 |
1397 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
זו המסכה הוירטואלית, הבאה לידי ביטוי נהדר באתר זה, בניקים אותם עוטים כותבים על גוף זהותם הנסתר. (כלומר, הגוף שנוצר ע"י תעודת הזהות). בתור "הצעות לתחפושות" יש כאן מגוון לא רע: עפרונית, קריבו מקוטב, שוטה כפר (מהי התלבושת הסטנדרטית לשוטה כפר?), אלל איימוני (מה זה לעזאזל?), כמה דובים (אה, אצלם זאת לא תחפושת? סליחה), ארנב אחד, סמיילי אחד, ובלי סוף איילים. וסליחה על כל "בעלי התחפושות" ששכחתי. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה למשחק איילים פורימי - כל אחד ינסה לכתוב הודעה שמתחפשת להודעה של אייל אחר. למשל: נכון שעל פי שטרן-גארלך, ספין A = ספין B. אבל זה רק בתנאי שהאלקטרון ניצב בזווית של 90 מעלות לחתול, שלא ממצמצים באמצע ושמכפילים את הגאוסיאן הכפול בגאוסיאן הצר. אני שמח שהצלחתי להבהיר לך את הנקודה. (התשובה היא ירדן ניר כמובן, אבל זה היה קל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את תנצחי בהליכה, עם הנסיון הרב שצברת לך בעשרות ניקייך באתרים השונים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל, חבל. כל כך רציתי לארגן פעילות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארז לנדוור מתחפש לקריבו המקוטב, אבל מפקשש בשורה האחרונה: תגובה 136213 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ניסיתי לעשות את זה בתחילת החודש, תגובה 133114 ולמי התחפשתי ב תגובה 133711 אף אחד עוד לא גילה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופה שהוא היה יותר תוקפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחפשות של אלמוני לאלמוני אינה מחזיקה מים, כיוון שאלמוני הוא "דרגה אפס בזהות", ואין לו זהות מובחנת. רעיון ההתחפשות גורס, שמאחורי המסכה תהיה דמות ידועה 1 ומוכרת, וההנאה מושגת מכך שברור לנו הפער בין הפנים למסכה. 1 או דמות מסתורית, אבל צר לי - רוב האלמונים כאן עדיין לא בליגה של פנטום האופרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחפשת לשלמה בן עמי? (הסבר: פעם קראתי איזה מישהו שהזדעזע משימושו של בן עמי במונח הזה, באיזה ראיון בטלוויזיה). את מגדירה גם את עצמך כמישהי ב"דרגת זהות אפס" נטולת זהות מובחנת1? כי אם לא, אז אני לא רואה במה שונה מצבך, ממצבו של אחד, "האלמוני המקורי"2. __________________ 1 אצלך כמובן, בעיית המובחנות בזהויות עלולה לנבוע מסיבות אחרות. 2 גילוי נאות: זה אני! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נכון שהבנת אותי בעצם? כיוון שיש לי דואל, אני המסכה של ברקת, שהיא דמות ידועה לקוראי האתר 1. ואילו אלמוני לא מזוהה, נטול דואל, הוא "דרגה אפס בזהות". אז אפשר לומר שגם אלמוני כזה הוא בעצמו המסכה של כותב ידוע. אבל כשאלמוני כזה טוען שהוא מתחפש למישהו אחר, אין ערך לתחפושת - שהרי תיאורטית הוא יכול גם להתחפש לעצמו הוא (לכותב המקורי), ולא נדע את זה. 1 ועמם הסליחה על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אותך בעצם (וגם הזה עם הקש והגבבה לא יותר טוב). את דיברת, בהודעתך המקורית, על "התחפשות של אלמוני ל*אלמוני*", כשאת מתייחסת לאייל אלמוני שהתחפש לההמ"ה. מהמשוואה הזאת יוצא שההמ"ה הוא אלמוני ולכן ב"דרגת זהות אפס" וגו'. עכשיו את מסבירה למה, לטענתך, אלמוני "לא יכול" להתחפש לאף אחד. זה אולי נכון, אבל על פי העקרון הזה אותו אלמוני גם אינו יכול להתחפש לדובי קננגיסר, ו/או לחמדה בן יהודה1. 1 וזה בלי להזכיר בכלל שתיאורטית (ובוודאי אם אנחנו מדברים על כותבים באינטרנט) יכול להיות שכל אחד הוא כל אחד, ככה שאני לא ממש מבין מה זה מוכיח, או מה זה שייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אחדד: "התחפשות של אלמוני (לאלמוני) אינה מחזיקה מים, כיוון שאלמוני הוא "דרגה אפס בזהות". אם נשמיט את מה שבסוגריים לא יקרה כלום, כיוון שהדגש הוא על זהות המתחפש ולא על זהות התחפושת. האלמוני שהתחפש לך הוא "דרגה אפס". אתה לא דרגה אפס -כיוון שיש לך ניק קבוע (גם אם הוא כולל את המילה אלמוני), וכיוון שיש לך דואל. אתה מובחן, ייחודי, אישי וחד-פעמי. למעשה אתה דרגת משמעות בפני עצמך. עכשיו קפיש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אלמוני (שהוא "דרגה אפס בזהות") אינו יכול להתחפש לפרסונה ידועה? מה שמשנה בתחפושת הוא למי מתחפשים, ולא מי מתחפש. כל אחד, מזוהה או לא יכול להתחפש לברקת, עפרונית, סמיילי, או מי שמתחשק לו,כולל הח"מ1. ___ 1 שזאת ממש לא בעיה: כל מה שצריך זה לכתוב תגובה קצרה במשפטים ארוכים, מרובי פסיקים והסגרים (וגם איזה זוג או שניים של סוגריים לא יזיקו), לשרבב איזה בדיחה עבשה שלא מצחיקה אף אחד, אפשר להוסיף איזה איזכור של נושא הקשישוּת, סימון ניקוד או שניים גם הוא מתאים, ומומלץ לקנח בהערת שוליים (המכוּנה באייל הערת רגל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנאה מההתחפשות 1 יכולה להיגזר משני דברים: א. מידת הדמיון למושא התחפושת, מה שנגזר בדרך כלל מהכישורים הטכניים של המתחפש. ב. ידיעת הפער/דמיון שבין המחופש לתחפושת, והפקת הנאה מהיחס שבין שתי הפרסונות. זה תופס גם אם המחופש דומה מאוד למושא התחפושת (מכאן ההנאה שבצפייה בכפילים), וגם אם הוא שונה ממנו מאוד. השוני, אגב, מכניס לתחפושת ממד הומוריסטי ו/או אמירה חתרנית (גבר שמתחפש לאשה, אשה לגבר, מבוגר לתינוק וכדומה). להרגשתי, פרמטר א' חשוב יותר בסביבות אנונימיות יחסית - למשל, בדיסנילנד מסתובבים השחקנים שמחופשים לדמויות דיסני. לא מעניין אותך מי השחקן בפנים, אלא עד כמה התחפושת מרשימה. כי אם התחפושת תהיה עלובה טכנית, ומיקי מאוס לא יהיה דומה למיקי מאוס, אתה פשוט תבקש את הכסף שלך חזרה. כנ"ל בכל קרנבל. פרמטר ב' משחק תפקיד גדול יותר בסביבות לא-אנונימיות. כמו בהילולה כפרית, כולם ידברו על "מי התחפש למה", וישאבו עונג מהפער - "מה, הפחדנית הזאת התחפשה לז'אן ד'ארק?. או: "איך מתאים לו להתחפש לדון קישוט, איזו הברקה". אז בוודאי שאלמוני *יכול* להתחפש, אין חוק נגד זה, ואף נוכל להפיק מזה את חוויה א'. אבל חוויה ב' היא החשובה יותר בעיקר בסביבה לא אלמונית - והאייל הוא סביבה לא-אלמונית 2. מעניין יהיה לבדוק את חווייתו של מושא התחפושת. אני מניחה שהיא תיגזר ממידת העור העבה/אגו שביר שלו. 1 אני בכוונה לא מתייחסת לחווייתו של האדם המתחפש עצמו, אלא רק לחווייה של הצופים בו. 2 וניקים, לפחות לצורך העניין הזה, הם זהויות ככל זהות. לא משנה שאני לא יודעת מה השם ומספר הזהות של רובם - בשבילי הם דמויות מובחנות, קבועות יחסית, שיש להן מאפיינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספרים שבתחרות צילומים של המתחפשים לאלביס, זכתה במקום השלישי תמונתו של המנוח עצמו. ____ ועל כך אומרים האנגלים שהתאומים ג'ון וג'ק היו מאד דומים, אבל בכל זאת, ג'ון היה דומה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אני רואה שהפנמת1 אחדים מהטיפים שנתתי להתחפשות מוצלחת, ותמהני אם מישהו הבחין בהתחזות. ____ 1 אלא שאין צורך להגזים, לא התכוונתי לבדיחה בלתי מוצלחת עד כדי כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביב, אפילו עלית על נקודה נוספת, שלא נתתי בטיפים המקוריים, אלא שמרתי אותה לקורס ב' (גלילי למתקדמים), קרי שילוב של מילים אשר אינן נמצאות בשיח היומיומי (אם כי אני הייתי כותב "תמהתני האם" וגו'), אלא שכשלת בפרק הראשון למבוא: המשפט לא היה ארוך ומורכב דיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וקרה גם ששני סוסים היו דומים מאד, וכדי להבדיל החליטו לקצץ לאחד את הזנב, אבל המקצץ היה שיכור וקיצץ לשניהם. ואז שמו לב שהסוס השחור קצת יותר גבוה מהסוס החום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל הוא כן סביבה אלמונית. את מכירה רק כמה שמגיבים בניקים קבועים, ונדמה לך שאת חיה ב"סביבה כפרית" ומכירה את כולם. את לא מכירה את כל קוראיו הפאסיביים הקבועים של האייל. וגם לא את כל האלמונים המגיבים, שמספרם שמור בסוד במרתפי המסדר (את תכירי אותם, אם תמשיכי ללכת בדרכי א. הראשון). האייל הוא לאלמונים!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתערבת איתך שאתה לא אלמוני באמת. פורים עבר כבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לתקוף אלמונים, לפחות לא במסגרת הדיון הזה, וסליחה מטלה בר. הקוראים הפאסיביים, כן ירבו, הם קוראים ולא כותבים, צופים ולא משתתפים. זה הבדל גדול. מי שמשתתף במשחק הזהויות באייל הוא הכותבים בניק קבוע ומולם האלמונים, ימנו כמה שימנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני "האייל האלמוני" אבל יש לי דוא"ל? אני עדיין "דרגה אפס"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כותב בקביעות תחת אותו שם *ודואל*, "האייל האלמוני" הופך לניק מזוהה בפני עצמו (אם כי תהיה בעיה טכנית להתייחס אליו בתגובות, בין האלמונים חסרי הדואל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם מי שכותבת תחת שמות שונים ואותו דוא"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>> "אני אחדד: התחפשות של אלמוני (לאלמוני) אינה מחזיקה מים, כיוון שאלמוני הוא 'דרגה אפס בזהות'. אם נשמיט את מה שבסוגריים לא יקרה כלום, כיוון שהדגש הוא על זהות המתחפש ולא על זהות התחפושת". בסדר. לא שאני בהכרח מסכים, ולא שאפשר היה להבין את זה מההודעה הראשונה, אבל כרגע נשאיר את זה ככה. >>> "אתה לא דרגה אפס -כיוון שיש לך ניק קבוע (גם אם הוא כולל את המילה אלמוני), וכיוון שיש לך דואל. אתה מובחן, ייחודי, אישי וחד-פעמי. למעשה אתה דרגת משמעות בפני עצמך". נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 135231 תיזהרי, אנחנו יודעים את הדוא"ל שלך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כשאת מדברת על "אלמונים" האם הכוונה היא לכאלו שמזדהים באופו חלקי או באופן מלא? ראי למשל תגובה 112545 או תגובה 66565. 2. האם בהיותך בעלת דואל את מחזיקה מעצמך כיותר בעלת זהות מאלמונים אחרים? האם זה לא סותר את היותך אלמונית? 3. האם בהתייחסותך ל'רעיון ההתחפשות' את מתייחסת להצעה של ברקת תגובה 132434 או לרעיון כללי של התחפשות? ההבדל הוא קריטי, וכדאי שתבהירי את המושגים בהם את עוסקת. 4. האם הטענה 'רוב האלמונים כאן עדיין לא בליגה של פנטום האופרה' היא התנגחות אישית כלפי? 5. במשפט הראשוני שלך (תגובה 54371) השתמשת בביטוי 'חסרי שם וזהות'. האם כוונתך לאותו מושג כאשר את משתמשת במושג 'אלמוני'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כוונתי לכל מי שחותם בשם "האייל האלמוני", ללא דואל, ואליו בלבד. 2. כן. הניק "אלמונית עם דואל" הוא פרדוקס, אבל השימוש בו נעשה כך שיבינו שזו ברקת, ואני שמחה שהבנת. 3. ו- 5. ??? (הלינקים לא קשורים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. א. כלומר את מדברת על הקבוצה הסגורה של האיילים האלמונים, וטוענת לחוסר יכולתם להתחפש. עם זאת, הרי חלק מאותם אלמונים אינם אלא זהויות של כותבי האתר, והשאלה היא האם הכוונה לקבוצת הניקים או שמא לקבוצת הכותבים? ב. עפ"י מולין אבן שושן שבידי, "אלמוני" פירושו:1. מי ששמו אינו ידוע וזהותו אינה מוכרת. 2. אדם כלשהו, שאין חשיבות לזיהוי ככזה. אם תשימי לב, טענתך היא בעצם ההגדרה הראשונה, כאשר ההגדרה השניה אינה נלקחת בישבון (כפי שכבר כתב 'משה פלמוני' ב תגובה 111233 ) 2. גם אני שמח שאת מעריכה את כישוריי הניתוחיים, ומקווה שהערה זו לא כוונה באופן ציני וארסי אלי. בסך הכל אני מנסה להבין את בסיסו של הדיון המתרחש כאן. 3. א. האם הכוונה היא ש'הלינקים לא קשורים' במובן של היותם 'קישורים' האמורים לקשר אותנו לאנשהוא, או במובן אחר? ב. שימי לב כיצד בתגובתי הקודמת הבהרתי כבר שאין בעניין הלינקיפ אף טענה שעד כה לא עניתי עליה. ראי למשל דיון 567, < תגובה 645> ו- תגובה 136414. 4. תחושתי לגבי עניין 'פנטום האופרה' הולכת ומתחזקת, שכן עדיין לא נענתה שאלתי בנדון. 5. לצערי לא התייחסת עדיין למשפט הראשון שלך, הסותר כל הגדרה מוכרת של המושג 'אלמוני', כולל הגדרה שסיפקת. 6. למי התחפשתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. רודי, מה יהיה? הקישורים שלך לא מוליכים לשום מקום. 2. שמתם לב שמישהו התחפש לברקת תגובה 136405 נראה שהיא בעצמה לא שמה לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.נו, אבל בעצמך אמרת שהוא התחפש לסמיילי. האם הקישורים של סמיילי כן מוליכים לאיזשהו מקום? תשובה: לדעתי כן, אבל (כנראה ש)אמריתה החתרנית של התחפושת היא - שהם לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מה לעשות, לא ניחנתי בסבלנות הסמילית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די, די ודי! אתה טוען טענות כוזבות ותורם להידרדרות תרבות הדיון באתר! הייתי שמח לראות אותך סוף סוף כותב בבננות, או באתר אחר שאינו מקפיד על רמה נאותה של הודעות! המפפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בעצמך המפפ. תעברי לטוקבק של ויינט, אם יקבלו אותך שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, סרגיי דנקנוב זה סיכול אותיות של דובי קננגיסר, אבל מה זה: אנא גרמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילית שזה סיכול אותיות, אבל לא הבנת מה זה אנאגרמה? (דובי, שלא שם לב שזה סיכול1 אותיות עד שאמרת) 1 סיכול? יש לי הרגשה שזה לא מאויית נכון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, ואת שמאלו על ראש מנשה, שכל את ידיו כי מנשה הבכור''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנת מה זה אנאגרמה, אבל לא הבנת מה לא מאויית נכון ב"סיכול אותיות"? ולסיכום מתוך הלקסיקון הלועזי שברשותי: "אנגרמה - שיכול אותיות (במילה, כדי ליצור מילה חדשה או משמעות חדשה כגון תלש - שתל שמלה - שלמה)". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, אני בסך הכל העתקתי את השגיאה שלך. היה כבר לילה, הייתי שקוע בכתיבת הטור שזה עתה התפרסם, ולא הייתי מרוכז בתגובה שכתבתי. לא יקרה שוב, בוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מומלץ ללחוץ על התגובות שאתה מקשר אליהן *לפני* שאתה לוחץ על "אשר" בפעם השניה, כדי לראות אם קישרת אל התגובות הנכונות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה סתם סמיילי? בלי סעיפים, ותתי סעיפים, בלי סעיף משנה י.17 ובלי סעיף קטן ח'? סתם ככה סמיילי? צר לי, לא קונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על שוטה. אבל שוטה הגיב לו. למרות שאין לשלול את האפשרות שזה ב''הפוך על הפוך''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלה, ראשית, ברכותיי על המאמר. ציינת כי "בדרך כלל מכסה המסכה את הפנים, כי זהו חלק הגוף האנושי המייצג בצורה בולטת ביותר את אישיותו של האדם", וברצוני להדגיש כי הפנים מייצגים גם את רב-גוניות אישיותו והבעתו של האדם, זה חלק הגוף היחיד המשתנה ללא הרף. משחק תווי הפנים של האדם הוא עשיר מזה של כל בעל חיים אחר. בפני האדם מתחוללים בשעה קצרה שינויים רבים, הארשת שלו מחליפה צורה כל העת ומביעה שלל רגשות (עד כי דומה שהטענה כי יש לנו אישיות קבועה היא במובן ידוע פיקציה; ואכן ניטשה טען כי האני שלנו הוא למעשה מדומיין, אנחנו רוצים להיאחז בזהות שלמעשה אינה בת-קיימא). מה שהמסיכה עושה היא קיבוע הזהות, שכן למסכה יש ארשת שאינה מתחלפת. יש תרבויות שבהן מוגבל חופש ההבעה של הפנים; בתרבות האנגלו-סקסית הפרוטסטנטית, למשל, די מקובל שלא נאה להפגין כאב ועונג בגלוי, יש לכלוא את הרגשות ולהשאר בפנים שלווים וחתומים. הדבר נובע מהתביעה לאוטונומיה אישית - אסורה החדירה לרשות הפרט, והפנים החתומות מסמנות את הגבול. אפשר שהביטוי העברי "העמדת פנים" (ובאנגלית putting on a face) מרמז שעצם הנוקשות בהבעת הפנים הקבועה היא הסוואה, מסכה. כזהו, למשל, החיוך שאינו מש מפניהם של אנשי מכירות מסוג מסוים - הן מסכה. המסכה מפגינה רק הבעה אחת, חד-משמעית, בעוד שפני האדם הכנה והמשוחרר עוברות כל העת שינויי צורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הכנה והמשוחרר" = האותנטי? בהקשר הזה שווה להזכיר את ספרו הנהדר של יגאל בורשטיין, "פנים כשדה קרב". שם הוא מנתח את הבעות הפנים והקלוז-אפים של דמויות בקולנוע ישראלי. אבל הקו אצלו נמתח בין הבעות מחפיצות או מנכסות (למשל, ארשת הזחיחות על הפרצוף של אורי זוהר ב"מציצים", בסצינה עם דינה וצינור המים), מול הפנים האותנטיים (האמת, אני לא זוכרת מה היו הדוגמאות הרלוונטיות). בורשטיין קובע שהישראלי, כפי שהוא משתקף בקולנוע לפחות, מציג הבעה בוטה, כמעט לא אישית, של בעלות ואדנות - גם על חפצים כסחורה וגם על אנשים כחפצים. את המבט הלא מחפיץ והאמפתי, הוא אומר, כמעט שאין למצוא - וזה נגזר גם מהיות החברה חומרנית וצרכנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, דווקא נדמה היה לי שהמבט האמפתי רווח מאוד בקולנוע הישראלי. מהשרוול - ''חסד מופלא'', ''חתונה מאוחרת'', ''השוטר אזולאי'', ואפילו בסרט נעורים כמו ''בלוז לחופש הגדול''. בכולם קיימת דמות גברית שנותנת למסכות ליפול וחושפת פנים פגיעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר יצא לאור לפני עשר שנים בערך, כך שהוא לא מתייחס ל"חתונה מאוחרת" 1. כאמור, אני לא זוכרת את הדוגמאות החיוביות, אבל הגיוני מאוד ש"השוטר אזולאי" ו"בלוז לחופש הגדול" יוכלו להיכלל בהן. אבל הם כמעט הולכים לאיבוד בין שפע הסרטים שמציגים את ההפך - רובם סרטי מלחמה ו"ישראליות חדשה", שמציגים את הצבר השחצן והבעלתני. אה, ועוד מושג מפתח שם, מעבר לאמפתיה, הוא ה"תום", המבט הלא מתוחכם, שאינו דורש דבר. 1 ואפשר לכלול גם את "החברים של יאנה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז שפשו בקולנוע הישראלי אותן ''שתיקות מלאות משמעות'' מעיקות, אין לבמאים הישראלים מספיק זמן מסך כדי להציג את כל ההבעות מלאות האמפתיה שהיו רוצים להראות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ההשפעה של אנטוניוני וברגמן על הקולנוע הישראלי בשנות השבעים היתה בעיקר אומללה, בערך כמו ההשפעה של הריאליזם הסוציאליסטי בשנות החמישים. השתיקות האירופיות האלה, שהיו יפות לזמנן, פשוט לא עוברות מסך בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התוספת המעניינת. דרך אגב, אני רואה בתנועות הגוף תוספת משמעותית ביותר להבעות הפנים, ולמעשה לפעמים אני מכירה אנשים טוב יותר לפי תנועת גופם מאשר מתווי פניהם. אולי באמת מפני שהם משתנים יותר. אבל תנועת גוף מסוגלת להביע גם רגשות שונים, אפילו כאשר הפנים נשארים קפואים, ואני לא בטוחה שלא קשה יותר לשלוט בגוף מאשר בפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בפני האדם מתחוללים בשעה קצרה שינויים רבים, הארשת שלו מחליפה צורה כל העת ומביעה שלל רגשות (עד כי דומה שהטענה כי יש לנו אישיות קבועה היא במובן ידוע פיקציה ...)" - אבל לדעתי עצם שינוי הארשת הוא-הוא האישיות (הקבועה). ארשת שאינה משתנה אינה מגדירה אישיות: היא מגדירה רגעיות. אישיותו של אדם אומרת, למשל, מתי יתחיל לכעוס אם מרגיזים אותו, מה יצליח לשעשע אותו, וכן הלאה. ארשת קבועה פרושה שהפנים לעולם לא יביעו כעס (ולא משנה כמה ירגיזו אותו), לעולם לא יגיע חיוך (ולא חשוב כמה ינסו להצחיק אותו), וכו' - כלומר, חוסר אישיות מוחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, כמובן, עם הסיפא של דבריך, שארשת קבועה, מסיכתית היא חוסר אישיות מוחלט, שכן, זה בדיוק מה שרציתי להדגיש, שהאישיות היא תמיד רב-פנית. לא בכדי ההערה, שהזכירה את ניטשה ואליה התייחסת, היתה בסוגריים ונפתחה בהסתייגות ("דומה ש.."), שכן אני לא סגור בעניין זה. החכמה המקובלת היא שיש לנו אישיות קבועה שמשתנה לפי הנסיבות, כפי שתיארת: ירגיזו אותנו נתרגז, ישעשעו אותנו נשתעשע (זה מזכיר קצת את האסכולה הביהוויוריסטית ז"ל). ניטשה כשהתבונן לתוך עצמו לא הגיע כדקרט למסקנה שהוא קיים, במובן שיש לו "אני" קבוע. הוא גילה רגשות ורצונות מסוכסכים שכל אחד מושך לכיוון אחר, וכל אחד רוצה להשתלט על האחרים, והגיע למסקנה שה"אני" הוא אשליה, שכן מתוך כאוס וחוסר יציבות שכזה לא יכול להיוולד דבר קבוע. אשליית ה"אני", לפי ניטשה, נתמכת וניבנית על ידי השפה. הדקדוק שלנו שולט בדרכים שבהן אנו מארגנים את מחשבותינו, והוא גם קובע מהם סוגי המחשבות האפשריים לנו. דקדוק הנושא-נשוא, שבאמצעותו אנו חושבים מביא לכפיית מסגרת של סובייקט-אובייקט על העולם, וזה מה שמעודד אותנו להאמין שיש "אני" (סובייקט), הקיים בתוכנו כיישות קארטזיאנית טרנסצנדנטית, בנפרד מקיומינו הפיזי. פרויד (שהכיר את ניטשה) החזיר ל"אני" מידה מסוימת של "ממשות" בכך שחילק את האישיות ל-3: אני עליון, אני, איד (החלק הלא מודע באישיות), ואת כל המכלול הכאוטי, שעליו דיבר ניטשה, סילק אל האיד, וכך השאיר לנו "אני" מגובש ויציב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עניין הפרסונה כסוג של מסיכה ע"פ יונג נותן לי הארה חדשה במקצת על הסרט של ברגמן "פרסונה". שגם מומלץ ביותר לצפייה. בקיצור מסופר שם על שחקנית מפורסמת-מישהי שאמורה להחליף ולהקרין זהויות ששותקת וגם שפת הגוף שלה והפנים שלה קופאות כמעט לגמרי. אחות שמטפלת בה מספרת לה סיפורים מחייה ומתחילה להתחרפן כשהיא לא מקבלת את התגובה אותה ציפתה לקבל. טוב אני קצת עושה פה עוול לסרט-לא ספויילר או משהו סתם רדוקציה. בכל מקרה שווה צפייה-ניתן להשיג בעיקר באוזן השלישית. http://www.p-files.org חרת ביקורת תרבות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סחה על המגזין החדש שלכם. קצת אבדתי בנבכי ההפוך על הפוך, אבל העיצוב יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבדת? לי העיצוב הזה מקריס את האקספלורר כל פעם שאני מנסה להכנס לאתר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אנחנו רואים לנגד עינינו אם לא את גליון אפריל-מאי? כמו מגזינים מסויימים בחו"ל ששולחים למינויים את הגליונות חודש לפני שהם מופיעים על הדוכנים, או מוסף סופ"ש שמצורף לעיתוני יום חמישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר בהרצה-ואתם גולשי האייל נבחרתם כדי לבחון אותו (טוב נו, סוכנת מכירות אני כבר לא אהייה...:) בכל מקרה הגיליון הסופי ייתגבש בתחילת אפריל ומכאן יהייה דו-חודשי בצורה סדירה. עדיין אנו סובלים מבעיות טכניות ובעיות הגהה-יותר מדי דיסלקטים במערכת אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקורת ראשונית על כתב העת שלכם: א. המאמרים קצרצרים, ביקורת תרבותית צריכה להיות קצת יותר מעמיקה. בינתיים ההרגשה שלי היא שאתם נשארים בתחום הדאחקות. ב. אתם תל-אביבים להחליא. די, צאו מהבועה. אתם לא מקומון, אתם באינטרנט. תתחשבו גם באלו שהם לא חלק מהסצינה המאוד מסוימת שלכם. ג. יש מאמרון אחד על מדריכים "איך להיות ... בעשרה שלבים פשוטים" - נראה כי המדובר במדריכים בדויים, אבל אין אינדיקציה לכך בשום מקום. לכתוב ביקורת על ספרים לא קיימים זה טריק חביב ומוכר, אבל במגזין תרבות שטרם פרסם ביקורת על ספר שכן קיים - זה בעייתי, ואי קיומה של הבהרה בשום מקום היא בעייתית עוד יותר. ד. אחת לחודשיים?! זו אמנם שיטה נהדרת לדאוג שתעברו את חצי השני הראשונה, אבל זאת חרא של שיטה להיות מגזין באינטרנט. גם אחת לחודש זה הרבה (למרות שאוקפי ודג אנונימי ז"ל מתפרסמים באופן הזה), אבל אחת לחודשיים זה פשוט בלתי נסבל. במיוחד שאין שום אינטראקציה בין המגזין לקוראיו (כמו, למשל, תגובות קוראים). אני ממליץ לכם לשקול מחדש. ה. אללי - תחליפו את העיצוב הנורא הזה! ו. יופי של לוגו, אבל ה"חתרנות" (הממסדית משהו) שלו היא די יומרנית, ויקשה עליכם לעמוד במשימה הזו. לתשומת ליבכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרפת לדברי חברי. ובמחשבה שנייה: לא ברור לי למה מישהו יוציא כל כך הרבה אנרגיה על יצירת פארודיה פוסט מודרנית על הפוסט מודרניזם, שהוא בעצמו פארודי. הרבה קטעים, כמו למשל הסיפור על המלחמה בחרמנות, ארכנים ומייגעים. יותר חשוב מללמוד לכתוב זה ללמוד למחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן הגעת לנקודה העיקרית שבעייתית בפוסט-מודרניזם - אסור למחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבחנה יפה שמזכירה את המאפיין העיקרי של הNew Age, אחיו הקטן והעוד יותר מופרע של הPM: גם אסור להתווכח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתערוכת ''להתאבד ביום שמש בהיר'' התגלגלתי מצחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וביקורת האסנציאליזם והגזענות - 10 בסולם קארל פופר. ומלא חן ואסטטיקה מעודנת ויפהפיה, וטקסט מדוייק ובהיר. ישר כוחה. הלאה האון המסרס castrative potency און הבנייה והחסד המפוייס/לוחמני לשילטון המאיין עצמו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה תודה, ובכן כנראה שהיינו צריכות לציין מראש שמדובר על פארודיה\\סאטירה. רוב האנשים לא הבינו זאת ובצדק (קו אירוני מעודן וכו'..) כבר יש לנו פורום וניתן להגיב. כמו כן ישנם מספר ליקויים ידועים שאנו עמלות לתקנם. וכן אנו תל-אביביות מחליאות, אך אנו מודעות לכך וצוחקות על זה... p-files.org
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על=מדובר ב | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |