עובר ושב 611600
לא קראתי מעבר לאבסטרקטי, כי המחקר נראה טיפשי ביותר על-פניו. הניסוי שישכנע אותי שיצור זה או אחר חווה כאב, (לא שהייתי מתנדב לבצע אותו, גם לא עם מילגה נוחה, בגלל הענין החמקמק של גרימת כאב ככאב באופן מוצהר, וזאת למרות שהסבתי כאב פה ושם לחיות מסוימות לשם מטרות אחרות, בלי אלוהים גדול וצודק אנחנו נדרשים לאלתר מוסר, והתוצעות בדרך כלל מגוחכות):
האם חיה X, בתגובה לכאב משמעותי (חוזר, ממושך, חזק) אך חסר נזק ביולוגי מובחן (כשינוי עצבי אינו נחשב לנזק אם אינו כרוך בנזק יוצא-דופן לרקמה), משנה במשהו את התנהגותה הכללית לאחר מכן, לאורך זמן.
עובר ושב 611607
קח אדם מאלו שמופיע בסרט ממנטו וסרטים דומים, כלומר הזכרון שלהם מוגבל למספר דקות או שעות, ותכה אותם נמרצות בכל יום בשעה 9 בבוקר, הם לא יירתעו ממך גם אחרי זמן רב, זה אומר שהם לא חווים כאב? מה הקשר בין היכולת לזכור או ללמוד ליכולת לחוש כאב? לטעמי כאב הוא היכולת לזהות שדבר מה אינו נעים ולהירתע ממנו. האנשים מהדוגמא לעיל יברחו ממך אחרי שתתחיל להרביץ להם, אבל לא ימשיכו לברוח לאורך זמן.
עובר ושב 611610
דווקא קראתי פעם, נדמה לי שבאחד הספרים של אוליבר סאקס, על מישהי שאיבדה את היכולת לזכור דברים חדשים (סטייל הגיבור של "ממנטו") ושהיתה במרכז של ניסוי מעניין: הפגישו אותה עם מישהו, וכשהם לחצו ידיים, היא נדקרה מסיכה שהוא החביא בידו. כאשר הם נפגשו שוב אחרי זמן מה (לכאורה בלי שהיא זכרה אותו) היא נרתעה ממנו, וסיפקה כל מיני תרוצים קלושים לכך שהיא לא מוכנה ללחוץ לו את היד. מקווה שלא שיבשתי יותר מדי פרטים.
עובר ושב 611611
מעניין
עובר ושב 611615
אתה מתייחס לניסוי של Édouard Claparède ‏1 שאכן דקר את המטופלת שלו בסיכה.

הזכרון עצמו מחולק ל"סוגים" שונים. זכרון דקלרטיבי ("אתמול היה יום ב', 22 בינואר", "ראש הממשלה הקודם היה אהוד אולמרט"), זכרון של רגשות, זכרון פרוצדורלי (נהיגה, נגינה, קשירת שרוכי נעליים), זכרון עבודה (לחישוב עודף בראש) וכו'. הסוגים האלו נשמרים באזורים שונים במח, וכאשר יש פגיעה רק באחד מהאזורים, שאר "סוגי הזכרון" לא נפגעים.

1 למה לא נוצר קישור כשאני כותב <wikipedia Édouard Claparède>?
עובר ושב 611616
תודה. לשמחתי לא שיבשתי הרבה.

הקישור שלך לא עבד כנראה בגלל שתי האותיות הלא-סטנדרטיות. הנה תחליף שעובד: Edouard Claparede [Wikipedia]. והנה החלק הרלוונטי מתוכו:

Claparède performed a fairly well known experiment in which he would test whether or not the trauma of a painful event would be retained if short term memory was lost. His experiment involved a woman who suffered from a form of amnesia. She had all of her old memories as well as her basic reasoning skills, but the recent past was not remembered. Claparède had greeted her every day, each time she could not remember his face at all. Then during one session of the experiment, Claparède hid a pin in his hand and reached to shake the woman's hand, pricking her. The next day, sure enough, she did not remember him. But when Claparède went to shake her hand, he found that she hesitated, recognizing a threat when her memory had been severely damaged.
עובר ושב 611613
ייתכן שמטרת הכאב היא רק למנוע את הגרוי המיידי, אבל הנחה לא פחות הגיונית היא שיש לו גם אפקט של למידה. לפחות אצלנו, בני האדם, זכרון הכאב הוא מניע רב עוצמה להמנעות מחזרה על המצב שגרם לו. אצל אנשים נורמליים בד"כ הזכרון הזה הוא גם זכרון הצהרתי, כלומר זכרון שנמצא ברמה התודעתית, אבל כפי שיובל סיפר, הזכרון החשוב מבחינה אופרטיבית נמצא, ככל הנראה, ברמה אחרת (נדמה לי שמתייחסים אליו בשם זכרון סומטי או זכרון מרומז). זאת עובדה חשובה מאד כשחושבים על בעלי חיים אחרים: בעוד לגבי הרמה התודעתית שלהם יש ספקות ומחלוקות, הרעיון שבאותה רמה אחרת הכאב משמש אותם לאותו צורך שהוא משמש אותנו נראה סביר מאד (לפחות לי).

מכאן הקפיצה הלוגית כבר נראית פחות לולינית: אם בע"ח מראה סימני הימנעות מחויה כלשהי, ואם אותו בע"ח מסוגל לזכור את החויה ולהמנע ממנה גם בעתיד, ומאחר ואצלנו המכניזם הזה מונע ע"י הרגשת כאב וזכרון (לא תודעתי!) - אפשר לשער שגם אצל אותו בע"ח קימת הרגשת הכאב. אין כאן הוכחה במובן הלוגי, כמובן, אבל יש כאן טענה שלטעמי קשה לזנוח אותה לגמרי. האלטרנטיבה היא להגיד כך: אמנם גם אנחנו וגם הלובסטר נרתעים מ"כאב", ואמנם גם אנחנו וגם הלובסטר זוכרים את חויית הכאב ונרתעים ממה שגורם אותה גם בעתיד, אבל המנגנונים שמשמשים אותנו ואת הלובסטר הם נפרדים לחלוטין. כל עוד חשבנו שמה שעובד אצלנו הוא הזכרון ההצהרתי-תודעתי, היה הגיון לטעון שאצל הלובסטר הוא לא קיים, שכן הבחור הוא באמת טיפש גדול וקשה להאמין שיש לו תודעה ששוה לדבר עליה. ברגע שהוצאנו את הדרישה לתודעה, ההגיון הזה מתעמעם ואפשר להעלות השערה סבירה שאנחנו והלובסטר קיבלנו את הרגישות לכאב מאב קדמון משותף. זה מנגנון כל-כך חשוב ואפקטיבי שלא מופרך לחשוב שהוא התפתח מאד מוקדם, בסמוך להתפתחותן של מערכות העצבים הראשונות.

כפי שאמרתי קודם, כל זה מיתרגם אצלי למסקנה שיש לתת לבע"ח להנות מהספק, ובמידת האפשר להמנע מלגרום להם לכאב מיותר.
עובר ושב 611628
אצלכם, בני האדם, כמו אצלכם בני האדם, כאב משמעותי גורר שינויים נוספים בהתנהגות מלבד הנטיה להמנע מסיטואציה דומה. יתכן שאלו תופעות לואי בלבד ויתכן שלא. סביר מאוד להניח שכמו בכל דבר אצלכם, ההתניה החברתית קפצה על המציאה.
והאמת שגם אצלנו, החיות מפתחות האישיות, ניכרים סימני מצוקה במשך זמן רב אחרי שהחוויה הכואבת הסתימה משכבר.
האם טראומה נפשית היא הגזמה אבולוציונית? אם זו היא תופעה מקבילה לפגיעה גופנית המתרחשת במרחב הנוירוני, אני מבין אולי מדוע ליצור שהתפתחותו הסדירה הופרעה (ירו באמא שלו) נדרש זמן רב לשוב ולאזן את הסדר על כנו, מצד שני, למה שחויה חד פעמית בבגרות תיצור אפקטים כאלו שיחבלו בסיכויי ההנפקה לציבור?
המערכת הפרה-סימפטטית מופעלת ללא צורך אמיתי שוב ושוב, ולא רק היא, היצור נתקע "במצב חרום" ובנוסף ב"מצב חוסר ערך" מהשזהלאיהיה(כולל רגרסיה ב"אני"), אז באמת מדובר בנזק מערכתי כתוצעה מחוויה בדציבלים גבוהים מידי?
כך או אחרת, המצאותן של תופעות מהסוג הנ"ל במינים מסוימים יותר מבמינים אחרים, נראית לי כמדד טוב להבדלה בין דם לדם. ולא- אנו נמצאין מגינים על נמלים פרטניות בחירוף נפש שווה לזה שבו אנחנו מונעין מיזמי חיפוש נפט וגז מלהרוג בדולפינים.
עובר ושב 611659
גם אני תומך בהבדלה בין דם לדם.
עובר ושב 612014
חסר בהודעתך הסימן = בין המילים "החוויה הכואבת" ו"הסתימה".

(ברקת, גמרה סוף סוף עם טיפול השורש ההוא).
עובר ושב 611631
זה כי אתה סבור שמניעת הסבל (ועוד באיזו הגדרה רחבה במיוחד של סבל) היא ערך/אקסיומה/ציווי דתי/מוסרי גלובאלי. כלומר אתה עורך את ההיקש:

ניקח סבל בהגדרתו האנושית.

נסכים שראוי להפחית את הסבל האנושי לפי הגדרה זו.

נגדיר את הסבל מחדש בתור כל התנהגות של תאי עצבים שמטרתה לגרום ליצור חי להימנע ממצבים מזיקים.

נסכים שראוי להפחית את הסבל לפי ההגדרה החדשה.

כמובן שאפשר להראות שהנימוק נכשל במקרים רבים - למשל, אם הסבל הנגרם לבני אדם כתוצאה מיתושי המלריה (וה dengue בימינו), הרי שבבירור נדרש ג'נוסייד של היתושים - כלומר בבירור סבל אנושי קודם לסבל של יתושים. למשל אם בני אדם צריכים מקום לגור בו כדי להפחית את הסבל מפגעי מזג האוויר (ולהגדיל את ההנאה משינה במיטה נוחה), מקובל ומובן שיש לגרש את שוכני הקרקע (ומה שמתחתיה) הנוכחיים תוך הריגתם ללא אבחנה כדי לבנות בתים. (כן, יש איזה אקטים סימליים של שימור הטבע, אבל בוא לא נהיה מגוחכים). למשל אם בני האדם נהנים מאכילת לובסטר, ברור שיש להרוג את הלובסטר באופן בו מותו יגרום להנאה מקסימלית/סבל מינימלי אצל הסועדים.

בקיצור שני הכשלים:

1. מרגיש לי איכסה -> מותר לי להגיד ש A הוא כמו a כדי להפוך את תחושת האיכסה לרציונלית.

2. יצירת אבחנה בין הפחתת סבל והגדלת הנאה.
עובר ושב 611657
כל אותם הצדקות ודיונים ומיני מילים ופעולות ואי-פעולות ודברים מרוממים נפש ודברים של טעם ושל הבל וכו' בזכות בעלי החיים בעולמנו אינם אלה לקידוש האדם, לרוממותו, לחיזוק עליונותו. וכל קשר בינם לבין שימור הטבע, אהבת בעלי חיים הצלת הכדור ומיני פלצנות כגון זו הוא מקרי לחלוטין.
כמו שכבר צוין כאן למעלה, הרי אין פעולה אקטיבית לשימור מיני יתושים מזיקים שלא לומר הוועד למען אי שליקת הסלמונלה בעודה בחיים. ומיני טיגריסים שישנם חובבי הצלתם לא מעלים על דעתם ליישב את הטורפים בכרכים הגדולים למען ישבעו אדם ויתרבו כהלכה. ואם נדרש מספר עצום של עופות להישחט מידי יום למען ירבה דעת האדם, הרי דבר מבורך. האם כל לוחצי מקלדת משערים בנפשם אפשרות זו ללא זולל סובא העולם?
עובר ושב 611663
בארור. הרי השי''ת ברא את כל העולם רק כדי לכלכלנו ולשרתנו.
עובר ושב 611664
אתה מתכוון ה shit?
עובר ושב 611666
אתה לא דתי? ואללה, הצלחת להפתיע אותי יותר מיאיר לפיד.
עובר ושב 611667
צריך לחזור לשם הרגיל. נא להתעלם.
עובר ושב 611684
רק משום ששפתי לעיתים אינה פשטנית דיה, ודברי לגופם יש בהם משום הבנה בעליונות האדם, יוצא שכל השומע מארגז אותי בחבילה אחת עם חובשי הכיפה (המסכנים). אין לי אלא להיות בוטה, חד משמעי וחסר עכבות כדי למקם את שומעי.
(עד כדי כך הגיעו הדברים, שלי, לי עצמי, החילוני היחיד בארץ, הנפיקה חברת האשראי, רחמנא ליצלן, כרטיס שבת-כארד. שגם אם נתעלם מעילגות השפה, עדיין מה לי ולשבת?)
עובר ושב 611694
כאמור, הפתעת אותי.
עובר ושב 611703
"...ודברים של טעם ושל הבל וכו' בזכות בעלי החיים בעולמנו אינם אלה לקידוש האדם, לרוממותו, לחיזוק עליונותו."

הסיפא של הפיסקה אמורה להיות תוכן הטיעון הזה?

כבת אדם שמאמינה בזכויות וברווחת בעלי החיים, וכל מיני הבלים שכאלה, לחיזוק עליונותי, בוודאי, אשמח (או, אתעצב) לרדת לסוף דעתך.
עובר ושב 611747
הטיעון הוא פשוט: כל הפעולות שנעשות (כביכול) למען בעלי חיים נעשות (למעשה) למען האדם עצמו.
הדוגמאות ניתנו בהמשך הפסקה והן מתבססות על העובדה הבאה:
אין פעולות למען בעלי חיים המתנגשות עם האינטרסים של האדם.
או במילים אחרות - קודם כל טובת האדם ואח"כ, אם אפשר, נחוס על החיות.
כשנוקטים בגישה שיויונית אמיתית, כל האינטרסים של כולם שווים ואין מי שעדיף ומי שעדיף יותר.
מכיוון שאף אחד לא מעלה על דעתו לנקוט צעדים שיפגעו במין האנושי למען בעלי החיים, ויתרה מכך, אף אחד לא מעלה על דעתו שיפגעו אפילו פרטים אחדים מהמין האנושי למען הצלה של מין אחר, יוצא שכל הדיון בשימור בעלי חיים יש בו את טובת האדם עצמו.
בנוסף, ברגע שמבינים שהאדם נמצא מעל החיות בכל דיון שהוא, מבינים שהדיון אינו איכותי אלא כמותי.
עד כמה חיות צריכות לסבול? עד כמה לשמר בתי גידול? כמה תרנגולות זה בסדר לשחוט וכמה זה יותר מידי?
השאלות האיכותיות לא מעניינות, כי ברור שבעניין האיכות תמיד יתברר שעדיף האדם על החי.
דוגמאות:
אם הטיגריסים יהוו מקור לנגיף שמחסל אוכלוסיות אדם שלמות - להכחיד את הטיגריסים או לא?
אם תכחד הטונה כחולת הסנפיר. נו, אז מה? היה טעים כל עוד היה. עכשיו נאכל משהו אחר.
אם תהיה סכנה שהדבר לא ישוב יותר לעולם, יש לנסות להחזיר אותו? לשמר חולדות ואת הפרעושים שלהם רק כדי לאפשר לדבר לא להכחד? על חשבון בני האדם?
יש זני יתושים המעבירים מחלות, הם בסכנת הכחדה ושטחי המחייה שלהם מצומצמים מידי יום. זה בסדר?
למה פילים כן וזבוב הבית לא?
ועוד ועוד...
דוגמה עדכנית 611781
עובר ושב 611790
"הצד שלי" מעלה על דעתו פגיעה בפרטים מהמין האנושי למען הצלת מיני חיות כל הזמן, בכל איסור ציד או צורת גידול או אפילו איסור התעללות - אם להתיחס לפרט הנהנה מהתעללות שהובא לכאן כאנושי.

עד כמה לעשות זה ועד כמה לעשות ההוא זו השאלה המוסרית. משום מה, אתה טוען שאל לנו לעסוק בשאלות האלו, אולי בגלל שאין לך תשובה מספרית בשרוול או בכובע.
עובר ושב 611662
כן, אני סבור שמניעת סבל היא ערך ראוי. כן, אני חושב שיש היררכיה טבעית של סבל ושל סובלים. אני מאמין - בלי שמץ של הוכחה - ששימפנזה עלולה לסבול, והייתי עושה כמיטב ביכולתי למנוע את בישולה במים רותחים.

אבל אני לא מדבר על סבל. סבל הוא מושג שקשור בקואליה, קואליה דורשת תודעה והכרה ואני לא חושב שמערכת העצבים הפרימיטיבית של לובסטר או יתוש מאפשרת קיום הכרה. כל הדיון כאן הוא לגבי שאלת הכאב, שהוא תופעה פיזיולוגית קצת פחות מסתורית. עד כה ההנחה היתה שגם הוא אינו חלק מעולמו של הסרטן ההוא, ועכשיו מתעורר ספק מסויים. מעבר לזה אין לי מה להוסיף על מה שכבר אמרתי.

1. מרגיש לי איכסה -> מותר לי לבדוק למה ולנסות להסיק מסקנות. אכן, כן. זה לא הופך את התחושה לרציונלית, אבל זאת תגובה רציונלית למדי לתחושה.

2. אתה תומך בזכותו של מישהו להפיק הנאה מעינוי חתולים? אם כן, לך תתדיין עם מישהו אחר. אם לא, אתה נכשל באותו מקום כמוני (וטוב שכך. זה מראה שאתה בן-אדם נורמלי).
עובר ושב 611681
הסיבה שאנחנו לא מעודדים עינוי חתולים היא, כי סדיזם היא תופעה אנטי חברתית, שאנחנו רוצים לשרש. לאו דווקא כי החתול סובל, כמו שאמרה גולדה על שכננו הערבים.

(ולא, אני לא משווה בין ערבים לחתולים, בין חתולים לערבים, או בין חתולים לגולדה)
עובר ושב 611685
אם תשים לב שלפני מכוניתך נקלע חתול, האם תנסה לבלום (תוך סיכון קטן למכוניתך)? אני לא חושד שדריסת החתול נובעת מסדיזם.
עובר ושב 611686
ברור, אתה יודע איזה בלגן זה ישאיר על הצמיגים?

לעומת זאת אם יעבור ג'וק או עכבר, לא אעשה מאמץ לעצור. אתה כן?
עובר ושב 611687
גם עכבר ישאיר לך "בלגן על הצמיגים". בשני המקרים זה לא הרבה יותר מכתם בוץ קטן.

אם אצליח להבחין בעכבר (סיכוי לא גבוה במיוחד), אני חושב שאנסה לעצור.

ר' גם קרוב של הג'וק:
עובר ושב 611692
בחתול בוודאי שכן. חתול שכבר דרסו אותו לא משאיר הרבה בלגן, חתול חי בוודאי שכן. רואים שלא קרה לך.

בכל אופן, אני לא חושב שמי שדורס חיות מטעמי נוחות נתפס כאדם לא מוסרי במיוחד.
עובר ושב 611695
"אני לא חושב שמי שדורס חיות מטעמי נוחות נתפס כאדם לא מוסרי במיוחד" - באמת? או שאתה משחק אותה פרקליט השטן בנסיון לעשות שמח?

אם מחר ינחתו כאן חייזרים מתקדמים מאיתנו וידרסו אנשים מטעמי נוחות, או יענו אותם מטעמים אסתטיים (אין לך מושג כמה הם אוהבים את הסרטים האלה), או יקצצו להם גפיים ללא הרדמה כדי להכין מהן שקשוקה, האם תתפוס אותם כחייזרים לא מוסריים?
עובר ושב 611713
שוב, הבעיה היא באכזריות, אם אין לך סיבה להתעלל, ואתה מתעלל ההתנהגות שלך בעייתית. אם אתה דורס חתול כי אתה חייב להגיע בזמן, אנשים לא יעשו מזה עניין.

אנשים נוסעים בג'ונגלים ב4 על 4, למרות שבנסיעתם הם הורגים יצורים חיים כאילו אין מחר.
עובר ושב 611715
''אם אתה דורס חתול כי אתה חייב להגיע בזמן, אנשים לא יעשו מזה עניין'' - נראה לי שנסיון החיים שלנו שונה.
עובר ושב 611899
אני הבנתי שהסיבה שרוב החתולים נדרסים היא מטעמי בטיחות -

אתה לא רוצה לדפוק ברקס פתאומי, או לסטות בפתאומיות מהנתיב.
עובר ושב 612016
חייב להגיע בזמן - לאן? ל-pet cemetery?

נראה לי שרבים יסכימו שזה מעשה נאלח ומיותר, לדרוס חתול, בלי לנסות לצפור אפילו, או להאט. ואני לא חובבת חתולים.
עובר ושב 612031
אם יש אפשרות בקלות להמנע מהדריסה - ברור שעדיף. אם אתה בכביש מהיר למשל, ולא בא לך לבצע בלימת חרום, לצפור ולדרוס זה מעשה סביר (חבל על האוטו אמנם, אבל זה סביר).

העניין כאן הוא האכזריות שאתה מגלה. אם דרסת אותו לגמרי סתם - גילית אכזריות. אם היתה לך סיבה סבירה - לא נורא.
עובר ושב 612037
בלימת חרום בכביש מהיר היא מעשה מסוכן, גם לנוהג ברכב וגם לנהגים שמאחוריו ומצדדיו. ואילו אתה כתבת במקור על "מטעמי נוחות": תגובה 611692
עובר ושב 612047
בסדר, אז בלימת חירום באמצע הלילה בכביש נטוש. הבנת את העיקרון.
עובר ושב 612052
בכל אופן אנחנו לא מסכימים.
עובר ושב 612038
ומלבד זאת, אכזריות היא מאוד תלוית נסיבות, אך לא נמדדת רק במניע. אם נתתי סטירה למישהו לגמרי "סתם" - זה אכזרי. אבל אם נתתי לו סטירה כי הוא מעצבן - זה "לא נורא"?
עובר ושב 611693
יכול להיות שאתה לא מעודד עינוי חתולים רק מהסיבה החברתית שציינת. רוב האנשים שאני מכיר מגלים אמפטיה כלפי חיות.
עובר ושב 611712
שים לב, שגרימת כאב לחיות כשיש לה סיבה, לא גורמת התנגדות ברמה של גרימת סבל סתם. זה מעלה את ההשערה שהנקודה כאן היא לא הסבל של החיה, אלא גרימת סבל ללא סיבה (או ללא סיבה מספקת).
עובר ושב 611699
לא חושב שהמאמר משנה משהו חוץ מלנסות להגדיר מחדש "כאב". אין ספק שלובסטרים מנסים להימלט מהמקום ולקרוא למשטרה ואין ספק שצדפות רבות מביעות חוסר שביעות רצון מובהק כששוחטים אותן (במיוחד צדפות תער), בעיניך זה יותר איכסה משזה טעים ובעיני ההיפך. כל עוד זה המצב הכל בסדר, הבעיה מתחילה כשמישהו חושב שהאיכסה או הטעים שלו צריכים להפוך למוסכמה חברתית בלי סיבה של ממש.

לגבי זכותו של מישהו להנות מעינוי חתולים - אני כמובן לא יכול למנוע ממישהו להפיק הנאה ממה שירצה כל עוד זה לא גורם נזק חברתי משמעותי, גם אם רק לחשוב על ההנאה שלו מעביר לי את הרצון לחיות. אני יכול לחשוב על דברים שכן הייתי רוצה למנוע - למשל הופעת התעללות בבעלי חיים (מה שקוראים לו קרקס) שצופים בה ילדים, משום שידוע לנו שיש לכך השלכות חמורות בהמשך.

נ.ב. בשוויץ למשל (כן, כן, שוייץ, לא קונגו) נהוג לאכול חתולים וכלבים ואף מותר לעשות זאת:

כלומר השוויצרים מאמינים בזכותם של הבריות להפיק הנאה משליקת חתולים, כמו שהאמריקאים (וכל האירופאים פחות או יותר) מאמינים בזכותם לצוד את במבי ואמא של במבי.
עובר ושב 611716
כלומר לדעתך צריך לבטל את חוקי ההגנה על בעלי חיים מפני התעללות אלא במקרים בהם היא ''גורמת נזק חברתי משמעותי''. אני חושב אחרת, אבל אין לי טיעונים חדשים להוסיף.

נ.ב. אני משוכנע שגם בשוויץ אסור לזרוק חתולים וכלבים חיים לתוך מים רותחים, אבל גם אם אני טועה כל מה שיש לי להגיד על זה הוא ''פויה, תתביישו'', בטח לא להסיק שזה מעשה ראוי.
עובר ושב 611717
אני לא מוצא בגישה המוסרית הזו איזשהו סייג שמקשה לעשות העתק-הדבק (וסקיילינג) ליחס לבני אדם שאינם שייכים לקבוצה החברתית שלך.
וזו האחרונה יכולה להיות מצומצמת לכדי המשפחה הרחבה שלך - הגרעינית - אתה בלבד - ואפילו לא זה.
עובר ושב 611724
גם אתה משווה בין ג'וקים וערבים? הלא הגישה המבקשת להחיל מוסר אנושי על ג'וקים היא זו שמאפשרת העתקה והדבקה, בניגוד לגישה שגורסת שמה שטוב לג'וק לא טוב לשימפנזה ומה שטוב לשימפנזה לא טוב לאדם.

למיטב ידיעתי אנו (אנו, כלומר בני אדם) אכן נוהגים כמו שציינת באופן כללי, אבל ישנם ערכים מוסריים מסויימים שנדמה שהם חיוניים לקיום חברה לאורך זמן, או לפחות אפשר להראות שהחברות שלא שמרו עליהם לא שרדו - למשל קניבליזם הוא לא פרודוקטיבי בעליל, לעומת זאת רצח אנשים במלחמה כדי להשתלט על משאבים, שטחים וכו' הוא לפעמים כן מועיל ולכן נעשים מאמצים ניכרים להסביר לנו למה הוא מקובל. אפשר לעבור על רשימת כל הציווים המוסריים, לבחון אותם, להסתכל על יוצאי דופן (למשל אכילת חתולים בשוויץ או גילוי עריות שהוא חוקי בצרפת ובלגיה) ולראות מה עובד ומה לא. ע.ע. כתבי J.L. Mackie.

לשאלת לובסטר הכפר הגלובלי - אם היו מגיעים חייזרים "מתקדמים" מאיתנו הרי שיכול מאד להיות שהסטנדרטים המוסריים שלהם גורסים שיש להשמיד אותנו ולכן לא הייתי מגדירם כלא מוסריים, אבל עדיין הייתי מנפנף בצבתות כמיטב יכולתי.
עובר ושב 611729
להיפך.
אני זה שאומר, שמה שמתאים לאנשים דורש התאמה לא מעטה בשביל שיתאים לשימפנזים, התאמה רבה מאוד בשביל להתאים לתרנגולות, ולג'וקים אינו מתאים כלל וכלל. אתה הוא שבחרת, באופן שרירותי, את קבוצת כל-בני-האדם כמושא היחיד של כל הציוויום המוסריים האפשריים, ללא כל נימוק למה רק בניאדם, ולמה דווקא כל בני-האדם.

אתה מתיחס למוסר עצמו ככלי תועלתני, מה שמועיל מקודש ע''י החברה, אני לא כל-כך רואה בזה הגדרה כוללת ומוצלחת למוסר אבל ניחא כרגע, ניתן לזה להיות. אחד הערכים החיוניים ביותר לקיום חברתי הוא אמפטיה, זו לא רק יכולת ביולוגית זה גם ערך. אדם אמפטי הוא אדם מוסרי.
אם הטענה שלך היא - שהרצון להשית ערכי מוסר אנושיים גם על היחס לחיות אחרות, נובע בעצם מערך אמפטיה אנושי מפותח - אני מסכים לחלוטין.
עובר ושב 611742
הטענה שלי היא שהרצון הזה נובע מבאג במנגנון האמפתיה ולא ממנגנון אמפתיה מפותח, שהלא אין אנו יכולים שלא לייחס תכונות טובות לחיות חמודות, אבל חוץ מזה אנחנו מסכימים.
עובר ושב 611744
איזה מסכימים? אני לא מבין למה אתה חושב שמוסר אנושי אמור לעסוק רק באנשים.
והאם אתה טוען שה"אנושיות" של חיות אחרות הם מעין אשליה מוחית אנושית בלבד? אין הבדל בין ג'וק לשימפנז?
עובר ושב 611745
נסה להסביר לחתול שאורב ליונים בחצר האחורית שזה לא מוסרי, או לכריש שעסוק בללעוס לך את הרגל... החלת המוסר האנושי על בעלי החיים תביא לכליאה או המתה של כל הטורפים בעצם, אלא אם מדובר על איזו גירסא מיוחד של מוסר חד כיווני (וכבר סיכמנו שזו אינה תופסת ליתושים, לפחות)

מוסר אינו קיים ללא חברה, מוסר הוא חברה. מוסר בהחלט יכול לכלול משתתפים בחברה שאינם בני אדם, אבל רק במידה ובני אדם משתמשים בהם כאביזרים (למשל חיות מחמד, כלבי נחיה וכו') או נהנים מהערך האסתטי שלהם (למשל חיות בר במה שנשאר מאפריקה).

אנושיות של חיות אחרות היא אשליה בלבד באשר "אנושיות" היא היכולת לתפקד בחברה או מערכת מוסרית נתונה*, כך בדיוק אני טוען ולפי שעה אף ניסוי FMRI לא הראה סימנים לתודעה . גם לחיות אחרות יש אשליות דומות, למשל זני חתולים מסויימים אינם מזהים עצמם עם חתולים כלל ושימפנזים שגדלו בקרב בני אדם שסבורים שהם בני אדם. בוודאי שאי אפשר לשאול נמלים או לובסטרים לגבי איך הם תופסים חיות אחרות, אבל בכל מקרה לא נראה לי שראוי לבסס כללים אתיים על תחושות בטן.

* אם באנושיות אנו מתכוונים לתודעה, או אשליית התודעה, אני מנחש שלבעלי חיים רבים יש מנגנון דומה, אבל אין לי גם ספק שהוא חייזרי ונחות בהתחשב באיך התודעה האנושית מושפעת מפגמים קלים יחסית - בכל מקרה נדע בקרוב בזכות ה FMRI.
עובר ושב 611789
השאלה הראשונה שלי הובנה בצורה הפוכה, הרשה לי להסביר:
לא התכוונתי שבני האדם צריכים להקנות מוסר לחיות, אבל אם כבר הגענו לרעיון המשעשע הזה - אם תשאל חתול שאורב לעכברים אחרי שסיים ארוחה דשנה אולי הוא יועיל להסביר שהוא זקוק לאימונים, למקרה שתשכח לשרת אותו בפעם הבאה.
מה שכן התכוונתי זה שאין שום סיבה שהמושא היחיד של מוסר אנושי יהיה אנשים, ושהגבלה כזו על מושאי המוסר (הגבלה מאוד נפוצה אגב) הופכת את המוסר לפחות ממ..מוסרי. כפי שהגבלה של המוסר מלעסוק בזכויות של קבוצות אנושיות מסוימות מצריכה החלפת המונח במשהו אחר, נאמר אידיאולוגיה.
אם המוסר שלך מוגבל לקבוצה מסוימת (גברים, אזרחים) בעת בה לא קיים מוסר אחר ניחא, תוכל להגיד (לשופט העליון הדימיוני במשחק המוסר) שלא חשבת על זה, אבל לא זה המצב, בטח לא בדיון כמו זה שכותרתו המאירה היא זכויות בע"ח.
אז אני שואל שוב - מדוע אתה משית מגבלות "אפריוריות" על המוסר שלך? מדוע אתה טוען שזה מוסרי לעשות כך?
וכג'סטה - אם המוסר הוא כלי, איך מגבלה כזו הופכת אותו לחד יותר?

לגבי התשובה השניה - 'אנושיות היא היכולת לתפקד בחברה' זו הגדרה לא רעה, אני לא מתחייב שהיא מספקת אותי לגמרי אבל באמת קשה לי להוסיף עליה, הבעיה היא המילה 'נתונה' בסוף ההגדרה, זו אותה הבעיה כל הזמן:
אם זו חברה נתונה שמגדירה אנושיות אנחנו דוחפים חברה אחרת אל מחוץ לגבולות המוסר. עכשיו - לפני שאתה שולף שוב את קלף הרב-תרבותיות-המוגזמת (ערבים כושים וג'וקים), אני אבהיר שוב שלא נתכוונתי שכל חברה שווה בעיני המוסר (העדיף), אלא שאסור שחברה מסוימת תהיה מחוץ לגבולות המוסר - המוסר (העדיף) עשוי לשלול אלמנטים חברתיים כאלו או אחרים, למעשה זה בדיוק מה שמוסר עושה, אבל לא להכחיש את אנושיותם של מקיימי האלמטים.
נחזור לחיות, שוב - נראה לי שיצרת כאן דיכטומיה שרירותית (מאוד נפוצה גם כן), הרי ברור שקיים מדרג של קיום-חברה ומדרג זה הוא בדיוק מה שאני מסתמך עליו כשאני מנסה לטפל באופן מוסרי בחיים שמסביבי. ניסוי (המחשבה) הטכני שהצעתי קודם, עלמנת לקבוע את רמת ההתעללות פר מין: להכאיב לפרט מסויים מאוד מאוד ואז לבחון שינוי בהתנהגות הכללית, מכוון בדיוק להתנהגות חברתית.
לדוגמא - קח זאב בריא בנפשו, תבעט בו ותשפיל אותו במשך שבוע ואז תחזיר אותו ללהקה שלו, האם מעמדו החברתי נותר כשהיה?
עובר ושב 611791
החתול שלי צד בשביל הספורט. מעולם לא ראיתי אותו מנסה לאכול את הציפורים שאת חייהן הוא מסיים והוא נוהג לצערי להביא אותן כתשורה לבעליו.

המוסר "שלי" הוא כלי מנהלתי שאין לו מקור סמכות חיצוני לחברה ואין בו טוב או רע - כלומר להיות לא מוסרי = להיות מזיק לחברה. מכאן מוסרי = מה שהחברה מחליטה עליו כמועיל לה*, בין אם ההחלטה הזו מסתברת לאורך זמן כנכונה או לא. במוסר "שלי" אין הבדל ערכי/מהותי בין יריקת מסטיק ברחוב (פעולה שהיא מזיקה בעליל, הן מבחינה אסתטית והן מבחינת הפוטנציאל שלה לבזבז את זמנו של הזולת) ובין שוד מזויין, אלא רק הבדל מידתי/כמותי. אין גם הבדל ערכי א-פריורי בין חברה בה מקובל הקניבליזם וחברה בה הוא נדחה, אבל כאמור יש ראיות מספיקות (וקל מאד לבנות מודל מתמטי) לכך שהקניבליזם מזיק מאד ולכן נראה סביר להציע לעוסקים בו לחדול מכך.

הדיכוטומיה היא שרירותית כמובן, למעשה היא מייצגת פונקציה שיש בה נפילה כל כך חדה במעבר בין אדם ללא-אדם עד שסביר בהרבה להתייחס אל כל מה שבתוך התחום האנושי כאילו יש לו ערך 1 ואל כל מה שמחוץ לתחום האנושי כאילו יש לו את הערך אפס, עד כדי כמה הסתייגויות שכבר העליתי. אחר כך אפשר להתחיל להסתכל מסביב ולראות שיש 1, 0.995 ועוד כל מיני דרגות של אנושיות שאנחנו משתמשים בהן דרך קבע (בישראל בוודאי) אבל זה כבר מסדר שני.

* בלי להיכנס לשאלות לגבי הפערים בין חוק ומוסר והתהליכים שמשנים ערכים מוסריים.
עובר ושב 611847
החתול שלך מביא לך אוכל ואתה טוען שהוא לא מוסרי?

ניסיתי להדחק מצידו של הפיל במסדרון - תיאור המוסר אצלך - משום שנראה לי שגם אם נניח שההגדרה שלך תקפה, אוכל להראות שאין בכך בכדי לשלול ערכים אנושיים העוסקים בחיות. לכן שאלתי את השאלה שלי גם בניסוח תועלתני, ועדיין לא נראה לי שקיבלתי הסבר מספק לאיך, או מה הן הראיות, לכך שהגנה על בע"ח מחלישה את החברה. קיבלתי הסבר לאיך ניתן להראות, לשיטתך, שקניבליזם הוא ערך מזיק, זה כן.
בנתיים ההגדרה למוסר, הגרועה לדעתי, צעדה מעדנות לסלון והחלה תוקעת בחדקה.
ובכן, כיצד בדיוק אתה קובע שערך מסוים מחליש את החברה? כל חברות העבר פסקו מלהתקיים (נעלמו או החליפו ערכים) וכל החברות הקיימות קיימות על ערכיהן. אתה מתכוון אולי ליתרון במאבק בין חברות בעלות ערכים שונים? כי ללא חברה חיצונית, מפותחת בהרבה, אני לא משוכנע שהמאורים בהכרח היו מפסיקים לאכול את אויביהם, או שהשבט המאורי שויתר על המנהג, בהכרח היה גובר על יתר השבטים הקניבליים.
שבט כזה היה חוסך לעצמו מחלות מנוונות איומות ונוראות אבל זה לא היה מועיל להם הרבה אם הם היו נאכלים במהרה. האם קל מאוד לבנות מודל מתמטי שמראה שקניבליות בגן-עדן טרופי מאוכלס יתר-על-המידה אינו קשור ביכולת לחימה?
איפה הנתונים שמראים לנו שחברות שאסרו על יריקת מסטיקים צומחות מהר יותר וזאת משום שאסרו על יריקת מסטיקים?

אני יכול לנסות לתאר את הכשלים שאני מוצא בהגדרה כזו למוסר באופן יותר רציני ויותר מקורי מכפי שעשיתי לעיל, אבל אני לא מוצא שהסברת את הגישה התועלתנית למוסר בצורה שמעוררת מחשבות עמוקות, נכון לרגע זה.

נחזור אם כן לנושא זכויות בע"ח. הגענו, פחות או יותר למקום הנכון - נראה כי אתה מסכים שקרובינו הנחותים אינם נעדרים איזו תכונה אנושית בסיסית, אלא שתכונות מסוימות נבדלות בסידרי הגודל שלהן בין אדם לחיה, בין החברה האנושית לכל שאר הביוספירה.‏1 כלומר, אם במונח 'חברה' אנחנו כוללים את כל הפרטים האנושיים בכל החברות האנושיות, אין כל מניעה להכניס פנימה גם את חברת השימפנזים למשל, אנחנו לא נוהגים לציין אותם כחברים במועדון בד"כ פשוט משום שהמושבים שלהם נמצאים כלכך רחוק מאחורה שזה כאילו הם לא שם.
לא נותר אלא לשאול את דעתך בנוגע למשקל היחסי של פגיעה בצורך אנושי נדיר (כמו הנאה מהתעללות בחבורות שימפנזים) לאומת משקל כלל הסבל השימפנזי.
אני אגיד זאת שוב תוך נפנוף במספרים: נראה ששיטת ההערכה שלך (כמובן שעדיין לא הבנתי למה צריך בכלל הערכה כזו - לאנשים או חברות - לשיטתך) מתמקדת כלכך בהבדלים של פרומילי האחוז מסביב לאחד, עד שהיא מחמיצה תופעות מתמטית מרתקות אחרות, הרבה מעל האפס.

___

1
דילמת הקרונית, בתגובה המבודחת שלך‏2 היא בדיוק במקום - זו הרי דילמה מוסרית.
אגב, אם נוריד לרגע את החיות מהקרונית ונושיב בה שוב את הכורים או הבחור השמן או רקדנית הפלמנקו או מישלאיהיה - יש למוסר התועלתני תשובה ברורה באיזו אופציה האדם האידיאלי בחברה המקסימלית אמור לבחור? או אולי מודל מתמטי שיעזור לו להחליט נכונה (לתועלת התל"ג)?

2
אגב אגבים ותגובות מבדחות, להיכן נגיע אם נגדיר סאטירה ע"פ המילון? (הזוועה הזוועה)
עובר ושב 611881
שאלות רבות וטובות.

תרשה לי לערוך אותן מחדש, רק כדי לוודא שאני מבין:

1. איך אפשר לדעת שערך מוסרי מסויים מועיל או מזיק לחברה? לשון אחרת - איך אפשר לדעת מהו המוסר האידאלי לחברה המקסימלית ומהי בכלל חברה כזו?

2. מדוע שערך שאינו מועיל במיוחד לא ימשיך להתקיים לאורך זמן למרות שאינו מועיל?

3. מדוע, ספציפית, האנשת בעלי חיים והתחשבות ברגשות דמיוניים המיוחסים להם מחלישה את החברה? האם יש מקום להכליל את השימפנזים, החתולים, המקקים או החיידקים בכלל החברה אם מקבלים שמותר האדם מן הבהמה כמותית אבל לא איכותית ואם אין מקום לכך, מדוע?

4. למה החתול מביא לי דברים מתים או בדרכם למות והאם אפשר לייחס לכך משמעות מוסרית?

אלו השאלות, פחות או יותר?
עובר ושב 612215
שמו את האינטרנט גבוה מידי.

וטוב שכך. בהתחלה חשבתי לשחק את המשחק הזה כפי שאתה ביקשת לשחק אותו, לערוך קצת את שאלה X, להצהיר על שאלה Y כפסולה מעודף קש ולהשאיר את שאלה Z בשביל שתקל עליך להסביר את מה שרצית להסביר.
לאחר מחשבה נוספת - אין שום סיכוי שזה יהיה מענין. ההגדרה הזו למוסר היא כלכך לא שלמה ועם זאת כלכך מתעקשת שזהו כל מה שיש במושג הזה וזהו-זה, שלא נראה לי שאוכל להפיק ממנה לקח כלשהו.
יתכן שבניסוח יותר צנוע הגישה התועלתנית למוסר עשויה להיות כלי מחקר מועיל, זו לא הצורה בה אתה משתמש בגישה הזו. אתה טוען שעלינו לזנוח ערכים מסוימים ולאמץ מסוימים וזו טענה מוסרית קלאסית, אתה מגדיר מטרה עליונה כלשהי, של שגשוג החברה, ושוב - זו בחירה מוסרית קלאסית, אבל כשמגיעה השעה לעמוד מאחורי הבחירות המוסריות ולהסביר מדוע הן עדיפות על בחירות אחרות לפתע אתה רץ ומתחבא תחת כנף המעיל של איזה חוקר מוסר חמור-סבר ומותיר מאחוריך רק את ההכרזה שבעצם אין דבר כזה 'מוסר'.
אז יש לי רק שאלה אחת, כבר שאלתי אותה בערך, אבל הנה היא שוב בתמצות:

1. מדוע להועיל לחברה?
עובר ושב 612234
1. ומה בדיוק 'מועיל' לחברה?
יותר אייפונים? יותר אנשים? יותר שנות חיים? כמות הכסף הממוצעת? כמות האושר הממוצעת? סטיות התקן של שני האחרונים כדי להימנע מפערים? בקיצור, בלי להגדיר את זה חבל בכלל להיכנס לדיון על מדוע לעשות את זה.
עובר ושב 612252
נראה שאתה מנסה לסייע לקוו הטיעון שלי? אם זו המטרה אז להיפך:
אני מנסה לצמצם את השאלות, שאלה בסיסית עוד יותר היא 'איזו חברה?', מטריד אותי שלמרות ששאלתי את השאלה הזו במספר וריסיות קיבלתי רק רמזים כלליים לכך שהומו-ספיינסים מסוימים פחות אנושיים מאחרים, אבל אני מוותר אפילו על השאלה הזו כרגע.
מכיוון שלדעתי יש פה כשל שאינו תלוי בהשקפה אישית, תהה זו מעוותת על ציר זה או אחר.
(להגדיר קריטריון שיפוטי מוסרי ובו בזמן לטעון שהצד האחר טועה משום שהוא מגדיר קריטריון כזה)
יוצא שאם אני מראה את הכשל הזה זכויות בע"ח תוכרנה כהכרכיות בכלל הציבורים השונים וגר זאב עם כבש.
עובר ושב 611794
לגבי החיות החמודות, קראתי פעם שבצואת חתולים יש טפיל, שאם הוא מגיע למוחו של אדם אז הוא גורם לאותו אדם ''להימשך'' לחתולים.
עובר ושב 611810
טוקסופלזמוזיס. יש כמה חוקרים שטוענים באובססיביות שהטפיל הזה מסביר הכל החל מהתאבדות וכלה בהבדלים התרבותיים בין הלבאנט ואירופה, אבל הוא כנראה משפיע במידה מועטה בלבד*. לעכברים וחולדות הוא אכן גורם להימשך לחתולים, אבל מצד שני הוא מגן עליהם (וכנראה גם על בני אדם) מאלצהיימר**:

* למעשה השינויים שהטפיל גורם להם כנראה הם בכוון הנוירוטי ולכן היה צפוי שיהיה דווקא נפוץ יותר באירופה ובצפון מזרח ארה"ב בהתחשב בהבדלים התרבותיים.
** לא שלעכבר אוהב חתולים יש הרבה סיכוי להגיע לגיל שאפשר להתחיל לשכוח
עובר ושב 611702
אני לגמרי עם הלובסטר. הדעה ההפוכה שמוצגת כאן במלוא הפאתוס אפילו קצת מפחידה אותי (קצת הרבה).
עובר ושב 611832
אם כך אתה בוודאי מחסידי השואה הגרעינית, הלא כן ? הרי בפרק זמן קצר ביותר אפשר לגמור לחלוטין את הסבל והכאב על כדור הארץ. לעומת זאת, כל זמן שהפלנטה הזו תמשיך לשגשג, זה יהיה כרוך בסבל וכאב לעין שיעור. ואם כבר סבל וכאב, למה אתה מרגיש אחריות רק כלפי הסבל שבני אדם אחרים גורמים, ולא כלפי סבל שגורמות חיות אחרות ? למה לצאת נגד גידול תעשייתי של חיות, ולא למשל נגד טפילים הנפוצים בטבע, הגורמים לסבל שלא יתואר למגוון חיות אינטלגנטיות ורגישות ?
עובר ושב 611834
החורף הגרעיני של השואה הגרעינית לא יהיה פיקניק גם עבור רוב החיות המפותחות.
עובר ושב 611835
זה הרעיון.
עובר ושב 611836
''מניעת סבל היא ערך ראוי'' - היא לא הערך היחיד והיא לא הערך הכי חשוב.

מפתיע אותי שזה בכלל עולה לדיון. חשבתי שחוץ מפסיכופתים כל בני האדם מחזיקים בערך הזה, ושההבדלים מתמצים בשאלת מקומו בהיררכיה של הערכים שלהם.
עובר ושב 611862
השאלה מה מכתיב את עולם הערכים שלך. האדם הנורמלי מצטמרר כשמכאיבים לאדם אחר‏1, במידה פחותה במקצת לכלב או חתול, במידה פחותה בהרבה לתרנגולת וכלל לא כשמדובר בג'וק. כל זה נובע בעיקר ממנגנון של הזדהות, לא מחשיבה לוגית מעמיקה. להבדיל למשל, הכחדה של בעלי חיים והרס בתי גידול לא גורמים לתחושת מיידית בבטן, אבל כן נוגדים את ערכי שמירת הטבע של רבים, כאלו שכן נובעים מהגיון.

1 - נו טוב, תלוי בסיטואציה. לרוב האנשים אין בעיה לראות רוצח או אנס נתפסים ע"י שוטר תוך שימוש באלימות מיותרת.
עובר ושב 612017
ייתכן שיש פסיכופתים שמפלטם הוא ליברליזם קיצוני (ולא ההפך כפי שניתן היה לחשוב בטעות).
עובר ושב 612015
בלת"ק - הנאה אצל בני אדם לא נגזרת רק מבלוטות הטעם בלשון. יש בה לא מעט מרכיבים, וביניהם אחד ממזרי הידוע כ"יצא לי החשק" או "הרסתם לי את התיאבון". אם אדם ישתכנע שההנאה מלובסטרים מקושרת לכאב וסבל, הרי שכבר ייהנה פחות מהשליקה במים רותחים, שבעבר גרמה לו הנאה מקסימלית.

נזכרתי עכשיו בדיון הוותיק על "תרנגולת בלי תרנגולת". מתחיל פה: תגובה 473230
ומפורט פה: תגובה 473633

השאלה בעיני היא לא רק "כמה כאב חש היצור בסקאלה של 1-10". אלא בעיקר "כמה כאב, מועקה, חרדה וסבל רואה האדם אצל יצור אחר (במטרה לאוכלו), וכמה אמצעים אלימים או אכזריים הוא נדרש להפעיל למטרה זו". אז אני לא רואה כאב אצל צדפות, נניח, אבל הלובסטר צווח ודי בזה מבחינתי לקיים את שני התנאים שהוזכרו. וזאת לא מפני שאני חרדה לשלום הלובסטרים בעולם אלא מפני שאני לא רוצה לראות (את עצמי ואחרים) נדרשים לשליקתם של יצורים צווחים.
עובר ושב 612022
לא ידעתי שללובסטרים יש יכולת להפיק קולות. בפרט אין להם ריאות ומיתרי קול. את בטוחה שהם צווחים?
עובר ושב 612023
לפי אין-ספור מקורות באינטרנט (גגלו lobster scream), לובסטרים לא באמת צווחים - אין להם בכלל מיתרי קול, ומדובר במיתוס. הרעש שלפעמים נשמע כשמבשלים אותם חיים הוא של שחרור אוויר שהיה כלוא בין הגוף שלהם לקליפה.

כדי לשלול סופית את המיתוס הזה מספיק להראות שהרעש הנ"ל נוצר גם כששולקים לובסטר מת, אבל להפתעתי, לא מצאתי באף מקום התייחסות לנקודה הזו.
עובר ושב 612036
תודה על המידע. זה משנה רק במידה מועטה. אולי אכתוב על זה עוד אח''כ.
עובר ושב 612056
בתור מי ששלק הרבה יותר מלובסטר אחד, אני חייב להגיד שלא שמעתי מעולם רעש כלשהו מופק מהם, אבל אני מוכן להאמין שיש מקרים שבהם אוויר נפלט יצור שריקה כזו או אחרת.
עובר ושב 612024
אח, היה לי כח בצעירותי.
עובר ושב 612039
תנוח.
עובר ושב 611700
אני מסכים שיש יסוד מוצדק לחשוב שללובסטרים יש מנגנון כאב, ומאידך אין חווית כאב (או כל חוויה אחרת). ולצורך העניין המוסרי, אני חושב שהחוויה היא מה שמשנה. את המנגנון הנטול-חוויה אנחנו יכולים לשחזר די בקלות במערכת אלקטרונית (תוכנת מחשב), לא? האם במקרה כזה תחשוב שלא-מוסרי ללחוץ על אנטר?

(ולהפריד לצד את התת-דיון הפחות מעניין, אני מסכים איתך שאם אין הבדל גסטרונומי אז עדיף ללכת על בטוח. אבל ההבדל גסטרונומי קטן מאוד כבר יכול להתגבר על השמץ חשד לחשש. מה גם שעל מה אנחנו מדברים כאן? "מפונקים", תאמרנה הפרות ללובסטרים, "כולה שלוש שניות של כוויות לפני המוות ואתם מתבכיינים?")
עובר ושב 611714
השאלה היא אם אותו "שחזור" של כאב באמת "משחזר" את הכאב. אני לא חושב שאנחנו יודעים מספיק כדי לקבוע למה מסוגלת מערכת העצבים של השרץ, אם באמת אין שם איזה משהו "חוייתי". למרות שאני נוטה להאמין שאכן אין, ובלי לחשוב פעמיים הייתי שולק לשריונאי את האמא בשביל איזו מטרה ראויה, שיפור זערורי באיכות הארוחה לא נראה לי טעם מספיק(הה!). אולי אם הייתי אנין טעם ואוכל לובסטרים הייתי חושב אחרת (כמה כאב הייתי מוכן שייגרם לאטריות ברוטב סומסום שאני אוהב אהבת אמת? די הרבה, אני משער).

אגב, עפ"י אחד המקורות שהובאו כאן ייתכן שלא מדובר בשלוש שניות אלא הרבה יותר. אם אלה באמת רק שלוש שניות כל הפתיל הזה חסר טעם כסרטן שלא בושל כהלכה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים