם זיכוי וגם הרשעה. כל פעולה מכריעה למעשה בקייס, ומשנה את הדין הקיים במדינה. במצב כזה, בית המשפט רשאי להחליט. בפרט כשהבוא עושה את זה בחוות דעת מנומקת, תוך שהוא נשען על חומר מקצועי רב, כמו בפסק הדין הזה. שופט, במחילה מכבודך, איננו "פקיד ממשלתי שאחרי לאכוף את החוקים". ולבית המשפט יש יותר מ"חשיבות טכנית בשמירה על החוק", כטענותיך. שופט הוא נושא משרה של המדינה, רשות נפרדת, הממונה על מימוש תפיסות היסוד של החברה, ובפרט ההגנה על חסרי ישע. לא היה לי דבר לומר לו בחרה הכנסת הסדר ראוי אחר, אך זו לא הכנסת שלנו, ולבית המשפט יש כל הסמכות לדאוג לילדים, הנתונים לנזק פסיכולוגי קשה מכוח שיטות ה"חינוך" של הוריהם. ואני לא חושב שמפריע לי שהפסיקה של בייניש הוצגה על ידה כחריפה יותר מאשר היא באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטטות שהבאת הם דברים שמתייחסים למיטב הבנתי המאוד לא מלומדת, ל"מגע פיזי" הפחות מ"הכאה קלה על כף היד" המותר _אך ורק_ במקרה בו הורה צריך למנוע מהילד פגיעה בעצמו או בזולת. הם לא מתירים מכה חינוכית מסוג כלשהו. ואפילו אם לא, העובדה שאפילו אתה נקטת בלשון "ספק אם פסק הדין אכן קבע את שמיחסים לו", מוציאה אותי בהחלט נקי מהאשמה שייחסת לי לגבי עובדות לא נכונות. דעתי שהביקורת שלך לגבי שפתי, שאולי היתה פולמוסית במקצת, נובעת מנשוא הביקורת. אם הייתי זורק רפש בפוליטיקאי כל שהוא, כפי שעשו זאת פעמים לא מועטות קודמי בבימה זו, היה העוון נסלח לי. אולם בית המשפט העליון הוא פרה קדושה. גם ליחס הקדוש שמייחסים לבית המשפט העליון התייחסתי בכתבתי. ולעניין: אכן מטרידה אותי העובדה שבית המשפט מנהיג את העם. גם אותך העובדה צריכה להטריד כי זה ממש לא תפקידו. אם בית המשפט תפקידו להנהיג את העם, הייתי שמח בתור חלק מאותו העם, לבחור את שופטי. כמובן בית המשפט לא צריך לפסוק על פי סקרים, אולם בנושאים ציבוריים הוא צריך לתת למי שזה עניינו להכריע. המשפט הזה הוא דוגמא מצויינת שכן בו יכלה השופטת בנקל להתעלם מהדיון על ידי קביעה צודקת, שעבירת התקיפה שיוחסה למתלוננת היא מעבר לכל הפעלת כח סבירה כחלק מיחסי מחנך - חניך - וכל הנושא לא היה מתפוצץ. על כן, את התעקשותה של השופטת לקבוע כחוק את תפיסת עולמה, במקרה זה, אי אפשר לפטור כפרשנות חוק שהיא חלק מתפקידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספק שהתייחסתי אליו נובע מכך שאת פסק הדין הזה אפשר יהיה להבין רק לאור פסקי דין אחרים שיישמו אותו על הכאות פעוטות אמיתיות (ולא כמו בעניין שעמד לפניה, על התעללות ממשית). אם אתה שואל אותי מה המילים אומרות, בייניש הולכת על קו הצהרתי חזק מאוד, ובתוכן המשפטי היא מבליעה את כל הכלים עבור הפרקליטות מדוע לא להגיש כתבי-אישום, ואת כל הכלים עבור בתי המשפט כדי לזכות הורים שהיכו ילד שחצה כביש באור אדום. אם תשים לב, היא אפילו לא אומרת שהמכה בטוסיק אסורה. היא שואלת את השאלה, ועונה משהו מתחמק מאוד: "אין להתפשר על חשבון סיכון שלומם ושלמותם של קטינים"; כל סניגור מתחיל יטען שהשופטת קבעה שרק מכות המסכנות את שלומם של הילדים הן אסורות. היא בפירוש נמנעה מלתת תשובה שלילית חד-משמעית אפילו בשאלה הזו. לעניין גבולות ההתערבות, ניתן בהחלט לקבוע שבית המשפט פעל כאן להנחלת ערך, ולו משום שההכרזות שהכריזה השופטת לא נדרשו כדי לפסוק בעניין שלפניה (שם, כאמור, היתה התעללות ממש). אני מקבל את הביקורת הנוגעת לעניין הזה. עם זאת, אני גם חושב שזהו אכן אחד מתפקידיו של בית המשפט. משום שמדובר באוכלוסיה חסרת ישע. ומשום שמדובר בערכים חברתיים יסודיים. ומשום שמדובר בנזק פסיכולוגי מוכח לילדים שאין ביכולתם להן על עצמם. ומשום שאנחנו חיים בחברה אלימה בסך הכל. להגיד שבכך יש חריגת בית המשפט מסמכותו זו הגזמה. הרי מי שתומך בענישה גופנית לקטינים ניסה את מזלו בכנסת, ונזרק מכל המדרגות (הכנסת דחתה הצעה להתיר ענישה גופנית). החוק אומר שאסור להרביץ; הכנסת מסרבת לשנות את החוק; בית המשפט, אמנם לקח על עצמו כובע מחנך, אבל אמר את אותו דבר בדיוק, ומה שהוא אומר נגזר ישירות מהתפקיד שלו בין רשויות השלטון: לפרש את החוקים לאור הערכים היסודיים של החברה. כאן, הוא אפילו לא היה צריך להרחיק לכת, הוא אפילו עולה בקנה אחד עם דעתו של הרוב בכנסת, ועם ההגנה על זכויות אזרחים חסרי-ישע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המשפט ''אין להתפשר...'' אני הבנתי כחלק מהטענה שיש לאסור כל סוג של ענישה גופנית, מכיוון שהיא גוררת תקיפה ואפילו התעללות. אם אכן כל כוונתה של השופטת היא לצאת כנגד תקיפת ילדים, אכן אין כלל מקום לדיון ציבורי כיוון שזהוא נושא מוסכם על כולם כפי שכתבת. אבל אני בספק ולו מהסיבה הפשוטה שלא השופטת, ולא אף אחד בשמה, נדעק להעמיד דברים על דיוקם ולסיים את כל הפולמוס. הצהרתה ''לעיתונות'' כפי שאתה מנתח, ובצדק, את פסק הדין - היתה דווקא כנגד המוסכם כלגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא ניסוח גורף וקיצוני לעקרון מודרני ונכון, שהוא במסגרת הלגיטימיות של החלטות בתי המשפט. זה שאתה באופן אישי לא מרוצה מזה, זה מקסים, אבל לא רלוונטי. חינוך ילדים הוא בפירוש במסגרת הדברים שמותר למערכת המשפט להתערב בהם (אני-לא-יודע-כמה ילדים מוצאים מבתיהם, נשלחים לאומנה, מאומצים כנגד רצון הוריהם וכו', לפי מה שבתי המשפט חורצים שהם זכויותיהם). במסגרת הזו, בתי המשפט קובעים גם נורמות התנהגות כלפי ילדים. בית המשפט לא קבע שכל ילד חייב ללמוד פסנתר. בית המשפט קבע שאסור להרביץ להם, כי זה לא מחנך אותם; זה פוגע בנפשם, ובכבוד האדם שלהם. מותר להילחם על תפיסת העולם שלך, גם נגד בתי המשפט; מותר אפילו לבקש מהכנסת לשנות את החוק כך שהפסיקה תבוטל; אבל זה לא מוריד מהלגיטימיות של הפסיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותב בוגר ואחראי צריך לדעת מתי להפסיק ומתי להגיד סליחה, לא קראתי את פסק הדין, סליחה, לא הבנתי מה אמר פסק הדין, סליחה, לא ידעתי שפסק הדין לא שינה מאום במצב המשפטי הנוהג במדינה וסליחה שלא הבנתי שתפקיד בית המשפט העליון הוא לא להוות חותמת למתן אסמכתאות לפסיקות נכונות של ערכאות נמוכות יותר. ככל שאתה ממשיך לענות, כך הביזיון רק גדל. עשה לזה סוף. סך הכל זה לא נורא, לכולנו יש ימים לא מוצלחים, אז יצא לך מאמר אחד מרושל, ובמקרה עבר כאן מישהו שגם מבין וגם לא היה מוכן להבליג. לא כולנו מבינים בהכל, ואם כל אחד היה מתבטא רק במה שהוא מבין, היה שקט מאוד בעולם, ויש לך זכות מלאה לכתוב על דברים שאתה לא מבין או לא יודע, אבל אם ''נתפסת'', סע הלאה, אל תתווכח סתם כדי לעסות את האגו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 199837 השופט סטרשנוב מספר שפסק בשנת 1992 כי "... ענישה גופנית מצד הורה כלפי ילדו, במטרה לחנכו, להנחיל לו הרגלי משמעת ולרסנו - כל עוד נעשית היא במידה הראויה, ביישוב הדעת ובתבונת אנוש - אינה פסולה מבחינה חינוכית ואינה אסורה מבחינה משפטית". אולם הוא מבקר את פסיקתה של השופטת בייניש משנת 2000. איך זה מתיישב עם מה שהבאת כאן מתוך פסק הדין? האם סטרשנוב התעלם מכל הכלים שנותנת השופטת בפסק הדין למשטרה והפרקליטות להחליט מתי יש עניין לציבור בבדיקת תלונות שכאלו? אולי סטרשנוב רואה פסול בעצם ההצהרה המשפטית על האיסור הגורף על ענישה גופנית והכנסתה לסל הפלילי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי שום קשר לנושא המדובר, אני חושב שפסיקה (לרבות תקדימי בית-משפט עליון) שמשאירה יותר מדי ''כלים'' למשטרה והפרקליטות כדי ''להחליט מתי יש עניין לציבור בבדיקת תלונות'' - היא דבר רע. התוצאה שלה היא שלקציני חקירות ופרקליטים יש כח שלא צריך להיות להם. אפילו כשהם עושים כל מאמץ להפעיל את החוק על-פי קריטריונים אחידים, עדיין יכולים קטני אמונה לחשוד בהטיות כאלו או אחרות. כדי להסיר ספק, צריך לצמצם עד כמה שניתן את הפער בין החוק-כפי-שהוא-כתוב לבין החוק-כפי-שהוא-מיושם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, צנחן יקר שלי. כמה טוב שהתחלת לכתוב בשמך האמיתי. ולעניין: יש מידה רבה של ציניות, כאשר יהודי אורתודוקסי מתחיל ללהג על דמוקרטיה. היהודים האורתודוקסים, למי שלא יודע, מעולם לא קיבלו את הדמוקרטיה. הם רואים בה "שיטת שלטון יוונית", הווה אומר אנטי-תזה ליהדות. הם לא דמוקרטים, מעולם לא היו דמוקרטים, ובתי הספר שלהם מחנכים נגד הדמוקרטיה. למשל, צנחן יקר שלי: האם אתה תומך בזכותה של אישה לשבת בבית המשפט העליון? על כס ראש הממשלה? כנשיאת המדינה? האם אתה מוכן לקבל ראש ממשלה ערבי? שופט עליון ערבי? האם תהיה מוכן להשפט, מרצונך וללא כפיה, על ידי שופט ערבי? האם אתה מכיר בזכויותיהם השוות של ההומוסקסואלים? האם אתה תומך בדמוקרטיה שבה תהיה זכות הצבעה ליהודים בלבד? בהנחה שענית ב"לא" על כל השאלות, פרט לאחרונה, אנא חדל ממנהגך המטופש ללהג על דמוקרטיה. דמוקרטיה היא משחק לדמוקרטים. אתה לא דמוקרט, אתה יהודי אורתודוקסי. בתי הספר שבהם גדלת דאגו שלא יהיה לך מושג מהי דמוקרטיה. ולהשכלתך: בית המשפט, בכל מדינה מתוקנת, שיש בה חוקה, עליון על בית המחוקקים. הוא הבלם המונע מבית המחוקקים לחוקק חוקים כגון חוקי נירנברג, או כגון חוקי ווישי. הוא הבלם המונע את הרשות המבצעת מלבצע מעשי זוועה כגון ריכוז האזרחים היפנים במחנה ריכוז בעת מלחמה. הוא הקובע שאפליה חוקית איננה חוקית, שהעקרון של "נפרדים אבל שווים" הוא עקרון שקרי. הוא הקובע שבית דין צבאי, שהרשיע קצין יהודי על סמך ראיות שלא הוצגו להגנה ועל סמך עדות סתר של ראש השירות החשאי, חרג מסמכותו. הוא המגן של המיעוט מפני עריצות הרוב. אלא שהמושגים הללו, צנחן יקר שלי, ודאי אינם מוכרים לך. אין לך מושג מהם חוקי ווישי, אין לך מושג מה קרה לאזרחי ארה"ב ממוצא יפני בעת מלצחמת העולם השניה, אין לך מושג מהי המערכה לזכויות האזרח בדרום ארה"ב, אין לך מושג על פרשת דרייפוס, פרט לכך שהיא השפיעה על הרצל. בקצרה, לא קיבלת חינוך דמוקרטי. התודעה שלך על דמוקרטיה מדברת על שלטון הרוב ותו לא, עם נופך יהודי שונא אדם. אין לך מושג למה יש צורך בבית המשפט העליון, לו אתה בז בסגנון אוהדי דרעי, ומה הוא מייצג. אנא, חסוך מאתנו את ההסתתרות מאחורי תפיסה מעוותת של הדמוקרטיה. אמור נא את האמת: אני יהודי אורתודוקסי-לאומני, מבית הגידול של כהנא וגולדשטיין. הדמוקרטיה איננה מעניינת אותי כקליפת השום. אני מעוניין להקים כאן מדינה יהודית. לפחות תשמע אמין יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתעלם ברוחב לב מכל מה שקשור בסטראוטיפים שלך על הדתיים, מהבורות שאתה מיחס לכל מי שלא טורח לספר לכולם שיש לו תואר ראשון בהסטוריה, ואתייחס לחלק הענייני בכתבתך, מכיוון שאתה לא היחיד שטענת זאת. הטענה שבית המשפט הוא זה שמופקד על החוקים והוא עומד מעל החוקים, היא טענה לגיטימית אבל היא בשום פנים ואופן לא קבילה בעיני כפרשנות למושג ''דמוקרטיה''. חוץ מזה שהטוענים כך, יצטרכו לתת כמה תשובות טובת לשאלת הביצה והתרנגולת. אבל זה לא מה שאתה טוען. אתה טוען שבג''ץ כפוף לחוקים ובתוכם החובה לטרפד חוקים שפוגעים בערכים שונים המנוגדים לדרך שבה הוא מסתכל על חוקי יסוד. אתה קורא לזה זכויות האדם חרות הפרט וכן הלאה וכן הלאה, ושוכח את העובדה שרוב האנשים מסתכלים על החוק, ויתכן שאף המחוקק (שייצג את העם) שחוקק את החוקים, באופן שונה לחלוטין. את רוב האנשים גם לא מעניינים תקדימים משפטיים בעולם - במידה והפסיקה סותרת את דעתם האישית. לכן אתה יכול לשחק במושג דמוקרטיה ככל שתרצה אך לא תמלט מהעובדה הפשוטה שבג''ץ בהרבה מפסיקותיו האחרונות כופה את דעותיו על הציבור. יתכן שהוא עושה זאת תחת מטריית החוק, ואפילו תחת מטריית המושג המורחב ''דמוקרטיה'', בדיוק כמו כל הדוגמא שאתה אוהב לתת של הנאצים שנצלו את הדמוקרטיה על מנת להנהיג שלטון לא דמוקרטי. הורגלנו עד היום ל''חוק לא חוקי'', אמור מעתה - ''פסיקה לא חוקית''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו נניח שבית המשפט כופה את דעותיו. אולי תטרח להסביר לנו למה הפסיקות שלו הן לא חוקיות? ואיזה פסיקות שלו? ואיך הפסיקות שלו הן "לא חוקיות", אם אפילו אתה אומר שהן נעשות "תחת מטריית החוק ואפילו תחת המושג המורחב דמוקרטיה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה ''פסיקה לא חוקית'' היתה הקבלה למושג ''חוק לא חוקי''. הוא נאמר אך ורק כדי לחדד את ההקבלה בין האופן שהמחוקק יכול להשתלט על החוק, לאופן שהשופט יכול לעשות זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על "הסטריאוטיפים שלי" - אבל אתה מקפיד להוכיח, שוב ושוב, שהם נכונים. גם בסטראוטיפ יש גרעין של אמת. אז, שוב, ברשותך: האם אתה מאמין בשוויון זכויות בין גברים לנשים כחלק משלטון דמוקרטי? האם אתה מאמין בשוויון זכויות בין יהודים ללא יהודים במדינת ישראל? האם אתה מאמין בזכויותיהם השוות של ההומוסקסואלים? תשובות, בבקשה. בורות אני מייחס בעיקר לאנשים דתיים, וזאת משום שעיקר האמונה החשוב ביותר שלהם אומר שכל מה שחשוב ללמוד נכתב כבר בכתבי הרבנים. כל מה שאינ נו חלק מכתבי הרבנים הוא בעיניהם טפל. האם אתה מכחיש זאת? תשובה, בבקשה. לא התחמקות מפד"לניקית והאשמה אישית. העובדה שרוב האנשים כאן פרימיטיבים (או, במילים אחרות, רוב האנשים כאן יהודים) והם מאמינים שזכויות אדם הן דבר שטוב באמריקה אבל לא כאן, איננה פוטרת את השופטים מחובתם לשפוט על פי זכויות אלו - שמה לעשות, גם מעוגנות ברובן בחוק. המשפט שלנו *איננו* משפט עממי. משפט עממי הוא משפט לינץ'. רוב אזרחי ישראל חושב שלאחמד טיבי אין זכות הופעה שווה בבית משפט כמו, נאמר, למולה עובדיה יוסף. לשמחתי, שופטי בית המשפט העליון שולחים את האספסוף - שכן הוא אספסוף - לעזעזאל, ופוסקים על פי הנורמות הדמוקרטיות. בשביל זה הם שם, בשביל להיות מחסום לעריצות הרוב. כל בית משפט כופה את דעותיו על הציבור. בתי משפט כופים גביית קנסות ותשלום מיסים, ואין הרבה אנשים שמשלמים אותם מרצונם. בתי המשפט כופים עונשי מאסר על פושעים, ולא מתחשבים בזכותם הלגיטימית לדחות את סמכותם של בתי המשפט. בכל מערכת דמוקרטית, מהמאה ה-17 והלאה, הזרוע השופטת היא עצמאית *בדיוק* כדי שהיא לא תהיה כפופה למשפט האספסוף. יש חוק, יש תקדימים, יש חוקי יסוד ויש יסודות דמוקרטיים; על פיהם פוסק בית המשפט. המתנגדים לו הינם, ברובם, אנטי דמוקרטים. בית המשפט קבע שוויון זכויות לערביי ישראל - וזאת חובתו. בית המשפט קבע שיש זכות ביטוי בישראל, בעת שלטון החושך של בן גוריון - וזאת הייתה חובתו. בית המשפט קבע שהומוסקסואלים הינם אזרחים שווי זכויות, ולא אנשים שדינם מיתה על פי דין האספסוף - וזאת הייתה חובתו. בית המשפט קבע שילדים אינם רכוש, בניגוד למשפט האספסוף, ושאין רשות להפעיל נגדם אלימות - ואף זאת הייתה חובתו. בכל מדינה מתוקנת, בתי המשפט הם המחסום בפני העריצות ושלטון האספסוף, שתכופות הם הולכים יד ביד. את הזרוע המבצעת קל יחסית להשחית, וגם את הזרוע המחוקקת. רק במקום שבו הושחתה הזרוע השופטת, או במקום שבו היא נכנעה לאספסוף ("שפטה כפי שהעם רוצה", ולא כפי שהחוק מחייב), קרס השלטון כולו. הנאצים לא יכלו לבצע את אשר ביצעו, אלמלא נכנעה הרשות השופטת - *והנאצים ביצעו את רצון העם*. הטענה "אני מבצע את רצון העם" היא טענה טוטליטרית. אין דיקטטור שלא נשען עליה, מיוליוס קיסר ועד סדאם חוסיין. העריץ עולה לשלטון, לרוב, על ידי הגשמת מאווי האספסוף - זאת יאמר לך כל הסטוריון. "שלטון העם" נטול המגבלות הוא לרוב הכפפה העוטה את יד הברזל של הטיראן. הטענה שלך, לכן, איננה מקובלת. סטאלין היה אוהב אותה, היטלר היה חותם עליה, אבל מדינה דמוקרטית איננה יכולה לקבל את עליונות העם על בתי המשפט. (מה גם, ביננו, שאתה לא בדיוק מייצג חוגים דמוקרטיים. שלטון הרב איננו שלטון הרוב.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשעה שקראתי את תגובותיך על הנושאים השונים, התעוררו בי שלוש תמיהות, אותן אבקש לחלוק עמך. קודם כל, נורא שעשע אותי לראות כיצד אתה מכנה את בית המשפט :"המוסד המפוקפק המכונה בציניות בית המשפט העליון" ,שעה שבתגובותיך על המאמר "ההומניזם כדת מדינה" הללת את השופטים הנכבדים שיושבים בו, וכשהזעתי לטעון כי אתה צבוע בהתיחסותך אליהם, טענת שאני נותן לרגשותי לשלוט בי. טוב לראות שלא טעיתי. ובכן, כמה לא צפוי, אבל גשתך היא גשתו של החרדי המצוי: בית המשפט הוא מוסד מהולל, צודק וחכם, כל עוד הוא נוהג בדרכנו אנו. בקיצור, אנחנו זה בית המשפט, בית המשפט זה אנחנו, ואם זה לא כך, אז אין בו שום ערך. צר לי לבשר לך שאתם לא בית המשפט, ובית המשפט (למזלנו) עדיין לא אתם, וחבל נורא שעדיין לא הבנתם שיש דבר שנקרא "פתיחות המחשבה", והיא זו שנותנת לבית המשפט להגן על ילדים (אגרופים, סתירות ובעיטות הן אמצעי חינוך כ"כ מעולה, עד שמורים יפוטרו מעבודתם אם ינהגו כך כלפי תלמידיהם) והומואים (מה לעשות, גם אלה בני אדם, ע"ע ויכוחנו הקודם). הדבר השני שרציתי להבהיר, הוא מושג בית המשפט. בוא נתנתק לרגע מהמציאות שלנו, ונשאל שאלה פשוטה - לשם מה צריך חופש, וזכויות? שאלה מוצדקת. ניקח דוגמא מטופשת למדי, אבל די ממצה. נניח שמבקר מכוכב אחר יגיע לעולמנו, וינסה להבין מהו בן אדם. אז היהודים יגידו ככה, והמוסלמים יגידו ככה. הוא יוכל לעשות השוואה מספרית כדי לברר מי צודק (ובה אנו נצא מופסדים, אגב) אבל הוא לא יכול לעשות זאת כי מדובר על דעה. ככה הוא ימשיך - נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, וכך הלאה. לאחר שיבטל את הדעות הסובייקטיביות, הוא יגלה שכל אחד רוצה את הזכות לחיות (ולמות) בכבוד, ולחיות את חייו בדרך הטובה ביותר. לשם כך צריך חופש - צריך מקסימום כלים כדי להשיג מקסימום תוצאות. הזכויות באות להגן על אלו שהדעות הסובייקטיביות פוגעות בהם כיוון שאין לאדם זכות לבקש משהו מסויים לעצמו ולגזול אותו מהאחר. כדי להשיג את החופש והזכויות, הוקמה המדינה. תפקיד המדינה הוא להגן על כל תושביה (להבדיל מתפיסה פאשיסטית, בה האדם מגן על המדינה ומת למענה, או למען שליטיה), ובמקביל להעניק להם מקסימום כלים: מערכת חינוך, מערכת תמיכה כלכלית וכו'. השאלה היא, איך ידאגו שהשלטון לא יעשה איפה ואיפה, או חמור מכך - יושחת ע"י השררה? פשוט מאד - הוא יהיה כפוף לעם. אבל לאיזה חלק מהעם? למען ההגינות, הרוב. פה מתחילות ונגמרות זכויות הרוב. הרוב לא מעל החוק, אין לו זכות לעבור עליו או לנצל את הכוח שבידיו כדי לפגוע במיעוט, שכן גם המיעוט הוא תושב המדינה ומכאן זכאי לחופש וזכויות. הרוב זכאי להוציא את מדיניותו לפועל (הרשות המבצעת), בעוד המיעוט זכאי לאפשרות להפוך לרוב (בחירות חדשות). כדי להגן על המיעוט מפני עריצות הרוב, סמכויות החקיקה נתונות בידי הרשות המחוקקת, בה ישנם נציגים שונים של כל העם. והרשות השופטת? פשוט מאד. הרשות השופטת אינה נציגת העם, כיוון שלא כמו הרשות המבצעת והרשות המחוקקת שפועלות בשם העם, בית המשפט פועל בשם הצדק. הוא לוקח בחשבון שגם הרוב טועה, ומתוקף היותו חומת המגן של הדמוקרטיה, מותר לו לבטל חוק שפוגם בה. מקווה שהפנמת את תפקידה של הרשות השופטת, ושהבנת סוף סוף למה יש לשופטים רשות לעשות מה שהם עושים, ולמה הם אינם נבחרי הציבור. הדבר השלישי שרציתי לאמר, הוא ההתחסדות החרדית והדתית בכלל. אתה טוען שאלו דעות קדומות, אבל דעות קדומות לאו דוקא מבוססות על משהו. השוביניזם, ההומופוביה, הגזענות, השינאה ל"סוטים המחשבתיים" וכן הלאה, הם חלק מתפיסת עולמכם. מה לעשות. לא סטריוטיפ ולא כלום. כשתפתיעו אותנו ותגידו: "טעינו, אנחנו מכירים בשוני של האנשים כלגיטימי", אז הדבר יהיה דעה קדומה. אבל עד אז, כולכם בזים לדמוקרטיה כיוון שאינה פועלת על פי רצונכם, מעניקה זכויות לציבורים המאוסים, נחותים או שנואים עליכם, ובעיקר - כי אתם לא בראשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מעולם לא הללתי את בית המשפט העליון להפך, כתבתי עליו את מה שכתבתי במאמר הזה. כנראה שלא הבנת את תגובתי ולכן הכנסת לעניין את דרעי שהוא לא ממין העניין. 2. מה שאתה כותב זה בדיוק מה שאני טוען. אתה מייחס לבית המשפט את ה"צדק" ולכן מוכן לקבל את חוקיו ללא הסתייגויות. אני מערער על הקביעה הזו. תפיסתך את משמעות וחשיבות המדינה היא לוקה בחסר שכן אתה מתעלם מהחשיבות והמשמעות של מדינת ישראל. על פי תפיסת עולמך הפשטנית די היה בשלטון עולמי כולל של כל האנשים בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, מי אתה שתגיד לי שתפיסת עולמי פשטנית? אני חושב שתפיסת עולמי מתקדמת, אנושית וריאלית יותר משלך. דבר שני, אתה מערער נגד קבלת סמכות בג"ץ. נשמע מצחיק כשזה בא מאדם שסוגד לדבר שקיומו עדיין לא הוכח. אני לא רואה חשיבות ומשמעות למדינת ישראל, כמו שאני לא רואה דבר כזה בסין, צרפת ומיקרונזיה. למדינה אין חשיבות, פרט לשירות הפרט. ובקשר להצעתך - עולם קוסמופוליטי הוא בהחלט רעיון שקיים בעולם הזה, ועדיין לא נמצא האדם שיוכיח לי מה רע בו. ובקשר להערתך על כך שהדתי מקבל את עול מלכות שמיים, והחילוני נאלץ להסתפק בבג"ץ העצוב... טוב, שכנעת אותי. אני אפנה לחפש לי את עול מלכות שמיים. אבל לפני זה, הייתי רוצה שתעזור לי - לאיזה עול מלכות שמיים? הרי אם אלך לעול מלכות השמיים של הנוצרים או המוסלמים אהיה חוטא, ואני מניח שגם אם אלך לרפורמים המשוקצים או הקונסרבטיבים. כמו כן עלי לדעת מהי הצורה לעבוד את אלוהים, שכן אם הנך תומך ש"ס הרי אסור ללכת לאשכנזים, ואם אתה אשכנזי אז אולי דווקא לספרדים לא כדאי לי ללכת? ובכלל, איך אדע שעול השמיים שנפלתי עליו הוא לא איזו ישיבה פיקטיבית, או מקום בו אונסים ילדים או סוחרים בסמים? או אולי אגיע למקומות מהם יצאו טובים ורבים כמו ברוך גולדשטיין ויגאל אמרי? ואולי לגוש אמונים, או נטורי קרקע? בקיצור, אם נשווה בין החילוני לדתי, הרי שהחילוני בחר לו בדרך של צדק וזכויות המיעוט והרוב, בעוד שהדתי הוא זה שבוחר בדרך העצובה, בקבלת שנאה כתורה משמיים, ושלא נקייה מכל הפשעים שתולים בחילונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה לגורביץ סליחה על התגובה המאוחרת ; אני חדש כאן. ולעניין עצמו: בהנחה שכל טיעוניך נכונים, אתה חייב לתת דעתך לעוד נקודה אחת קטנה: מי ישפוט את השופטים ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אני לא מתכוון לעשות כאן הכללות, אבל טענות נגד הפרשנות לא שמעתי מצד חילונים, בכל הגילאים - לא הורי, לא מורי, חברי, וגם לא אנשים מהעיתונות. היחידים שיצא לי לשמוע מהם טענות היו...איך לא, הרבנים. כמובן שאיני יודע מה כלל האוכלוסיה חושבת, אבל אני מניח שלאט לאט כולנו יכולים לאפיין את המחנה המתנגד להצעה. סתם חומר למחשבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוק עוקף בג"ץ" הוא מונח, אכן אומלל, שהומצא בתקשורת, כשמונח נכון יותר אולי יהיה "חוק עוקף חוק יסוד". עכשיו זה כבר נשמע יותר טוב, כלומר, יותר רע (החוק), לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוקה במגילת העצמאות נכתב שעד 1949 תכונן חוקה. חוקה היא מסגרת נורמטיבית כללית שבמסגרתה מחוקק המחוקק חוקים ספציפיים. החוקה מביעה את רוח המדינה וקובעת מה מתאים לרוח המדינה והמשטר. ניתן לעדכן חוקה אם מתחוללים מאורעות שלאורם יש לשקול מחדש אמיתות שנראו בעבר כקבילות, אך עדכון חוקה הוא מעמיק , נדיר וקורא לעיון ודיון ציבורי רציני. בארצנו אין חוקה. בהעדר חוקה לוקח בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ סמכויות של פרשנות רוח החוק וקביעת נורמות. זה לא בריא. בית המשפט פועל בתוך ארגז החול בעוד בג"ץ פועל על הגדר. בג"ץ, לפי הגדרתו יכול לערער על גודלו של ארגז החול ויכול להפנות את תשומת ליבו של המחוקק לפרצות בגדרו של אותו ארגז. בהעדר חוקה בג"ץ הופך לפרשן על סמך הצדק הטבעי, חוקי יסוד, מגילת העצמאות ואמנות בינ"ל. אין לו יסוד מוצק מספיק על-מנת להדוף תקיפות פופוליסטיות ומתלהמות. על כן, יש לכונן חוקה, ויפה שעה אחת קודם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שהחרדים יכירו באופן חוקי בשוויון הנשים, הומוסקסואלים ולא יהודים, וכמו כן בחופש מצפון, היא מוטעית לחלוטין. לצערינו, זה לא יקרה בזמן הקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים הכי מגוחכים בתגובות לכל נושא הוא שתמיד ולא חשוב מה דעת הכותב או מה הנושא תמיד החרדים אשמים!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותגובה לגופו של עניין יש לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשה חרדית ובחברה אצלינו יש שויון לנשים אצלינו נשים הם לא רק גוף כמו מין בובה שצריכה להראות יפה. ההיפך- אני יכולה להגיד לך שדשתי בענין הזה מלא ושאלתיוחשבתי שוב ושוב ואני בעד שויון מוחלט אבל לא מצאתי שהיהדות סותרת את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה: יש משהו שברא את העולם הזה ונתן לנו הוראות איך להשתמש בו לחיות בצורה הטובה ביותר בשבילינו כדי שלא נסתבך בעולם המסובך והלא מובן הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה ששרה חברותיה וחבריה לקחו מונופול על הוראות השימוש | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מותר לך לעלות לתורה בגיל מצוות? האם יש לך בכלל דבר כזה "גיל מצוות"? האם מותר לך להיות רב? להניח תפילין? מי אמור לשרת את מי בבית? האם מותר לך להתלבש איך שבא לך ואיך שנוח לך? האם מותר לך לשבת באוטובוס איפה שבא לך וליד מי שבא לך? כשהיית ילדה - מי עזר יותר במטלות בבית, את ואחיותיך או אחיך? מה אומר כל גבר חרדי בבוקר שמתייחס לאי-היותו אישה? להגיד שיש לך שיוויון זה לעצום את העיניים. נוח לך עם חוסר השיוויון הזה? יופי. כיף לך. אבל את תשקרי ותגידי שאת שווה לגבר. חוץ מזה, כבודך בבית פנימה, לא? האם אין בעיה הלכתית עם זה שאת בכלל מתרועעת באתרי אינטרנט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, לא קראת את "חשופות בצריח"? נשים הן עדינות ורגישות, ובזה יתרונן האמיתי. הנשים הן השליטות האמיתיות של הבית, וכל החברה החרדית בנויה סביבן. ובכלל - החברה החרדית היא פוסט-פמיניסטית (שלא לומר רטרו-פמיניסטית) כבר מאות שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אין שום בעיה הלכתית עם זה שאני ''מתרועעת'' באתרי אינטרנט. זה מה שמראה לי שאתה לא מומחה גדול בהלכות. יש מאד דבר כזה גיל מצוות גם אצל בנות. אני לא משרתת אף אחד בבית שלי.לכל אחד יש את תפקידו בחיים הבנים מניחים תפילין למשל ואני מחנכת את הילדים. כשהייתי ילדה כולם עזרו באופן שווה. אסור לי להתלבש כמו שבא לי כי את יופיי יכול לראות בעלי אינני בובה בשוק שכל הרוצה יבוא ויקח. הנשים הם דווקא העיקר בבית היהודי שבו אתה לא כל כך מתמצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את לא מבינה שבדיוק החלוקה הזו לתפקידים היא הבעיה? מדוע לא יכול להיות מצב של היפוך תפקידים? מדוע תמיד האישה מסוגרת בספירה הפרטית, ואילו הגבר הוא זה שמתפקד בספירה הציבורית? יש לי בימינו מתרגלת דתיה שעשתה עבודת מחקר על העיתונות החרדית, ובדקה דימויים של נשים שם - בין השאר, איפה ממוקמת האישה לעומת הגבר. כצפוי, האישה תמיד ממוקמת בתוך הבית, בד"כ במטבח. הגבר, לעומת זאת, ממוקם פחות או יותר בכל מקום אפשרי. למה? למה את יופייך יכול לראות רק בעלך? מה שאת מפספסת לחלוטין הוא שנשים (מסוימות, לפחות) לא מתלבשות יפה כדי שגברים יסתכלו עליהן. הן מתלבשות יפה כי זה גורם להן להרגיש טוב עם עצמן. גם אני מרגיש טוב יותר כשאני יודע שאני נראה טוב יותר. אז תבואי ותאמרי שאת לא צריכה בגדים יפים כדי להרגיש טוב - אבל לא זאת השאלה. השאלה היא למה *אסור* לך ללבוש בגדים יפים שמראים את היופי שלך, גם אם את רוצה בכך - בעוד שלגברים, גם אם הם בד"כ פועלים לפי קודים נפוצים של לבוש, הרי שהם יכולים ללבוש מה שהם רוצים מתי שהם רוצים, אם הם רוצים. אני חושש שאנחנו לא בדיוק מסכימים על משמעות המושג "העיקר בבית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחדש, את תגובות הסביבה לאורח החיים שלי ושל החבר עכשיו: הוא נסע בעקבות עבודתי לחו"ל, אני עובדת מחוץ לבית ומפרנסת, והוא מבשל ועושה כביסה- היפוך התפקידים הקלאסי. גם ממכרים חילונים, יש הרבה תגובות שמראות כמה אנשים שבויים בתפקידי המינים הסטריאוטיפיים, וכמה מוזר/לא נוח להם להתקל במשהו קצת שונה. לא שאנחנו ארגנו את אורח החיים הזה מתוך מחאה למשהו: הוא היה מובטל, אני קיבלתי הצעת עבודה מחוץ לישראל. זה היה הכי טבעי שבעולם שהוא יסע אחרי. ומכיוון שהוא לא עובד (אין לו כאן אישור עבודה) ומכיוון שהוא טבח הרבה יותר טוב ממני, הסידור שהוא מבשל נהיה מובן מאליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריך שהמוזרות היא פחות על הצד שלך, אלא על החבר - הסברה הרווחת היא שגבר במצב של החבר שלך הוא גבר חלש, שנתון לחסדיה של אישה. שזה, כמובן, דבר רע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה שגבר אינו יכול ללדת זה אינו אפליה? מכיון שלגבר יש דברים אחרים וחייבת להיות חלוקת תפקידיםלכל אחד יש את תפקידיו שלו ה' ברא את הגבר והאישה כמין מקשה אחת והם פועלים יחד ובשיתוף מלא. וזה שנשים מנסות להיות גברים בכל מיני צורות גם לא מוצא חן בעיני. דוקא בציבור החרדי לא תמיד קורא מה שאתה מתאר(לא יודעת בקשר למחקר שלך, אני חיה בציבור החרדי שגם בינינו חלוקות הדעות-כמובן) הרבה פעמים האסיצואציה שונה-האישה היא זו שהולכת לעבוד ומפרנסת את הבית ואילו הגבר שלומד חוזר להיות קצת במטבח, לטפל הילדים וכו'-אז זה דרך אגב. עכשיו בקשר לצניעות זה לא ככה, זה לא שאני לא אוהבת להראות יפה ואני מבינה את כונתך ואני עושה את המאמצים שלי להראות יפה לפי חוקי הצניעות.חוקים אלה הם חוקי זהירות וגדרים כדי שלא נגיע לגילוי עריות. ולהגיד לך את האמת עם כל הסיפורים של היום אני רואה כמה זה חכם. מעבר לזה- ה' ברא אותנו והוא יודע את התאוות והיצרים שלנו יותר ממנו כי הרי הוא יצר אותם ואני מאמינה שהוא יודע מה הוא עושה. עוד הערה קטנה בקשר לשאלה הקודמת שלך ל"שלא עשני אישה" גם לי בזמנו זה מאד הציק ואני זוכרת ששאלתי את אבי והואענה לי כך: עצם הברכה זה לא על המהות אישה אלא על כך שגבר נצטווה על יותר מצוות ועל זה הוא מודה. עכשיו מדוע הגבר הצטווה על יותר מצוות מאישה-על כך עונה הגאון מוילנא עליו השלום(אם אתה יודע מי זה):אישה נצטותה על פחות מצוות מפני שאינה זקוקה למצוות הללו היא מקבלת שכר שווה לגבר גם בלי מצוות אלו-זאת אומרת שהיא מגיעה לאותה רמה רוחנית גם בלי מצוות מסוימות שעליהן נצטוו הגברים. בקשר לצניעות אתה בודאי מבין מדוע לגבר אין את הצניעות כמו לאישה בדיוק מפני שלגבר אין את הגוף של האישה ואני לא צריכה לפרט. בקשר לעיקר הבית נראה לי שאפשר לסמוך קצת עלי כי אני גרה בציבור זה- ותאמין לי שחקרתי הרבה בכל הנושאים וכעת אני מקיימת את התורה מתוך הבנה ברורה. (דרך אגב אם תעיין בעומק בדברי חז"ל על נשים תבין למה אני מתכוונת עיקר הבית הם מדמים אותה לנסיכה שלא כל אחד יכול לראותה בגלל שהיא מיוחדת ועדינה. שזה לא אומר שאני גם נמצאת כל היום בבית.) גם בתוך החברה שלנו יש-חסידים מכל הסוגים שהולכים בדרכם שלהם ליטאים חב"דניקים ברסלבים וכו'. אני שייכת לציבור הליטאי וגם בינינו ישנם מספר חלוקי דעות כך שלא כל החרדים הם מקשה אחת מה שמסביר אולי את המחקר שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סיפורים בדיוק יש "היום" שמוכיחים את צדקתך? הנה משהו שאת צריכה להבין: אנשים לא אונסים בגלל שהם ראו את הכתף או הזרוע של מישהי. הם אפילו לא אונסים בגלל שהם ראו מחשוף. לבוש גלוי לא גורם למקרי אונס, ולבוש צנוע לא מונע אותם. והנה עוד משהו: כשאני רואה ברחוב בחורה בחולצת בטן, אני לא מתחרמן בגלל זה. אני כבר רגיל לזה, ואני חי עם זה יפה מאוד. בחברות אפריקאיות מסוימות, פלג הגוף העליון, כולל החזה, בכלל לא נחשב סקסי - נשים מסתובבות שם בלי כיסוי על החזה. הגיוני, לא? מה הקשר בין השדיים למין? אין קשר. אנחנו יצרנו את הקשר הזה, בדיוק כמו שיש מי שרגליים עושות לו את זה, ואני אפילו הכרתי אדם אחד שבכפות ידיים של נשים היו *ה*דבר בשבילו (תהרגי אותי, אני לא מבין אותו). אז מה זה אומר שלגבר אין הגוף של אישה? מכירה דוגמנים? יש כאלה. מסתבר שגוף של גבר, כשהוא מטופח מספיק, יכול להחשב סקסי על-ידי נשים. בימינו כבר לא כל-כך קשה לשמוע דיונים מעמיקים של נשים על התחת של גבר זה או אחר, ובעיתונים יש פרסומות להסרת שיער לגברים מסיבות דומות. אבל לאף אחד לא אכפת אם האישה מתחרמנת או לא, כי היא לא חשובה. האישה היא רכושו של הגבר (את נשואה, את יודעת שקנו אותך בשווה-כסף), ולכן מה שחשוב הוא שגבר זר לא יחשוק בה (וזו הסיבה שנשים נשואות חייבות להסתובב עם כיסוי ראש), והיא תהיה אך ורק שלו. זה שהגבר יהיה רק של האישה - זה כבר פחות חשוב. כל-כך פחות חשוב עד כי רק רבנן גרשום שם סוף לתרבות הפוליגמיסטית היהודית שהתקיימה בעבר. אם זה לא מדליק לך נורה אדומה לגבי יחס היהדות לאישה... נו... בקשר לתירוצים-בדיעבד על למה מתייחסים לנשים כמו שמתייחסים אליהן ביהדות - נו, תירוצים, זה הכל. הסיבה-לכאורה היא לא חשובה מה שחשוב הוא התוצאה הסופית, והתוצאה היא דיכוי האישה החרדית. אז עשו לכן שטיפת מוח ואתן מקבלות את זה כהגיוני. אתן לא הראשונות. אבל אל תטענו שאתן שוות זכויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה איתך מאה אחוז בקשר לאונס אבל מי דיבר על זה בכלל? בקשר למה שהתפלספת שם בין הגוף של האישה או הגבר זה לא קשור.(זה מזכיר לי שהיום סיפורים של אלימות למשל שפחות מזעזעים צריך משהו רציני גכדי לזעזע כי סף הרגישות שלנו ירד.וזה לא קשור.) אני לא דיברתי על אונס אלא על גילוי עריות.וזה דבר לא ראוי. בקשר לכיסוי ראש שזה אומר שהאשה שייכצ לגבר וכו' גם גבר לא רשאי להתבונן באישה מפני שהוא נשוי כבר. אתה יודע מה?אתה מכיר אולי רק את ההלכות הנוגעות לאישה מרב שמוצא חן בעיניך הרעיון שיהדות מפלה. זה פשוט כמו שבן-אדם יסתכל דרך חור של מנעול לתוך חדר גדול ויהיה בטוח שהוא רואה את הכל. לדעתי לך עושים שטיפת מח ולא לי. אני מודה שיש שטיפות מח כמו כל העסק עם הגלגול נשמות שאנשים מעוותים לא את כל הצורה. כמו ענין הצניעות שיש נשים בציבור החרדי שמוסיפות לעצמם הלכות ומחייבות בזה גם אחרות. תירוצים?? זה לא תשובה, באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילוי עריות הוא דבר מאוד נדיר גם בציבור החילוני, וגם בציבור האפריקני, וגם בציבור השימפנזים. ראי מאמרי בכתובת: דיון 31 לא צריך להיות "צנוע" כדי שגילוי עריות לא יקרה, ואם הוא כן יקרה, הרי שלבוש "צנוע" הוא לא מה שימנע את זה. גבר לא רשאי להתבונן באשה כשהוא נשוי? כמה גברים דתיים את מכירה שלא מסתכלים בכלל לכיוון של אשה כשהם נשואים? למיטב ידיעתי, אין שום חוק דתי שאוסר על אנשים דתיים להיות באותו חדר עם נשים אחרות, לעבוד עם נשים אחרות, או ללכת ברחובות בהן יש עוד נשים. חרדים מסתובבים באזורים חילוניים למרות שמסתובבות בהם "בחורות לא צנועות", ושום דבר לא מפריע להם. אז הבא נשמור על איזושהי רלוונטיות למציאות... אני מכיר כל מיני הלכות, לא הרבה, אבל מספיק. מספיק כדי לראות שהן מפלות. שטיפת מוח? מי בדיוק רצה לעשות לי שטיפת מוח? מה היו האינטרסים שלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבר לא רשאי להתבונן ולא להסתכל שים לב להבדל. גם אין שום הלכה שלנשים דתיות אסור להיות באותו אדר עם גברים דתיים, לעבוד איתם(אגב זה בדיוק מה שאני עושה)או ללכת ברחובות שיש שם גברים. חרדיות מסתובבות גם ברחובות האלה בכלל מתי שבא להם אבל חרדים שעושים כמו שצריך מסתובבים שם כשאין להם ברירה. לדעתי אתה ממש לא מכיר מספיק הלכות , אבל לא לענין להתוכח על זה. דרך אגב שמתי לב לזה: כשגברים חייבים לקום מוקדם לתפילה, לשים תפילין, ללמוד תורה שזה ממש לא קל זה אפליה כלפי הגברים למה הנשים לא והם כן?הם צדדיות, הגברים"העיקר" וכו'.למה הנשים יכולות לקום מתי שהם רוצות, ולעשות מה שהם רוצות בשעות הפנאי בעוד שהגברים צריכים ללמוד תורה. וכשלנשים יש את הצניעות, החינוך,אז זה גם אפליה כלפי הגברים למה יש לנשים סתם דיכוי. למה הגברים ללבוש מה שהם רוצים.זה מזכיר לי שפעם כשהגברים היו מפרנסים את הבית זה היה אפליה כלפי הגברים.למה האישה לא מפרנסת ועכשיו בציבור החרדי האישה מפרנסת והגבר חוזר מהכולל כדי להתעסק בבית זה גם אפליה כלפי הגברים כי למה האישה עובדת, מסכנה! מענין תמיד הנשים הם המסכנות.איך אתה מסביר את זה? אני חושבת שזה פשוט בגלל שהגברים מרגישם מסכנים ומנסים תמיד להראות שהם העיקר, האביר על הסוס הלבן שמנסה להציל את הנסיכה ה"מקופחת והמסכנה..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש כאלו המקיימים איסור ''ייחוד'', כלומר אסור לגבר ולאישה להיות יחד בחדר סגור (או שמא נעול). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון! אבל זה אסור לגברים ולנשים בשווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרה, בואי לפחות לא נעוות את הדת היהודית. לימוד התורה היא "סם החיים" ע"פ היהדות, ולא איזו חובה לא נעימה. כנ"ל לגבי קיום מצוות. היעדר החובה ללמוד תורה אינו "הקלה בעונש", הנשים פשוט אינן ראויות לכך. אמנם זה לא אסור – אך זה יהיה "כאילו לימדה תיפלות". ההסבר שמוצע לפעמים כדי לסבר את האוזן הוא שהאישה נולדה עם שלמות פנימית בעוד שהגבר זקוק ל"תיקון" בדמות לימוד התורה וקיום המצוות. בהשקפה מודרנית זאת פשוט דרך מתוחכמת להגביל את הנשים 1. בכלל, אם נסתכל על מגוון האמירות ביהדות על נשים נמצא ש"אישה פסולה לעדות", ש"קול אישה בערווה", ש"כבודה של בת מלך פנימה" ועוד 2. להזכירך, בכל ההיסטוריה היהודית הענפה מאז התנ"ך לא נמצאה ולו אישה אחת שהיה ביכולתה לפסוק הלכות או לתרום תרומה חשובה ליהדות. 1 האמת היא, שכדפוס יחסים פסיכולוגי הדבר מתקיים לפעמים גם בעולם החילוני: הגבר "מרומם" את בת-זוגתו לתמונה אידיאלית כלשהי, והאישה מוצאת את עצמה מוגבלת ומחויבת למלא תפקיד זה. כמובן שיש לאישה רווחים משניים מהעניין שמשאירים אותה בדפוס היחסים הזה: היא מוחמאת מכך, היא אינה צריכה להתנסות בדברים חדשים שמפחידים אותה, והרווח האמיתי לשני בני הזוג הוא הימנעות מקרבה אמיתית ששניהם חוששים ממנה. 2 היחס של חז"ל לנשים מעניין מאוד ונע בין שני קצוות: מצד אחד "אשת חיל" – צניעות טבעית, לחם עצלות לא תאכל, צופיה הליכות ביתה, בטח בה לב בעלה, הבל החן ושקר היופי וכו', ומהצד השני דמות האישה כמפתה, מסוכנת (עד כדי כך שאסור להיות אתה לבד במעלית!), ואינה שולטת ברגשותיה. הכל, רק לא אדם אמיתי כמו הגבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקבילה המודרנית כמובן היא ההתנהגות האבירית הגברית. כמובן שזה מאד מחמיא כאשר מושיבים אישה על כיסא, פותחים לה דלתות, והיא לא חייבת לפרנס את משפחתה, אבל בסופו של דבר כל זה שולל מהאישה את היותה אדם עצמאי ובוגר ושם אותה ברמה של ילדים או נכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל. בקשר להתנהגות אבירית גברית, הכל תלוי בתפיסת המצב מצד שני האנשים שמשתתפים באינטרקציה. אם הקשר נחווה כקשר בין מבוגר למבוגר אחר אין שום בעיה בהתנהגות הזאת. היא טקס חברתי רגיל, וכמו טקסים אחרים מהווה דרך בטוחה ולפעמים מהנה לעיצוב זמן. כמובן, במידה וקיים פער בתפיסת המציאות מצד אחד המשתתפים בטקס (למשל הקשר נחווה כהורה-ילד כפי שציינת) נוצרת בעיה, אבל זה נכון לגבי כל טקס חברתי. בניגוד לכך, דפוס היחסים שהבאתי הוא סידרת מהלכים שמאופיינים באופי ניסתר של אינטרקציה מתחת לפני השטח, ובתגמולים נסתרים לכל אחד מהמשתתפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימון דה-בובואר כתבה על מושג ה''אנוש'' שהוא מושג גברי ואילו האישה היא רק ''אנוש'' מסוג נקבה. ההיררכיה הזו מקבעת המון בעיות סטרירוטיפוית וחברתיות, כמו למשל בשפה. לטענתה האישה לא צריכה להיות מוגדרת על ידי הביולוגיה שלה, כשם שהגבר איננו מוגדר על ידי זו שלו. האישה בחברה נושאת עימה את מיניותה בכל אשר תפנה. אבל אדם איננו מוגדר על ידי המרכיבים הפיזיים של גופו אלא על ידי מעשיו, על ידי ההחלטות שהוא לוקח. היום אישה, לפחות בחלקים במערב, איננה צריכה תיאורטית להיות נתמכת של הגבר - לא פוליטית, לא כלכלית ולא חברתית, והכיוון הוא שנשים יכולות, למשל, להוליד ילדים בלי להתאהב או להתחתן, אלא משום שבא להן. כל הדיבור הדתי ורוב החברתי, כולל השפה העברית, רווי בהתייחסות מתנשאת של הזכר. הזכר מתייחס לעצמו כאדם ואילו האישה היא אדם מסוג נקבה. כל עניין ה''משפחה'' רווי אנלוגיות ביולוגיות ותורת ''המשך הגזע'' כאילו שהאישה שבמקרה היא זו המסוגלת ללדת מוגדרת אך ורק על ידי הביולוגיה שלה. אנשים מאמינים ינסו לסתור את זה ויגידו למשל שהגבר נוצר מחומר, מעפר ואילו האישה נוצרה ממהות אלוהית, מגוף הגבר שקבר קיבל חותמת כשרות של קדושה. לכן מוסד הנישואין מקודש כל כך על ידי הדת משום שהוא מהווה עוד תחום שליטה על מושאי הדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האישה היא "במקרה" זו שמסוגלת ללדת? קיימים הבדלים בין גברים ונשים, והם אינם רק פיזיולוגיים. מעבר לזה, אדם במידה מסוימת כן "מוגדר ע"י המרכיבים הפיזיים של גופו". במעומעם, זכור לי אפילו פילוסוף (מרלו-פונטי? אני אנסה לבדוק) שרואה את ה"אני" כמין "שיקוף" של תפיסת הגוף. כל זה כמובן לא מפחית מחשיבות הדברים האחרים בהודעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין ההידלקות על כפות הידיים ועל אברים אחרים "לא סקסיים" כביכול. תשובה אפשרית ניתן למצוא בתגובתי לדיון קודם שכותרתה "למיניות סדר יום סמוי מן העין": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שלא. נכון, גברים ונשים בנויים אחרת. הטבע (או האל, את רשאית לבחור) לא עושה אפליות- הוא עושה דברים שונים _אחרת_. האם העובדה שקופים מסויימים הם בעלי בינה רבה יותר מאשר קופים אחרים היא אפליה? לא, כי הם פשוט לא אותו מין של קוף. נשים לא מנסות להיות גברים. לא כולן לפחות. לא הרוב הגדול. נשים כן מנסות להשיג שיוויון הזדמנויות. את יודעת משהו? גם הרבה גברים רוצים להשיג שיוויון הזדמנויות. האפליה קיימת בשני הכיוונים, היא פשוט קצת יותר בולטת בכיוון אחד. זה הכל. ולעניין הבגדים- כן, אני לובשת גופיות בקיץ, וחושפת קצת יותר ממרפק. כן, אני גאה בגוף שלי, שהאל ( או הטבע, שוב- את רשאית לבחור...) ברא דווקא בצורה אחת ולא אחרת. אני בוחרת שלא להתבשל בתוך חולצות ארוכות גיזרה ושרוולים בימים של כמעט 100% לחות, ומי יודע כמה מעלות. אני בוחרת מה ואיך אני רוצה להיות צנועה. אני בוחרת את ההגבלות והגבולות של עצמי- בהתאם לסביבה בה אני נמצאת. כשאני נוסעת לסבא אני משתדלת ללכת עם שרוולים. למה? ככה. צניעות היא לא פועל יוצא של לבוש. היא תלוית תרבות במידה רבה מאד (כמו כל כך הרבה דברים אחרים), ותלויית אישיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת בקשר לאפליה וכו' גם אני בעד שויון זכויות מלא רק שזה לא קשור ליהדות. גם אני גאה בגוף שלי, מה זה קשור? בכל זאת אני הולכת צנוע כי לי יש עקרון אחד פשוט ואותו אני חיה. מישהו ברא אותי, הביא אותי לעולם הזה למטרה מסוימת-לא סתם. והוא רוצה שיהיה לי הכי טוב בעולם ולכן בדיוק הוא הביא לי את החוקים והמצוות. זה כמו אבא שאוסר על הילד שלו לחזור הביתה מאוחר-למשל הילד אולי לא תמיד מבין למה אבל זה מה שטוב בשבילו ואין שום ספק שאביו רוצה בטובתו. זה לא רק בקשר לצניעות זה בקשר למצוות כולם יש כמה שאני מבינה ויש כמה שלו יש כמה שאני חושבת שאני לא מבינה ופתאום קורה איזהשהוא מקרה ואז אני מבינה. כל כך הרבה דברים אני לא מבינה שקורים בעולם כי אני קטנה לעומתם. איך שדיברת על הטבע זה מצחיק כי המילה טבע היא שם עצם מופשט כמו שינה. בקשר לצניעות מאה אחוז צניעות היא גם באישיות, יש אנשים באופן טבעי צנועים פחות או יותר כי זה טבעם, זה גם קשור לתרבות, לדיבור וחלק מזה זה גם לבוש. נכון יותר נח יפה ונחמד לעשות מה שבא אבל לא אלה החיים ובשביל זה אני לא מוותרת על עקרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הוא הטעם להתוכח עם אדם חסר אמונה, לפחות, בזו שאת מאמינה, גם השקפתי דומה לשלך ( אם כי עכשיו אני חיה בסביבה חילונית...) וכיוון שגם אני מבינה ומקבלת את הדברים כפי שאת רואה אותם אני מסכימה ומזדהה עם כל מילה , אך לאלו שלא רואים את העולם מנקודת המבט שלנו קשה לקבל את הדברים, הם יותר פועלים משכל, הגיון ישר ואילו את ואני יותר מונעות ופועלות מתוך אמונה, כה רב הפער,עד כי אין טעם להחליף עמדות עם מי שאינם שכמותינו, כל שנותר לנו הוא לקוות שגם הם יזכו.., ואם לא העיקר שיהיו בריאים ומאושרים באשר הם, הרי אנו יודעות שיום אחד כולם יגיעו אם בטוב, ואם בפחות, (בעזרת השם בטוב), לאותו קו, זה רק עניין של זמן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משה גורלי בודק את הטענה שבג"ץ פחות אקטיביסטי בשנים האחרונות משאנחנו רגילים לחשוב. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש שפשפתי את עיני: כבוד נשיאת בית המשפט העליון מציעה להקים בית משפט לחוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצדק שפשפת את עיניך. בית משפט לחוקה עומד בניגוד לכל העקרונות הברקיסיטיים זמיריים בינישים, ולו הייתה ביניש מעלה הצעה כזאת היה אפשר כמעט לומר שהגיעו ימות המשיח. דבריך התמיהו אף אותי, ומהרתי לקישור. אבל אין שום סימן להצעה כזאת. נהפוך הוא. הצעתה של בייניש היא להקים גוף נפרד לערעורים שיאפשר לשופטים העליונים להתפנות מהעניינים המשעממים שהם בדיוק עניינם כדי שיתאפשר להם, לטחוב את ידיהם ביתר שאת לעניינים אחרים שהם, לטעמי, בפרוש לא עניינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הייתי חייב ליצור קצת עניין. בייניש בעצם מציעה להפוך את בית המשפט שלה לבית משפט לחוקה. השאלה היא רק מי יכהנו בבית המשפט הזה ומה תהיה דרך בחירת השופטים - וזה כמובן לא עניין אישי אלא פרסונלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |