|
||||
|
||||
אבל חבל שאין עוד קטיגוריות בסקר. אני מתנצל, כי התגובה הבאה שלי היא אולי טיפה רהבתנית - אבל אני לא חושב שמישהו אחר שאל אותי באשר לנושאים אלה לאחרונה, חוץ מסוקרי האייל, ולכן אני משחרר את הכל עליכם. אין ספק שקראתי יותר מחמישים ספרים (יוצא לי לקרוא שני ספרים או יותר בשבוע), וככל הנראה אני מתקרב למאה. במשך שלושת השבועות האחרונים קראתי את: רביעיית ספריו של פיליפ רות עם נתן צוקרמן כגיבור (סופר הצללים, צוקרמן ללא כבלים, השיעור באנטומיה והחצי השני). ללא ספק חוויה ספרותית ראשונה במעלה. את הסוף של הספר הרביעי משכתי על פני מספר ימים, כי חשבתי שאני מעדיף לחיות לאורו יותר מחצי שעה. בעיני רביעיה זו היא חובה לכל מי שרוצה לעסוק בספרות. מישהו לרוץ איתו של דוד גרוסמן. כל סדרת אמבר, באנגלית. האמת שהתחלתי אותה מעט קודם לשלושת השבועות, אז לא כל העשיריה נכנסת לספירה. סדרה בעלת ערך נוסטלגי עבורי, אם גם לא מוצלחת במיוחד לכשלעצמה1. הציפורים של אריסטופנס. קליל ומשעשע. שני קצרצרים: הזר של אלבר קאמי וחשיבותה של רצינות של אוסקר ווילד. הוליווד של צ'ארלס בוקובסקי. יחסית לספריו הקודמים, נפילה מסויימת, אם כי מעוררת השראה בכנותה - וניגוד מרתק מבחינת גישה לפיליפ רות. אני חושב שישנם עוד כמה - יצויין שכל מכרי מודעים לבעיית הזיכרון החמורה ביותר שלי באשר לשמות. היו איתי ילדים בכיתה שנאלצתי לפנות אליהם בלשון אתה. אני חושב שאני צריך לנהל רשימה מסודרת של ספרי הקריאה שלי. כרגע אני קורא את קריסמס קרול של דיקנס (בתור חובב דיקנס אני לא כל כך נהנה מזה, אבל אולי אני צריך להאשים את צריכת הטלוויזיה שלי שכופה את הדימיון שלי לגרסאות אמריקאיות חסרות דימיון של הסיפור), את דון קיחוטה בתרגום ביאליק (גרסה לבני הנעורים משנות השישים. אני שוקל את גניבת הספר מהספריה), ונאלץ לדפדף גם במשהו פיסיקלי. בכל אופן, החודש הזה יהיה בסימן פיליפ רות. סופר אדיר בעיני, ואני ממליץ עליו מקרב לב. "מה מעיק על פורטנוי" היה אחד הספרים הבודדים שקראתי שמיד לאחר סיומם התחלתי אותם מהתחלה. ------------------- 1 התיאור "לא מוצלחת" עושה לסדרה חסד. כאשר בכל שורה שלישית הסופר מרגיש צורך לשבץ את המילה chuckle על הטיותיה המועטות, אני מרגיש שהדמות הראשית בעצם נכתבת על ידי הזיכרון הוויזואלי שלי, ולא על ידי הסופר, שלא לדבר על העלילה הקלושה. לפחות קיבלתח מנה של מטאפיזיקה סוג ד' (וזה הסוג הטוב ביותר), אחרת הייתי עוזב את הספר. יכול להיות שהחמישיה השניה פחות טובה מהראשונה ואולי נשארתי עם טעם רע שעושה עוול לחלק הראשון. נגמלתי ממדע בידיוני לפני שלוש שנים, ורק יצירות מופת של ממש בתחום זה מהנות עבורי. לפני כמה חודשים קראתי את "שער", "פני מועדות לכוכבים"ואת סדרת חולית, ומאוד נהניתי. קראתי גם את הסדרה של המשחק של אנדר, לאוך ולרוחב, ולא נהניתי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
קראתי את התגובות לפני שהצבעתי וברשימות היו כמה ספרים שלא קראתי בכלל (וגם לא בחצי השנה האחרונה) אז החלטתי ללכת על יותר מאחד עשר סולידי. מה שכן, את רוב הספרים שהזכירו כאן אני כן קראתי. וזה המקום לשאול למה נעצרתם באחד עשר - זה יוצא פחות מספר בשבועיים, ולא קשה למצוא אנשים שקוראים ספר בשבוע. |
|
||||
|
||||
מאור אני די מקנא ברשימה הזאת. כשאני עושה לי איזה ווישליסט עם איזה שישים ספרים אני חושב לעצמי, "אה, הנה משהו שאני יכול למלא איתו את החיים..." ופתאום אתה בא פה וגומר לי את כולם... לא משנה בכל מקרה אני קראתי איזה חמישה שישה ספרים: שובו של המלך (טולקין)- השלישי בטרילוגיה מדהים לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו והוא בא בהמשך ישיר לשני הספרים הקודמים שאותם קראתי רק בשנה שלפני כן הניצוץ (סטיבן קינג)- מעולה. גם אותו לא יכולתי להפסיק לקרוא. ספר מצוין מהתחלה עד הסוף שונה ויותר טוב מהסרט שיבומי (טרווניאן)- ספר קליל ומרתק לא יכולתי להוריד אותו מהיידיים לא ישנתי לא אכלתי רק קראתי אותו... זן ואמנות החזקת האופנוע (כן כן שכחתי אז מה)- כמה קטעים קשים וכבדים אבל שווה מאוד, אחריו עשיתי הפסקה עם ספרים לזמן ממושך של כמה חודשים. ד"ר מוות (ג'ונתן קלרמן)- באמצע הקריאה. פשוט אין לי חשק לקרוא. הוא טוב בערך כמו הכותרת שלו- קליט אבל לא משכנע טוב מקווה שנהנתם. אני מייצג פה את תלמידי התיכון ורוצה לאשש את הנוסטלגיות שלכם ולהגיד ש- כן, את רוב הספרים קראתי בכיתה... אוווו אני כל כך רשע... אוי ווי... טוב לילה טוב לכולם |
|
||||
|
||||
בתור לא-חובב דיקנס קראתי את Xmas Carol (מופיע בספר עם כמה סיפורים הקשורים לחג המולד) ומאוד נהניתי. הסיפור (בעיבוד למחזה) מופיע בספר A Prayer for Owen Meany של ג'ון אירווינג והוא אחד הספרים היותר טובים שקראתי בשנים האחרונות. נ.ב. בעקבות קריאת The Cider House Rules (גם של אירווינג) התכוונתי לקרוא את דייויד קופרפילד (עם שני P, לא עם P אחד של אדמונד וולס) אבל לא יצא. |
|
||||
|
||||
והנה הזכרת לי שקראתי גם את "The human stain", אפרופו פיליפ רות'. אכן ספר נהדר. |
|
||||
|
||||
אתה מבקר ספרותי? עורך בהוצאה קטנה? מומחה בקריאה מהירה? או סתם איש שאין לו חיים? ועם כל-כך הרבה ספרים, איך יש לך זמן לכתוב באייל? (שלא לדבר על פעולות יצרניות יותר כמו לעבוד, לבלות, לאכול ולישון) |
|
||||
|
||||
סטודנט לפיסיקה (בעוד שבוע אני כבר לא אהיה). לשאלת החיים: שאלה טובה. אין לי עבודה כרגע. חוץ מפאבים, קולנוע וחברים אני לא יוצא מהבית (אולי מדי פעם לים). את רוב הקריאה הממשית שלי1 עשיתי במהלך התואר. רוב הדברים שעניינו אותי (ולא פחות משמעותי, טלוויזיה) היו במרחק של 87 קילומטר ממני במהלך ימות השבוע (יצויין שלא נשארתי שבת, כמו שאומרים, אפילו פעם אחת בשלוש השנים), כך שזמן היה לי בשפע - ואם אתה מגדיר [זמן פנוי]=[חיים-] אז אין לי חיים, לא היו לי, ואני מקווה שלא יהיו לי. אני מקווה לעסוק בספרות. אני מתלבט באשר להמשך הלימודים האקדמאיים שלי - אין מניעה שאתחיל מתואר ראשון בספרות (למרות שאני מאוד אוהב פיסיקה). גם אני רוצה להיות סופר שאהיה גדול, כמו כולם (מסתבר). אני אכן קורא מאוד מהר בעברית, אבל אני מאט במידה מסויימת כשאני קורא ספר. באנגלית אני קורא לאט. יש לי כנראה גם יכולת התמדה טובה. בקשר לאייל הקורא: נכנסתי לאייל הקורא בתור אימון ספרותי, תאמין או לא, ואני לא חושב שזה עבד. מדי פעם אני פורש מהאייל לתקופות של חודש, כשאני מרגיש שאני לא קורא מספיק. בקשר לאוכל: תגובה 28010 אני לא חושב שיוצא לי לאכול (שלא מחוץ לבית) בלי חומר קריאה מולי. בקשר לבילויים - אם אתה חושב שלשבת בפאב זה בילוי, אז אני מבלה. לי יש השגות בקשר לעניין. בקשר לשינה - אני ממעיט ככל האפשר, ברצינות. ----- 1 דהיינו ספרות יפה, מחזות וכדומה. קראתי לפני כן בעיקר מדע בדיוני, מדע פופולרי - ורק מעט ספרים "רגילים" (מאיר שלו, מלכוד 22 וכדומה). ----- לאורך חודשים רבים התלבטתי באשר לקיום "יומן קריאה", כמו זה של טל כהן - כאשר השיקול נגד העניין היה בעיקר שהרבה ספרים שכן קראתי לא ייכנסו, כי אין סיכוי שאני אזכור את שמות כולם. אבל, בגלל שאני בדיוק גומר את התואר, יש לי נקודת ציון בזמן שתאפשר לי לתרץ את ההשמטה לעצמי. מעבר לכך, בתגובה למעלה רשמתי את מה שקראתי ביולי 2002, כך שיוצא שאני מתחיל בדיוק במחצית שנה, וזה בכלל אסתטי. השתשעתי ברעיון לקיים את היומן אונליין, על חשבונכם, אבל אני אמנע מזה (למרות שעכשיו יש לי יופי של עוגן. אני עוד אחשוב על זה. אם מישהו מתנגד, זה המקום לציין זאת. אנא נסו להתעלם מאופייה האקסהביציוניסטי של הודעתי זו). |
|
||||
|
||||
אם יש לך תואר ראשון (מז"ט אגב), למה שלא תלך ישר לתואר שני? תעשה שנת השלמות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה יודע את התשובה, שובב (סליחה על הפמיליאריות היתרה). אני מאוד לא אוהב לכתוב את זה, אבל יש לזה קשר לאחת מההודעות האלמוניות1 בידיעה החדשותית על החבר'ה שמכרו נשק. בכל מקרה, אני מקווה2 לעשות גם תואר שני בפיסיקה (ואי"ה אף יותר מכך) - זה לא סותר - לדעתי זה משלים! 2אני מתכוון להתחיל את התואר השני בעוד שנה. אני מקווה *לגמור* אותו מתישהו. את התואר בספרות אני חושב שאני אתחיל באוניברסיטה הפתוחה (המוסד האהוב עלי), וכשיהיה לי יותר נוח אני אעבור לאוניברסיטה רגילה. אני מקווה שכל זה, כמובן, לא יפגע באימוני העברת הזמן המדהימים שלי. |
|
||||
|
||||
ערן, ההודעה שלך משמשת אינדיקציה יפה למשהו שמאוד מרגיז אותי באקדמיה. האמנם אפשר להשוות שנת השלמות לתואר ראשון (בספרות כמו בכל תחום אחר)? לימודי תארים מתקדמים אמורים לספק את ההעמקה בחומר תוך הנחה שהסטודנט שולט בבסיס באופן מוחלט. התוצאות המצערות של המדיניות הנ"ל, בארץ כמו בארה"ב, הן שתיים (או לפחות שתיים בהן הבחנתי אני): א. הקורסים המועברים בתואר שני כוללים הרבה "בסיס", שהוא מיותר לסטודנטים בעלי תואר ראשון בתחום. כדי להגיע ל"עומק" בקורס מסויים, חווים הסטודנטים חודש-חודשיים של "בסיס", שהוא בעיקר חזרה משמימה על חומר בו הם שולטים. ב. איכות הדיון האקדמי בכתה נפגעת, כיוון שמרבית הסטודנטים חסרי ידע נרחב מספיק בתחום כדי לנהל דיון ברמת תואר שני/שלישי. ההסתייגות, כמובן, היא שלצערי פגשתי סטודנטים רבים שסיימו תואר ראשון, ועדיין לא מסוגלים לנהל דיון אינטליגנטי בתחום אותו הם למדו. |
|
||||
|
||||
רק עכשיו הבנתי על מה הוא דיבר. לא ידעתי שתואר בפיסיקה מאפשר דבר שכזה. מכיוון שעקרונות הם עניין שזר לי לחלוטין, אני רוצה לשאול את ערן (וגם אותך) מה כרוך בשנת ההשלמה הזו, האם זה קשה או קל, וכן הלאה. הנושא חשוב מאוד עבורי, ולכן אשמח לפירוט גדול ככל האפשר. |
|
||||
|
||||
אני נרשמתי ללימודי תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. הפקולטה הכירה לי בלימודי הלוגיקה במדעי המחשב בתואר ראשון ואפילונרמז לי שאולי יכירו לי בקורס כללי או שניים (עשיתי כמה קורסים בטכניון שיכולים להחשב - "סוגיות בפילוסופיה של מדעי החיים", "המח והמחשב" ו"מדע טכנולוגיה ומוסר"). נדרשתי בשנת ההשלמה ללמוד בהיקף של 24 ש"ס (כלומר, 4-5 קורסים בסימסטר). בפועל, השילוב של לימודים+עבודה+האייל הקורא לא צלח והפסקתי את הלימודים לאחר כסימסטר אחד. אבל למה שלא תשאל מישהו אחר שדווקא עושה חיל? |
|
||||
|
||||
בהתחשב בהודעתי הקודמת, הרי שממניעים אידיאולוגיים אני אמורה לא לענות לשאלות על שנת השלמה. מעבר לכך, אני באמת לא יודעת הרבה - הכרתי פעם מישהי שסיפרה שזה סיוט ושהדרישות גבוהות במיוחד (ציון של לפחות 80 בכל קורס או משהו כזה). |
|
||||
|
||||
מעריך אנשים שיודעים להתעלם מהאידיאולוגיה של עצמם, ובמיוחד כשבכך הם עוזרים לזולתם. בראש סדר העדיפויות האקדמי שלי עומד התואר השני בפיסיקה. בכל מקרה, כיוון שמטרותי בלימודי הספרות הן בראש ובראשונה הנאה ולאחריה שכלול יכולותי (ולא התואר עצמו), אין לי בצע בדילוג מעל התואר הראשון בספרות, כך שמצפונך נקי. מכיוון שאני יכול למצוא הנאה בעוד מספר גדול של תארים ראשונים, אני אפילו לא בטוח שאני אבחר דווקא בתואר בספרות. בתגובתו תגובה 78445 אור ציין שלדעתו משוררים משתפרים כאשר יש להם ידע נרחב. ספרות היא אמנות פחות טכנית בעיני, ואולי לסופר יהיה יתרון או שכר בכל סוג של לימודים (פשוט בגלל הרחבת אופקיו), ודווקא פחות מכך בלימודי ספרות, שיסרסו אותו במידה מסויימת. אני לא מאמין (מלבד אולי בספרי ריגול) שידיעה עשויה לגרוע מיכולותיו של אדם - אבל האם לימודי ספרות עדיפים על לימודי היסטוריה או בלשנות, ואפילו כשהמטרה היא כתיבה? ישנם סופרים שאני מעריך, ואין להם שום סוג של שאיפות "פואטיות", אלא במקרים מסויימים פשוט סאבטקסט (שמעניק ליצירה עומק נוסף), ולעיתים רק עלילה מרתקת. |
|
||||
|
||||
לא ללמוד ספרות. אם מטרתך היא הרחבת ידיעותייך כדי להיות כותב טוב יותר, עדיף לדעתי ללמוד במגמה 'חופשית' יותר, המאפשרת לקחת קורסים שונים במדעי הרוח, עם דגש על מדעי התרבות. (יש תכניות כאלו באוני' ת''א. לא יודע על אחרות). כך תוכל לקבל גישות שונות ולא להיות 'נעול' על גישה פרשנית אחת לאמנות הכתיבה. אני אישית כותב פרוזה ושירה ולא מצאתי לנכון לעשות תוארבספרות מסיבה זו. זה לא מפריע לי ללמוד מדי פעם קורסים לספרות (למרות שאני מעדיף בלשנות). |
|
||||
|
||||
אחרי התלבטויות, נרשמתי השבוע לסמסטר קיץ באוניברסיטה הפתוחה, לקורס בספרות - הסיפור העברי בראשית המאה העשרים. יש לקוות שהקצב יגדל עם בוא הסתיו (למרבה הצער1 אני נאלץ ואאלץ לבזבז2 עשר שעות ביום בתקופה הקרובה3 בגלל איזו התחייבות נמהרת4 לפני כמעט חצי עשור), ושאני לא אגלה שזה מעצבן אותי מדי או הורס לי את הכיף של הקריאה. אם ימצא חן בעיני אשקול לבדוק מה אני צריך לעשות כדי לגמור את ההשלמות לתואר בספרות, ולעבור לת"א. אם לא - בלשנות. נראה לי. 1 אנדרסטייטמנט 2 אנדרסטייטמנט 3 אנדרסטייטמנט 4 אנדרסטייטמנט |
|
||||
|
||||
אני חושב שאולי כן יש לך בצע בדילוג מעל התואר הראשון. לא מסיבות של קריירה והשגיות, אלא כדי לעשות את הלימודים שלך מהנים ופוריים יותר. כשאתה בתואר שני (בכל דיסציפלינה שתבחר), הקורסים עמוקים יותר, הכיתות קטנות יותר, והמרצים יותר מוכנים לדבר איתך. ההשלמות שאני נדרשתי להן בפילוסופיה היו, כמו שכתב ערן, פטור מלוגיקה, מה שהשאיר אותי עם 24 שעות סמסטריאליות (בסך הכל, כלומר בממוצע 12 לסמסטר, כיוון שעשיתי אותן בשנה.) נדרשתי לעמוד בממוצע 80 בהשלמות, מה שלא היווה בעיה מיוחדת. למען האמת, כל ההשלמה הזו היתה קלה עד כדי עלבון. ההשוואה בין רמת הדרישות של תואר ראשון בטכניון (ואני מניח שמדעי המחשב לא שונה בהרבה מפיזיקה, לצורך העניין) לבין זו של קורסי תואר ראשון בפילוסופיה לא החמיאה לאחרונים. יש לי ניחוש שזו תהיה תחושתך בכל מגמה שתבחר במדעי הרוח או החברה - סיבה נוספת להשתדל להגיע כמה שיותר מהר ללימודי תואר שני. |
|
||||
|
||||
הדברים לא פשוטים כפי שתוארו ע"י ערן ונגה (נגה, אני מקווה שלאור הדברים שאכתוב תנוח דעתך) פטור מקורסים אפשר לקבל בחוגים בהם יש הקבלה. כך, בלימודי פילוסופיה ניתן לקבל פטור מקורסים במחשבים למשל או תורת המשחקים (שנלמדת גם בחוגים אחרים). הואיל ואתה מתייחס לחוג ששייך באופן מובהק למדעי הרוח ואתה עצמך מגיע ממדעי הטבע, ידרשו יותר קורסים. לעיתים יש צורך אפילו בשנתיים של השלמות. השלמות פירושן כל קורסי החובה של אותו חוג על מנת שיווצר אצל הסטודנט רקע תיאורטי הולם כהכנה ללימודי התואר השני. כפי שצוין, ישנו גם ציון מעבר מסוים לכל קורס שנקבע באופן פרטני ע"י כל פקולטה (בד"כ סביב 80-85). הרעיון הוא לא ללמוד תואר על רגל אחת אלא למלא חסרים שיאפשרו הפנמת הדברים בצורה טובה יותר בעתיד. |
|
||||
|
||||
רק עכשיו בגלל המשחק התחלתי לקרוא מהתחלה את כל הסקר, תוך דילוג על קטעים משעממים מדי. אפשר אולי להרחיב על עניין ההשלמות? אני שוקל ברצינות תואר שני בתכנון ערים ואזורים למרות שהראשון הוא בכלל בהנדסת תוכנה... גם התואר הזה, כקודמו, אמור להיות בטכניון. |
|
||||
|
||||
כל שעליך לעשות הוא ליצור קשר עם מזכירות החוג שבו לומדים תכנון ערים ואזורים (גאוגרפיה?) ולבקש את חוברת ההסבר למעוניינים להרשם לתואר שני. בחוברת זו, מפורטים כל התנאים, ההקלות וההגבלות לנרשמים ובכלל זה מידע על שנות השלמה או קורסי השלמה בהתאם לתואר הראשון שלך. מעבר לכך, לכל חוג ישנו יועץ (לעיתים מרצה, מתרגל או אפילו מזכירת החוג בעצמה) שיכול להרכיב את הפזל ולבדוק האם למדת קורסים שיכולים להחשב ע"ח קורסים עתידיים. מה שחשוב לזכור הוא שברוב האוניברסיטאות, גם אם קיבלת פטור מקורס מסוים, לא קיבלת הנחה במכסת הנקודות ויהיה עליך להשלים אותן עם קורסי בחירה שונים. נקודה אחרונה היא שכדאי לשקול לפעמים את עניין הפטור ולא לקחת אותו כמובן מאליו משום שיכול להיות מצב שבו אמנם למדת קורס כשלהו (נאמר בסטטיסטיקה, מתמטיקה או במחשבים) שפוטר אותך מקורס אחר אבל אם לא תיקח את אותו קורס אחר, עלולה להיות לך בעיה בטרמינולוגיה של החוג. הכל נתון לשיקול דעתך. |
|
||||
|
||||
נסה למצוא מנחה ללימודי התואר השני לפני שאתה נרשם. במקרים רבים, המנחה יכול לפטור אותך מדרישות השלמה רבות. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם לקראת סוף 2002 מתוכנן סקר משלים - אבל גם אם כן, אני חושש שהספרים שאני אזכיר קצת יאבדו חדות בזכרוני בעוד שלושה חודשים, אז אני כותב את זה עכשיו. בשלושת החודשים מאז פרוץ הסקר, קראתי בקצב לא רע, שנעזר, בין השאר, בהרגל חדש שסיגלתי לפני חודש וחצי בערך (ואולי כבר נטשתי) - אני הולך לבית קפה וקורא שם כמה שעות. היתרון בזה הוא שאין ריק סביבי בזמן הקריאה ואפשר לנוח ולהסתכל קצת על האנשים מסביב. אני יושב בכיסאות בחוץ, שם האור צהוב, ולא פלואורסנטי. תכונה נוספת של המקום: כביש רחב שעובר בצמוד - פעם אנשים נהנו לשבת ליד פלגי מים שמפכפכים בקול נעים, היום אפשר להרגע על גדות נחלי המכוניות, שמהמהמות בטיפשות. רשימת הספרים נכתבת במחברת, ולפעמים אני כותב כמה מילים או מוסיף ציטוט קצר מהספר שנוסף. הנה הרשימה, עם הערות קצרות. _בית האלוהים - סמואל שם_ חוסר החיבה שלי למקצוע הרפואה חיבב עלי את חציו הראשון של הספר. בחצי השני אומתו חשדות משועשעים שלי, מה שהפך את הקריאה שלי לדי סקפטית – הספר, הסתבר, הוא תעמולה פסיכיאטרית. האבסורד הוא בכך שגיבור (וסופר) שהיטיב כל כך לראות את הפגמים ואת החולי של הרפואה המכנית/כימית מצא מפלט בתיאור אידיאליסטי של הפסיכיאטריה (ועוד מהכיוון הלא תרופתי שלה). אחד מחוקי בית האלוהים הוא "עשיית המינימום האפשרי" – חוק שמתבסס על זה שאנשים מבריאים אם לא מזיקים להם. הפסיכיאטריה היא הרפואה המושלמת דווקא לפי החוק הזה. מנפנפים לחולה פעמיים בשבוע בסטטוסקופ מנטלי, ואחרי כמה שנים הוא יוצא מהדיכאון – או שלא. _A Christmas Carol - צ'ארלס דיקנס_ _דון קישוט - סרוואנטס_ _תת עולם - דון דלילו_ מאסטרפיס. משלים את החוויה הספרותית האמריקאית. רק תדעו שזה 900 עמודים. מצד שני, יש שם תמלילים נהדרים של לני ברוס. _בן הקרקס - ג'ון אירווינג_ יש הרבה חן בדרך שבה אירווינג מתכתב עם הקוראים שלו. בכל אופן, ספר לא רע, גם אם לא טוב כמו כמה אחרים שלו – יש לו שם כמה מעידות. _על העיוורון - ז'וזה סאראמאגו_ _אמא לילה - קורט וונגוט_ _הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - דוד אבידן_ נהדר, גם אם מונוטוני (באשמת המחשב). ההקדמה של אבידן מרשימה במיוחד, ובמיוחד ההתייחסות שלו למונולוג בשני קולות. _הסירנות של טיטאן - קורט וונגוט_ יצא לי לקרוא די הרבה וונגוט, יש גם בהמשך הרשימה. נראה לי שהספר הזה היה הפחות מוצלח מבין אלו שקראתי. באופן כללי, משום מה נראה לי שדאגלס אדאמס היה קורא נלהב שלו, ואני מעדיף את המקור במקרה זה – הרבה יותר מרגש, מעניין, מגוון (לא מגוון באופן מיוחד, אבל יותר מאדאמס) ורחב יריעה. אני צריך לקרוא את ארוחת בוקר של אלופים. _שלושה בסירה אחת - ג'רום ק. ג'רום_ בתרגום של דני קרמן. התרגום מוצלח לדעתי, בזכות ההערות (התרגום הקודם יותר טוב בתור ספר קריאה לינארי רגיל, אבל התרגום של קרמן עם ההערות מדוייק ובעל ערך מוסף גדול), אבל הקטעים מתוך התרגום הראשון שמשובצים בשוליים (שנות השלושים?) מאפילים עליו. הספר עצמו יפה בעיני, ובמיוחד נחמד לקרוא שוב ושוב על (חוסר) המודעות של המספר לחוסר המודעות של עצמו. _הקלות הבלתי נסבלת של היקום - מילן קונדרה_ ספר שעשה עלי רושם גדול, ובעקבותיו קראתי עוד שלושה ספרים של קונדרה. _מארש ראדצקי - יוזף רות_ כתבתי עליו כמה מילים באייל. _מוזיקת דם - גרג בר_ מקום שני בדירוג הספרים הפחות מוצלחים של הרשימה. _היפופוטם - סטיבן פריי_ די חינני. סמוך לפתיחה ישנם כמה עמודים שמצדיקים את קריאת הספר – על ההבדלים בין גברים לנשים. _השיעור בגרמנית - זיגפריד לנץ_ אולי הספר הכי מרשים, וללא ספק בחמישיה הפותחת. כל מה שאני יכול להגיד על הרעיון המרכזי גובל בזילות, אבל אני אנסה בכל זאת. בשני הספרים שלו שקראתי, הוא מתעסק במלחמת העולם השניה בלי מילה על השואה, מה שאותי קצת צמרר. הפשע הנאצי בספר הזה הוא האיסור לצייר, והספר מתעסק בציות של שוטר הכפר להוראת אכיפת האיסור. לאורך כל הסיפור מנסה המספר להתחקות אחר מושג "תענוגות החובה", מושג שהופך למעוות יותר ויותר ככל שהספר מתקדם (כאשר אני די זר לקונספט מלכתחילה). _ספר הצחוק והשכחה - מילן קונדרה_ _חלקים אנושיים - אורלי קסטל בלום_ מקום ראשון בדירוג הספרים הפחות מוצלחים של הרשימה. סתם פלקט בשפה רפה (אולי מכוונת. זה תירוץ? כי יש סופרים שעושים גם את זה בחן). יש שם קטעים עלובים ומביכים – למשל, אם אני זוכר נכון, כשהאחות מתה (די בהתחלה. זה לא ספוילר). ממה שאמרו לי, יש לה ספרים טובים, אבל אני אהיה נחרץ ואגיד שהספר הזה גרוע. _יחסים מסוכנים - לאקלו_ ספר מרשים במיוחד בחדותו ובדיוקו. הדמות של ואלמון היא אחת מהדמויות הכי מורכבות ומעניינות (וריאליסטיות) שקראתי, אם לא הראשונה מביניהן. _לחיות בפנים - ברוס סטרלינג_ הנה, הוכחה שאני לא סנוב ששונא מדע בידיוני: ספר מעולה. _שיחת העיר - זיגפריד לנץ_ בשני הספרים של לנץ יש למספר מטרה – הוא מספר את הסיפור מסיבות חיצוניות. בשניהם המתח בין הסיפור למספר מהדהד באופן מדויק כל כך ומעורר כבוד כל כך, כך שהסופים המינוריים יחסית מבחינה עלילתית הופכים למהלומה. _אנשים וגורלות - סטפן צוויג_ כל מה שרצית לדעת על אמריגו ואספוצ'י ולא ידעת שרצית לדעת על אמריגו ואספוצ'י. ועל עוד כמה אנשים, כולל הרצל. _האדום והשחור - סטנדל_ בהשפעת אור רוגובין, שכלל אותו בקאנון ספרותית מסויים. _אם בלילה חורפי עובר אורח - איטלו קלווינו_ כמעט בגדר ספרות מקצועית לקוראים חובבים. _אלמוות - מילן קונדרה_ _סופו האומלל של הורדובל - קארל צ'אפק_ _החיים הם במקום אחר - מילן קונדרה_ _לרוץ עם הניצודים - צ'ארלס בוקובסקי_ זאת בעצם אסופה של שירים וקטעים מספרים. את רוב הרפרנסים קראתי, אבל השיבוץ שלהם לפי תקופות נותן פרספקטיבה, ובמיוחד לאור העובדה שכל הספרים מספרים אותו סיפור. _אלוהים יברך אותך, אדון רוזווטר - קורט וונגוט_ ---------------- זה הכול, כי אני צריך לקום מוקדם מחר. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהאנשים נחלקים לאלו החושבים ש''הסירנות של טיטאן'' הוא הספר הטוב ביותר של וונגוט, מול אלו החושבים שהוא הספר החלש ביותר שלו. אני נהגתי להשתמש בו הרבה בתיכון כדי לגרום לחבריי הלא-קוראים להתחיל לקרוא (ואף נחלתי הצלחה מסויימת). |
|
||||
|
||||
מאוד אהבתי את הסירנות של טיטאן זה לדעתי הספר הכי טוב של קורט וונגוט. אבל רוב העולם לא חושב ככה. כשגרתי בארה''ב הברית הם אמרו שהספרים הטובים ביותר שלו הם בית מטבחיים חמש עריסת חתול וארוחת בוקר של אלופים. |
|
||||
|
||||
אישית, הייתי מקצרת את השורה השישית וכן מתירה את ראשית התיבות ''ארצות הברית''. לפיצול של ''בית מטבחיים חמש'' לשלוש שורות שונות יש עוצמה רבה. |
|
||||
|
||||
"הסירנות של טיטאן" הוא ספר נהדר, אך בדומה ל"ארוחת בוקר של אלופים" התרגום לעברית עושה לו עוול קשה. אני לא בטוח שזאת אשמת המתרגם - הספר קשה מאוד לתרגום. לדוגמא, הפרק "Tent Rentals" כולל מעין שיר לכת אותו שומעים החיילים בראשם כאשר הם צריכים לצעוד בסך: Rrrrrent a tent, Rrrrrent a tent (שזה פשוט אונומטופיאה לתיפוף קצבי של שיר לכת צבאי.) בעברית, זה תורגם ל"אוהל ניטה ניטה ניטה..." ושם הפרק - "נוטי אוהלים". |
|
||||
|
||||
ועם זאת, המהדורה העברית שירתה אותי בזמנו ולא הכזיבה. ד''א, את אותו הדבר אני עושה כאן עם המהדורה האנגלית (שאכן היא יותר מוצלחת). באופן כללי נדמה לי שוונגוט הוא אחד הסופרים שמאוד קשה לתרגם, בשל השימוש הייחודי שלו בשפה. דווקא מתרגמיו לדורותיהם עשו עבודה לא רעה. הגדילו לעשות עם עריסת חתול - התרגום לעברית קולח יותר מהמקור באנגלית, שנוטה לשפה קצת פלצפנית לעיתים. |
|
||||
|
||||
"עריסת חתול" אכן מתורגם היטב, למעט התרגום של גרסת סן-לורנצו לTwinkle Twinkle. |
|
||||
|
||||
לעריסת חתול יש שני תרגומים - ישן וחדש. אני לגמרי מעדיפה את הישן. |
|
||||
|
||||
קראתי חלק ניכר מהרשימה שלך, ובפרט את כל הספרים שהוזכרו של מילן קונדרה וקורט וונגוט וכן את אלו של ג'ון אירווינג, ג'רום ק' ג'רום ואיטלו קלווינו, וגם את השעור בגרמנית. את כולם אהבתי, את מי יותר ואת מי פחות. בן הקרקס הוא אחד מהטובים ביותר של אירווינג. (אם מישהו רוצה, יש לי אותו באנגלית) הסירנות הוא אחד מהספרים הטובים של וונגוט, אבל בעיני גם עריסת חתול וגם ארוחת בוקר של אלופים טובים יותר. (את ארוחת בוקר יש לי באנגלית אם מישהו רוצה, התרגום לעברית לא משהו, נן טוב, זה ספר קצת קשה לתרגום) את השעור בגרמנית קראתי די מזמן והוא אכן ספר מדהים. הוא מראה בין השאר את ההלם של המלחמה על הדור שבא אחריה. לעורכים, סקר משלים בפרוש יתקבל בברכה. |
|
||||
|
||||
דווקא 'אם בלילה חורפי עובר אורח' הוא הספר הכי מחורבן של קאלווינו בו נתקלתי עד כה. 'אבות אבותינו' משובח, ויצירת המופת 'הערים הסמויות מעין' ראוי לאזכור נשנה מעל דפי האייל (ארכיבאי - כאן לינק) את וונגוט טחנתי בימי התיכון העליזים, כשכאמור ניצלתי את ההפקרות בספרית ביצפר. השנה קראתי את 'רעידת זמן' שלו והתמוגגתי. רואים (בפרט בקריאה שניה) שכותב את זה וונגוט בוגר ונבון יותר, גם אם סיפורי המד"ב המוקדמים שלו היו מוצלחים ומקוריים בפני עצמם. אני קורא הרבה, אך לא מספיק סיפורת. קוונטים 2 למדתי עם קרוב לעשרה ספרים, כל אחד נתן זווית מעט שונה על הנושא, וכשקוראים מספיק מפסיקים להרגיש לא נעים עם הפיגור בהכנת תרגילי בית. זה גם הופך קורסים מזעזעים למובנים יותר. אין הרבה ספרים טובים באמת, אך המשובחים לא נופלים באיכותם מספרות יפה, לפחות בפיסיקה. יש פרקים פואטיים ממש בגולדשטיין וגזיורוביץ'. אה כן, השנה קראתי סוף סוף את 'מר מאני' הנהדר, שאולי גרם לי לקחת את כל הנסיעה הממושכת לאירופה בצורה הרבה יותר נבואית (ועיין תגובתי עטורת המוזה לגלעד עטור החוטם). גם סיימתי את 'מסע אל תום האלף' אותו זנחתי לפני חצי עשור בעמוד 222, רק כדי לוודא שבאמת אין בשביל מה לקרוא אותו. 'מחזיר אהבות קודמות' של יהושע קנז ליווה אותי לשוויץ למרבה השמחה והנחת. ס. יזהר מטריד אותי - 'אותו הים' סתמי ברובו ו'ימי צקלג' מונח בביתי כבר שנה כלוויתן זרע מחרחר על ספינה טובעת. כרגע אני שקוע בקריאת כתריסר ספרים, ובהם ספרו הזכרונות המשובח של אוטו פריש, What little I remember רואים שהוא פיסיקאי חביב ומבריק. בספריית צרן קראתי קצת מכתבים של פיסיקאים וגם פילחתי איזו חוברת על סטטיסטיקה והסתברות לפיסיקאים של אנרגיות גבוהות (איזה חנון אני יא וואלאדי). מה שכן, גם השנה שמעתי המון המון מוסיקה חדשה, איזה כיף. בעיקר חרשתי במשעולי הג'אז למיניו, הרגאיי הקלאסי, הראפ הווטאנגי, המתי כספי והשלום חנוכי. גם הקליק ונושאי המגבעת פרפרו אצלי לצד אלבומים מוקדמים של אהוד בנאי, טאגו מאגו של קאן, הרבה אום כולת'ום, הרבה רביע' אבו-חליל, לא מעט גלן ולז (פלצן אבל את המלאכה יודע), אנסמבל מזרח-מערב (מופיעים ביום חמישי ביפו, 40 ש"ח, שווים כל גרוש), הרבה בלוז (ג'ון לי הוקר, מאדי וואטרז, [נשימה עמוקה,] ראש פינה) ורית'ם-אנד-בלוז קלפטוני. ואיזה מוסיקה שמעתי באירופה... בהופעה חיה: ויין שורטר קוורטט הגאוניים עם חימום של ג'ון מקלחין הפלצן, הטריו החדש של צ'יק קוראה עם אבישי כהן, אירמין שמידט בהרכב חדש ומשובח, סטפס אהד בקאמבק נהדר ובמחיר מצחיק, אורנג' סטריט המופלאים, בוב מינצר הבינוני, ג'קי טרסון ששווה את היורו וחצי, ועוד כמה ששכחתי את שמם. בהופעה חיה ובחינם: פיית'לס, אמ.סי. סטריאו'ס, ניו-יורק סקא-ג'אז אנסמבל, חיפה ספטט הנהדרים, והרבה חברים מצרן. פספסתי כי אני טמבל: קית' ג'ארט במופע חדש ולא מרהיב, הרבי האנקוק (לא מצאתי עם מי ללכת), מובי (ויתרתי), די.ג'יי שאדו וגוטאן פרוג'קט (לחוד אך מספר פעמים - החמצה איומה!), ועוד כהנה וכהנה. נו, מתי יהיה סקר על מוסיקה ששמענו השנה? |
|
||||
|
||||
אני דוקא אהבתי את "אם בלילה חורפי עובר אורח". גם "הערים הסמויות מעין" הוא בעיני אחד מספרי המופת של המאה ה20. בכלל, אני די מתלהב מקלווינו. |
|
||||
|
||||
מה זה הטיזינג הזה, 'אם מישהו רוצה'.. |
|
||||
|
||||
מאז ששאלתי ספר מאחד האיילים, אני מפגין בפומבי נכונות לחלוק את ספרי עם איילים אחרים. מאחר וזה מפריע לך, אני אפסיק עם המנהג המגונה הזה. לא באתי כדי להרגיז. |
|
||||
|
||||
אה.. התכוונתי לטיזינג במובן החיובי ביותר האפשרי. למען הסר ספק - זה לא מעצבן אותי. זו הייתה דרך מרומזת לברר אם אתה באמת משאיל את הספר (שאותו אמרתי שאני רוצה לקרוא בתגובה מאתמול) ולהביע עניין בשאילתו, תוך התייחסות למסגרת אילוצי זמן ומרחב מצערים ומגבילים ביותר שאני צריך להתחיל להתרגל אליהם. נראה שעכשיו עברתי לסוף התור. |
|
||||
|
||||
קראתי את "תת-עולם" לפני הרבה זמן, והתרשמתי ממנו עמוקות. דלילו הוא בין הסופרים האמריקאיים החביבים עליי ביותר, והספקתי לקרוא מאז עוד מספר ספרים שלו (באנגלית). הוא כמעט לא איכזב אותי, גם בספרים המאוד לא-מוכרים שלו ("מאו 2" וכו'). בנוגע ללני ברוס - אמנם דלילו מצליח להציג אותו באור בו ראוי להציג אותו בקשר לתקופה המוטרפת של המלחמה הקרה, אך קשה לתפוס את גודל ההומור הפוליטי שלו בלי לשמוע אותו הלכה למעשה. אופן הדיבור שלו הוא הססני, עם התפרצויות נחישות שפגה במהרה, ומותירה אחריה שובלים של צחוק מעורב בתמיהה. הוא מדבר בסלנג אמריקאי רדיקלי של שנות ה-50, מעורבב ביידיש ובהומור ומבטא יהודי, על נושאים כמו קומוניזם, הומואים/לסביות ומהות המשפט. הוא יותר נועז ויותר פגיע מהסטנדאפיסטים של היום, וגם יותר מצחיק מרובם (ברגע שמצליחים להבין על מה לעזאזל הוא מדבר). |
|
||||
|
||||
אחרי שקראתי את הספר הורדתי מספר קטעים של לני ברוס מהאינטרנט, ואכן השמיעה מוסיפה הרבה. |
|
||||
|
||||
מדי פעם אני ממשיך לחפש. היום ניסיתי להוריד מערכונים מKazaa וראיתי שיש מי שטרח ושינה את שם המערכון dykes and fags ל lesbians and gays, והגדיל לעשות משתמש אחד שקרא למערכון "הומוסקסואלים". |
|
||||
|
||||
כתבתי במשך שעה כמעט תגובה ארוכה ומפורטת על רשימת הקריאה מאז ההיא הקודמת, אבל משום מה הדפדפן שלי עשה רפרש והכל נעלם. חבל (בעיקר בשבילי), כי רשמתי כמה מילים על כל ספר, ועכשיו אני כבר קצת חסר סבלנות וזמן. אני כותב את התגובה הזו היום ולא בעוד שלושה שבועות כי אני אהיה קצת עסוק, וכי זה תאריך טוב לאיפוס, וגם כי אני גם לא אקרא יותר מדי, אז אין טעם לחכות. זה אומר שבסך הכל, יחד עם התגובה שלה אני מגיב, יש כאן רשימת קריאה של חצי שנה חסר שבועיים (וכדי לגונן על התגובה הסבתא - מחצית השנה הקודמת הייתה הרבה יותר נמרצת ואינטנסיבית - אז שבועות של שלישיות היו הסטנדרט. אני מעריך שבסה"כ קראתי בשנת 2002 משהו כמו 125 ספרים). _טריסטרם שנדי – לורנס סטרן_ ספר נהדר ויוצא דופן. מתקרב אלי עותק מבארנס אנד נובל, כי זה ספר שאני רוצה אצלי (יגיעו איתו גם "טיול סנטימנטלי דרך צרפת ואיטליה" של סטרן, ו(תופים)"גדל אשר באך". את שניהם לא קראתי - באופן עקרוני נראה לי הגיוני לקנות ספרים שכבר קראתי ומאוד אהבתי). _מנהטן טרנספר – דוס פסוס_ _טרומן קפוטה – בדם קר_ _בסימן הלוטוס – דן צלקה_ _הבעל הנצחי – דוסטוייבסקי_ _גיבור זמננו – מיכאיל לרמונוטוב_ _בית בודנברוק – תומאס מאן_ אולי זה בגלל שקראתי אותו אחרי שני ספרים כל כך טובים, ואולי זו סתם בורות שלי, אבל היה לי קשה להבחין בגדולתו, בהתחלה. אחר כך כבר הרכנתי ראשי בהכנעה. את הפרק על האנו, בבית הספר, צילמתי במכונת צילום צבאית, ואופי הטקסט הופך את העניין למעילה מכופלת. _ההצרחה השלישית של ברנארד פוי – לארס גוסטפסון_ _תמונה קבוצתית עם נערה – היינריך בל_ _אהבה בימי כולרה – גבריאל גרסיה מארקס_ קריאת שני הספרים האחרונים הייתה קצת כמו סטריאוסקופיה, מבחינתי. יכול להיות שכל זוג ספרים (טובים) ייחן בסינרגיה, אבל דווקא שני אלו נתפסו אצלי. _כלב רץ – דון דלילו_ _האישה מרומא – אלברטו מוראביה_ _הפסיכולגיה של השלומיאליות בצבא – נורמן דיקסון_ _סלמאן רושדי – פסוקי השטן_ _רוברט מוסיל – האיש בלא תכונות_ גם אותו, כמו את טריסטרם שנדי, חשבתי שאני צריך בקרבתי, והזמנתי אותו מדי-בוק. למען הכנות – עוד לא גמרתי אותו, אבל אני בדרך. _ציפור כלא – קורט וונגוט_ _רעידת זמן – קורט וונגוט_ _שארית היום - קאוזו אישיגורו_ בהתחלה צילו של האיש בלא תכונות העם עליו, וחשבתי שהוא קצת שטוח, אבל בסופו של דבר מאוד נהניתי. _סוף הדרך\\האופרה הצפה – ג'ון בארת'_ אותו אני גם אזמין לעצמי מבארנס אנד נובל. _שנת הבשרים שלי – רות אוזקי_ _המתבונן – אלברטו מוראביה_ |
|
||||
|
||||
ל''תמונה קבוצתית עם גברת''. מעבר לזה, כל מה שקשור בטרומן קאפוטה ובקורט וונגוט - אני בעד. |
|
||||
|
||||
באופן סמלי ורב משמעות, ובאורח שרירותי במקצת, נקבע החמישה עשר ביולי כראש שנת הקריאה שלי. לשם האסתטיקה והסדר הטוב אני אדביק כאן את רשימת הקריאה שלי לעונת 2002/2003, אם כי בצורתה הגולמית להלן אני לא חושב שהיא צריכה לעניין מי מהקוראים. היא מופיעה כאן לטובתי. באופן מוזר, מתעוררת בי למראה הרשימה תחושה שזוהי רשימה של ספרים שאני מחוייב לקרוא שוב. למרבה הצער, החיים באמת מאוד קצרים, והמחשבה על קריאה חוזרת של כל הספרים, לצד העונג (הרי רוב הספרים נהדרים ואני בטוח שיהיו מהנים מאוד גם בפעם השניה או השלישית), מבעיתה קצת. את רוב רובם של הספרים שקראתי אהבתי מאוד. כבר יצא לי להגיד שכנראה שהסקאלה שלי נעה בין תשע לעשר (למרות שיש ארבעה חמישה ספרים שהם בפירוש בזבוז זמן ביחס לאחרים - חשוב לקרוא גם כאלה, במבט לאחור). אולי זה מעיד על חוש ביקורת מעורער (אם כי אין ספק שהספרים לא נבחרו באקראי), אבל נראה לי שזה לא בדיוק זה. אחד מהדברים הטובים ברשימות כאלה היא שהיא מציבה עבר מוחשי ומוצק (אם כי יש ספרים מוקדמים שם שנדמה לי שאני עוד יכול לשמוע את הד טפיחת כריכתם הנסגרת, וספרים יותר מאוחרים שנדמה לי שעברו שנים מאז שגמרתי). אולי יום אחד אני אקעקע את הרשימה הזאת (ואת אחיותיה שטרם נחשפו), החל מקרסול ימין (בפונט קטן קטן); אין כרגע דבר אחר שאני מרגיש יותר הזדהות איתו. 15.7.2002 1. סמואל שם / בית האלוהים 2. Charles Dickens / A Chrismas Carol 3. סרוואנטס / דון קישוט (ביאליק)4. דון דלילו / תת-עולם 5. ג'ון אירווינג / בן הקרקס 6. ז'וזה סאראמאגו / על העיוורון 3.9.2002 7. קורט וונגוט / אמא לילה 8. דוד אבידן / /הפסיכיאטור האלקטרוני שלי 9. קורט וונגוט / הסירנות של טיטאן 10. ג'רום ק. ג'רום / שלושה בסירה אחת (דני קרמן) 11. מילן קונדרה / הקלות הבלתי נסבלת של הקיום 12. יוזף רות / מארש רדצקי 13. גרג בר / מוזיקת דם 14. סטיבן פריי / היפופוטם 15. זיגפריד לנץ / השיעור בגרמנית 16. מילן קונדרה / ספר הצחוק והשכחה 17. אורלי קסטל בלום / חלקים אנושיים 27.9.2002 18. לאקלו / יחסים מסוכנים 19. ברוס סטרנילג / לחיות בפנים 20. זיגפריד לנץ / שיחת העיר 21. סטפן צוויג / אנשים וגורלות 22. סטנדל / האדום והשחור 23. איטלו קאלווינו / אם בלילה חורפי עובר אורח 24. מילן קונדרה / אלמוות 10.10.2002 25. קארל צ'אפק / סופו האומלל של הורדובל 26. מילן קונדרה / החיים הם במקום אחר 27. צ'ארלס בוקובסקי / לרוץ עם הניצודים 28. קורט וונגוט / יברך אותך אלוהים, אדון רוזווטר 29. לורנס סטרן / טריסטרם שנדי 30. ג'ון דוס פסוס / מנהטר טרנספר 31. טרומן קאפוטה / בדם קר 32. דן צלקה / בסימן הלוטוס 33. דוסטוייבסקי / הבעל הנצחי 34. מיכאיל לרמונטוב / גיבור זמננו 35. תומאס מאן / בית בודנברוק 36. לארס גוסטפסון / ההצרחה השלישית של ברנארד פוי 37. היינריך בל / תמונה קבוצתית עם גברת 38. גבריאל גרסייה מארקס / אהבה בימי כולרה 39. כלב רץ / דון דלילו 40. אלברטו מוראביה / האישה מרומא 41. נורמן דיקסון / הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 42. סלמאן רושדי / פסוקי השטן 43. רוברט מוסיל / האיש בלא תכונות 44. קורט וונגוט / ציפור כלא 45. קורט וונגוט / רעידת זמן 46. קאוזו אישיגורו / שארית היום 47. ג'ון בארת / סוף הדרך|האופרה הצפה 48. רות אוזקי / שנת הבשרים שלי 49. אלברטו מוראביה / המתבונן 1.1.2003 50. צ'ארלס בוקובסקי / שיפון על שינקן 51. צ'ארלס בוקובסקי / שירות הדואר 1.2.2003 52. צ'ארלס בוקובסקי / על שגעון רגיל 53. הרוקי מורקמי / יער נורווגי 54. קס נוטבום / הסיפור הבא 55. מאיר שלו / פונטנלה 56. ז'וזה סאראמאגו / הבשורה על פי ישו 57. אוסקר ויילד / תמונתו של דוריאן גריי 58. Scott Fitzgerald / The Great Gatsby 59. איאן מקיואן / כפרה60. ארסמוס מרוטרדאם / בשבחי הסכלות 61. מישל וולבק / החלקיקים האלמנטריים 62. כריסטוף רנסמאייר / העולם האחרון 63. פאול קוהוט / ספר לבן 64. קארלו אמיליו גאדא / העסק ביש הזה בויה מרולאנה 65. בוקאצ'ו / דקאמרון 1.3.2003 66. יוסל בירשטיין / פנים בענן 67. נטליה גינצבורג / לקסיקון משפחתי 68. פיליפ רות / התיאטרון של מיקי שבת 69. הרמן הסה / נרקיס וגולדמונד 70. גדי טאוב / המרד השפוף 71. תפוס את היום / סול בלו 72. גדי טאוב / מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב 8.3.2003 73. לוק ריינהרדט / איש הקוביה 74. ריימונד קארבר / סיפורים אחרונים 75. מלקולם לורי / מתחת להר געש 76. ג'ון סטיינבק / ענבי זעם 77. ג'. ד. סאלינגר / התפסן בשדה השיפון 78. אנטון צ'כוב / סיפורים פרובנציאליים 79. איטלו קאלווינו / הערים הסמויות מעין 80. אתגר קרת / אניהוא 81. Laurence Sterne / A Sentimental Journey 82. ארנסט המינגווי / וזרח השמש83. שמעון זנדבנק / תרגיל במחיקה 84. יאיר טריבילסקי / החברה שלי ואני עושים חיים משוגעים 85. ר. ק. נאראיאן / מורה הדרך 8.4.2003 86. ברוס צ'טווין / אוץ 87. אלן רוב-גרייה / הקנאה 88. ז'אן ז'נה / קרל מברסט 89. ג'ון באנוויל / המוקצה 90. קורט וונגוט / דיק הצלף 91. חיים לפיד / ברזניץ 92. אגוטה כריסטוף / המחברת הגדולה 93. אמיר גוטפרוינד / אחוזות החוף 94. Douglas R. Hofstadter / Gödel, Escher, Bach – an Eternal Golden Braid 95. פרוסט / בעקבות הזמן האבוד96. יורם ברונובסקי / החיים וכל קסמם הרע 97. אירוינג סטון / חיי מיכלאנג'לו 98. רנדולף סטו / הסחרחרת שבים 99. דוד פוגל / חיי נישואין 100. עמוס עוז / סיפור על אהבה וחושך 22.5.2003 101. הלדור לקסנס / תחנת האטום 102. יהושע סובול / שתיקה 103. דוד גרוסמן / בגוף אני מבינה 104. ג'. ד. סאלינג'ר / הרימו את קורת הגג, נגרים 105. גינתר גראס / תוף הפח 106. דוד גרוסמן / יש ילדים זיג זג 107. יצחק לאור / עם, מאכל מלכים 108. J. D. Salinger / Franny and Zooey 109. מישל וולבק / הרחבת תחום המאבק110. חוליו קורטאזר / מתומן 111. פיליפ רות / הכתם האנושי 112. אלי עמיר / אהבת שאול 113. קורט וונגוט / קופסת הטבל מבגומבו 114. חוליו קורטאזר / אותה האש לכל 115. גבריאל גרסיה מארקס / על אהבה ושדים אחרים 4.7.2003 116. יצחק בשביס זינגר / העבד 117. אריך פון דניקן / עקבות בחלל 118. קורט וונגוט / עריסת חתול 119. דוד פרישמן / במדבר 120. אוגוסט סטרינדברג / מיניאטורות היסטוריות 121. ג'וזפה טומאסי די למפדוזה / ברדלס 15.7.2003 |
|
||||
|
||||
מעניין, חלק גדול (באופן מפתיע) מהספרים ברשימה שלך מופיעים גם ברשימה שלי (לא לשנה האחרונה, אבל אולי לעשר השנים האחרונות). את "Franny and Zooey" כבר החזקתי ביד, וברגע האחרון הנחתי חזרה על המדף והחלטתי לדחות את קריאתו למועד בלתי ידוע. האם תוכל לשתף אותי בהתרשמותך מהספר? ועוד נפילה שלי - לא צלחתי את החלק השני של דון קישוט (באנגלית, בתרגום המאתגר של פוטנם). אני עדיין מנסה להביא את עצמי לחזור אליו. |
|
||||
|
||||
אם אני יכול לרגע להרפות מהחשש לטעות, ולהרשות לעצמי להפריד בין ספרים טובים וספרים אהובים, אחד משני הספרים האהובים עלי ביותר הוא "הרימו את קורת הגג, נגרים | סימור: הקדמה" של סאלינג'ר (השני הוא המתבונן של אלברטו מוראביה). אם את מתכוונת לקרוא את פראני וזואי, שגם הוא נפלא, אני חושב שאת צריכה לקרוא קודם את הרימו את קורת הגג. חלק מהדמויות משותפות, אפשר לומר בלי לגרוע מהעוצמה של שני הספרים. בקשר לספר עצמו: כמו שכתבתי פעם, אני לפעמים מעתיק קטעים (הרגל קצת בזוי, אבל לא נורא) או כותב רשמים קצרים בקשר לספרים שאני קורא. פראני וזואי תופס חמישה וחצי דפי פוליו בכתב צפוף וקטן. אני חושב שהמקום השני שייך ל"איש בלא תכונות", שמתקרב, אולי, לשלושה עמודים (וארוך לפחות פי עשר). בכל מקרה, ספר מעולה. באמת שקטונתי לתאר אותו עצמו בפני מי שעוד לא קרא אותו, כי אני יכול רק לקלקל. הוא מוכיח ש"סימור: הקדמה", הוא לא תופעה חד פעמית ועל טבעית. מוזר שמכל ספריו של סאלינג'ר דווקא התפסן (שהוא באמת נחמד ויפה, אבל לא מתקרב לשני אלה) תפס כל כך הרבה תשומת לב. |
|
||||
|
||||
אין לי מושג למה היה נראה לי (ונראה לי שיראה לך) שכמות המלל שאני מסוגל להפיק מספר היא מדד לאיכות, אז את מוזמנת להתעלם מהשורות התמוהות ההן. ספר טוב, וזהו. אגב, אם מתחשק לך לספר לי בדואל או לתלות באייל מהם הספרים המשותפים, זה מעניין אותי. |
|
||||
|
||||
הו: מעבר לשניים שהזכרתי כבר, במהלך השנתיים האחרונות קראתי את "על העיוורון" (אהבתי, אני אוהבת את סרמאגו), "תמונה קבוצתית עם גברת", "המחברת הגדולה" (ספר יוצא דופן, תרתי משמע), "סיפור על אהבה וחושך" (אהבתי מאוד), ו"בגוף אני מבינה" (הרגיז אותי הצורך להפתיע את הקורא). בטח יש עוד שפיספסתי. את "אהבה בימי כולרה", "נרקיס וגולדמונד", "שוכחים את דוב", "השיעור בגרמנית" ו"שיחת העיר" קראתי בעבר. אה, וגם את "התפסן", "העבד" ו"גדל אשר באך". מבין כולם, אשמח לקרוא שוב את "השיעור בגרמנית", זכור לי במעומעם שמאוד אהבתי אותו, ונדמה לי שהייתי צעירה מכדי להעריך את הספר במלואו. "פסוקי השטן" - לא הצלחתי לסיים, הספר פשוט לא זרם לי. בשלב מסויים גיליתי שלא אכפת לי כהוא זה מה קורה לדמויות. היה שווה? מילן קונדרה ופיליפ רות' אהובים עליי, ולאחרונה קראתי את "ספר הצחוק והשכחה" ואת "אלמוות" של קונדרה, ואת "Portnoy's complaint" ו"Zuckerman unbound" של רות'. את "הכתם האנושי" קראתי לפני שלוש שנים בערך (והוא הכיר לי את רות', בעצם). קורט וונגוט - כנראה הסופר האהוב עליי ביותר, כך שכל הוונגוטים מהרשימה שלך נקראו על-ידי בשלב זה או אחר של חיי, רובם יותר מפעם אחת (מלבד "קופסת הטבל מבגומבו", שבאופן מוזר פשוט לא נחת לידיי מעולם). האם זוהי הפעם הראשונה שאתה קורא אותם, או שהרשימה כוללת גם קריאות שניות ושלישיות? צ'ארלס בוקובסקי - לא שמעתי עליו. האם תוכל לספר עליו קצת? הספר הבא על המדף הוא "האדם מחפש משמעות" (הומלץ לי ע"י אחד האיילים בעקבות המאמר על המוות), ואחריו "the Da Vinci code", "פונטנלה" ו"מים נושקים למים". לצערי, זמן הקריאה החופשית שלי הוגבל לאחרונה באופן משמעותי (אני מלמדת שני קורסים תובעניים בו זמנית, ובמקביל מתכוננת ל-comprehensives), כך שייקח לי זמן לסיים את הערימה הזו. |
|
||||
|
||||
במקום "קופסת הטבל בבגומבו" צ"ל "קופסת הטבק מבגומבו". זה קובץ סיפורים של וונגוט, שנכתבו לעיתונים, והם קודמים לרומנים שלו. דווקא אחד מהחביבים עלי ביותר מספריו. סיפורים שקופים לגמרי - מרגישים איך הוא עיצב כל משפט - וזה גם מה שחינני בהם. יש לו, מסתבר, לפחות עוד קובץ סיפורים אחד. את רוב ספריו שמצויינים כאן אני קורא בפעם הראשונה. היו כאלה (רוזווטר, למשל) שקראתי די מזמן, ובעצם השנה קראתי אותם בפעם הראשונה, שוב. צ'ארלס בוקובסקי? הוא סופר ומשורר אמריקאי. סופר קצת כואב, אפשר להגיד. הוא כותב את האוטוביוגרפיה שלו, בכמה ספרים ואינספור סיפורים שחלקם עשויים לחזור על עצמם ולפעמים לייגע. בכל מקרה הוא סופר חשוב בשבילי. לפי כרונולוגית חייו, הספר "ham on rye" הוא הראשון, אבל הוא לא אופייני. ספרי הסיפורים שמתארים את שכרותו ואת עבודות הדחק שלו ואת הנשים שלו הם המסה העיקרית. פסוקי השטן: אני חייב להגיד שגמרתי אותו לגמרי מתוך אינרציה, בלי להנות יותר מדי. |
|
||||
|
||||
ואו - 4 סופרות בלבד. |
|
||||
|
||||
ובמסורת האיילית אני אשאל "איזה אחוז מהסופרים הם נשים?". |
|
||||
|
||||
בואנה, אני המום.אתה ממש קראת יותר מ 100 ספרים השנה, ועוד החזקת רשימה? וחוץ מזה עוד יש לך חיים? הסנטימנט שהבעתי בתגובה 147555 נכון גם כאן. |
|
||||
|
||||
המום זה לא מלה. חלק ממאה הספרים האלה הם ספרים כבדים, במשקל וגם בתוכן. איך אפשר לקרוא אותם בקצב של כמעט ספר ליום? נשמע כמו טיול מאורגן מסוג עשר ארצות בשמונה ימים. הלו, גרינברג, האט והבט! זה לא קורס קריאה מהירה! |
|
||||
|
||||
קצב של ספר כמעט כל שלושה ימים, אם לדייק מעט יותר. |
|
||||
|
||||
טוב, זה באמת קרוב לספר בשלושה ימים, וישנם לא מעט ספרים שם שבהחלט עשויים להקרא ביום אחד, אפילו בsitting אחד, נכון? ובאופן משלים, סתם דוגמא: גרגנטואה ופנטגרואל, שאני קורא עכשיו, לוקח לי כבר יותר משבוע. אני לא יכול לקרוא יותר לאט, ואני לא רוצה לקרוא פחות. אחת מההנאות הגדולות שלי זה לשבת שעתיים או שלוש או שש בבית קפה, ולקרוא. כשאני גומר ספר אני בדרך כלל מתחיל חדש למחרת. אבל אל תדאג, אין לחץ. בין שמות הספרים יש כמה שבועות (ואפילו חודש אחד כמעט שלם!) שבהם לא קראתי כמעט כלום. אפילו לא עיתונים. |
|
||||
|
||||
אז אם יש כמה שבועות בין ספר לספר זה אומר שקראת את כל הספרים רק בחצי שנה וזה אומר ממוצע של ספר ביום או יום וחצי. קרא, קרא, כי כשתהיה גדול (עבודה, משפחה) בקושי יהיה לך זמן לכותרות בידיעות. |
|
||||
|
||||
אני לא הייתי ברור. לפעמים יש שבועות ובדרך כלל אין. לא חשוב. טוב, ביי ביי ולהתראות עוד כמה חודשים. |
|
||||
|
||||
15.7.2003 1. קארל צ'אפק / מסעות בצפון 2. ז'אן ז'נה / המדונה של הפרחים 3. פטריק זיסקינד / הבושם 4. ז'ורז' סימנון / מדרגות הברזל 5. מריו ורגס יוסה / שבחי האם החורגת 6. צ'ארלס בוקובסקי / ספרות זולה 7. אוסוואלדו סוריאנו / במהרה לא תהיה אלא צל 8. אלברטו מורביה / אוגוסטינו 9. אלברטו מורביה / אי ציות 10. ז'אן ז'נה / יומנו של הגנב 11. נתן שחם / רביעית רוזנדורף 12. חיים באר / גם אהבתם גם שנאתם 13. ז'אן פייר ורנאן / היקום, האלים ובני האדם 14. ברטולד ברכט / סיפורים מלוח השנה 15. סטנדל / מנזר פרמה 23.8.2003 16. איטלו קאלווינו / אבות אבותינו 17. דוד פוגל / תחנות כבות 18. Alfred Bester / The Stars My Destination 19. הנרי ג'יימס / החיה שבג'ונגל | ספסל השוממות20. J. D. Salinger / Nine Stories 23. אלברטו מורביה / סיפורים אירוטיים21. Frederik Pohl / Gateway 22. Raymond Carver / What We Talk About When We Talk About Love 24. James Joyce / A Portrait of the Artist as a Young Man 25. משה שמיר / הוא הלך בשדות26. יצחק לאור / באביב, אחרי המילואים 27. Paul Auster / Leviathan 28. אמיל אז'אר / כל החיים לפניו26.9.2003 29. Ray Bradbury / Fahrenheit 451 30. גתה / פאוסט (י.ל.ברוך)31. Shakespeare / A Midsummer Night’s Dream 32. רוברט לואי סטיבנסון / סיפורים מים הדרום11.10.2003 33. ונדיקט ירופייב / מוסקבה פטושקי 34. מישקה בן־דוד / לא ראיתי חיילים שמחים 35. פאבל הילה / מרצדס בנץ 36. Shakespeare / The Tragedie of Julius Cæsar 39. סטנדל / אם המנזר37. Arthur Conan Doyle / A Study in Scarlet 38. Arthur Conan Doyle / The Sign of Four 40. רוברט מוסיל / נבוכותיו של החניך טרלס 41. עמוס עוז / מיכאל שלי 42. וו. ג. זבאלד / המהגרים 43. דן בן אמוץ / לזכור ולשכוח 44. ז'ורז' אמאדו / גבריאלה, ציפורן וקינמון 45. טולסטוי / הנסיך סרבריני (אברהם קריב) 46. אליאס קנטי / עד שמיעה 47. הומרוס / אודיסיה 48. מאיר שלו / בעיקר על אהבה 49. אינגבורג בכמן / מאלינה 50. א.ב. יהושע / כל הסיפורים 51. סמואל בקט / הטרילוגיה 52. מילן קונדרה / צוואת נבגדות 53. ארנסטו סאבטו / המנהרה 54. הומרוס / האיליאדה 55. קורט וונגוט / ארוחת בוקר של אלופים 56. מאיר שלו / תנ"ך עכשיו 8.12.2003 57. סטפן צוויג / מנדל איש הספר | פחד 58. ברטולד ברכט / שיחות של פליטים 59. ז'וזה סאראמאגו / דברי ימי מנזר 60. ז'אן דוטור / ראש של כלב 61. דון דלילו / רעש לבן 62. פול תרו / יריד הרכבות הגדול 63. דלין מתיה / הקפות ביער 64. מרסל פרוסט / בעקבות הזמן האבוד (2) 65. הלדור לכסנס / גם הדג ישיר 66. שאנדור מאראי / הנרות בערו עד כלות 67. ג'. ר. ר. טולקין / הנפח מווטון רבא 68. נתן שחם / צלו של רוזנדורף 1.1.2004 69. אהרן מגד / החי על המת 70. ז'וזה סאראמאגו / תולדות המצור על ליסבון 71. Vladimir Nabokov / Lolita 72. יוסל בירשטיין / אל תקרא לי איוב73. מישל וולבק / פלטפורמה 74. לב ניקולייביץ' טולסטוי / בעל הבית והפועל 75. Vladimir Nabokov / Pnin 76. אובידיוס / מטאמורפוזות (שלמה דיקמן)77. אהרן מגד / הגמל המעופף ודבשת הזהב 78. Vladimir Nabokov / Pale Fire 80. מרסל פרוסט / בעקבות הזמן האבוד (3)79. William Faulkner / Soldier’s Pay 81. לב ניקולייביץ' טולסטוי / איוואן איליץ' ואחרים 82. באלזאק / אבא גוריו 83. דשייל האמט / הצנום 84. לבנה ויהודה ליטני / המיתולוגיה האירית 85. האנתולוגיה החדשה (הספריה החדשה) 86. מילן קונדרה / בורות 87. וירגיליוס / אינאיס (שלמה דיקמן) 88. Brian Boyd / Nabokov’s Pale Fire 89. טולסטוי / אנה קארנינה90. Kurt Vonnegut / Slaughterhouse Five 92. מרסל פרוסט / בעקבות הזמן האבוד (4)91. Edward Teller et al. / Constructive Uses of Nuclear Explosives 93. תוקידידיס / תולדות מלחמת פילופוניס 94. Shakespeare / The Tempest 96. אפלטון / חייו ומותו של סוקרטס (שמעון בוזגלו)01.04.2004 95. H. Rider Haggard / King Solomon’s Mines 97. Anthony Hope / The Prisoner of Zenda 99. קארל צ'אפק / המלחמה בסלמנדרות98. Saul Bellow / Ravelstein 100. אלאן בלום / דלדולה של הרוח באמריקה 22.04.2004 101. כסינופון / אנאבאסיס – מסע הרבבה (א. א. הלוי) 102. הרמן ברוך / הסהרורים 103. דוסטוייבסקי / החטא ועונשו (פטר קריקסונוב) 104. Arthur Conan Doyle / The Adventures of Sherlock Holmes 107. הנרי ג'יימס / דיוקנה של גברת105. Arthur Conan Doyle / Memoirs of Sherlock Holmes 106. Arthur Conan Doyle / The Return of Sherlock Holmes 108. ניקולו מאקיאוולי / הנסיך 109. Arthur Conan Doyle / The Hound of the Baskervilles 111. הרוקי מורקמי / מרדף הכבשה110. Arthur Conan Doyle / The Valley of Fear 112. Arthur Conan Doyle / His Last Bow 114. סס נוטבום / ריטואלים113. Arthur Conan Doyle / The Case Book of Sherlock Holmes 115. גוסטב פלובר / מאדאם בובארי 10.06.2004 116. טרומן קאפוטה / קולות אחרים, חדרים אחרים | ארוחת בוקר בטיפאני 117. כסינופון / דיאלוגים סוקרטיים (גבריאל דנציג) 118. דן צלקה / משחק המלאכים 119. ליאוניד ציפקין / קיץ בבאדן באדן 120. שמעון זנדבנק / מישהו אחר 121. אאוגוסטו מונטרוסו / הסימפוניה הגמורה 25.06.2004 15.7.2004 (בחרתי במספר העגול 121 כדי להתחיל לקרוא משהו ארוך.) |
|
||||
|
||||
שמע, אם לא תפרט לעומק את דעתך על כל אחד ואחד מהם - איך אדע אלה מהם לאמץ לרשימת הקריאה שלי? |
|
||||
|
||||
אולי בעוד 10 ימים, אני לא אהיה בסביבה לפני כן - וגם אז יקח קצת יותר מדי זמן לכתוב את דעתי על כל אחד מהם, מה גם שאני לא חושב שהיא יותר מדי מעניינת. בינתיים, אם יש משהו ספציפי, שאל. |
|
||||
|
||||
תגובה 158059 אבל דע לך, אתה אדם חולה :) |
|
||||
|
||||
אני מקווה שזה יחזיק מעמד עוד שנה או שנתיים או כמה שיותר. |
|
||||
|
||||
מצטרף למתפעלים ומקנאים. ומחכה להמלצות. |
|
||||
|
||||
יש קצת המלצות ב תגובה 233837 . לא יותר מדי מנומק או מחייב, אולי בעוד שבוע שבועיים ארחיב יותר. |
|
||||
|
||||
מצטרף למעריצים. איך תוקידידס? |
|
||||
|
||||
מאוד מעניין, יחסית לספר היסטוריה. אני מאוד אהבתי את הבהירות ואת השכל הישר, שמאפשרים לקורא מעבר טבעי וחלק מאסטרטגיה או מדיניות אל טקטיקה ואפילו חיי יום יום - בספר יש את כל הפרטים החשובים בעיני תוקידידיס, כל אלה שהצליח לאמת ממספר מקורות (והוא מתאר איך הוא אוסף את המידע שלו), בלי לוותר על אף אחד מהם מטעמי רזולוציה. יש שם למשל כל מיני תיאורים של מצורים שהוא מספר איך הם נפרצו ואיך השפיע נמנום של חייל צר על הבריחה, ולצד זה תיאורי קרבות של ציים שלמים או של שנות שלום. אולי לא כולם יסכימו איתי, אבל אני קראתי את הספר כספר ולא כאינדקס של נתונים היסטוריים, וככזה הוא כיפי ומעניין ומחכים. |
|
||||
|
||||
יש המלצה מיוחדת מבין האחרים? משהו שהפתיע אותך לטובה? |
|
||||
|
||||
נאבוקוב באנגלית היה ממש יוצא דופן, במיוחד lolita ו pale fire. בעקבות הזמן האבוד מאוד מרשים (אם כי לדעתי הכרך הרביעי פחות טוב), ולמי שיש סבלנות, שינסה לפחות את שני הכרכים הראשונים (במילא האחרונים עוד לא תורגמו). אוגוסטינו ואי-ציות של אלברטו מוראביה, שאני אוהב, היו מאוד טובים (נראה לי מאוד חשוב לקרוא אותם ברצף). עוד ספרים שמאוד אהבתי הם "גם אהבתם גם שנאתם" של חיים באר (גם בגלל הסיפור על ביאליק ברנר ועגנון, וגם בגלל שחיים באר כל כך מוצא חן בעיני כאישיות (מהמעט שראיתי ורקאתי)), "נבוכותיו של החניך טרלס" של מוסיל, "בורות" של מילן קונדרה, "ארוחת בוקר בטיפאני" של קאפוטה (חבל שקראתי תרגום). היו עוד ספרים מעולים בעיני, בחרתי ככה די במהירות ואם אזכר במישהו אחר אולי אעדכן את התגובה. בנפרד אפשר לציין את כל היוונים (והרומאי) שאני מאוד נהנה מהם ומתרגש מהם: כמובן שהאודיסאה היא גולת הכותרת, אבל גם כסינופון ואפלטון מאוד מצאו חן בעיני. זה המקום לשאול אם מישהו שמע על תרגום של תיאוגניה של הסיודוס. |
|
||||
|
||||
כל ארבעת הכרכים של ''בעקבות הזמן האבוד'' תורגמו לעברית. |
|
||||
|
||||
קראתי את הארבעה - אבל חשבתי שיש עוד. |
|
||||
|
||||
ואם אפשר, עוד שאלות. בטח כבר שאלו אותך: איך אתה בוחר? ראיתי שאתה אוהב לחזור לסופרים שכבר קראת. מישל וולבק, למשל, הופיע גם ברשימה של שנה שעברה; אבל הביקורות על "פלטפורמה" כל כך הרתיעו אותי שלא הייתי מנסה בכלל. אם כבר החלטת לעשות בליץ קונן דויל, מה הניע אותך לדחוף באמצע את הנרי ג'יימס והרוקי מורקמי1? זה לא מבלבל? 1 אהבתי מאוד את "יער נורווגי", ויש לי את The Wind-Up Bird Chronicle בהמתנה ליד המיטה. איך מרדף הכבשה? |
|
||||
|
||||
אמרו לי על הרוקי מורקמי שהוא משעמם ושהכתיבה שלו יבשה מדי לעיניים מערביות. על פי הלך הרוח הכללי כאן נראה שהרוב לא מסכימים עם זה. מישהו מוכן לחוות דעה מנומקת? |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שביכולתי לנמק מדוע סופר איננו משעמם או יבש. מי שמשתעמם, משתעמם; אני דווקא התרגשתי1 מ"יער נורווגי". אני מסכים שיש משהו "שונה" בכתיבה שלו (יפני? אולי), אבל לא הבחנתי ביובש דווקא. גם בורחס "יבש", לא? גם עליו אני משוגע, אז אולי אני לא דוגמה. 1 יש בעברית משהו יותר דומה ל-I was moved? "הרעיד נימי נפשי" נשמע לי מוגזם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני לא מכיר תרגום ממש טוב ל-I was moved אבל למשפט ההפוך I wasn't moved יש תרגום מדוייק - "לא הזיז לי". |
|
||||
|
||||
נשמע לי גם מופרז קצת וגם רגעי יותר מדי. בקיצור, לא אותו ניואנס. |
|
||||
|
||||
נגע ללבי? (מחיר אחרון, לי זה עולה יותר). |
|
||||
|
||||
אכן יפה, אבל מה בעצם רע ב"התרגשתי" שכתבת בהתחלה? נכון שיש לזה עוד משמעות, שמקבילה ל-excited, אז מה? גם ל-moved יש עוד משמעות, כידוע... "להתרגש" הוא מה שקורה לך כשאתה נתקל במשהו "מרגש". |
|
||||
|
||||
שום דבר לא *רע*, אבל נראה לי ש"נגע ללבי" פשוט מתאר יותר נכון את המצב. מלים, כידוע, לעיתים נדירות לוכדות בדיוק מושלם את מה שמנסים לומר, ואנו מנסים למזער את הסטייה. עצם זה שיש ל"ריגוש" עוד משמעויות לא מפריע לי. |
|
||||
|
||||
אין לי שיטה יותר מדי קפדנית (וחבל). בדרך כלל זה על פי רפרנסים מספרים אחרים, ולפעמים המלצות, ולעיתים רחוקות באקראי. העניין עם שרלוק הולמס הוא שקניתי כרך אחד עם כל הספרים והסיפורים, ובגלל שהוא די עבה ובפורמט די גדול העדפתי לא להסתובב איתו מחוץ לבית, מה שאומר שקראתי אותו במקביל לספרים אחרים ובסופי שבוע. בדרך כלל אני לא קורא במקביל אבל אני לא חושב שזה מפריע. בקשר למרדף הכבשה: I was moved by it. בקשר לפלטפורמה: לא קראתי ביקורות עליו, אבל חוץ מהעובדה שהוא בערך באותה מתכונת של שני הספרים האחרים שלו שקראתי אני דווקא ווז מובד ביי איט, ואני חושב שמה שהוא אומר על האיסלאם מעניין, גם אם אולי לא הכי מסובך, מקורי או זהיר או שקול. |
|
||||
|
||||
"רפרנסים מספרים אחרים" זה כשבדיאלוג ב"מיכאל שלי" מישהו מזכיר את כסנופון? שיטה מרתקת, ומאוד מתאימה לקראן סדרתי שכמוך: להסתמך על המלצות של דמויות בדיוניות יותר מאלו של בשר ודמים :-) כיוון שאני, מבחינתך, דמות בדיונית, בוא ואזכיר כמה ספרים כרפרנס: קראתי עכשיו (בטיסה, כרגיל :-( ) את "The Curious Incident of the Dog in the Night Time" ואהבתי, *למרות* שכל המבקרים כאחד התלהבו מהספר (טוב, לא באמת למרות, אני סתם מנסה להיות ציני) ו*למרות* שהספר עושה שימוש בפעלול שהוא כרגיל חשוד בעיני: התמקדות בדמות ראשית נכה, חולה או פגועה קלינית באיזה אופן. במקרה הזה, הרגשתי שהמטרה היא יותר מעניינת מאשר סתם כדי למרוט בכוח אילו מיתרים בלב. בפינת ההמלצה האזוטרית-משהו: "חץ הזמן" של מרטין איימיס. אה, ולא הבחנתי אם קראת את "רעב" של המסון. כדאי. |
|
||||
|
||||
צ"ל "דמות בְּדִיוּנִית". |
|
||||
|
||||
אני חושב שלא, אבל עוד לפני שהתחילה הרשימה קראתי שניים של המסון ואני נורא גרוע בשמות. את חץ הזמן לא קראתי. בכל אופן תודה על ההמלצות, הן תמיד מתקבלות בברכה ובדרך כלל אני מנסה לעקוב אחריהן. בכל אופן, בקשר לפסקתך הראשונה, מבחינתי זה ככה: אני לא מסתמך על המלצות של דמויות, אני קורא המלצות של סופרים. |
|
||||
|
||||
בעניין הזמן - "פרשת ג'יין אייר", מתרחש במציאות חלופית ומלא רמיזות ומחוות לספרות האנגלית הקלאסית, לצד הומור, אקשן ועלילות משטרתיות. חביב מאוד. (הקישור הבא מכיל, החל מן האמצע, המון ספוילרים לעלילה. עד כדי כך שאפילו אני, הלוחמת לשחרור מטרור האנטי-ספוילרים, חדלתי לקרוא באמצע). |
|
||||
|
||||
נשמע מעניין, תודה. (אבל לא הבנתי את "בעניין הזמן"...?) |
|
||||
|
||||
פשוט - הספר גדוש מסעות בזמן. |
|
||||
|
||||
שמעתי ש"מרדף הכבשה" הוא הספר הטוב ביותר של מורקמי. אני יכולה אישית להעיד על The Wind-Up Bird Chronicle שסיימתי לפני כמה חודשים, והיה פשוט *מוזר* (ונאמר לי ש"מרדף הכבשה" מוזר אף יותר). הוא הזכיר לי את "יער נורווגי" בקטעים, אבל בעיקר הטריד והשרה עליי מצב-רוח מאוד מסויים במהלך כל הקריאה. בספר ישנם כמה קטעים מטרידים במיוחד, והם עדיין לא יוצאים לי מהראש. |
|
||||
|
||||
דווקא נשמע מעניין... 1 מוזר: כה"ב פועל היטב גם כשמסירים אותו. |
|
||||
|
||||
15.7.2004 1. Paul Auster / The Music of Chance 3. ז'ורז' אמאדו / ים המוות2. David Sedaris / Dress Your Family in Corduroy and Denim 4. בתיה גור / רצח, מצלמים 5. יעקב שבתאי / נמר חברבורות 6. Oscar Wilde / Complete Short Fiction 7. איטאלו סבבו / תודעתו של זנו8. מריה רילקה ריינר / סיפורים ראשונים 9. פרימו לוי / הטבלה המחזורית 10. אריסטופאנס / העננות (זיוה כספי) 11. Kurt Vonnegut / Welcome to the Monkey House 12. דוסטוייבסקי / אשתו של אחר13. פרימו לוי / הזהו אדם? 14. פרימו לוי / ההפוגה 15. פרימו לוי / השוקעים והניצולים 16. סטפן צוויג / משחק המלכים 28.8.2004 17. תומאס מאן / מוות בוונציה וסיפורים אחרים 18. אמיר גוטפרוינד / שואה שלנו 19. יאסונרי קוובטה / האגם 20. ניקולאי גוגול / סיפורים אוקראיניים 21. אהרון מגד / מעשה מגונה 22. אילן דוראן-כהן / נכדו של הסרדין 23. Paul Auster / The Book of Illusions 24. מילן קונדרה / הקלות הבלתי נסבלת של הקיום25. גוסטב פלובר / בובאר ופקושה 26. גפנה אמיר / טווסים על הגג 27. איטאלו קאלווינו / קוסמוקומיקס 28. עדה צמח / במעגלי "חפש הזמן האבוד" 29. מיכאל הנדלזלץ / ספר הספרים הזמני 30. א. ס. פושקין / הכושי של פטר הגדול 31. ארי דה לוקה / הר אדוני 32. ויליאם פוקנר / אבשלום אבשלום 33. ניקוס קאזאנצאקיס / זורבה היווני 12.11.2004 34. ג'מייקה קינקייד / מר פוטר 35. קורט וונגוט / הוקוס פוקוס 36. ג'. מ. קוטזי / נערות 37. הברית החדשה 38. עוזי וייל / אושר 39. תיאודור פונטאנה / אפי בריסט 40. נתן שחם / סדרה 41. ולדימיר נאבוקוב / הזמנה לגרדום 42. אלכסנדר סולז'ניצין / יום בחיי איוואן דניסוביץ' 43. John Updike / Rabbit, Run 44. סופוקלס / אוידיפוס המלך (שלמה דיקמן)45. טריסטן אגולף / אדון החצר 46. אליאס קנטי / הלשון שניצלה 47. סופוקלס / אוידיפוס בקולונוס (שלמה דיקמן) 48. סופוקלס / אנטיגונה (שלמה דיקמן) 21.12.2004 49. פרימו לוי / מפתח כוכב 50. ז'אק פרסר / ליל הז'ירודינים 51. ברנארד מלמוד / חיים חדשים 52. חיים הזז / סיפורים נבחרים 53. פרימו לוי / אם לא עכשיו, אימתי? 54. Herman Melville / Moby Dick 55. חומרי נפץ והדף56. Richard Feynman / QED 57. ג'ון אפדייק / שפן חוזר58. ג'ון אפדייק / שפן עשיר 59. סופוקלס / איאס (שלמה דיקמן) 60. סופוקלס / אלקטרה (שלמה דיקמן) 61. Douglas R. Hofstadter, Daniel C. Dennet / The Mind’s I 62. חיים באר / עת הזמיר63. John Updike / Rabbit at Rest 64. סופוקלס / בנות טרכיס (שלמה דיקמן)65. הנרי פילדינג / קורות טום ג'ונס 66. ג'יין אוסטן / אמה 67. חורחה לואיס בורחס / בדיונות 68. דוד גרוסמן / שתהיי לי הסכין 69. טאהר בן ג'לון / העדרו המסנוור של האור 70. סופוקלס / פילוקטטס (שלמה דיקמן) 71. Graham Greene / The Power and the Glory 73. מנדלי מוכר ספרים / מסעות בנימין השלישי72. John Irving / The Imaginary Girlfriend 74. וולטר / צדיק, או: הגורל 75. וולטר / קאנדיד, או: הבטחנות 76. Charles Dickens / David Copperfield 78. מיגל דה אונאמונו / ערפל77. Zvi Goldstein / On Paper 22.4.2005 79. פרימו לוי / זמן שאול 80. רבקה אלפר / אנשי פקיעין 81. ואסקו פראטוליני / מטלו 82. גרהם גרין / קונסול של כבוד 83. באלזאק / הקמיע 84. יהושע קנז / אחרי החגים 85. יז'י אנדז'יבסקי / האינקויזיטורים 86. נתן שחם / הלוך ושוב 87. בינימין תמוז / חיי אליקום 88. פיליפ לאברו / הסטודנט הזר 89. Kurt Vonnegut / Galápagos 91. דוד מלץ / השער נעול90. Saul Bellow / Humboldt’s Gift 92. מ. פוליטי / פרברי אתונה 93. הרפר לי / אל תגע בזמיר 94. פרנסוא מוריאק / פקעת הצפעונים 95. מרטין בובר / גוג ומגוג 96. מילן קונדרה / הבדיחה 97. אלבר ממי / נציב המלח 98. Bernard Malamud / The Tenants 99. ג'וזף קונרד / בלב האפלה100. סרוואנטס / סיפורים 101. מבחר הסיפור האיטלקי 102. רכס וורנר / יוליוס קיסר הצעיר 103. מריו ליביו / חיתוך הזהב 104. דויד פינסקי / בית נח עדון 105. סויטוניוס / שנים עשר הקיסרים 106. אליעזר וויזל / עיר המזל 107. אל טייב צלאח / עונת הנדידה אל הצפון 108. Graham Greene / Travels with my Aunt 109. זיגפריד לנץ / הפלגה אחרונה110. אנטול פראנס / בית המצלה של המלכה פדוק |
|
||||
|
||||
והשנה - רשימה קצרה יחסית, בגלל שינויים ואפילו תהפוכות, רובן חיוביות. קראתי פחות ואני מרגיש שחסר לי הגירוי האינטנסיבי במיוחד שהקריאה סיפקה לי בשנים הקודמות (ארבע מתוכן מופיעות כאן באייל). אני חושב שבשנים הקודמות אני יכול להסתכל על הקריאה ועל התגובה שלי אליה ממש כחיים פנימיים שלמים ומתמשכים שבהם עסקתי אינטלקטואלית ורגשית בספרים, והשנה הקריאה הייתה פחות טוטאלית. עם זאת, אני לא חושב שקריאתו של כל ספר בפני עצמו, אם אזכר בה כאירוע נפרד, הייתה בעלת משמעות פחותה מאשר בשנים עברו. הספרים שנהניתי מהם במיוחד השנה: כמעט כל מה שהיה לגרהאם גרין להציע, מי יותר ומי פחות. במיוחד The End of the Affair. מאוד יכול להיות שזה הספר שהכי אהבתי השנה. קראתי בשנית מספר ספרים של תומאס מאן, וכולם אינטליגנטיים להדהים ומעוררי מחשבה והבנה. הספר Possession של A. S. Byatt הוא ספר שהדהים אותי ברמת המיומנות שלו, גם אם היו בו חלקים מושקעים פחות. את תהפוכות העלילה למשל אפשר לייחס כמחווה לספרות רומנטית, אבל היה אפשר לעדן את זה קצת. אני חושב שהספר הכי חדש שקראתי היה Yann Martel / Life of Pi, ויש לי רק דברים טובים לומר עליו. כהמלצה יש לו יתרון גדול לעומת רוב שאר הספרים כי אותו - אני בטוח שאפשר למצוא בסטימצקי... אה, בעצם לא: יונה ונער של מאיר שלו בטח יותר חדש. ג'וליאן בארנס / התוכי של פלובר - מרגש ויפה, חבל שלא קראתי באנגלית. לקרוא סוף סוף את Tristram Shandy באנגלית מהתחלה ועד הסוף ברצף היה פרוייקט מוצדק (ותודה לאריק שרון שעזר להוציא זאת לפועל). דון קיחוטה בתרגום החדש היה כיף, אבל לקראת הסוף דרש ממני משמעת ואינרציאליות. עוד עניין אחרון - הספרים הפחות "ספרותיים" (אם נזניח את ספרי העיון שהשנה מרובים מכרגיל) השנה הם "מחנה האויב" של ג'רום ויידמן ו"כמעיין המתגבר" של איין ראנד. הם נורא דומים, אבל לג'רום ויידמן יש חוש הומור, עין טובה כלפי חוץ וכלפי פנים והמון טוב, ואילו איין ראנד פשוט להיפך. ספר מזוויע וכמעט עלוב. בעיני. למרות הדמיון העלילתי, המבני והסגנוני, אילו הייתי מנסה לחלץ עמדה פילוסופית מהספר של ויידמן לא בטוח שהייתי מצליח להוציא משהו קוהרנטי, וזאת אחת הסיבות שהספר שלו הרבה יותר טוב והרבה יותר חביב עלי. מה שכן יצא מראנד זה שדפדפתי בספרים עם תמונות של פרנק לויד רייט והתרגשתי ממש. עוד נקודה חיובית לזכותו של ויידמן בעיני היא שהוא הקדים ואולי אפילו עורר השראה אצל שאר היהודים האמריקאיים שאני אוהב כמו פיליפ רות וסול בלו. ואם מישהו מחפש מסעדה מעולה אז יאקימונו ברוטשילד פשוט מדהים. 15.7.2005 1. מיכאיל בולגאקוב / השלג השחור 2. ריצ'ארד יוז / רוח עזה בג'מאיקה 3. חיים גראדה / עגונה 4. ג'ארד דיימונד / רובים, חיידקים ופלדה 5. Saul Bellow / A Theft 6. גרהם גרין / כמאכולת אש7. John Updike / The Afterlife 8. ויליאם פוקנר / הקול והזעם9. Graham Greene / The End of the Affair 10. פאמלה הנספורד ג'ונסון / מבוא של אבן11. Laurence Sterne / Tristram Shandy 12. תומאס מאן / הר הקסמים28.8.2005 13. נתן שחם / קירות עץ דקים 14. גוסטב פלובר / שלושה סיפורים 15. ארונדהטי רוי / אלוהי הדברים הקטנים 16. אהרן מגד / החי על המת 17. פרשת גבריאל תירוש / יצחק שלו 18. צ'ינוא אצ'בה / מפולת באומואופיה 19. ג'רום ויידמן / מחנה האויב 20. קרלו לוי / ארץ שכוחת אל 21. קלאוס מאן / מפיסטו 22. ג'ון צ'יבר / פאלקונר 23. חיים באר / נוצות 24. נועם חומסקי / שפה ושאלות על הידע 25. Jerome Weidman / The Centre of the Action 26. דרור בורשטיין / אבנר ברנר27. מיכאל אביעוז / נבואתו של ירמיהו 28. ג'ראלד דארל / חברברי הסוואנה 29. ברוס צ'טווין / נתיבי שיר 30. Bernard Malamud / The Assistant 33. מאיר שלו / בביתו במדבר31. Graham Greene / The Quiet American 17.11.2005 32. A. S. Byatt / Possession 34. מארק סולמס ואוליבר טרנבול / המוח ועולם הנפש 35. קרל ג. המפל / פילוסופיה של מדע הטבע 36. פרנץ קפקא / הטירה 37. דאגלס אדאמס / הזדמנות אחרונה לראות 38. Ian Stewart / Flatterland 39. קרל בארת / יסודות הדוגמטיקה הנוצרית40. ז'ורז' פרק / החיים הוראות שימוש 41. איין ראנד / כמעיין המתגבר 42. ז'ורז' פרק / חלל וכו': מבחר מרחבים 43. שלום עליכם / טוביה החלבן 19.1.2006 44. אהרן מגד / יום האור של ענת 45. תומאס ס. קון / המבנה של מהפכות מדעיות 46. Joseph Conrad / The Secret Agent 47. שלמה קאלו / הערימה48. מיכאיל י. לרמונטוב / גיבור זמננו 49. אנטואן בין / נבוכותיו של החניך ויטגנשטיין 50. Yann Martel / Life of Pi 52. מאיר שלו / יונה ונער19.3.2006 51. Saul Bellow / More Die of Heartbreak 53. מיכאיל בולגקוב / האמן ומרגריטה 54. גראהם גרין / עיקרו של דבר 55. Homer / The Odyssey 56. קליפורד גירץ / פרשנות של תרבויות57. סרוואנטס / דון קיחוטה 58. Saul Bellow / Seize the Day 59. פיליפ רות / השד60. John Barth / The Floating Opera | The End of the Road 61. תומאס מאן / דוקטור פאוסטוס62. א. ב. יהושע / שליחותו של הממונה על משאבי אנוש 63. ג'וליאן בארנס / התוכי של פלובר 64. יצחק לאור / ורד צלע |
|
||||
|
||||
4. "רובים, חיידקים ופלדה" נסקר בעבר באייל: "אם אתה כל כך חכם, למה אתה לא עשיר?", דיון 1760 מאת ראובן זייטק. 43. איזה תרגום? 50. רציתי לפרסם בעבר סקירה של "חיי פאי" באייל, אבל העורכים סרבו בטענה שצריך להעלות את רמת המאמרים באתר (לא, אני לא צוחק). פרסמתי גרסה מתורגמת באתר הבית שלי: http://tal.forum2.org/lifeofpi 53. כשהמשוכה היחידה היתה דובי, ולא היו עורכים אחרים, כן הצלחתי להשחיל ביקורת על התרגומים של קריקסונוב: דיון 92. אני קורא בימים אלה ממש את "דוקטור ז'יוואגו" בתרגומו של קריקסונוב, ומקווה לכתוב על כך כמה מילים בסיום הקריאה. |
|
||||
|
||||
אחח... בזמני היה יותר כבוד למבוגרים. זה מה שקורה כשאתה מכניס למערכת כל מיני אנשים זקנים ממך. |
|
||||
|
||||
4. אכן, כך הגעתי לספר. אפילו נתתי אותו כמתנת יום הולדת וזו ההזדמנות להודות פעמיים לראובן. 43. לא זוכר.. בדרך כלל (אולי רק ברשימות הקודמות?) אני משתדל לרשום אחרי שם הספר את התרגום אם יש כמה אפשרויות, אבל במקרה הזה לא חשבתי על זה. מה שכן, קראו לו טוביה *החלבן*, ולא טוביה החולב, והיו בו עוד מספר סיפורים שקראתי בפחות עניין - בהשוואה לטוביה, שנחרט בזכרוני היטב, את הסיפורים הנוספים שכחתי כמעט לגמרי, אולי חוץ מכמה סצינות על ערש דווי של מישהו. אגב, ספר שאני בכלל בכלל לא זוכר הוא "10. פאמלה הנספורד ג'ונסון / מבוא של אבן", אולי כי 9 ו 11 הם עד כדי כך מרשימים. 50. ספר יפה, נכון? בכל מה שקשור לאלוהים גם עלי הוא לא השפיע (ולא ברור לי איך הוא אמור להשפיע, ואם כן - למה דווקא בכיוון האמונה), אבל זה נושא זניח בספר. בספר אחר אותו מינון היה עשוי להראות כמיסיונריות אבל הספר הזה כל כך רחוק מטרחנות עד שאפילו בנושא הזה הוא היה חינני. 53. קראתי את הספר בתרגומו של קריקסונוב ונהניתי. בעבר התחלתי לקרוא את הספר בתרגום ישן יותר (קריקסונוב אומר שהתרגום חסר ומצונזר) ופשוט לא הצלחתי להתקדם אחרי התיאור של פונטיוס פילטוס וישו (שהיה מעניין גם בגרסא ההיא). גם ספרים אחרים בתרגומו טובים בהרבה מגרסאות אחרות שלהם שקראתי. |
|
||||
|
||||
10. במבט שני על הרשימה, לא רק ל 9 ו11 אלא גם ל 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 12, 13, 14, 15, 16 (אם מתעקשים להסתכל על הרצף) לא חסר שום דבר בשביל להאפיל על הרבה מאוד ספרים אחרים ולא רק על 10. מישהו קרא את הספר הזה וזוכר ממנו משהו? |
|
||||
|
||||
43. אריה אהרוני, אני מניח. אותו כרך עם "סטמפיניו" ו-"סנדר בלאנק". |
|
||||
|
||||
כנראה שאתה צודק. אגב, למה עניינה אותך זהות המתרגם? |
|
||||
|
||||
סקרנות, בעיקר. (אני לא חתול, אין לי מה לפחד). |
|
||||
|
||||
אז מתוך הסקרנות שלי אני נאלץ לשאול: מה היה מסקרן בזה? יש משהו מיוחד בספר הזה? יש בטח יותר מספר אחד ברשימה שזכה לריבוי תרגומים. |
|
||||
|
||||
זה היחיד ברשימה ש-(א) זכה לריבוי תרגומים, וגם (ב) אני מודע לכך שזכה לריבוי תרגומים, וגם (ג) נקרא גם על-ידי. בקיצור, אם היית קורא תרגום אחר, הייתי מתעניין באיכות (ביחס לתרגומו של אהרוני). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |