בתשובה לתומר ליכטש, 14/07/02 17:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרשה לי, תומר, להסתייג בתוקף מטענותיך נגד חוגים לספרות באוניברסיטה. הטענה הזו מאוד פופולרית. יש שאמרו שאחרי "יסודות השיר" הם למדו לשנוא שירה, יש שאמרו שהניתוח הורג את השיר. אלו הם אנשים שהגיעו לחוג לספרות לא כי הם מחפשים לחקור ספרות אלא כי הם אוהבים לקרוא. ויש לא מעט כאלה. וזו הטעות. לימודים אקדמיים של מדע הספרות או חקר הספרות אינם אמורים להיות "בונדינג" מנטליח בין קוראים וביניהם לבין השיר. אנחנו לא עוסקים בביבליותרפיה. מרצים שרואים כך את תפקידם צריכים לעוף על טיל. אנחנו אמורים להתעסק רק במחקר. ונכון, לא פעם העיסוק בחלקי השלם מפרק את השלם עד כי אינו נראה יותר, אבל זה תפקידו של התלמיד לחבר בחזרה את החלקים. לא ניתן לדון בכל חלקי השיר ובכל האופנים ולעתים לא ניתן לדון בשיר כלל אלא רק בדוגמה שהוא מציג לתופעה זו או אחרת. עליך כתלמיד לראות את התמונה השלמה או להסכים עם חלקיותה. למה הדבר דומה? לאדם שלא מוכן להתקרב אל ההר הנפלא שהוא רואה מרחוק כי כשיהיה קרוב יראה רק חלק ממנו. לכן הוא נדון למבט כללי אך שטחי. יש לראות את הדברים גם מרחוק וגם מקרוב, גם את החלק וגם את השלם ומי שיש לו בעיה עם זה, שימשיך לקרוא שירה להנאתו בבית ולא יבוא בטענות. הנושאים שציינת, מבנה לוגי, לשון פיגורטיבית, סכמה משקלית ועוד רבים אחרים מרגע שנרכשו כהלכה הם הופכים לכלים אינטואיטיביים בידך ומשמשים אותך בראיית השלם כשלם. למעשה, וזו דעתי הנחרצת, אם אינה שולט כהלכה בחלקים המבניים של השיר אינך מסוגל לראותו כשלם וכל ראייה כזו שתחשוב שיש לך תהיה אשלייה בלבד. אם אינך מסוגל להסביר כל תו וכל אות בשיר ואת דרכי התקשרותן אלו לאלו ואת תרומתן לכלל ולפרט אינך "רואה" את השיר בשלמותו גם אם אתה מדבר וכותב על כולו. תתמקד במה בא לך: מבנה, תוכן, צורה, צליל - אבל את כל התורה אתה חייב לדעת. גם מבקרים פ"מ מכירים את התורה שהם באים לנפץ, וגם אנשי תוכן יודעים היטב מהי חריזה וכן הלאה ומי שלא "יודע את האויב" גם מחקרו נפגם. אם תפשפש בהסטוריה של המרצים שלך תגלה שכולם היו פעם חלק מן האסכולה האדוקה, גם המתירנים ביותר שבהם, גם הפמיניסטים. מי שהורס את החוגים לספרות הם לא המורים אלא התלמידים אשר חושבים כי ניתן לקבל "הכל" בשיעור. השיעור בא ללמדך פרק. אתה זה שעליו לשלב את הפרק בכלל וללמוד את הלקח. אי אפשר להאכיל תלמידים בתורה השלמה וחלק ניכר גם לא מסוגלים לקלוט אותה. אם היה סינון נאות כאלה תלמידים לא היו מגיעים ללמוד. דבריך על השיר, אם אני מסכים עימם או לא, אינם משקפים "ידע" או שימוש בידע הזה אלא אינטואיציה, משופשפת ככל שתהיה. מה הטעם בכך? מה הטעם לכתוב חוויות? אתה עוסק בשיר או כותב שיר חדש? האם אתה מרכז הדיון או שהשיר הוא זה? העיסוק בתוכן השיר או בחוויות שהוא מעלה הוא לדעתי לא עניין לדיון. זה לא אובייקטיבי, זה לא אמפירי וזה לא אומר הרבה על השיר עצמו. התוכן חשוב כאשר השיר אינו ברור מבחינת האספקט הזה וזה לא המצב פה. זו גם לדעתי הסיבה דרך אגב שקשה לנהל עליו דיון. בעצם אין "בעיה", אין במה להתעסק, אין קשיים. הכל שקוף וצלול ולכן אין בררה אלא לעסוק בתוכן ובפרשנות ובחוויות. בדרך כלל הקושי בשפה או במבנה משמש כ"שער" לעולם הפנימי של השיר וחשיפת מערכת השיקולים שעומדת מאחוריו מבהירה את התוכן ואת המשמעות. הדבר לא קיים כאן ולכן הדיון הולך סביב עצמו והופך פילוסופי במקום פואטי. כפי שאמרה לי פעם מרצה צעירה: "האינטרפרטציה היא היא ההבנה". ואני מסכים עימה בהחלט. אין "שלבים" שונים. זה מעדיף רק לקרוא וזה מעדיף גם לנתח. זה שאינו מנתח עד תום גם קריאתו נפגמת. רבים מאוד הם המקרים שהתעמקות בפרט מבני זה או אחר שופכת אור חדש לגמרי על השיר. רבים מאוד, קיצוניים מאוד ומפליאים מאוד. עיסוק בתוכן בלבד הוא חלקי ולוקה בחסר, עיסוק בחוויות בלבד קשורים יותר לקורא מאשר לכותב. לדעתי שניהם חוטאים לשיר. את זה באים הלימודים האקדמיים לתקן. להקנות לך את הכלים שנצברו במשך מאות שנות מחקר של אנשים שחלקם מוכשרים באופן בלתי רגיל ושהיה להם הכישרון לצקת את יכולתם לתוך חוקים מוגדרים שניתן ללמוד וליישם. מדהים איך כמה כללים פשוטים יכולים להפוך שיר לצלול, להעניק לך קצה חוט, לחשוף את השער פנימה ולתת לך מפתח. איך תשתמש במפתח כבר תלוי בך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם רק החוקרים זקוקים לכלים הללו, או שמא גם המשוררים עצמם צריכים להכיר "את התורה כולה"? כי הרי אם המשוררים אינם מכירים את הכללים בהם אתה משתמש, איזה הגיון יש לשייך להם שימוש באותם הכלים הללו? האם הניתוח אינו מניח בהכרח ידע רחב של המשורר, ידע שלאו דווקא נמצא שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שזקוק לכלים הללו הוא מי שרוצה להבין שירה כמה שיותר טוב. לא אמרתי שזה ייתן לוהבנה מוחלטת, אם ישנה כזו, אבל זה ייתן לו הבנה טובה יותר. לגבי המשוררים, קודם כל מבחינת השטח. כל משורר גדול שאני מכיר הוא גם קורא גדול. אם זה במחקר אקדמי רשמי, כמו זך או פגיס, ואם זה בתרגום כמו שלונסקי או אלתרמן ואם זה סתם בהגות או בפירוש או בכתיבה אינטרטקסטואלית או בשאיבת מודלים והתרשמות מאחרים וכן הלאה. אין משורר אחד שאינו "מושפע". כל כותב הוא קודם כל קורא. שנית, אני לא מייחס למשורר שימוש בשום דבר, אני מייחס לשיר. המשורר משתמש במה שהוא משתמש אם מתוך ידיעה מלאה או חלקית או במקרה. אל תשכח למשורר יש משהו קטן שלחוקר אין בדרך כלל: כישרון. הניתוח לא מניח ידע רחב של המשורר אלא עוסק בשיר עצמו. אם המשורר עשה שימוש במטפורה סביר להניח שהוא יודע מה זה גם אם בצורה אינטואיטיבית. לעתים מתגלים בטקסט דברים שאולי המשורר לא כיוון להם וזה גם לא משנה במיוחד. המבנים האלו נוצרים לא במכוון אבל לא תמיד במקרה. חלקם תוצאה של ידע לא מודע, של השפעה של מישהו אחר, תוצאה של שימוש בשפה או של חוקי מציאות כלשהם. אני לא אגיע עד תת מודע קולקטיבי אבל אם אתה מכיר את חומסקי אז בהחלט ניתן לדבר גם על כשירות פואטית ויש רבים שדיברו על כך. היכולת להבין ולייצר צורות פואטיות בהתבסס על מבנים פנימיים, מולדים, אולי נרכשים. בדיוק כפי שאתה יכול להבין שיר ברמה מסוימת גם בלי שנתקלת בו קודם, יכול המשורר לייצר שיר כזה. ישנו איזה מכנה משותף קוגניטיבי בשפה, בשירה ואולי באומנות בכלל. משורר שרוצה לקדם עצמו ייטיב לעשות לדעתי אם יהיה גם קורא רחב דעת וחוקר. אם כי אני חושב שמשורר מבין את מהות המטפורה בדרך שהחוקר לעולם לא יגיע אליה. כותבים רבים סבורים כי עליהם להימנע מלעסוק בספרות או במחקר כדי שלא יושפעו או יהרסו. הם טועים לדעתי. עליהם להעמיק חקור, להרחיב את הידע התיאורטי שלהם. אני בטוח שהם כבר יתרגמו אותו למעשה לפי דרכם. לגבי האם ניתוח מניח ידע שלא קיים. האם זה נראה לך סביר שניתוח ארוך ומורכב שמוצא בשיר רבדים עדינים ואיזונים דקים בלי סוף ומבנה מורכב - זה הכל במקרה? למשל ברשימה שפרסמתי בדג על שיר שלונסקי מצאתי שם משמעות בחריזה. זה נראה לך מקרי? בפוקס יצאה התאמה נפלאה מן החרוז לבין התוכן של השיר ולא התאמה "כללית" אלא משהו ספציפי מאוד? יודע מה, בוא נראה את הדברים מן הצד השני: חשוב כמה דברים שהמשורר כן התכוון אנו לא מוצאים בשיר! לדעתי משורר טוב הוא כזה שמבהיר גם את מה שהוא רוצה וגם דואג שמה שהוא לא רוצה לא ישתמע במקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות שיר היא מעשה יצירתי מורכב. פרשנות טובה אחת יכולה להיות לעתים מנוגדת לגמרי לפרשנות טובה אחרת. המשורר אינו חייב להכיר את הכללים שבהם משתמש הפרשן כשם שאינו חייב לדעת מוסיקה כדי שילחינו את שיריו (והלחנת שיר אף היא אקט פרשני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך היחידה בה אני מסוגל להבין את המשפט השני שלך היא שבעיניך השיר אינו יותר מאוסף כתמי רורשאך, והפרשן משתמש בו רק כטריגר לאסוציאציות חופשיות שלו. תמהני אם המשוררים עצמם מסכימים עם הגישה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שהיצירה האמנותית מאפשרת יותר פרשנויות הרי היא הופכת ליותר "קלאסית", "מופתית" ובקיצור, בעלת השפעה גדולה יותר הן. ההשפעה הזו מתקיימת הן על כמה שיותר קוראים בני זמנה אבל גם מתפשטת על פני דורות שונים של קוראים. כל אחד יכול לראות ביצירה פרשנות חדשה ואישית. היצירה היא האבסטרקציה של החויה הפרטיקולרית של היוצר, ונבנית על המתח בין פרטי המציאות והנסיון לפשט אותם, ובכך, בתהליך היזון-חוזר, לגרום לחוסר התאמתם למופשט שלמעשה נבנה מהם. כך ששייקספיר או בטהובן עדיין מרטיטים לבבות כי אפשר לראות ביצירתם דברים חדשים, הזייטגייט `עובד. לעומת זאת, אפשר לחשוב על הרבה יצירות שקיבלו את התואר המפוקפק "אנכרוניסטיות" או סתם "נוסטלגיות" והן נשארו קפואות בזמן. למשל שירי ה-הו הו של שנות החמישים, ציורי הקיטש של התחנה המרכזית (יש להם פרשנות יחידה ומצומצמת). השוליים של ההגדרה הזו הן מאד בעיתיים. מתי יצירה עוברת מלהיות "יצירת מופת פתוחה המאפשרת מגוון פרשנויות" לסתם בליל חסר משמעות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין כיצד אתם מבינים את המונח "משמעות של שיר" או "פרשנות". עם כל הדיבורים על ריבוי פרשנויות ועל כך שניתן לראות ביצירות ישנות דברים חדשים אני מכיר מעט מאוד שירים שניתן לפרש אותם יותר מאשר בדרך אחת ואני לא מכיר בכלל שירים הזוכים לשלוש או לארבע פרשנויות. מעולם לא נתקלתי בשיר שניתן לכתוב עליו כמה פרשנויות שתהיינה מבוססות, מהודקות, שתסברנה בדרך שונה אותו מספר של אלמנטים בשיר ותקשרנה אותם אחרת. בכל המקרים שבהם ראיתי יותר מפרשנות אחת לשיר בדרך כלל אחת טובה פחות מן השנייה (לדעתי) או ששתיהן אינן מלאות ואז כל אחת מסבירה את מה שהאחרת נתקעת בו. אשמח מאוד לדוגמא מפורטת: שיר שניתן לפרשו בדרכים רבות וקיצור של האפשרויות האלו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |