|
||||
|
||||
דווקא קראתי פעם, נדמה לי שבאחד הספרים של אוליבר סאקס, על מישהי שאיבדה את היכולת לזכור דברים חדשים (סטייל הגיבור של "ממנטו") ושהיתה במרכז של ניסוי מעניין: הפגישו אותה עם מישהו, וכשהם לחצו ידיים, היא נדקרה מסיכה שהוא החביא בידו. כאשר הם נפגשו שוב אחרי זמן מה (לכאורה בלי שהיא זכרה אותו) היא נרתעה ממנו, וסיפקה כל מיני תרוצים קלושים לכך שהיא לא מוכנה ללחוץ לו את היד. מקווה שלא שיבשתי יותר מדי פרטים. |
|
||||
|
||||
אתה מתייחס לניסוי של Édouard Claparède 1 שאכן דקר את המטופלת שלו בסיכה. הזכרון עצמו מחולק ל"סוגים" שונים. זכרון דקלרטיבי ("אתמול היה יום ב', 22 בינואר", "ראש הממשלה הקודם היה אהוד אולמרט"), זכרון של רגשות, זכרון פרוצדורלי (נהיגה, נגינה, קשירת שרוכי נעליים), זכרון עבודה (לחישוב עודף בראש) וכו'. הסוגים האלו נשמרים באזורים שונים במח, וכאשר יש פגיעה רק באחד מהאזורים, שאר "סוגי הזכרון" לא נפגעים. 1 למה לא נוצר קישור כשאני כותב <wikipedia Édouard Claparède>? |
|
||||
|
||||
תודה. לשמחתי לא שיבשתי הרבה. הקישור שלך לא עבד כנראה בגלל שתי האותיות הלא-סטנדרטיות. הנה תחליף שעובד: Edouard Claparede [Wikipedia]. והנה החלק הרלוונטי מתוכו: Claparède performed a fairly well known experiment in which he would test whether or not the trauma of a painful event would be retained if short term memory was lost. His experiment involved a woman who suffered from a form of amnesia. She had all of her old memories as well as her basic reasoning skills, but the recent past was not remembered. Claparède had greeted her every day, each time she could not remember his face at all. Then during one session of the experiment, Claparède hid a pin in his hand and reached to shake the woman's hand, pricking her. The next day, sure enough, she did not remember him. But when Claparède went to shake her hand, he found that she hesitated, recognizing a threat when her memory had been severely damaged.
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |