בתשובה לeasy, 20/05/03 10:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה, אתה יושב שם עם אפמריס? ממש בדקת את העניין? אני לא יודע עם לנוד לך או להעריץ אותך. ד"א אל"אס אבל די סביר שאצל אסטרולוגים כן יש גבולות מוסכמים למזלות, ואפילו ב אטלס נורטון יש קווים בין קונסטלציות שונות (אני לא יודע עם זה "מוסכם"). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הגבולות המוסכמים של המזלות- יש טענה שבעבר הרחוק האסטרולוגים חילקו את הזודיאק ל- 13 מזלות, ולא ל-12. מה שמתקשר לשנת ירח, שבה יש 13 ירחים חדשים, או 13 ירחים מלאים. ויש הטוענים שהמזל הנוסף הוא Ophiuchus-"נושא הנחש", שנמצא בין עקרב וקשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי, ובגדול. איזי יודע טוב חשבון, ואני לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבולת השתנו פעמים רבות לאורך ההסטוריה. החלוקה המקובלת כיום על אסטרונומים נקבעה רק בסוף המאה ה19 או תחילת המאה ה20. אין לי מושג לפי מה עובדים אסטרולוגים, אבל קשה לי להאמין שהם עובדים עם האטלס של נורטון. גם אם כן, יש שם גבולות מוסכמים אבל הם לא תמיד הולכים בקווים ישרים או במקביל לקווי האורך והרוחב, כך שקשה לקבוע זווית אפס לכל מזל. בכל מקרה, זה לא ממש רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ספר כזה שכתוב בו איזה כוכב לכת יהיה איפה ( על המלקה) ומתי. היום בטח הכל ממוחשב, אבל במאה ה18, שהיינו צריכים לנווט על סקסטנט ושעון, זה היה מה זה חשוב. ובאוף-אוף-טופיק : אני רוצה להמליץ על הספר "LONGDITUDE" של DAVA SOBEL שמתאר איך פתרו את בעית המיקום האורכי(= איזה קו אורך) על כדור הארץ (באמצעות ברומטר ושעון1). 1 לא, סתם, זה מבדיחה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר יצא גם בתרגום לעברית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם נכון שהגבולות *אמורים* להשתנות כל הזמן? הנקיפה1 של ציר כדור-הארץ ביחס למישור המלקה, אחת ל- 26000 שנה, מזיזה את הגבולות ביום אחד (1/30 של מזל) מדי כ-60 שנה. 1 פרסציה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שהיה חסר לי להשלמת האסטרולוגיה הרציונלית תגובה 143215. עכשיו הכל מסתדר פיקס (:. אבל למען האמת אני לא בטוח שאתה צודק.להבנתי, הפרצסיה לא מסיטה את המזלות סיבוב שלם, היא רק מסיטה אותם קדימה אחורה במעט. כמה מעט? לא יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש "תזוזה" של מעלה כל 70 שנה, והשלמת מעגל כל 25800 שנה. כדי לחשב נכון להיום צריך להזיז את השמש והפלנטות במזל אחד שלם מערבה. הבעיה שאז גם ה/משמעויות/ צריכות להשתנות (כלומר שמש באריה זו משמעות שונה משמש בסרטן, ונוס בגדי זו משמעות אחרת מונוס בקשת, וכו'). למרות שהאסטרולוגים טוענים שזה לא משנה. כי הרי ברור לכל שהאסטרולוגיה מקשרת בין תכונות ה"חיה" שבשמיים לתכונות האדם. הזוויות בין הפלנטות נשארות בעינן כמובן, כך שלפחות פה לא צריך לחשב שינויים. כך שאולי, אם תזיז את כל גרמי השמיים, ותשנה משמעויות בהתאם, ותוסיף את המזל ה-13... אולי אז ייצא לך משהו. מצד שני, אולי לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לך לינק לזה? הבנתי שפרצסיה זה עיגול קטן באיזור כוכב הצפון. המשמעות זה שהמלקה עושה "ויברציות", כמו שמסלול השמש עושה בין חוג הגדי לחוג הסרטן (אאזן) ולא שהמזלות זזים כל הזמן באותו כיוון? בכל אופן אני לא ממש מתענין בהשלכות האסטרולוגיות, סתם הרהור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם עיגול קטן בצפון, אבל גם מה שאמרתי. ובשביל להיות מסודרים הנה -במקום לינק, שאין לי- תרגום-סיכום מתוך הערך הרלוונטי ב"אטלס נורטון" שלי: נקיפת האקווינוקסים היא תנועה לכיוון מערב של נקודות-ההצטלבות של הפלנטות עם המלקה, יחסית לכוכבים שברקע, של 50.2" לשנה. זה נגרם ע"י משיכת כוח הכבידה של השמש והירח על קו המשווה של כדה"א. ציר כדה"א, שנוטה ב-23.5 מעלות למישור סיבובו, משלים הקפה שלמה ב-25800 שנה. כתוצאה מכך נוצר בקוטב השמיימי עיגול שרדיוסו 23.5 מעלות. מה שזה אומר הוא, שכוכב הצפון הוא רק נכון לעכשיו הכוכב הזוהר הקרוב ביותר לקוטב הצפוני השמיימי. לפני כ-4500 שנה היה זה תובאן (אלפא דרקוניס), בעוד 8000 שנה יהיה זה דנב (אלפא סיגניס) ובעד 12000 שנה- וגה (אלפא ליריי). [עד כאן עניין העיגול הקטן בצפון. המשך] בגלל הנקיפה כל כוכב -מלבד אלו שנמצאים פחות מ-23.5 מעלות מהקטבים השמימיים- עובר דרך כל קו אורך (right ascension) מ-0 עד 24 שעות פעם ב-25800 שנה. כמו כן- קווי הרוחב השמימיים (declinations) נעים דרך 47 מעלות (23.5 כפול 2) כל 12000 שנה. כתוצאה מכך הכוכבים הנראים ממקום מסויים או בזמן מסויים משתנים מאוד במהלך השנים... נראה לי שזה מכסה את העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער שאני ממשיך להטריד, הנורטון שלי לא זמין והתפיסה המרחבית שלי לקויה: מה בדיוק משתנה פיזית ביחס למה? אם כדור הארץ יבצע סלטה פתאומית והציר שלו יצביע (למשל) לשמש, המיקום של כוכבי הלכת ביחס לקונסטלציות לא ישתנה. כך שענין העיגול הקטן הוא באמת לא לענין(ואני חוזר בי מטענתי הקודמת בענין). מצד שני,זמני עונות השנה בוודאי משתנים בעיקבות תופעה כזאת, כך שייתכן שלפני 6000 שנה החורף והאביב זזו אחד לתוך השני 1. עדיין אני לא רואה איך מישור המילקה משתנה ביחס לכוכבים המרוחקים. הדרך היחידה שאני יכול לתאר לעצמי זה שכדור הארץ נכנס ויוצא מהמישור המשותף שבו נעים כוכבי הלכת העיקריים, אולי בגלל הירח והשמש כמו שכתבת. האם מסלול כדור הארץ באמת משנה את הזוית שלו ביחס למישור המשותף של כוכבי הלכת האחרים? 1 אני קצת מופתע מהמסקנה הזאת. האם היא נכונה ובזמנים תנכיים החורף התחיל קצת מוקדם(או מאוחר ) ביחס להיום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עונות השנה מתחילות באותו זמן- כלומר האביב עדיין מתחיל רשמית ב-21.3, שהוא יום השוויון האביבי (שבו אורך היום והלילה שווה). הנקודה הזאת נקראת "הנקודה הראשונה בטלה", מפני שלפני אלפיים ומשהו שנה השמש נמצאה ביום הזה במזל טלה, כלומר קבוצת טלה היא שהיתה ברקע השמיים, מאחורי השמש. בימינו בתאריך הזה השמש נמצאת במזל דגים. כלומר מה שיש ברקע מאחוריה היא קבוצת דגים. בעתיד השמש תהיה בתאריך זה במזל דלי. אבל זה עדיין יהיה 21.3, יום השוויון האביבי. אותו דבר לגבי יום השוויון הסתווי, יום אמצע הקיץ, יום אמצע החורף, וגם כל תאריך אחר בלוח השנה- כולם חלים במציאות ב"מזל" אחד לפני המזל שבו הם מופיעים במפות האסטרולוגיות. אותו דבר לגבי הפלנטות- הן ממשיכות כל הזמן במסלוליהן הקבועים, ומגיעות למקומות קבועים בתאריכים קבועים, אבל הרקע שמאחוריהן השתנה, כאמור- בתזוזה כלפי מערב. מקווה שזה עונה על שאלתך. נ.ב. אתמול חיפשתי ברשת איזו הדגמה ב 3D או משהו, של כל התזוזות האלה, כי באמת קשה לדמיין אותן. אבל כל מה שמצאתי היה שרטוטים דוממים של העיגול הקטן שלך... שום שרטוט של התזוזה מערבה של הפלנטות יחסית לכוכבים שברקע. שלא לדבר כבר על 3D "חי" (כלומר זז), שמראה את כל העסק בפעולה. בשביל מה המציאו את האינטרנט?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על התשובה הממצה והברורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל נבהיר את הנקודה, כדור הארץ לא יוצא ממישור המלקה בצורה מחזורית. מה שמשתנה זה הכיוון אליו ''מצביע'' ציר הסיבוב שלו. אם ציר הסיבוב היה מאונך למישור המלקה, אז המלקה היה נראה כמו רצועה סביב קו המשווה השמימי - כל כוכבי הלכת והשמש היו נעים מעל לקו המשווה של כדה''א. מאחר והציר נטוי ביחס למישור המלקה, המישור נראה כמו גל (סינוסיאלי) שהשיאים שלו נמצאים (כיום) במזל תאומים ובמזל קשת והחיתוך שלו עם קו המשווה נמצא במזלות בתולה ודגים. אם הכיוון של הציר משתנה, המלקה ''יזוז ביחס לרקע ונקודות החיתוך והשיאים יזוזו ממקומם. נקיפה (פרצסיה) היא תכונה טבעית של גופים שמסתובבים סביב ציר. קח סביבון וסובב אותו על משטח ישר, שים לב שמלבד הסיבוב של הסביבון על צירו, הציר עצמו מבצע תנועה סיבובית, איטית ביחס למהירות הסיבוב של הסביבון עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה אומר ''ביחס לרקע'' אתה מתכוון לאופק כשאני אומר ''ביחס לרקע'' אני מתכוון לכוכבים מרוחקים לכן אין סתירה ביננו. לקח לי זמן להבין שאתה לא אומר שהמלקה נע ביחס לכוכבים אלא ביחס לאופק. בכל אופן, הבנתי עכשיו, תודה על הסבלנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הנ''ל הכוונה היא ביחס לכוכבי השבת (קרובים ורחוקים כאחד) שמבחינתנו במקרה הזה הם האופק. המלקה נע ביחס לכוכבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני לא מבין. שוב: המלקה זה קו דמיוני בשמיים שמראה איפה השמש היתה במשך השנה. האם אתה טוען שהקו הזה משנה את מקומו ביחס לכוכבי השבת? האם זה אמור לנבוע מהנקיפה של כדור הארץ? איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מבין מאיפה אי ההבנה. אנחנו פשוט משתמשים במילה "מלקה" במובנים שונים. אני מתכוון שנקודות החיתוך עם קו המשווה השמימי והשיאים של המלקה נעים לעומת הרקע. הקו השלם של המלקה (ולמעשה רצועה ב"עובי" של כ10 מעלות) נשאר תמיד על אותו הרקע. אני מניח שההגדרה שלי מבלבלת וששלך עדיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר נתקלתי בבקי1, עוד שאלה שמטרידה אותי : למה כוכבי הלכת נמצאים על אותו מישור2? בזמנו נתנו לי הסבר שקשור לענן גז שקורס עם תנע זוויתי נתון, אבל אני לא מצליח להיזכר בפרטים. אסתפק בתשובה עם נפנופי ידיים, או בהתעלמות אלגנטית. תודה 1 המחמאה מיועדת גם לאסתי 2 גם השאלה מיועדת גם לאסתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח כדור וסובב אותו. הדינמיקה של המערכת תגרום לו להיות פחוס בקטבים בגלל התאוצה הצנטריפוגלית. כדור פחוס מספיק הוא, בקירוב, דיסקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.אבל ענן גז הוא לא גוף (כמעט) קשיח. ב. לפי ההסבר שלך, בקו המשווה יש צפיפות יותר נמוכה ולכן פחות אבק ימשך לשם. ג.בכל אופן, ברוך הבא לפינת האסטרופיסיקה שנפתחה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כל כוכבי הלכת נעים באותו מישור (פחות או יותר), פרט לנוגה שמסלולו כמעט ניצב למישור הזה. ההסבר המקובל להווצרות מערכת השמש כולל כוכב-אורח שכח המשיכה שלו שלף חתיכת שמש, וזו התפרקה למספר גושי גז שקרסו והפכו לכוכבי לכת (לכן החומרים הקלים יותר מרכיבים את צדק ושבתאי הרחוקים, ואילו כדור הארץ נהנה מהחומרים הכבדים). את התנע שלהם קיבלו גושי הגז מן המשיכה לכיוון האורח, יחד עם תנועת השמש; הכוחות השקולים נמצאים במישור שנפרש על-ידי שני הוקטורים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי נוגה, זה מוזר לי, למה רואים את נוגה בשקיעה ובזריחה אם היא מאונכת למלקה? אולי אתה מתכוון לפלוטו? לגבי האורח -זה יכול להסביר את המישוריות. אבל אני לא כל כך מבין מאיפא באו המתכות הכבדות. תמיד מוכרים לנו סיפור על סופרנובה שהשרידים הכבדים התקבצו לפלנטות ורוב המימן הלך לשמש ( ולכוכבי הלכת הגדולים). נראה לי שאני צריך קצת לגגל.... טוב, מצאתי משהו: שהפסקה הרלוונטית היא: Because of conservation of an initial angular momentum, the cloud spun faster. Forces of gravity on dust in the radial direction, perpendicular to the spin axis, would therefore soon be opposed by a centrifugal force, thus eliminating further infall. Because of these forces the pressure gradient would mainly act in the direction parallel to the spin axis, though slightly outward [#!Lewis:Bog!#]. Gravitationally attracted material in this direction, would experience no opposing centrifugal force, and eventually settle down in a spinning disk on practically concentric orbits [#!Delsemme:Kometbogen!#]. זה לא לגמרי נהיר לי :ענן הגז מסתובב ולכן אילו שמסתובבים מהר לא נופלים למרכז, עד כאן הכל ברור. כמו כן, יש כיוון סיבוב מועדף ( סביב קו המשווה) שסביבו רוב הגז נוטה להסתובב- זה פשוט כי ענן הגז הוא לא לגמרי מאוזן - גם ברור. מה שלא ברור לי זה למה התהליך מגביר את עצמו ואחוז הגז שמסתובב סביב קו המשווה גדל ביחס לכיוון המאונך? האם מדובר בדינמיקה של ההתנגשויות או מה? המחבר של הלינק ממלמל משהו על הפרש לחצים אבל עדיין לא הבנתי. בכל אופן, הוא לא שמע על תאורית האורח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים קראתי קצת גם על נגה: המסלול אינו מאונך למלקה, אבל התנועה היא במגמה מנוגדת לשאר כוכבי הלכת. (ראה טבלה 1) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יותר מדי מחופף: אם המהירות סביב קו המשווה גדלה כשהכדור מתכווץ, מה פתאום הדיסקית גדלה ? זה דבר והיפוכו. אם הענן מתכווץ כדי לייצור את המהירות הסיבובית הגדולה, איך המהירות הסיבובית הגדולה יוצרת את ההתרחקות של הדסקית? כנראה חסר תאור של חיכוך בתוך הענן. בכל אופן זה באמת מסוג ההסברים הפופולרים שאני מכיר, רק שנראה לי שהשמיטו כמה חלקים. ראה גם תשובתי לעוזי ו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מדיסקית דלילה של גז, שמסתובבת סביב עצמה. כח המשיכה פועל פנימה, אבל (מכיוון שזה לא חומר מוצק) החלקים הפנימיים מתכווצים מהר יותר מן החיצוניים. ההתכווצות מגדילה את המהירות הזווית, והפער בין המהירויות גורם לקריעת החלקים החיצוניים מן הפנימיים. בשלב הזה יש לנו גוף מרכזי גדול (proto-star) וטבעות חומר מקיפות אותו. ריכוזים מקריים של החומר בטבעות מתכווצים, ומספחים את שאר החומר באותו מסלול היקפי. כח המשיכה הופך את הגושים האלה לכוכבי לכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק לא מבין למה דיסקית ולא כדור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדור הוא מקרה פרטי מיוחד מאד של דיסקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברת על "טבעת" אז הנחתי שהדיסקית אינה כדור, אחרת היית אומר קליפה. עד כמה שידוע לי, קליפה איננה מקרה מיוחד מאוד של טבעת. מה שאני לא מבין זה איך מכדור גז נוצרה דיסקית *שטוחה* של גז . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכדור גז מסתובב נוצרת דיסקית שטוחה: לכדור יש ציר סיבוב; בכיוון הציר, פועל רק כח המשיכה, והכדור מתכווץ באותו כיוון. בשאר הכיוונים פועל גם הכח הצנטריפוגלי ו(יחד עם תהליכים גרעיניים שמקרינים החוצה) גורם להמתחות הכדור במישור המאונך לציר. (כמובן שהדיסקית לא שטוחה ממש, אלא רק פחוסה מאד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה מאוד קשה תפיסה, אתה לא חייב להמשיך אם אני מייאש אותך באטימותי: כדור ה"גז" "מסתובב סביב צירו": יש חלקיקים שנעים במעגל סביב מרכז הכדור בכל הכיוונים. בסהכ יש מעט עודף תנע זוויתי סביב ציר מסוים , ולזה אנו קוראים "ציר הסיבוב". *בכל* הכיוונים פועל הכוח הצנטריפוגלי, מכיוון שהחלקיקים נעים סביב מרכז הענן. מאיזה שהיא סיבה עלומה, החלקיקים מאבדים אנרגיה ומסתובבים יותר לאט ולכן נופלים לתוך מרכז הענן ומתרכזים שם. מאיזה שהיא סיבה עלומה, בכיוון שמוגדר כציר, חלק מהחלקיקים אינם מאבדים אנרגיה ונשארים באותו רדיוס. בשום אופן אין "הימתחות" של הכדור, לכל היותר יש כיווץ יחסי גדול יותר בכיוונים מקבילים לציר הסיבוב לעומת הכיווץ בכיוונים המאונכים (=מישור הסיבוב). איש קש: ======= בוא נגיד שיש לנו חלקיקים שמסתובבים בכיוון כללי סביב הציר צפון- דרום וגם חלקיקים שנעים סביב הציר המאונך מזרח- מערב. כמו כן נניח שסביב הציר מזרח- מערב גם נעים חלקיקים בכיוון מנוגד כך שהתרומה לתנע הזוויתי הוא אפס. איך בדיוק קורה שהחלקיקים סביב המזרח מערב קורסים למרכז באופן מועדף לעומת החלקיקים שנעים סביב הציר צפון דרום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוח הצנטריפוגלי לא פועל "בכל הכיוונים", אלא בכל המקומות - תמיד החוצה מציר הסיבוב. החלקיקים אינם מאבדים אנרגיה (כלומר, אנרגיה קורנת החוצה, אבל בקצב נמוך יחסית); הם נמשכים לכיוון מרכז הכדור, וכשהמרחק מהמרכז יורד (והתנע הזוויתי נשמר) המהירות גדלה. גם בציר הסיבוב חלקיקים נמשכים לכיוון המרכז, ולכן הדיסקה פחוסה באותו ציר. הם לא יכולים להמשך "כל הדרך למטה", כי כשצפיפות הגז עולה הוא דוחף בחזרה. כדור שמסתובב מהר סביב צירו - נמתח (דוגמאות: כל כוכבי הלכת, וגם השמש). אני לא בטוח שהאבחנה לגבי כיווץ יחסי גדול יותר בציר הסיבוב נכונה. המעבר מענן גז לכוכב לוהט הוא מדורג, ובמהלכו הצפיפות והצמיגות עולות, והעצמאות של חלקיקים בודדים יורדת. המכניקה של ענן מסתובב שונה משל גוף קשיח (או כמעט-קשיח) שמסתובב, ולכן ההסבר מסובך יותר ממה שכתבתי. === לגבי המודל המופשט שאתה מתאר, צריך להבחין בין התנע הממוצע (כממוצע וקטורי) לבין ממוצע הערך-המוחלט של התנע (ממוצע של גודל הוקטור; אם תרצה, ה"שונות"). התנגשויות פלסטיות בין חלקיקים אינן משפיעות על התנע הממוצע, אבל הן מורידות את השונות. לאחר זמן, התנע הממוצע בציר מזרח-מערב יתקרב לאפס, ולכן הכח הצנטריפוגלי יפסיק להשפיע בציר הזה והחלקיקים יפלו למרכז. בציר צפון-דרום ההתנגשויות לא ישפיעו על התנע, והכח הצנטריפוגלי ימנע קריסה. אני ממציא כאן מכניקה-סטטיסטית על רגל אחת, בלי שום ידע מוקדם בנושא; אשמח אם מישהו יוכל לאשר או לתקן את מה שכתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הסבלנות. הבנתי מדבריך שבכיוון עם פחות תנע ממוצע יש יותר צמיגות ולכן החלקיקים מאבדים מהירות וצונחים פנימה. במודל הקש שבניתי אולי זה נכון. זה מה שקראתי באופן גס "דינמיקה של ההתנגשויות" בתגובה 147935. בכמעט שיווי משקל תרמי, אני חושב שצמיגות זה ענין של צפיפות וטמפרטורה ( פלוקטואציה דיסיפציה כבר אמרנו?) ואני לא חושב שזה תלוי מאוד בתנע זוויתי גלובלי. בכל מקרה אני רואה שתשובה בניפנופי ידיים לא תספק אותי. צריך לשאול אסטרופיסיקאי. האם יש בקהל כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי ספק אם מישהו בקהל יצליח להסביר לך את העניין טוב משעשה עוזי. עצתי לך, הקדש לדבריו כמה ימי הרהור ואם לא תזכה בהארה, חפש חומר כתוב בנושא. אפופידס, פיסיקאי (תואר שני) עם השכלה אסטרופיסיקלית לא קטנה ובכ''ז יוצא נשכר מן ההסברים לעיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כמו שכיבה מאוזנת לשיפור החשיבה, כנראה הדם מגיע יותר טוב לראש. בכל אופן,אמש הצלחתי לשכנע את עצמי שאני מבין מה קורה. אם מישהו מעונין לשמוע את התובנות המדהימות שלי, אוכל לפרטן, אבל במידה ואין קופצים, אסתפק בלינק הזה: שלדעתי עושה עבודה טובה(שקפים 39 ועד 43 בעיקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי נתנה תשובה נכונה. בסך הכל קבוצות הכוכבים לא משתנות בגלל הפרצסיה (לפחות לא בצורה משמעותית) אבל מישור המלקה כן "זז" ביחס לקבוצות. כיום המלקה כולל חוץ מ12 המזלות גם את Ophiuchus ולמעשה כוכבי הלכת "פולשים" גם לקבוצות נוספות. הדבר הבולט ביותר, הוא השינוי של מועדי ה Solstice מטבת ותמוז (חוג הגדי וחוג הסרטן) לכסלו וסיוון. (קשת ותאומים) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |