 |
סימון דה-בובואר כתבה על מושג ה''אנוש'' שהוא מושג גברי ואילו האישה היא רק ''אנוש'' מסוג נקבה. ההיררכיה הזו מקבעת המון בעיות סטרירוטיפוית וחברתיות, כמו למשל בשפה. לטענתה האישה לא צריכה להיות מוגדרת על ידי הביולוגיה שלה, כשם שהגבר איננו מוגדר על ידי זו שלו. האישה בחברה נושאת עימה את מיניותה בכל אשר תפנה. אבל אדם איננו מוגדר על ידי המרכיבים הפיזיים של גופו אלא על ידי מעשיו, על ידי ההחלטות שהוא לוקח.
היום אישה, לפחות בחלקים במערב, איננה צריכה תיאורטית להיות נתמכת של הגבר - לא פוליטית, לא כלכלית ולא חברתית, והכיוון הוא שנשים יכולות, למשל, להוליד ילדים בלי להתאהב או להתחתן, אלא משום שבא להן.
כל הדיבור הדתי ורוב החברתי, כולל השפה העברית, רווי בהתייחסות מתנשאת של הזכר. הזכר מתייחס לעצמו כאדם ואילו האישה היא אדם מסוג נקבה. כל עניין ה''משפחה'' רווי אנלוגיות ביולוגיות ותורת ''המשך הגזע'' כאילו שהאישה שבמקרה היא זו המסוגלת ללדת מוגדרת אך ורק על ידי הביולוגיה שלה.
אנשים מאמינים ינסו לסתור את זה ויגידו למשל שהגבר נוצר מחומר, מעפר ואילו האישה נוצרה ממהות אלוהית, מגוף הגבר שקבר קיבל חותמת כשרות של קדושה. לכן מוסד הנישואין מקודש כל כך על ידי הדת משום שהוא מהווה עוד תחום שליטה על מושאי הדת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש